קרבן אלו
הן הממונים פ"ה שקלים העדה
יד.
מסורת הש"ס
ועד היכן מגיע חמימותיה: וותרן. לעבור על כל פשעם: יתוותרון בני מעוי. יוותרו קשרי בני מעיו ויצאו בתחלואים. ל"א יהיו לו בני מעים יתירים שהוא מורה לבריות
א) בבלי ב"ק נ א ירושלמי ביצה
לחוטא שסומכין שימחול להם המקום ואינו כן אלא כל דרכיו משפט: אלא. שמאריך אפו וגובה חובו אע"ג שאינו גובה אותו מיד: וסביביו. צדקים הנדבקים בו: נשערה
פ"ג הל"ח ותענית פ"ב הל"א,
ב) ב"ק דף נ א יבמות קכא ב
מאוד. לשון חוט השערה: ונורא על כל סביביו. מטיל אימת משפטיו עליהם יותר מן הרחוקים: והוון כל עמא. והיה כל העם נכנסין אצל החסיד לנחמו ולא רצה לקבל
וירושלמי דמאי פ"א הל"ג, ג) יומא
תנחומין: אמר. להן זהו חסידכם בתמיה הרי בועט במידת הדין: והוא מקפחו במים. בתמיה וקיפוח הוא לשון חיתוך וקיצור: מיד נפלה. קול בעיר: בסוכתא איתערית. בענף
כ ב, ד) יומא כ ב וירושל' סוכה
אחד אחזה עצמה ועלתה: קרא גברא. הא דתנן
תקלין חדתין
פ"ה הל"ה, ה) אמרון, ו) ירושלמי
בפ"ק דיומא בכל יום תורמין את המזבח בקריאת
מפרשים ממסמס ג"כ לטובה לרפותן: כיף. סלע:
האי דין כיף מקורר מיא והאי דין כיף אית ביה
יומא פ"ב הל"ב ירושלמי פאה
הגבר מהו קריאת הגבר שהכריז הכרזה והיינו
מקרר. מוציא מים קרים: שרברוב. חמימות ועד
פ"ח הלכה ו, ז) תמיד פרק ז,
שרברובי ועד היכן שרברובותיה מטי' א"ר אליעזר
שקרא גביני כרוז: אמרון ליה. דבית ר' שילא
היכן החמימות מגיע: ומת בנו בצמא. כי במדה
ח) יומא לח ב, ט) יומא לח א וירו'
(אחא) ומת בנו בצמא אמר רבי חנינא מאן
❖
א)
שאדם זהיר בה מאוד אם הוא פוגם קצת בזה נענש
שיתרגם קרא התרנגול שהוא נקרא גבר: אית לך
שם פ"ג הל"ט,
עליו ביותר כדמצינו בפ"ז דב"מ פ"ד ב' בר"א בר"ש
דאמר רחמנא וותרן יתוותרן בני מעויי אלא מאריך
מימר בר תרנגולא. בתמיה אלא שם אדם ששמו
יומא חד חזאי דקא נפיק ריחשא מאוניה חלש
גבר ה"נ קריאת הגבר אאדם קאי: ה"ג שהיה
רוחיה וגבי דידיה א"ר אחא כתיב וסביביו נשערה
1
דעתאי כו' א"ל יומא חד שמעי בזילותא דצורבא
מזווג את הפתילות. וכ"ה ביומא וה"פ שגדלן
עין משפט
מאוד מדקדק עמהן כחוט השערה א"ר יוסי (בר
מרבנן ולא מחאי כדבעי ליה כו'. והיינו לפי שהיה
וקלען: בעי וכו'. רצה למנות עליהן פרנסים ולא
נזהר הרבה בזה כדאמרינן במסכת מכות כ"ד א'
אבין) לא מטעם הזה אלא מן מה דכתיב 2 ונורא
נר מצוה
רצו לקבל על עצמן להיות פרנסים על הצבור שאין
אוטם אזנו משמוע דמים כגון ראב"ש דלא שמיע ליה
הוא על כל סביביו מוראו על הקרובים יותר מן
ו
א מיי' פ"ז מכלי המקדש
זה כבודן: זכה להימנות עם גדולי הדור. עם
בזילותא דרבנן ושתיק וכדפי' רש"י שם ולכן אמר
הרחוקים רבי חגיי בשם רבי שמואל בר נחמן
הל"ב:
הממונין החשובין שבישראל: כהאי דתנינן תמן.
הכא בב"מ ולא מחאי כדאבעי לי והכא נמי שהיה
ז ב שם הלכה ז ובהשגות וכ"מ:
אוחז במדה טובה זו להמציא מים לרבים וכשאירע
מעשה בחסיד אחד שהיה חופר בורות שיחין
תמיד פ' בתרא: נזקרין לו בבת ראש. נרתעין
ב)
ח
ג מיי' שם הל"א ופ"ו
לו דלא נזהר כמה דבעי נענש בזה הענין גופיה:
מהברת קול: וברדייתו. ולרדות' מן התנור:
ומערות לעוברים ושבים פעם אחת היתה בתו
❖
מ"ד רחמנא וותרן. מוותר על עבירות דלא איכפת
מתמידין הל"ז:
היו מסיקין מבפנים. בתוך התנור ורודה מבחוץ
עוברת להנשא ושטפה נהר והוון כל עמא עללין
ליה: יתוותרן בני מעיא. דאמרינן בפ"ג דחולין
לדפוס שהיה בתנור שכך שנינו במנחות ג' דפוסין
לגבי בעון מנחמתיה ולא קיבל עלוי מתנחמא
ע"פ הוא עשך ויכוננך מלמד שעשה הקב"ה כונניות
היו שם נותנו לדפוס ועדיין הוא בצק כמין דפוס
באדם שאם נהפך א' מהם אינו יכול לחיות והוא
עאל רבי פנחס בן יאיר לגביה בעי מנחמתיה ולא
נוסחת הבבלי
היה לה בתנור וכו' והיה הלחם דבוק מבחוץ לדפוס
בני המעיים כמ"ש הערוך מלשון הדורא דכנתא
קיבל עלוי מתנחמא אמר לון דין הוא חסידכון אמרו
והיה נאפה יפה שחום התנור שולט בו: ואלו.
וראיה לדבריו דסמיך לה בסוגיא עובדא דההוא
(א) פתח ואמר קמיהון כו'
ליה רבי כך וכך היה עושה כך וכך אירע ליה אמר
אנשי אלכסנדריא לא היו בקיאין לרדותה מן התנור
גברא דנפל מאיגרא ונפיק מעייניה כו' וכמו שכל
ומה זה שלא נתמנה אלא על
עיקר חיות האדם תלוי במעיו כדקאמר שאם נהפך
אם הוא דבוק חוץ לדפוס והיו דובקין אותן בתוך
אפשר שהיה מכבד את בוראו במים והוא מקפחו
הפתילו' זכה למנו' כו': (ב) א"ר
כו'. כן כל העולמות תלוים במעשי ב"א לבנותם
הדפוס ולא היה נאפה כל צרכו מפני שעובי הדפוס
אחיא נעימה יתירה היתה לו
במים מיד נפלה הברה בעיר באת בתו של אותו
או להרסם וז"ש שמי שאומר שמוותר הש"י על
מפסיק בין הבצק לתנור ונתעפש: למענהו. לכבודו
אמרו כו' נזקרין בבת ראש:
האיש אית דאמרי בסוכתא איתערית ואית דאמרי
עבירה יתוותרן כמו ויתר לבי כו'. שלא ישמש
(ג) מאלכסנדריא של מצרים שהיו
שלא יהא לחם שולחנו מנוול בעיפוש: י"ב מנה
פעולתו ואז היה נחרב העולם הקטן: מאריך רוחיה.
מלאך ירד כדמות ר' פנחס בן יאיר והצילה: גביני
כו' ורדייתן לא היו כו': (ד) בית
היו נוטלים. כל יום מתרומת הלשכה: שלא יהיו
הן מלאכיו כמ"ש עושה מלאכיו רוחות ממיני
כרוז: שהיה מכריז בבית המקדש מה היה אומר
גרמו היו מסיקין את התנור
ג)
א
אומרים ממעשה וכו'. וכתיב והייתם נקיים מה'
הפורעניות והם רצים אך והוא רחום יכפר וגו'
מבפנים כו' כיון ששמעו חכמי'
עמדו הכהנים לעבודה ולויים לדוכנן וישראל
ומישראל: היתה מתמרת ועולה. היה העשן עולה
והרבה להשיב אפו מלאך האף: וגבי דיליה. כמ"ש
כו' ולא רצו לחזור כו' לשבח
זקוף כתמר ומתפשט בשמי קורה ואח"כ יורד:
צור ילדך תשי שמתישין כח פמליא של מעלה שהאדם
למעמדן אגריפס המלך שמע קולו עד ח' פרסאות
אמרו לא נמצאת מעולם פת נקיה
נבנה מכולם כמ"ש כי בצלם אלהים עשה וגו' ובז
היתה. מתפשטת מיד למטה בתחילת עליית העשן:
ונתן לו מתנות הרבה: בן גבר על נעילת שערים:
ביד בניהן כדי שלא יאמרו מלחם
לדבר יחבל לו בכל כח פוגם שרשו וכל אחד גבי
ממקום אחר. שלא ידעה מנהגם: היה פוסק עמה
הפנים היו אוכלין: (ה) שלחו
תירגם רב קומי דבית ר' שילא קרא גברא
ד)
דיליה: כחוט השערה. כי יעקב איש חלק ועשו
שלא תתבשם. דהמדיר את אשתו שלא תתקשט
חכמים והביאו כו' כיון ששמעו
איש שעיר וצדיקים הם יסודי עולם כוללים הרבה
אכריז כרוזא אמר ליה אמור קרא תרנגולא א"ל
ה)
בא' מכל המינין יוציא ויתן כתובה לכך התנו עמה
חכמי' כו' ולא רצו לחזור עד
ופגם קטן שלהן עושה רושם והן נשפטין במדת אמת
והתנינן בן גבר אית לך למימר בר תרנגולא: ב בן
קודם הנישואין: לרבות כבודם. בחורבן הבית:
כו' מעולם לא יצתה אשה מהם
ולכן היו יראים צדיקים הראשונים שמא יגרום החטא
בבי על הפקיע: [א] שהיה (מזווג) מזייג פתילות
וכבוד שמים נתרבה. שאמרו העשרת שבטים הא
כשהיתה מתבסמת לשוק ולא עוד
אף חטא כל דהו ומדקדק עמהם בעוה"ז כדי שלא
אלהינו הא קשוט דאפי' לביתיה לא נסיב אפיה וגם
יכנסו כלל לפתח חטאת רובץ: לעוברים ושבים.
אלא כשהיו נושאין ממקום אחר
ר' יוסי (אסי) עאל לכופרה בעו ממנייא עלייהון
ו)
לזכות הרבים: ולא מקבל עליה תנחומין. שעל
האומות אמרו כן: על הכבוד המתוקן לצדיקים.
פוסקין עמה ע"מ שלא תתבסם
פרנסים ולא קיבלון מינהן (א) עאל ואמר קומיהון
המת נגזר להשתכח מן הלב משא"כ על החי כמ"ש
בבנין דלעתיד: הרי מעלה עשן לנגדי. ונזכרתי
כדי שלא יהו אומרין כו' תינוק
בן בבי על הפקיע ומה אם זה שנתמנה על
וימאן להתנחם והיא היתה בחיים: אפשר הוה מכבד
א' (ממשפחת פלוני) ואמרתי לו
ע"י כן חורבן הבית וגם בכבוד הצדיקים שנאמר
בוראו במים. אם היה מכבד הכל בזהירות וכבוד
הפתילות זכה להימנות עם גדולי הדור אתם שאתם
בני של מי אתה א"ל ממשפחת
בישעיה ועל כל מקראיה ענן יומם ועשן וגו' ועשן
לשם שמים ולא פגם כלל והוא מקפחו במים בתמיה
של בית אבטינס אני אמרתי
נתמנין על חיי נפשות לכ"ש: בן ארזה על הצלצל:
זה ע"כ היה כמעלה עשן דאל"כ האיך ישבו בחופה
אלא ודאי תעלה: עלתה. שנזדמן לה נס שאחזה
לו ע"י שאבותיך בקשו להרבות
כי הא דתנינן תמן הניף הסגן בסודרין והקיש
מפני העשן אלא ודאי שהיה העשן מתפשט למעלה
ז)
ג
בענף אחד ועלתה: אגריפס המלך שמע קולו בשמנה
בכבודם ולמעט בכבודו של מקום
בן ארזה על הצלצל: הוגרס בן לוי על השיר: אמר
פרסאות. אף דקולו של כ"ג היו שומעין עשרה
(ב) ח)
עכשיו נתמעט כבודם ונתרבה
משנת אליהו
פרסאות כמ"ש מיריחו היו שומעין קולו של גביני
❖
ר' אחא נעימה יתירה היה יודע ואמרו עליו על
כבוד שמים אר"ע כו':
כרוז (תמיד ל' ע"ב) מ"מ ההיא עובדא הוה בסמוך
א"ל אפשר הוה מכבד בוראו. עיין מה שפירשתי
הוגרס בן לוי שהיה מנעים את קולו בזמר וכשהיה
שמנה פרסאות ושמע המלך שהיה שם אז: קרא
בקונטרס ובזה מתורץ קושיית תוס' ב"ק דהא
נועץ גודלו בתוך פיו היה מוציא כמה מיני זמר
גברא. היה מפרש מ"ש בפ"ק דיומא ולא היתה
גבי נחוניא מת בנו בצמא דהתם היה לו איזה נדנוד חטא
שנענש עבורו כמו דמייתי עלה בסוגיא מ"ד רחמנא ותרן
הגהות הגר"א
קריאת הגבר מגעת כו'. היינו שקרא גברא ואכריז
והיו כל אחיו הכהנים נזקרין לו בבת ראש:
כו' והקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה וכ"מ
כרוזא האריך בלשונו דלא ליטעי שכוונתו תרנגולא
בית גרמו על מעשה לחם הפנים: בית גרמו היו
[א] ה"ג היו מסיקין את התנור
ט)
בסוגיא דב"ק שם וכאן ה"ק אפשר הוה מכבד בוראו הכל
וגם הטמין כוונתו לראיה מדאמר גביני כרוז מה
בכבוד בלי פגם בההוא חסידא ויקפחנו במים אלא בודאי
מבפנים ואופין מבפנים ולא
בקיאין במעשה לחם הפנים וברדייתו ולא רצו
היה אומר וז"ש אכריז כרוזא ובבבלי מסייע ליה
תנצל ע"י נס וכן הוה: אגריפס המלך שמע קולו
היתה מתעפשת של אלו היו
מזה: א"ל קרא תרנגולא. משום דמצא ברייתא
ללמד שלחו חכמים והביאו אומנים מאלכסנדריאה
(ג)
ברחוק ח' פרסה כו'. עמ"ש ולא סתרא הא לדתנן
מסיקין מבחוץ ואופין מבחוץ
היוצא לדרך קודם קריאת הגבר כו' בתרנגול בינוני
בתמיד שקולו היו שומעין מיריחו דבאמת הוא כן רק
שהיו בקיאין במעשה לחם הפנים וברדייתו לא היו
והיתה מתעפשת כצ"ל וכ"ה
כו' כדאמר ביומא (כ"א): והתנן בן גבר על כו'.
דעובדא דאגריפס שהיה אז רחוק ח' פרסה ושמע ונחשב
בקיאין בית (ד) גרמו [א] היו מסיקין מבפנים ורודין
בבבלי שם ופי' רש"י הללו שבאו
אית לך למימר כו' אלא ע"כ גבר שניהם במשמע
לו לדבר נפלא ונתן לו מתנות אבל סוגיא דבבלי יומא
מאלכסנדריא לפי שלא היו
ואינו ראיה מה שנמצא פעם גבר על תרנגול ואידך
מבחוץ ולא היתה מתעפשת ואלו היו מסיקין
כ' ע"ב קשה דקאמר והיה קולו נשמע בג' פרסאות דמשמע
ע"כ ס"ל דהכא ליכא למיטעי אבל התם אי הוי שם
יודעים לרדות מן התנור שלא
תמיד לא יותר וכן מצאתי בת"י דיומא שם שדחו בזה
מבפנים ורודין מבפנים והיתה מתעפשת כיון שידעו
תירץ הרב יוסף בר"מ וגם תירץ התוס' דחו ע"ש ומסקי
אדם ה"ל למינקט מפורש דלא ליטעי בתרנגולא אלא
יהא נשבר לפי שהיא עשויה כמין
חכמים בדבר הזה אמרו כל מה שברא הקב"ה
דפליגי הסוגיות ומ"ש התוי"ט דבתמיד מייתי לא קול של
ש"מ קריאת הגבר באמת תרנגולא ועובדא דגביני
תיבה פרוצה כמין ספינה והיו
כ"ג רק של העם דוחק רב ותימה שלא הזכיר כלל לדברי
כרוז מלתא אחריתי ומה דאמר ולא היה קריאת
לכבודו ברא שנאמר כל פעל ה' למענהו שלחו
יריאים לדבקם מבפני' לתנור
3
התוספות דיומא:
הגבר מגעת קאי על תרנגול ונ"מ בזמן: מזווג.
ואופין אותו מבחוץ. וגירסת
אחריהם ולא רצו לבא עד שכפלו להם שכרן י"ב
רואה שיהא שוין משום הידור: ולא קבלון מיניה.
הספרים משובש בתוספתא והכא
מנה היו נוטלים ונתנו להם כ"ד ר' יהודה אומר כ"ד היו נוטלים ונתנו להן מ"ח אמרו
משום ושנא את הרבנות. ורצו לברוח מן הכבוד.
נמי האי שבשתא כיון דעל על:
❖
א"נ חרדו שלא יכשלו במ"ש פרנס המטיל אימה כו':
להן מפני מה אין אתם רוצים ללמד אמרו להן מסורת היא בידינו מאבותינו שהבית הזה
[ב] אמר ר' ישמעאל גרסינן:
חיי נפשות עאכ"ו. שדוחה הכל והמצוה רבה וראוי
עתיד ליחרב שלא ילמדו אחרים ויעשו לפני ע"ז שלהן בדברים הללו מזכירין אותן לשבח
להכניס א"ע בזה: דתנינן תמן. פרק בתרא דתמיד:
שלא יצא ביד בניהם פת נקיה מעולם שלא יהו אומרים ממעשה לחם הפנים הן אוכלים:
נזקרין. נרתעין מהכרעת הקול: של אלו. של
גליון הש"ס
בית אבטינס על מעשה הקטורת: של בית אבטינס היו בקיאין על מעשי פיטום הקטורת
אלכסנדריא: ה"ג מבחוץ ואופין מבחוץ. וכ"ה בבבלי
שם ופי' רש"י הללו שבאו מאלכסנדריא לפי שלא היו
ובמעלה העשן ולא רצו ללמד שלחו והביאו אומנין מאלכסנדריאה של מצרים והיו
(ה)
[א] עי' מוהרא"פ ומדברי
יודעים לרדות מן התנור שלא יהא נשבר לפי שהוא
בקיאין בפיטום הקטורת ובמעלה עשן לא היו בקיאין של בית אבטינס היתה מתמרת
התוס' מנחו' דף פט ע"א ד"ה
עשוי כמין תיבה פרוצה כמין ספינה והיו יריאים
ושיערו מוכח כפי' הק"ע דקאי
ועולה כמקל ופוסה ויורדת ושל אלו היתה פוסה מיד כיון שידעו חכמים בדבר אמרו כל מה
לדבקם מבפנים לתנור ואופין אותו מבחוץ. ובגירסת
על עובי הפתילה ודקות' ועי'
הספרים משובש בתוספתא והכא נמי האי שבשתא
שברא הקב"ה לכבודו ברא שנאמר כל הנקרא בשמי לכבודי בראתיו וגו' (נ"א כל מה
4
ירושלמי יומא ועי' בת"י יומא
כיון דעל על: שכפלו להן. מתרומת הלשכה:
❖
שפעל הקב"ה לא פעל אלא למענהו שנאמר כל פעל ה' למענהו) שלחו אחריהם ולא רצו
טו ד"ה תן ובריטב"א שם:
בפטום. לכתוש הסממנין ולערבם יפה כמו שאמר
לבא עד שכפלו להן שכרן י"ב מנה היו נוטלין ונתנו להן כ"ד רבי יהודה אומר כ"ד היו
ממולח: ובמעלה עשן. שלא היו מכירין בעשב
שהוא מעלה עשן זוקף ומתמר כמקל: לשוק. כלומר
נוטלין ונתנו להן מ"ח אמרו להן מפני מה אין אתם רוצין ללמד אמרו להן מסורת היא
שלא היו מתבסמין כלל ובבבלי אמר לא יצאה כלה
תורה אור השלם
בידינו מאבותינו שהבית הזה עתיד ליחרב שלא ילמדו אחרים ויהיו עושין כן לפני ע"ז
מבושמת מבתיהן. והכא נמי קאמר ולא עוד כו':
שלהן בדברים הללו מזכירין אותן לשבח שלא יצאת אשה משל אחד מהן מבושמת מעולם
א"ר ישמעאל גרסינן: ונתרבה כבוד שמים. ובבבלי
1. יָבֹא אֱלֹהֵינוּ וְאַל יֶחֱרַשׁ אֵשׁ
אמר כבוד המקום במקומו ומיעט כבודן: המתוקן
ולא עוד אלא כשהיה אחד מהן נושא אשה ממקום אחר היה פוסק עמה ע"מ שלא תתבשם
לְפָנָיו תֹּאכֵל וּסְבִיבָיו נִשְׂעֲרָה
לצדיקים לע"ל. והיינו שעתיד הקב"ה להחזיר לנו
תהלים נ ג
מְאֹד:
שלא יהו אומרים ממעשה פיטום הקטורת הן מתבשמות לקיים מה שנאמר 5 והייתם נקיים
לע"ל ובבבלי הלשון שעתיד הקב"ה להחזיר לנו:
2. אֵל נַעֲרָץ בְּסוֹד קְדֹשִׁים
מה' ומישראל [ב]א"ר יוסי פעם אחת הייתי עומד בירושלם ומצאתי תינוק אחד משל בית
מעלה עשן עומד לנגדי. עשב שמעלה עומד כנגדי
רַבָּה וְנוֹרָא עַל כָּל סְבִיבָיו
וראיתיו ונזכרתי: הראהו לי. לי בלבדי שאני בודאי
אבטינס אמרתי לו בני מאיזו משפחה את אמר לי ממשפחת פלוני אמרתי לו בני אבותיך
תהלים פט ח
אהיה זהיר שלא יגיע לע"ז וליכא טעמא שמא יעשה
3 כֹּל פָּעַל יְיָ לַמַּעֲנֵהוּ וְגַם
לפי שנתכוונו לרבות כבודן ולמעט כבוד שמים לפיכך כבודם נתמעט וכבוד שמים
לע"ז: מסורת בידי. ובבבלי שבועה: לבריה. לשום
רָשָׁע לְיוֹם רָעָה: משלי טז ד
נתרבה אמר ר"ע שח לי שמעון בן לוגא מלקט הייתי עשבים אני ותינוק אחד משל בית
אדם משום גדר בדבר: רבי יוחנן. ובבבלי גרסינן ר"י
4. כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי
אבטינס וראיתי אותו שבכה וראיתי אותו ששחק אמרתי לו בני למה בכיתה אמר לי על
בן נורי ורבי ישמעאל בן לוגא במקום שמעון ב"ל לעיל:
בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו:
כבוד של בית אבא שנתמעט ולמה שחקתה אמר לי על הכבוד המתוקן לצדיקים לעתיד
ישעיהו מג ז
5. וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵי יְיָ
לבא ומה ראית מעלה עשן לנגדי נומיתי לו בני הראהו לי אמר לי רבי מסורת בידי מאבותי שלא להראותו לברייהו א"ר יוחנן בן נורי
וְאַחַר תָּשֻׁבוּ וִהְיִיתֶם נְקִיִּים מֵיְיָ
(מלקט הייתי עשבים אני וזקן א') פגע בי זקן א' משל בית אבטינס ומגילת סמנים בידו אמר לי רבי לשעבר היו בית אבא צנועין והיו
וּמִיִּשְׂרָאֵל וְהָיְתָה הָאָרֶץ
מוסרין
הַזֹּאת לָכֶם לַאֲחֻזָּה לִפְנֵי יְיָ:
במדבר לב כב