קרבן אלו הן
הממונים פ"ה שקלים העדה
טו.
מסורת הש"ס
בין נסכי כבש. שהוא בן שנה לנסכי איל שהוא בן שתי שנה: ת"ל ככה יעשה לשור האחד. כל נסכי שור אחד הן ושור בן יומו קרוי שור ורש"י במנחות פי' דמיתורא דלשון קדריש
א) ירושל' פאה פ"ח הל"ח,
ב) ויק"ר פ' לד, ג) עי'
שכבר כתיב והקריב על בן הבקר מנחה וכן דריש בכולן והראשון נ"ל: ת"ל או לאיל הא'. כיון שהוא איל כל נסכיו אחד הן בין זקן או שהוא בין י"ג חדש: ת"ל או לשה בכבשים.
כתובו' סז ב, ד) תעני' כא א,
כל שה שבכבשים שוות הם בנסכיהם: בין נסכי גדי. קטן לתיש גדול: הגע עצמך. ופריך הגע עצמך שהצניעו עד שיבוא היום ההוא בשבת הבאה ומאי מהני שכתוב עליו שם היום:
ה) יהבון, ו) נראה דחסר כאן
ומשני שם משמר. של אותו שבת נמי היה כתוב עליו: ופריך הגע עצמך. שימתין חצי שנה עד שיבוא זמן המשמר שנית: ומשני שם היום. כמה ימים בשבת: שם השבת. כמה שבת
וצ"ל ומשני כיני מתניתין
בחודש: שם החדש היה כתוב עליהן. וגם שם
ריבב"ן
לצורך בדק הבית כלומר
המשמר שאינו מצוי שיזדמן שיהיו כולם ביום א'
לכך נחלוק בין נסכי עגל לנסכי שור ת"ל ככה
בשעה שהקדשו וכו' כצ"ל
מתני'
לשכות חדרים. חשאים על שם
מכוון אלא להרבה שנים
ור"ל דהירושלמי משני
יעשה לשור האחד מגיד שלא חלק בין נסכי עגל
שעניים בני טובים מתפרנסין ממנה
הלכה ד מתני' לשכת חשאים. על שם
דמתני' מיירי דעיקר
בחשאי בצנעא שלא יתביישו: כלי שמצאו בו צורך
לנסכי שור או לאיל למה נאמר שהיה בדין אם
❖
שהנותנין בתוכה נותנין בסתר
קדושתן היה לבה"ב,
בדק הבית מניחין אותו. לבד"ה: ירושלמי תני
והמתפרנסים ממנה נוטלין בסתר: ללשכת בדק
מצאנו שחלק בין נסכי בן שנה לנסכי בן
קדשי מזבח מוציאין את הראוי להן מקדשי בדק
הבית. ללשכה שנותנים בה כל קדשי בדק הבית:
שנתיים לכך נחלוק בין נסכי שנתיים לנסכי שלש
הבית [ואין קדשי בה"ב] מוציאין את הראוי
גמ' הוון פרנסין. היו גבאי צדקה: והוה יהיב
עין משפט
ת"ל או לאיל האחד או לשה בכבשים למה נאמר
1
להן מקדשי מזבח. והתנינן כלי שמצאו בו צורך
ליה. לאחרים שהיו העניים מתביישים לקבל מהגבאי:
נר מצוה
שהיה בדין אם מצאנו שחלק בין ניסכי כבש לנסכי
לבדק הבית מניחין אותו והשאר נמכרין ודמיהן
מליזין עליו. מדברין בו ואמרו שאינו צריך ליטול
איל לכך נחלוק בין נסכי כשבה לנסכי רחל ת"ל
נופלין ללשכת בדק הבית ס"ד אותן שהקדישו לקדשי
יח א מיי' פרק ב מערכין
צדקה ונוטל: מן דדמך. כשמת בדקו ומצאו שלא
(ו)
מזבח הקדישו וקתני ודמיהן נופלין ללשכת בד"ה
הלי"ב ופ"י ממ"ע
או לשה בכבשים או בעזים למה נאמר שהיה בדין
נהנה ממה שקיבל אלא היה נותן לאחרים: הוה
כלומר בשעה שהקדישו עיקר קדושתן לב"ה:
הל"א:
מפליג וכו'. היה מחלק צדקה בלילה ומוליכה אצל
אם מצאנו שחלק בין ניסכי כבש לנסכי איל לכך
יט ב טוש"ע יו"ד סי'
העניים שלא לביישן: חד זמן. פעם אחת פגע בו
נחלוק בין נסכי גדי לנסכי תיש ת"ל או בעזים
❖
תקלין חדתין
רמט סט"ז:
שר של רוחות וא"ל לא כן למדתנו רבינו לא תסיג
הקיש קטן שבעזים לגדול שבתישים מה זה בשלשת
הכתוב כו' דכבש עשרון א' ואיל ב' עשרונים:
גבול רעך ולילה גבול של רוחות לילך ואין לבני
ת"ל ככה יעשה לשור האחד. דבין גדול בין קטן
לוגין אף זה בשלשת לוגין: ושם היום כתוב כו':
אדם לצאת אז: מתן בסתר יכפה אף. ויציאתו
נסכיו שוין א"נ מהכא דשור בן יומו קרוי שור כדכתיב
נוסחת הבבלי
(א) הגע בעצמך שזייג אותו היום שם משמר היה
זו כדי ליתן צדקה בסתר ראוי הוא שיסתיר עצמו
שור או כשב או עז כי יולד: או לאיל למה נאמר.
מפניו: והוה. הרוח מתיירא ממנו שלא יכפהו
כתוב עליו הגע בעצמך שזייג אותו המשמר שם
(א) הגע עצמך (ששירות
והלא כבר נאמר או לאיל תעשה מנחה: בן שנה.
וברח מלפניו: זהו שמסתכל במצות. הצדקה היאך
הוא כבש בן שנתים הוא איל: לבן שלש. שיהיה נסכיו
היום שם שבת שם חודש היה כתוב עליהן אפילו
אותו היום ממש) כו':
לעשותה שלא יתבייש העני: טול ואתה פורע.
יותר: ת"ל או לאיל. מריבויא אשמועינן. א"נ
(ב) נמכרין בדמיהן ונופלין
רוצה לזייג אין מצוי לזייג:
כשתקבל ירושתך: ה"ג א"ל יהא לך במתנה אר"ח
מעת שקרוי איל הכל אחד בן שנתים ובן ג': או
ללשכת בדק הבית: (ג) דר'
הלכה ד מתני' א שתי לשכות היו במקדש
לשה בכבשים למה נאמר כו'. והלא כבר נאמר או
בר אדא וכו'. וה"פ והוה א"ל אם לא יהיה לך
אושעיא (זיני) דינר כו' הוו
אחת לשכת חשאין ואחת
לזבח לכבש האחד: כבשה. נקבה דכבשים: רחלה.
מלעיזין כו' דל"צ למינסב
לשלם הרי הוא לך במתנה כי היה חושש אולי
נקבה דעזים: ת"ל או גו'. מריבויא: או בעזים.
והוא כו' דדמך אשכחיה
לשכת הכלים לשכת חשאין יראי חטא נותנין
יתאמץ העני לפרוע לו כשיראה שלא נפלה לו
והלא עזים בכלל כבשים הם: גדי. היינו בחור:
דהוה יהיב מן דליה
ירושה או כדי שלא יהיה לעני כגזל לפי דעתו:
לתוכה בחשאי ועניים בני טובים מתפרנסין מתוכה
תיש. זקן: בג' לוגין. הוא רביעית ההין שההין
לאחרנין כו' אר"י אשרי
אית הוה סבין וכו'. היו זקנים בימינו כל מה
בחשאי לשכת הכלים כל מי שהוא מתנדב כלי
י"ב לוג וכ"ה הסוגיא בבבלי (מנחות צא ב צב א):
משכיל אל דל אשרי נותן כו'
שהיו נותנין להם מר"ה עד יוה"כ היו מקבלין
זורקו לתוכה ואחת לשלשים יום הגזברין פותחין
הגע עצמך כו'. אמתניתין מהדר כלומר מה בכך
זה המשתכל בצדקה כו'
ומשם ואילך לא היו מקבלין: אמרי דשתן גבן.
שהיה כתוב עליו שם היום יכול הרמאי להמתין
נסיב יהיב ליה במתנה א"ר
אותה וכל כלי שמצאו בו צורך לבדק הבית מניחין
מה שאנו צריכין לכל השנה כבר הוא אצלנו שהיו
בשבוע האחרת שיגיע יום זה הכתוב בחותם: שם
חייא בר אבא כו' למימר
אותו והשאר (ב) נמכרין ודמיהן נופלין (ללשכת)
נותנין להם בימים אלו די פרנסתן לכל השנה כך
משמר. ומשני שהיה כתוב שם המשמר ובשבוע האחרת
רשותא גבן כו':
לבדק הבית: גמ' ר' יעקב בר אידי ור' יצחק
נ"ל והיפה מראה פי' בזה פירושים דחוקים: זכה
א)
משמר אחר ולא יהיה יכול לרמאות: ופריך הרי יכול
(ד) טומיתא תיזיל ותיכול
עמי. עשה עמי צדקה ותן לי תרנגולא חדא: ה"ג
להמתין עד שיחזור חלילה זה המשמר וזה היום:
בר נחמן הוון פרנסים והוון יהבין לר' חמא אבוי
קופר אכל קופר ומית כו'
א"ל הא לך טימיתא וזיל זבין קופר. וה"פ הא לך
ומשני שם יום ושבת וחדש כתוב. שלא שייך שימתין
זכה עמי א"ל כו' עינים
(ג) דר' יהושעיה דינר והוא יהיב ליה לחורנין רבי
זמן הרבה עד שיארע כך: מתני' לשכת חשאים.
מטבע זו וקנה לך בשר: ואכל. בשר שור ומת:
דלא חמין לך יסתמון כו'
זכריה חתניה דר' לוי היו הכל מליזין עליו אמרין
על שם שנותנין לתוכה בסתר והמתפרנסים ממנה
להרוגו של נחמיה. שאילו נתן לו בשר תרנגולת
סליק ר"ע לבקרו ליה א"ל
נוטלים בסתר: ללשכת בד"ה. ללשכה שנותנין
דלא צריך והוא נסב מן דדמך בדקין ואשכחין
שהיה רגיל בו היה חי: א"ל מיחזור. כשיחזור יתן
כו' אורחין לא סליק לגביה
בתוכה כל בד"ה: גמ' לאוחרנין. מפני שהיו מתביישים
לרמשא כו' חמי תיפייס מן
דהוה מפליג ליה לחורנין רבי חיננא בר פפא הוה
לו לאכול: אמר. לנגד המת עיניו שראו אותו
לקבל מיד הגבאי ונתן להם מה שלקח שהוא לא היה
דחמא ולא מיתחמי אמר
ולא קבלוהו יהיו סתומין: ידים. דלא פשטו עצמן
מפליג מצוה בליליא חד זמן פגע ביה רבהון
❖
צריך: מלעיזין. לשון לעז: מפליג. ממה שהיה
ליה כו':
ליתן לעני יתקטעון: רגלים. שלא רצו לקראתך
דרוחייא א"ל לא כן אלפן ר' לא תסיג גבול רעך
2
נוטל: מצוה. צדקה: בלילא. משום מתן בסתר שלא
ליתן לך ישברו: ומטתיה כן. ועלתה לו כך בעיניו
לבייש המקבלים וכמ"ש טב דלא יהביה כו': לא תסיג.
א"ל ולא כן כתיב מתן בסתר יכפה אף והוה
3
וידיו ורגליו: א"ל. רבי עקיבא מה אתה מקללני:
ובלילה זמן הרוחות ואמרו אל יצא ת"ח יחידי בלילה:
מסתפי מיניה וערק מן קומוי אמרב) רבי יונה אשרי
הגהות הגר"א
א"ל. נחום ולמה אתה מבעט ביסורין דקאמרת
מתן בסתר. וזה כל כוונתי בהליכתי בלילה ושלוחי
נותן לדל אין כתיב כאן אלא אשרי משכיל אל
אוי לי: הוה רביה דבריה. מלמד של בנו היה
4
מצוה אינן ניזוקין ובפרט שכופה אף: שהוא מסתכל
[א] ויש גורסין רשותא גבן
סגי נהור והיה רגיל לאכול עם רבי הושעיא בכל
במצוה. בהשכל וחכמה שלא יהיה בה איזה פחיתות:
דל זה שהוא מסתכל במצוה היאך לעשותה כיצד
ועוד חלופי גרסאות ועי'
❖
יום: חד זמן וכו'. פעם אחת היה לו לר"ה
שנפלה לך ירושה ממקום אחר. דכתיב בית והון
היה רבי (יוחנן) יונה עושה כשהיה רואה עני בן
ביפ"מ סוף מס' פאה:
נחלת אבות. וכשנפסק זה כגון זה שירד מנכסיו ירושתו
אורחים ולא קרא לסגי נהור שיאכל עמו: ברמשא.
טובים שירד מנכסיו היה אומר לו בני בשביל
ממקום אחר להתפרנס מאחרים המשפיעים לזה
לערב: א"ל. ר"ה לא יכעוס אדוני עלי שלא זמנתיך
ששמעתי שנפלה לך ירושה ממקום אחר טול ואת
כאבותיו שהשפיעו לו: טול ואתה פורע. כדאמרי'
שתאכל עמי היום לפי שהיו אורחין אצלי ואמרתי
תורה אור השלם
בשבת (קנא ב) כי אתא עניא אקדים ליה ריפתא כי
פורע מן דהוה נסיב הוה א"ל מתנה היא לך חייא
שלא לזלזל בכבודך שיביישוך הלכך לא אכלתי עמך
היכי דליקדמו לבניך כו' גלגל הוא שחוזר בעולם כו'
1. כָּכָה יֵעָשֶׂה לַשּׁוֹר
יום הזה: א"ל אתה פייסת. למי שנראה ואינו רואה
בר אדא אית הוה סבין ביומינון מאן דהוה היב
שאם הוא לא בא בא בנו או בן בנו ואמרו במ"ר
אותו שרואה ואינו נראה והוא הקב"ה יקבל פיוסך
הָאֶחָד אוֹ לָאַיִל הָאֶחָד
להון מבין ריש שתא לצומא רבא הוון נסבין מן
הקב"ה עושה סולמות מוריש לזה ומעשיר לזה וז"ש
אוֹ לַשֶּׂה בַכְּבָשִׂים אוֹ
ותפלתך: א"ל. מנ"ל הא לברך כן: מראב"י.
מן דהוה נסיב כו'.
בתר כן לא הוון נסבין אמרין [א] דשתן גבן
ואתה פורע בזימנא אחריתי:
בָעִזִּים: במדבר טו יא
מעובדא דראב"י: דראב"י. נכנס סגי נהור
כדי שלא יסבור כפשוטו שהוא בע"ח ויצטער כמ"ש
נחמיה איש שיחין פגע בו ירושלמי א' א"ל זכה
2. לֹא תַסִּיג גְּבוּל רֵעֲךָ
ג)
לעירו ישב ראב"י למטה ממנו שיאמרו הבריות
בריש ע"ז בע"ח עצב כו': אית הוי סבין ביומינו.
אֲשֶׁר גָּבְלוּ רִאשֹׁנִים
עמי חדא תרנגולתא א"ל הא לך (ד)טומיתיה דקופד
אילו לא היה סגי נהור זה גברא רבא לא הוה
בימינו היו זקנים: מבין ריש שתא כו'. דגירסת
בְּנַחֲלָתְךָ אֲשֶׁר תִּנְחַל
וזבין קופד ואכיל ומית והיה צווח ואמר בואו וספדו
ראב"י יושב למטה ממנו ועשו לו פרנסה וצדקה
הירושל' כל מזונותיו של אדם קצובין מר"ה ועד יוה"כ.
בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְַיָ אֱלֹהֶיךָ
יקרה: אמר להון. הסגי נהור מהו זה שנותנין
והיה דעתם בזה שמר"ה ועד יוה"כ הוא קצבת מזונם
להרוגו של נחמיה נחום איש גם זו היה מוליך
ד)
נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ:
לכל השנה ולכן עד יוה"כ היו נוטלין שעדיין לא נקצב
לי כל כך: וצלי עלוי. והתפלל סגי נהור זה על
דורון לבית חמיו פגע בו מוכה שחין א' א"ל זכה
דברים יט יד
להם במרום ורשות בידם ליטול משא"כ אחר יו"כ
ראב"י האי תפלה: דלמא. מעשה: הוון מטיילין.
3 מַתָּן בַּסֵּתֶר יִכְפֶּה אָף
עמי ממה דאית גבך אמר ליה מיחזור חזר ואשכחיה
שכבר נקצב להם פרנסתם על כל השנה מהסיבה
בבתי כנסיות שבלוד: כמה ממון שיקעו אבותי
וְשֹׁחַד בַּחֵק חֵמָה עַזָּה:
מית והוה אמר לקיבליה עינייא דחמינך ולא יסבון
שהיה בידם ולא היו רוצים ליטול וזהו דשתא גבן
ה)
בכאן. שהם בנו בתי כנסיות אלה משלהם: כמה
משלי כא יד
של כל השנה אצלנו כבר: זכה עמי. עשה עמי
לך יסתמיין ידיה דלא פשטן מיתן לך יתקטעון
4. אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל
נפשות שיקעו בבנין הזה. וכי לא היו בני אדם
צדקה והוא כמ"ש יותר ממה שבעל הבית עושה עם
שיעסקו בתורה והיה ראוי להוציא ממון זה עליהם
רגלייא דלא רהטן למיתן לך יתברון ומטתיה כן
בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ יְיָ:
העני העני עושה עם בעל הבית שנאמר ושם האיש
תהלים מא ב
לפרנסתם ונראה שהיה ידוע לר' הושעיא שהיו
סליק לגביה ר' עקיבא אמר ליה אי לי שאני
אשר עשיתי וגו': הא לך. מטבע זו וקנה לך חילופה
עניים בני תורה בזמן ההוא שביטלו תורתם מדוחק
בשר: ואכל. בשר שור ומת: להרוגו של נחמיה.
רואה אותך בכך אמר ליה אי לי שאין אני רואה
הפרנסה והיה ראוי לאבותיו של ר' חמא לפרנסם
שאילו נתן לו בשר תרנגולת כהרגלו היה חי: נחום
אותך בכך אמר ליה מה את מקללני אמר ליה
ולא יקפידו על הציור של בנין בהכ"נ: עבד. אלו
איש גם זו. סוגיא זו איתמרא בבבלי במס' תענית
ומה את מבעט ביסורין רבי הושעיה רבה הוה
(כא א) וכאן יותר מדוקדקת: גם זו. שהיה אומר
על כ"ד גם זו לטובה: דורון. בבבלי מפורש משא
רביה דבריה חד סגי נהורא והוה יליף אכול עימיה בכל יום חד זמן הוה ליה אורחין
ג' חמורים מאכל ומשתה ומגדים: מוכה שחין א'.
ולא מטא מיכול עימיה ברמשא סליק לגביה א"ל לא יכעוס מרי עלי בגין דהוה לי אורחין
שהיה נראה לעין חולה גדול וחלש: זכה עמי. לא
יומא דין דאמרית דלא ליבזוי ביקרא דמרי יומא דין בגין כן לא אכלית עם מרי יומא דין
אמר כמוכרח לזה מאד אלא שתזכה עמי בנתינתך
א"ל אתה פייסתה למאן דמתחמי ולא חמי דין דחמי ולא מתחמיים יקבל פיוסך א"ל הדא
לי ולא הפליג בקשתו כההיא דאתיא לקמיה דבנימין
הצדיק וא"ל הרי הם מוטלים בסכנת מיתה שבודאי
מנא לך א"ל מר"א בן יעקב דר"א בן יעקב עאל חד דסגי נהורא לקרתיה יתב ליה ר"א בן
היה מזדרז ליתן תכף ועתה חשב בחזירתו יתן לו
יעקב לרע מיניה דיימרון דאילולי דהוה בר נשא רבא לא יתב ליה ר"א בן יעקב לרע מיניה
ומשום כבוד חמיו היה אץ לדרכו וז"ש לבית חמיו:
עבדין ליה פרנסה דאיקר אמר לון מהו הכין אמרון ליה ר"א בן יעקב יתב לרע מינך וצלוי
אשכחיה. בחזירתו דמית: קאים כו'. עמד לנגדו:
עיני' דלא חמון כו'. האשים עצמו על שלא הביט
עלוי הדא צלותא אתה גמלתה חסד למאן דמתחמי ולא חמי דין דחמי ולא מתחמי יגמול
גודל חוליו וחלישותו וה"ל להזדרז: דלא פשטן.
יתך חסד: (דלמא) רבי חמא בר חנינה ורבי הושעיא (רבה) הוו מטיילין באילין כנישתא
כמ"ש פתוח תפתח את ידך וגו': לך. שהיית נראה
דלוד א"ר חמא בר חנינא לר' הושעיא כמה ממון שיקעו אבותי כאן אמר ליה כמה נפשות
חולה גדול ופניו העידו בו: דלא רהטין. בתחילה
שיקעו אבותיך כאן לא הוה אית בני נש דילעון באורייתא רבי אבון עבד אילין תרעייה
ב
וגם אילו היה רץ יותר בחזירתו מיראתו ודאגתו על
העני היה מוצאו עדיין חי והיה מצילו: רביה דבריה.
דסדרא
מלמד של בנו היה סגי נהור והיה רגיל לאכול עמו
בכל יום משום כבודו: חד זמן כו'. פ"א היו לר' אושעיא אורחין ולא אכל עמו: לא יכעוס. לא יתרעם אדוני עלי: דלא ליבזו. שלא יבזו כבודך שאינם מכירים אותך: מנא לך.
הא ברכתא שהוא דרך חכמה: דראב"י. בא חד סגי נהור למקומו וישב ר"א למטה הימנו כדי שיאמרו אילו לא היה סגי נהור זה גברא רבא לא היה יתיב רבי אלעזר בן יעקב
למטה הימנו ועשו לו פרנסה בכבוד: מהו הכין. שראה שהפריזו על המדה כפי
ערכו שהיו רגילים בני אדם ליתן לו: א"ל. רבי אלעזר בן יעקב יושב למטה ממך: וצלי כו'.
התפלל הסגי נהור עליו: גמלת חסד. שישב למטה
הימנו: שקעו
אבותי. שבנו
כנסיות אלו: כמה נפשות
כו'. וכי
בתי
לא היו
בני אדם שיפרנסו
אותם שיעסקו בתורה: