קרבן שלשה עשר שופרות פ"ו
שקלים העדה
יז.
מסורת הש"ס
המים מפכים. מפרש בגמ': שער הקרבן. שם מכניסין קדשי קדשים ששחיטתן בצפון: שער הנשים. שבו הנשים נכנסות לסמוך על קרבנן א"נ לעמוד על קרבנן: שער
א) מדות פ"ב מ"ו, ב) שם, ג) שם
מ"ג, ד) עי' יומא עז ב, ה) עי'
השיר. דרך שם היו מכניסין כלי שיר: שבו יצא יכניה בגלותו. שנכנס לבית המקדש להשתחות וליטול רשות כשהלך לגולה לבבל ויצא דרך אותו השער: שער נקנור. מפרש
תוספתא סוכה פ"ג ה"ג, ו) עי'
בפרק א"ל הממונה: פשפשין. שערים קטנים בתוך שערים גדולים ואף הם ממנין שלשה עשר שערים ואע"ג דגם לשער בית המוקד היה לו פשפש לא חשיב ליה לפי שהיה קטן ביותר:
ב"ב עד ב, ז) ב"ר פ' כג, ח) ירוש'
גמ'
מתני'. אתיא כאבא יוסי בן יוחנן דאמר י"ג שערים היו במקדש אבל לרבנן דאמרי שבעה שערים היו במקדש קשיא היכן היו משתחוים דקים להו שהיו משתחוים י"ג השתחויות:
תענית פ"א הל"ב, ט) עיין
ומשני כהאי דתנינן תמן. במסכת מדות: כקרני
ריבב"ן
תוספתא שם פ"א, י) עי' תענית
כיילי וסיילי. מיני שבלול הם וקרניהם דקים
של ניסוך המים בחג רבי אליעזר בן יעקב אומר
פ"א סה"ב, כ) סנהדרין ק א ע"ש
לוגין: מים מפכין עתידין להיות יוצאין מבית
מאוד וקרני חגבים עבים מהם וחוט של שתי עב
מנחות צח א, ל) וחורנא, מ) וחורנא
בו המים מפכים ועתידין להיות יוצאין מתחת מפתן
קדש הקדשים. כדאיתא ביומא פרק בתרא אמר
מהם וחוט של ערב עב ממנו: מכאן ואילך.
אמר, נ) ויקרא רבה פי"ט, ס) עי'
ר' מנחם משום ר' חנא ציפוראה מעין היוצא
הבית לעומתן בצפון סמוכים במערב שער יכניה
א)
מתגבר והולך כמפי הפך: מן הכתף הימנית.
תענית כט א, ע) וחורנא אמר
❖
מבית קדש הקדשים בתחלה דומה לקרני סלעם
שער הקרבן שער הנשים שער השיר ולמהב) נקרא
מצד דרום: וימד אלף באמה. המלאך הראה
ראה,
עד שמגיע לפתח ההיכל כיון שמגיע לפתח
ליחזקאל נחל היוצא מבית קדשי קדשים תחלתו
שמו שער יכניה שבו יצא יכניה בגלותו שבמזרח
ההיכל נעשה כחוט של שתי עד שמגיע לפתח
דק מאד והולך וגדל מאד וכל אלף אמה אורך
שער נקנור ושני פשפשין היו לו אחד מימינו ואחד
האולם נעשה כחוט של ערב עד שמגיע לפתח
משיצא חוץ לירושלים לא היה עמוק: מי אפסים.
עין משפט
משמאלו ושנים במערב ולא היה להן שם:
העזרה כפי פך קטן היינו דתנן ר' אליעזר בן יעקב
שהגיעו עד קרסולים: וימד אלף. באמה שנית
גמ' מתניתין אבא יוסה בן (חנן) יוחנן היא דאמר
נר מצוה
אומר מים מפכין עתידין להיות יוצאין מתחת
והעמיקו עד הברכים מכאן ואילך וימד אלף
מפתן הבית מפכים לשון פך: מתני' שער
יא
כנגד י"ג שערים ברם כרבנן שבעה שערים היו
א
א מיי' פרק ה מבית
אשר לא יוכל לעבור בו שהיו מימיו רדופים:
נקנור. על שם נקנור שנעשו נסים לדלתותיו
הבחירה הלכה ד:
בעזרה ע"ד דרבנן היכן היו השתחוואות הללו
לבירנין גדולה. לספינה גדולה: מלשוט. דאפי'
ג)
יב ב מיי' פרק ו מפרה הלכה
בדרך שייטא לא יכול לעבור בו דרדיפו מיא:
כי ההיא דתנינן תמן י"ג פרצות היו בו שפרצום
תקלין חדתין
יג:
באתרין. במקומנו קורין לשייט שחונא: ופרש ידיו
מלכי יון וחזרו וגדרום בני חשמונאי וגזרו כנגדן
(א)
יג
הנשחטים בדרום: המים מפכים. בגמ' מפרש:
ג מיי' פרק ט ממקואות
וכו'. מייתי ראיה דלשחות היינו לשוט: מיין
❖
שער הקרבן. שם מכניסים ק"ק ששחיטתן בצפון:
י"ג השתחוואות כתיב והיה ביום ההוא יצאו מים
1
הלט"ז:
(ב)
דמתמללין בעלמא. שידברו העולם בו ויראו אותו
שער הנשים. שבו נכנסות לסמוך על קרבנן: שער
חיים מירושלים וגו' תני מבית ק"ק עד הפרוכת
ד)
ל"א שידברו העולם בהן מחמת גדולתן: מבית
השיר. דרך שם היו מכניסין כלי שיר: שבו יצא
כקרני סילי וכיליי מן פרוכת עד מזבח הזהב כקרני
דוד ועד יושבי ירושלים. קשיא ליה אטו לשאר
יכניה בגלותו. שנכנס לבהמ"ק שם להפטר מלפני
נוסחת הבבלי
חגבים [א] ממזבח הזהב עד עזרות כחוט של שתי
ישראל אינן כשרים הלכך קאמר מה שהמקור
המלך מלכי המלכים וליטול רשות כשהלך בגולה ויצא
דרך אותו השער: שער נקנור. מפורש ביומא:
הולך מבית דוד ועד יושבי ירושלים הוא דכשר
מן העזרות עד מפתן הבית כחוט של ערב מיכן
(א) וחזרו וגדרום וחזרו
פשפשים. שערים קטנים בתוך שערים גדולים וגם
לאפר פרה ולטבול בהן נדות אבל משם ואילך
כו': (ב) השתחואות תני
ואילך כמפי הפך כתיב 2והנה מים מפכים מן הכתף
הם ממנין י"ג שערים ואע"ג דגם לשער בית המוקד
כו': (ג) א"ר הונא כו' מאי
פסול למי חטאת דמי תערובות הם ממי גשמים
הימנית בצאת האיש קדים וקו בידו וימד אלף
היה לו פשפש לא חשיב לה לפי שהיה קטן ביותר:
ולחטאת בעינן מים חיים: מי קטפריסות הן.
מי שחו אר"י בר ביבין מיא
גמ' מתני' דקתני כנגד י"ג שערים. אתיא כאבא
באמה ויעבירני במים מי אפסים עד קרסולה וימד
3
כו' ר"ש בר נחמני בשם ר'
הר משופע שמדרונו מחודד מאד והעבירו המים
יוסא דס"ל הכי בספ"ב דמדות בהדיא: ברם כרבנן.
אלף ויעבירני במים מי ברכים עד ברכייה וימד
נתן מבית דוד ויושבי כו' רמ"א
דרך דף הנתון במדרון ופסולין גם לנדה לטבול
דמדקאמר אבא יוסי כו' כנגד י"ג שערים ע"כ רבנן
כו' זה ימא סיבוכא כו':
אלף ויעבירני מי מתנים עד מתנייא מכאן ואילך
בהן א"נ לנדה היינו זבה: זה ים של סמכו.
פליגי עליה וסתמא דמתני' דפ"ק דמדות ז' שערים
(ד) ירפאו אלא מקו' היה
היו סתמא כרבנן: היכן היו ההשתחויות. שהיו
דשבע ימים סובבים לא"י וד' מהם ים של סמכו
וימד אלף נחל אשר לא אוכל לעבור אפי' לבירנין
ושמו לא כו' לחדש ואילן כו'
י"ג מכוונות: כקרני כיילי וסיילי. מיני שבלול
ושל טבריא וים המלח וים הגדול ומפרש דגלילה
גדולה אינה יכולה לעבור בו מ"ט וצי אדיר לא
4
שנאמר לחדשיו כו' יבכר אר"י
שקרניהם דקים ושל חגב עבים מהם וחוט של שתי
הקדמונה הוא ים של סמכו: ים הגדול. הוא
בכל כו': (ה) שהמלכתי תנו
יעברנו מפני מה כי גאו המים מי שחו מהו מי שחו
עב מהם וחוט של ערב עב מהם: ה"ג ממזבח
הים ההולך מא"י למדינת איספניא: בראשונה.
אותו לי ואני אלך לי מכאן
הזהב למפתן הבית כו' ממפתן הבית לעזרה כו'.
מלשוט (ג) אמר רב חונה (הונא) באתרין קרו
בדור אנוש יצא עד מדינה ששמה קלבריאה והיא
אתון ואמרין ליה ליהויכין כו'
דהכי כתיב בקראי והנה מים יוצאים מתחת מפתן
לשייטא שחונא [ב] 5ופרש ידיו בקרבו כאשר יפרש
במדינת צרפת ובדור הפלגה יצא עד הסלעים
וח"א יצתה כמין פיסת יד כו'
הבית ולשם באו מן המזבח כמ"ש שם ומפתן הבית
השוחה לשחות מהו [ג] לשחות אמר רבי יוסי בי ר'
שבמדינת ברבריאה: עד עכו תבוא. דריש פה
כיון (ששמעו) חורי יהודה כן
קדים לעזרה: כמפי הפך. מתגבר והולך: הימנית.
❖
כמו כה: ניחא ימא רבא וימא דמלחא. שהוצרך
מצד דרום: מי אפסים. שהגיעו המים עד קרסולים:
אף הן עלו כו':
בון (ביבן) מיין דמתמללין בעלמא כתיב ביום
6
לבירני גדולה. שיוכל לילך שם ספינה גדולה: מי
המעין לבא לשם כדי למתקן שמימיהם מלוחים
ההוא יהיה מקור נפתח לבית דויד וליושבי ירושלם
שחו. מלשוט דרדיפי מיא ולא יוכל לשוט שם:
וסרוחים אלא ימא דטבריא וימא דסמכו למה
לחטאת ולנידה ר' שמואל בר נחמן בשם ר' (נתן)
באתרין. במקומינו קורין לשייטא שחוונא: ופרש
באו לשם: ומשני לרבות דגתם. שע"י מים אלו
הגהות הגר"א
ידיו כו'. מראה בכתוב סמך לדרשתו: דמתמללין
יונתן מבית דוד ועד יושבי ירושלם כשרים לנדה
יתברכו מימיהם לגדל דגים הרבה: למינה תהיה
בעלמא. מרוב פרסום גדולתן א"נ כמ"ש לקמן
[א] ה"ג ממזבח הזהב למפתן
ולחטאת מכאן ואילך מי תערובות הם כשרים לנדה
דגתם. קרא יתירא הוא דפשיטא דלמינה תהיה
להתיר פה אלמין שעל ידם יהיו יכולים לדבר וכן
הבית כחוט של שתי ממפתן
ופסולים למי חטאת אר"א (ר"מ אומר) מבית דוד
אלא ללמד דמיני מינים משונים שלא היו בתוכם
ב
יהיה בהם רוחניות יותר כמ"ש במדרש מתחלה לא
הבית לעזרה כחוט של ערב מיכן
מקדם יגדלו בהם: מקום הוא ששמו ולא ירפאו.
ועד יושבי ירושלם כשרים לנידה ולחטאת מכאן
היו קילוסו עולה אלא מן המים כמ"ש נשאו נהרות
ואילך כו' כצ"ל. דהכי כתיב
וה"פ ביצאתיו וגבאיו ומקום ששמו ולא ירפאו
קולם ומים אלו יהיה קדושתם יותר מכולם וזהו
ואילך [א] מי קטפריסות הן פסולין לנדה ולחטאת
ג
בקראי והנה מים יוצאים מתחת
דמתמללין בעלמא: מבית דוד כו'. דכפשטיה
למלח ניתנו ולא יבואו לשם המים הקדושים:
מפתן הבית ולשם באו מן המזבח
כתיב ויאמר אלי המים האלה יוצאים אל
ה) 7
קשיא וכי לשאר ישראל אינם כשרים אלא דסימנא
תבואה עושה. פי' תבואה גדילה לששה חדשים:
כמ"ש שם ומפתן הבית קדי'
הגלילה הקדמונה זה ים של סמכו (סיבוכא) וירדו
ו)
נקט קרא המקור שהולך מבית דוד ועד יושבי ירושלים
לחדשיו יבכר. האילן יוציא פירותיו לשני חדשים
לעזרה: [ב] צ"ל שנא' ופרש ידיו
כשר לפרה ולטבילת נדות אבל מכאן ואילך מי תערובו'
אל הערבה זה ים של טבריא ובאו הימה זה ים
וכיון דמשנים עשר חדשים נעשו שני חדשים ה"ה
כו': [ג] צ"ל מאי מי שחו מיא
הן ולמי חטאת בעינן מים חיים: מי קטפרסאות.
המלח אל הימה המוצאים זה הים הגדול ולמה
מה שנעשה בתבואה בעוה"ז בששה חדשים נעשה
דמתמללין בעלמא כצ"ל:
הוא שיפוע הר שמדרונו מחודד הרבה והעברת
❖
לעתיד בחודש א': שהתבואה עשתה בימי יואל
[ד] צ"ל ימא של סיבוכה:
נקרא שמו מוצאים כנגד שתי פעמים שיצא אחד
המים דרך דף הנתון במדרון ופסולין גם לנדה
לט"ו יום. א"כ אילנות לשלשים יום כפל
ודריש דמכאן ולהלן לשניהם פסולין ועיין תוספות
בדור אנוש ואחד בדור הפלגה רבי לעזר בשם
ז)
מהתבואה: בראשון. היינו בר"ח ניסן ירדו
(גיטין ט"ז א') ד"ה הנצוק והקטפרס כו': כתיב
רבי חנינה בראשונה יצא עד קלבריאה ובשניה
ויאמר כו'. דריש קראי דיחזקאל שהביא ועניני המים
הגשמים וכתיב ובני ציון גילו ושמחו בה' אלהיכם
ציון ירושלים
יצא עד כיפי ברבריאה רבי אחא בשם ר' חנינה
אל הגלילה הקדמונה
והימים דסביבות ארץ ישראל:
היינו הקרבת העומר: ומשני בכל חדש וחדש
מכאן ואילך מי קטפריסות
זה ימה של סבכי כ"ה גירסת הילקוט. דשבע ימים
בראשונה יצא עד כיפי ברבריאה ובשניה יצא עד
יהא מבכר. האילן ולחדשיו היינו חדשים
הן. עיין מהר"א פולדא שמישב
הן סובבים לא"י ודריש הגלילה הקדמונה הוא ימה
דעלמא: תרפיה מציץ עליה. הפירות נראים
עכו ועד יפו עד פה תבא ולא תוסיף עד עכו תבא
8
של סבכי שהוא קרוב לגליל: ים הגדול. הוא הים
הדברים בין לפירוש ר"ת ובין
יותר מן העלין שבאילנות: ופריך ותרף מזונה.
ולא תוסיף ופה ישית בגאון גליך עד יפו אשית
שעוברין בו לא"י מהמדינות: בראשונה. בדור אנוש
לפירוש ר"י ובס' נדפס מחדש
וכי תרף מזון הוא דקאמרת הפירות נראים יותר
יצא עד מדינה ששמה קלבריאה ובדור הפלגה עד
גאון גליך ניחא ימא רבא וימא דמילחא בשביל
על הלכות מקוואות מהגאון מוה'
מן העלין. ל"א דרש תרפיה כמו טרף בטי"ת
מדינת ברבריאה: עד פה תבוא עד עכו תבוא.
מענדיל ס"ב ס"ק ה לא ראה
למיתקן ימא דטבריא ימא [ד] דסמכו לרבות דגתם
❖
מלשון מזון וה"ק משעה שפורח עליה מיד נותן
לפי שהוא הגבול של א"י וכן יפו: ניחא ימא רבא
זאת:
דכתיב ביה 9 למינה תהיה דגתם למיני מינים תהיה
וימא דמילחא. שהיה צריך לבוא המים לשם כדי
מזונו שלא כדרך הטבע שהפרח מתאחר לנוץ
דגתם תני אמר רשב"ג מעשה שהלכתי לציידן
למתקן שמימן מלוחים וסרוחין אבל ימה של טבריא
אחר יציאת העלים ימים רבים והראשון נ"ל:
וימה דסבכי למה צריך למים ההם: להרבות דגתן.
להתיר פה שלמעלן. היינו פה אלמים: פה
והביאו לפני יותר משלש מאות מיני דגים בתמחוי
גליון הש"ס
שעל ידי המים ירבו הדגים. והכי דריש לה בקרא
שלמטן. היינו פה עקרות: את מוצא בשעה
א' ונרפאו המים בצאתיו וגבאיו ולא ירפאו למלח
7
01
למינה תהיה דגתם כדגת ים הגדול רבה מאוד
[א] עי' ק"ע שכתב א"נ לנדה
שעלה נ"נ. לא"י כדי ליקח את יהויכין אחר
ניתנו כתיב ונרפאו המים ואת אמרת ולא (ד)ירפאו
ולמינה יתירה הוא אלא דלמיני מינים יתרבו דגתם:
היינו זבה ועי' בתוס' שבת דף
שהמליכוהו במקום יהויקים אביו ויעצוהו שרי בבל
ששמו ולא ירפאו. שם למלח ניתנו שלא יבואו שמה
המים מקום הוא ושמו ולא ירפאו כתיב ועל הנחל
11
סה ע"ב ד"ה שמא דאין חילוק
לסלקו: זרקן. כלפי מעלה ועוד לא ירד ולהראות
מים הקדושים הנ"ל: לחדשיו יבכר. לב' חדשים
יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל לא יבול
בין נדה לזבה והכי קיי"ל ועי'
להם שאינו חפץ בעבודתם: כיון שראו כל חורי
ולתבואה חצי מפירות כמו בעוה"ז: לט"ו יום.
ברמב"ם פרק א ממקואות
עלהו ולא יתם פריו לחדשיו יבכר תני אמר רבי
ואילן כפל מהתבואה: בראשון. ר"ח ניסן ירדו
ח)
יהודה כן. שאין רצון המקום בעבודתם ושנמס
❖
הל"ה:
הגשמים ושמחו בה' היינו בהבאת העומר והן ט"ו
יהודה לפי שבעולם הזה תבואה עושה לששה
לב המלך בקרבו:
יום: לחדשיו. בכל חדש וחדש דעלמא: ועלהו
חדשים ואילן עושה לשנים עשר חודש אבל לעתיד לבא התבואה עושה לחדש אחד
לתרופה. טרפיה הוא פירושא דתרופה שהוא כמו
ואילן עושה לשני חדשים מ"ט לחדשיו יבכר אמר רבי יוסי לפי שבעולם הזה התבואה
ט)
טרף לשון מזון כמו הטריפני לחם חוקי. ודרש
תורה אור השלם
לתרופה לטרפיה ואחר כך מפרש היאך יהיה המזון
עושה לששה חדשים ואילן עושה לי"ב חדש אבל לעתיד לבא התבואה עושה לט"ו יום
1. וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יֵצְאוּ מַיִם
וקאמר מייציץ עלה שימוץ העלה: ותרף מזוניה.
ואילן עושה לחדש אחד שכן י) מצינו שעשת התבואה בימי יואל לחמשה עשר יום וקרב
הוא לשון מזון לפרושי מלת תרופה קאתי: פה של
חַיִּים מִירוּשָׁלִַם חֶצְיָם אֶל הַיָּם
ממנה העומר מ"ט ובני ציון גילו ושמחו בה' אלהיכם כי נתן לכם את המורה לצדקה ויורד
21
מעלה. פי' הערוך לתאות המאכל ושל מטן לשלשל
הַקַּדְמוֹנִי וְחֶצְיָם אֶל הַיָּם
ואם כן פלוגתא דר"ח וריב"ל פירושא אחרינא הוא:
לכם גשם מורה ומלקוש בראשון ומה מקיים רבי יוסי לחדשיו יבכר בכל חודש וחודש יהיה
הָאַחֲרוֹן בַּקַּיִץ וּבַחֹרֶף יִהְיֶה:
את מוצא כו'. הואיל והזכיר י"ג פרצות שפרצו מלכי
זכריה יד ח
מבכר 11 ועלהו לתרופה רבי יוחנן אמר תרפיה מציץ עליה ותרף מזונה רב כ) ושמואל חד
יון מביא לדרשא דחורבן. ולפי דמתני' כאבא יוסא
2. וַיּוֹצִאֵנִי דֶּרֶךְ שַׁעַר צָפוֹנָה
אמר להתיר פה שלמעלן וחד ל) אמר להתיר פה שלמטן ר' חנינה ור' יהושע בן לוי ח"א
די"ג השתחויות כנגד י"ג שערים שבמקדש מייתי
וַיְסִבֵּנִי דֶּרֶךְ חוּץ אֶל שַׁעַר
לה תחלה אגדתא דאמרי במקדש. ולרבנן דכנגד
להתיר פה עקרות וח"א להתיר פה אלמים ולעומתן בצפון וכו' את מוצא בשעה שעלה
מ)
נ)
הַחוּץ דֶּרֶךְ הַפּוֹנֶה קָדִים וְהִנֵּה
י"ג פרצות מפרש באחרונה מילי דחורבן: בשעה
נבוכדנאצר לכאן בא וישב לו בדופני של אנטוכיא ויצאה סנהדרין גדולה לקראתו ואמרה לו
מַיִם מְפַכִּים מִן הַכָּתֵף הַיְמָנִית:
שעלה נ"נ. ליקח את יהויכין שהמליכוהו במקום
בְּצֵאת הָאִישׁ קָדִים וְקָו בְּיָדוֹ
הגיע זמן הבית הזה ליחרב אמר להן אותו (ה) שהמלכתי עליכם תנוהו לי ואני הולך באו ואמרו
יהויקים אביו ויעצוהו שריו לסלקו: זרקן ועוד לא
וַיָּמָד אֶלֶף בָּאַמָּה וַיַּעֲבִרֵנִי
ירדו. להראות שמן השמים מסכימים על זה:
ליהויכין מלך יהודה נבוכדנאצר בעי לך כיון ששמע מהן כך נטל מפתחות של בה"מ עלה
ס)
בַמַּיִם מֵי אָפְסָיִם:
ונטלתן מידו. כמו שאין חפץ בשימושו: כיון שראו
לגגו של היכל אמר לפניו רבש"ע לשעבר היינו נאמנים לך והיו מפתחותיך מסורין לנו עכשיו
יחזקאל מז ב, ג
3. וַיָּמָד אֶלֶף וַיַּעֲבִרֵנִי בַמַּיִם
שאין אנו נאמנים הרי מפתחותיך מסורין לך תרין אמוראין חד אמר זרקן ועוד לא ירדו וח"א באה כמין יד ונטלתן מידו כיון שראו כל
ע)
מַיִם בִּרְכָּיִם וַיָּמָד אֶלֶף וַיַּעֲבִרֵנִי
חורי
מֵי מָתְנָיִם: וַיָּמָד אֶלֶף נַחַל
אֲשֶׁר לֹא אוּכַל לַעֲבֹר כִּי גָאוּ הַמַּיִם מֵי שָׂחוּ נַחַל אֲשֶׁר לֹא יֵעָבֵר: יחזקאל מז ד, ה 4. כִּי אִם שָׁם אַדִּיר יְיָ לָנוּ מְקוֹם נְהָרִים יְאֹרִים רַחֲבֵי יָדָיִם בַּל תֵּלֶךְ בּוֹ א¢ נִי שַׁיִט וְצִי אַדִּיר לֹא יַעַבְרֶנּוּ: ישעיהו לג כא 5. וּפֵרַשׂ יָדָיו
בְּקִרְבּוֹ כַּאֲשֶׁר יְפָרֵשׂ הַשֹּׂחֶה לִשְׂחוֹת וְהִשְׁפִּיל גַּאֲוָתוֹ עִם אָרְבּוֹת יָדָיו: ישעיהו כה יא 6. בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה מָקוֹר נִפְתָּח לְבֵית דָּוִיד וּלְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם לְחַטַּאת וּלְנִדָּה: זכריה יג א 7. וַיֹּאמֶר אֵלַי הַמַּיִם הָאֵלֶּה יוֹצְאִים אֶל
הַגְּלִילָה הַקַּדְמוֹנָה וְיָרְדוּ עַל הָעֲרָבָה וּבָאוּ הַיָּמָּה אֶל הַיָּמָּה הַמּוּצָאִים וְנִרְפּאוּ {וְנִרְפּוּ} הַמָּיִם: יחזקאל מז ח 8. וָאֹמַר עַד פֹּה תָבוֹא וְלֹא תֹסִיף וּפֹא יָשִׁית בִּגְאוֹן גַּלֶּיךָ: איוב לח יא 9. וְהָיָה ועָמְדוּ {עָמְדוּ} עָלָיו דַּוָּגִים מֵעֵין
גֶּדִי וְעַד עֵין עֶגְלַיִם מִשְׁטוֹחַ לַחֲרָמִים יִהְיוּ לְמִינָה תִּהְיֶה דְגָתָם כִּדְגַת הַיָּם הַגָּדוֹל רַבָּה מְאֹד: יחזקאל מז י 01. בִּצֹּאתָו {בִּצֹּאתָיו} וּגְבָאָיו וְלֹא יֵרָפְאוּ לְמֶלַח נִתָּנוּ: יחזקאל מז יא 11. וְעַל הַנַּחַל יַעֲלֶה עַל שְׂפָתוֹ מִזֶּה וּמִזֶּה
כָּל עֵץ מַאֲכָל לֹא יִבּוֹל עָלֵהוּ וְלֹא יִתֹּם פִּרְיוֹ לָח¢ דָשָׁיו יְבַכֵּר כִּי מֵימָיו מִן הַמִּקְדָּשׁ הֵמָּה יוֹצְאִים וְהָיָו {וְהָיָה} פִרְיוֹ לְמַאֲכָל וְעָלֵהוּ לִתְרוּפָה: יחזקאל מז יב 21. וּבְנֵי צִיּוֹן גִּילוּ וְשִׂמְחוּ בַּיְיָ אֱלֹהֵיכֶם כִּי נָתַן לָכֶם אֶת הַמּוֹרֶה
לִצְדָקָה וַיּוֹרֶד לָכֶם גֶּשֶׁם מוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ בָּרִאשׁוֹן: יואל ב כג