קרבן בשלשה
פרקים
פרק שלישי
שקלים העדה
ח.
מסורת הש"ס
מפרש דעובר על בל תאחר היינו לפי שהוא משהה טבלו דמיד בפרקי לידה חייב לעשר ואע"ג דקודם הגורן מותר למכור ולשחוט כדתנן בבכורות פרק בתרא מ"מ משהגיע הגורן
א) ר"ה ז ב ירושלמי ר"ה פ"א
הל"א, ב) נ"א הונא, ג) שם,
ויש לו הרבה בהמות ה"ל כטבל מדרבנן א"נ בלשון קושיא קאמר וכי המשהה טבל זה עובר והראשון נראה: תמן תנינן. בבכורות פרק מעשר בהמה: ה"ג ר"א ור"ש אומרים
ד) אינון, ה) ב"ב קנח ב, ו) בכורות
באחד בתשרי בן עזאי וכו': האלוליים. אותן שנולדו באלול אין מתעשרין לא עם בני תשרי ולא עם בני אב וטעמיה מפרש בסמוך: עד כאן. עד אלול נמשך שהאחרונות יולדות מן
נז ב, ז) בון, ח) שם כא ב, ט) היא,
אותן שנתעברו קודם ניסן דבהמה דקה עיבורה חמשה חדשים: מכאן ואילך. לאחר אלול הן מאותן שנתעברו לאחר ניסן והוה להו חדשות: לבשו כרים הצאן. מקרא הוא בספר
י) עי' ר"ה ו ב, כ) יומא סב א
תהלים לבשו כרים הצאן ועמקים יעטפו בר יתרועעו
ריבב"ן
מגילה כא ב, ל) יבמות קב ב,
אף ישירו וה"ק לבשו כרים הצאן מתלבשות הכבשים
תמן תנינן רמ"א באחד באלול ר"ה למעשר
א)
מ) ירושל' שבת פ"ח הל"א ופי"ח
להם זמן בפרק השואל: מתני' וכתוב עליהן
שמתעברות: אלו הבכירות. שמתעברות מיד:
הלכה א ופסחים פ"י הל"א,
בהמה ר' אלעזר ור"ש אומרים באחד בתשרי בן
א
אל"ף בי"ת גימ"ל. מפרש ביומא בסוף הוציאו לו
ועמקים יעטפו בר. ואיכא נמי צאן שמתעברות
נ) הושעיא, ס) שלש, ע) בירושלמי
עזאי אומר האלוליים (הם) מתעשרין בפני עצמן
אמר ר' יוסי למה כתב עליהן אב"ג לידע
בזמן שעמקים יעטפו בר והזריעה ניכרת יפה יפה
הגירסא לומר מסתפק מן
א"ר חונה טעמא דר"מ עד כאן הן מתמצות לילד
איזה נתרמה ראשון שמצוה בראשון לקנות
והיינו בניסן ואע"ג דגם באדר ניכר הזריעה מ"מ
ב)
הראשונה וכו' ואכן גירסת הפ"מ
באפלייתא אין הזריעה ניכרת יפה אלא בניסן: אלו
ממנה תמידין ומוספין ובתוספתא נמי תניא
מן הישנות מכאן ואילך הן מתחילות לילד מן
בירושלמי כגי' רבינו ואין
ואלו נכנסין לדיר להתעשר. דמפרש יתרועעו לשון
מפני שמתחילין ומוציאין מן הראשונה: אלפא
מסתפקים ונראה דהכוונה דאין
החדשות ר' יוסה בר ר' בון בשם רב חונה טעמא
ב)
רעים וישירו כאילו כתיב יעשירו וקאמר דנעשו
ביתא גמ"א. לשון יונית לפי שלאחר שמלך
מסתפקים לגמרי כל הקופה קודם
דר"א ור"ש 1לבשו כרים הצאן אלו הבכירות ועמקי'
ריעים ויעשירו אלו עם אלו: הואיל ואלו אומרין
השניה וכמש"כ לקמן בשם
אלכסנדרוס מלך יון על ירושלים הכירו ישראל
❖
יעטפו בר אלו האפילות יתרועעו אף ישירו אלו
כך וכו'. רמ"א באחד באלול ור"א ור"ש אומרים
הירושלמי,
בלשון יונית וכתבו באותו הלשון שלא יטעו
ואלו נכנסים לדיר להתעשר אמר ג) בן עזאי הואיל
באחד בתשרי ואין אנו יודעים הלכה כמאן הלכך
בקופות איזו ראשונהע) ואין מסתפקים מן
ואלו אומרים כך ואלו אומרים כך יהו האלוליים
יהו האלולים וכו': ה"ג הא כיצד נולדו לו חמשה
הראשונה קודם השניה ולא שניה קודם שלישית:
עין משפט
באב וה' באלול או ה' באלול וה' בתשרי אין
מתעשרין בפני עצמן הא כיצד נולד לו בה' באב
תקלין חדתין
מצטרפין: ה"ג נולדו לו ה' בתשרי וה' באב מצטרפין.
נר מצוה
וה' באלול וה' בתשרי אין מצטרפין נולד לו בה'
וה"פ ה' באב שלאחר תשרי מצטרפין ואף על גב
שגם על מעשר בהמה עוברים על ב"ת כדדרשינן
ה
בתשרי וה' באב הרי אלו מצטרפין ובן עזאי מכריע
א מיי' פרק ז מבכורות
דמפסקי גרנות שתקנו חכמים: ופריך ובן עזאי
בר"ה (ה ב) לכך תקנו שיעשר סמוך לרגל ויביא
הל"ו:
על דברי תלמידיו אתא ר' ירמיה ור' מיישא בשם
מכריע על דברי תלמידיו. שהרי ר"מ ור"ש היו
לירושלים בעלותו לרגל: ר"ה. דאותן שיולדו קודם
ו ב מיי' שם:
ר' שמואל בר ר' יצחק שכן נחלקו עליה אבות
לאחר בן עזאי: שכן נחלקו עליה אבות העולם.
לכן אין נכנסין לדיר להתעשר עם אותן שיולדו מכאן
ז ג מיי' שם פרק ו הלכה יד:
ואילך משום דהוה חדש וישן: האלולים. אותן שנולדו
העולם ומאן נינהו אבות עולם תנא ר' יונה קומי
תנאים הראשונים: ר"י ור"ע. ועליהם אמר בן עזאי
ד)
(א)
ח
ד מיי' שם פרק א הל"ח
באלול אין מתעשרין לא עם בני תשרי ולא עם בני אב
הואיל ואלו וכו' ומכריע דבריהם: זאת אומרת.
ר' ירמיה ר' ישמעאל ור"ע זאת אומרת בן עזאי
טוש"ע יו"ד סימן שו סעיף
כדמפרש טעמא לקמן: ע"כ מתמצות. עד אלול
שבן עזאי תלמיד חבר היה לר"ע: אין תימר שר"ע
ז:
חבר ותלמיד היה דר"ע אין תימר רביה אית בר נש
נמשך שיולדות האחרונות מהמעוברות קודם ניסן
ט ה מיי' פרק ב משקלים
היה רבו של בן עזאי וכי אדם אומר על דברי רבו
דעיבורה של בהמה דקה ה' חדשים: אלו הבכורות.
אמר לרביה הואיל ואלו אמרו כך ואלו אמרו כך
הואיל ואלו כו'. ומכריע דבריו: שמע לה מן הדא.
הל"ה:
שמתעברות באדר: אלו האפלות. דדריש יעטפו
רבי אבון בשם ר' שמואל בר רב יצחק שמע לה
י ו מיי' שם הל"ז:
שתלמיד חבר היה לר"ע: אמר לו בן עזאי וכו'.
מלשון העטופים ללבן דהיינו האפלות שמעטיפות
❖
יא ז מיי' שם הל"י:
מן הדא א"ל בן עזאי על החלוקין אנו מצטערין
ה)
מתני' בב"ב פרק מי שמת: אלא שבאת. ולא
ומתאחרות מלקבל זכר עד ניסן: אלו ואלו כו'.
אלא שבאת לחלוק עלינו את השווין זאת אומרת
קאמר שבא: תמן תנינן. בבכורות פרק מעשר
דריש יתרועעו לשון רעים וישירו לשון מעשר כמו
יעשירו שנעשו רעים לכנוס לדיר יחד להתעשר: הואיל
בהמה: כל הנולדים באחד בתשרי. אתאן לר"א
בן עזאי חבר ותלמיד הוה לר"ע אין תימר רביה
ואלו. ר"מ אומר בא' באלול ור"א ור"ש אומרים בא'
נוסחת הבבלי
ור"ש דאמרו באחד בתשרי ר"ה למעשר בהמה:
אית בר נש אמר לרביה אלא שבאת לחלוק עלינו את
בתשרי: אין מצטרפין. האלולין לא עם הנולדים
מצטרפין. לכנסן לדיר אחד: לפני הגורן. מאלו
(א) אבות העולם משום ר' יונה
השווין: תמן תנינן כל הנולדין מאחד בתשרי
באב דלגבייהו הן חדש ולא עם ה' שבתשרי דלגבייהו
ו)
ב
שלש גרנות שאין הגורן מפסיק: לא כחנט. לא
קמי' דר"י כו': (ב) אמר רב
הן ישן: ה' בתשרי וה' באב. כלומר באב שאחר
עד כ"ט באלול הרי אלו מצטרפין חמשה לפני ראש
כאילנות דאזלינן בהו לענין מעשר בתר חנטה כל
תשרי מצטרפין אע"פ שיש גרנות בינתים ובבבלי שם
הונא זאת כו' נכנס לדיר
השנה וה' לאחר ראש השנה אין מצטרפין ה' לפני
שחנטו פירותיו קודם ט"ו שבט מתעשר לשנה
פריך פשיטא ומשני מ"ד כי היכי דמפסקי שנים ה"נ
להתעשר אמר כו': (ג) שלש
הגורן וה' לאחר הגורן הרי אלו מצטרפין אמר רבי
שעברה: ולא כשליש. כתבואה וזיתים דאזלינן בהו
מפסקי גרנות קמ"ל כדתנן וכו': ב"ע מכריע על
קופות כו' ר"ז כו' שיעורן של
❖
דברי תלמידיו אתא. בתמיה דקס"ד דב"ע להכריע
בתר שליש והיינו כשעת גמרן דמשהביאו שליש
קופות:
יוסה הדא אומרת מעשר בהמה לא עשו אותה
בין ר"מ ור"ש בא מדקאמר הואיל ואלו אומרים הואיל
ראוין לאכילה ע"י הדחק: אין תימר כחנט. דאזלינן
לא כחנט ולא כשליש אין תימר כחנט ליתני כל
ואלו אומרים לכך מתמה וכי אפשר לומר שבא להכריע
בהו בתר חנטה ה"ל למתני כל המעוברין מכ"ט
המעוברים מאחד בתשרי עד עשרים ותשעה
ביניהם והלא הם היו תלמידיו ודאי הוי מצי למיקם
באלול ואילך הן החדשות: אין תימר כשליש.
הגהות הגר"א
אטעמייהו והוה ליה למקבע הלכה כמאן דמסתבר
באלול אין תימר כשליש ליתני כל הנולדים עד
א"כ אף במעשר בהמה אזלינן בתר גמרן שהן
טעמיה ולא להכריע. וכה"ג פריך בבבלי שלהי בכורות
[א] ה"ג כשליש עשה אותה
עשרים ושנים באלול רבי שמאי בשם רבי ז) ביבי
ראוין להקרבה: ניתני כל הנולדים עד כ"ב בו.
ומשני משום שנחלקו בזה אבות העולם ולא הוי מצי
ר"ש כדעתיה דאר"ש כו':
ברבי חייא [א] כשליש עשו אותה כרבי שמעון דאמר
דהיינו הנולדים שבעה ימים קודם ר"ה אבל
למיקם אטעמייהו ועל דבריהם של ר"י ור"ע אמר
[ב] ה"ג א"ל את אמרת הדא
הנולדים אח"כ אינן ראוין להקרבה בשנה זו דהא
הואיל ואלו אומרים כך ואלו אומרים כך: דאמר לרביה
ר"ש מחוסר זמן נכנס לדיר להתעשר קם רבי
ח)
מילתא א"ל אין א"ל הא תמן
הואיל ואלו אומרים כך. ולא אמר הואיל ורבי אומר
כתיב מיום השמיני והלאה תתנו לי: כשליש עשו
מנא עם רבי שמאי [ב] א"ל את אמרת חדא מילתא
תנינן וכו': [ג] ה"ג אית לך
כך: שמע לה מן הדא. שב"ע היה תלמיד וחבר לר"ע:
אותו. ודקשיא לך ליתני עד כ"ב בו מתניתין ר"ש
למימר ב"ע כר"ש הוא אלא כמה
תמן תנינן בן עזאי אומר האלוליים מתעשרין
שבאת. ולא הזכיר לשון רבי: מאחד בתשרי. אתאן
היא דסובר מחוסר זמן דהיינו קודם שבעה נכנס
דאת אמר על דבן עזאי מניחן
לר"א ור"ש דאמרי באחד בתשרי ר"ה למעשר בהמה:
לעצמן לא אפי' נולד עד עשרים ותשעה באלול
לדיר להתעשר: את אמר הדא מילתא. דמתניתין
לשנה הבאה והן מתעשרין עם
לא כחנט. כפירות האילן דאזלינן בתר חנטה לזמן
[ג] אית לך מימר בן עזאי כרבי שמעון ולא כרבנן
ג
ט)
ר"ש היא: האלוליים מתעשרות בפני עצמן. מאי
בני אלולים. כן את אמר על
מעשר שלהם שאותם שחנטו קודם ט"ו בשבט מתעשר
כמה דאת אמר על דרבנן מניחן לשנה הבאה והן
לאו הנולדים עד כ"ט באלול מיקרי אלוליים וכי
דרבנן מניחן לשנה הבאה והן
לשעבר: לא כשליש. תבואה וזיתים אזלינן בתר גידולם
אפשר לך לומר דבן עזאי סובר כר"ש ולא כרבנן
מתעשרין עם בני שנתן. וה"פ
עד כשליש: ליתני כל המעוברין. דעיבור בבהמה כחנט
מתעשרין עם בני שנתן כן את אמר על דבן עזאי
כמו לב"ע צריך אתה לפרש
דפליגי על ר"ש וסברי דמחוסר זמן אינו נכנס לדיר
באילן וליתני כל המעוברין מאחד בתשרי לאפוקי
מניחן לגורן הבא והן מתעשרין עם בני אלולים
דאותן שנולדו מכ"ב עד כ"ט
המעוברין קודם: עד כ"ב באלול. דראוי להקרבה
אלא ודאי הכל אזיל בתר לידה וזה גמרו כמו
(ב) אמר רבי חייא (חונה) זאת י) אומרת ימים
עד ר"ה שיהיה ח' ימים עם יום כ"ב שנולד בו והוי
מתעשרי' לשנה הבאה עם בני
תבואה ואע"ג שאינן ראויין להקרבה: כמה דאת
שהבכור מחוסר זמן בהן עולין לו לתוך שנתו אמר
כשליש בתבואה וזיתי' שהוא גמרן למעשר ואלו שנולדו
שנתן ה"נ לרבנן. ותנא לא אתי
אמר וכו'. וכמו דאמרת לרבנן דאותן שנולדו
בכ"ב בו הוא שיתעשרו עם אותן שנולדו מא' בתשרי
לפרושי הני מחוסרי זמן דמילתא
רבי מנא אמר ר' יונה אבא שמע לה מן הדא כל
2
מכ"ב אלול עד ר"ה הן מתעשרין לאחר ר"ה עם
משא"כ אשר יולד אחר כ"ב שאינו ראוי להקרבה עד
דפשיטא הוא. וגי' הספרים
הבכור אשר יולד וגו' הזכר תקדיש הא כיצד
אותן שנולדו קודם ר"ה ה"נ לבן עזאי דסובר
❖
ר"ה יתעשר לשנה הבאה: ר"ש כדעתיה. דס"ל דגם
שיבושא הוא דעל:
דאלוליים מתעשרות בפני עצמן מ"מ גורנן לא הוה
משעת לידתו את מונה לו שנה:
ד
שאינו ראוי להקרבה דהיינו בכה"ג דמחוסר זמן
עד פסח הבא כיון דלדידיה מספקא ליה דלמא
נכנס לדיר להתעשר והוי כשליש עד כ"ט בו: עד
הלכה ב מתני' בשלש קופות של שלש
ה
כ)
מתחיל מאלול ואין להם גורן עד פסח מיהו אז
כ"ט באלול אית לך כו'. דב"ע סתמא אמר האלולים
שלש סאין תורמין את הלשכה
ציון ירושלים
דמשמע דכל החודש וכאן לא מצי לתרוצי הכי דר"ש
מתעשרין עם האלוליים: זאת אומרת. מדמצרפינן
וכתוב עליהן אל"ף בי"ת גימ"ל רבי ישמעאל אומר
ו
לשיטתיה אזיל כדקאמר ר"ש כדעתיה ול"ג ולא כרבנן
לרבנן כל הנולדים בתוך השנה שעברו אע"ג
כמה הוא שיעורן של קופות.
דעיקר הפירכא משום דלאו לשיטתיה לא מסתבר
יונית כתוב עליהן אלפ"א בית"א גמ"א אין
ז ל)
דנולדים בסוף השנה והם מחוסרי זמן שמעינן
עיין רמב"ם ועיין תוס' יו"ט
לאוקמיה כר"ש כדאמר לר"ש גופיה כדעתיה אבל לא
התורם נכנס לא בפרגוד חפות ולא במנעל ולא
דאף בבכור מתחילין שנתו מיום הולדו וימים שהוא
מ"ש בכוונת הרמב"ם אבל באמת
משום שלא יסבור כרבי'. שמצינו אוקימתא כיחידאה:
אינו מכוון פירושו ועיקר כפירוש
מחוסר זמן בהן מצרפינן לשנה: כל הבכור אשר
בסנדל ולא בתפילין ולא בקמיע שמא יעני ויאמרו
ה"ג אלא כמה דאת אמר כו' כן את אמר על דרבנן
הש"ק כאן וכן מצאתי בפי'
יולד. תקדיש לה' אלהיך: הא כיצד. שיקדיש
כו'. כלומר כמו לב"ע צריך אתה לפרש דאותן שנולדו
מעון הלשכה העני או שמא יעשיר ויאמרו מתרומת
קדמון שהיה בכתב יד על שקלי'
בכור הלא ממעי אמו הוא קדוש אלא ללמד מכי יולד
מכ"ב עד כ"ט מתעשרים לשנה הבאה עם בני שנתן
הלשכה העשיר שאדם צריך לצאת ידי הבריות
ונדפס כעת שכתב כן והשיג על
תתחיל למנות קדושתו דשנתו מתחיל מיום שנולד:
ה"נ לרבנן. ותנא לא עסיק לפרושי הני מחוסרי זמן
❖
כדרך שהוא צריך לצאת ידי המקום שנאמר
הרמב"ם בפירושו:
הלכה ב מתני' תורמין את הלשכה.
דמילתא דפשיטא הוא. וגירסת הספרים שיבושא
הוא דעל דההכרח הוא מב"ע לרבנן: זאת אומרת וכו'
והייתם נקיים מה' ומישראל ואומר ומצא חן
3
4
נוטלין הממון מתוך הקופות הגדולו'
עולין לו תוך שנתו גרסינן. מדאמר הכא לרבנן עם בני
ושכל טוב בעיני אלהים ואדם: גמ' (ג) תמן תנינן
שתרמו בהן בר"ח ניסן והן היו כל אחת של ט'
מ)
שנתן ולב"ע עם האלולים של שנה הבאה משמע כיון
תורה אור השלם
סאין ובכל מועד היו תורמין מאלו קופות מקופות
מפנין אפילו ד' וחמש קופות ר' זעירא שאל את
שנשלם שנתו משעה שנולד אזיל ליה שנת מעשרו
קטנות של ג' סאין וכתוב על אלו הג' קופות
1. לָבְשׁוּ כָרִים הַצֹּאן וַעֲמָקִים
רבי יאשיה כמה הוא שיעורן של קופות אמר ליה
ונחשבים הימים שהוא מחוסר זמן בתוך השנה ש"מ
נ)
ס)
שמחזקת כל א' מהן ג' סאין א' ב' ג' כדי שיספקו
בבכור ג"כ חשבינן אלו הימים בתוך שנתו דהיינו מיום
יַעַטְפוּ בָר יִתְרוֹעֲעוּ אַף
נלמוד
ממנה לקרבנות צבור עד שתכלה ואח"כ מן השניה
הולדו ורבי מני דריש לה מקרא כיון דקדושתו מרחם
תהלים סה יד
יָשִׁירוּ:
מתחיל למנו' שנתו ג"כ מיום הולדו: מתני' בג' קופו' כו'. הממון כולו המובא היו מכניסין בלשכה ואחר כן מן הג': יונית כתוב עליהן. היו רגילים ביונית דכתיב יפת אלהים ליפת וישכון
2. כָּל הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִוָּלֵד
אחת ונוטלין מהן בג' קופות ומוציאין משם בכל מועד מהג' מועדות ואמר כאן כי מה שמוציאין באהלי שם יפיפיותו של יפת ישכון באהלי שם ואין לך לשון יפה בבני יפת כמו היונית:
בִּבְקָרְךָ וּבְצֹאנְךָ הַזָּכָר תַּקְדִּישׁ
בכל מועד משם היה בשלש קופות כל קופה מחזקת ג' סאין: אב"ג. בגמרא מפרש למה היה
פרגוד חפות. כשהמלבוש ארוך וכופלין אותו מלמטה אותו הכפל קרוי פרגוד חפות
לַַיְיָ אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲבֹד בִּבְכֹר
כתוב עליהן: יונית כתוב. שהיו רגילין בו: גמ' ה"ג תמן תנינן. שבת קכ"ו: כמה הוא שיעורן של
ואין התורם נכנס עם השפה הכפולה ההיא שלא יחשדוהו שנתן בתוכה ממעות הלשכה:
שׁוֹרֶךָ וְלֹא תָגֹז בְּכוֹר צֹאנֶךָ:
ולא בתפילין ולא בקמיע. שלא יאמרו התיר התפר ונתן בתוכן מעות: גמ' כמה הוא שיעורן של קופות. אהא דתנן בפ' מפנין אפילו ד' וה' קופות של תבן וכו' קאי כמה מדות.
דברים טו יט
3. וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵי יְיָ
משנת
אליהו
וְאַחַר תָּשֻׁבוּ וִהְיִיתֶם נְקִיִּים מֵיְיָ
פרק ג הלכה א בן עזאי מכריע ע"ד תלמידיו. בבבלי בכורות נ"ד א' פריך וליחזי טעמא
לאו ר"ע הוא י"ל דשיטת רש"י כיון דהיה חכם גדול והיה יודע להבחין איזה טעם יפה וה"נ הוי
וּמִיִּשְׂרָאֵל וְהָיְתָה הָאָרֶץ
דמאן מסתבר וכי תימא לא מצי קאי אטעמייהו והתניא ב"ע אומר כל
מצי למיקם גם אפלוגתייהו דר"ע דלא קאמר אלא דר"ע אינו לפניו כקליפת השום אבל היה יכול להבחין
הַזֹּאת לָכֶם לַאֲחֻזָּה לִפְנֵי יְיָ:
חכמי ישראל לפני כקליפת השום חוץ מן הקרח הזה א"ר יוחנן מפי השמועה אמרוה מפי חגי זכריה
ועי' רש"י ד"ה חוץ ולכן משני שם מפי חגי זכריה כו' והוא כנבואה הלכתא בלא טעמא כו' וא"א להכריע:
במדבר לב כב
תמן תנינן מפנין אפילו ארבע וחמש קופות וכו' רבי זעירא שאיל לרבי הושעיא כמה שיעורן של
ומלאכי. ולכאורה לשון תלמידיו דקאמר בסוגיין אינו מדוקדק דהא גם ר"מ ור"ש לא היו תלמידיו
4. וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי
קופות כו' ילמוד סתום מן המפורש דתני כו' ור"ל (לכרש) [לפרש] מ"ש בריש פרק מפנין סתם קופות ילמד
אלא חברים וכמו שמנאם הרמב"ם בחבריא שאחר ר"ע וי"ל דפשטא דסוגיין משמע דהמקשה כוון
אֱלֹהִים וְאָדָם: משלי ג ד
לקושית הבבלי כיון שהיה גדול כ"כ עד שאמר כל חכמי ישראל כו' א"כ למה צריך להכריע וכי לא
מהמפורש הכא שהן ג' סאין. ובברייתא דמביא בגמרא שהן ט' שהן כ"ז מפרש גמרא סכום כל
מצי מיקם אטעמייהו וזהו דנקט תלמידיו שכל חכמי ישראל נחשבים לפניו לתלמידים. ושפיר משני
הקופות דג' פרקים לכמה סאין יעלו לאורויי שאין חוזרין לשקול לתנא קמא או לשירים לר"מ אלא אם
שכן נחלקו עליה אבות העולם ומנו ר"ע ור"י ובהדיא קאמר חוץ מן הקרח הזה והוא ר"ע כדפירש
שלמו כל הסכום הנ"ל כדמפרש לקמן וגירסת רבינו הגאון בזה הוא דלא כשיטת הרמב"ם בענין
רש"י שקרח קאי אר"ע ודלא כתוס' שם ד"ה חוץ. וא"ת א"כ מדלא משני בבבלי הכי מוכח דקרח
הקופות שהאריך הרבה
בפירושו במתני' זו ובמתני' שלאחריה. ובחיבורו. בהמצאה דג' קופות