קרבן בשלשה פרקים פרק שלישי
שקלים העדה
ט.
מסורת הש"ס
הדא דידן הוות. מדה שהיתה לנו מקדמית: ה"ג ולמה לא קרי לה עתיקתא. שהרי בזמן ההוא לא היתה המדה ההיא וכבר עברה והל"ל הדא עתיקתא כדאמר ר"ח דאף ר"י
א) חדא, ב) אזערת כמה, ג) שבת
עז א, ד) מנחו' קג ב ולקמן פ"ח
היה במקומו של ר"ח: ומשני בגין דהוות ביומוי. אע"ג דכבר עברה מ"מ אין לקרותה ישנה כיון שהיתה בימיו: ה"ג אית דאמרי דהוות זעירא ורבת וזערת ולא זערת כמה
הל"א, ה) ובעט ר"א, ו) ברכו' כד
דהוות. וה"פ בא לתרץ ולמה אמר ר"ח עתיקתא משום שנפחתה מרביעית ואח"כ הוסיפו עליה ואוקמוה ארביעית ואח"כ פחתו אותה ולא פחתו אותה כבראשונה וזה היה
א מנחו' קג, ז) הציוקי, ח) שם
בימי ר"י הלכך לא מצי למימר עתיקתא דס"ד אמידה הפחותה קאמר ואי הוי הפחת בפעם שני כמו בראשונה שפיר המ"ל עתיקתא דאין לטעות דאמידה שנפחתה קאמר דא"כ
עדיות פ"ה מ"א, ט) מכשירין פ"ו
הל"ל הא דאית לן השתא היא מדה רביעית וע"כ
ריבב"ן
מ"ה, י) מנחות קד א, כ) תוספתא
היינו מפרשין דאמידה גדולה קאמר אבל השתא
❖
הישנה אמר רבי יוחנן א) הדין דידן (הות) הוא
פ"ב,
מתני' זורקו לפני התורם. השקלי' שלהן והתורם
דהמדה קטנה שבימיו לא היתה בשוה להמדה
ולמה קרי ליה עתיקה [א] מן בגין דהוה ביומי אית
מתכוין ודחפו לקופה שיהא שקלו בתרומה והנחת
הקטנה שהיתה בראשונה ודאי איכא למטעי דעל
דאמרי דהות זעירא ורבתא ואית דאמרי דאזעירא
רוח הוא לפי שלא יהא מתקרב אלא משלהן תחלה:
הראשונה הפחותה נאמר עתיקתא לכך קאמר הדא
עין משפט
דידן הוה כלומר דהוות ביומוי קודם ולזו שהיה
תרם את הראשונה. באחד מן הקופות: וחיפה
ולא אזעירא כמה דהות כמה הוא שיעור של
ב)
[ב] א
נר מצוה
להן עכשיו וליכא למיטעי: ה"ג תני יבש בכזית
בקטבלאות. מכסה הקופות בעור לסימן. השלישית
כוס רבי יוסי בשם ר' יוסי בן פזי ור' יוסי בר ביבי
דברי רבי נתן. וה"פ אם הוציא לרה"ר יין יבש
לא היה. צריך לכסות שכבר נתרמו האחרות
יט א מיי' פרק י"ח משבת
בשם ר' שמואל אצבעיים על אצבעיים על רום
שנקרש כזית חייב דמעיקרא הוי רביעית והא
ולמה היה מכסה הראשונה שמא ישכח ויתרום
הל"ב:
אצבע ומחצה ושליש אצבע. ב (תני ג) יבש כזית
דבעינן רביעית שלם בקרוש ולא סגי רביעית
כ
מן הכסף שבקופה ויניח בקופה האחרת אבל
ב מיי' פרק א מאה"ט
דברי רבי נתן) רבנן דקיסרי (א) ורבי יוסי בר ביבי
משום דקרוש לאו בר מזיגה הוא: אתיא דר"נ.
הל"ד:
אם היה מכוסה אין לחוש. תניא בתוספתא פ"ב
כא ג מיי' פרק י מטומאת
בשם שמואל אתיא דר' נתן [ג] כר"ש כמה דר"ש
דאמר אף ביין רביעית בעינן כר"ש דמתניתין
תרם את הראשונה לשם ארץ ישראל ועל כל
דאמר כולן ברביעית ולית ליה לר"י הא דאמרינן
אוכלין הלכה ג:
אמר ברביעית כן אמר ר' נתן ברביעית לכשיקרש
ישראל וחיפה בקטבליות מפני שבני סוריא באין
כב ד מיי' פרק ב משקלים
בסמוך דקרוש לאו בר מזיגה הוא: וטהרו דמה
ויהא בו כזית רבי סימון בשם ריב"ל מעשה בפרדת
ושוקלין עליה. תרם את השניה ואמר הרי זה
ד)
הל"י ובהשגות:
משום נבילה. שלא היה בו רביעית וכל שאינו
לשם עמון ומואב פי' ישראל שדרים בעמון
רבי שמתה וטהרו את דמה משום נבילה ושאל
כג ה מיי' שם הלכה ה:
רביעית לכשיקרש לא יהיה בו כזית ואין בו טומאת
ומואב ומכרכין המוקפין לארץ ישראל וחיפה
❖
כד ו מיי' שם הל"ז:
רבי אליעזר את ר' סימון עד כמה ולא אשגח
(ב)
נבילה: עד כמה. דם היה בה שטהרו אותו
בקטבליות מפני שאנשי בבל באין ושוקלין עליה.
ביה ושאל לריב"ל וא"ל עד רביעית טהור יותר
משום נבילה: ולא אשגח ביה. ולא השיב לו ר'
תרם את השלישית ואמר הרי זו מבבל וממדינות
סימון דבר: ה"ג ושאל לריב"ל וא"ל וכו':
מרביעית טמא ובאש לר"א על (עד) דלא חזר ליה
ה)
הרחוקות ועל כל ישראל ולא היה מחפה וזו היתה
ה"ג ובאש לר"א על דלא וכו'. והרע לר"א על
נוסחת הבבלי
ר' סימון שמועתא רב ביבי הוה יתיב מתני הדין
ר' סימון על שלא השיב לו על שאלתו: מתני הדין
תקלין חדתין
עובדא א"ל רבי יצחק (ג) בר (ביסנא) כהנה עד
(א) ור"י בר' ביבין בשם ר'
עובדא. סיפר המעשה (שחטו) [שמתה] הפרדת
שמואל: (ב) ושאל ר' אלעזר:
ולמה קרי ליה עתיקא. מאחר שזוכרה שמדדו בה
רביעית טהור יותר מכאן טמא ובעט ביה אמר
של בית רבי וטהר דמה משום נבילה: א"ל ר"י
בימיו: ה"ג מן בגין כו' כמה דהוה. והיינו עתיקא
(ג) בר ביסנא עד כו': (ד) ר"ש
ליה רבי זריקא בגין דשאיל לך את בעט ביה א"ל
בר ביסנא לר' סימון. בדרך שאלה אם עד
כמו שהיתה קודם קטנה: ה"ג אמר רבי יוחנן הדא
בשם ר' נתן בתורה כו':
בגין דלא הות דעתי בי בעיטנא ביה דאמר רבי חנן
רביעית הוא דטיהרו אבל יותר מכאן טמא או
דידן כו'. והכי אמרי' בבבלי שם אר"י תמנייתא
(ה) שאל את ר' יוסי בר ביבי
אפילו יותר מרביעית טהור: ובעט ביה. רבי
קדמייתא דהוות בטבריא הוות יתירא על דא רבעא
איזהו כו': (ו) ודוחפה לקופה
והיו חייך תלואים לך מנגד זה שלוקח חטים לשנה
1
ובה משערין רביעית של פסח. וגירסת הספרים שיבוש:
סימון ודחף אותו בסנדלו. ל"א גער בו: א"ל
כו': (ז) לא היה מחפה שמא
ופחדתו) לילה ויומם זה הלוקח מן ז)הסדקי ולא תאמין
שיעורן של כוס. במדידת האצבעות: ה"ג תני יבש.
ר"ז. לר' סימון משום דשאל לך דבר תורה את
ישכח את התרום ויתרום את דבר
בחייך זה הלוקח מן הפלטור ואנא סמיכנא אפלטור
❖
יין קרוש בכזית משערינן דמעיקרא הוה ביה רביעית
מינזף ביה בתמיה: א"ל. הא דלא השבתי לו
התרום כו':
ובקרוש רביעית שלמה בעינן דלאו בר מזיגה הוא:
ומהו כדון העיד ר' יהושע בן פתורה על דם נבילה
ח)
[ד]
כהוגן שלא היתה דעתי מיושבת בעת ההיא: זה
ה"ג אתיא דר' נתן כר"י בר"י כו'. והוא ברייתא
שהוא טהור מהו טהור טהור מלהכשיר אבל לטמות
שלוקח חטים לשנה. שאין לו קרקע לזרוע והיינו
מובא בבבלי שבת (עז)
דרבי נתן ור"י בר"י אמרו
חייו תלואים שאינו יודע אם יהיו לו מעות לשנה
מטמא תמן ט) תנינן ג דם השרץ כבשרו מטמא ואינו
הגהות הגר"א
דבר אחד דתני התם דם נבילה ב"ש מטהרין. דאינו
הבאה: ה"ג סדקי. מוכר תבואה למי שאין לו
כבשר לטמא כנבילה בכזית ולא תורת משקין כו'.
מכשיר ואין לנו כיוצא בו ושיעור טומאתו שדמו
[ה]
[א] ה"ג ולמה קרי ליה עתיקא
וזה הלוקח אופה משבת לשבת ולילה ויומם רמז
וב"ה מטמאין אמר רבי יוסי בר"י אף כשטימאו בית
מטמא כבשרו אמר רבי יוסי פליגי בה תרין אמוראין
מן בגין דהוה ביומי' זעירא
לשבת שהיום הולך אחר הלילה: זה הלוקח מן
הלל לא טימאו אלא בדם שיש בו רביעית הואיל ויכול
ורבתא ואיזעירת כמ' דהוה
חד אמר טמא וחד אמר טהור מאן דאמר טמא כרבי
לקרוש ולעמוד על כזית שהוא שיעור נבילה לטמא
הפלטר. מן הנחתום שאולי לא יהא לו לנחתום
כצ"ל: [ב] נ"ב אמר ר' יוחנן
אדם והיינו אמרו דבר אחד שבכזית היבש כשנימוח
יהודה ומ"ד טהור כר' יהושע בן פתורה (נ"א רב
למכור: ואנא אפלטר סמיך. ואין דעתי מיושבת
הדא דידן היא חצי שמיני'
הוי רביעית אלמא כר"י בר"י מיתוקמא: וטהרו את
עלי להשיב לו: ה"ג ומאי כדון. מאי הוי עלה
אבוה דאימן אחתיה דר' יהודה וכו') אמר ליה רב
טברנית הישנה כי כאן הוא
דמה. אמר לה סתם אם עד רביעית או אף ברביעית:
אם יותר מרביעית טמא או טהור: העיד ריב"ב.
אבדומה דמן נחותה ויאות דרבי יהודה מוריינא
י)
מקומו של ר' יוחנן הנ"ל ולא
ושאל כו' עד כמה ולא אשגח ביה. לא השיבו כלום:
מתניתין היא בפ"ו דעדיות: על דם נבלות שהוא
לעיל מינה. וכ"ה בבבלי שם אר"י
דבי נשיאה הוה: שמא יעני ויאמרו כו': תני רבי
עד רביעית טהור כו'. כר"י בר"י והתם לא היה
טהור. וקס"ד טהור לגמרי קאמר אפילו ביותר
רביעית וטיהרו דמה: ובאיש ר"א. התרעם רבי אלעזר
תמנייתא קדמייתא דהות בטבריא
ישמעאל ד קווץ לא יתרום מפני החשד תני הגזברין
מרביעית: ופריך מהו טהור. שהוא טהור להכשיר
על שלא השיב רבי סימון: הדין עובדא. סתם שטיהרו
הות יתירא על דא רבעא ובה
היו מפספסין בקילקין תני כ) מדברין היו עמו משעה
הזרעים שאינו מכשיר אלא דם השותת בשעת
את דמה כמו שסיפרה רבי סימון: עד רביעית טהור
משערין רביעית של פסח.
שהוא נכנס עד שעה שהוא יוצא וימלא פומיה מוי
כו'. שאל אותו אם כן הדין: ובעיט ביה. דחהו שלא
שחיטה אבל לטמא מודה ריב"ב שדם נבלות מטמא:
וגירסת הספרים שיבוש: [ג] צ"ל
רצה להשיבו ולא נהג בו בכבוד. כמו וביעט דבברכות
ומשני תמן תנינן. במכשירין פ"ו: ואין לנו כיוצא
אתיא דר' נתן כר' יוסי ב"ר
א"ר תנחומא מפני הברכה רבי שמואל בר
(ד)
[א]
פרק ב' (יז א): דשאיל לך. כענין להשיבו כהלכה
בו. וקס"ד שאין לנו דם כיוצא שאינו מכשיר
יהודה כו'. והוא ברייתא מובא
נחמן בשם רבי יונתן בתורה ובנביאים ובכתובים
ובעטת ביה: דלא הוות דעתי בי. שלא היה דעתי
בבבלי שבת (עז.) דר' נתן ור"י
ומטמא ש"מ דם נבלה אפילו טמויי לא מטמא:
מצאנו שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שהוא
מיושבת: שלוקח חטים. ואין לו קרקע שתהא אמת
ב"י אמרו דבר אחד דתני התם
ה"ג ואין לנו כיוצא בו כשיעור טומאתו וכו'.
מארץ תצמח בזריעתו וצדק משמים נשקף על ידי
צריך לצאת ידי המקום בתורה מנין דכתיב והייתם
2
דם נבילה ב"ש מטהרין וכו'
וה"פ דקשיא ליה דלמא הא דאינו כיוצא בו היינו
הגשמים מה שאינו כן כשלוקח על שנה חטים דלשנה
וב"ה מטמאין א"ר יוסי ב"י אף
נקיים מה' ומישראל בנביאים מנין דכתיב אל
3
לענין שיטמא הדם כבשרו אלא השרץ שדמו נמי
הבאה אינו יודע אם יהיה לו במה ליקח ואם יהיה
כשטימאו ב"ה אלא בדם שיש בו
מטמא בכעדשה ואפילו הדם צלול אבל דמו של
אלהים ה' וגו' וישראל הוא ידע בכתובים מנין
חטים: מן הסדקי. מעט מעט מהמוכר תבואה
רביעית הואיל ויכול לקרוש
נבלה מיהו מטמא כשהיא רביעית וטומאתו מדרבנן
ומפחד דלמא אדאזיל יזדבן וגם היוקר הוה ע"י
דכתיב ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם
4
ולעמוד על כזית שהוא שיעור
דרביעית כשיקרוש יעמוד על כזית ומתחלף בנבלה
מפקיעי שערים יום יום ופחד שלו לילה ויום שלא יהיה
גמליאל זוגא (ה) שאל לרבי יוסי בר רבי בון איזהו
נבילה לטמא אדם והיינו אמרו
לו על סעודותיו הרגילים בערב ובקר: ולא תאמין.
ממש: מ"ד טמא. והיינו ריב"ל דלעיל כר"י דאמר
ד"א שבכזית כשנימוח הוי
המחוור שבכולם אמר ליה והייתם נקיים מה'
זה שלוקח מהפלטר. מהנחתום פת אפויה דלזימנין
בפ"ד דעדיות שב"ה מטמאין דם נבלה: ומ"ד
רביעית אלמא כר"י בר"י
אין לו פת כשרוצה לאכול: ואנא סמיכנא
ומישראל:
טהור. דהיינו מתניתין דמכשירין כר"י בן בתירא:
מתוקמא: [ד] ה"ג מהו כדון
אפלטר. ואין דעתי מיושבת: מהו כדין. מאי הוי
הלכה ג מתני' של בית רבן גמליאל היה נכנס
ה"ג א"ל רב אבדומי דמן נחותה ויאות. ושפיר
תנינא העיד ר' יהושע וכו':
עלה אי יותר מרביעית טמא וכר"י בר"י או אף
קאמרת דר"י הוא דמטמא דרבי יהודה מורה
ושקלו בין אצבעותיו וזרקו לפני
[ה] ה"ג ואין לנו כיוצא בו
העיד רבי יהושע בן פתורא
יותר מרביעית טהור:
הוראות דבי נשיאה הוי שהרי פרדות של בית רבי
דילמא לשיעור טומאתו שדמו
כו'. שהוא טהור. משמע לגמרי טהור אף יותר
התורם והתורם מתכוין ודחפו לתוך הקופה אין
ה
(ו)
❖
היה ור"י הורה דיתר מרביעית טמא כשמעתתיה:
מטמא כבשרו וכו'. ועיין בק"ע:
מרביעית. ודחי מה טהור מלהכשיר הוא דלגמרי טהור
התורם תורם עד שהוא אומר להם אתרום והן
קווץ. מי שהוא בעל שיער לא יתרום שמא יביא
שאינו מכשיר ואין בו תורת משקה אבל לטמא מטמא
אומרין לו תרום תרום תרום שלש פעמים ו תרם
יותר מרביעית כשיעור נבילה בכזית וכדלעיל: תמן
בשערו וקווץ הוא מלשון קווצותיו תלתלים ורמב"ם
את הראשונה וחיפה בקטבליאות השניה וחיפה
תנינן. במכשירין פ"ו: מטמא ואינו מכשיר ואין לנו
פירש עני ונבהל להון מלשון קצתי בחיי: היו
ציון ירושלים
כיוצא בו. משמע דאמרינן כשאין מכשיר אינו מטמא
מפספסין בקילקין. היו משפשפין בשיער התורם
בקטבליאות השלישית (ז) לא היה מחפה ולמה היה
ומדאמר טהור אם כן מוכח דלגמרי טהור אף מלטמא:
מפני הברכה. עי' פי' מהרא"פ
אם היו שערותיו דבוקים מחמת זיעה וצואה.
מחפה שמא ישכח ויתרום מן הדבר התרום תרם
❖
דלמא לשיעור טומאתו. שדם השרץ מטמא בכעדשה
ועיין שו"ת ח"צ סי' קכא:
ל"א קילקי הוא חלוק של צמר שיש לו נימין
את הראשונה לשם ארץ ישראל והשניה לשם כרכים
כבשר השרץ משא"כ דם נבילה אינו כבשר נבילה
וכשהיה התורם לבוש בחלוק כזה היו מפרידין
בכזית אלא ברביעית אבל ברביעית על כל פנים
המוקפין לה והשלישית לשם בבל ולשם מדי ולשם
אותן הנימין שלא יחשדנו שהטמין המעות בתוכו:
מטמא אע"ג דאינו מכשיר: מאן דאמר טמא כרבי
מדינות
גליון הש"ס
מדברין היו עם התורם. כדי שלא יתן דבר
יהודה. רבי יהודה הוא דאמר בריש פ"ה דעדיות
בתוך פיו: ופריך וימלא פומיה מוי. היה לו למלאות פיו מים ולא היו צריכין לדבר
דדם נבילה ב"ה מטמאין וכדפריש ר"י בר"י דדוקא ברביעית וכדאמרינן בבבלי
[א] עי' שו"ת אא"ז הח"צ סימן
מנחות (ק"ג ב'): ומ"ד טהור כר"י ב"פ. דס"ל טהור לגמרי אף יותר מרביעית. וכדאמרי'
עמו: מפני הברכה. שחייב התורם לברך על התרומה כדרך שמברכין על הפרשת תרומת
❖
קכא:
בבבלי שם דהעיד ריב"פ שהיו עולי רגלים הולכים עד ארכובותיהן בדם הנבלות ולא אמרו
הגורן: איזהו המחוור שבכולן. איזהו מהפסוקים מבורר ומפורש שבכולן שצריך לנקות
להם דבר: ויאות. מה דאמר טמא כר"י: דר"י מורה הוראה דבית נשיא הוה. וכאן פרדת
עצמו לפני בני אדם:
דבית רבי הוה והורה כשמעתיה דפחות מרביעית הוה שם ולכן טיהרוה: מתני' בפרגוד
הלכה ג מתני' וזורקו לפני התורם. מתכוונים היו שיפלו שקליהם לתוך הקופה
תורה אור השלם
חפות. ארוך וכפול פן יחשדוהו שהטמין שם ממעות הלשכה: מעון הלשכה. על ידי שלקח
ויקנו מהם קרבנות צבור ולא יהיו משירי הלשכה: ג' פעמים.
ממנה: גמ' קווץ. בעל שיער וגירסת הרמב"ם קבץ והוא עני שתאב למעות וכן נבהל להון
על כל פעם ופעם היה אומר אתרום והם אומרים תרום וכן דרך לשון חכמים להיות
1. וְהָיוּ חַיֶּיךָ תְּלֻאִים לְךָ מִנֶּגֶד
כמו קובץ על יד: מפספסין בקלקין. בגדי צמר כמו בשבת הקלקים והיו מפרידין הנימות
משולש: תרם את הראשונה. הקופות הגדולות של ט' סאין שתרם מן הלשכה היו
וּפָחַדְתָּ לַיְלָה וְיוֹמָם וְלֹא
שלא יחשדוהו שטמן בתוכן: מדברין היו עמו. כדי שלא יטמין בפיו: וימלא פומוי מוי.
תַאֲמִין בְּחַיֶּיךָ: דברים כח סו
מכוסות במטפחות ואח"כ כשתרם מהן בקופות הקטנות של ג' סאין היה תורם הקופה
ימלא פיו מים וג"כ לא יהיה יכול להטמין בפיו: מפני הברכה. שצריך לברך על ההפרשה
2. וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵי יְיָ
וכשמשקין בפיו אינו יכול לברך דא"א לסלקן לצד אחר וכ"ש כשפיו מלא מים: המחוור
הקטנה שכתב עליה א' מאחת מקופות הגדולות ומכסה אותה במטפחת ואח"כ מגלה
מתני'
שבכולן. מפורש צווי להיות נקי מהבריות כמו מידי שמים:
של בית ר"ג כו'.
וְאַחַר תָּשֻׁבוּ וִהְיִיתֶם נְקִיִּים מֵיְיָ
הקופה הגדולה השניה וממלא ממנה קופה הקטנה שכתוב עליה ב' ומכסה אותה וכן
שהיו רוצין שיגיע דמיהן לקרבנות וזרקו ללשכה בשעה שהוא תורם והתורם מתכוין ודוחפו
וּמִיִּשְׂרָאֵל וְהָיְתָה הָאָרֶץ
בשלישית אלא שלא היה מכסה אותה לסימן שממנה יתחיל בפרוס העצרת: הראשונה
מהלשכה לקופה של ג' סאין שתורם בה: ג' פעמים. דרך חכמים הוא כן. כמו מגל זו
הַזֹּאת לָכֶם לַאֲחֻזָּה לִפְנֵי יְיָ:
לשם א"י. שהן שלחו שקליהם תחלה: ושניה לשום כרכים המוקפין. כגון עמון ומואב
כו' ועוד הרבה: הראשונה. תרומה ראשונה מהלשכה: בקטבלאות. על הנשאר בלשכה
במדבר לב כב
ומיהו בכל פעם היו תורמין על שם כל ישראל על הגבוי ועל העתיד לגבות ולא הזכיר
והמביאין אח"כ נותנין על הקטבלא: ולמה היה מחפה. בראשונה ושניה: שמא ישכח
3. אֵל אֱלֹהִים יְיָ אֵל אֱלֹהִים יְיָ
התנא חלוקי מקומות הללו אלא להודיען שתקנו ג' פרקים אלו כדי שיתנו מקומות
ויתרום. מן התרום וכשמחפה נעשו המחופים שירים ותורם ממה שעל הקטבלא רק בשלישית
הוּא יֹדֵעַ וְיִשְׂרָאֵל הוּא יֵדָע
לא היה צריך לחפות שלוקח ממנה עד שגומרה כדלקמן: לשם א"י. שהראשונה היתה
באה מא"י: כרכים המוקפין. היינו מקומות הסמוכים שהיו מביאין בשניה: לשם בבל כו'
אִם בְּמֶרֶד וְאִם בְּמַעַל בַַּיְיָ אַל
תּוֹשִׁיעֵנוּ הַיּוֹם הַזֶּה:
משנת
אליהו
יהושע כב כב
דמיירי באצבעיים ציפורים כו' ע"ש בארוכה: מוריינא דבי נשיאה הוה. עיין במנחות ק"ג ב'
בשו"ת שבות יעקב סימן כ"ב שהאריך בפירוש אחר בכלי ששמו פוסקין ופירושו דחוק ומ"ש עיקר:
4. וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי
על רום אצבע ומחצה ושליש אצבע. עיין תוס' בפסחים ק"ט א' ד"ה רביעית שמיישב לסוגיא זו
ק"ד א' ועי' תוס' שם ד"ה מוריינא וד"ה הואיל כו':
אֱלֹהִים וְאָדָם: משלי ג ד