אלו הן הממונים פ"ה שקלים העדה
יג:
מסורת הש"ס
קרבן
השנויים שם ברישא דמתני': לכן אחלק לו ברבים ואת עצומים יחלק שלל תחת אשר הערה נפשו למות: שהתקין מדרש וכו'. שדורשין אותן ברבים ואף זה שמוסר נפשו לה'
א) שבת קיב ב וירו' דמאי פ"א
הל"ג, ב) ירושלמי שם וב"ר פ' ס'
יהיה לו חלק בתורת ה' כר"ע: ה"ג ואת עצומים אלו אנשי כנסת הגדולה שהתקינו כללין ופרטין בתורה: מה ת"ל סופרים. מאי רבותייהו דשבחינהו קראי בהכי: ספורות
ועי' חולין ז ב, ג) דמאי פ"א מ"ג,
ספורות. שקבצו בחכמתן כל החלוקות שבדינין ושמו להן מספר ככל הנך דמייתי: חמשה לא יתרומו. בריש מסכת תרומות: ה' דברים חייבין בחלה. ריש פ"ק דחלה: ט"ו נשים.
ד) עי' סנהדרין יז ב, ה) מנחות
רפ"ק דיבמות: ל"ו כריתות. ריש כריתות: י"ג דבר וכו'. ריש טהרות: ד' אבות נזיקין. ריש בבא קמא: ל"ט אבות מלאכות. שבת פרק כלל גדול: מה ת"ל סופר. דכתיב
סד ב, ו) לפנינו ביומא שם איתא
לעזרא הכהן סופר: סופר דברי מצות ה' וסופר
ריבב"ן
א"ר מדרא מאי מדרא אמר רב
בתרא ל"ל: אלא כשם שהיה סופר בדברי תורה.
❖
אמר רבי יונה כתיב לכן אחלק לו ברבים ואת
1
פפא מטרקי דטייעי וכו',
על הרצפה ואוכלין בשר ושותין מים שאסורין
שמנה כל האותיות שבתורה שבכתב ועשה המסורת:
עצומים יחלק שלל (א) זה ר"ע שהתקין מדרש
כך היה סופר בדברי חכמים. למנות ההלכות:
לשתות יין כדכתיב יין ושכר אל תשת וכו' הוו
ההלכות והגדות ויש אומרים אלו אנשי כנסת
הראשונים חרשו כו'. איידי דמייתי שהראשונים
באין לידי חולי מעיים והוו ידע הידין חמר
עין משפט
עשו ספורות להקל על המעיינים מייתי נמי הא דר'
הגדולה תיקנו אלא מה תיקן זה כללות ופרטות
טב למעיא: נחוניא חופר שיחין שיהיו מצויין
נר מצוה
חגי: ואנו אין לנו מה לאכול. כלומר אף על פי
אמר ר' אבהו כתיב משפחת סופרים יושבי
מים לעולי רגלים. גביני כרוז היה משכים ואומר
2
(ב)
שהראשונים עשו. כל הפעולות להקל עלינו עדיין
ב א מיי' פרק י"ג ממעשר
יעבץ מה ת"ל סופרים אלא שעשו את התורה
עמדו הכהנים לעבודתכם כו' כדאיתא ביומא
קשה עלינו להבין ד"ת על בוריין: אין הוון וכו'.
הלי"ד:
פרק א' (דף כ:) ממונה על הפקיע. ירושלמי
[א] ספורות ספורות חמשה לא יתרומו תרומה ה'
אם היו הראשונים מלאכים אנו בני אדם אבל אם
ג ב מיי' פרק א מסנהדרין
שהיה מזויג את הפתילות כדתנן מבלאי מכנסי
דברים חייבין בחלה חמש עשרה נשים פוטרות
היו הן בני אדם אנחנו כחמורים לרוב פחיתותינו:
הל"ו:
כהנים ומהמיניהן היו מפקיעין ובהן היו מדליקין
א"ר מנא. באותה שעה אמרו אפי' לחמורו של
ד ג מיי' פ"ז מכלי המקדש
צרותיהן שלשים ושש כריתות בתורה שלש עשרה
לשמחת בית השואבה וקשה דבבבלי ביומא [דף
ר"פ בן יאיר לא דמיין: חמרתא דר"פ בן יאיר.
הלי"ד:
דבר נאמרו בנבלת העוף הטהור ד' אבות נזיקין
❖
ו)
ה ד מיי' שם הלט"ו:
גנבוה לסטים בלילה והיתה טמונה אצלם שלשה
כג] מפרש מאי פקיע אמר רב יהודה מרעתרא
אבות מלאכות ארבעים חסר אחת אמר רבי (אחא)
ימים ולא טעמה כלום: בתר שלשה ימים. נמלכו
מאי מרעתרא אמר רב פפא דתירקא דטייעי
אליעזר כתיב 3לעזרא הכהן הסופר מה ת"ל סופר
להחזירה אמרו הוציאוה מכאן שלא תמות אצלינו
דפסיק רישיה כדתניא ולא עוד אלא שלוקה מן
אלא כשם שהיה סופר בדברי תורה כך היה סופר
ויהיה ניכר הגניבה: אפקונה. הוציאו אותה
נוסחת הבבלי
הממונה בפקיע: הצלצל. מלשון בצלצלי שמע
בדברי חכמים ר' חגי בשם ר' שמואל בר נחמן
והלכה מעצמה ועמדה על פתח ביתו של ר"פ
כלי שיר על השיר נעימה יתירה היה יודע אמרו
(א) זה ר"ע שהתקין משנה
והתחילה לצעוק: א"ל ר' פנחס. פתחו הדלת
הראשונים חרשו וזרעו ניכשו כיסחו עדרו קצרו
עליו על הוגרוס בן לוי שהיה מנעים את קולו
ומדרש והלכות וכו': (ב) כתיב
לעניה זו דהא שלשה ימים שלא אכלה כלום: פתחן
עמרו דשו זרו בררו טחנו הרקידו לשו קיטפו ואפו
בזמר וכשהיה נועץ גודלו לתוך פיו היה מוציא
ומשפחות סופרים כו' סופרים
לה. ונכנסה: אמר להן. ר"פ תנו לה לאכול ונתנו
ואנו אין לנו [א]מה לאכול ר' אבא בר (יונה) זמינא
שעשו כו' אמר רב אחא כתיב כו'
כמה מיני זמר והיו אחיו הכהנים נזקרין בבת
לפניה שעורים ולא רצתה לאכול: אמר לון. ר"פ
סופר כשם כו' ר"ש בר נחמני
בשם ר' זעירא אין הוון קדמאין מלאכין אנן בני
א)
ראש: על מעשה לחם הפנים. שאין אדם יודע
וכי מתוקנים הם השעורים שאין בהם פסולת:
כו' ר"א בר מונה בשם כו':
אנש ואין הוון בני אנש אנן חמרין א"ר מנא בההיא
לרדות כמותם כדאמר ביומא פ"ג: ובית אבטינס
וארימתון דמיין. הפרשתן מהם דמאי: אמרון
(ג) כלום אמרו אפקנא מהכא
ליה. לא כך למדתנו רבינו הלוקח פירות מעם
על מעשה הקטורת. שאין אדם יודע כמותן שיהא
שעתא אמרין אפילו כחמרתיה דר' פנחס בן יאיר
כו' דמרה שריא מיתאנחת אמר
הארץ לזרע או להאכילן לבהמה פטורין מן הדמאי
מתמר ועולה כמקל. על הפרוכת שהיה ממונה
לא אידמינון חמרתיה דר"פ בן יאיר גנבתה
ליה ר' פנחס בן יאיר פתחו לה
ב)
דכיון דרוב עמי הארץ מעשרין הן לא גזרו באלו
על אורגי פרוכת. פינחס המלביש שהיה מלביש
לעלובה כו' ועיילה יהבן קמה
ליסטאי בליליא עבדת טמירא גבון תלתא יומין
כיון שאינו אוכל מהן בעצמו: קמח לעורת. לעבדן
שעורין ולא אכלת אמרו לי' ר'
בגדי כהונה גדולה לכהן גדול בשעת עבודה.
ולא טעמא כלום בתר תלתא יומין אימלכון
(ג)
ושמן לנר פטור מן הדמאי וזו נמי למה אינה
לא בעית למיכל אמר להון
ירושלמי מעשה בכהן אחד שהלביש לסרדיוט
מחזרתה אמרי אפקינון מן הכא דלא תימות גבן
אוכלת: אמר לון. ר"פ מה נעשה לעניה זו שהיא
מתקנון אינון אמר ליה אין
אחד ונתן לו ח' זהובים ותיקנו שיהיה נאמן
מחמרת על עצמה הרבה והפרישו דמאי ואכלה:
אפקונה אזלת וקמת לה על תרעא דמרה שריית
ארומתון דמאי א"ל לא כדין
ממונה עליהן שלא יהא כהן רשאי להלבישן לאחר
שיודעין לדבר. בשבעים לשון וכו' ראויין לשמוע
אלפינן הנותן זרע לבהמה פטור
מנהקת אמר לון פתחון להדא עלובתא דאית לה
ויש מפרשים שהיה מלבישן לכהן גדול ומתקנן
מן הדמאי אמר מה ניעבד לה
שהן מבינין שבעים לשון אע"פ שאינן יודעין להשיב:
תלת יומין דלא טעמא כלום פתחין לה ועלת לה
דהיא מחמרא על נפשה ארומה
שיעמדו נאין לו ואינו נ"ל:
ה"ז ראויין לסנהדרין. וכשרה על צד הדוחק: שלשה.
אמר לון יהבו לה כלום תיכול יהבון קומה שעורין
דמאי ואכלת: (ד) תני פתחיה
שיודעין לדבר: ארבעה. שידעום לדבר ה"ז מעולה: יבשה
תקלין חדתין
זה מרדכי בא וראה כמה גדול
ולא בעית למיכל אמרין ליה רבי לא בעית למיכל
א"י. שלא ירדו הגשמים ולא ידעו מאין להביא העומר:
כחו של אותו האיש שפותח
חסרה ומשובשת: אר"י כתיב כו'. איידי דנקט
והוה תמן. שם: חד אלם. שאינו שומע ואינו מדבר:
אמר לון מתקנין אינון אמרו ליה אין אמר לון
מעלות המוזכרין לשבח וגם מעלת החכמים שמנו
בדברים כו' סנהדרין שהיו בה
צריפין. הוא סוכה שאין לה גג אלא חדה מלמעלה
וארימתון דמיין אמרון ליה לא כן אלפון רבי
הכל נקט לה הכא: אחלק לו ברבים. זה ר"ע.
שנים יודעין לדבר כו' זומא ור'
ועשויה מערבה: אייתוני' וכו'. הביאוהו לפני
הלוקח זרע לבהמה קמח לעורות שמן לאור
א
ג)
שרבים היו תלמידיו כמ"ש בריש מגילה וכולהו
אליעזר בן מתתיה וחנניה בן
פתחיה להבין ממנו באיזה מקום הוא: א"ל. מי
סתימתאי אליבא דר"ע ואמרינן בגמ' והיה העולם
חנילאי פ"א כו' ולא היו יודעין
פטור מן הדמאי אמר לון מה נעבד לה להדא
[ב]
איכא מקום בא"י ששמו גגות צריפין או צריפין גגות
שמם עד שבא ר"ע אצל רבותינו כו'. והעמיד
להביא כו' א"ר יוסי בר ביבין
עלובתא דהיא מחמרה על גרמה סגין וארימן דמיין
והלכו לשם ומצאו: נשדף. נלקה בשדפון: סוכרא.
תלמידים הרבה ולכן דריש עליו אחלק לו ברבים
פ"א נשדפה א"י ולא ידעו כו'
ואכלת: פתחיה על הקינין: (ד) בא וראה מה גדול
חור שבמזוזת הדלת שבו תוחבים הבריח לנעול:
חלק עולם הבא לו ותלמידיו וסיפיה דקרא ואת
יהיב חדא ידיה כו' וחדא על
עצומים קאי לפ"ז על הרוגי לוד שנתעצמו
שופעת דמים כמעיין. ומביאה קן אחד חובה א'
הוא כחו של אותו האיש פותח דברים ודורשן:
סוכרא אייתיניה קמיה דפתחיה
למסור נפשם על קידוש ה'. יחלק שלל שלל
חטאת ואחד עולה כדין זבה: בעינה סיכנה. וזו
אמר להו אית כו': (ה) ג' נשים
יודע בע' לשון: תני ד) ב סנהדרין שיש בה שנים
האויבים כמ"ש תחת רבי עקיבא וחביריו מה הן
❖
קן נדבה וכולן עולות: בים סכנה. בעברה תוך
הביאו שלש קינין כו':
שיכולין לדבר וכולן ראוין לשמוע הרי זו ראויה
מביאין כו' וזהו שנאמר תחת אשר הערה למות
הים היתה בסכנה וזו לנדרה ועולות הן: זאב בא
נפשו שמסר נפשו למיתה וכמו שאמר בכל יום היה
לסנהדרין ג' הרי זו בינונית ד' הרי זו חכמה וביבנה
ליטול את בנה. ונדרה קן אחד להצלת בנה: ע"י
מצטער לקיים ואהבת כו' בכל נפשך וזה שאמר
היו בה ד' בן עזאי ובן זומא ובן חכינאי ור"א בן
שהיו הכהנים וכו' והיו באין לידי חולי מעיים.
הגהות הגר"א
נפשו וזהו לישנא דקאמר והערה שעורר עליו שהיה
לכך היו צריכין לרופא לרפאותן והלכך אף הוא
מתיה (נ"א חנניה בן חנילא) א"ר חסדא פעם
ה)
מקהיל קהלות ואת פושעים נמנה. כמ"ש אוי לי
[א] צ"ל אנו אין לנו פה לאכול.
נחשב מהממונים שהיו במקדש שאף הוא נטל
כו' כמחללי שבתות כו': אנשי כנה"ג תיקנו.
אחת יבשה א"י ולא ידעו מהיכן להביא עומר והוה
וכ"ה בעירובין פ"ה לחות האבן
שכרו מתרומת הלשכה דצרכי קרבן הוא שיאכלו
שהמשנה והמדרש היה מקובל מידם מימי אנשי כה"ג
תמן חד אלם דהוה יהיב חד ידיה על גגות וחד
אם משים אדם לחייו כאבן הזה
כמ"ש הגאונים: כללים ופרטים. כללים כמו כלל
הכהנים בשר קרבנות השמנים ולא יבוא לידי נותר:
ידיה על צריפים אייתוניה קמיה דפתחיה אמר להו
שאינו נימח וכמ"ש פתח פומך
אר"ע וכלהו סתימתאי כללי הלכות ופרטות שהיה
ושותין מים. שאסורים לשתות יין בעזרה:
קרי וכו'. תני וכו'. שנא' כי חיים
אית אתר דמתקריא גגות צריפין או צריפין גגות
דורש על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות שהיה
והוה ידע. בן אחיה איזה יין יפה למעיים
הם למוצאיהם למוציאיהם בפה
אחיזתו מתגין דאורייתא מענין שהיה בן גרים:
אזלין לתמן ואשכחן א"ר יוסה (ביבן) בי רבי בון
לעצרן ואיזה יין טוב לרפואתן שע"י הצינה המעיים
❖
ואנחנו מתעצלים בזה:
מה ת"ל סופרים. דכבר נקט משפחתו מפורש וכולי
מתרפאין או מתעצרים יותר מדאי: והוה ידע.
פעם אחת נשדף כל העולם כולו ולא היו יודעין
[ג]
קרא לדרשא: סופרים כו' ספורות. כדי שיהיו נגד
איזה סלע מוציא מים צוננים ואיזהו מים חמים
מהיכן להביא העומר והוה תמן חד אילם דהוה
עיני העוסקים בה זכור ושמור: חמשה לא יתרמו
משנת אליהו
כו'. והא דלא חשיב אלא הני דברים לחודייהו ואי
יהיב ידיה על עיניה וידיה על סוכרא אייתוניה
גליון הש"ס
משום סמנא בעלמא ליחשבו ב' או ג' אלא דהוא
שנים שיודעין לדבר. עיין סנהדרין י"ד ועיין תוספות
לגבי פתחיה אמר לון אית אתר דמיתקריא עין סוכר
כולל כל הש"ס ומתחיל בסדר הראשון ונקט כסדר
[א] עי' תוספות קדושין ל ע"א
מנחות ס"ה א' ד"ה ויודעים בשבעים לשון כו':
או סוכר עין ואזלון תמן ואשכחון (ה) ג' נשים
המספר אלא דסמיך קדשים לטהרות ואבות לאבות:
אחת אומרת לעינתי כו'. בבבלי מנחות ס"ד ב' מובא זו
ד"ה נקראו: [ב] עיין תוס'
לעזרא הכהן הסופר מה ת"ל סופר. דכתיב שם אשר
הסוגיא וכתוב בגמ' וחדא אמרה לעונתי סבור מינה
הביאו קיניהן אחת אומרת לעינתי ואחת אומרת
חולין דף ז ע"ב ד"ה הא:
זיבתי זבה ממש לימתי ממש לעונתי לעונתה ממש ופרש"י שם
נתן המלך ארתחשסתא לעזרא הכהן הסופר סופר
[ג] עי' תוס' מנחות דף סד ע"ב
לימתי ואחת אומרת לזיבתי זו שאומרת לעינתי
על ימתה ששופעת כים ועל לעונתה פי' לעונת קרבן זיבת'
דברי מצות ה' וחקיו וכיון דכתיב הסופר קמא מה
ד"ה ועל ותוס' ב"ק דף פב ע"ב
ליום ח' שלה והיינו משום דהגי' לעונתי ולפי סוגיא
סברין מימר שופעת כמעין אמר לון בעיינא סכנת
ת"ל סופר בתרא: כשם שהיה סופר בדברי תורה
❖
ד"ה ועל:
דירושלמי הגירסא לעינתי ואפשר דכן צ"ל בבבלי וס"ל
כך היה סופר בדברי חכמים. וסיפא דקרא דברי
זו שאומרת לימתי סברין מימר שופעת כים אמר
שופעת כמעין כמ"ש בירושלמי דלפ"ז הוי א"ש טפי מה
מצות ה'. הוא תורה שבכתב כמש"ש והוא סופר מהיר
לון בימה סכנת זו שאומרת לזיבתי סברין מימר
דפתר שמה בעינה סיכנא משא"כ אי גרסינן לעונתי לא
בתורת ה'. וחקיו על ישראל. זהו תורת שבע"פ.
משתמע על עינה. ועל מ"ש שם שמא בזוב סיכנה פירש
זבה ממש אמר לון זאב בא ליטול את בנה: בן
תורה אור השלם
שתורה שבכתב גם לאומות נכתבה באר היטב
רש"י ג"כ שהיתה שופעת דם יותר ונסתכנה למות ונדבה
בשבעים לשון וכמ"ש לעתיד מביא הקדוש ברוך הוא
אחייה וכו': על ידי שהיו הכהנים מהלכין יחפים
ג
לקונה להביא כו'. ובירושל' מפור' זאב בא ליטול את בנה והיה
1. לָכֵן אֲחַלֶּק לוֹ בָרַבִּים וְאֶת
ספר תורה בחיקו כו' כלום יש בכם מגיד זאת
צריך להגיה בבבלי שם שמא בזאב סיכנה וממש כירושלמי
על הרצפה והיו אוכלין בשר ושותין מים היו באין
עֲצוּמִים יְחַלֵּק שָׁלָל תַּחַת
דקאי על תורה שבעל פה: הראשונים. אגב
דעובדא חדא הוי ולא מסתבר שיפלוגו בזה התלמודים:
לידי חולי המעים והוה ידע האי דין חמר טב למעייא
אֲשֶׁר הֶעֱרָה לַמָּוֶת נַפְשׁוֹ וְאֶת
שזכר מעלת הראשונים הזכיר החילוק ביניהם
לבינינו: חרשו כו'. חשיב ט"ו מלאכות הפת לפי
פֹּשְׁעִים נִמְנָה וְהוּא חֵטְא רַבִּים
והאי דין חמר סמם למעייא: נחוניא
חופר שיחין: שהיה חופר שיחין ומערות והוה ידע
ד
שהתורה נקראת לחם כמ"ש לכו לחמו בלחמי ועיין
נָשָׂא וְלַפֹּשְׁעִים יַפְגִּיעַ:
האי
ישעיהו נג יב
בחידושי על אגדות ענין הט"ו מלאכות בארוכה:
2. וּמִשְׁפְּחוֹת סֹפְרִים יֹשְׁבֵי
אין לנו פה לאכול. כמ"ש בפ"ה דערובין לחת האבן אם משים אדם לחייו כאבן הזה שאינה נמחית וכמ"ש פתח פומך קרי כו' תני כו' שנאמר כי חיים הם למוצאיהם למוציאיהם בפה.
ואנחנו מתעצלים בזה: אין קדמאין מלאכים. שהאדם חציו מלאך מצד הנשמה וחציו בהמה מצד הגוף כידוע וכמה שהאריך הסמ"ג בהקדמתו לחלק עשין והראשונים הגבירו כח המלאך
יַעְבֵּץ תִּרְעָתִים שִׁמְעָתִים
לעשות רצון קונם: בני אנש. כמ"ש בן חכם ישמח אביו וגו' וכמ"ש רבינו הגאון שחלק אביו גורם חכמתו וכן אמרו קדשים תהיו המקדש עצמו כו' וכמ"ש בזוהר וווי למאן דבני
שׂוּכָתִים הֵמָּה הַקִּינִים הַבָּאִים
בניינא כו' וכמ"ש במ"ר ע"פ כי אבי ואמי עזבוני רק שבכח האדם להתגבר ולהרגיז יצר טוב על יצר הרע כמ"ש דוד הרגו כו' וז"ש בני אנש: ואי הוו ב"א. ואפ"ה זכו למדרגתם
מֵחַמַּת אֲבִי בֵית רֵכָב:
הנפלאה: אנן חמרין. שגבר החמר בגלות התורה ומצות שאין לנו הרמ"ח ללחם כי נגרעו רובי מצות בגלות וכן כתיב מלכה ושריה בגוים אין תורה: חמרתיה דרפב"י גנבוהו לסטים.
דברי הימים א ב נה
עבידת היתה אצלם ג' ימים ולא טעמא כלום: מחזרתה. שנמלכו להחזירה: אפקנא. נוציאה מכאן שלא תמות: תרעא. שער של רפב"י: מתקנין אינון. בלא פסולת: ארימתון.
3. וְזֶה פַּרְשֶׁגֶן הַנִּשְׁתְּוָן אֲשֶׁר
אם נתתם דמאי: לא כן אלפן. וכי לא למדתנו רבינו שהלוקח לבהמה פטור מדמאי לפי שרוב עמי הארץ מעשרין הן ולא גזרו כשאינו אוכל בעצמו: מחמרה על נפשה. שיקחו
נָתַן הַמֶּלֶךְ אַרְתַּחְשַׁסְתְּא
דמאי: בוא וראה כו'. לפי שמינויו היו על הקינין שהן גופי תורה ונותן טעם למה שנקרא פתחיה שהיה פותח דברים הנסתרים וסגורים: שיודעין לדבר. בשבעים לשון: לשמוע.
לְעֶזְרָא הַכֹּהֵן הַסֹּפֵר סֹפֵר דִּבְרֵי
להבין אע"פ שא"י להשיב: חד אלם. שאינו שומע ואינו מדבר: צריפין. היא סוכה שאין לה גג וחדה מלמעלה: גגות צריפין. לפי שהניח ידו תחלה על גגות אמר תחלה גגות
מִצְוֹת יְַיָ וְחֻקָּיו עַל יִשְׂרָאֵל:
צריפין: סוכרא. חור שבמזוזות הדלת שבו תוחבים הבריח לנעול: עין סוכר כו'. כדפרישית: שופעת כמעיין. דמים ומביאה ב' קנין א' חטאת וא' עולה כדין זבה: בעינא.
עזרא ז יא
בימא. והן לנדרה ועולות הן: זאב בא ליטול כו'. ונדרה קן
הלשונות הבין דבר זה ואחר היה נכשל בזה: מים.
א' להצלת בנה ומייתי לה שמתוך שהיה חכם
גדול ויודע טיב
שאסורין לשתות יין בעזרה: והוה ידע.
ממסמס.
בין אחיה:
מרכך וממיס ומזיק ולא
ישתו ממנו
ומדאמר
תחלה דין חמר
טב למעייא משמע דממסמס רע למעיים ולא כיש