קרבן אלו הן הממונים
פ"ה שקלים העדה
יד:
מסורת הש"ס
חוץ לסכך: המגילה הזאת. שכתובים בה סמני הקטורת איך להכירם וסדר פיטומו: מעתה. אין להזכירם לגנאי שהרי ניכר שכוונתם היתה לשמים שהרי עכשיו מסרה להגון
א) תמיד כז ב, ב) בבא בתרא
ח ב, ג) שם, ד) נדרים לח א
אע"פ שאינו ממשפחתו: שהיה מלביש בגדי כ"ג. שיהיו נאין ומהודרין: לאיסטרטיאות. שר משרי החיילות:
ה) ויקרא רבה פ' לב, ו) בבלי
הלכה ב מתני' גזברים. הם שממון הקדש תחת ידם והם פודין ערכין וחרמין וכל מלאכת ההקדש נעשה על ידם: אמרכלין. למעלה מן הגזברים והוא נוטריקון אמר
קדושין לג ב ירושלמי בכורים
גמ'
על כלו ובגמ' יליף לה הממונים אלו מקרא: כתיליקין. והוא שררה למעלה מן האמרכל: גזברין. אע"ג דבקרא לא כתיב גזברין מסברא ידעינן שהיו גזברין
פ"ג הל"ג ועי' ש"ר פ' נא,
ג' דהא פסקו שכר וצדקות ופדויית ערכין וחרמי'
ריבב"ן
ז) מנחות צב א, ח) מנחות
צריכין ג' דהיינו דין וכיון דקרא ממטה למעלה
❖
מוסרין את המגילה הזאת אלו לאלו ועכשיו שאינן
צא ב,
מתני' מז' מרכולין. תניא בתוספתא פ"ב
קחשיב ש"מ שהראשונים מן הגזברין שהן למטה
בית אבא (א) נאמנים הילך את המגילה והזהר בה
גזברין מה הן עושין פודין את
מהאמרכלין והא דקחשיב בקרא כה"ג לסוף אע"ג
וכשבאתי והרציתי הדברים לפני ר"ע זלגו עיניו
הערכין ואת החרמין ואת ההקדשות וכל מלאכות
דהמלך גדול ממנו היינו כדי לסיים נגיד בית
עין משפט
דמעות ואמר מעתה אין אנו צריכין (רשאין) להזכירן
האלהים שיהיה השם בתר כולם שהוא למעלה על
הקדש בידן מרכולין מה הן עושין ז' מפתחות
נר מצוה
כל: כשהוא חותם. הלשכה שהמעות בתוכו דהאי
לגנאי: אלעזר על הפרוכת: אשהיה ממונה על אורגי
עזרה בידן רצה אחד מהן לפתוח אינו יכול
קרא בשמירת האוצרות איירי וילפינן מיניה דלכך
ט א מיי' פ"ז מכלי
עד שיכנסו כולן מרכולין פותחין וגזברין נכנסין
פרוכת: פנחס המלביש: שהיה מלביש בגדי כהונה
ב
כתיבי כולהו ללמד דכולם חותמין האוצרות
המקדש הלט"ז:
ויוצאין ולפי כבוד הנכנסין היו יוצאין אמר ר'
גדולה מעשה בכהן א' שהלביש לאיסטרטיות א' ונתן
י ב מיי' שם הל"כ:
וכדמסיק: והם יקחו את הזהב. מיעוט רבים שנים:
יהודה למה נקרא שמו מרכול מפני שהוא מר
לו שמונה זהובים ואית דאמרין תרי עשרי יהב ליה:
יא ג מיי' שם פ"ד הלכה
שתהא הפסולת שלך. והלוחות של סנפירינון היו:
על הכל פי' מר אדון לשון מרות ירושלמי תנא
הלכה ב מתני'
אין פוחתין משבעה
א)
ג
יח:
מחצב. מקום שחוצבין ממנו: חמון שקין וכו'.
אין פוחתין מב' כתילקין הדא הוא דכתיב
יב ד מיי' פרק ט ממ"ע
אמרכולין ושלשה גזברין
ראו השוקים ראו הכרעיים ראו בשרו וכל זה ממה
ויחיאל ועוזיהו ונחת גזברין ועשהאל וירימות
הלכה ה:
שהוא אוכל ושותה מן היהודים וכל רכושו מן
ואין עושין שררה על הצבור פחות משנים
ד ב)
(ב)
יג ה מיי' פ"ד מכלי
ויוזבד ואליאל ויסמכיהו ומחת ובניהו מרכולין
היהודים: מיחמי צדיקא וכו'. כדי לזכות בראיית
חוץ מבן אחיה שעל חולי מעיים ואלעזר שעל
המקדש הלי"ז:
פקידים מיד כנניהו ושמעי אחיו כתילקין כשהוא
הצדיק הביטו אחריו דזכות גדול הוא שזכה לראותו:
גמ'
יד ו מיי' פ"ז שם הלי"א:
הפרוכת שאותן קיבלו רוב הצבור עליהן: אין
חותם הגזבר נותנו לאמרכול מרכול חותם
הלכה ג מתני' ד' חותמות היו במקדש.
טו ז מיי' שם הל"ו:
פוחתין מג' גזברין ומז' אמרכולין תני משני
ה
ונותנו לקתלקום וקתלקום לכ"ג וכ"ג למלך ואין
ג' לג' נסכים חלוקין של בהמות
טז ח מיי' שם הלי"ב
כתליקין הדא הוא דכתיב ויחיאל ועוזיהו ונחת
1
עושין שררה פחות משנים מפורש בבבא בתרא
חותם ראשון לנסכי בקר והן ג' עשרונים סולת
ובהשגות:
גזברין ועשאל וירימות ויזבד ואליאל ויסמכיהו פרק א' דכתיב והם יקחו את הזהב:
בלול בחצי הין שמן ויין לנסך חצי ההין וחותמו עגל
יז ט מיי' פרק ב
❖
מתני' ד' חותמות וכתוב עליהן עגל
והב' זכר לנסכי איל שתרגום איל דכרא ונסכיו שתי
ומחת ובניהו אמרכולין פקידים מיד כונניהו ושמעי
ממעה"ק הל"ד:
עשרונים סולת בלול בשמן שלישית ההין ויין לנסך
זכר גדי חוטא. מפרש ואזיל למה
אחיו קתיליקין במפקד יחזקיהו המלך ועזריהו נגיד
שלישית ההין והג' גדי לנסכי כבש בן שנתו והן
הוצרכו לפי שנסכיהן חלוקין זה מזה: ארמית. לפי
בית אלהים המלך וכ"ג כשהוא חותם הגזבר חותם
עשרון סולת בלול ברביעית ההין שמן ויין לנסך
שמלומדין בלשון כשדים בגלות בבל: חוטא דל
נוסחת הבבלי
ונותנו (ג)לאמרכול אמרכל חותם ונותנו לקתליקון
רביעית ההין והד' חוטא והם נסכיו של מצורע
וחוטא עשיר מצורע עני מצורע עשיר ותנן
(א) נאמנין הא לך זו כו'
קתליקון חותם ונותנו לכהן גדול כ"ג חותם ונותנו
עשיר שמביא ג' בהמות וצריך עשרה לוגין שמן
בערכין על ז' דברים הנגעים באין לפיכך
מעתה אין אנו רשאין לספר
למלך וכשהוא מתיר המלך רואה חותמו ומתיר
תשעה לשלשה כבשים ואחד למתן תנוך ובהונות
נקרא חוטא. עני מביא תורין או בני יונה
בגנותן של אלו: (ב) שררה
וקרי ליה חוטא משום דעל שבע עבירות נגעים
כ"ג רואה חותמו ומתיר קתליקין רואה חותמו
אחד לעולה ואחד לחטאת ואשם זה הכבש שהיה
על הצבור בממון פחות מב'
באין: ה' היו. ב' חותמות היו למצורע: חוטא
ומתיר אמרכל רואה חותמו ומתיר גזבר רואה
כו' ואלעזר שעל הפרוכת
צריך לנסכים אבל מצורע עשיר מביא ג' בהמות
דל וחוטא עשיר. לפי שמצורע עני אינו מביא אלא
כו': (ג) למלך המלך רואה
חותמו ומתיר: אין עושין שררה על הצבור בממון
חטאת ועולה ואשם ואין חטאת ואשם טעונין
בהמה אחת ואם לא היה למצורע אלא חותם אחד
כו': (ד) חמו קופריה אכיל
פחות משנים: רב נחמן בשם רבי מנא על שם
ג)
נסכים אלא חטאתו ואשמו של מצורע לפי
היו נותנים למצורע עני עשר לוגין ות"ק סבר
כו' לשבח הלואי מחמי
והם יקחו את הזהב ואת התכלת ואת הארגמן
שאינן באין על חטא דבנגעיה איכפר ליה
2
❖
למצורע עני נותנין חותם גדי ולוג רביעית היה
צדיקא כו':
חטאיה והקרבנות אינן באין אלא להכשירו
אמר ר' (נחמיה) חמא בי רבי חנינא מפסולת של
מביא מביתו: וארמית כתוב עליהן. שרוב דבורם
היה בלשון ארמי: זכרים ונקבות. בין לנסכי
בקדשים: גדולים וקטנים. שאין חילוק בנסכים
לוחות העשיר משה הדא הוא דכתיב פסל לך
3
עולות שאינן באות אלא זכרים בין נסכי שלמים
בין עגל לשור ולמה היה חותם לאשם ולחטאת
שני לוחות אבנים פסל לך שתהא הפסולת שלך
ד)
הגהות הגר"א
שבאין זכרים ונקבות ועולה ושלמים טעונין נסכים
של מצורע והלא נסכיהן כשאר כבשין שבאין
אמר ה) ר' חנין מחצב של אבנים טובות ומרגליות
[א] צ"ל ולבן עזאי חוטא
דכתיב עולה או זבח: נותן לו מעות. כפי הנסכים
נדבה דשניהן היו כבשים שאשם מצורע כבש
(גילה) ברא לו הקב"ה מתוך אהלו וממנו העשיר
דל למה מפני שמביא לוגו
שהוא צריך: בא לו אצל אחיה. שהיה ממונה
הוא אלא לפי שאשם מצורע טעון לוג שמן ליתן
עמו ברם כרבנן וכו'. ועי'
משה כתיב והביטו אחרי משה עד בואו האוהלה
4
לקנות יינות ושמנים וסלתות שלא יהא כל מביא
לבהונות לבד שמן שבא מן הנסכים:
בק"ע שמפרש גם כן על
תרין אמוראין ח"א לגנאי וח"א לשבח מ"ד לגנאי
קרבן צריך לחזור אחר נסכים העשויין על טהרת
ו)
❖
מתני' לערב באין זה אצל זה. יוחנן אצל
דרך הגה"ה זו:
הקדש: ואם הותירו הותירו להקדש. ולא אמרינן
חמון שקין חמון כרעין חמון קופד אכיל מן דיהודאי
(ד)
אחיה וכנגד החותמות שקיבל אחיה
שמא מעותיו של יוחנן הם שנתערבו במעות של
ושתי מן דיהודאי כל מדליה מן דיהודאי ומ"ד לשבח
נותן [לו] יוחנן מעות אם פחתו פחתו ליוחנן
נסכים: ממתינים לו עד הערב. שיזדווגו יחד יוחנן
מחמי צדיקיא ומזכי טוביא דזכת למיחמי יתיה:
אם הותירו הותירו להקדש: מתני' מי
תורה אור השלם
ואחיה אם נמצאו מעות יתירים ביד יוחנן כנגד
הלכה ג מתני' ד' חותמות היו במקדש וכתוב
שאבד חותמו ממתינין לו עד הערב. שיבוא
ו
החותם שאמר זה שנאבד ממנו נותנים לו: ושם
1. וִיחִיאֵל וַעֲזַזְיָהוּ וְנַחַת
יוחנן אצל אחיה ויראה אם מצאו מעות יתירין
עליהן עגל זכר גדי וחוטא בן
היום כתוב. על החותם יום פלוני בשבת: מפני
וַעֲשָׂהאֵל וִירִימוֹת וְיוֹזָבָד
כדי חותמו של זה שאבד נותן לו הנסכים ושם
עזאי אומר ה' היו וארמית כתוב עליהן עגל דכר
הרמאין. שמא מצא חותם שנפל מחבירו או
וֶאֱלִיאֵל וְיִסְמַכְיָהוּ וּמַחַת
של היום פי' שם של היום היה כתוב ביום פ'
מאחיה או מיוחנן ובא עכשיו ליקח וביום שמוציאו
גדי חוטא דל וחוטא עשיר עגל משמש עם נסכי
ז)
וּבְנָיָהוּ פְּקִידִים מִיַּד
נעשה חותם זה: מפני הרמאין. שמא ימצאנו אדם
אינו רשאי להוציאו שהאובד מחזר אחריו ועוד יש
כָּונַנְיָהוּ {כָּנַנְיָהוּ} וְשִׁמְעִי
בקר גדולים וקטנים זכרים ונקבות גדי משמש עם
לחוש שמא לקח חותם בשער הזול והצניעו עד שער
אחר זמן וילך אצל אחיה ויתן לו סולת: ירושלמי
אָחִיו בְּמִפְקַד יְחִזְקִיָּהוּ
נסכי הצאן גדולים וקטנים זכרים ונקבות חוץ
היוקר: גמ' ופריך ולבן עזאי חוטא דל למה ליה.
הַמֶּלֶךְ וַעֲזַרְיָהוּ נְגִיד בֵּית
הגע עצמך שזיוג אותו היום שם המשמר היה
משל אילים איל משמש עם נסכי אילים בלבד
הָאֱלֹהִים:
חותם בפני עצמו היה לו להביא חותם גדי: ומשני
כתוב עליו הגע עצמך שזיוג אותו המשמר
דברי הימים ב לא יג
חוטא משמש עם נסכי שלש בהמות של מצורע
היה מביא לוגו עמו. כדי שיביא גם לוג שמן שצריך
שם היום שם שבת שם חדש כתוב עליהן:
2 וְהֵם יִקְחוּ אֶת הַזָּהָב
מי שהוא מבקש נסכים הולך לו אצל יוחנן שהוא
המצורע למתן תנוך ובהונות והמותר נאכל לכהנים
ז
וְאֶת הַתְּכֵלֶת וְאֶת
תקלין חדתין
כדין קדשי הקדשים וצריך שיהיה על טהרת הקדש
ממונה על החותמות ונותן לו מעות ומקבל ממנו
הָאַרְגָּמָן וְאֶת תּוֹלַעַת
לפיכך נתנו לו חותם בפני עצמו שהוא נסכי גדי
נאמנין כו' אלו לאלו. ולא היה בא ליד אחר שאינו
חותם בא לו אצל אחייה שהוא ממונה על הנסכים
הַשָּׁנִי וְאֶת הַשֵּׁשׁ:
הגון: שאינן נאמנין. וירא אנכי שלא יגיע ליד אדם
וד' לוג שמן: ברם כרבנן. אבל לרבנן לא היו
שמות כח ה
ונותן לו חותם ומקבל ממנו נסכים לערב באין זה
שאינו הגון: הא לך. שאתה נאמן ותיזהר בהם:
נותנין לחוטא דל אלא חותם של גדי ולוג שמן
3. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה
אצל זה ואחיי' מוציא את החותמות ומקבל כנגדן
בגנותן. שהרי טעמם אמת שעכשיו שהיה צריך למסור
למתן בהונותיו היה מביא מביתו קשיא א"כ אף
פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים
מסר. ובבבלי כ"ז שהיו בית אבא קיימין כו':
מעות אם פחתו פחתו לו וישלם יוחנן מביתו
ח
לחוטא עשיר לא היו צריכין לתקן חותם בפני עצמו
כָּרִאשֹׁנִים וְכָתַבְתִּי עַל
מתני' אין פוחתין וכו'. גזברין הן שממון הקדש
שיכולין ליתן לו ג' חותמות גדי: נסכי רחל. בכמה
ואם הותירו הותירו להקדש שיד הקדש על העליונה
הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר
בידם והם פודין ערכין וחרמין וכל מלאכות הקודש
שאינן נזכרים במתני': ומשני מן מה דתני במתני'
מי שאבד חותמו ממתינין לו עד הערב ואם מצאו
הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים
נעשה על ידם: אמרכלין. למעלה מהגזברין אמר
גדי משמש וכו'. שמעינן דנסכי רחל כנסכי גדי:
אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ:
על כולא: ואין עושין שררה כו'. לשון הגאון דכל
לו כדי חותמו נותנין לו ואם לאו לא היו נותנין
שמות לד א
שהיה בדין. שיהא חילוק בין נסכי עגל לנסכי שור:
הממונים היו עמהן אחרים דמתני' חשב ראש הממונים
לו ושם היום כתוב עליהן מפני הרמאין:
4 וְהָיָה כְּצֵאת מֹשֶׁה אֶל
לבד אלו השנים שהיו יחידים: גמ' תנא ברייתא מוספת
גמ' וכבן עזאי חוטא דל למה היה מביא לוגו עמו ברם כרבנן מביא גדי נסכי רחל מה
[א]
שאין פוחתין מב' ממונים למעלה מן האמרכלין:
הָאֹהֶל יָקוּמוּ כָּל הָעָם
הדא הוא דכתיב. מסמיך בכתוב: ויחיאל וגו'. שם
וְנִצְּבוּ אִישׁ פֶּתַח אָה¢ לוֹ
מן מה דתנינן גדי משמש נסכי צאן גדולים וקטנים זכרים ונקבות הדא אמרי נסכי
ט
מיירי בתרומת הלשכה וקדשים כו' וזה יחיאל ועוזיהו
וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה עַד
רחל כנסכי גדי דכתיב 5ככה יעשה לשור האחד או לאיל האחד או לשה בכבשים או בעזים
ונחת אלו ג' גזברין שעסקו בערכין וחרמין שצריכין
בֹּאוֹ הָאֹהֱלָה:
לשור האחד למה נאמר מגיד שלא חלק בין נסכי עגל לנסכי שור שהיה בדין
ח)
ודאי ג' ואח"כ חשיב ז' אמרכלין מן ועשהאל וגו'
שמות לג ח
עד ובניהו וכנניהו ושמעי אחיו נקראו פקידים והן
5. כָּכָה יֵעָשֶׂה לַשּׁוֹר
בן הצאן טעון נסכים ובן הבקר טעון נסכים אם מצאנו שחלק בין נסכי כבש לנסכי איל
ב' כתלקין: במפקד כו'. המלך וכ"ג שנגיד בית
הָאֶחָד אוֹ לָאַיִל הָאֶחָד
לכך
אלהים הוא כ"ג: כשהוא חותם. כשרוצה לחתום
אוֹ לַשֶּׂה בַכְּבָשִׂים אוֹ
הממון בלשכה: והם יקחו. לשון רבים ואין פחות משנים: אר"ח מפסולת כו'. מייתי לה הכא להטעים דצריכים שנים שלא יבואו לידי חשד שהרי דורו של משה דיברו עליו כ"ש על
בָעִזִּים: במדבר טו יא
אחרים בדורות אחרים: מחצב של אבנים כו'. לבד הלוחות ולא ס"ל מפסולת הלוחות: שקים. השוקים: קופריה. גידל בשרו: ומדליה. ממונו: הלואי מיזכי. הלואי שנזכה לראותו
צדיקא טוב שזכיתי לראותו: מתני' ארבע חותמות כו'. ג' לג' נסכין חלוקין של בהמות חותם ראשון לנסכי בקר והן ג' עשרונים סולת בלול בחצי ההין שמן ויין לנסך חצי ההין
וחותמין עגל והב' זכר לנסכי איל שתרגום דכרא ונסכיו ב' עשרונים סלת בלול בשמן שלישית ההין ויין לנסך שלישית ההין והג' גדי לנסכי כבש בן שנתו והן עשרון סלת בלול
ברביעית ההין שמן ויין לנסך רביעית ההין והד' חוטא והם נסכיו של מצורע עשיר שמביא ג' בהמות וצריך י' לוגים שמן ט' לג' כבשים וא' למתן תנוך ובהונות וקרי ליה חוטא
משום דאמרינן בערכין על ז' דברים נגעים באים: חמשה היו. ב' חותמות היו למצורע: חוטא דל כו'. בגמ' מפרש במאי פליגי: וארמית. שכן היה רוב דיבורם: זכרים ונקבות.
בין לנסכי עולות שאינן באות אלא זכרים בין לנסכי שלמים שבאים זכרים או נקבות ועולות ושלמים הן שטעונין נסכים כדכתיב עולה או זבח (לשון הרע"ב) חסר עוד קצת מפי' המתני':
גמ' ה"ג ולבן עזאי חוטא דל למה. כלומר דלמה צריך לבן עזאי חוטא דל חותם בפ"ע ולא לת"ק: מפני שמביא לוגו עמו. דהכי תנינא בתוספתא פרק ב' דשקלים ד' חותמות היו במקדש
חוטא היה מביא לוגו עמו חוטא דל כדברי בן עזאי היה מביא לוגו עמו ונראה דפליגי בהא דת"ק ס"ל דחוטא עשיר הוא שהביא הלוג יחידי לבהונות עם כל קרבנו אבל חוטא דל לא היה
מביא הלוג עם העשרון שלו וטעם אפשר דת"ק ס"ל כיון דחוטא עשיר צריך ליקח מהממונה ג' עשרונות ושמן לזה ט' לוג אזי יקח עוד לוג עד עשר כיון שלוקח כל כך משא"כ מצורע עני
שא"צ אלא עשרון א' בלול בשמן. א"כ הלוג לבהונות אינו לוקח אצל הממונה להביא עם העשרון וליתן ליד הקדש כשער היוקר דיד הקדש על העליונה אלא מביא בעצמו מביתו משא"כ
בעשיר לא מסתבר שיקמץ משום דבר מועט אלא דרך עשירות יקח כל העשר לוגין אצל הממונה ובזה תליא פלוגתתם דכיון דב"ע ס"ל שמביא גם החוטא דל לוג יחידי עם העשרון
וקונהו מיד הממונה משום דלא פלוג בין עשיר לעני א"כ צריך חותם בפ"ע ולא סגי בחותם גדי שהרי צריך לוג שמן משא"כ בחותם גדי: ברם כרבנן מביא גדי. חוטא דל דהלוג מביא בעצמו
מביתו לקמץ הריוח מועט שיקנה בעצמו בזול והוא דלא כגי' ופי' התוספות יום טוב והמפרשים שנדחקו מאד: נסכי רחל בכמה. כמה יין היא צריכה ואם יש הפרש בין זכר לנקבה
ע"א בין רחלה לכבשה: הד"א כו'. שמאותו חותם שכתוב עליו גדי היינו לוקחין נסכים לקרבן צאן בין גדולים בין קטנים בין זכרים ונקבות דהיינו נמי לכבשה ורחלה דכולן
נסכיהן שוין חוץ משל אילים שלא היו נוטלין משם לצורך נסכי אילים שאין נסכיהן שוין ודנסכי כבש רביעית ההין לעשרון א' משא"כ לאיל: דכתיב כו'. מוכיח מקרא כן ככה
יעשה וגו' (במדבר ט"ו) מה ת"ל והלא כבר נאמר שם והקריב על בן הבקר מנחה וגו': מגיד שלא כו'. רבויא דקרא אתי לאשמועינן שלא נחלק בין עגל קטן לשור גדול: שהיה בדין כו'. שחלק