קרבן שלשה עשר
שופרות פ"ו
שקלים
יח.
מסורת הש"ס
העדה
בדרום: ומנורה בצפון. ל"ג: משוך מן הכותל בשתי אמות כלפי צפון. שיהיו שני כהנים הנושאים ב' סדרים הולכין זה בצד זה ותוס' גורסין משוך ב' אמות ומחצה:
א) יומא לג ב, ב) מנחות צח ב, ג) שם
צט א, ד) שם כט א, ה) עיין מנחות
באמצע הבית. היינו באמצע ההיכל כשלא נחשב בית קדשי קדשים עמו ההיכל ארכו ארבעים ובית קדשי קדשים ארכו עשרים אמה והמזבח היה עומד בתחלת עשרים אמה
כט א וירושל' יומא פ"ד הלכה ד ומדרש
של ההיכל המערביים: משליש הבית. של צד מזרח: ולפנים. לצד מערב והיינו כשנחשב בית קדשי קדשים עמו: הוא מכלות הזהב. פסוק הוא בד"ה וקמפרש מהו מכלות
חזית פ' עמודיו עשה כסף, ו) יומא
הזהב וקאמר שהן כולו של זהב סגור שהיה לשלמה שהרי עשר מנורות עשה ולכל אחת היה צריך אלף ככר כדמסיק: לקיים מה שנאמר. במנורת משה ככר זהב טהור וגו': ה"ג מעשה
נה ב תמורה כג ב, ז) מנחות קד א קז
במנורת המקדש שהיתה יתירה על מנורה שעשה
ריבב"ן
ב תמורה כג ב, ח) מנחות קו ב,
משה במדבר דינר זהב והכניסוהו לכור פ'
ומנורה בצפון והא תני השלחן היה נתון מחצי
א)
ט) זבחים קג א [תמורה כג ב], י) עי'
מתני' י"ג שופרות היו במקדש. וכולן פיהן
פעמים ולא חסר האש ממשקלה: ופריך ויאות.
יומא נה א, כ) עי' עירובין לב א,
הבית ולפנים משוך מן הכותל ב' אמות ומחצה
(א)
צר כדי שלא יוכל אדם להכניס ידו בפנים
בתמיה וכי כך הוא והלא עינינו רואות כשנותנין
ל) מהן, מ) לפנינו שם איתא לשון זה
כלפי הצפון ומנורה כנגדו בדרום מזבח הזהב היה
זהב בכור באש הוא נחסר: ומשני עד דלא יקום
ולגנוב מן הכסף וכולהו מפרש למאי אצטריכו.
גבי נירון דשדריה טיטוס לצור את
נתון [א] באמצע הבית חולק את הבית מחציו
וכו'. כשעדיין לא קים הזהב על ברירותיה שלא
עצים ולבונה גרסי' וברוב ספרים כתוב ללבונה
ירושלים ועיין רש"י במנחות ד' ז ע"ב
❖
נצרף כל צרכו נחסר ממנו אבל בשכבר נצרף כל
ולפנים משוך קימעא כלפי (צפון) חוץ וכולהן
וטעות הוא דהא כל אחד ואחד יש לו שופר
א
והגהות מהרי"ב ז"ל שם,
[א]
צרכו לא נחסר ממנו כלום אפי' מכניסין אותה
בפני עצמו ולבונה לבד ועצים לבד כדתני
היה נתון משליש הבית ולפנים עשר מנורות עשה
ב)
לאש כמה פעמים:
ואזיל. וזהב לכפורת לשון כפורי זהב פי' מזרקים
שלמה שנאמר ויעש את מנורת הזהב עשר
1
הלכה ד מתני' תקלין חדתין. שבו
עין משפט
ולמה נקרא שמם כפורי ע"ש שמקנחין ידיהם מן
כמשפטו ויתן בהיכל ה' מימין וה' משמאל אין
נותנין שקלי שנה זו וכשמגיע זמן
מ)
נר מצוה
הדם כדאמרי' בגיטין [דף נו] בענין נבוזראדן
תימר חמש בצפון וחמש בדרום והלא אין המנורה
התרומה הגזבר מוציא כל שקלים שבשופר ונותנן
בעי לכפורי ידיה בההוא גברא. ששה לנדבה
יט א מיי' פ"א מבית הבחירה
כשירה אלא בדרום שנאמר ואת המנורה נוכח
ללשכה כדי שיתרמו מהם והשני כתוב עליו תקלין
2
לקיץ המזבח: מתני' קינין. הן תורין גוזלי
הל"ז:
עתיקין ומי שלא הביא שקלו בשנה זו מביא בשנה
השלחן על ירך המשכן תימנה מה ת"ל חמש מימין
כ ב מיי' פרק ב משקלים הל"ב:
עולה הן בני יונה אבל שופר לקיני חובה לא
שאח"כ ונותנו לשופר והגזבר נוטלם ונותנם בשירי
וחמש משמאל אלא חמש מימין מנורתו של משה
כא ג מיי' פט"ז ממעה"ק הלי"ג:
בעי ר' יהודה והטעם כדאיתא בפ' הוציאו לו
הלשכה והג' כתוב עליו קינין והן תורין גדולים
כב ד מיי' פרק ב מערכין הל"ט
וחמש משמאלה אעפ"כ לא היה מבעיר אלא של
ג)
דשמא ימות א' מהן נמצאו כל המעות
והד' גוזלי עולה והן בני יונה הקטנים וכולן עולות
(דף נה)
ובכ"מ:
משה בלבד שנאמר ומנורת הזהב ונרותיה לבער
3
שבשופר הולכות לים המלח כי היכי דאמרינן
אבל לקני חובה לא היה שופר כדמפרש בגמרא:
❖
כג ה מיי' פרק ה מפהמ"ק הל"ט:
בערב בערב ר' יוסה בי ר' יהודה אומר על כולן
עצים. המתנדב עצים למערכה נותן דמיהן לתוכו:
בחטאת שמתו בעליה דאזלא למיתה הכי נמי
היה מבעיר שנא' ואת המנורות ונרותיהם לבערם
לבונה. המתנדב לבונה נותן דמיו לתוכו: זהב.
4
מעות שהופרשו לחטאת ומתו בעליהן הולכות
המתנדב זהב נותנו שם או דמי שויו והוא לכפורת
כמשפט לפני הדביר זהב סגור והפרח והנרות
לים המלח ופריך התם ונברור ד' זוזי ונשדי במיא
נוסחת הבבלי
כלומר לכלי שרת שהמזרקות נקראים כפורי זהב
והנך לישתרו ר' יהודה לטעמיה דלית ליה ברירה
והמלקחים זהב הוא מכלות זהב הן כילו זהבו
ד)
(א) מן הקרן ב' כו' היה באמצע
בעזרא ובד"ה לפי שהכהן מקנח בהן אצבעו בין
כדאמר בעירובין [דף לז] מדתני איו: וחכ"א
של משה תני רב יהודה בשם אסי היה שלמה נוטל
הזאה להזאה שהשיריים שבאצבעו פסולים: ששה.
כו' על צלע המשכן כו' לבער בערב
קינין הן קיני חובה אחד לעולה ואחד לחטאת
אלף ככרי זהב ומכניסן לכור ומוציאן עד שהוא
ר"י בר"י כו' כילו זהבו של שלמה
שופרות הנותרות הן לנדבה ובגמרא מפרש:
ורבנן לא חיישי למיתה. גוזלי עולה בין תורין
מעמידן על א' לקיים מה שנאמר ככר זהב טהור
כו' ר"י בשם איסי כו' במנורת
5
האומר הרי עלי עצים. סתם: לא יפחות משני
בין בני יונה כולן עולות נדבה: שני גזירין.
[מקדש שהיתה יתירה על מנורה
עשה אותה וגו' תניא אמר רבי יוסי בי רבי
גזירין. כאותן שמסדרין על המערכה ושיעורן
ה)
מפורש ביומא פ"ב (דף כו) תניא ר"ש בן יוחאי
שעשה משה במדבר דינר זהב]
מפורש בגמ': לא יפחות מן קומץ. שזהו שיעור
יהודה מעשה במנורת זהב שעשה משה במדבר
והכניסוה כו': (ב) שלא שקל
אומר מנין לתמיד של בין הערבים שטעון שני
הלבונה הבאה עם המנחה ובגמרא מפרש מנ"ל
והיתה יתירה דינר זהב והכניסוה לכור שמונים
אישתקד כו': (ג) מביאה דמיהן
גזרי עצים בשני כהנים שנאמר וערכו עצים על
ודוקא המתנדב סתם אבל אם רצה להביא אפי'
פעם ולא חסרה כלום ויאות עד דלא יקום על
ונותנת כו' ר' יוסי בר ביבין א"ר
[ב]
האש וערכו שנים אם אינו ענין לתמיד של שחר
קורט של לבונה מביא: זהב. המתנדב זהב סתם
ביבי ב"מ כו' א"ר אליעזר מתני'
ברריה הוה חסר סגין מן דו קיים על ברריה לא
שהרי כבר נאמר ובער עליה הכהן עצים בבקר
לא יפחות מדינר זהב: אשם הוא אשום אשם לה'.
כו'
באמה גרומה ר"ח אמר כמין
חסר כלום:
❖
וקשיא רישא לסיפא דאשם הוא משמע בהווייתו
תנהו ענין לתמיד של בין הערבים ואמרינן
כו':
הלכה ד מתני' שלשה עשר שופרות היו
יהא כהלכתו שהוא נאכל לכהנים ואשם לה' משמע
ב
ו)
בפרק בתרא דמנחות (דף קו) ת"ר קרבן מלמד
שכולו לה' ודרש יהוידע הכהן כל שהוא מותר
במקדש וכתוב עליהן תקלין
שמתנדבין עצים וכמה שני גזירין וכן הוא אומר
חטאת ואשם ילקח באותו המותר עולות נמצא ב'
והגורלות הפלנו על קרבן העצים ותניא בתוספתא
חדתין ותקלין עתיקין קנין וגוזלי עולה עצים לבונה
הגהות הגר"א
הכתובים קיימים אשם לה' הבשר ואשם לכהנים
בפרק [ג' דמכילתין] האומר הרי עלי עצים
זהב לכפורת ששה לנדבה תקלין חדתין שבכל
ז)
[א] ה"ג ומזבח הזהב היה נתון
העורות והיכן מצינו מדרש זה ביהוידע כסף אשם
מביא דמי שני גזרין ונותן לשופר והכהנים
שנה ושנה ועתיקין מי שלא הביא אשתקד שוקל
(ב)
באמצע מושך כלפי חוץ וכולן היו
וכסף חטאת לא יובא בית ה' לכהנים יהיו וא"א
מקבלין אותן ולוקחין בהן עצים ומקריבין
נתונים משליש הבית ולפנים כצ"ל
לשנה הבאה קנין הן תורין וגוזלי עולה הן בני יונה
לומר דכסף שקדש לשם חטאת ולשם אשם יהנו בו
אותן ע"ג המזבח ונאותין בהן ואין מועלין ואם
והשאר שבינתים נמחק. וכ"ה
כולן עולות דברי ר' יהודה וחכ"א קנין אחד חטאת
הכהנים אלא ה"ק יעשו ממנו דבר שיהנו בו
בתוספ' פ"ב דיומא והכי דייקא
הקריבן בחוץ פטור אבל אם אומר שני גזירין
הכהנים והיינו עולות שהעורות לכהנים: גמ' לא
וא' עולה גוזלי עולה כולן עולות האומר הרי עלי
ח) ג
הסוגיא שם ע"ש וכ"ה ברמב"ם פ"ג
של עצים אלו לגבי מזבח הכהנים מקבלין אותן
היה שופר של קיני. חובה כגון זב וזבה ויולדת
עצים לא יפחות משני גזירין לבונה לא יפחות מקומץ
מהלכות ב"ה הלי"ז ע"ש. וכ"מ
ממנו ומקריבין אותן ע"ג המזבח ואין נאותין
שיתנו לתוכו מעות כשם שהיו שופרות לקן נדבה
ברש"י ביומא שם שלא הזכיר קמעה
זהב לא יפחות מדינר זהב ששה לנדבה נדבה מה
ד
בהן ומועלין בהן ואם הקריבן בחוץ חייב דברי
כדתנן במתני': מפני התערובות. שמא תמות
וגם לחוץ משמע חוץ דשלחן דמשה
היו עושין בה ה לוקחים בה עולות הבשר לשם
ר' וחכ"א אם הקריבן בחוץ פטור ואלו ואלו
אחת מאותן שנתנו מעות בשופר וה"ל מעות
דנקט שלחן ומנורה ומאלו היה יכול
ועורות לכהנים זה ט) מדרש דרש יהוידע כהן גדול
חטאת שמתו בעליה מעורבין עם הכשרות והכל
הולכין ללשכת העצים: קומץ לבונה. כדתנן בפרק
למשוך יותר אבל לא היה משוך
אשם הוא אשום אשם לה' זה הכלל כל שהוא
פסולין והולכין לים המלח: ה"ג והתני האשה שיש
6
משאר השלחנות וגי' הספרים חולק
בתרא דמנחות ה' קמצין הן: האומר הרי עלי
עליה לידה או זיבה מביאה דמי קן וכו'. כ"ה
את הבית שבוש הוא: [ב] בגמ' דידן
בא משום חטאת ומשום אשמה ילקח בהן עולות
לבונה לא יפחות מקומץ. המתנדב מנחה יביא
ברמב"ם פ"ק מהל' מחוסרי כפרה: אבל באומרת
הגי' והעמידו על ככר ועי' בס' ת"ח
עמה קומץ לבונה. המעלה את הקומץ בחוץ חייב
הבשר לשם והעורות לכהנים נמצאו שני כתובין
טעם הגון על שלא הגיה הגאון בתוך
הרי עלי קן. שניהם עולות והרא"פ לא הרגיש
שני בזיכי לבונה טעונין שני קומצין: זהב לא
משנת אליהו ❖
קיימין אשם לה' ואשם לכהן ואומר כסף אשם וכסף
7
הסוגיא כגי' הבבלי כדרכו בקדש:
בזה: ונותנתו בשופר. שכתבו עליו קנין ודמי
חטאת לא יובא בית ה' לכהנים יהיו: גמ' תניא
יפחות מדינר זהב. ופריך בפרק בתרא דמנחות
י)
ודלמא נסכא א"ר אלעזר דאמר מטבע ודלמא
אמר ר' יהודה לא היה שופר של קינין בירושלם
הסוגיות ועי' תוס' שם (צ"ו א')
ד"ה כל וצ"ח ב' ד"ה
פריטי פריטי דדהבא לא עבדי אינשי. תניא
גליון הש"ס
מפני התערובות שמא תמות אחת ונמצאו דמי
כ)
מזרח כו' עי' רמב"ם פ"ג מהל' בית הבחירה הלכה י"ב:
בתוספתא בפ' בתרא [דמכילתין] האומר הרי עלי
ה"ג ומזבח הזהב באמצע משוך כלפי חוץ. ולא גרס
חטאות מיתות מעורבות בהן והתניא ל) האשה
[א] היינו ממנורה של משה אבל
לבונה מביא דמי מלא קומץ לבונה ונותן לשופר
רבינו כלפי חוץ קימעה שכן הוא בתוספתא פ"ב דיומא
שאמרה הרי עלי קן (ג)מביאה דמי קן ונותנתו בשופר
שאר המנורו' משוכות חוץ מן המזבח
והכי דייקא הסוגיא דקאמר דכולן היו נתונין משליש הבית
והכהנים מקבלין אותו ולוקחין מהן לבונה
ולכך אמרו ביומא דמזבח פגע ברישא
ולפנים א"כ לא היה משוך לחוץ וכ"ה לשון הרמב"ם פ"ג
ואוכלת
ומקריבין אותו ע"ג המזבח. האומר הרי עלי
דלא היה מבעיר אלא בשל משה ובזה
מהל' ב"ה הלכה י"ז ומשוך לחוץ ר"ל כלפי חוץ וכ"מ
זהב מביא דמי דינר זהב ונותן לשופר והכהנים
מקבלין אותו ולוקחין בהן זהב
בתוספתא שם וכ"מ ברש"י ביומא שם שלא הזכיר קימעה וגם לחוץ משמע חוץ דשלחן דמשה דנקט
אפשר ליישב דברי הרמב"ם פ"ה
שלחן ומנורה ומאלו היה יכול לימשך יותר אבל לא הי' משוך משאר השלחנות וגי' הספרים חולק את
ועושין אותן רקועי פחים צפוי למזבח: ששה לנדבה. מפרש בפרק בתרא דמנחות
ממעה"ק הלי"ד ופ"ד מעיוה"כ
הבית כו' שיבוש הוא: ולא חסר כלום. מרן הגאון כתב בגליון ובגמ' דידן הגי' והעמידו על ככר
מקושית הרשב"א עי' בכ"מ ולח"מ
ששה כנגד מי אמר ר' חזקיה כנגד ששה בתי אבות הכהנים שיהא להם שלום זה
והיינו דפריך שם ומי חסר כולי האי ככר בכל פעם והא מעובדא דמנורת בית המקדש משמע דלא חסר
❖
ודו"ק:
עם זה ר' יוחנן אמר מתוך שהנדבה מרובה תקנו להם שופרות מרובין כדי שלא
כולי האי אבל כ"ש מיהא חסר והיינו ההוא דינר והכא בסוגיין דקאמר יאות עד דלא קאים כו' אבל
כשנתברר הרבה לא חסרה כלום ונשאר גם הדינר ולכן לא הגיה רבינו בסוגיין כגי' הבבלי דמשמע דחילק
יתעפשו המעות זעירי אמר כנגד פר ועגל ואיל וכבש וגדי כולן הן נדבה ודמיהן
ידועין פר מביא מנה עגל מביא חמשה סלעים איל מביא ב' סלעים כבש מביא סלע הכי איתא בפרק בתרא דמנחות אבל לגדי ושעיר לא מצינו דמיהן ושמא דמיהן
תורה אור השלם
כאיל וכבש ור' היא דאמר קטן והביא גדול לא יצא אם נדר להביא עגל והביא פר לא יצא להכי אצטריך לכל אחד ואחד שופר בפני עצמו שאם מערבן והביא פרים מכל
המעות לא יצא ידי נדרו מי שנדר עגל בר פדא אמר כנגד פרים אילים וכבשים ושעירים ומותרות והמעה דהיינו קולבון פרים פר חטאת של צבור שאבדו והפריש אחרים
1. וַיַּעַשׂ אֶת מְנֹרוֹת הַזָּהָב עֶשֶׂר
תחתיהן ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויפלו דמיו לאותו שופר אילים אשם גזלות ומעילות שעירים שעיר הרגלים כבשים אשם נזיר ואשם מצורע ואהכי לא מערבו עם
כְּמִשְׁפָּטָם וַיִּתֵּן בַּהֵיכָל חָמֵשׁ מִיָּמִין
וְחָמֵשׁ מִשְּׂמֹאול:
מותר גזילות ומעילות דאלו בני שנה ואלו בני שתים ואלו באים לכפר ואלו באין להכשיר וכולן אם אבדו והפריש אחרים תחתיהן ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויפלו
דברי הימים ב ד ז
דמיהן כל א' א' לשופרו. והמותרות כגון הפריש מעות לכל אלו ונותרו כגון שהוזלו הבהמות ושמואל אמר כנגד מותר חטאת ומותר אשם ומותר אשם נזיר ומותר
2. וְשַׂמְתָּ אֶת הַשֻּׁלְחָן מִחוּץ
לַפָּרֹכֶת וְאֶת הַמְּנֹרָה נֹכַח הַשֻּׁלְחָן
תקלין
חדתין
עַל צֶלַע הַמִּשְׁכָּן תֵּימָנָה וְהַשֻּׁלְחָן
וגם סתם מתניתין דמנחות (צ"ו א') כוותיה דרבי ולאו אורחא דירושלמי להאריך בפלפולא
בכל פעם הרבה דזהו עד דלא קאים על בירורו אבל כשקאים על בירורו לא חסר כלום:
תִּתֵּן עַל צֶלַע צָפוֹן:
מתני' חדתין. שקלי שנה זו היו מטילין לשם וכשמגיע זמן התרומה הגזבר מוציא כל השקלים
שלא אליבא דהלכתא: ה"ג תני השלחן היה נתון מחצי הבית ולפנים משוך מן הכותל ב'
שמות כו לה
אמות ומחצה. שההיכל היה ארכו ס' אמה כדכתיב והבית אשר בנה שלמה וגו' ומאותן ס' היה
שבשופר ונותנן ללשכה כדי שיתרמו מהם: עתיקין. של אשתקד ומהן ניתנין לשירי לשכה:
3. וּמַקְטִרִים לַַיְיָ עֹלוֹת בַּבֹּקֶר
תורים. גדולים: בני יונה. קטנים: קינין. כולן עולות אבל לקיני חובה לא היה שופר
עשרים בדביר כדכתיב ולפני הדביר עשרים אמה וגו' וההיכל ארבעים כדכתיב ארבעים באמה
בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב בָּעֶרֶב וּקְטֹרֶת סַמִּים
ובגמרא מפרש טעמא דר"י: עצים לא יפחות. עצים סתם ב' גיזרין כמו שהיו במערכה
היה הבית הוא ההיכל לפנים והשולחנות היו נתונין בעשרים אמה של היכל של צד הדביר
וּמַעֲרֶכֶת לֶחֶם עַל הַשֻּׁלְחָן הַטָּהוֹר
והוא מחציו ולפנים חציו דהיכל שהוא מ': משוך כו'. מן הכותל צפוני: ב' אמות ומחצה.
וכדמפרש בגמרא: לא יפחות מקומץ. שזהו שיעור לבונה שבאה עם המנחה ובגמרא יליף
וּמְנוֹרַת הַזָּהָב וְנֵרֹתֶיהָ לְבָעֵר
ליה מנ"ל: זה מדרש דרש כו'. לשון רבינו הגאון שיהוידע חידש שהעורות לכהנים דסד"א
כדי שיהיו הכהנים הנושאים ב' סדרים יכולין להלך זה בצד זה כדאמרי' במתני' דמנחות שהיו
בָּעֶרֶב בָּעֶרֶב כִּי שֹׁמְרִים אֲנַחְנוּ אֶת
דנדבה הוא כולו לגבוה כמו הקדש בד"ה וז"ש ואומר כסף אשם וכסף חטאות דסד"א שיובאו
מסדרין בב"א ולהילוך ב' ב"א בעינן ב' אמות ומחצה כדמצינו גבי בדי ארון במנחות שם:
מִשְׁמֶרֶת יְַיָ אֱלֹהֵינוּ וְאַתֶּם עֲזַבְתֶּם
ומנורה כנגדו בדרום. כדכתיב את המנורה נכח השלחן וגם כן היתה משוכה מן הכותל
בית ה' ולא למזבח משום העור אבל זה לא היה בס"ד כלל שיביא קרבן אחר חטאת ואשם
דברי הימים ב יג יא
אֹתוֹ:
שיאכלו הכהנים מנדבה דאף עולות חידוש הוא: גמ' תניא א"ר יהודה לא היה שופר של קינין
דרומית ב"א ומחצה כ"ה ביומא שם: ומזבח הזהב באמצע משוך כלפי חוץ. לצד חוץ וברייתא
4. וְאֶת הַמְּנֹרוֹת וְנֵרֹתֵיהֶם לְבַעֲרָם
זו למ"ד מזרח ומערב מונחים וכדכתבו התוס' במנחות שם: וכולן היו נתונין משליש הבית
כו'. לקיני חובות כמו זב וזבה ויולדת שיתנו לתוכו כמו שהיה לקן נדבה: שמא תמות. א'
כַּמִּשְׁפָּט לִפְנֵי הַדְּבִיר זָהָב סָגוּר:
מבעלי הקינין שנתנו בשופר: מתות. שמתו בעליהן וה"ל מעות אותן שמתו בעליהן מעורבות
ולפנים. כשנחשוב כ' דדביר גם כן אז הוו שלחנות כולן משליש הבית וכדמוקי בבבלי שם:
וְהַפֶּרַח וְהַנֵּרוֹת וְהַמֶּלְקַחַיִם זָהָב
עם הכשרות וכולן ילכו לים המלח: והתניא האשה כו'. הוא תוספתא פרק ב' דשקלים והובאה
כילו זהבו של שלמה. במנחות (כ"ט א') פריך התם והכתיב וכל כלי כו' אין כסף נחשב בימי
הוּא מִכְלוֹת זָהָב:
שלמה למאומה ומשני זהב סגור קאמרינן: מכניסן לכור כו' על א'. לכל מנורה עשה כן
בעירובין (ל"ב א') ושם בגמרא הגירסא האשה שיש עליה לידה או זיבה מביאה מעות ונותנת
דברי הימים ב ד כא
וכ"ה במנחות שם והכי דייקא קרא זהב טהור אותה: ה"ג במנורת מקדש. וכ"ה במנחות שם
בשופר וטובלת ואוכלת בקדשים לערב וה"נ הכי פירושו שאמרה היינו ששואלת הרי עלי חיוב
5. כִּכָּר זָהָב טָהוֹר עָשָׂה אֹתָהּ
קן מלידה או מזיבה ושואלת מה תעשה אי תביא דמיהן וכן באיסור אכילת קדשים: מביאה דמיהן.
וגי' הספרים שיבוש ניכר: ולא חסרה כלום. וקאמר שלא תקשי ממה שאמרו שהיה חסר
שמות לז כד
וְאֵת כָּל כֵּלֶיהָ:
6. אָשָׁם הוּא אָשֹׁם אָשַׁם לַיְיָ:
ויקרא ה יט
7. כֶּסֶף אָשָׁם וְכֶסֶף חַטָּאוֹת לֹא יוּבָא בֵּית יְיָ לַכֹּהֲנִים יִהְיוּ: מלכים ב יב יז