קרבן התרומה פרק
רביעי שקלים העדה
יא:
מסורת הש"ס
מן האומנין נותנין להן בעד הבנין ובעד השבח יחד: אותן המעות. שחיללו בו הקטורת והיה בראשונה לצורך האומנין מה יעשו בהן: ינתנו לבית גרמו וכו'. שמקבלין
א) ירושלמי יומא פ"ה הל"א,
שכרן מתרומת הלשכה: והן וכו'. והוא שיהו חייבין להן לבית גרמו מעות משנה שעברה דאי משנה הבאה אף שכרן באה מתרומה חדשה: בעי. שאל אם לא היו וכו' מה
ב) כריתות ו א, ג) לקמן
הל"ד, ד) עי' שבועות יא א,
יעשו במעות הראשונות: תמן צריכא ליה. מעיקרא מיבעיא ליה והשתא פשיטא ליה דר' בא בשם ר' חייא בר בא אמר למילתייהו: ומשני הן צריכא ליה. הא דקמבעיא
ה) שבועות י ב, ו) ע"ש יב
ליה אם הן באין לכלי שרת כשירי הלשכה או דהוו להו כמותר תרומת הלשכה אבל לקיץ המזבח ודאי באין דאף מותר תרומת הלשכה לקיץ המזבח באה: דאיתפלגון. דפליגי ר"י
❖
א, ז) שם ע"ב,
ב"ח ור"י ב"ל: פיטמה. לקטורת בכלי חול:
תקלין חדתין
קדש היא. קדש תהיה לכם: שתהא הווייתה בקדש.
כלומר כשהן בונין בבדק הבית היו קונין כל צרכי
ומביא קטורת ומחלל עליהן ונותנים אותה לאומנין
שכל מעשיה לא יהיו אלא בקדש: שתהא באה
הבנין ממעות חולין כו' ולאחר שנגמר היו מקדישין
עין משפט
בשכרן [א] אותן המעות מה יעשה בהן רבי אומר
מתרומת הלשכה. אבל אין צריך לעשותה בקודש:
אותו כן שהיו מביאין מעות של הקדש כשיעור דמי
אומר אני ינתנו לבית גרמו ולבית אבטינס שהיו
נר מצוה
דתנינן. בסיפא: המקדיש נכסיו. וקי"ל סתם
כל הבנין והשבח שהשביחו האומנין בבנין ושכר
הקדשות לבדק הבית: והיו בהן דברים ראוין
האומנין ואמר שתחול קדושה שיש במעות הללו על
בקיאין בפיטום הקטורת ובמעשה לחם הפנים א"ר
לב א מיי' פרק
ד
הבנין ונמצא קדוש והמעות יצאו לחולין ופורעין
לקרבנות צבור. וכל המקדיש דבר הראוי למזבח
שמואל בר רב יצחק והן שיהו חייבין [ב]להן מעות
משקלים הלי"ב:
מהן שכר האומנין כו'. מ"ט מאן דמתנדב מעות
אינו יוצא מידי מזבח לעולם והראוי לקרבן יחיד
לג ב מיי' פרק ב מכלי
משעה ראשונה רבי חייה בר בא בעי לא היו
(א)
מקדש להו דאמר תיחול קדושת מעות אבנין ויהיב
מוכרין אותו ליחיד והראוי לקרבן צבור שאי אפשר
המקדש הלכה ו:
חייבין להן מעות משעה הראשונה [ג] אתא רבי
להו לאומנין בשכרן. כיון דמתנדב מעות מקדש
להקריבו כך דצריך לקנות מקופת הלשכה הלכך
לד ג מיי' פרק ד משקלים
להו לאלתר וכיון דמקדש להו שוב א"י לקנות בהן
(ביבי) בא בשם ר' חייה בשם ר' יוסי (יוחנן)
❖
נותנין אותן לאומנין בשכרן: רבי יוחנן אמר.
הלי"א:
דבר של חולין בהדיא לפי שהמוכר היה מועל בהן
מקייצין בהן את המזבח ר' בא בר כהן בעי קומי
א
הא דתנן והיו בהן דברים ראוין לקרבנות צבור
לפיכך צריך שיאמר תיחול כו' שיהא מחללן קודם
היינו קטורת דאי בהמה הא תני לה בסיפא והיא
ר' יוסה מחלפא שיטתי' דר' חייא בר בא [ד] תמן
שיבואו לידי המוכר מיתבי מותר הקטרת מה היו
ראויה ליחיד כמו לצבור ואי יינות ושמנים
עושין כו' מפרישין ממנה ממותר הקטרת כנגד
צריכה ליה וכה פשיטא ליה הא דצריכה ליה בכלי
נוסחת הבבלי
וסלתות הא תני להו אלא קטרת דאינה ראויה
שכר האומנין דקס"ד לאלתר כשקנו צרכי הבנין מיד
שרת הא דפשיטא ליה בקיץ למזבח דאיתפלגון
(א) ר' חייא כו' אתא ר'
אלא לצבור אלמא עושין קטורת מחולין ובחוץ
היו מחללין מעות הקדש בשעת קניה על העצים ועל
פיטמה בחולין ר' יוסי בי רבי חנינה אמר
א)
ביבא ור' חייא בשם ר'
(ב)
האבנים ועל כל צרכי הבנין שקנו ופורעין אבל לא
וקשיא לר"י ב"ח: באומן של בית אבטינס.
יוחנן מקייצין כו' חביבא
פסולה רבי יהושע בן לוי אמר כשירה מה
שכר האומנין שבונין בבנין שהכל היה קודש חוץ מן
ב
ב)
שהיה נוטל בשכרו מותר הקטרת שניתותר אלא
בר כהן שאיל לר' יוסי
השבח שהיו משביחין בכל יום ובכל יום היה הגזבר
טעמא דרבי יוסי בי רבי חנינה קודש היא שתהא
שהיו לוקחין ממנו אחר כך ולא הספיקו ליקח
מחלפתא כו': (ב) ר"י
מביא מעות הקדש כשיעור השבח שהשביחו האומנין
עד שהוקדשה ולעולם בקדש נעשית וכר"י ב"ח:
הווייתה בקודש מה טעמא דרבי יהושע בן לוי קודש
בר' חנינא כו' כשירה הוא
בבנין באותו יום ומחללן על שבח הבנין שהשביחו
מכתשת. ששחקו בה הקטרת היתה כלי שרת
היא שתהא באה מתרומת הלשכה אמר רבי
דעתיה דר' יוסי בר'
(ג)
באותו יום והיינו טעמא דעושין בכל יום והיינו
לקדש דכל מעשיה בקדש: דבר שקדש בכלי
חנינא קודש היא כדי
טעמא כו' משום דאמרו לעיל מאן דמתנדב מעות
יוסי בי רבי בון אתיא דרבי יוסי בן חנינה כשמואל
שרת נפדה. בתמיה ואנן תנן נותנין אותה
שתהא הוייתה בקדש
כו' והיה המעות חולין והבנין קודש אבל לא היה
ודרבי יהושע בן לוי כר' יוחנן דתנינן ג) המקדיש
לאומנין בשכרן: א"ל ולאו שמואל היא. כלומר
(שעשו) דעתיה דריב"ל
הגזבר נותן להם המעות לאלתר דשכירות אינו
נכסיו והיו בהן דברים ראוין לקרבנות צבור רבי
מאן אמרה להך שמעתתא שמואל ושמואל הוא
קדש היא כו' הלשכה
משתלמת אלא לבסוף כשיגמור הבנין כו' ועדיין לא
יוחנן אמר קטורת אמר רבי הושעיה תיפתר באומן
אתיא דר' יוסי בר' חנינא
דאמר שהקילו במותר קדשים: דאיתפלגון. דפליגי
היה שם מותר הקטרת על המעות אבל כשמגיע ניסן
כשמואל אתיא דריב"ל
שיש שם מותר הקטרת שצריכין ללקחו מתרומה חדשה
שמואל ור"י: הותירו תמידין. שלקחו ממעות
משל בית אבטינס שהיה נוטל בשכרו קטורת ודרבי
כר"י דהא תנינא המקדיש
מחללין אותו מותר הקטרת על אותן מעות חולין
צבור מתרומת הלשכה דתנן בערכין אין פוחתין
יוסי בי ר' חנינה כשמואל דאמר רב הונא בשם
כו': (ג) א"ר יוסי דר'
שיש ביד הגזבר שחילל על השבח שהשביחו האומנין
מששה טלאים מבוקרין בלשכת הטלאים וכשמגיע
שמואל מכתשת עשו אותה ככלי שרת לקדש א"ר
ד)
והוי הקטרת חול ומעות חזרו לקדושתן כבתחלה
אבין אמר' ר' זעירא
ר"ח ניסן לא היו מקריבין שוב קרבנות צבור
וחוזרין ולוקחין כו' ופריך ואמאי ליחליה אבנין.
יוסי בי רבי בון אמרה (ר' זעירא קמיה) רבי חונא
קמיה דרב הונא דבר
ממעות התרומה של אשתקד שנאמר חדש בחדשו
ואס"ד כדאמר שמואל בונין בחול ואח"כ מקדישין
שהוא קדוש בכ"ש נפדה
קומי רבי יוסי דבר שקדש בכלי שרת נפדה א"ל
חדש והבא קרבנות מתרומה חדשה ונמצא בכל שנה
ליחליה לקטרת אבנין עצמו ואמאי מפרישין כו':
כו': (ד) נפדית כל שכן
ולא דשמואל היא דשמואל אמר קל הוא במותר
ושנה ד' טלאים בלשכת הטלאים ממעות התרומה
ומשני דליכא בנין שלא בנו אותה כלום. והא על
חטאת כו' שמואל בר
הישנה והיינו שהותירו שלא הוצרכו להקריבו
דאיתפלגון הותירו תמימים שמואל אמר נפדין
ה)
ג
מעות האומנין קתני. אלמא דבנו בנין ומשני דליכא
יצחק כו' א"ר חנינא תנאי
❖
בשנה שעברה: שמואל אמר נפדין כתמימין.
בנין כשיעור מעות. עכ"ל גמרא שם. והכי
כו':
כתמימים ורבי יוחנן אמר נפדין כפסולי המוקדשים
להכשירן בשנה זו ומחללין אותן על מעות חולין
מתפרשת סוגיין מביא מעות של בדק הבית מה
הותירו ו) שעירים על דעתיה דשמואל אם עולה
שצריך ליתן לאומני הבנין ובעד הבנין ומחללן אבנין.
ואותן המעות ילכו למותר התרומה הישנה וכיון
(ד) נפדית לא כ"ש חטאת על דעתיה דר' יוחנן א"ר
היינו לאחר גמר הבנין אומר תיחול קדושת מעות
שיצאו לחולין חוזרין ולוקחין אותן מתרומה חדשה
הגהות הגר"א
אבנין וכמסקנא דהתם: ומביא קטרת. היינו מותר
זעירא ירעו אמר רבי שמואל בר רב יצחק מקייצין
ויקרבו בשנה זו ואע"ג שאין בהמת קדשי יחיד
הקטרת הנ"ל: ומחללן עליהן. ר"ל על מעות הנ"ל
[א] מלות אותן המעות
בהן את המזבח וקשיא יש חטאת שקריבה עולה
מתחללת בלא מום כדקי"ל מואם כל בהמה טמאה
שיצאו לחולין והן ביד הגזבר: ונותנן לאומנין בשכרן.
מה יעשה בהן ל"ג
דאמר מר בבעלי מומין שנפדו הכתוב מדבר אילו
אמר ר' יוסה שנייא היא שאין קרבנות צבור
ז)
[א]
היינו המותר הקטרת שחילל על המעות והקטרת
וה"פ ומביא קטרת ומחלל
של צבור נפדין דלב ב"ד מתנה עליהן ובלא חולין
נקבעין אלא בשחיטה אמר רבי חייא (חנינה) תנאי
יצאו לחולין נותנין לאומנין בשכרן והמעות אזלי
עליהן ונותנים לאומנין
אי אפשר לפדותן ממעות תרומה חדשה שאין הקדש
לתרומה ישנה כדפירש הרמב"ם ולכן ל"ג הכא אותן
ב"ד הוא על המותר שיקרבו עולות:
בשכרן היינו מותר הקטרת
מתחלל על הקדש: נפדין כפסולי המוקדשין. וירעו
מעות מה יעשה בהן. דפשיטא דשם מותר הקטרת
שחילל על המעות והקטרת
מתני'
עד שיסתאבו וימכרו ויפלו דמיהן לנדבה דקדושת
עליהן ואזלי לתרומה ישנה: אמר רבי אומר אני
יצא לחולין נותנין לאומנין
יתנו לבית גרמי כו'. כלומר דרבי לא ניחא ליה שיבואו הקטרת ליד אומני הבנין רק
הגוף שבהן להיכן הלכה ואינן מתחללין בלא מום: הותירו שעירים. שקנו הצבור
בשכרן והמעות אזלי
דוקא ליד אומני הקטרת וס"ל דמ"ש במתני' על מעות האומנין אע"ג דאמר סתם אומנין
מתרומת הישנה כגון שעיר של ר"ח אדר שנאבד ונמצא בניסן: אם עולה נפדית. להקריבה
לתרומה ישנה כדפי'
ינתן לאומני הקטרת וה"ק שמפרישין מעות מתרומה ישנה לשכר בית אבטינס כפי שמגיע
עולה ואע"ג שאם מניחין אותה לרעות עד שיסתאב נמי דמיה נופלין לקיץ המזבח להקריב
הרמב"ם ולכן ל"ג הכא
להם בעד מלאכת הקטרת משנה שעברה והוי השכר חולין תכף כשמזכה להן הגזבר. ואחר
עולה אפ"ה נפדית להקריבה עצמה עולה: לא כ"ש חטאת. שאם מניחין אותה שאינה
אותן המעות מה יעשה
כך מביא הגזבר מותר הקטרת ומחללן על המעות האומנין הנ"ל ונותן הקטרת שנעשו חולין
קריבה אלא עולה: ר"ז אומר ירעו. השעירים כמו העולות: מקייצין בהן. בשעירים
בהן דפשיטא דשם מותר
לידי אומני בית אבטינס והמעות יחזרו לתרומה ישנה וחוזרין ולוקחין כו': והן שהיו חייבין
שנתותרו משנה לשנה את המזבח כשהמזבח בטל מקריבין אותן לנדבות צבור: וקשיא יש
הקטורת עליהן ואזלי
להן מעות משנה ראשונה. כלומר דוקא כשהיו חייבין לאומני בית אבטינס מעות משנה
לתרומה ישנה: [ב] צ"ל
חטאת קריבה עולה. דשעירי הצבור חטאת הן וקיץ המזבח עולות הן: שנייא היא. שאני
ראשונה ושפיר מחללן על הקטרת והמעות יפלו לתרומה ישנה: ה"ג ר"ח בר בא בעי לא
שהיו חייבין עליהן וכו':
קרבנות צבור שאינן נקבעין לשם מה שיהיו אלא בשחיטתן וכל זמן שהן חיים רשות ביד
היו חייבין להם מעות משעה ראשונה מהו. דכשאין חייבין להן משעה ראשונה אם כן מה
[ג] ה"ג לא היו חייבין
צבור לשנותן למה שירצו: תנאי ב"ד על המותרות. אפילו חטאת שיקריבו עולות אבל
שאמר מחללן על מעות האומנין על כרחך על המעות שלוקח הגזבר מלשכה מתרומה חדשה
להן מעות משעה ראשונה
שאר חטאות של צבור אין משתנין להיות עולות:
ואם כן כשמחללן על מותר הקטרת שהוא מתרומה ישנה ונעשו המעות קודש אותן מעות
מחללין על מעות האומנין
מה יעשה בהן דלהחזירן לתרומה ישנה לא מסתבר כיון שנטלו מתרומה חדשה וליקח הקטרת
משנת אליהו
אותן מעות מה יעשה
מהאומן צריך מתרומה חדשה והן חליפי מותר הקטרת דישנה והא בעי לרבי דלר"ש ב"ב אף
בהן אתא ר' ביבי וכו'.
נוסחת רבינו הגאון נ"ע. וכדפרישית מה דמהפיך בגירסתו תמן פשיטא ליה דקאי אדלעיל ולהכי
שלא היה מגיע לאומני הבנין משעה ראשונה ונותן להם מלשכת ב"ה ממה שיגיע עכשיו שפיר
גריס לעיל בעי ר"ח בר בא ועיין בשבועות י"א א' אלא מעתה תפסל בלינה כו' ובמנחות צ' ע"ב
ואם תרצה לידע כוונת
יוכלו מעות ב"ה הנתפסין במותר הקטרת ליפול לתרומה ישנה כמו אילו הי' מגיע להם משעה
ואם לנו נפסלו כו' ובשבועות י"א א' ד"ה מכל מקום כו': ה"ג תפתר באומן שהיה נוטל בשכרו
הגאון הנ"ל בגי' זו עי'
ראשונה מב"ה משא"כ לרבי כנ"ל: אתא ר"ב כו' מקייצין בהן את המזבח. כיון דהן חליפי מותר
קטורת. וכדפרישית והכי מתרץ לה נמי במסכת כריתות ו' ע"א אמר רבי אושעיא באותה הניתנת
בספר תקלין חדתין ותמצא
קטרת שבאה מתרומה ישנה ששיריה לקיץ המזבח לכן מקייצין בהן את המזבח: ה"ג תמן פשיטא
לאומנין בשכרן ועיין רש"י שם ד"ה מפרישין מהקדש ב"ה את שכר האומנין המחזיקים את ב"ה
טעם מספיק כי כאן קצרה
ליה והכא צריכא ליה. ונראה דקאי אסוגיא דלעיל גבי בירוצי יבש דקאמר שם בעי ר"ח בר
ועיין ברש"י שם ד"ה המקדיש נכסיו דקאמר ובגמרא מפרש באומן בית אבטינס כו' ועיין מעילה
היריעה להכיל את כל
בא עד כדין בירוצי לח אפי' בירוצי יבש כו'. יפלו לקיץ המזבח דפשיטא ליה שם בבירוצי יבש אף
י"ד וברש"י שם דאיירי לאומני הבנין כולה סוגיא ודברי רש"י בשבועות י' ע"ב ד"ה מפרישין
דבריו: [ד] ה"ג תמן
סתרי אהדדי ועי' תוספות שם ד"ה מפרישין כו' וא"ת ל"ל כולי האי יתנו הקטרת לאומנין בשכרן
על גב שהן חול דאתי לקיץ המזבח והכא מספקא ליה. ומשני הא דפשיטא ליה בכלי שרת דשם
ורש"י נזהר כאן וכתב דכל זמן שהיא בקדושתה אינו רשאי ליתנו לאומנין דכל דבר שראוי למזבח
פשיטא ליה וכה צריכא ליה
בירוצי יבש עכ"פ הן בכלי שרת. ומה שבפנים קדשו רק דבירוצין ס"ל לר"ע דלא קדיש להו
אינו יוצא מידי מזבח לעולם ועיין רש"י במעילה סד"ה מותר כו' ואי קשיא כו' ומ"ש ה"מ קטרת דיחיד
הא דפשיטא ליה בכלי שרת
וג"כ דין קודש להם דאם יש זבח כו' ונפסלו בלינה ולהכי לקיץ המזבח משא"כ הכא לחד מ"ד
כו' וכן האריך המשנה למלך בסוף הל' שקלים. לא א"ש סוגיא דכריתות דפריך הא בכולהו מותרות
והא דצריכא ליה בחול.
פסולה היא ולכן מספקא ליה ומה דצריכא ליה. היינו בכה"ג שנתפטמו הקטרת בחול דפליגי
תני חוזרין ולוקחין והכא לא תני ואס"ד דחילוק בין יחיד לרבים בענין נתינת הקטרת להאומן ה"נ בענין
נראה דקאי אסוגיא דלעיל
בזה אי כשרה אי פסולה ומספקא ליה בדמים אי אתי לקיץ המזבח או לא: דאתפלגון פיטמה
חוזר ולוקח חלוקים הם ומדמסיק מחמת זה אלא א"ר יוסף כו' ש"מ דליתא להאי חילוק ומ"ש א"נ
גבי בירוצי יבש דקאמר
בחול. בכלי חול: קודש היא. הווייתה בקודש. מתיבת היא דריש לה שיהיה בכלי קודש וא"ל
הכא מיירי בשכר פיטום של שנה חדשה כו' לא הזכירו הירושלמי זה ולדידהו יסתור אוקימתאדירושלמי
שם בעי ר"ח בר בא
פסולה והכי דריש לה בבבלי בפ"ק דכריתות: מתרומת הלשכה. אבל פיטמה בחול כשירה:
והן שהיו חייבין להן מעות משעה ראשונה כו' והרמב"ם שם בסוף הל' שקלים נקט סתם אומנים
דתנינא בסיפא דמתני' ראוים לקרבנות צבור. ר"י אמר קטרת היינו הראוים לקרבנות
עד כדין בירוצי לח אפילו
וכן אע"ג דבפירושו מזכיר של מפטמי הקטרת צ"ל דשם פירש אליביה דרבי ופסק כסתמא דהני מתנייתא:
א"ל ולאו דשמואל היא דשמואל אמר קל הוא שהקילו חכמים במותרות. בבבלי שבועות י' ע"ב
צבור. דבהמה ואינך אחריני הא תני להו וראוין ליחיד כמו לצבור אע"כ קטרת דאינה
בירוצי יבש וכו' יפלו לקיץ
❖
מיחלפא הסוגיא ור"י סברי ליה נפדין כתמימין. וליכא שם דעת אין נפדין כתמימין אלא ר"ש דל"ל
ראויה אלא לצבור הרי דקטרת שנתפטמה בחול כשירה דהא נכסי חולין היו ואתיא כריב"ל
המזבח דפשיטא ליה שם
לב ב"ד מתנה כו' וגם לר"ש גופיה ס"ל דמקייצין בהן את המזבח ורבי יוחנן הוא דקאמר לה התם.
וקשיא לריב"ח: ודחי תפתר באומן שהיה נוטל בשכרו קטרת ונתפטמה בקודש ול"ג של בית
ומדוקדק מה דאמר התם לר"ש אין נפדין תמימים. אבל לא כפסולי המוקדשים דהיינו דלא ס"ל ירעו
אבטינס דהא המקדיש נכסיו סתמא קתני דקאי אכל מי שהקדיש נכסיו ולא מסתבר לאוקמי
ואף דבמנחות ע"ט ב' משמע דלר"ש אזלא לרעיה כבר הקשו התוס' בשבועות שם ד"ה מקייצין
בבית אבטינס לחוד וגם הא רבי לחוד הוא דס"ל הכי דינתנו לאומני בית אבטינס אבל ר"ש בר
ובמנחות שם ד"ה דאית ליה כו' ותירצו דמשום חטאות נקט ליה דבשעירי חטאות בהדיא קאמר רב
גליון הש"ס
ביסנא וסתמא דמתני' לאומנין סתם נקט דהיינו אומני הבנין: ככלי שרת לקודש. אלמא
שמואל ב"י דאין מקייצין אלא לדמיהן. ונראה דכולא סוגיא דירושלמי איירי לרבנן מדלא הזכירו
דוקא כ"ש בעינן ובחול פסולה: דבר שקדש בכ"ש נפדה. פריך אי איירי בנתפטמה בכ"ש היאך
[א] עי' תוס' שבועו' דף
ר"ש כלל וגם בכל הסוגיא לא הזכירו סברא דלב ב"ד כו' אלא דרבי יוסא דהשיב זאת הוא רבי יוסא
נפדה שיגיעו לאומנין ע"י החילול: ולאו דשמואל היא. דהוא מרא דשמעתין וס"ל דהקילו במותר
דבסוף מסיק שאין קרבנות צבור נקבעין אלא בשחיטה. ואיהו הוא דהשיב לרב הונא דשמואל אומר
יב ע"ב ד"ה ואף דהוא
קל הוא שהקילו במותרות והיא סברא אחת דבמותרות הקילו. ור"י ס"ל דלא הקילו כל כך אלא דירעו
לענין פדיון: הותירו תמידין. הובא בבבלי פ"ק דשבועות (י' ע"ב). והיינו משום דתנן בערכין
מטעם דלב ב"ד מתנה
ויהיה דמיה לקיץ המזבח לעולה. ובהותירו שעירים לשמואל נפדים ג"כ מחמת טעם הנ"ל דהקילו
(י"ג). אין פוחתין מששה טלאים המבוקרין בלשכת הטלאים וכשמגיע ר"ח ניסן לא היו
עליהם. ומכאן לא נראה כן
במותרות וסכין מושכתן כו'. ולר"י ירעו. ור"ש בר"י ס"ל לר"י דמקייצין בהן כו' וצ"ל דר"ש
מקריבין שוב קרבנות צבור ממעות התרומה של אשתקד כדאמר במסכת ר"ה חדש והבא
וצ"ע:
בר"י קאי אכולא מילתא דרבי יוחנן ולדידיה גם בתמידין לר"י מקייצין בהן כו' דודאי לא מסתבר
קרבן מת"ח ונמצאו בכל שנה ארבע טלאים בלשכת הטלאים ממעות התרומה ישנה והיינו לא
למימר דבשעירים מקייצין ולא בתמידין דהא תמידין תחלתן ג"כ עולה ואי בשעירים מקייצים כ"ש
הוצרכו לצבור להקריב בשנה שעברה והותירו: נפדין תמימים. להכשירן בשנה זו מחללין אותן
בתמידין. ומקשה ויש חטאת כו' אר"י שנייא כו' שאין קרבנות צבור נקבעין אלא בשחיטה ולפ"ז לא
על מעות חולין ואותן המעות ילכו למותר התרומה ישנה שעושין מהן ריקועי פחים ציפוי לבית
ק"ק כדלעיל וכיון שיצאו לחולין חוזרים ולוקחים אותם ממעות תרומה חדשה ויקרבו בשנה זה
ואע"ג שאין בהמת קדשי יחיד מתחללת בלא מום כדקי"ל (מנחות ק"א) מואם כל בהמה טמאה דאמר מר בבעלי מומין שנפדו הכתוב מדבר אילו של צבור נפדין כדמפרש בגמ' משום דלב ב"ד
מתנה עליהן אם הוצרכו הוצרכו וא"ל יהיו לדמיהן ובלא חולין א"א לפדותן ממעות ת"ח שאין הקדש מתחלל על הקדש: נפדין כפסולי המוקדשין. וירעו עד שיסתאבו וימכרו ויפלו דמיהן
לנדבה: הותירו שעירים. שעירי חטאות שנקנו מתרומת הלשכה של שנה זו וניתותרו כגון שעיר של ר"ח אדר שאבד ונמצא בניסן: אם עולה נפדית. אע"ג דבעולה גם אם היו רועין עד
שיסתאבו נמי היה דמי' נופלין לקיץ המזבח שהן עולות אפ"ה ס"ל דנפדית להקריב עצמה כ"ש חטאת שאם יניחוה לא תקרב חטאת אלא קיץ המזבח דהוא עולה ודאי דס"ל דנפדית להקריב
עצמה: ע"ד דר"י כו' ירעו. השעירים כמו בעולות ואין מקייצין בגופו אלא בדמיו לכשירעה ויומם יקחו בדמיו עולה לקיץ המזבח: אר"ש בר"י מקייצין כו'. בגופן: וקשיא יש חטאת קריבה
עולה. דקיץ הן עולות: שאין קרבנות צבור נקבעין אלא בשחיטה. דקודם השחיטה תלויין ועומדין דאע"פ שהן חטאות אם ירצו להקריב זבח אחר רשאין: אר"ח תנאי ב"ד על המותרות. אפילו