קרבן התרומה פרק
רביעי
שקלים העדה
יג.
מסורת הש"ס
קיימתיה. טעמא דר"א דמתני' כדר' שמואל: לא היא. עצמה: ולא דמיה. ע"י פדיון כשנפל בה מום: אלא הקדש דמים. דהיינו קדושת בדק הבית: ואמרת יאות. ושפיר
א) בבא מציעא נז ב מנחות
קאמרת שעופות לבד"ה: להקריבו. לעולה לקייץ המזבח א"א דכתיב בבקר: שאין לעוף פדיון. אף שנפל בו מום כדאיתא בתו"כ: לפום כן וכו'. לפיכך צריך לומר דעופות לא
צ א, ב) לעיל פ"ב הל"ב,
ג) מנחות סה א, ד) יומא כג
קדש מתחילה אלא קדושת דמים: טעמא דהין תניא. טעמו דהך תנא דאמר אליבא דר"ש המפריש נקבה לעולה ולאשם ולפסח אינו עושה תמורה: אלא אפי' טמאה באותו השם.
א, ה) בש"ס בבלי דפו"ר
שלא קרא עליו שם קרבן הראוי לו: וקשיא בדא
כתיב והעמיד והעריך. בתמיה וכי קרבן כזה שהוא תם בעי העמדה והערכה דהא בסיפא דהך קרא כתיב והעמיד
איתא על המלבוש,
והעריך וכאן ממ"נ לא בעי העמדה והערכה או
ריבב"ן
ו) ירושלמי יומא פ"ג הלכה
שאינו קדוש כלל או שהוא עצמו קרב למזבח: ה"ג
א"ר יוסי קיימתיה כהא דא"ר שמואל בשם ר' זעירא
ט, ז) עי' בתוספתא בפ"ב
יצאה נקבה שבעולה. וה"פ אם הקדיש נקבה
מתני' משערין את הלשכה. לפרוע את
דליתא שם כהך לישנא ונראה
כל שאינה יכולה ליקרב לא היא ולא דמיה לא
לעולה הרי היא ראויה למזבח לשם שלמים: הרי
חובת ההקדש כדתניא בתוספתא
שחסר כאן בהעתקת לשון
הרובע והנרבע. דתני בתוספתא פ"ק דתמורה
קדשה אלא הקדש דמים ואת אמרת יאות להקריבו
❖
אחת לל' יום משערין את הלשכה. כל מי שמכר
התוספתא וע"ש היטב,
דעושין תמורה ואינה ראויה להקרבה כלל: אלא.
להן יינות ושמנים וסלתות ואמר תנו לי מעותי
אין את יכול דכתיב בבקר ולא עופות לפדותו אין
דומיא דטמאה ממש שאין במינה קרבן לאפוקי
ז)
אין שומעין לו אלא הולך אצל גזבר וגזבר
את יכול שאין לעוף פדיון לפום כן צריך מימר
א
עולת נקבה שיש במינה קרבן: ה"ג בהדא כתיב
מעמידו אצל שולחני: שיד ההקדש על העליונה.
עין משפט
לא קדשה אלא קדושת דמים חברייא בשם רבי
והעמיד והעריך. סיומא דתירוצא דר"ז הוא כיון
אם נתיקרו אינו מפסיד ההקדש שהמעות
יוחנן ר' אייבו בר נגרי אמר קומי רבי אילא בשם
נר מצוה
דקרא איירי בטמאה ממש צריכה העמדה והערכה:
קונות כדכתיב ונתן הכסף וקם לו. הוזלו אין
הלכה ה מתני'
משערין את הלשכה. נותנין
רבי יוחנן טעמא דהין תניא 1
ואם כל בהמה טמאה
מה א מיי' פרק ו
ההפסד להקדש לפי שאין כח הדיוט חמור מן
שיעור ליינות ושמנים וסלתות שיעמיד
אשר לא יקריבו ממנה קרבן לה' מה ת"ל טמאה
מאיסורי מזבח
ההקדש שאינה קונה אלא במשיכה: התליעה
זה השער לשלשים יום ולוקחין מהם הגיזברין מה
הלכה ד:
אלא אפילו טמאה באותו השם וקשיא בדא כתיב
סולת התליעה לו. למוכר ואסור למזבח דתנו
שצריכין באותו סכום שפסקו ואם נתייקר המקח
מו ב מיי' פרק א
והעמיד והעריך ר' זעירא בשם ר"א לא אמר כן
רבנן במנחות בפרק כל קרבנות סולת שהתליעה
אין מוסיפין דמים ואם הוזל לוקחין לפי הזול:
מתמורה הלי"ח:
רובה פסולה חטין שהתליעו רובן פסולות. וכן
המקבל עליו לספק סלתות. בימות קציר חטים
אלא ואם כל בהמה טמאה אשר לא יקריבו ממנה
מז ג מיי' פ"ז מכלי
ובצירת ענבים ומסיקת זתים היו הגזברים מקדימין
אם נשפך היין נשפך למוכר כדתניא בתוספתא
קרבן לה' כל שאינה ראוי ליקרב לא כאן ולא
המקדש הלי"ג
מעות לחנוני והיה החנוני מקבל עליו לספק יינות
פ"ב אינו מקבל את מעותיו עד שיהא המזבח
ובהשגות:
במקום אחר אינו עושה תמורה יצאת נקבה
❖
ושמנים וסלתות כל השנה ואם היו אז נמכרים ד'
א ד מיי' שם הל"א:
מרצה. ירושלמי תני ר' שמעון אומר מיד
(שבעוף) לעולה אע"פ שאינה ראויה ליקרב כאן
סאין בסלע והוקרו ועמדו ג' סאין צריך ליתן ד'
היה מקבל מעותיו והכהנים זריזין הן:
ראוי ליקרב במקום אחר (א) רבי אבון ורבי בון
סאין דהקדש קונה בכסף דכתיב ונתן הכסף וקם
מתני' אלו הן הממונים. ירושלמי רבי
לו ואם קיבל לספק ג' סאין בסלע והוזלו ועמדו ד'
בעון קומי רבי זעירא הרי הרובע והנרבע שאינן
ב
חזקיה ורבנן חד אמר כשירי כל
נוסחת הבבלי
בסלע נותן ד' בסלע דלא גרע מהדיוט דלא קני
ראוין ליקרב לא כאן ולא במקום אחר והרי הן
דור ודור בא למנות וחרנא אמר מי שהיה
אלא במשיכה: התליעה לו. ואפילו משך הגזבר
(א) רבין ורבי בון כו'
עושין תמורה אמר לון אף אני לא אמרתי אלא
באותו הדור מנה מה שבדורו. על החותמות
ונתן מעות אחריותם על החנוני: אינו מקבל
והנרבע הרי אינן ראויין
שהיה נותן חותם למי שרוצה סולת ויין ושמן מן
טמאה ממש (ס"א ממום) וקשיא בדא כתיב
כו': (ב) מתתיה בן
מעותיו. כלומר אינן נחשבין מעותיו של חנוני ולא
❖
הגזבר דדמיהן ידועין לכל ומי שבא לקנות מן
והעמיד והעריך:
שמואל כו':
זכה בהם אע"פ שקבלום מהגזבר: עד שיהיה
2
ההקדש נותן מעות ליוחנן והוא נותן לו חותם
הלכה ה מתני' אחת לל' יום משערין את
המזבח מרצה. שיעלה לרצון על המזבח הלכך אם
ג
והיה כתוב בו דמי נסכי כבש או איל או פר
התליעה הסולת או שהחמיץ היין אחריותם על
הלשכה כל המקבל עליו
א)
החנוני: גמ' מיד היו מקבלין את מעותיהן. דלא
כדמפרש לקמן וכתב בו שם היום ושם המשמר
הגהות הגר"א
לספק סלתות מארבע עמדו משלש יספק מד'
חיישינן שיפסלו שהכהנים זריזין הן:
ואחיה היה נותן לו הסולת והיין והשמן: על
[א] ה"ג תמן תנינן על
משלש ועמדו מד' יספק מד' שיד הקדש על העליונ'
הדרן עלך פרק התרומה
הפייסות. כדמפרש ביומא פ"ב כשהיו באין
הראשונים נאמר זכר צדיק
הלכה א מתני' על החותמות. ועל
אם התליעה סולת התליעה לו ואם החמיץ יין החמיץ
להפיס זקן ויושב במערבה בלשכה חציה בנויה
לברכה ועל אלו נאמר שם
הסלתות כדמפרש לקמן במתני':
לו אינו מקבל מעותיו עד שיהא המזבח מרצה:
בקודש וחציה בנויה בחול ומלמד להם דרך
רשעי' ירקב מ"ד כשירי
על הפייסות. להורות סדר הגורל מי יזכה בעבודה
גמ'
הפייס א"נ הוא היה נוטל מצנפת מראשו של א'
תני בשם ר"ש מיד היו מקבלין את מעותיהן
ב)
דור ודור בא למנות עליהן
זו ומי בזו כמפורש במס' יומא: על הקינים.
מהן וממנו היה מתחיל המנין כדמפרש התם:
הוא אומר זצ"ל מ"ד מי
והכהנים זריזין הן:
מחוסרי כפרה כגון זב וזבה ויולדת שמביאין
פתחיה זה מרדכי בלשן ולמה נקרא שמו פתחיה
שהיה באותו דור מנה מה
הדרן עלך פרק התרומה
קני חובה דהיינו תורים ובני יונה נותנים מעותיהם
שבדורו על מי נאמר זצ"ל
שהיה פותח דברים ודורשן ויודע בשבעים לשון.
הלכה א מתני' אלו הן הממונים שהיו
לשופרות שבמקדש והממונים על השופרות לוקחים
ד
על בן קטין וחביריו כצ"ל.
היכי דמי פותח דברים ודורשן כדאמר במנחות
המעות ומביאין בהן הקנים והיה צריך שיתמנה
במקדש יוחנן בן פנחס על
והוא ביומא פ"ג וגי'
מעשה שבא העומר
בפרק ר' ישמעאל (דף סד:)
על זה חכם גדול ובקי כדאמרינן במסכת אבות
הספרים משובשת ועי' בס'
החותמות אחייה על הנסכים (ב) מתיה בן שמואל
מגגות צריפין ושתי הלחם מבקעת עין סוכר
קנים ופתחי נדה הן הן גופי הלכות: שהיה
ת"ח טעם מרווח ועיין
על הפייסות פתחיה ג) על הקנין פתחיה זהו מרדכי
מטא עומר לא הוו ידעי מהיכא אייתויי אכרוז
פותח דברים וכו'. והוא מרדכי בלשן שעלה מן
בק"ע שהביא הגמרא
ולמה נקרא שמו פתחיה שהיה פותח דברים ודורשן
אתא ההוא חרשא אותיב חדא ידיה אאיגרא
❖
הגולה ונקרא כן שהיה בולל לשונות הרבה כדמפרש
דיומא שם:
וחדא ידיה אצריפא אמר להו מרדכי מי איכא
בגמרא: על חולי מעיים. מפרש בגמרא: חופר
ויודע בשבעים לשון. בן אחייה על חולי מעיים
שיחין. היה בקי בחפירות שיחין כדמפרש בגמרא
דוכתא דשמיה גגות צריפין או צריפין גגות
נחוניה חופר שיחין גביני כרוז בן גבר על נעילת
והיה ממונה לחפור שיחין כדי שיהיו מים מצויין
בדוק ואשכח מטא לאתויי שתי הלחם לא הוו
שערים בן ד) בבי ממונה על הפקיע בן ארזא על
ציון ירושלים
לעולי רגלים: גביני. כך שמו של האיש המכריז
ידעי מהיכא אייתויי מפרש בירושלמי לפי שכל
הצלצל הוגרס בן לוי על השיר בית גרמו על
כדמפרש בגמרא: על נעילת שערים. לנעול השערים
הוגרס בן לוי על השיר.
התבואות נשדפו באותה שנה בארץ ישראל
מעשה לחם הפנים בית אבטינס על מעשה הקטורת
בערב ולפתחן בבקר: על הפקיע. מפרש בגמ':
עי' תוספות יו"ט מ"ש בזה
אכרוז אתא ההוא חרשא אותיב חדא ידיה
ואלעזר על הפרוכת ופנחס המלביש : גמ' ר'
צלצל. כלי שיר שיש לו קול גדול לשון תצלינה אזניו
ועי' שו"ת (א) אא"ז סימן
ה)
ו)
אעיניה וחדא ידיה אסכרא אמר להו מרדכי מי
❖
צימבל"ו בלע"ז וכשהיו שומעין קולו היו הלוים
טו בהגהת בנו הרב שם:
חזקיה א"ר סימון ורבנן חד אמר כשירי דור ודור
איכא דוכתיה דשמיה עין סוכר או סוכר עין
מתחילין בשיר: על השיר. להתחיל את השיר
בא למנות עליהן וחרנה אמר מי שהיה באותו דור
בדוק ואשכח הנהו ג' נשים דאתיין ג' קנין
וכשהיה מסיים היו כולן מסיימין: בית גרמו וכו'.
חדא אמרה לזיבתי וחדא אמרה לימתי וחדא
מנה מה שבדורו [א](מאן דאמר כשירי כל דור ודור
כולה מפרש בגמרא: גמ' כשירי דור ודור בא
תורה אור השלם
אמרה לעינתי. סבור זיבתי זיבה ממש לימתי
למנות. שאי אפשר שאלו הנזכרים היו ממונים
בא למנות על כולן הוא אומר זכר צדיק לברכה
3
ששפעה כים לעינתי שופעת כמעין דכלהו חדא
1. וְאִם כָּל בְּהֵמָה טְמֵאָה
בכל זמן הבית דבכל דור דור היו משתנים הממונים
מאן דאמר מי שהיה באותו דור מנה מה שבדורו
לחטאת וחדא לעולה אמר להו מרדכי שמא בזוב
אֲשֶׁר לֹא יַקְרִיבוּ מִמֶּנָּה
לכן פירש דאותן הכשרים שבכל מינוי ומינוי מנה
על כולן הוא אומר ושם רשעים ירקב ועל מי
סיכנה בים סיכנה בעינא סיכנה וכולן עולות
קָרְבָּן לַיְיָ וְהֶעֱמִיד אֶת
התנא במשנתנו: מי שהיה באותו הדור. כשעלו
נאמר זכר צדיק לברכה על בן קטין וחביריו)
הַבְּהֵמָה לִפְנֵי הַכֹּהֵן:
ישראל מן הגולה מנה אותן שהיו בדורו ולא כל
דבנדר הביאום בדוק ואשכח היינו דתנן פתחיה
ויקרא כז יא
אמר
הממונים שהיו בזמן הבית: על כולן הוא אומר וכו'.
על הקנין שהיה עומד לפרש כיצד מביאות
2. וְהֶעֱרִיךְ הַכֹּהֵן אֹתָהּ
הנשים קניהם: מתני' על חולי מעיים. ירושלמי על ידי שהכהנים הולכין יחפין אהא דתנן בפ"ג דיומא בית גרמו לא רצו ללמד על מעשה לחם הפנים בית אבטינס לא
בֵּין טוֹב וּבֵין רָע כְּעֶרְכְּךָ
רצו ללמד וכו' הוגרס בין לוי היה יודע פרק בשיר ולא רצה ללמדו בן קמצר לא רצה ללמד
הַכֹּהֵן כֵּן יִהְיֶה:
על מעשה הכתב על הראשונים הוא אומר זכר צדיק לברכה ועל האחרונים הוא אומר שם רשעים ירקב וקאמר דלמ"ד דכשרים מנה התנא א"כ ע"כ לומר דאף בית גרמו ובית
ויקרא כז יב
אבטינס היו כשרים שהרי מנה התנא אותם כאן ושם רשעים ירקב אבן קמצר לחודיה קאי: על כולן הוא אומר שם רשעים ירקב. אפילו על בית גרמו: על בן קטין וחביריו.
3. זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה
וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב:
תקלין
חדתין
משלי י ז
ר"ש מיד כו'. דלא חיישי' שיפסלו שהכהנים זריזין הן: הדרן עלך התרומה פרק רביעי
יוחנן גופיה דדריש טמאה לאותו השם שאינה ראויה לעולה. ורמי דידיה אדידיה דכיון
מתני' אלו הן הממונים כו'. לשון רבינו הגאון. כולם נקראו ע"ש הראשון וכן במלכים
דאמר סברא דיליה שכן כשרה כו' א"כ אינה טמאה לאותו השם ואיך מפרש טעמיה
פרעה ואבימלך ומלכי צדק וכמ"ש במנחות במרדכי. ובירושלמי בפנחס המלביש: הפייסות.
דרשב"י מטעם זה ולהכי גרסינן למימרא דחברייא סמוך לעיל מינה וגירסת הספרים שיבוש
להורות סדר הגורלות מי יזכה בעבודה זו ומי באחרת: הקנים. כגון זב וזבה ויולדת
הוא דאיך פריך מר' יוחנן אדר"ל וגם דכל שקלא וטריא שייכא לעיל דעסקינן בטעמייהו
דר"ש: א"ר יוסא קיימתיה כההיא דאמר שמואל כל שאינה קריבה כו'. רבי יוסא אמר שהוא
שמביאין קני חובה נותנים מעותיהם לשופרות שבמקדש והממונים על השופרות לוקחים
קיים דבריו דלא ליסתור כל כך דמה שאמר טמאה מאותו השם היינו דבהקדיש סתם כמו
המעות ומביאין בהן קנין והיה צריך שיתמנה על זה חכם גדול ובקי כדתנן קנין ופתחי
נדה הן הן גופי הלכות: ויודע בשבעים לשון. הוא סיומא דמילתא דלהכי מינוהו לזה
המקדיש נכסיו והיו בהן עופות אינה קדשה לא היא ולא דמיה היינו בין תמימה דהא
בבקר כתיב ולא עופות. ודמיה היינו כשנפלה בה מום ג"כ לא קדשה שאין לעוף פדיון
לפי שכל הנשים שמביאין הקינים לשונם משונים לארצותם ללשונותם ומשובש ג"כ והוא היה
אף בנפל בה מום כדתניא בספרא ולכן נקרא טמאה לאותו השם דאינה ראויה בכולה שם
מבין כל ע' לשון וממילא הבין כל שיבושי אותן הלשונות וכמפרש בגמרא על אחת שאמרה
לזיבתי ופירש הוא כוונתה שבא זאב ליטול את בנה: על חולי מעים. מפרש בגמרא:
עולה ולכן דריש לה בקרא הכי טמאה באותו השם וכו' והעמיד לאורויי דאינו עושה תמורה
חופר שיחין. כדי שיהא מים מצויין לעולי רגלים: גביני. שם אדם המכריז: צלצל.
ולעיל גבי טעמא דר"ש הכי פריש לה הואיל ופעם בהקדיש עוף תמימה בפירוש לעולה
צימב"ל בלע"ז וכשהיו שומעין קולו היו מתחילין הלוים בשיר: בן לוי. משבט לוי על
קדשה קדושת הגוף ולהכי חלה הכא גבי נקבה קדושת הגוף לענין לעשות תמורה ולהכי נטר
השיר להתחיל ובסיומו היו כולן מסיימין: גמ' כשרי כל דור ודור. שלא מנה רק הכשרים
בסדר השקלא וטריא ותירוצי דר"י אדר"י עד דאמר טעמא דר"א דמפורש בבקר ולא עופות:
מתני' משערין את הלשכה. קובעין שער ליינות ושמנים כו' על ל' יום והגזברין לוקחין
המיוחדים. ולכן מנה אלו בלבד אע"פ שהיו עוד בדורות אחרים ממונים אחרים לא מנה
אלא המעולים כמ"ש ראיתי בני עליה והמה מועטים במספר: מי שהיה באותו הדור
מהם מה שצריכין באותו הזמן ואם נתייקר המקח אין מוסיפין דמים ואם הוזל לוקחים כפי
כו'. ולאו דוקא משום שהן כשרי כל דור אלא המונה מנה אלו שהיה בדורו: ה"ג תמן תנינן.
הזול: המקבל כו'. בימות הקציר והבציר היו לוקחים מעות אצל הגזברין והיו מקבלין
ביומא פרק ג': עליהן הוא אומר זכר כו'. דאיהו ס"ל שכל המנויין כאן היו כשרים וא"כ
עליהם להספיק סלתות ושמנים כל השנה ואם היה אז נמכרים ד' סאין בסלע והוקרו עד
שעמדו ג' סאין בסלע צריכים ליתן ד' דהקדש קונה בכסף דכתיב ונתן הכסף וקם לו וכן
לדידיה צריך לפרושי מ"ש ביומא על הראשונים נאמר זצ"ל על כולם גם אבית גרמי ובית
אם הוזלו נותן כשער שהוזל דלא גרע מהדיוט שאינו קונה אלא במשיכה: התליעה לו. ואפי'
אבטינס אף שמזכירים שם במשנה לגנאי. אך דבברייתא אמרו שמצאו תשובה לדבריהם וכ"ה
משך הגזבר ונתן מעות אחריותם על החנוני: אינו מקבל מעותיו. אינם נחשבים מעותיו
בסוגיין ולכן נאמר גם עליהם זצ"ל ועל בן קמצר שלא מצא תשובה לדבריו נאמר ושם רשעים
של חנוני ולא זכה בהם אע"פ שקבלם מהגזבר: עד שיהיה המזבח מרצה. שיעלה לרצון על
כו': מ"ד מי שהיה כו'. ול"ד כשרים א"כ מתני' דיומא כפשטיה דעל הראשונים קאי על בן
המזבח הלכך אם התליעה הסולת או שהחמיץ היין אחריותם על החנוני: גמ' תני בשם
קטין וחבריו דחשיב שם ברישא דמתני' דמזכירן לשבח עליהן קאי מ"ש זצ"ל וגירסת הספרים