קרבן אלו הן
הממונים פ"ה שקלים העדה
טו:
מסורת הש"ס
הפתחים של בהמ"ד הגדול: חמי מה דעבדית. היה משבח עצמו ראה מה שעשיתי: וישכח ישראל וכו'. טוב הוא ליתן לעניי תורה שעושין מצות בכל עת משיבנו בנינים
א) עי' תמורה לב א, ב) מדות פ"ב
מ"ג, ג) יומא נד א, ד) תוספתא ספ"ב
והיכלות: מוציאין את הראוי להן מקדשי בדק הבית. כגון אם הקדיש בהמה או אבנים לבדק הבית וצריכין אותן למזבח נוטלין אותן למזבח אבל הקדיש בהמה אפי' בעלי מומים
ויומא נג ב, ה) שם נד א, ו) ירושלמי
או אבנים למזבח אין מוציאין אותן לבדק הבית אלא ימכרו ודמיהן נופלין לבדק הבית: כלי שמצאו בו צורך לבד"ה מניחין אותו. הא ראוי למזבח מוכרין אותו שמעינן דקדשי
סוטה פ"ח הלכה ג ותוספתא סוטה
בדק הבית אף ע"פ שראוין למזבח אין מוציאין מקדשי בדק הבית: כיני מתנית'. כן היא משנתנו כלי שמצאו בו צורך והיינו לצורך המזבח או לבד"ה ללשכת בד"ה מניחין
❖
פ"ז ה"ט, ז) ספרי פ' בהעלותך,
אותו ומשם נוטלין אותו למה שצריכין אותו:
ריבב"ן
הדרן עלך פרק אלו הן הממונין
דסדרא רבא אתא ר' מנא לגביה אמר ליה חמי מאי
מתני' י"ג שופרות י"ג שולחנות. כלהו מפרש
הלכה א מתני' שלשה עשר שופרות. תיבות
עין משפט
עבדית א"ל 1וישכח ישראל את עושהו ויבן היכלות
למאי אצטריכו: כנגד דיר העצים.
צרות מלמעלה ורחבות
לא הוה בני נש דילעון באורייתא תני קדשי
נר מצוה
מקום שהיו העצים לצורך המזבח: ששם הארון נגנז.
א) [א] א
[א]
מלמטה עקומות כעין שופר מפני הרמאים שלא
שגנזו יאשיהו המלך כדאיתא ביומא (פ"ד) [פ"ה]
המזבח מוציאין את הראוי להן מקדשי (א) בדק
יתנו ידן לתוכן להראות כאילו נותנין לתוכו ויטלו
כ א מיי' פרק ב מערכין הלכה יג
(ד' נג) דכתיב (דה"ב לה) ויאמר ללוים המבינים
מתוכן ולקמן מפרש למה י"ג שופרות וי"ג שולחנות
הבית אין קדשי בדק הבית מוציאין את הראוי להן
ובהשגות ופרק ד משקלים הל"י
ובאיזה מקום מונחין: י"ג השתחויות. לקמן
לכל ישראל הקדושים לה' תנו את ארון הקודש בבית
ובכ"מ ולח"מ:
מקדשי מזבח והא תנינן כלי שמצאו בו צורך לבדק
א ב מיי' פרק ב משקלים הל"ב:
מפרש היכן היו: כנגד דיר העצים. לשכה שבה
אשר בנה שלמה בן דוד מלך ישראל אין לכם משא
הבית מניחין אותו והשאר נמכרין ודמיהן נופלין
ב ג מיי' שם הל"א:
היו נותנין כל עצי המערכה והיא היתה במקצוע
בכתף. ירושלמי אמר להם אם גולה הוא עמכם
לבדק הבית א"ר חזקיה כיני מתני' (לצורך) ללשכת
❖
ג ד מיי' פ"ד מבית הבחירה הל"א:
מזרחית צפונית של עזרת נשים: ששם ארון נגנז.
לבבל אין עוד אתם מחזירין אותו למקומו אלא
בדק הבית:
ע"י יאשיהו כדמפרש בגמרא: שהיה מתעסק.
עבדו את ה' אלהיכם ואת עמו ישראל. תניא
במלאכתו מתליע את העצים שאין לבעלי מומין
בתוספתא ר' יהודה אומר י"ג השתחויות כנגד
הדרן עלך פרק אלו הן הממונין
מלאכה במקדש כי אם להכין עצים למערכה דכל
נוסחת הבבלי
י"ג פרצות. ירושלמי מתני' אבא יוסי בר חנין היא
עץ שנמצא בו תולעת פסול למזבח: שהיא משונה.
הלכה א מתני' שלשה עשר שופרות שלשה
דאמר [אבא] יוסי בר חנין כנגד י"ג שערים ברם
ב
(א) מקדשי בד"ה (א"ר חייא כן
שלא היתה האבן שוה לשאר אבני הרצפה והבין
לרבנן ז' שערים הם בעזרה. על דעתיהון דרבנן
עשר שולחנות שלש עשרה
ב)
הוא מתניתא קדשי מזבח מוציאין
שנסתלק משם והוחזרה: ביחוד. בבירור: גמ' ה"ג
היכן היו השתחויות הללו כהדא דתנינן י"ג פרצות
את הראוי להן לקדשי בד"ה) אין
השתחוויות היו במקדש של בית ר"ג ושל בית רבי
אלא הדברות שבתוכו: ולא יראו החוצה. סיפא
היו בו שפרצום מלכי יון וחזרו וגדרום וכנגדן
קדשי בדה"ב כו': (ב) הבדים מן
חנניה סגן הכהנים היו משתחוים בארבע עשרה
דקרא ויהיו שם עד היום הזה: כתיב. ברישא
גזרו י"ג השתחויות: מתני' שהיה מתעסק.
הקודש על פני הדביר כו' מסייע
❖
והיכן היתה יתירה כנגד דיר העצים שכן מסורת
ויראו וכתיב בסיפא ולא יראו וקשיא אהדדי:
ליה לר"י בר אילעאי כו':
מפרש ביומא פ' הוציאו לו (ד' נד) מאי הוה עביד
בולטין. ודוחקין בפרוכת ונראין כשני דדי אשה
בידן מאבותיהן ששם הארון נגנז מעשה
ג)
אמר ר' חלבו מתעסק בקרדומו הוה. תנא דר"י
שבולטין מתחת חלוקה: ומפצע. ומבקע: ביחוד.
בכהן א' שהיה מתעסק וראה את הרצפה שהיא
כהנים בעלי מומין היו מתליעין בעצים ונשמטה
בבירור: הקיש עליה בקורנס. על המקום ההוא
הגהות הגר"א
משונה מחברותיה בא ואמר לחבירו לא הספיק
קרדומו של א' מהן ויצאתה האש ואכלתו ותנן במס'
ויצא אש ושרפו: התורה. ולוחות שניות מונחים
מדות (פ"ב מ"ה) ואיתא בפ"א דיומא (דף טז) ופ'
לגמור את הדבר עד שיצתה נשמתו וידעו בייחוד
[א] ה"ג תנן התם קדשי מזבח
בתוכו: לא משו וכו'. ואס"ד דהארון ההוא הוא
כל קרבנות (דף פה) כל עץ שנמצא בו תולעת פסול
ששם הארון גנוז: גמ' תני השופרות הללו עקומות
מוציאין את הראוי להם מקדשי
ג
שהיה הולך לפניהם במלחמה מסתמא גם
ומפרש (שם) בפ' כל קרבנות ל"ש אלא לח אבל יבש
בד"ה אין קדשי בדה"ב מוציאין את
היו צרות מלמעלן ורחבות מלמטה מפני הרמאין
המעפילים היו נוטלים אותו עמהם במלחמה: היה
גורדו וכשר: משונה מחברותי'. שהיתה גבוהה
הראוי להן מקדשי מזבח ולא קדשי
נכנס ויוצא עמהן. כשנסעו במדבר נסע לפניהם
תני בשם ר"א הארון גלה עמהן לבבל מ"ט לא
ד)
2
בדק הבית מקדשי בד"ה והא תנינן
אותה טבלא של שיש שהיתה ברצפה והארון
כדכתיב וארון ברית ה' נוסע לפניהם: ה"ג ופעמים
יותר דבר אמר ה' אין דבר אלא שהדיברות לתוכו
כלי שמצאו בו וכו'. א"ר חזקיה כיני
תחתיה ומת לפי שלא היה לו להראותו מקום
הוא מתראה עמהן במלחמה. וי"ס דל"ג ליה והוא
וכן הוא אומר ולתשובת השנה שלח המלך
מתני' ללשכת בדה"ב כצ"ל וכ"ה
3
הארון שמא ירגישו האומות: ביחוד. בבירור
הנכון וכן הוא במס' סוטה: מילה דלא חמון
במתני' תמורה (לב.) א' קדשי מזבח
נבוכדנצר ויביאהו בבלה עם כלי חמדת בית ה'
כדאי' בביצה פ"ב גבי אין אופין פת עבה ביו"ט:
וכו'. דבר שלא ראו מימיהם ואס"ד שהיה יוצא
ואחד קדשי בדה"ב אין משנין אותן
איזהו כלי חמדת בית ה' זה הארון (תני ר"י בר
עמהן תמיד במלחמה מאי יום מיומיים שהיו
מקדושה לקדושה ופירשה הרמב"ם
תקלין חדתין
אילעי) רבי שמעון בן לקיש אומר במקומו היה
מתייראין עתה: והלא ארון בקרית יערים היה.
ד
ז"ל כמו שאין משנין בקדשי מזבח
תרעייהו. שערי בהמ"ד הגדול: חמי מאי עבדית.
עד שבא דוד והעלוהו משם: ומשני הגישה אלי
גופיה משלמי' לעולה וכן להיפוך כן
הארון נגנז הדא הוא דכתיב ויאריכו הבדים ויראו
4
מה עשיתי זה השער והיה משבח עצמו: ה"ג תני
הציץ. והארון הזה לאו ארון ברית ה' אלא הארון
אין משנין בבדה"ב מקדושה
ראשי (ב) הבדים אל הקדש אל פני הדביר ולא
קדשי מזבח כו'. מוציאין את הראוי להן מקדשי בד"ה.
לקדושה. ופריך והא תנינא וכו'
שהיה בו החשן והאפוד והאורים והתומים וזכר
כמ"ש בפרק ד' המקדיש נכסיו והיו בהן דברים
יראו החוצה כתיב ויראו ואת אמרת ולא יראו
ה)
[ב]
והשאר נמכרין ודמיהן נופלין לבדק
הציץ לפי שאסור לשאול באורים כי אם בלבישת
הראוים למזבח כו' יקרבו עולות אע"ג דסתם הקדשות
אלא נראין ולא נראין בולטין ויוצאין כשני דדי
הבית הרי דמשנין בבדה"ב שנמכרין
לבדק הבית ותנינא בתוספתא פ"ק דתמורה המקדיש
משנת אליהו
ולוקחין לבדה"ב מזה ומשני כיני
האשה ורבנן אמרי בלשכת דיר העצים היה הארון
תמימים לבד"ה אין פודין אותן אלא למזבח וז"ש את
ה"ג תני קדשי מזבח כו'. ועיין רמב"ם פ"ד מהלכות
מתני' ללשכת בדה"ב וה"ק והשאר
הראוי להן: אין קדשי בד"ה מוציאין את הראוי להן
גנוז מעשה בכהן אחד בעל מום שהיה עומד ומפצל
שקלים הלכה י' והראב"ד השיג עליו ועיין כ"מ
מה שאין צורך למה שהוקדשה כעת
מקדשי מזבח. דמקדושה חמורה לקדושה קלה אף
שנדחק וכתב שהירושלמי הזה צריך לימוד ורבינו הגדול
עצים בלשכת דיר העצים וראה את הרצפה שהיא
נמכרין ודמיהן נופלין ללשכת בדה"ב
בקדשי מזבח גופיה אסור לשנות כדתנן בתמורה
אנהרינהו לעיינין בגירסתו ממש כשיטת הרמב"ם דתני
משתנה מחברותיה בא ואמר לחבירו בא וראה את
קדשי מזבח מוציאין הראוי להן מקדשי בדק הבית ומפרש
(לב א): ה"ג ולא קדשי בד"ה מקדשי בדק הבית.
ומ"ש ולא קדשי בדה"ב מקדשי
בכה"ג שלא הספיקו שקלים לקרבנות כו' ול"ק קושית
מתניתין היא בתמורה (לב א) א' קדשי מזבח וא'
בדה"ב היינו דומיא דאינך שישנה
הרצפה הזאת שהיא משתנה מחברותיה לא הספיק
הראב"ד דמתני' דמביא מלשכת כלים ומחלק בינייהו
קדשי בד"ה אין משנין אותן מקדושה לקדושה ופירשה
מזה לבדק הבית אבל ללשכ' הוא
לגמור את הדבר עד שיצתה נשמתו וידעו בייחוד
דלגירסת רבינו מה דפריך גמרא ממתני' דלשכת הכלים
הרמב"ם ז"ל כמו שאין משנין בקדשי מזבח גופיה
אח"כ כמו דבר חדש כיון שאין צורך
קאי אמ"ש ולא קדשי בדק הבית מקדשי בד"ה וכדפרישית
ששם הארון גנוז: תני (משום) ר' הושעיא הקיש
משלמים לעולה וכן להיפך כן אין משנין בבדק הבית
בזה כלל לבדק הבית. וגי' הספרים
ובבבא דקדשי בד"ה מבד"ה ג"כ לא הוא שיטת הרמב"ם
מקדושה לקדושה. ופריך והא תנינן כו' והשאר
עליה בקורנס ויצאת אש ושרפתו תני רבי יהודה
חסרה ומשובשת: [ב] ה"ג ויאריכו
ו)
בפירושו ודלא כרש"י שם אלא דפירושו כפשטא כמו בקדשי
נמכרין ודמיהן נופלין לבד"ה. הרי דמשנין בבד"ה
הבדים וגו' ולא יראו החוצה וכתיב
מזבח מקדושה לקדושה בדידי' קאי ה"נ בקדשי בד"ה ומינה
(בר אילעי) בן לקיש אמר [ב] ב' ארונות היו מהלכין
שנמכרין ולוקחין לבד"ה מזה: ומשני כיני מתני'
דלפעמים מקדשי בד"ה מוציאין הראוי להן לקדשי מזבח
ויהיו שם עד היום הזה. וכ"ה
עם ישראל במדבר [ג]אחד שהיתה התורה נתונה
ללשכת בד"ה. וה"ק והשאר מה שאין צורך למה
כסוגיא דמעלין בקודש כו' וכדתנינא בתוספתא המתפיס
בתוספתא ועי' בפירוש מהרא"פ:
שהוקדשה כעת נמכרין ודמיהן נופלין ללשכת בד"ה
תמימים לבד"ה כו' רק דחילוק דבקדשי מזבח אין משנין אף
בתוכו ואחר שהיו שברי לוחות נתונין בתוכו זה
[ג] ה"ג אחד שהיו לוחות נתונות
לקדושה חמורה משום שינוי אכילתו משא"כ בקדשי בד"ה
ומ"ש ולא קדשי בד"ה מקדשי בד"ה היינו דומיא דאינך
שהיתה התורה נתונה בתוכו היה מונח באהל מועד
לתוכו ואחד שהיו שברי לוחות נתונות
לקדושה קלה הוא דאין משנין משא"כ לקדושה חמורה
שישנה מזה לבדק הבית אבל ללשכה הוא אחר כך
לתוכו זה שהיו לוחות וכו' זה שהיו
הדא הוא דכתיב וארון ברית ה' ומשה לא משו
הימנו ולפ"ז מתורץ פסק הרמב"ם בפ"ד מהלכו' תמורה
5
כמו דבר חדש כיון שאין צורך בזה כלל לבדק הבית
שברי לוחות נתונות לתוכו היה נכנס
הלכ' י"א כיצד אם הקדיש לבדק היכל לא ישנה לבדק המזבח
מקרב המחנה זה שהיו שברי לוחות נתונין בתוכו
וגירסת הספרים חסרה ומשובשת:
ז)
וכן כל כיוצא בזה וכל מה שהשיג עליו הראב"ד ל"ק כלל
ויוצא עמהן ע"כ. ולא גרסינן ופעמי'
היה נכנס ויוצא עמהן ופעמים שהיה מתראה עמהן
דפסק כשיטתו בפירושו וכגירסתו ולא קדשי בדק הבית
הדרן עלך פרק אלו הן הממונין
שהי' מתראה עמהן ועי' בק"ע. וז"ל
מקדשי בד"ה והיינו היכא דהקדיש בהדיא לבדק ההיכל לא
ורבנן אמרי ארון א' היה ופעם אחת יצא בימי
הרב בעל תקלין חדתין בתוספתא
שלשה עשר שופרות. תיבות צרות מלמעלה ורחבות
ישנה לבדק המזבח וכפירושו במתני' דתמורה (ל"ב א')
פ"ז דסוטה הגירסא א' שהיתה
עלי ונשבה קרייא מסייע להו לרבנן אוי לנו מי
מלמטה ועקומות. כשופר וכדמפרש בגמ':
6
ומדפריך עלה ממתני' דסוף פ"ה דשקלים ומשני כיני
התורה נתונה בתוכה כמו בספרים
י"ג השתחויות. ומפרש בגמרא היכן היו: כנגד דיר
ללשכת בד"ה שכיון שאין צורך לבד"ה ונופלין ללשכה חזרו
יצילנו מיד האלהים האדירים האלה מילה דלא
שלנו. ונראה הא דלא גרס רבינו
העצים. לשכה שבה היו נותנין כל עצי המערכה
ונתערבו כמחדש ורשאי לשנות לבד"ה אחר משא"כ לשנות
חמון מן יומיהון קרייא מסייע לר' יודה בן לקיש
הגדול מהר"א ווילנא זצ"ל כמו
מזה לזה אסור ומה שהקשה הראב"ד ממתני' דשקלים
והיא היתה במקצוע מזרחית צפונית של עזרת נשים:
ויאמר שאול לאחיה הגישה ארון האלהים והלא
לשכות ועזרות באין מקדשי בד"ה אלמא דאין חילוק בין
בתוספתא משום דלקמן בסוגיא
ששם ארון נגנז. על ידי יאשיהו כדמפרש בגמרא:
7
קדשי היכל לשאר עזרות לק"מ דהתם מסתמא דקדשי בד"ה
שהיה מתעסק. בקרדומות במלאכתו מתליע את
דלר"י לא היה ס"ת מונח כלל בארון
ארון בקרית יערים היה מה עבדון ליה רבנן הגישה
והרמב"ם מיירי בהקדיש בהדיא לבדק ההיכל לכן אין משנין
העצים: שהיא משונה. שהיה גבוה אבן אחת משאר
אלא מצד הארון וסתם ר"י הוא ר"י
אלי הציץ קרייא מסייע
לר' יודא (בר אילעי) בן
והוא דומיא דהקדיש כלי לבד"ה בזמן שיש צורך וגם כשאין
אבני הרצפה והבין שנסתלקה משם והוחזרה: ביחוד.
ב"א בר פלוגתיה דר"מ וט"ס
צורך דוקא ללשכה הוא דנופלין. והא דהקשה הראב"ד
לקיש הארון וישראל
ויהודה יושבין בסוכות
בבירור: גמ' מפני הרמאים. שלא יהיו הרמאים
8
בתוספתא ר"י בן לקיש ועי' תוס'
דהרי מודה הרמב"ם דמשנין קדשי בד"ה ל"ק דזהו כללא
עושים את עצמם כמטילים לתוכם ויקחו מהם בנחת:
והלא
דסוטה (מב.) שכתב בזה שיצא
דמעלין בקדש כו' רק בקדשי מזבח אף להעלות אסור
תני בשם ר"א וכו' אין דבר כו'. דהא תחלה נאמר
למלחמה ושברי לוחות וכו' ומ"ש שם
משום שינוי אכילתן משא"כ בקדשי בדק הבית מעלין ולא
כל אשר בביתך והכל בכלל ולמה ליה למימר ולא יותר דבר אלא דקאי על הארון: וכן הוא
מורידין ומפרשי הירושלמי בק"ע והרא"פ נלחמו יחד בדחוקים רבים: ה"ג תני ר"י בר אלעאי שני
ר"ל ט"ס וצ"ל ר"י ב"א ועי' תוס'
ארונות היו מהלכין כו' אחד שהיו הלוחות נתונין לתוכו ואחד שהיו שברי לוחות כו' כ"ה גי' רבינו
אומר ולתשובת וגו' בבלה. בתוספתא שם נקט לה בשם ר"ש בפ"ע והכא מביא לראיה
יומא (נג:) ד"ה תנן וכו' ומוכח
הגדול וגי' הספרים באחד ס"ת מונח וכן בתוספתא פרק ז' דסוטה תני בזה שיצא למלחמה ס"ת כו'
דמקרא קמא אפשר לומר דנתבטלה הגזירה מרעה לטובה כמ"ש שאני גוזר גזירה וצדיק
מדבריהם דגירסתם ר"י ב"א דהוא
ונראה הא דל"ג רבינו משום דלקמן בסוגיא מוכח דלר"י לא היה ס"ת מונח כלל בארון אלא מצד
מבטלה ודקרא תניין מפורש ויביאהו בבלה. ולכן נקט לה בתוספתא מהאי קרא: ה"ג וכתיב
סתם ר"י וכולה סוגיא במדת הלוחות
הארון וסתם ר"י הוא ר"י ב"א בר פלוגתיה דר"ע וט"ס בתוספתא ר"י בן לקיש ועיין תוספות
ויהיו וגו' עד היום הזה. דמשמע במקומו נגנז. וכ"ה הגירסא בתוספתא: כתיב ויראו כו'
הכל מייתי דלוחות ושברי לוחות
דסוטה (מ"ב א') שכתב בזה שיצא למלחמה ושברי לוחות כו' ומש"ש ר"ל ט"ס וצ"ל ר"י ב"א
ולא יראו. איידי דמייתי קרא דולא יראו דריש ליה: בדיר העצים. הוא דעת חכמים
מונחין בו וכו'. ועי' במס' שקלים
ועיין תוס' ביומא נ"ג ב' ד"ה תנן כו' ומוכח מדבריהם דגירסתם ר"י בר אלעאי דהוא סתם ר"י
דיומא שם: בעל מום. שאינו ראוי לעבודה אחרת: מפציל. בודק מתולעת ובבבלי גרסינן
עם פי' תקלין חדתין הנדפס מקרוב
וכולה סוגיא במדת הלוחות הכל מייתי דלוחות ושברי לוחות מונחין בו כו'. ונראה דר"י בר
מתליע כדתנן כל עץ שיש בו תולעת פסול לעבודה: בלשכת דיר העצים וראה את כו'.
❖
אלעאי דלעיל דס"ל ארון במקומו נגנז לטעמיה אזיל דס"ל הכא שני ארונות היו וזה שהיה באהל
ותמצא דבריו ביתר ביאור:
מסייע לרבנן: משונה מחברותיה. א' מן הטבלאות של שיש שברצפה ראה גבוה מחברתה
מועד עם הלוחות וס"ת מצדו כשיטתיה נגנז במקומו והשני שהיו בו שברי לוחות ונכנס למלחמה זה
והבין שסילקוה מאחר שנסדרה שם: בקורנס. בבבלי הגירסא מתעסק בקרדומו: באוהל
גלה לבבל ולא קשיא עליה מקראי דר"א דכתיב ויבאהו בבלה עם כלי חמדת בית ד' דקאי על השני
מועד. ול"ג שנאמר וארון וגו' דזה הפסוק במעפילים כתיב שלא רצה ה' בהליכתם.
ולפ"ז צ"ל דתרי רבנן הוא רבנן דאמרי בלשכת דיר העצים לאו היינו רבנן דס"ל ארון אחד אלא
ה"ג ויוצא עמהן. ול"ג ופעמים היה מתראה כו' דנכנס כו' משמע כל זמן שהיו במלחמה:
ר"א דהתם ס"ל כרבנן דהכא דאמרי ארון אחד היה אך דבסוגיא דהכא קאמר במדת הארון גם
גליון הש"ס
דלא חמון כו'. שלא ראו מימיהם ופעם אחד זה בלבד הוא שיצא וכרבנן: בקרית יערים.
לר"י לוחות ושברי לוחות וצ"ל ע"כ לדידיה דבזה שהיה יוצא למלחמה לא היו מניחין השברי לוחות
[א] עי' תשובת מהר"ם מרוטנבורג
רק בשעה שהיה יוצא למלחמה ובל"ז היה גם השברי לוחות בארון ששם הלוחות אבל בבבלי ביומא (נג ב)
היה אז עד שהעלוהו דוד משם ומאי הגישה דמשמע שהיה שם אע"כ ב' ארונות היו ועל
סימן תרצב: [ב] עי' תוספות
לא משמע הכי מדקאמר מאחר שר"א מלמדנו כו' אלא צ"ל דלא ס"ל דרשה דחמדת כו' וגם דהדרה כו':
ארון שהיה עמהם במלחמה אמר הגישה: מאי עבדו ליה רבנן הגישה אלי הציץ. יש מפרשים
עירובין דף סג ע"ב ד"ה כל וסוטה
תורה אור השלם
דף מב ע"ב ד"ה מפני:
1. וַיִּשְׁכַּח יִשְׂרָאֵל אֶת עֹשֵׂהוּ וַיִּבֶן הֵיכָלוֹת וִיהוּדָה הִרְבָּה עָרִים בְּצֻרוֹת וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ בְּעָרָיו
רֹאשׁ הָהָר וַאֲרוֹן בְּרִית יְיָ וּמֹשֶׁה לֹא מָשׁוּ מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה: במדבר יד מד 6. אוֹי לָנוּ מִי
וְאָכְלָה אַרְמְנֹתֶיהָ: הושע ח יד 2. הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְנִשָּׂא כָּל אֲשֶׁר בְּבֵיתֶךָ וַאֲשֶׁר אָצְרוּ
יַצִּילֵנוּ מִיַּד הָאֱלֹהִים הָאַדִּירִים הָאֵלֶּה אֵלֶּה הֵם הָאֱלֹהִים הַמַּכִּים אֶת מִצְרַיִם בְּכָל מַכָּה
אֲבֹתֶיךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה בָּבֶל לֹא יִוָּתֵר דָּבָר אָמַר יְיָ: מ"ב כ יז 3. וְלִתָשוּבַת הַשָּׁנָה שָׁלַח
בַּמִּדְבָּר: ש"א ד ח 7. וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לַאֲחִיָּה הַגִּישָׁה אֲרוֹן הָאֱלֹהִים כִּי הָיָה אֲרוֹן הָאֱלֹהִים
בַּיּוֹם הַהוּא וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל: ש"א יד יח 8 וַיֹּאמֶר אוּרִיָּה אֶל דָּוִד הָאָרוֹן וְ›שְׂרָאֵל וִיהוּדָה
הַמֶּלֶJ נְבוּכַדְנֶצַר וַיְבִאֵהוּ בָבֶלָה עִם כְּלֵי חֶמְדַת בֵּית יְיָ וַיַמְלֵך אֶת צִדְקִיָהוּ אָחִיו עַל יְהוּדָה
וִירוּשָׁלִָם: דברי הימים ב לו י 4. וַיַּאֲרִכוּ הַבַּדִּים וַיֵּרָאוּ רָאשֵׁי הַבַּדִּים מִן הַקֹּדֶשׁ עַל פְּנֵי
יֹשְׁבִים בַּסֻּכּוֹת וַאדֹנִי יוֹאָב וְעַבְדֵי אֲדֹנִי עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה חֹנִים וַאֲנִי אָבוֹא אֶל בֵּיתִי לֶאֱכֹל
5 וַיַּעְפִּלוּ לַעֲלוֹת אֶל
הַדְּבִיר וְלֹא יֵרָאוּ הַחוּצָה וַיִּהְיוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה: מלכים א ח ח
וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׁכַּב עִם אִשְׁתִּי חַיֶּךָ וְחֵי נַפְשֶׁךָ אִם אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה: שמואל ב יא יא