קרבן התרומה פרק
רביעי שקלים העדה
י.
מסורת הש"ס
קרבן יחיד אינו משתנה לשל צבור: גמ' מה ראו וכו'. אמתני' דפ"ד דתענית קאי דתנן התם זמן עצי הכהנים והעם תשעה וקשיא ליה מה ראו להימנות הא אפי' כל
א) תענית פ"ד הל"ד מגילה
יחיד יכול לנדב עצים כדתנן לקמן פ"ו: אלא בשעה וכו'. וקמ"ל שהעצים שלהן קודמין לכל שאר עצים שבלשכה: הנביאים שבוניהן. שהיו באותו הדור כגון חגי זכריה ומלאכי ועזרא
פ"ק הל"ד ובבלי תענית כח
א, ב) עי' יומא לה ב ולקמן
ונחמיה: אלא משלהן. מעצים שהתנדבו הן: דר"י היא. הא דאמרינן שעצים לקרבנות צבור באים בשל יחיד אתיא כר' יוסי דמתני': דברי הכל היא. ואפילו כרבנן דע"כ לא
הל"ב, ג) ר"ה יט ב,
פליגי רבנן ור"י אלא בגופו של קרבן: אבל במכשירי קרבן. כגון עצים לקרבנות הכל מודים דמשתנה מיחיד לצבור: כתונת לבנה. הכהן לשרת בו בקדש: צריכה למסור לצבור.
ד) תענית יב א, ה) מנחות
מיהו אם מסרה מותר לעבוד בו: במכשירי קרבן.
ריבב"ן
פג ב, ו) כלים פ"א מ"ו,
כגון כתונת: ה"ג מתני' מסייעא לר' יוסי. וה"פ
משל צבור: גמ' מה ראה זמן עצי כהנים
[א] א)
ז) ירושלמי שביעית פ"א
תיבטל אמר ליה ומי קאמינא [אנא] תיבטל ליתי
מהך ברייתא דמגילת תענית מוכח כדאמר ר' יוסי
הל"ג, ח) עי' תוספתא
והעם להימנות אלא בשעה שעלו ישראל מן הגולה
משל אשתקד בעינא כרמל וליכא שכבר יבש וליתי
בשם ר' אילא דד"ה היא: בשעת הקרבן. בזמן
מנחות פ"י, ט) ע' מעילה
ולא מצאו עצים בלשכה א ועמדו אלו ונתנדבו עצים
❖
שבהמ"ק קיים: רי"א אין נוהגין אלא בשעת הקרבן.
כרמל משל אשתקד בעינן כרמל בשעת הקרבה
יד א ב,
משל עצמן ומסרום לצבור וקרבו מהן קרבנות
ש"מ דרבנן דפליגי עליה דר"י סוברים דנוהג אפי'
וליכא דר' יוחנן אמר [כרמל] תקריב ור' אלעזר
שלא בשעת הקרבן ופשיטא שמודים שהיו זמנים
צבור והתנו עמהן נביאים שביניהן שאפי' לשכה
אמר ראשית קצירך ולא סוף קצירך בשעת
להבאת העצים וכמתניתין דתענית: והיינו מתענין
עין משפט
מליאה עצים ועמדו אלו ונתנדבו עצים משל עצמן
הבאתה תהא תחלת קצירה שלאותה תבואה
ולא משלימין. מפני שיו"ט שלהן היה שבני סנאה בן
שבאתה ולא סוף קצירך [ואם מייתי] מדאשתקד
שלא יהא קרבן מתקרב אלא משלהן תחילה אמר
נר מצוה
בנימן הקריבו עצים בעשרה באב כדתנן בתענית
הויא לה שעת הבאתה סוף קצירך כך פירש רבינו
רבי אחא דרבי יוסה היא דרבי יוסה אומר אף
ד
א מיי' פ"ו מכלי
פ"ד וזה היה ודאי אחר החורבן דבזמן הבית אין צום
שלמה: ר' יוסי אמר אף הרוצה מתנדב ושומר
הרוצה מתנדב שומר חנם ר' יוסי (אסי) בשם רבי
המקדש הל"ט:
בט' באב ואס"ד דלא היו העצים אלו אלא לצורך
חנם אמרו לו אם אתה אומר כן אינן באין משל
ה ב מיי' שם פ"ח הל"ז:
אילא דברי הכל היא מה פליגין בגופו של קרבן אבל
קרבנות יחיד ודינו כקרבן יחיד למה יהיה להן יו"ט
ו ג מיי' שם פרק ו הלכה
צבור. בפ' הבית והעליה (דף קיח) מפרש טעמייהו
אף שלא בשעת קרבן בשלמא בשעת קרבן ניחא
במכשירי קרבן כל עמא מודיי שהוא משתנה
ט:
ומסיק דכ"ע הבטה בהפקר לא קני פי' מה שאדם
דאף יחיד שמביא קרבן הוה ליה כיו"ט כדאמרינן
קרבן יחיד לקרבן צבור תני ב) ב אשה שעשתה
ז ד מיי' פרק ו מאיסורי
שומר בראייה בעלמא בלא זכייה אחרת או
בריש פרק מקום שנהגו אלא לאחר החורבן מ"ט
כתונת לבנה (צריכה למסור) כשירה ובלבד
מזבח הלכה טו:
חזקה לא קני והכא בחוששין לבעלי זרועות
אלא ודאי דאף לקרבנות צבור התנדבו אלו ונשאר
ח ה מיי' שם ופ"ז
שתמסרנה לצבור אמר רבי אחא דרבי יוסי היא
היו"ט לדורו' ומסתמא לא פליגי רבנן דמתני' עליה
קמפלגי ת"ק סבר תקינו רבנן ד' זוזי למיתב
מתמידין הל"ה:
דרבי יוסי אומר אף הרוצה מתנדב שומר חנם רבי
דראב"צ דקי"ל מעשה רב: מתני'. דתנן שומרי
להו מלשכה כי היכי דלא ליתו בעלי זרועות
ט ו מיי' פרק ח מתמידין
יוסי (אסי) בשם ר' אילא דברי הכל היא מה פליגין
ספיחים בשביעית וכו' ש"מ דאין העומר ושתי הלחם
ולשקלו מינייהו ור' יוסי סבר לא חיישינן לבעלי
הל"ב:
באין אלא מארץ וכדפרישית במתני' אתיא כר"י
י ז מיי' פ"ז מבית הבחירה
בגופו של קרבן אבל במכשירי קרבן כל עמא
זרועות ומאי אתה אומר הכי קאמרי ליה מדבריך
דאמר שאין העומר בא מח"ל דאי כר"י בר' יהודה
הלי"ב:
מודיי שהוא משתנה קרבן יחיד לקרבן צבור
שאתה אומר מתנדב ושומר חנם לדברינו דחיישי'
יא ח מיי' פרק ז מתמידין
דאמר העומר בא מח"ל ל"ל שומרי ספיחים תיפוק
מתני' פליגי על רבי יוסי אותן הימים נוהגין
לבעלי זרועות אין תמידין ומוספין באין משל
ג)
[ב]
ליה שאפשר להביאו מח"ל: אין העומר בא מן
הל"ו:
צבור דאחר גם כן יכול לידור תמידין ומוספין
בשעת קרבן ושלא בשעת קרבן רבי יוסי אומר
יב ט מיי' פרק י"א
הסוריא. רבותא קמ"ל דאפילו מן הסוריא דדמיא
א"נ אותן ד' זוזי שהיינו נותנין לשומרין אנו
אינן נוהגין אלא בשעת קרבן בלבד ועוד מן
מפה"מ ה"כ:
[ג]
לא"י במקצת אינו בא וכ"ש מחו"ל ממש: תמן
יג י מיי' פרק ח ממעילה
קונין תמידין ונמצא שהן של שומרים:
הדא דתניא (א) אמר רבי אליעזר בי רבי צדוק
תנינן. מנחות פ"ט: שאין באין אלא מן החדש.
ד)
❖
הל"ג ד:
דכתיב מנחה חדשה: ומן הארץ. דגבי שתי לחם
אנו היינו מבני סנאה בן בנימין וחל תשעה באב
תקלין חדתין
כתיב ממושבותיכם וגבי עומר כתיב וקצרתם את
להיות בשבת ודחינו אותו למוצאי שבת והיינו
ג
צבור ולשיטתם השיבוהו: גמ' ה"ג תמן תנינן.
קצירה ולא קציר של ח"ל: תמן תנינן. בפ"ק דכלים:
בתענית (כ"ו א'): תשעה. באלו הט' זמנים היו
מתענין ולא משלימין: [ד] העומר ושתי הלחם ולחם
נוסחת הבבלי
והביכורים. דכתיב ולקחת מראשית כל פרי האדמה
הכהנים והעם מתנדבים להביא עצים והיו מקריבים
הפנים וכל קרבנות הצבור: (מתניתא דר' ישמעאל
אשר תביא מארצך: תמן תנינן. בפ"ק דשביעית:
קרבן אותו היום ואפילו היו עצים הרבה למערכה
(א) א"ר אלעזר בר צדוק
דר' ישמעאל אמר אין העומר בא מן הסוריא) תמןה)
מה חריש רשות. דכתיב בחריש ובקציר תשבות
היו אלו מתנדבים ומקריבין באלו ט' זמנים: מה
אנו היינו מבני סנאב כו'
תנינן כל קרבנות היחיד והצבור באין מן הארץ
ראו. למה הוצרכו לימנות אלו זמנים מיוחדים דכל
ודרשינן מה חריש דהוא דוקא רשות שהרי אין לך
ד
ודחינוהו לאחר השבת
יחיד יכול להביא נדבה עצים כדלקמן פ"ו: עמדו
חריש שיחרוש לשם מצוה דאפילו גבי עומר אם
והתענינו ולא השלמינו:
ומן חוצה לארץ מן החדש ומן הישן חוץ מן העומר
ה
אלו כו'. ולהכי הוצרכו לימנות משום ההיא תקנה
(ב) רב הונא בשם ר"י
מצא חרוש אינו חורש אף קציר נמי שהוא רשות
ו ושתי הלחם שאין באין אלא מן החדש ומן הארץ
דעביד להו הני נביאים כי היכי דלא לידחינהו
דר"י היא דאמר כו':
הוא דאסור בשבת אבל קציר של מצוה כגון קציר
(ב) רב חונה בשם רבי ירמיה דרבי ישמעאל היא
מאתרייהו: ומסרום לצבור. שיהא של צבור וזהו
(ג) רב הונא בשם ר"י דר'
העומר שמצוה לקצור לשם העומר דוחה שבת:
דאמר והקריבו מהן קרבנות צבור: מלאה עצים.
דרבי ישמעאל אומר אין העומר בא מן הסוריא
ישמעאל היא דאמר כו':
ה"ג ר"י כדעתיה דאמר אין העומר בא מסוריא.
של צבור: משל עצמן. שיהא קרבן נדבתם כדתנן
(ד) ר"י כדעתיה דאמר כו'
תמן תנינן עשר קדושות הן ארץ ישראל מקודשת
ו)
ז
וכ"ה במס' שביעית וה"פ ר"י לשיטתיה דסובר
לקמן פ"ו האומר הרי עלי עצים כו': משלהן תחלה.
מסוריא מאן תנא כו':
מכל הארצות ומה היא קדושתה שמביאין ממנה
שאין העומר בא אלא מן הארץ ואפילו בשביעית
מעצים שהתנדבו ובבבלי שם סמיך לה בקרא דנחמיה
(ה) מהו לזרוע לכתחילה
קוצרין אותו בארץ דקציר דידיה דוחה שביעית
שנאמר והגורלות הפלנו על קרבן העצים הכהנים
העומר והביכורים ושתי לחם מה שאין מביאין כן
כו' בעא קדם ר' מני כו':
הלוים והעם להביא לבית אלהינו לבית אבותינו
מפני שהוא מצוה וה"ה דדוחה שבת: ד"ה היא.
מכל הארצות (ג) ר' חייא (חונה) בשם רבי ירמיה
(ו) ונותן לקוצרין
לעתים מזומנים שנה בשנה לבער על מזבח ה'
ומתני' איירי בשנת בצורת ולא מצאו תבואה בחו"ל
(ולעומרין) ולשומרין עד
דרבי ישמעאל היא דרבי ישמעאל אמר אין העומר
אלהינו ככתוב בתורה: דר"י היא. הא דאמר שעצים
וצריכין להביא מספיחי א"י: ההן עומר וכו'. האי
כו': (ז) וטבות כן ר' יוסי
דיחיד קרבים לשל צבור הואיל ומסרי לצבור כדקאמר
בא מן הסוריא תמן תנינן ר' ישמעאל אומר מה
ז)
עומר אם אין שם ספיחים מהו שיזרע לצרכו
בשם ר' אחא כל כו':
ומסרום לצבור דאילו לרבנן לא מהני גבי שומר
חריש רשות אף קציר רשות [ה] ח יצא קציר העומר
לכתחילה בשביעית: לא נמצא. אם נזרע בשביעית
(ח) מביא מעו' מן
חנם אף שמוסר לצבור: במכשירי קרבן. כגון עצים
שהוא מצוה (ד) ר' ישמעאל כדעתיה דר' ישמעאל
כקומץ על שיריים שאינן נאכלין שהרי השיריים
השולחני ונותן לחוצבין כו'
לקרבנות: תני האשה כו'. בתוספתא ספ"ק דיומא:
אסורין באכילה וקומץ שאינו מתיר שיריים לאכילה
הדימוס אח"כ מביא כו' ר'
ה"ג כשרה ובלבד שתמסרנה כו'. ובגמרא דיומא
דאמר אין העומר בא מן הסוריא כדעתיה דאמר
❖
אינו קומץ: נעשה כחמשה דברים וכו'. דתנן
יוסי בשם ר' אחא כל כו':
(ל"ה ב') פריך פשיטא ומשני מ"ד ניחוש שמא לא
יצא קציר העומר שהוא מצוה מאן תנא שומרי
ימסרנה יפה קמ"ל: ה"ג מתניתא פליגא על רבי
בפרק כיצד צולין חמשה דברים באין בטומאה ואינן
ספיחית בשביעית נוטלין שכרן מתרומת הלשכה
אחא: אותן הימים. ברייתא שנויה במגילת תענית
נאכלין בטומאה העומר ושתי הלחם וכו' וה"נ עומר
והובאה בתענית (י"ב) ובעירובין (מ"א): נוהגין. בשעת
ר' ישמעאל היא א"ר יוסה דברי הכל היא לא
שנזרע בשביעית אין שיריו נאכל כאילו בא בטומאה:
הגהות הגר"א
קרבן יו"ט דקרבן עצים: מבני סנאה. הכי גרסי
מצאו בסוריא מביאין אותן מספיחין שבארץ ישראל
כיצד הוא עושה. אמתני' קאי דתנן שומרי ספיחין
לה התוספתא שם: בן בנימין. משבט זה: והתענינו
[א] צ"ל תמן תנינן זמן עצי
ההן עומר (ה) מהו שיזרע בתחילה ר' חייא בר אדא
בשביעית נוטלין שכרן מתרומת הלשכה וקשיא איך
ולא כו'. ובבבלי שם מסיים מפני שיו"ט שלנו
כהנים וכו'. והוא בתענית
הקדש יוצא בלא חילול לכך קאמר שמתחילה לא היו
בעי קומי רבי מנא לא נמצא כקומץ על השיריים
היה. והתם רבנן הוא דאמרי לה דפליגי אר' יוסי
ט
(כו:): [ב] ה"ג מתני'
הקוצרין והשומרין מקבלין שכר מהלשכה אלא
וראב"צ בשטת רבנן קאמר לה דס"ל אף שלא בזמן
שאינן נאכלין [א] א"ל נעשה כחמשה דברים שהן
פליגא על ר' אחא:
קרבן דהא איהו היה לאחר החורבן מדהזכיר צום
משלחני ממעות חולין ואח"כ קודם הקרבה מחללין
[ג] מלות ועוד מן הדא
באין בטומאה ואין נאכלין בטומאה כיצד הוא
ט"ב ולרבי אחא הא לא היה לרבנן קרבן יחיד
ממעות הלשכה: ופריך וטבות כן. וכי טוב הוא
דתניא ל"ג דהא חדא מתני'
עושה נוטל מעות מן השולחני (ו) ונותן לקוצרין
דעצים דאיהו לא מחלק בין מכשירין לגופו של
לעשות כן הרי כשפודה אותו אינו שוה כל כך כמה
היא ובק"ע נדחק מאוד
קרבן. ובברייתא מוכח דהיה קרבן עצים דיחידים
ולשומרין עד שלא יקרב העומר ומביא מעות
שהוציאו עליו לשומרין שהרי צריך לנפותו ומשתייר
בזה: [ד] מן העומר ושתי
כדקאמר ראב"צ אנו היינו כו' החזיקו אותו יום
מתרומת הלשכה ומחללין עליו וטבות כן (ר' יוסי
ממנו הרבה וגם עומר אחד אינו שוה מעות אלו:
הלחם עד תמן תנינן
(ז)
טוב דקרבן עצים דיחידים שלהם ליו"ט: תמן תנינן.
נמחק: [ה] ה"ג יצא קציר
כל מה שיתן. הגזבר הן הן דמיו משעה הראשונה
בשם) רבי אחא בשם רבי בא כל מה שיתן הן
ח)
מנחות פ"ג ב': מסוריא. דהיא מקצת א"י כ"ש
העומר שהוא מצוה מאן
וה"ז כאילו הם נתנו מעות השומרין: אף בפתחי
מכל חו"ל ממש: תמן תנינן. פ"ק דכלים: ה"ג
הן דמיו משעה הראשונה תנא אף בפתחי אבנים
ט)
תנא שומרי ספיחין וכו'.
אבנים כן. המסתתין האבנים לצורך בנין הבית לא
דתנן ר"י אומר מה חריש כו'. והוא בפ"ק דמ"ק
כן כיצד הוא עושה (ח) נוטל מעות משולחני ונותן
והשאר שבינתיים נמחק
(ג' ב' ד' א' ובמנחות ע"ב א' פ"ג ב' ור"ה ט' א') דת"ק
היו מקבלין המעות מן הגזברים מיד: לחוצבין. מן
❖
לחוצבין ולסתתין עד שלא תינתן על גבי הדימוס
וגרס דתנן ר' ישמעאל:
דריש ליה באם אינו ענין לשבת תנהו לשביעית
ההר: ולסתתין. המרבעין האבנים ומחליקן:
ולאסור הקצירה במוצאי שביעית ור"י מתיר הקצירה
ומשניתן על הדימוס מביא מעות מתרומת הלשכה
י
הדימוס. שורה של בנין: וטבא היא כן. הא לפעמים
במוצאי שביעית ודריש לקרא אשבת וע"כ ס"ל
ומחללין עליה וטבות כן ר' יוסי (בשם רבי אחא) בי
מתקלקלין האבנים קודם שנתנו לבנין נמצא האבנים
דאסור להביא מסוריא דאי מותר להביא מסוריא
גליון הש"ס
שנצרכו לבנין אינן שוים כ"כ כמו השכר שנתנו השלחנו':
רבי בון בשם שמואל כל מה שיתן הן הן דמיה
[ב]
למה התיר לקצור בשביעית: ר"י היא. דס"ל אין
משנת אליהו
[א] עי' ש"ק ועיין תוס'
העומר בא מסוריא ולכן הוצרכו לשמור הספיחים:
משעה הראשונה:
לא מצאו מסוריא כו'. וגם לרבנן צריכים לשמור
מנחות דף פד ע"א ד"ה
ה"ג האשה שעשתה כתונת לבנה כשירה ובלבד
מתני'
הספיחין שבא"י שמא לא ימצאו בסוריא ויצטרכו
שומרי: [ב] עי' ש"ק ועיין
שתמסרנה לצבור. וכ"ה בתוספתא ספ"ק דיומא מעשה
לספיחין דא"י: מהו לזרוע בתחלה. כשאין ספיחין אם מותר לזרוע בשביעית בא"י דהא
בישמעאל ב"פ שעשתה לו אמו כתונת מאה מנה והיה עומד ומקריב ע"ג המזבח. שוב מעשה
תוס' מעילה דף יד ע"א
בראב"ח שעשתה לו אמו כתונת מב' רבוא והיה עומד ומקריב ע"ג המזבח כו' האשה שעשתה כתונת
קצירה הותרה בשביעית לצורך העומר: כקומץ על השיריים כו'. דקומץ שאין מתיר
ד"ה בונין ותוס' ב"ק דף
כו' כשרה ובלבד שתמסרנה לצבור. ומשמע בפשיטות דגם לעבודת צבור כשרה כדמוכח מהני עובדי
שיריו לאכילה אינו קומץ והכא נמי יהיו השירים אסורין כשיזרע בשביעית: כחמשה
עז ע"ב ד"ה אומר:
דקאמר והיה עומד ומקריב ע"ג המזבח סתם. אך בסוגיין ליכא לאכוחי על קרבן גופיה שהתנדב
דברים כו'. דתנן בפסחים (ע"ו ב') ועומר וב' הלחם מיחשב שם והתם ודאי אין שיריו
יחיד לצבור אם כשר ומהני תרין אוקימתין משמע עכ"פ דבגופי' של קרבן פליגי והלכה כרבנן נגד ר"י.
נאכלין ואפי' הכי הוי עומר כשר ה"נ הכא ושפיר מיבעיא להו: כיצד הוא עושה.
אבל בסוגיא דבבלי דר"ה ז' א' מפורש דגם קרבנות שהתנדב יחיד משלו כשרין ובלבד שימסרם לצבור.
אמתני' מהדר לפרושי כיצד פורעין לשומרי ספיחין דמלשכה א"א להוציא הקדש לחולין
וכ"פ הרמב"ם פ"ח מהל' כלי המקדש ה"ז. אבל בסוגיא דיומא שם ל"ה ב' מובא ברייתא דתני ר"ה
להדיא: ומחללין עליו. כלומר על העומר ששמרוהו ונעשו המעות חולין ומסלקין אותן
ב"י אחר שכלתה עבודת צבור כהן שעשתה לו אמו כתונת לובשה ועובד בה עבודת יחיד ובלבד כו'
לשולחני: וטבות כן. וכי טוב הוא לחלל מעות הלשכה על העומר דהא מן העומר ילך
פשיטא כו'. והוא כלפי לייא נגד סוגיא דר"ה. דגם דבבבלי לא מחלק בין גופו של קרבן ובין מכשירין
הרבה לאיבוד נקיותו מפסולת שבו ולשירים: הן הן דמיו כו'. מה שישאר ממנו לעומר
אבל שיהיה מכשירין חמורין מקרבנות דאמר כאן דוקא עבודת יחיד. ובמשנה למלך בהל' שקלים ושם
הן דמיו שנתן הגזבר משעה ראשונה: בפתחי אבנים. אומני הבנין שמסתתין אבנים
בפ"ח מהל' כה"מ האריך הרבה בפלפוליו בדברי התוס' דיומא שם ד"ה ניחוש ע"ש. ומ"ש דסוגיא דירושלמי
גם כן היו נוטלין מן השלחני כנ"ל: חוצבין. אבנים משרשן: מסתתין. לתקן האבנים:
אתיא כחדא עם סוגיא דר"ה. אינו מובן. דהא לירושלמי לאוקימתא קמא אף במכשירין פליגיולמסקנא
מחלק בין מכשירין אבל בגופי' דקרבן ודאי פליגי רבנן ואסרי. ומסוגיא דמנחות (כ"א ב') אין נ"מ
לדינא דשם אליבא דבן בוכרי ומשמע שם דלרבן יוחנן ב"ז לא בעינן כלל מסירה דידהו יפה אלא כיון דחייבין הן וכיון שבאים השקלים ללשכה הוו ככל השקלים ועיין בסוגיא דהכא פ"ק ה"ד. והרמב"ם פסק
כסוגיא דר"ה. ומסקנת המ"ל דס"ל דפליגי הסוגיות ודחה כל הסוגיות משום סוגיא דר"ה המפורשת ואפשר דגי' אחרת היה לו להרמב"ם בסוגיא דיומא ול"ג יחיד. דלגי' זו שייך שפיר פשיטא דאל"כ
מאי פריך פשיטא טובא קמ"ל דרק עבודת יחיד עובד בה ואפשר דגם גי' התוס' היתה כן ומתורץ כל תמיהת המ"ל שם. ע"ש: ה"ג מתני' פליגא על ר' אחא כו' אמר רבי אליעזר בר רבי צדוק כו'
ול"ג ועוד מן הדא דחדא מתני' היא וכמו שפירש בקונטרס ובק"ע נדחק מאד בזה: