קרבן בשלשה
פרקים פרק שלישי שקלים העדה
ח:
מסורת הש"ס
תהא מכילה הקופה: נלמד סתום מן המפורש. דבמתניתן תנן בקופות של ג' ג' סאין היו תורמין ה"ה קופות דמפנין בשל ג' סאין איירי: תני בג' קופות וכו'. על אותן קופות
א) אין, ב) ולא משנייה,
ג) שבת עו ב וירושל' שבת
שתרמו בהן בראשונה מן הלשכה קאי וכדפרישית במתניתין וקאמר שהן היו של ט' סאין כל אחת ומהן היו תורמין ג' פעמים ג' קופות של ג' ג' סאין כפירוש הרמב"ם: לומר
פ"ח הלכה א, ד) עי' פסחים
ליסתפק וכו'. כדפרישית במתניתן: תמן תנינן. בשבת פרק המוציא יין כמה הוא שיעורן של כוסות. כוס הנזכר במתניתין כמה שיעורו: ישנן רביעית של יין האיטלקי. דלכל
קח ב, ה) תוספ' שבת פ"ט,
כוס סגי ברובע רביעית יין כדי שימזגנו ויעמוד על רביעית דכל חמרא דלא דרי על [חד] תלת מיא לאו חמרא ה"ה כוס דמתניתין בכוס של רובע רביעית איירי: מזוג בכמה.
ו) ירושלמי ברכות פ"א
יהא חייב מי בעינן רביעית שלם אי סגי בכדי גמיעה
ריבב"ן
הל"ה, ז) פסחי' קח ב, ח) עי'
(בפחות מזה): מים רי"א כדי מזיגת הכוס. והיינו
נלמוד סתום מן המפורש (תני) דתניא בשלש
ב"ב צז ב, ט) [נדרים מט א],
לא בפרגוד חפות. לשון חפת חלוקו מלבוש
ג' חלקי רביעית ה"נ במזוג שיעורו בכדי גמיעה:
י) מ"ר קהלת פ' מי כהחכם,
קופות של שלש שלש סאין שהן תשעה סאין שהן
שיש לו שפה שמא יחשדוהו שמצניע שם מכסף
(אמר המגיה ובמסכת שבת כתב הבעל קרבן העדה
כ) אמרון קומי ר"י,
עשרים ושבע סאין תורמין את הלשכה וכתוב עליהן
❖
הלשכה: מעון הלשכה. שנהנה מן ההקדש העני:
וז"ל הדא אמרה מזוג כדי מזיגת הכוס. וה"פ
ל) פסחי' קט א,
תניא בתוספתא בפ"ב הנכנס לתרום את הלשכה
אל"ף בי"ת גימ"ל מפני מה כתוב עליהן א' ב' ג'
כדרך בני אדם למזוג והיינו רביעית שלם דאי ס"ד
מפשפשין בו בכניסה וביציאה ומדברין עמו
בפחות מרביעית א"כ ביין סגי בפחות מרובע
לומר מסתפק מן הראשונה קודם לשניה ומן
א)
ב)
משעה שנכנס ועד שעה שיוצא ופריך בירושלמי
רביעית שהרי אם ימזגנו עם מים יהיה לו שיעור
עין משפט
השניה קודם לשלישית תמן תנינן המוציא יין
ג)
חשוב אלא ודאי דרביעית שלם בעינן): כמה הוא
וימלא פומיה מוי פי' שלא יוכל להניח כסף
א כדי מזיגת הכוס רבי זעירא שאל את רבי יאשיה
נר מצוה
שיעורן. של כוסות. אנו שאין ידוע לנו שיעורו של
בפיו אמר ר' תנחומא מפני הברכה שצריך
(א) כמה שיעורן של כוס א"ל נלמד סתום מן המפורש
יב א מיי' פרק יח משבת
רביעית האיטלקי במה נשער כוס של פסח:
לברך בשעה שמפריש תרומה בקופות להפריש
דתני ר' חייא ארבע כוסות שאמרו ישנן
ד)
ב
[א]
הל"ב:
טיטרטון ורביע. מדה ששמה טיטרטון כולה ועוד
תרומה ואם היה בפיו מוי לא היה יכול לברך
יג ב מיי' פ"ז מחמץ הלכה
רביעית של יין באיטלקי אמר רבי יוסי בר אבין
רביעית המדה הזאת תוסיף עליה ותמצא רביעית
משום שנאמר ימלא פי תהלתך: תני הגזברין היו
ט טוש"ע או"ח סימן
של תורה שלם: מהו לשתותן. כל הארבע כוסות
משום רבי יוחנן דרבי יהודה היא דתני מים כדי
מפספסין בקלקין. פי' היו בודקין בשער ראשו
ה)
תעב סעיף ט:
בכרך אחד בזה אחר זה בלי הפסק בינתים: בהלל.
שמא הצניע שם כסף: תני ר"ש אומר קווץ לא
גמיע ר' יהודה אומר כדי לשוף בהן את הקילור
יד ג מיי' שם פ"ח הל"י
של לילי פסחים אם שמעה בבית הכנסת שכך היה
יתרום מפני החשד. פי' קווץ מל' קווצותיו תלתלים:
(נ"א ר' יהודה אומר כדי מזיגת הכוס) יין כדי גמיע
ובהשגות והה"מ:
מנהגם לומר הלל בלילי פסחים בבהכ"נ זכר למקדש
טו ד מיי' פרק כט משבת
ר' יהודה אומר כדי מזיגת הכוס מזוג בכמה
תקלין חדתין
שאמרו הלל בשעת עשיית הפסח בבה"מ וקאר"י
הלכה יד ובהשגות
נשמעינה מן הדא מים כדי גמיע ר' יהודה אומר
אם כוון לבו לצאת בקריאה זו יצא וא"צ לאומרו עוד
קופות. דתמן: סתום. קופות דתמן: מן המפורש.
והה"מ טור שו"ע שם
כדי לשוף בהן את הקילור (נ"א ר' יהודה אומר
בביתו: הדא אמרה. זאת אומרת שאם שתאן
קופות דהכא מפורש שהן של ג' סאין: דתני ג'
סעיף יב:
קופות כו' שהן כ"ז סאין. מפרש כמה עולה סכום
בבת אחת יצא שהרי אין דבר מפסיק בין שלישי
טז ה מיי' פרק ז מחמץ
כדי מזיגת הכוס) יין כדי גמיע ר' יהודה אומר
כל הג' פרקים לאורויי שכל הסכום צריך לגמור על
לרביעי: מהו לשתותן מפוסקין. פירוש מהו שיהא
הלכה ט:
כדי מזיגת הכוס הדא אמרה מזוג כדי מזיגת הכוס
קרבנות וקודם שיוגמר אינם רשאים לשקול או להחזיר
יז ו טור שו"ע שם סעיף
מותר להפסיק בשתיית כוס אחד כמה פעמים:
כמה שיעורן של כוס רבי אבין אמר טיטרטון
לשירים לר"מ: ולמה כתוב אב"ג. על הג' קופות:
ה"ג כלום אמרו שישתה לא שישתכר: אם שותה
יא:
אין מסתפק. אינו גומר סיפוקו: קודם לשלישית.
ורביע מהו לשתותן בכרך אחד מדאמר רבי מנא
יח ז טור שו"ע שם סעיף
(ב)
הוא מפוסקין אף הוא אינו משתכר. אבל אם ישתה
ומשלישית גומר כל אשר בה ואח"כ חוזר לשניה
אמר רבי יוסי הלל אם שמען בבית הכנסת יצא
יב וסימן ערב סעיף
ו) ג
בפעם אחת דוקא הוא משתכר דיין מגרונו שבע:
ולראשונה כדלקמן: תמן תנינן. שבת ע"ו: המוציא
❖
ח:
הדא אמרה אם שתאן בכרך אחד יצא מהו לשתותן
מהו לצאת ביין של שביעית. כיון דלא קרינן ביה
יין כו'. מייתי לה איידי דמפרש להני סתומים
לכם וקס"ד דארבע כוסות בעינן לכם כמו מצה וכי
מהמפורשים: של כוס. דתמן: שאמרו. בליל פסח:
בפיסקן כלום אמרו שישתה לא כדי שישתה ולא
*)
[ב]
אחד חי ואחד מזוג גרסתן. והכי אמר בבבלי פסחים
היכי דאין יוצאין במצה כן אין יוצאין בארבע כוסות
שישתכר אם שתה בפיסקן אף הוא אינו משתכר
וטעמא דבציר מרביעית לא חשיב שתיה:
נוסחת הבבלי
או לא: בקונדיטין. יין שיש בו בשמים: מהו
(דף ק"ח:)
מהו לצאת ביין של שביעית תני רב אושעיא יוצאין
ה"ג כמה שיעורן של כוסות. איידי דמזכיר כוסות
לצאת מזוגין. יותר מג' חלקים: והוא שיהא בהן
(א) כמה הוא שיעורו של
דפסח מהדר לפרושי סוגיא דכוסות: טורטין. שם
ביין של שביעית מהו לצאת בקונדיטין מדתני בר
טעם יין. משמע דאפילו עד ששה חלקים מים
כוס וכו' דתניא ר' חייא
מדה ידועה להם שהיא מחזקת רביעית: בכרך א'.
קפרא קונדיטין כיין דהדא אמרה יוצאין ביין קונדיטין
יוצאין בו: ה"ג מבושל כדי תבל. צריך שיהא מבושל
כו' רביעית יין האיטלקי
בלא הפסק ביניהם אלא שתאן רצופין אי בעינן דוקא
מהו לצאת ביין מזוגין מדתני רב חייא ארבעה
שיתן בו הבישול טעם כתבלין אבל מבושל יותר
ז)
ה
הכוס מזוג בכמה אר"י בר
הפסק שיהא ניכר ארבעתן כיון שתקנום נגד ד'
מדאי לא: וחזיק רישיה. וכאיב ליה ראשו עד
בון כו' נשמעין מן הדא
כוסות שאמרו יוצאין בהן בין חיין ובין מזוגין ובלבד
גאולות או לא: יצא. אם שמע בבהכ"נ הלל בליל
דתני כו': (ב) מדאמר
עצרת לכך הכשיר במבושל שאינו מזיק כל כך:
פסח א"צ לומר בביתו ואין דבר מפסיק בין כוס ג'
שיהא בהן טעם ומראה יין אמר רבי ירמיה מצוה
ח)
❖
לד' ושותאן רצופין ויצא: בפוסקין. לשון הפסק.
חמתיה וכו'. ראתה אותו אשה אחת משרי ארמיים
ר"מ א"ר יוחנן כו':
ולצאת ביין אדום שנאמר 1אל תרא יין כי יתאדם
וגירסת הגאונים בכפיסין (כמו בב"ב) כפיסין ארחי
שפניו מאירין: חדא מן תלת וכו'. א' מג' דברים
כי יתן בכוס עינו וגו' תאני מבושל כמתובל
והוא לשון חצי בהפסק מועט בשתיית הכוס. ומשום
[ג] ט)
אלו בך: או מלוה ברבית. שאין לו דאגת פרנסתו:
דאמרינן (סוכה מ"ט ב') כי שבע איניש חמרא
מהו לצאת ביין מבושל אמר רבי יונה יוצאין ביין
ז
או מגדל חזירין. שמרויח הרבה: אלא אולפני שכיח
הגהות הגר"א
מגרוניא שבע ע"י ששותיהו בלגימות גסות וגרון מלא
מבושל רבי יונה לטעמיה דרבי יונה כד הוה שתי
לי. תלמודי מצוי בידי. ל"א שמצוי לו לחדש דברים
הוא משביע ולא ע"י שתיית מרובה שמכניס יין הרבה
[א] ה"ג ארבע כוסו'
בתורה והן מאירין פניו: חמוניה. ראו אותו: אשכח
ארבע כסי דפסחא הוה חזיק רישא עד חגא חמיתיה
י)
במעיו ע"י לגימות דקות ואינו כאוכלין ששובע
שאמרו ישנן רביעית יין
רבי אבהו. מציאה לכך פניו צהובין: תוספתא
שלהם בא ממילוי כרס ואכסא דברכתא משום חיבוב
חדא מטרוניתא אפוי נהירין אמרה סבא סבא חדא
האיטלקי א' חי וא' מזוג
עתיקתא. תוספתא ישנה שלא ראה אותה מימיו
מצוה צריך לגמוע דרך שביעה משא"כ בהפסק: כדי
כמה שיעורן של כוסות וכו'
מהני תלת מלין אית בך או דשתוי חמרא את או
שישתה לא שישתכר. תקנת חכמים רק שישתה ורצו
מצא וראה בה דברים חדשים ושמח בה: לוג
ומן א"ר יוסי וכו' עד ר'
דמלוי בריבית את או דמגדל חזירי את א"ל תיפח
שלא ישתכר כדאמר בשלהי פסחים ירושלמי בין ג' לד'
דאורייתא. לוג הכתוב בתורה: תמונתא וכו'.
אבין אמר טטרטין נמחק.
לא ישתה למה כדי שלא ישתכר אם שתה בפוסקין אף
רוחא דההיא איתתא דחדא מאלין תלת מיליא לית
מדה הישנה שמודדין בה המורייס בצפורי: חכים
וכ"ה בבבלי בפסחים:
הוא אינו משתכר: מהו לצאת ביין של שביעית.
בי אלא אולפני שכיח לי דהכי כתיב חכמת אדם
אנא לה. מכיר אני המדה הזאת ודבית רבי ינאי
[ב] צ"ל כלום אמרו אלא
2
דיין של שביעית אסור ליהנות בו כשהגיע זמן
מודדין בה דבש ה"ג ודבית רבי ינאי: חצי שמינית.
שישתה לא שישתכר אם
תאיר פניו ר' אבהו אתי לטבריא חמוניה תלמידוי
הביעור אלא צריך להפקירו אך דיש לומר מצות לאו
שתה וכו': [ג] ה"ג אל
מדת טבריה הישנה היא רביעית של תורה:
ליהנות ניתנו והאי מצוה היא דחייבו אף לעני למכור
דר' יוחנן אפוי נהורין אמרון תלמידים לרבי יוחנן
כ)
תרא יין כי יתאדם וגו' ושל
כסותו בשביל ד' כוסות וכן לנשים החמירו בו כמו
משנת אליהו
אשכח רבי אבהו סימא אתא לגביה אמר ליה מאי
מזוג בכמה נשמעינה מן
בעיקרי מצוה: בקונדיטון. אם הוא כמו יין לפי
הגדולות שלא הוזכרו כלל. ובהן היו מכניסין ממון מהלשכה.
אורייתא חדתא שמעת א"ל תוספתא עתיקא קרא
הדא המוציא יין כדי מזיגת
שיש בו בשמים: קונדיטון כיין. לכל מילי: ביין
ומהן היו התרומות ע"ש. והנה כל ההכרח שהוכרח להכנס
הכוס מהו לצאת ביין
מזוג. מיבעי ליה משום דבריש פרק בתרא דפסחים
עליה חכמת אדם תאיר פניו א"ר חנין לוגא
ל)
בזה הלחץ הביאו לזה סוגיא זו בגירסת הספרים כמה
מבושל א"ר יונה מן מה
בירושלמי מפרשי טעמא דד' כוסות ולחד מ"ד נגד
שיעורן של ג' קופות והן מפורשין במתני' ומה זה דקאמר
דאורייתא תמונתא עתיקא דמורייסא דציפורי א"ר
דתני מבושל כמתובל יוצאין
ד' כוסות דפרעה ואקח את הענבים ואשחט אותם אל
ילמד סתום מהמפורש וע"כ המציא ג' קופות הגדולות
יונה וחכמנא לה (דב"ש) דבית רבי ינאי הוה
ופירש דעליהן בא השאלה והתשובה. אבל גירסת רבינו
כוס פרעה וגו' והתם לאו מזוגין וה"נ שתיקנו נגדם
ביין מבושל ר' יונה
אנהירינהו לעיינין דכל הסוגיות והתוספתא נהירין וברירין
מכילין בה דבש תני חצי שמינית טברנית
בעינן שלא יהיו מזוגין או דלמא מהאי טעמא
לטעמיה וכו'. הכא גרסינן
[ד]
כוותיה והכי הוא שיטת רש"י ותוס' בקדושין נ"ד א' וכ"ה
דאמר רבנן התם כנגד ד' כוסות כו' קח את כוס
שפיר ושל מזוג בכמה ולא
הישנה
שיטת הרע"ב ובירושלמי דשבת ר"פ מפנין מפורש דר"ז
בין חיין בין
היין כו' ודינם כשאר יין שהוא מזוג:
לעיל מינה משום דאכתי לא
שאל על הקופות דהתם ולא כתב של ג' קופות והשיבו
*) מהו לשתותן בפוסקין. פוסקין הוא שם כלי המחזיק כמה רביעית וכן הוא
מזוגין. כתרין טעמי טעם נגד חי שהוא חזק הרבה
שמענו דיוצאין ביין מזוג
ילמד סתום כו' והוא ממש כגירסת מרן וכן מורה כולה
בהדיא בילקוט אסתר (בשם מדרש אבא גוריון) על פסוק והשתיה כדת
ולזימנין אין בו טעם יין: ומראה נגד מזוג שלפעמים
ואיך יפרש שיעורו:
סוגיא דהכא דר"ז שאל על מתני' דמכילתא אחריתי כמו
וז"ל א"ר לוי כך היה תכסיס של אנשי פרס היה להם כוס גדול מחזיק ארבעים
מרוב מזיגת המים נשתנה המראה: ביין אדום. כדין
[ד] ה"ג דבית ר' ינאי הוו
כמה שיעורו של כוס כו' ולא היו באמת רק ג' קופות
שמניות והוא נקרא פוסקא והם משקין בו לכל אחד ואחד כו' עכ"ל הילקוט.
יין: ה"ג של מזוג בכמה. כמה שיעור מזיגה: כדי
קטנות של ג' סאין המוזכרין במתני' וגמרא דקאמר
מכילין בה דבש ולמה קרי
(עקרי דינים סימן י"ט בשם מקום שמואל סימן ס"ו אות כ"ט):
מזיגת הכוס. ובשבת קי"ל כל המשקין שיעורן
בפרקין מכאן לשלשה פרקים לשלשה קופות כו'. ובריש
לה עתיקא וכו'. והשאר
ברביעית א"כ מזוג ברביעית. והכא גרסינן לה ולא לעיל מינה דאכתי לא אשמועינן
מכילתין דקאמר כולה כאחד היתה באה כו' ושלשה פרקים משום פומבי לדבר כבר פרישנא התם דסוגיא
שבינתים נמחק וכ"ה
דתמן אליבא דרבי יוסי דסבירא ליה אין תורמין על הע"ל. דלהכי קאמר שם דבני בבל צריכים להשמיע
דיוצאין במזוג ואיך יפרש שיעורו: ה"ג מהו לצאת ביין מבושל. משום דאמרינן בפ"ו דב"ב
בירושל' דפסחים פ' בתרא
מראשו של חורף ולדידיה הוא דמוכרח לאוקמי הכי דג' פרקים רק משום פומבי וכדפרישית התם.
אין אומרים קידוש היום אלא על היין שראוי לנסך ע"ג המזבח משא"כ מבושל דאינו ראוי לנסך
❖
ושבת פ"ח:
אבל למ"ד תורמין על הע"ל דהוא ר"מ כדתניא בתוספתא כל הני סתמי מתניתא אליביה אזלי ולא
ע"ג המזבח וה"נ אין יוצאין בו. או דלמא הא דממעטינן התם לאו משום גריעותא דהא אמרי'
אמרינן שכולם הביאו כאחד דהא קאמר בגמ' ותוספתא מפורש שבכל פעם הביאו כדתני שלישית היתה
בפ"ב דתרומות רבי התיר לבשל יין של תרומה מפני שמשביחו אלמא דאשתני לעילוי ובנסכים
עשירה שבכולן כו' וכדלקמן אלא דלר"מ כפשטי' דבכל המקומות לא היו משמיעין אלא באחד באדר
היינו טעמא דבעינן מידי דלא אשתני מברייתו כמו כבש משא"כ מבושל דאשתני ואם כן מקדשין
והוצרכו הג' פרקים כדי שיתרמו בכל פעם שהביאו דמה שהביאו בר"ח ניסן לא היה מספיק על כל
ויוצאין בו: מן מה דתני מבושל כמתובל. ומתובל הוא קונדיטון דג"כ נשתנה ותנינא דיוצאין
תורה אור השלם
השנה אלא דבר"ח ניסן צריך לתרום תרומה חדשה וכר"ש בר"י משום כתחילתה וכדר' טבי וסוגיות
בו הואיל וחשוב ה"נ במבושל: דר"י כד הוה שתי ד' כו'. משתיית הד' כוסות היה כאיב
דבבלי דאמר חדש והבא קרבן כו' משא"כ לדרשא דברייתא בחודש א' יהא תורם אכל חדשי השנה לא
1. אַל תֵּרֶא יַיִן כִּי
רישיה עד החג. ומבושל אינו חזק כ"כ וכן קונדיטין: דשתוי חמרא את. ויין ישמח לבב
אתו הני מתנייתא כפשטי' רק ג"כ משום פומבי כו' וכנ"ל ויש כח ביד חכמים לתקן בכה"ג ואסמכוהו
אנוש: מלוה ברבית. גם כן שמח בעמלו יום ולילה מתרבה הונו בנשך ותרבית: מגדל חזירי.
יִתְאַדָּם כִּי יִתֵּן בַּכּוֹס עֵינוֹ
אקראי. והרמב"ם פירש מ"ש כולה כא' כו' ג"כ למ"ד תורמין כו' ולא אתי הני סוגיות לדידיה על
גם כן ריוח הרבה: לית בי. דיין מלבד דלא הוי שתי יין משום שכרות לא היה יכול לשתות
יִתְהַלֵּךְ בְּמֵישָׁרִים:
נכון ולשון התוספתא תניא דמסייע לשיטת רבינו הגדול בפ"ב דשקלים תרם את הראשונה ואמר ה"ז
משלי כג לא
דמזיק ליה וכן ריבית וחזירים אסור לישראל: אולפן שכיח לי חכמת אדם. נגד ג' הנ"ל.
מא"י על כל ישראל וחיפה בקטבלאות מפני שאנשי סוריא באים ושוקלין עליהם (ר"ל תרם ג' קופות
2. מִי כְּהֶחָכָם וּמִי יוֹדֵעַ
של ג' סאין מהלשכה וחיפה בלשכה בקטבלאות והמביאין אח"כ נותנין על הקטבלא) תרם את השניה
שהתורה נמשלה ליין שנא' ושתו ביין מסכתי ומשמחת לב האדם כמ"ש פקודי ה' ישרים משמחי
כו' ושוקלין עליה תרם את השלישית כו' זו היתה עשירה שבכולם שהיה בה איסטריאות של זהב
לב ומרווחת דעתו ע"י שנעשה כמעיין המתגבר ע"י ריוח חידושי התורה ישמע חכם ויוסף
פֵּשֶׁר דָּבָר חָכְמַת אָדָם
ודרכונות של זהב. מדקאמר עלי' היינו כשיטת רבינו על הקטבלא שבלשכה כו' וכן דקאמר שלישית
לקח ומתענג על ה' בענג התורה היפוך הנגע כידוע: תוספתא עתיקא. ישנה ואינה מצויה
תָּאִיר פָּנָיו וְעֹז פָּנָיו
היתה עשירה כו' משמע דהכל אלשכה קאי דקופות גדולות מאן דכר שמי' הכא וגם לא היו נותנין רק
ושמח עליה כמוצא הון רב כי כתיב כל חפצים לא ישוו בה: לוגא דאורייתא. לשער בו
קהלת ח א
יְשֻׁנֶּא:
ללשכה. ושם שמט הקטבלאות ונתערבו השירים. לא היה מערבו בשל אשתקד שמא יצטרכו לתרום
רביעית: תמונתא עתיקא. מדה ישנה שמודדין בה מורייס בצפורי והכי אמרינן לה בבבלי
ונמצא תורמין מן הישנה עכ"ל וזו התוספתא מובא בקוצר בגמ' בפרקין הלכה ד' תני שמט הקטבלאות
פסחים (ק"ט א'): וחכימנא. אני זוכר: ה"ג דבית רבי ינאי וכן הוא בירושלמי
כו' תרם בראשונה כו' ולשם כל ישראל: היינו כר"מ דתורמין על הע"ל שיהא לכולם חלק בקרבנות.
ומ"ש בגמרא נטל מן הראשונה אע"פ שיש בראשונה נוטל מן השניה אג' קופות של ג' סאין קאי כדקאמר דפסחים פרק בתרא ושבת פרק ח': דהוו מכילין. שהיו מודדין בה דבש:
בהדיא בהלכה זו מפני מה כתוב עליהן אב"ג לומר אין מסתפק מן הראשונה כו' ר"ל שלא יגמור ממנה קודם לראשונה. והיינו כדי שיספיקו לקרבנות גם מן השלישית דאם היה גומר בתחלה כל קופה הא' אז לא
יגיע לספק מהג' והוא כדי לקיים דרשא דאסמכוה אקרא דוהעמדנו עלינו וגו' שלישית השקל מכאן לג' קופות. וכ"ה בתוספתא רפ"ב למה כותבין על הקופות אב"ג מפני שמתחילין ומוציאין מן הא' שלמה ראשונה
מוציאין מן הג' כו'. וט"ס בתוספתא וצ"ל כמ"ש בגמ' אע"פ שלא שלמה הא' כו' ואח"כ שלמה הג' כו' שלמו שלשתן. ושלמו שלשתן היינו אם קודם שהגיע פרק הב' שלמו כל הג' קופות שהיו קרבנות מרובים והלכו
כל הג' קופות על זה בזה פליגי אי חוזרין לשירים היינו מה שחיפה בלשכה בקטבלא או חוזר ושוקל ובגמרא מדוקדק חוזר ושוקל ובתוספתא שלפנינו הגי' הגיע זמן תרומה חדשה כו' וא"ל מן הישנה צ"ל כמ"ש
בגמ'. והרמב"ם השתמש בגי' התוספתא וניכר מלשונו בפירושו שפי' בכל קופה קטנה עד שתכלה הא' כו' ודעתו היה דמ"ש שלמה הראשונה כו' אקופות קטנות קאי. ודלא כבק"ע שכתב שהרמב"ם מפרש להא
דנטל מן הא' כו' אקופות גדולות ושגה לשבש דעת הרמב"ם חנם דהא עלייהו הוה כתוב אב"ג והוא גם לדידיה בקטנים וכמפורש במתני' וגמרא ותוספתא דאקטנים קאי וכל ראיותיו אינם כלום. וסוגיות הגמרא
הכל כשיטת רש"י ותוס'. ומה שהביא התוי"ט ראיה לדברי הרמב"ם השלישית לא היה מחפה שמא ישכח דלהרמב"ם אדסמיך ליה קאי משא"כ להרע"ב. לאו ראיה היא דבגי' מתני' ירושלמי מפורש ולמה היה מחפה
שמא ישכח כו' ותקלין חדתין. היינו כדפירש"י ותוס' והרע"ב דמשופרות נותנין ללשכה כשמגיע א' מפרקי התרומה. ובתוס' דקדושין מביא התוספתא דשלמה שלישית חוזר לראשונה כו' כמו בגמ' אבל פירשו דקאי
אם שלמו אפרק ג' אחר החג ודיוקם ממ"ש בתוספתא הגיע זמן תרומה חדשה כו' אבל ללישנא דגמרא א"ש יותר אם נגיה כן התוספתא וע"ש בתוס' שם ד"ה מעלין בארוכה: בפוסקין. עי' מה שכתבתי. ועי'