קרבן שלשה
עשר שופרות פ"ו שקלים העדה
יז:
מסורת הש"ס
הלכה ג מתני' על של שיש מניחין את האברים. אחר הנתוח מסדרין אותן על השלחן עד שיעלום הכהנים ובגמרא מפרש למה לא עשאו של כסף או של זהב: ועל
א) תמיד לא ב מנחות צט ב, ב) עי'
תמיד לא ב, ג) יומא כא א, ד) עי'
של כסף. כלי שרת שמוציאין בכל בוקר שלשה ותשעים כלי שרת כדתנן בתמיד: נותנין לחם הפנים בכניסתו. אחר שנאפה עד שיסדרוהו על השלחן: ועל של
פסחים סד ב, ה) מנחות צח ב, ו) שם
זהב ביציאתו. והיה מונח שם עד זמן חילוק: שמעלין בקדש ולא מורידין. דכיון שסלקוהו מעל השלחן של זהב אין מורידין אותו להניחו בשל כסף: גמ' תני על של כסף.
צט א, ז) שם צח ב, ח) ועיין בתוס' שם
אותן של אולם אחד היה של כסף ואחד של זהב על של כסף היו נותנין בכניסתו דאין עניות במקום עשירות: לית כאן של כסף. לא היה באולם של כסף אלא כדתנן במתני' דשל כסף
ע"ב ד"ה אחד דכתבו כן
בשם
מרתיח ומתחמם הלחם ויש לחוש שיתעפש: ופריך
❖
ריבב"ן
הקונטרס,
לא כן תני זה אחד מן הנסים וכו'. שהיה נשמר
חורי יהודה כן עלו לראש גגותיהן ונפלו ומתו הדא
כדאי' ביומא פ"ג (דף לו.)
נקנור שם אדם
חום הלחם עד שעת סילוקו בשבת הבא א"כ לא
הוא דכתיב 1 משא גיא חזיון מה לך אפוא כי
ומזכירין אותו לשבח. פשפשין שערים קטנים
היה מתעפש אפי' היו מניחין אותו על שלחן של
עין משפט
עלית כולך לגגות תשואות מלאה עיר הומיה וגו':
שלא היו גבוהין ורחבין כשאר שערי הבית: לא
כסף: אין מזכירין מעשה נסים. כלומר אין
הלכה ג מתני' י"ג שולחנות היו במקדש ח'
נר מצוה
היה להם שם. מה היה משמש: מתני' י"ג
סומכין על הנס ועושין הכל שלא יתעפש בדרך
א)
א
הטבע: לא היה שם לחם. לסדר בשבת ובתוך
שולחנות. אינו מונה י' שולחנות שעשה שלמה
יד א מיי' פ"ה מבית הבחירה
של שייש בבית המטבחיים
ימי השבוע נזדמן להם מהו להניחם מלסדר עד
כדכתיב במשכן דשלמה במלכים וסדר הנחתן
הלי"ד:
שעליהן מדיחין את הקרביים וב' במערב הכבש
ב
טו ב מיי' שם פ"ב הלכה טו:
שבת הבאה או דלמא אע"ג שהוא פסול דכל שלא
מביא בפ' שתי הלחם במנחות אלא בבית שני
אחד של שייש ואחד של כסף על של שייש נותנין
טז ג מיי' שם פ"ג הלכה טז:
עברה עליו שבעה ימים על השלחן פסול הוא
עסקינן שלא היו שם אותן שלחנות: אחד של שיש.
את האברים ועל של כסף כלי שרת וב' באולם
ג
יז ד מיי' שם הלכה יב:
מ"מ לקיים מצות לחם הפנים לפני תמיד אין
שמניחין שם האברים: ירושלמי ר' יוסי בשם
❖
יח ה מיי' פרק ה מתמידין הלי"ג:
(מבחוץ) מבפנים על פתח הבית א' של שייש וא'
להניחו בלא לחם א"נ לא היה שם לחם לערוך
ר' שמואל בר יצחק בשם ר' יוחנן לית כאן של
של זהב על של שייש נותנין לחם הפנים בכניסתו
ביום השבת מהו להניח הלחם הראשון על השלחן
כסף מפני שהוא מרתיח יתחממו האברים
שהרי לא יתקלקל גם בשבת הבאה מיהו פסול
ועל של זהב ביציאתו שמעלין בקודש ולא מורידין
ד
ויסריחו ולפי שבקרבנות יחיד כהן א' יכול
הוא משום לינה: לפני תמיד. שיהו תמיד לפני
נוסחת הבבלי
אחד של זהב מבפנים שעליו לחם הפנים תמיד:
להוליך כל האברים ומניחן שם כדי לנוח והא
ה' אע"פ שהן פסולין: עשרה שולחנות עשה
גמ'
תני על של (א) כסף (ר' אחי ור' מיישא ומטו
(א) כסף והיו ר"א כו' לית כו':
דתנן בפ"ב דיומא תמיד קרב בא' עשר וכו' ומונה
שלמה. דכתיב ויעש שולחנות עשרה וגו': אין
(ב) ר"י בר' יהודה כו' ד"ר
בשם רב שמואל בר רב יצחק) ר' יוסי בשם ר'
שם דכך הולכת אברין למזבח הא אמרינן התם
תימר חמשה בדרום וכו'. ומימין היינו מימין
(אלעזר) ר"א בר"ש כו' ודרום מ"ד
(דכ"ו:) בד"א בקרבנות צבור אבל בקרבנו' יחיד
שמואל בר רב יצחק ר' חנניה מטי בה בשם ר'
❖
הפתח ומשמאל היינו משמאלו של פתח שהפתח
כו':
כל שרוצה להקריב מקריב אפילו אחד: על של
יוחנן לית כאן של כסף מפני שהוא מרתיח
היתה באמצע ההיכל בכותל מזרחי א"נ מימין
[א] ב)
[א]
שיש נותנין לחם הפנים בכניסתו. כדי לנוח: ועל
היינו דרום שנקרא ימין ומדדרום נקרא ימין
לא כן תני זה אחד מן הנסים שנעשו בבית
ג)
של זהב ביציאתו. עד שיוקטרו בזיכי לבונה הבאין
צפון נקרא שמאל: אלא. של משה באמצע וה'
המקדש שכשם שהיו מניחין אותו חום כך היו
הגהות הגר"א
עם הלחם כך פירש רבינו שלמה בפ' שתי הלחם
מימינו וחמשה משמאלו וכולן בצפון ההיכל: את
מוציאין אותו חום שנאמר 2 לשום לחם חם ביום
[א] ה"ג לית כאן של שיש מפני
הכא תנן אחד של שיש ובפ' שתי הלחם (דצ"ט.)
השלחן. לשון יחיד: על כלם היה מסדר.
הלקחו רבי יהושע בן לוי אמר אין מזכירין
ד)
שהוא מקרר וה"פ שהוא מפרש למה
פעמים בזה ופעמים בזה: מזרח ומערב היו
תניא ר' יוסי בר יהודה אומר שנים שהיו באולם
מעשה נסים בעון קומי רבי (לוי) אילא לא היה
לא תני בברייתא של שיש כמו במתני'
נתונין. השולחנות ראשו אחד למזרח ואחד
אחד של כסף ואחד של זהב ופירש רבינו
והיינו לפי שהשיש מקרר כמו
שם לחם מהו להניחו לשבת הבאה אמר לון כתיב
למערב דהיינו ארכו לאורך הבית: כולהון ראוין
ה
שלמה אותו של כסף על שהוא לבן כשיש נקרא
בספ"ק דיומא עמוד והפג אחת על
לשירות. ואיכא למימר על כולם היה מסדר:
ונתת על השולחן לחם פנים לפני תמיד לחם פנים
של שיש ולי נראה דתנאי היא דההיא ר' יוסי
3
הרצפה ולחם הפנים צריך שיהיה חם
ח)
נמצא שלחן בדרום. וה"פ שלחן ארכו ב' אמו' (ומחצה)
היא : שמעלין בקודש. מנלן בפרק שתי הלחם
[ב] אפילו פסול עשרה שלחנות עשה שלמה
ה)
כמ"ש לשו' לחם חום וגו'. ועי' בס'
הרי הוא (שלשים) עשרים אמה לעשרה שלחנו' וההיכל
אמר רב אחא בר יעקב אמר קרא את מחתות
ת"ח שמאריך בפלפולו: [ב] ה"ג
דכתיב ויעש שולחנות עשרה וינח בהיכל חמשה
4
כולו אינו אלא עשרים אם כן חמשה שלחנות
החטאים האלה בנפשותם ועשו אותם רקועי
ואפי' הוא כמה ימים וז"ל של הרב
מימין וה' משמאל אין תימר חמשה בדרום וה'
משנת אליהו
בעל תקלין חדתין וצ"ל לפי גי' רבינו
פחים צפוי למזבח בתחלה תשמישי מזבח ולבסוף
בצפון והלא אין השלחן כשר אלא בצפון שנאמר
דהכא איירי בלחם הפנים דנסדר
ה"ג לית כאן של שיש מפני שהוא מקרר כו'. בבבלי
גופו של מזבח: ולא מורידין. מנלן אמר ר' אחי
ואת השלחן תתן על צלע צפון מה ת"ל חמשה
5
כהלכתו בשבת וקמבעיא לן שאם אין
בתמיד (ל"א ב') הגי' במתני' דידן שהביא שם גבי
דאמר קרא ויקם משה את המשכן ויתן את
ב' דבאולם א' של כסף ואחד של זהב ופריך שם מכדי אין
לחם הפנים לשבת הבאה אי רשאי
מימין וחמשה משמאל אלא חמשה מימין שלחנו
אדניו וישם את קרשיו ויתן את בריחיו ויקם
עניות כו' אמרי עבדי דשיש ליעבדו דכסף ליעבדו דזהב
להניחה משבת זה לשבת הבאה אי
של משה וחמשה משמאלו אעפ"כ לא היה מסדר
ו)
ומשני בשם ר"ש בר"י מפני שמרתיח ועיין תוס' במנחות
את עמודיו רישיה וסיפיה לשון הקמה ולא כתיב
אמרינן משום שנסדר כהלכתו מפסיל
(צ"ט ב') ד"ה אחד של כסף שהביאו סוגיא דירושלמי כגי'
אלא בשל משה בלבד שנאמר את השלחן אשר
6
ירידה ועוד שלא סייעו אחר אלא הוא עשהו
בלינה או לא מפסיל ופשיט ליה ר'
הספרים ולית כאן של כסף לדידהו אמתני' קאי ומפני
עליו לחם הפנים (ב)רבי יוסי בי רבי יהודה אומר
שהוא גדול כך פירש רבינו שלמה:
לוי. דבנסדר כהלכתו רשאי להניחו
שמרתיח ע"ש ומשמע שם דדעתם דגרסינן של כסף כמו
לכתחלה דהא קרא דונתת על השלחן
על כולן היה מסדר שנאמר את השולחנות ועליהם
שכתבו ומיהא בכל הספרים כו' של כסף כו' אך דבשם
7
תקלין חדתין
רש"י כתבו דגרס של שיש כמש"ש במתני' ד"ה על פתח כו'
ודאי בנסדר כהלכתו משתעי וכתיב
לחם הפנים: תני ז) [ב] מזרח ומערב היו נתונין
כו'. שמן השמים הסכימו: מתני' שעליהן מדיחין
דעכשיו מניחו על של שיש כו' ובברייתא שם במנחות
תמיד ואפילו כמה ימים ומש"ה מחק
דברי רבי ר"א בי רבי שמעון אומר צפון ודרום היו
דתני של כסף היא ברייתא דירושלמי דתני של כסף.
את הקרבים. לשון רבינו הגאון וכן הפשט וניתוח
רבינו תיבת פסול דקרא לא איירי
ובתמיד שם אכולהו פריך ומשני מפני שמרתיח ולשיטתו
נתונין מ"ד מזרח ומערב ניחא [ג] כולהן ראוין
היה שם אלא שלזה משמש יותר בקבע שהיו
אלא בכשרי וע' בספר תקלין חדתין
אזיל בירושלמי. ומה שכתב שם ברש"י ד"ה שנים דהא
מדיחין עליו ומונח עד הקרבה ועי' תוי"ט
ובמשנת אליהו כי מאריך בפלפולו
לשירות מ"ד צפון ודרום נמצא שלחן בדרום
דקרי כסף בברייתא משום דשיש לבן ככסף ליתא ולאו
פ"ה דמדות (מתני' ג'): על של שיש. אחר
וכמה הלכתא גברוותא איכא למשמע
דברי רש"י הוא כמו שהביאו התוס' בשמו דפלוגתא
ומנורה
הניתוח מסדרין שם האיברים עד שיעלום
מהאי גי': [ג] צ"ל כולהן לצפון ול"ג
דתנאי הוא ובמתניתין דמנחות פירש רש"י פשטא דמתני'
❖
הכהנים: ועל של כסף כלי שרת. שהיו מוציאין בכל בקר כדתנן בתמיד: על של שיש
דבאמת למה היו מניחין כלל על שלחן הראשון הא מיד הם מסלקין ממנו ומפרש דזהו מ"ש במתני' שמעלין
ראויה לשירות:
נותנין לחם הפנים בכניסתו כו' שמעלין בקדש. לכן ביציאתו של זהב ותחלה על של שיש:
בקדש דלכך היו מניחין אותו שם כדי להראותו שמעלין כו' דעכשיו מניחין על של שיש ומיד מסלקין
גמ' תני על של כסף. הא דתני במתני' על של שיש בכניסתו תני בברייתא על של כסף
כו' ואפשר דלשיטתו דמיד היו מסלקין מפרש בסוגיא דתמיד דלא פריך כלל אשלחן שיש דשל אולם משום
ומכל מקום שפיר הוי מעלין בקדש מכסף לזהב: ה"ג לית כאן של שיש מפני שהוא מקרר.
דעלה מפרש במתניתין שמעלין כו' וכפירושו במתני' וס"ל דלא שייך שמא ירתיח בזמן מועט אלא
גליון הש"ס
דאכולהו שיש דשל איברים קאי וראיה לזה מדפריך בתמיד שם וליעבדו דכסף וליעבדו דזהב דמשמע
כלומר דמפרש למה לא תני בברייתא של שיש כמו במתני' והיינו לפי שהשיש מקרר כמו
דכולהו יעשה או של כסף או של זהב ובכה"ג ודאי לא יהיה מעלין בקודש כו' וגם מאי דמשני ע"כ
בסוף פרק קמא דיומא עמוד והפג אחת על הרצפה ולחם הפנים צריך שיהיה חם כמ"ש
[א] עי' הגהות הגר"א אבל במפרש
דזהב נמי מרתיח וא"כ מאי פירוקא דשלחן קמא לא עביד דכסף משום שמא ירתיח אע"ג דעליו יהא
לשום לחם חום וגו': ופריך לא כן תני זה א' מן הנסים כו'. ואם כן כיון שדרך נס היה
בתמיד שם לא נראה כגירסתו וגם
מונח זמן מועט ומה שיהא מונח ע"ג שלחן הב' של זהב ביציאתו זמן רב עד שיקטירו הבזיכין לא
חם כל השבוע אם כן ליכא למיחש לשיתקרר: אין מזכירין מעשה נסים. דתחלת סידורו
איכפת ליה לשמא ירתיח ולפ"ז נדחו דברי תוי"ט במנחות שם ע"ש וכן מורין דברי הרע"ב בפרק ו'
התוס' במנחות דף צט ע"ב ד"ה
צריך שלא יתקרר ולא לסמוך על הנס ומתניתין דסבירא ליה על של שיש מפרש בבבלי תמיד
דשקלים משנה ד' ד"ה על של שיש דנקט קושיא ותירץ דסוגיא דתמיד רק על של איברים לחוד ולא אלחם
אחד היה להם הגי' שלפנינו:
(ל"א ב') מפני ששל כסף מרתיח ואיכא למיחש שלא יתעפש: לא היה שם לחם מהו להניחו
הפנים רק דבמעלין בקודש פירש דלא כרש"י שם ובמנחות
העתיק דברי ר"ש ע"ש ועיין
(פרק א' מ"ז)
[ב] עי' בתוס' מנחות דף צט ע"א
לשבת הבאה. בלחם כשר איירי אי רשאי להניחו לשבת הבאה ולא מיפסל בלינה אף בנסדר
תוי"ט דשקלים ד"ה שמעלין כו' ופירש הרב כו' כלומר ולכך לא כו' ודבריו תמוהים ועיין במנחות שם
❖
ד"ה תרי שהיה להם גירסא אחרת:
כהלכתו או דמיפסיל בלינה בנסדר כהלכתו: ה"ג א"ק ונתת על השלחן לחם פנים לפני
בד"ה על של שיש כו' בסוף דבריו ל"ק דאסיפא קאי וכ"פ הרב כו' ע"ש ולגירסת הספרים שהביאו
תמיד. ואפילו הוא כמה ימים. וגם לכתחלה יכול להניחו על כמה ימים דקרא ודאי איירי
התוס' דבמתני' גרס של כסף א"כ ודאי דבתמיד לא קאי הקושי' ופירוקא דשמא ירתיח רק אאינך
בנסדר כהלכתו דכתיב ונתת לחם וגו' והיינו לחם כשר ואפילו הכי כתיב תמיד להורות דרשאי
אחרינא והמפרש בתמיד שם אחז גירסת הספרים דשל כסף ונקט פירוש דשמא ירתיח ולחם הפנים
בלבד ודבריו תמוהים ולשון רש"י דמנחות ד"ה שנים שהיו כו' אטעיתיה. ובין לדין ובין לדין גירסת
להניחו לכתחלה ולא מיפסל בלינה: עשרה שולחנות כו'. סוגיא זו במנחות (צ"ח ב' צ"ט
תורה אור השלם
הספרים דבירושלמי קשה דמאי פריך בירושלמי מנסא דלחם חם בכה"ג ולא מסתבר לדחוקי ולכן גרס
ומסקנא דהכא כס"ד דהתם מיתוקמא: וא"ת ה' בדרום כו'. והאי מימין מימין דפתח
א')
שפיר שמא יקרר והוא פירושא לברייתא דלא תני של שיש ושפיר פריך מניסא דהיה הלחם חם כו'
וכן משמאל דפתח קאמר ובבבלי שם קאמר בהדיא וא"ת מימין דפתח כו': והלא אין שלחן
1. מַשָּׂא גֵּיא חִזָּיוֹן מַה לָּךְ אֵפוֹא
וא"ש לשיטת רש"י דבכה"ג שייך למיחש דיתקרר אף בזמן מועט ולא סתרי הסוגיות אהדדי כלל
כו'. הפתח היה באמצע ההיכל בכותל מזרחי ונמצאו ה' שלחנות שבשמאל דרך כניסה כולם
כִּי עָלִית כֻּלָּךְ לַגַּגּוֹת:
ומסוגיא דירושלמי דכאן סיעתא לשיטת רש"י בשלהי חגיגה (כ"ו ב') ד"ה סילוקו כסדורו ודלא
בדרום: אלא כו' ה' מימין שלחנו של משה כו'. וכולן בצפון ההיכל וכדמפרש לקמן: רבי
ישעיהו כב א ב
כמ"ש התוס' שם ד"ה סילוקו כו' דלא היה חם כו' ועיין רמב"ם בהל' בית הבחירה פ"ג הלכה י"ו
יוסי בר"י אומר על כולן כו'. ובבבלי נקט לה בדר"א בן שמוע ורבי יוסי בר"י ס"ל דאין
2. וַיִּתֶּן לוֹ הַכֹּהֵן קֹדֶשׁ כִּי לֹא הָיָה
דגירסתו א' של שיש ואחד של זהב דמעלין כו':
מסדר אלא על של משה כו' ע"ש: ה"ג מזרח ומערב כו' דברי רבי. וכן הוא בכולא תלמודא
בעון קומי דרבי לוי כו' ואפילו הוא כמה ימים. כך היא גירסת רבינו וגירסת הספרים ואפילו הוא
שָׁם לֶחֶם כִּי אִם לֶחֶם הַפָּנִים
פלוגתייהו: ה"ג מ"ד מזרח ומערב ניחא. דסוגיא זו ס"ל למסקנא כסלקא דעתא דבבלי שם
פסול וצ"ל לפי גירסת רבינו דהכא איירי בלחם הפנים דנסדר כהלכתו בשבת וקמב"ל שאם אין
הַמּוּסָרִים מִלִּפְנֵי יְיָ לָשׂוּם לֶחֶם
שהיו מסודרים ראשו של זה בצד ראשו של זה ואם כן למאן דאמר מזרח ומערב מונחים שפיר
לחה"פ לשבת הבאה אי רשאי להניחם משבת זה לשבת הבאה אי אמרינן משום שנסדר כהלכתו מפסיל
חֹם בְּיוֹם הִלָּקְחוֹ: שמואל א כא ז
היו עומדים בצד צפון עשרה שלחנות ראשו של זה בצד ראשו של זה אע"ג דאי אפשר שישבו
בלינה או לא מפסיל ופשיט ליה ר' לוי דבנסדר כהלכתו רשאי להניחו לכתחלה דהא קרא דונתת על
3. וְנָתַתָּ עַל הַשֻּׁלְחָן לֶחֶם פָּנִים
השלחן ודאי בנסדר כהלכתו משתעי וכתיב תמיד ואפילו כמה ימים ומש"ה מחק רבינו תיבת פסול
י' שלחנות של עשרים אמה בעשרים אמה מצומצמות שלא יצאו קצת חוץ לעשרים אמה הפנימיות
שמות כה ל
לְפָנַי תָּמִיד:
דקרא לא איירי אלא בכשר וכמה הלכתא גברוותא איכא למשמע דהשתא לפי פשיטות זו אית לן למימר
איכא למימר לא דק כולי האי הא דנקט בסוגיין וכולן היו נתונין משליש הבית ולפנים: ה"ג
4. וַיַּעַשׂ שֻׁלְחָנוֹת עֲשָׂרָה וַיַּנַּח
דדוקא נסדר כהלכתו לא מפסיל בלינה מהאי קרא וטעמא נמי איכא דנעשה לחמו של שלחן משא"כ
מאן דאמר צפון ודרום נמצא שלחן בדרום. שאורך העשרה שולחנות עשרים וההיכל מצפונו
בנסדר שלא כהלכתו דליכא קרא וטעמא והשתא אנהרינהו לעיינין סוגיא דבבלי מנחות (צ"א) יומא
בַּהֵיכָל חֲמִשָּׁה מִיָּמִין וַחֲמִשָּׁה
לדרומו לא היה אלא עשרים מצומצמות ואם כן ה' שלחנות ע"כ יהיו בדרום ובקרא קפיד
(כ"ט ב') אשר נתקשו בה רבותינו בעלי התוס' זבחים (פ"ז א') ד"ה לשלחן מדמינן לה ונשארו
מִשְּׂמֹאול וַיַּעַשׂ מִזְרְקֵי זָהָב מֵאָה:
שיהיו השולחנות דוקא בצפון ונשאר בקושיא ולא חש להאריך בקושיות האחרות שבבבלי וליישבם
בתימה דלישני ליה שאני שלחן דבנסדר כהלכתו לא פסיל ואני מוסיף תמיה על תמיהתם למרמי דרבא
דברי הימים ב ד ח
אליביה דמ"ד צפון ודרום מונחים משום דלית הלכתא כוותיה דראב"ש דהלכה כרבי מחבירו
מוקי ליה רבא בשקדם וסילקו אלמא דס"ל דבלא נסדר מפסיל
אדרבא דהא ביומא שם ובמנחות (ק.)
5. וְשַׂמְתָּ אֶת הַשֻּׁלְחָן מִחוּץ
בלינה ואי אמרינן דנסדר נמי מפסיל א"כ תקשי דידיה אדידיה היכי קאמר לשלחן מדמינן הא בשלחן
לַפָּרֹכֶת וְאֶת הַמְּנֹרָה נֹכַח הַשֻּׁלְחָן
מפסיל בכל גוונא והאמת יורה דרכו דסוגיא דבבלי נמי ס"ל דבנסדר כהלכתו ודאי ל"פ בלינה כדפירשתי אלא דפריך ביומא ובמנחות שם אי אמרי' כ"ש מקדשין שלא בזמנו או דליקדיש ב"ש מסתברא
עַל צֶלַע הַמִּשְׁכָּן תֵּימָנָה וְהַשֻּׁלְחָן
דבכה"ג מפסיל דחידוש איתא וקרא וטעמא הנ"ל ליכא ומשני דמיירי בקדם וסלקו או דנעשה כמו שסדרו הקוף. ולכן בלא נסדר נמי לא מפסיל אבל בנסדר כהלכתו ודאי לא מפסיל וע"ש כל הסוגיות הנ"ל
תִּתֵּן עַל צֶלַע צָפוֹן:
היטב ועת לקצר. ומעתה אבאר בעזה"י שיטת הרמב"ם בפ"ה מהל' תמידין ה' י"ב י"ג י"ד אשר נתלבטו בדבריו הכ"מ והתוי"ט והלח"מ ע"ש בדחוקם ולעד"נ כי שפתיו ברור מללו דלכאורה יש
שמות כו לה
לדקדק בנועם לשונו דבתחלה כתב נפסל הלחם ואינו קדוש ובבבא שני' בהקטיר הבזיכין לאחר שבת הבאה כתב הלחם אינו קדוש ונפסל למה שינה לשונו. ועוד יש להפליא פליאה נשגבה אשר לא הרגישו
6. וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה אֵת כָּל הַכֵּלִים
רבותינו בזה כי הרואה בפירושו למשנה זו בבבא זו הוא ממש להיפך ממה שפסק בחבורו. וגם מהו שכתב בפירושו ומותר הי' לאכלו אבל נראה לי ברור דשיטתו לפרש המשנה דבכה"ג דסידר לאחר שבת
הלחם ובזיכין ואז לא נתקדש כלל הלחם וא"כ אם מקטירו אחר שבת הבאה בחול לא נפסל הלחם דהא לא הונחו בשבת ולא הוקטרו בשבת וס"ל דע"כ חדא בעי' או שיסודרו בשבת אע"פ שהקטיר אחר שבת
אֲשֶׁר בֵּית יְיָ אֵת מִזְבַּח הַזָּהָב וְאֶת
כו' פסול כמ"ש בהדיא בהלכה י"ד וכן כשנסדר אחר שבת והוקטרו כבזיכין בשבת ג"כ נפסל הלחם וז"ש שם בפירושו שאם הקטיר הבזיכין לאחר השבת לא נפסל הלחם ואם יקטיר בשבת יפסול ולכן יניח
הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר עָלָיו לֶחֶם הַפָּנִים
על שבת ג' וכתב שהיה מותר לאכלו מיד כיון דלא נפסל הלחם במה שנשאר בשבת ג' ובזה ביאר מ"ש שאפילו נשאר ר"ל שהוא חיזוק תקונו שיניח עד שבת ג' שמ"מ לא יפסול ולפ"ד בפירושו סתם כן
מלכים א ז מח
זָהָב:
בחבורו וזהו הכל בבא ג' דמתני' אלא דהרחבת ביאורו היא דלהכי יניחו בשבת ג' משום דבשבת א' יפסל ואחר שבת הבאה לא יפסל וז"ש וכן אם סידר כו' הלחם אינו קדוש ונפסל תיבת אינו קאי אשניהם
7. וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה אֵת כָּל הַכֵּלִים
כלומר אינו קדוש ואינו נפסל אינו קדוש משום שנסדר כסידור הקוף דהרמב"ם פסק ודאי כר"ז ור"ח דחזי' שלא הזכיר סברא דרבא שקדם וסילקו ואינו נפסל ג"כ מה"ט וכמ"ש בפירושו בהדיא בהא אינו נפסל
אֲשֶׁר בֵּית הָאֱלֹהִים וְאֵת מִזְבַּח
אבל אם הקטיר הבזיכין בשבת נפסל הלחם דגרס פסולה וכמ"ש רש"י ביומא ומנחות כיון שהקטיר בשבת כו' ומ"ש וכן קאי אעיקר דינא דמסיק אבל אם כו' דזהו עיקר בבא דמתני' ומה שסידר קודם דיוקא
והסברא דילי' הוא כדכתב בפירושו וממילא ע"ש בהלכה י"ג שאפי' נשאר כו' חזינן בפירושו ולשונו דהסברא דשריותא דלחם זה הוא שמשהה אותו כ"כ ומותר היה לאוכלו מיד כיון שאינו קדוש ואינו נפסל
הַזָּהָב וְאֶת הַשֻּׁלְחָנוֹת וַעֲלֵיהֶם
רק דהתקנה ש"ד כיון שאפי' נשאר כו' אין בכך כו' ומדויק בלשונו שאפי' כו' דנסדר ודאי לא מפסיל אלא שאפי' נשאר זה הלחם כו' ג"כ לא נפסל והגם דלא נחית הרמב"ם לאורויי בנסדר כהלכתו ממילא
לֶחֶם הַפָּנִים: דברי הימים ב ד יט
נכלל בדבריו מה שנכלל בלישנא דמתני' דנקט ומורה לנו דלא כרבא דאוקים דוקא בקדם וסילקן וגם מגופא דדינא דכיצד יעשה מוכח דפסק דלא כרבא. ואי נימא דהרמב"ם נתכוין לאורויי הכא דינא דנסדר
כהלכתו וכמ"ש הלח"מ א"צ למה שנדחק שדעת הרמב"ם לסמוך אחילוק התוס' שאין זה דרכו אלא ודאי אסוגיא דירושלמי דידן סמיך כדרכו תמיד. ודין הלכה י"ד כנים דברי התוי"ט שלשונו מוכיח דל"ג
במתני' בבא זו אלא שהוציא דבריו מהתוספתא ודלא ככ"מ רק טעמא דכ"מ מוכרח כמ"ש התוי"ט ע"ש: ה"ג מ"ד מזרח ומערב ניחא. עי' תוס' במנחות (צ"ח ב' צ"ט א') ד"ה הרי שנדחקו ליישב