קרבן התרומה פרק
רביעי שקלים
יא.
מסורת הש"ס
העדה
דכתיב ואת השלחן תתן על צלע צפון אינו מעכב: ואפילו שימה מעכב. כגון ארון ופרוכת ומזבחות דכתיב בהו וישם מעכבין וקשיא עלייהו מהא דאמרו רבנן שאינו מעכב אלא
א) חנניה, ב) עי' תוספתא פ"ב,
ג) עי' ב"מ ע א, ד) רבי, ה) עי'
הכיור והכן בלבד: כאן בעבודות שבפנים. כשבא לעבוד בפנים כולם מעכבין אבל בעבודת חוץ אינו מעכב אלא הכיור והכן בלבד: שחצית. גאוה: היו מוציאין. בבנין כבש של
מנחות צ א, ו) לעיל הלכה א,
פרה ואע"פ שהיתה כבש עומדת היו סותרין אותה ובנו חדשה: אית לך מימר וכו'. וכי אפשר לך לומר על שמעון הצדיק משום גאוה ח"ו עשה שני כבשים אלא ודאי שיש איסור
ז) מנחות עט א, ח) כריתו' ו א.
בדבר להוציא שניה בכבש שהוציאו בה פרה אחרת: מאי כדון. וטעמא מאי: סלסול. כבוד: זיזין וכתלין. היו יוצאין מכבש הפרה כדי שלא יבאו כהנים ויציצו ויבאו ליגע בעוסקים
[שבועו' י ב מעילה יד ב], ט) עי'
בהפרה ויטמאו אותן: אלא אם רצה. לעשות
❖
ריבב"ן
מעילה שם, י) ברסנא,
סחורה בשל הקדש ובשל עניים ע"מ שיהיה ההפסד
ר' שמואל בר נחמן ואפי' שימה מעכב א"ר א)חנינא
מודין בפירות להשתכר דאין עניות במקום
שלו והשכר להקדש מותר: בר זמינא. כך שמו:
[א] כאן בעבודות שבפני' כאן בעבודות שבחוץ אמר
עשירות: מתני' הקטורת. שס"ח מנין היו
אתפקיד גביה וכו'. הפקידו אצלו אוצר ופקדון
עין משפט
רבי חנינא שחצית גדולה היתה בבני כהנים גדולים
של יתומים: אתא ושאיל לר' מנא. אם מותר
כדתניא בכריתות פ"ק פיטום הקטורת כיצד הצרי
נר מצוה
לעשות בו סחורה: אמר ליה. אם אתה רוצה
שיותר מששים ככרי זהב (ס"א כסף) היו מוציאין
ב)
והצפורן וכו' כל המנין דהנהו סממנין דחשיבי
שיהא ההפסד לך לבדך והריוח לשניכם שרי דלאו
כז א מיי' פרק ד ממלוה ולוה
בה שהיה כבשה של פרה עומד ולא היה אחד מהן
התם הם שס"ח מנין מקטירין כל השנה בין שנים
רבית ממש הא אלא אבק רבית ואע"ג דבדיקנני
הל' יד טור שו"ע יו"ד סימן
מוציא פרתו בכבשו של חבירו אלא סותרו ובונה
פשוטות ומעוברות חצי מנה בבקר וחצי מנה
אסור ביתמי לא גזר שלא יכלו מעותיהן וה"ה בשל
קס סעיף יח:
בערב [משום דכתיב] בבוקר בבוקר בהטיבו את
אותו משלו התיב רבי עולא קומי ר' מנא והא
הקדש לא גזרו: כולה דר' ישמעאל היא ל"ג ליה
כח ב מיי' פרק ב ממעה"ק
הנרות יקטירנה וכתיב ובהעלות אהרן את הנרות
תני שמעון הצדיק שתי פרות עשה לא בכבש
והוא מראה מקום על המתני' א"נ ה"ק גם דברי
הל"י:
בין הערבים יקטירנה נשארו שלשה מנין ומהן
כט ג מיי' פרק ז מכלי המקדש
שהוציא את זו הוציא את זו אית לך למימר
ר"י אלו כדעתיה ברישא: מותר הפירות. דקאמר
היה מקטיר כ"ג ביוה"כ לפני ולפנים כדכתיב
הלכה ט והלכה יג:
ר"י היינו מה שהשכיר ההקדש והוא ממותר שירי
שמעון הצדיק שחץ היה מאי כדון על שם מעלה
ל ד מיי' פרק ב ממעה"ק
ומלא חפניו קטרת סמים וכו': מחללין אותה על
הלשכה כדאר"י לעיל: זו סאה רביעית. דתנן לקמן
היא בפרה סלסול היא בפרה תני זיזין וכתלים
הלי"ב ופרק י"ב מפהמ"ק
מעות האומנין. לאומני בית אבטינס היו פורעין
בפירקין המקבל עליו לספק סלתו' מד' סאין בסלע
היו יוצאין מכאן ומכאן כדי [ב] שלא [יצאו ו]יציצו
הלכה ו:
ועמדו בשלשה יספק ארבעה ומה שהקדש משתכר
אותן ממעות חולין ואח"כ האומנין היו קונין
לא ה מיי' פרק ד משקלים
הכהנים ויטמאו: ר' עקיבא אומר אין משתכרין כו':
בזה הוא הנקרא מותר הנסכים: ברוצים. גדושת
מותר הקטורת מן הגזבר וחוזרין ולוקחין אותה
❖
הלי"ב:
אלא אם רצה יהי' ההפסד שלו והשכר להקדש
המדה שהיה ההקדש מקבל בגודש ומוכר במחוק:
מהן מתרומה חדשה ואם לאו קונין מן הישנה.
מותר כהדא בר זמינא איתפקד (א) גבי' מדל
ופריך ולית ליה לר' חייא בר"י. שהיו ברוצי
כדאיתא במס' ר"ה פ"ק מצוה להביא מן החדש
המדות ולדידיה מה היו עושין בהן: מה דנפל
דיתמין אתא ושאל לרבי מנא אמר ליה אין בעית
ג)
ואם הביא מן הישן יצא אלא שחסר מצוה:
נוסחת הבבלי
לסאה רביעית וכו'. מה שהיו עושין בסאה רביעית
די ההפסדה דידך ואגרה דתרויכון שרי רבי חייה
א
היו עושין בברוצי המדות דשניהן נקראין מותר
תקלין חדתין
(א) גביה מלאי דיתמי כו' גביה
בר אדא איתפקד גבי' מדל דיתמין ועביד כן:
הנסכים: ופריך על דעתיה דר"ח ב"י וכו'. בשלמא
מלאי דיתמי ועבד כן:
שימה. היינו וישם דסוף פרשת ויקהל האמור בארון
מותר פירות כו': (כולה דר' ישמעאל היא) מתני'
לר"ח ב"י דאמר מותר הפירות דקאר"י היינו מותר
(ב) כתונת לבנה צריכה
ומזבחות ופרכת ושארי דברים דכולם מעכבים.
דר' ישמעאל היא דרבי חייה בר יוסף פתר מתניתא
ד)
השכר תני שפיר בסיפא זה וזה לא היו מודים
ואיך פליגי עם חכמים: כאן בעבודת פנים. כולהו
שתמסרנה לצבור כו' ואם לאו
מעכבים שיהיו בפנים: בעבודת חוץ. ס"ל כחכמים
יפסלו בלינה: (ג) אותה על שכר
בפירות דסברי אין משתכרין בשל הקדש וכדאמר
מותר פירות שכר להקדש מותר נסכים זו סאה
ה)
דאינו מעכב אלא קרן וכרכוב: שחצית. גסות:
ר"ע לעיל אלא לר"י קשיא דהא תנן לקמן המקבל
האומנין ונותנין לאומנין כו'
רביעית רבי יוחנן פתר מתניתא מותר פירות זו
מששים ככרי זהב ול"ג כסף. דהכי תניא לה בתוספת'
חדשה ואם בא החדש בזמנו
עליו לספק מד' יספק מד' ולא פליג ר"ע משמע
סאה רביעית מותר נסכים לבירוצין ולית ליה לרבי
דשקלים יותר מס' ככרי זהב: שחץ היה. בתמיה:
לוקחין אותה מתרומה חדשה
דכ"ע מודים בה והכא תנן זה וזה ולא היו מודים
מאי כדין. כלומר אלא מאי טעמא: סלסול.
חייה בר יוסף לבירוצין אמר רבי חזקיה מה דנפל
ואם לאו מן הישנה: (ד) ר"ש
בפירות: ומשני לא היו מודין בפירות. שיהיו
כבוד: שלא יציצו הכהנים. המוליכים הפרה בדברים
לסאה רביעית נפל לבירוצין על דעתיה דרבי
ברבי בסנא כו' על הבהמה כו'
ב
לקיץ המזבח אבל מודין הן שהפירות לכלי שרת:
המביאין אותן לידי טומאה ע"י ראיה: מתני' מותר
ומחללו עליהן ונותן לאומנין
חייה בר יוסף ניחא אין משתכרין בשל הקדש אף
עד כדון בירוצי צבור. כלומר הניחא בירוצי צבור
שירי לשכה. מה שנשאר מהן אחר שנעשה מהן תיקון
❖
כו':
באין לכלי שרת אלא הבירוצין שניתותרו מקרבנות
לא בשל עניים לפיכך זה וזה לא היו מודין בפירות
צרכי העיר: יינות שמנים. ומוכרים למי שצריך יין
לנסכים ושמן למנחות: אין משתכרין בשל הקדש
היחיד איך אפשר שכלי שרת יהיו נעשין משל יחיד
על דעתיה דרבי יוחנן קשיא והא תנינן עמדו מג'
ג
כו'. שמא יהיה הפסד: גמ' אין משתכרין בשל
ולתרוייהו פריך בין לר"י ובין לר"ח ב"י: ומשני
יספק מד' ותנינן זה וזה לא היו מודים בפירות
הגהות הגר"א
הקדש כו'. אלא א"כ רצה יהא ההפסד שלו והשכר
כדא דתני וכו' צריכה למסור לצבור. ה"נ בירוצי
לא היו מודים בפירות בקיץ למזבח אבל מודין
להקדש מותר: כהדא בר זמינא. כמו עובדא דאדם
יחיד כיון שמסרן לצבור מותר לעשות מהם כלי
[א] צ"ל בעי ר"ח בר בא עד
אחד ששמו בר זמינא: מלאי דיתמי. אוצר של יתומים
היו בכלי שרת עד כדון בירוצי צבור ואפילו
[א]
שרת: עד כדון בירוצי הלח. הם קדושים לפי
כדון בירוצי צבור וכו':
הפקידו אצלו: ושאיל לר"מ. אם רשאי לסחור בהן:
בירוצי יחיד ולא נמצאו כלי שרת באין משל יחיד
שהבירוצין נכנסים לתוך הכלי ונתקדשו בו ושוב
[ב] מכאן עד הל"ג נמחק וכך
די הפסדא דידך כו' דתרווייכון. והכי מסיק בבבלי
נעקרו ממנו כשנפלו לחוץ: ואפילו בירוצי יבש.
צ"ל דתנינן תמן בירוצי לח קודש
כהדא דתנינן אשה שעשתה כתונת לבנה
ו)
(ב)
פ"ה דב"מ (ע' ע"א)
מעות של יתומים מותר
מי אמרינן דאף הן קדושים או דילמא כיון דלא
בירוצי יבש חולין. ולמה בירוצי
להלוותן קרוב לשכר ורחוק מהפסד והיינו כדפירש
כשרה ובלבד שתמסרנה לציבור עד כדון בירוצי
נכנסו לתוך הכלי לא נתקדשו והן חול: ופשיט כהאי
לח קודש מפני שמדת הלח נמשח
רש"י שהיו נוטלין היתומים חלק בשכר ואין נוטלין
לח ואפילו בירוצי יבש [ג] כההיא דתנינן ז) תמן
מבפנים. למה בירוצי יבש חול
דתנינן תמן. במנחות פ' התודה: הנסכים שקדשו
חלק בהפסד אבל רבית ממש לא אלא מה שישתכרו
הנסכים שקדשו בכלי ונמצא הזבח [פסול]
ד
[ב]
מפני שמדת היבש לא נמשח בין
מעותיהם יחלוקו ואע"ג דבדיקנני אסור לאו רבית
בכלי. שנתנו בכלי ונמצא הזבח פסול: אם יש שם
ממש הוא אלא אבק רבית הוא ומדרבנן וביתמי לא
מבפני' בין מבחוץ כל בירוצי
אם יש שם זבח אחר יקרבו עמו ואם [לאו] לנו
זבח אחר. שאין לו נסכים יקריב אלו נסכים עמו:
גזור שלא יכלו מעותיהם פרוטה אחר פרוטה וקאי
מדות הללו אם יש זבח אחר
ואם לאו. משקדשו בכלי נפסלו בלינה שמעינן מיהת
יופסלו בלינה:
הכא האי סוגיא אהקדש ועניים דחדא דינא הוא
יקריבו עמו. ואם לנו נפסלו
הלכה ג מתני' מותר הקטורת מה היו עושין
דאם לא נתקדש בכלי אינו מקודש א"כ ה"ה בירוצי
הקדש ויתומים כדאמר ברפ"ד דב"ק: מתני' מותר
ה
ח)
בלינה ואם לאו ימכרו לקיץ
יבש אינן קדושים:
התרומה. מה שנשאר בקופות בר"ח ניסן שמביאין
בה מפרישין ממנה שכר האומנין
המזבח. וכן הוא בתוספתא
הלכה ג מתני' מותר הקטרת. הנותר
מתרומה חדשה: לבית ק"ק. לרצפה ולכתלים:
בספ"י דמנחות והובאה בקוצר
ומחללין אותה על (שכר) מעות האומנין ונותני'
(ג)
בכל שנה שאין לך שנה שאין בה
❖
מותר הפירות. מפרש בגמ': קיץ למזבח. כשהמזבח
במנחות שם (צ:):
אותה לאומנין בשכרן וחוזרין ולוקחין אותה מתרומ'
בטל מביאין מהן עולות כדרך ב"א להביא מיני מתיקה
מותר שהקטורת היתה שס"ח מנים שס"ה כמנין
חדשה [ואם בא חדש בזמנו לוקחין אותה מתרומה
אחרי גמר סעודתם כן כשנגמרו חובות היום מביאין
ימות החמה וג' מנין שמהם מכניס כה"ג מלא חפניו
עולות קיץ למזבח כשהוא בטל מנדרים ונדבות: מותר
חדשה] ואם לאו מן הישנה: גמ' ולא נמצא הקדש
ביוה"כ ולא היו נכנסין כולן בחפניו ועוד בכל שנה
ציון ירושלים
התרומה לקיץ כו'. דלצורך קרבנות הופרשה: מותר
פשוטה היה מותר ששנת פשוטה ימיה שנ"ד: מה
מתחלל על ההקדש כיצד הוא עושה אמר ט)(ד)רבי
נסכים. מפרש בגמ': מותר נסכים לקיץ כו'. שהנסכים
היו עושין בה. להקטירה לשנה הבאה: מפרישין ממנה.
אין משתכרין בשל הקדש אף
כליל והעולה כליל: זה וזה. ר"ע ור"ח: גמ' ה"ג
שמעון בר ביסנא מביא
מעות ומחללן על הבנין
י)
לא בשל עניים. עיין ש"ס
מן הלשכה: שכר האומנין. מפרש בגמ' וחוזרין ולוקחין
ר"ח בר יוסף פתר לה כו' מותר פירות שכר
ומביא
דילן כתובות קו ועי' שו"ת
וכו'. והכי צניעא מילתא טפי ולא למכרם ולחזו' ולקנותם:
להקדש. מה דאמר ר"י מותר פירות היינו מהן
מוהרי"ט ראשונות סימן קמ"ד
אם בא החדש בזמנו. שהביאו שקלים חדשים קודם ר"ח ניסן שהוא זמן תרומה החדשה
שהשכר להקדש כשיטתיה לעיל זהו מותר פירות: סאה ד'. כדאמר לקמן בפרקין
ועי' מיי' פרק ח ממתנות עניים
לוקחים מותר הקטורת מתרומה החדשה על ידי חילול: ואם לאו. שלא הביאו שקלים
המקבל עליו לספק סלתות מד' סאין בסלע ועמדו בג' יספק ד' ומה שמשתכר ההקדש
הל"ד ועי' בחיי פ' שמיני וגם
חדשים עדיין לוקחין אותה מתרומה הישנה: גמ' ולא נמצא הקדש מתחלל על הקדש.
סאה ד' נקרא מותר נסכים: מותר נסכים לבירוצין. היינו בירוצי הגודשין שניתן להקדש
מהירושלמי כאן קשה על
וההקדש מוכר בלא גודש זהו מותר נסכים והכי מוקי לה בבבלי מנחות (צ' ע"א) והגירסא
דקס"ד דמחללין על שכר האומנין שעשו מלאכת הקדש ואותן מעות נמי קדש הן. ל"א
❖
מהרי"ט:
איחלפא שם דר"י לדרחב"י: ולית ליה לר"ח ב"י לבירוצין. פריך עליה משום דהיא תוספתא
ה"ג ולא נמצא ההקדש מתחלל על המלאכה וכ"ה בתוספתא דמעילה וה"פ כיון שאין בה
מפורשת דבירוצים לקיץ המזבח: ומשני מה דנפיל כו'. מה שנוהג בסאה ד' כן בבירוצים
ממש אין מחללין עליה: על הבנין. דקי"ל בונין בחול ואחר כך מקדישין וכשקונין
רק דניחא ליה לפרש משנתינו בסאה ד' דהוא מותר נסכים: לפיכך זה וזה כו' בפירות.
משנת אליהו
דס"ל אין משתכרין בשל הקדש ור"ח נמי ס"ל כר"ע בהא ולכן לית להו מותר פירות דהוא
גליון הש"ס
שכר להקדש כדקאמר רחב"י: ע"ד דר"י קשיא תנינא עמדו מג' יספק כו'. ועליה לית
אומר זה כיור ר"י בר"י אומר זה הסובב. וגבי כרכוב כתיב המזבח לעכב ובכרכוב נכללים שתיהן
מאן דפליג והיכא שייך למימר זה וזה לא היו מודין בפירות אי פירושא דפירות הוא סאה
[א] היינו משו' דכלי' שבפנים
אי כמר אי כמר אבל מ"ש בספרים כיור וכנו. שיבוש הוא דאיך ממעט קרן דכתיב ביה המזבח וגם
דכן לא כתיב ביה לעיכובא וניחא למינקט כרכוב דלא אתיא כפלוגתא. ועי' בסוכה מ"ח א' והרמב"ם
ד': ומשני לא היו מודין בפירות לקיץ המזבח. שיהיה לקיץ המזבח לא ס"ל אלא לר"ש:
מעכבין זה את זה כמבואר
פ"ב מהל' בית הבחירה פסק כת"ק דבבבלי שם ע"ש: אלא אם רצה כו'. אר"ע קאי כדמציין גמרא
ה"ג בעי ר"ח בר בא עד כדין בירוצי צבור. דסתמא נקט לבירוצין ולא זו בירוצין דצבור
בתוספתא דמנחות פ"ו אבל אין
עלה דאין משתכרין כו' ואתיא כחדא עם סוגיא דבבלי פ"ה דב"מ ע' ע"א דמסיק מעות יתומים קרוב
אלא אפי' דיחיד: ופריך ולא נמצאו כ"ש באין כו'. דתני מותר נסכים לכ"ש וא"כ כ"ש
להם שייכות לעכב עבודת חוץ
לשכר ורחוק מהפסד שרי ללוותן וכן בענין שלא יכלה הקרן כמ"ש חזינן גברא כו' ובבבלי כתובות ק"ו
באין משל יחיד: ומשני כהדא דתני כו'. וה"נ כשנמסר לצבור כמה שהיא של צבור: עד
ומש"ה לא חשיב להנך בזבחים
ב' מפרש טעמא דאין משתכרין בשל הקדש משום דאין עניות במקום עשירות כו' ובשל עניים דלמא
כדון בירוצי לח. לא מיבעיא ברוצי לח שהן קודש כמ"ש במנחות (צ' ע"א) מדת הלח
דף סב ע"א: [ב] הק"ע נדחק
אתרמי ליה עניא וליכא למיתבא ליה ועי' בטוש"ע יו"ד סי' רנ"ט ס"א דמחלק הרב שם בכה"ג דאין
בירוציהון קדש אי משום דנמשחו מבפנים ומבחוץ משא"כ מדת היבש אי משום דלח נעקר
ונראה שלא יציצו הכהנים
עומד לחלק רק הקרן קיימת והריוח לעניים ש"ד ועי' בביאורי הגאון שם אבל אינו מדמה להקדש כמ"ש
שהבירוצין נכנסו בתוך הכלי ונתקדש בו ושוב נעקרו ממנו כשנפלו חוץ לפיכך הן קודש דנכנסו
שם דאין הצדקה כהקדש. ובסוגין משמע דהקדש וצדקה דמיין אהדדי דיתומים ועניים ודאי חדא
העוסקים בפרה מן הכבש ולחוץ
בכלי ונתקדשו בו והיבש אינו נעקר: אפילו בירוצי יבש. ג"כ לקיץ המזבח אף דאמרינן
אינון כדאמר ברפ"ד דב"ק אנן יד עניים כו' דאר"ש יתומים כו' ע"ש ועי' רמב"ם פ"ח מהל' מ"ע ועי'
ויטמאו היינו בטומאת קבר
התם בירוצי יבש חול: ה"ג דתנינן תמן. והוא תוספתא בספ"י דמנחות והובאה בקוצר
במנחות צ' ע"א בתוס' ד"ה מארבע כו' דא"כ אמאי לא אשכחן רבית בהקדש כו' ע"ש ואע"ג דאם רצה
התהום וכעין דאמרו בסוכה
במנחות שם (צ' ע"ב): בירוצי לח נמשחה מבפנים. משמע דס"ל בהא כר"י דמתני' דמנחות
כו' הוי שכר להקדש והוי מצי לאשכוחי בכה"ג מותר פירות לר"ע ולא נקט גמרא משום דמותר פירות
דכ"א שמא יוציא ראשו וכו'.
משמע שלעולם יהיה ולא תלי בדעת אחרת וכמו בירוצין וסאה ד' משא"כ בכה"ג דתליא באם רצה ולא
ומטעמא דר"ע דבלח כיון דנמשחה עכ"פ מבפנים נתקדש בקדושת כלי וגם הבירוצין נתקדשו
וז"נ: [ג] היינו כי היכי דהתם
שכיחא כדמשמע מסוגיא דב"מ שם ובק"ע נדחק מאד בזה לחנם: מה דנפיל לסאה רביעית נפיל
ביחד: בירוצי יבש לא נמשחו בין מבחוץ בין מבפנים. הוא בהדיא כמה דאמר ר"ע וחול
לא היה תנאי ב"ד שיצאו לחולין
לבירוצין. בבבלי מנחות צ' ע"ב איחלפא דר' יוחנן לדרחב"י והן מסוגיות המתחלפות. ושם מביא
הוא ומה שבפנים בכלי קדושת פה הוא דמקדש ליה הלכך מה דאצטריך ליה מקדש בירוצין
משום גזרה שמא יאמרו מוציאין
ת"כ לר"י ות"כ לרחב"י משני ברייתות. והא דפריך הכא ול"ל לרחב"י לבירוצין ולא פריך על
דלא צריך ליה לא מקדש לפיכך בירוציהן חול: כל בירוצי מדות כו'. אפילו דיבש ימכרו
ר"י ול"ל שכר להקדש דהא מותר פירות כדברי ר' ישמעאל והוא איהו דס"ל והשכר להקדש ויותר ניחא
מכ"ש לחול עי' מנחות דף עט
לקיץ המזבח הרי דאפי' דיבש אתי לקיץ המזבח: מתני' מותר הקטורת. מה שנשאר בכל
לפרש בזה מסאה ד' דלא איירי ר"י בהכי י"ל דעדיפא מיניה פריך דבסאה ד' דמוקי ר' יוחנן לא א"ש
ע"ב כמו כן נתקדשו בירוצי לח
שנה שאין לך שנה שאין בה מותר שהקטורת היתה שס"ח מנים שס"ה כמנין ימות החמה
זה וזה מודים בפירות כו' ובתירוצא דמשני דס"ל דלכ"ש אזלא מיושב ממילא הא דאוקמי מותר פירות
אע"פ שאין כוונת המודר אלא
וג' מנים שמהן מכניס כה"ג מלא חפניו ביוה"כ ולא היו מכניסין כולו בחפניו וגם בכל שנה
בהכי דקמ"ל דס"ל דמ"ש לא היו מודים ה"ק דלאו לקיץ המזבח אלא דלכ"ש והכי משמע ליה יותר
למה שבכלי שלא יאמר מוציאין
פשוטה היה מותר ששנת הפשוטה שנ"ד ימים: מפרישין ממנה. כלומר מן מותר הקטורת
דלרחב"י לא היו מודים היינו משום דלא ס"ל שכר להקדש ול"ל מותר פירות כלל ויותר ניחא ליה לפרש
מכ"ש לחול משא"כ בבירוצי יבש
כדי שכר האומנין: ומחללין אותה. מה שהפרישו ממותר הקטורת: על מעות האומנין.
לא היו מודים במה דאית להו אלא דאינו מודים לר' ישמעאל דלקיץ המזבח ובהכי ניחא בסוגיא דבבלי
ועי' מנחות דף צ וברש"י שם
ס"ד על מעות דהקדש השייכים ליתן להאומנין: ונותנין אותה. היינו מותר הקטורת לאומנין
דלא פריך מסייעתא דר"י לרחב"י וכן להיפוך ועיין שם: ולא נמצא הקדש כו'. הגירסא כמו בפנים
בשכרן: וחוזרין ולוקחין אותה מתרומה חדשה. אם הביאו קודם ר"ח ניסן שהוא זמן תרומה
ד"ה גזירה ועי' במלמ"ל פ"ב
חדשה לוקחין אותה מהן מת"ח וא"ל מן הישנה: גמ' ולא נמצא הקדש מתחלל על ההקדש. דקס"ד דמה דקתני על שכר האומנין היינו מה שנוטלין מן ההקדש ליתן לאומנין בשכרן
ממעה"ק הל"ט:
ולכן פריך הא אין הקדש כו': ה"ג אר"ש בר ביסנא מביא מעות ומחללן אבנין כו'. דהכי אמרינן
בבבלי במסכת מעילה (י"ד א') אמר שמואל בונין בחול ואח"כ מקדישין (פי' רש"י)