קרבן התרומה פרק
רביעי שקלים העדה
יב. מסורת הש"ס
ד מתני' המקדיש נכסיו. וסתם הקדש לבדק הבית: והיו בהם דברים הראוים לקרבנות צבור. היינו קטורת: ינתנו לאומנין בשכרן. ויוצאין לחולין אע"פ שאין דבר
הלכה
א) כריתות ו ע"א, ב) אותן, ג) ב"ב
אחר נכנס תחתיו דקסבר הקדש מתחלל על המלאכה דכתיב ועשו לי מקדש שתהיה המלאכה נעשית מן ההקדש: אינה מן המדה. כלומר אין מדה זו שאתה
קנא א זבחים קג א תמורה כ א ודף
לא ב, ד) ויביא בדמיהן עולות ושאר
אומר כמדה האמורה לעיל בקטורת ואין ראוי אלא שתשוה מדותיך הלכך מפרישין מהן שכר האומנין וכו' כדאמרינן לעיל גבי מותר הקטורת שאין הקדש מתחלל על המלאכה: ודמיהן
נכסים יפלו וכו', ה) ב"ב שם (זבחים
יפלו וכו' לבדק הבית. דסבר סתם הקדש לבדק הבית ואפי' במידי דחזי למזבח אבל הראוי למזבח אינו יוצא מידי מזבח שהמקדיש תמימים לבדק הבית אין נפדים אלא למזבח והדמים
שם), ו) כריתות ו א ולעיל הל"ג,
יפלו לבד"ה: ויביא בדמיהן עולות. קסבר מידי
ריבב"ן
ז) תמורה לא ב, ח) שם, ט) חולין קל
דחזי למזבח מסתמא למזבח אקדישנהו הלכך זכרים
הלכה ד מתני' המקדיש נכסיו והיו בהן
א)
א, י) הדבר צ"ע דלר"א דס"ל דאין
מתני' ראויין לקרבנות צבור. מפרש
עצמן יקרבו עולות אבל נקבות אין קרבות שלמים
אדם חולק הקדישו א"כ ע"כ דלא ס"ל
דברים ראויין לקרבנות
דדעתיה דמקדיש שיהיו כולן לגבוה הלכך ימכרו
בירושלמי קטורת ינתנו לאומנין
הך סברא דלא שביק איניש וכו' ואולי
הצבור ינתנו לאומנין בשכרן דברי ר"ע אמר לו
לצרכי זבחי שלמי' דכיון דראויו' למזבח חלה עלייהו
א
בשכרן
לאומני בית אבטינס בן עזאי לא
צ"ל ולא אמרינן דלא שביק וכו',
קדושת המזבח ויביא בדמיהן עולות: המקדיש בפי'.
בן עזאי אינה היא המדה אלא מפרישין מהן
סבירא
ליה ליתן הקטורת לאומנין וטעמא
כ) הדבר צ"ע דהא בהדיא תנן דמביא
שאמר בהמה ונכסי להקדש דכיון שהפרישן והבדילן
שכר האומנים ומחללין אותן על מעות האומנין
מפרש בתוספתא ובירושלמי לפי שאין ההקדש
בדמיהן עולות ואולי דטעות סופר הוא
זו מזו ואעפ"כ לא אמר בהמה למזבח ונכסי לבדק
וצ"ל ויביא בדמיהן עולות ועור הזכרים
מתחלל על המלאכה ומתני' דלעיל סתמא כבן
ונותנים אותן לאומנין בשכרן וחוזרין ולוקחים
להקדיש כל דבר למה שהוא ראוי: יינות שמנים ❖
הבית שמעינן שדעתו שהכל ילך אל מקום א' לבדק
וכו',
עזאי: מתני' המקדיש נכסיו. סתם זכרים
ב) אותה מתרומה חדשה המקדיש ג) נכסיו והיה בהן
הבית אבל המקדיש סתם כל נכסיו אמרינן שדעתו
ימכרו לצרכי עולות אע"פ שאין פודין תמימין
בהמה ראויה על גבי מזבח זכרים ונקבות רבי
דוקא קדשי מזבח אבל קדשי בדק הבית נפדין
וסלתות. שהן ראויין למנחות ולנסכים: ועופות.
אליעזר אומר זכרים ימכרו לצרכי עולות ונקבות
ב
ד)
עין משפט
תמימין דקי"ל בתמורה המתפיס תמימים
תורים ובני יונה: ר' ליעזר וכו'. טעמו מפרש
ימכרו לצרכי זבחי שלמים ודמיהן יפלו עם שאר
נר מצוה
בגמ': גמ' קטורת. היינו דברים הראוין לקרבנות
לבדק הבית כשהן נפדין אינן נפדין אלא למזבח
נכסיו לבדק הבית רבי יהושע אומר זכרים עצמן
לה א מיי' פרק ה מערכין הל"י:
צבור דבהמה ויינות ושמנים וסלתות כבר תני להו
שכל הראוי למזבח אינו יוצא מידי מזבח
יקרבו עולות ונקבות ימכרו לצרכי זבחי שלמים
לו ב מיי' שם הל"ז:
וקסבר יחיד מתנדב קטורת ור' הושעיא פליג כדפי'
לעולם וכן מפרש בירושלמי ר' חזקיה בשם ר'
לז ג מיי' שם הל"ח:
ויביא בדמיהן עולות ושאר נכסים יפלו לבדק הבית
לעיל: תמן תנינן. בתמורה פ"ז: ומועלין בגידוליהן.
יוסי קדשי בדק הבית נפדין תמימין יצאו
לח ד מיי' שם הל"ז ופ"ו הל"א:
שהמקדיש בהמה לבדק הבית מועלין בחלבה: ואין
אמר ר"ע רואה אני את דברי ר' אליעזר מדברי
לחולין אין תימר לא יצאו לחולין היאך קדשי
לט ה מיי' שם פ"ו הלכה ח:
בהן הנאה לכהנים. משא"כ בקדשי מזבח הבשר
רבי יהושע שר' אליעזר (א) השוה את מדותיו ור'
מזבח חלין על קדשי בדק הבית דס"ל לר'
מ ו מיי' פרק ה ממעילה הל"ו:
או העור לכהנים: דר"א היא. הא דתנן סתם
❖
יהושע חלק א"ר פפייס שמעתי את דברי שניהן
אליעזר דסתם הקדשות לבדק הבית ואין אדם
מא ז מיי' פרק ה מערכין הל"ז:
הקדשות לבד"ה דמשמע אפילו על בהמה אתיא
חולק הקדשו לקדשי מזבח ולקדשי בדק הבית
המקדיש בפירוש כדברי ר' אליעזר והמקדיש סתם
כר"א: מה אנן קיימין. במאי איירי הך קרא אם
והכי מוכח בזבחים בפרק טבול יום דר' אליעזר
כדברי ר' יהושע המקדיש נכסיו והיו בהן
ה)
(ב)
במקדיש בית ממש: ה"ג כי פליגי במקדיש נכסיו.
י)
סבר אין אדם חולק הקדשו דלא שביק אינש
נוסחת הבבלי
וה"פ דוקא במקדיש נכסיו הוא דאר"א שאף דמי
דברים ראוים לגבי מזבח יינות ושמנים ועופות
קדשי מזבח ועביד קדשי בדק הבית: ירושלמי
הבהמות יפלו לבדק הבית שאין אדם חולק נדרו
ר' אליעזר אומר ימכרו לצרכי אותו המין ויביא
ג
(א) השוה את מדתו כו' שמעתי
ומדשאר נכסיו לבדק הבית אף בהמה נמי: אבל
אמר ר' יוחנן מ"ט דר' אליעזר ואיש כי יקדיש
כדברי שניהן כו': (ב) המקדיש
בדמיהן עולות ושאר נכסים יפלו לבדק הבית:
במקדיש עדרו. כלומר במקדיש בהמות לחוד אף
את ביתו קדש לה' מה אנן קיימין אם בבית
נכסים כו' ר' אלעזר כו': (ג) קטורת
גמ' המקדיש וכו' לקרבנות צבור: ר' ו) יוחנן
ר"א מודה שהן למזבח כיון שראויין למזבח: כל
דירה כבר כתב אם המקדיש יגאל את ביתו אלא
ר' יהושע אמר כו' לבד"ה וחלין על
אמר (ג) קטורת אמר רבי הושעיה תיפתר באומן
עמא מודיי. אפי' ר"י מודה שהוא לבדק הבית
כך אנן קיימין במקדיש נכסיו (כל עמא מודו)
הכל כו' אמר ר' חנינא דר' אליעזר
שאין אדם חולק נדרו: בהמה לא למזבח היא.
משל בית אבטינס שהיה נוטל בשכרו קטורת מה
כו' ר' אליעזר כו' ימכרו לזבחי
[מכאן שסתם הקדשות] שהוא לבדק הבית ר'
בתמיה וכיון דבהמה למזבח נימא הכל למזבח אפי'
שלמים כו': (ד) כבר נאמר כו' במה
טעמא דבן עזאי שאין ההקדש מתחלל על המלאכה
זעירא בשם רב מה פליגן במקדיש נכסיו אבל
שאר נכסיו שאין אדם חולק נדרו וספיקא לחומרא:
אנן קיימין במקדיש את נכסיו מיכאן
אלא על המעות: תמן תנינן יש בקדשי בדק
ז)
במקדיש עדרו כל עמא מודו דלמזבח ר' בא בר
ומשני בהמה. ודאי למזבח היא אלא הכא אזלינן
כו' רב הונא כו' אבל המקדיש עדרו
הבית שסתם הקדשות לבדק הבית הקדש בדק
ד
הונא בשם רב מה פליגן במקדיש עדרו אבל
כו' ר' בא ר' הונא כו': (ה) על
לקולא ואמרינן לבדק הבית הוא מדסתם המקדיש
הבית חל על הכל ומועלין בגידוליהן ואין בהן
במקדיש נכסיו כל עמא מודו לבדק הבית ר' יוחנן
ה
ו
הזה ולא פי' שמקדיש בהמות אלא אמר נכסיו ה"ל
דעתיה דר' יוחנן לא שניא כו' ר"א
אמר היא המקדיש נכסיו היא המקדיש עדרו היא
בשם ר' אבהו בשם ר' אחא קדשי
הנייה לכהנים אמר רבי חנניה דר' ליעזר היא
כאומר בפירוש שיהו לבדק הבית: לא שנייא וכו'.
❖
כו':
המחלוקת: מתני' נקבות ימכרו לצרכי זבח
ל"ש המקדיש נכסיו ול"ש המקדיש עדר בתרוייהו
דתנינן המקדיש נכסיו והיתה בהן בהמה ראויה
פליגי ר"א ור"י: שפודין תמימים. כגון שעבר
שלמי'. טעמא דר' יהושע לפי (שאין אדם) [שהאדם]
ע"ג מזבח זכרים ונקבות רבי ליעזר אומר זכרים
והקדיש תמימי' לבדק הבית כשהן נפדין בעוד שהן
חולק הקדשו ולא שביק קדשי מזבח ועביד קדשי
ימכרו לצרכי עולות ונקיבות ימכרו לצרכי זבחי
תמימים יוצאין לחולין: *)(מתני'. דחולין פ' הזרוע
הגהות הגר"א
בדק הבית להכי זכרים הן עצמן יקרבו עולות
שלמים ודמיהן יפלו עם שאר נכסים לבדק הבית
נמי דייקא): מתניתא אמרה כן. בתמיה הא לא
אבל נקבות אינו יכול הוא להקריבן שיאכל הבשר
בבירוצי יבש אע"ג שהן חול דאתי
אמר רבי יוחנן טעמא דרבי ליעזר ואיש כי יקדיש
תנן אלא ולדן וחלבן של בעל מום שנפדו של בעל
1
והעור שלו כשאר שלמים שהכל הקדש לפיכך
לקיץ המזבח והכא מספקא ליה.
מום קבוע הוא דמותרין לאחר פדיונן אבל של
את ביתו קודש לה' במה אנן קיימין אם בבית
כ)
ומשני הא דפשיטא ליה בכלי שרת
ימכרו והם יקריבום (ודמיהן לבד"ה) וגם
דירה כבר כתיב ואם המקדיש יגאל את ביתו
*) כ"ה בכל דפוסים הקודמין והוא נעתק מפירוש
2
(ד)
דשם בירוצי יבש עכ"פ הן בכלי שרת.
עור הזכרים שהן עולות לבד"ה והכי מסיק בפ'
מהרא"פ כי לפירוש הק"ע האי מתני' הוא קושיא ולא
ומה שבפנים קדשו רק דבירוצין ס"ל
אלא כי אנן קיימין במקדיש נכסיו [א] מכן שסתם
טבול יום הנ"מ בשר דלא תפיס לקדשי בדק
סייעתא. ודוק:
לר"ע דלא קדיש להו וג"כ דין קודש
הקדשות לבדק הבית אמר ח) רבי זעירא רב חונה
הבית אבל עור תפיס אע"ג דאמר ר' יהושע
משנת אליהו
להם דאם יש זבח וכו' ונפסלו בלינה
בשם רב במה פליגין במקדיש נכסיו אבל במקדיש
אדם חולק הקדשו מה שראוי למזבח ושאינו
ולהכי לקיץ המזבח משא"כ הכא לחד
פליגא ר"ש בר"י דהכא אמה דבבבלי מביא בשם ר"ש בר"י
ראוי למזבח לבדק הבית לא שיהו כשאר קדשי
עדרו כל עמא מודיי שהוא למזבח רבי בא רב
מ"ד פסולה היא ולכן מספקא לי'
גופיא דבשעירים ירעו דהתם אליבא דר"י לר"ש קאמר
מזבח שעורותיהן לכהנים דמודה הוא שהעור
לה ורבי חנינא קאמר תנאי ב"ד על המותרות שיקרבו
ומה דצריכא לי' היינו בכה"ג
חונה בשם רב מה פליגין במקדיש עדרו אבל
עולות ג"כ אליבא דרבנן דר"ש ל"ל תנאי ב"ד ומלשון
שנתפטמו הקטרת בחול דפליגי בזה
לבדק הבית כשאר נכסים אפי' עור העולה וכך
במקדיש נכסיו כל עמא מודיי שהוא לבד"ה (ה)על
דקאמר שאין קרבנות צבור נקבעין כו' משמע דעיקר כפי'
אי כשרה אי פסולה ומספקא ליה
פירש רבינו שלמה זצ"ל: ירושלמי אמר ריש
הערוך שמביא התוס' שם י"ב ב' ד"ה ואף ולא כפירש"י:
דעתיה דרבי זעירא ניחא וקשיא על דרבי בא בהמה
בדמים אי אתי לקיץ המזבח או לא.
מתני' אמרה כן וולדן וחלבן מותר לאחר פדיונן. עיין
לקיש טעמא דר' יהושע דכתיב דבר אל אהרן
לא למזבח היא [ב] בהמה למזבח היא [א] ולמה סתם
ולהכי גריס לעיל בעי ר"ח בר בא.
מה שכתבתי בקונטרס. ועיין במסכת תמורה ל"ב ב'
ואל בניו וגו' אשר יקריב לה' לעולה הכל קרב
ועי' שבועו' (יא.) ד"ה אלא מעתה
האיש הזה שהוא כאומר לא יהיה אלא לבד"ה רבי
ברש"י ד"ה וד"ה ועוד כו' דבקדשי ב"ה לא שני לן בין בעל
עולה. לרצונכם תמים זכר מנין אפילו נקבות
וכו'. ובמנחו' (צ:) ואם לנו נפסלו
מום מעיקרא לתם ונעשה בעל מום שהרי על עצים ואבנים
יוחנן אמר לא שנייא היא המקדיש נכסיו ז היא
ת"ל בבקר לרבות את הנקבות ובתמורה פ"ג
כו': [א] ה"ג אלא במה אנן קיימין
הן חלין ושם ל"ג א' ד"ה ואמר רחמנא כו' דאי בר"ה
המקדיש עדרו היא המחלוקת (רבי אבא בשם רבי
תמימה נמי מיפרקא דמאי איכפת להו אי תם אי בעל מום
במקדיש את נכסיו קדש לה' שסתם
[דף כ] א"ל ר' חייא בר אבא לר' יוחנן לר' יהושע
ואפשר ליישב סייעתא דר"י בשם רב חסדא ממתני' דתמורה
אבהו בשם ר' אחא) רב חונה בשם רב רבי אבהו בש'
הקדשות לבדק הבית. כצ"ל. דהא
דאמר זכרים עצמן יקרבו עולות ש"מ דקדושת
גם על תמימין לפי אוקימתא דגמרא בבכורות י"ד א' אף
הקדש סתמא כתיב והכל לה' ומקדש
רבי יוחנן קדשי בד"ה שפודאן תמימין יצאו לחולין
הגוף אקדשינהו נקבות היכי קרבי שלמים הני
לדיחוייא דתפתר כו' והכי משמע הסוגיא דאמר רבי חזקיה
לה' הוא דקמוכח לה: [ב] ה"ג ע"ד
בשם רבי יוסי קדשי בד"ה תמימין שפדאן יצאו לחולין כו'
מתני' אמרה כן ולדן וחלבן מותר לאחר פדיונן
מכח קדושה דחוייא אתיין פי' דהא אינו ראוי
ט)
דרבי בא קשיא בהמה לא למזבח היא
ואין להאריך:
להקריבן הוא אלא דמיהן נבעי רעייא א"ל ר'
רב
המקדיש בהמ' למזבח אומר למזבח
❖
יהושע ס"ל כר' שמעון דאמר כל מילי דלא חזו להקרבה לא נחתא קדושה לגופיה דתנן התם המפריש נקבה לאשם תרעה עד שתסתאב ותמכר ויביא בדמיה אשם
ולמה סתם האיש הזה וכו' כצ"ל:
אם קרב אשמו יפלו דמיו לנדבה ר"ש אומר תמכר שלא במום אלמא לא קדוש אלא דמיה: מתני' השווה את מדתו. הכל לבדק הבית ואינו חולק הקדישו ור' [יהושע]
חלק הקדישו לקדשי מזבח ולבדק הבית: בפירוש. שפירש לבדק הבית: מתני' ר' אליעזר אומר ימכרו לצרכי אותו המין ויביא בדמיהן עולות. ירושלמי אמר ר' אבהו
בשם ריש לקיש טעמא דר' אליעזר דכתיב דבר אל אהרן ואל בניו וגו' אשר יקריב לה' לעולה. הכל קרב לעולה בבקר ולא עופות פי' אין מקריבין הן עצמן. להקריבו אין את
גליון הש"ס
יכול דכתיב בבקר ולא בעופות לפדותו אין את יכול שאין לעוף פדיון לפום כן צריך למימר לא קדשה אלא קדושת דמים ועוף דאין לו פדיון מנא לן דתניא בפרק המנחות
[א] היינו מדלא פי' לעולה או
והנסכים העופות והעצים והלבונה וכלי שרת אין להם פדיון שלא נאמר אלא בבהמה כדכתיב אם בבהמה הטמאה ופדה בערכך ובבהמה בעלת מום משתעי קרא:
לשלמים ע"כ דלא לקרבן מכוין אלא
לבד"ה ועיין מהרא"פ ודלא כק"ע
תקלין
חדתין
שנדחק ולפ"ז אם לא היו אלא זכרי'
מותרי חטאות שיקרבו עולות אבל עיקר הקרבן אינו משתנה: מתני' המקדיש נכסיו.
דתניא דר"א: ה"ג קודש לה' שסתם הקדשות לבד"ה. דהקדש סתמא כתוב והכל לה' ומקדש
דסתמא הם עולות שהם כליל גם ר"א
לה' הוא דקמוכח לה: במקדיש נכסיו. סתמא התם פליג ר"א וס"ל דאף הבהמות לבד"ה
וסתם הקדש לבד"ה: לקרבנות צבור. מפרש בגמ': ינתנו לאומנין בשכרן. ויוצאין לחולין
מודה דהם עצמן יקרבו עולות כיון
כמו שאר נכסיו שהן לבד"ה: עדרו. שהן בהמות ראויות למזבח אף ר"א מודה שהן למזבח:
אע"פ דאין דבר אחר נכנס תחתיו דקסבר הקדש מתחלל על המלאכה דכתיב ועשו לי מקדש
דלא הי' צריך וכדעת רב אדא בר
אבל מקדיש נכסיו כו' לבדק הבית. לפי שאין אדם חולק נדרו. ולדידיה צ"ל דלא תני עם
שתהיה המלאכה נעשית מן ההקדש: אינה מן המדה. לאו מדה שוה היא לדתנינא לעיל אלא
אהבה בתמורה שם לל"ק לפרש ובזה
מפרישין כו' כמו גבי קטורת דלמעלה: גמ' המקדיש כו' רי"א קטרת. היינו ראוין לקרבנות
שאר נכסים במתניתין דהאי מוקי בכה"ג דליכא שאר נכסים פליגי והכי מתרץ לה בתמורה
א"ש דברי הרמב"ם בפ"ה ממעה"ק
שם: ע"ד דר' בא קשיא. למה פליג ר"א במקדיש עדר שיהיה לבד"ה והא בהמה שייכי למזבח.
צבור דבהמה ושארי דברים הא קתני לה וס"ל יחיד מנדב קטרת: ר"ה אמר תפתר באומן שהיה
הלכ"א שכתב וכן המקדיש נכסים
ומשני. ה"ג המקדיש בהמה למזבח כו'. מפרש שהוא למזבח ומדסתם האיש הזה ש"מ שכוונתו
נוטל כו'. ועד שלא לקחו ממנו הקדישה ובבבלי במסכת כריתות ו' ע"א פריך עלה למה לא
והיו בהם זכרים שדינן שיקרבו עולות
לבד"ה: ר"י ל"ש כו'. דבשתיהן פליגי במקדיש נכסיו ודאי ניחא כדלעיל ובמקדיש עדרו
תני הכי וחוזר ולוקחין כו' אע"כ דהכא מיירי בסממני קטורת שעדיין לא נתפטמה כלל:
אף שפסק בפ"ה מערכין כר"א ועי'
מתני' המקדיש כו' ודמיהן יפלו כו' לבד"ה. דסבר סתם הקדשות לבד"ה ואפי' במידי דחזי
טעמא דר"א מדסתם כו' כוונתו לבד"ה ור"י פליג: הקדש בד"ה שפדאן תמימים. איירי
בלח"מ שהניח בצ"ע דשם דמיירי
בהקדיש כגון בכה"ג דמתני': מתני' אמרה כן וולדן וחלבן מותר אחר פדיונן. מתניתין
למזבח אבל הראוי למזבח אינו יוצא מידי מזבח שהמקדיש תמימים לבד"ה אינן נפדין אלא למזבח
בזכרים לבד בזה גם ר"א מודה וכר'
והדמים יפלו לבדק הבית: ויביא בדמיהן עולות. ס"ל מידי דחזי למזבח מסתמא למזבח
היא בחולין (ק"ל א') ובבכורות (י"ד א').
וקשיא טובא דהא התם איירי בקדם מום קבוע
אבא שם משא"כ בזכרים ונקבות יחד
אקדשינהו הלכך זכרים עצמן יקרבו עולות אבל נקבות אין קריבות שלמים דדעתיה דמקדיש
להקדשן כדתני שם בהדיא כל שקדם מום קבוע להקדשן כו' והיאך מביא סייעתא לדהכא
פסק כר"א והכריע כל"ק משום
שיהיו כולן לגבוה הלכך ימכרו לצרכי זבחי שלמים דכיון דראויות למזבח חלה עלייהו קדושת
דאיירי בתמימין. ויש לפרש דבבכורות שם מהדר גמרא לפרושי מה דתני במתני' שם כל
דבירושלמי תפס כן כדרכו ז"ל
מזבח ויביא בדמיהן עולות: המקדיש בפירוש. שאמר בהמה ונכסי להקדש דכיון שהפרישן
שקדם מום קבוע להקדשן ונפדו כו' יוצאין לחולין ליגזז ולעבד וולדן וחלבן כו'. טעמא
ודו"ק:
דנפדו הא לא נפדו אסורין בגיזה ועבודה מסייע לר"א דאמר קדשי בד"ה אסורין בגיזה
והבדילן זו מזו ואעפ"כ לא אמר בהמה למזבח ונכסי לבד"ה שמעי' שדעתו שהכל ילך אל מקום
אחד לבד"ה אבל המקדיש סתם כל נכסיו אמרינן דעתו להקדיש כ"ד למה שהוא ראוי: גמ' תמן
ועבודה (ופי' רש"י שם) והני כקדשי בד"ה דמי דהם עצמם לא הוקדשו מתחלה אלא לדמיהן.
תנינן. במסכת תמורה (ל"א ב'): שסתם ההקדשות. היכא שלא פירש כשהקדיש כדלקמן:
ודחי שם. אמרי לא קדושת דמים הוא דמיחלפא בקדושת הגוף למזבח גזרו רבנן אבל קדשי
בגידוליהן. תרנגולת בביצתה ובהמה בחלבה נקרא גידוליהן: לכהנים. דבקדשי מזבח הבשר
בד"ה לא. (שם) לא תסייעיה מהכא דקדושת דמים למזבח הוא דהוקדשו לשם כן שיהיו הדמים
או העור לכהנים: דר"א. הא דתני שסתם הקדשות לבד"ה אתי כר"א דס"ל הכי: טעמא דר"א.
קריבים למזבח ולכן אסור בגיזה ועבודה משום דמחלפא בקדושת הגוף למזבח (ובתוס'
דס"ל הכי: מה אנן קיימין. היכא איירי האי קרא: במקדיש את נכסיו. דהיינו בכה"ג
ד"ה כל כו') לאו בקדשי בד"ה איירי אלא בהקדשן למזבח לדמיהן כו'. חזינן דלמסקנא דגמרא
תורה אור השלם
1 וְאִישׁ כִּי יַקְדִּשׁ אֶת בֵּיתוֹ קֹדֶשׁ לַַיְיָ וְהֶעֱרִיכוֹ הַכֹּהֵן בֵּין טוֹב וּבֵין רָע כַּאֲשֶׁר יַעֲרִיךְ אֹתוֹ הַכֹּהֵן כֵּן יָקוּם: ויקרא כז יד
2 וְאִם הַמַּקְדִּישׁ יִגְאַל אֶת בֵּיתוֹ וְיָסַף חֲמִישִׁית כֶּסֶף עֶרְכְּךָ עָלָיו וְהָיָה לוֹ: ויקרא כז טו