קרבן שלשה
עשר שופרות פ"ו שקלים העדה
יח:
מסורת הש"ס
הקנין קצובין היו: ואוכלת בקדשים. לערב: ואינה חוששת שמא נתעצל בהן. דחזקה על ב"ד של כהנים שאינן עומדים משם עד שיכלו כל מעות של אותו שופר כדי שלא יאכלו מחוסרי
א) יומא נה ב, ב) ירושלמי שביעית
פ"ט הלכה ה, ג) שם כו ב, ד) עי'
כפרה בקדשים: ואין הכהן חושש וכו'. ולא פליג ר"י משמע דכ"ע מודים דלא חיישינן שמא מתה אחת מהן: ומשני כי קאמרינן לר"י דחייש לתערובת היינו שיוודע לן שבוודאי מת א'
מנחות קו ב, ה) זבחים סב ב, ו) ע"ש
מהנותנין לתוך השופר נמצא שהן מעורבות: ופריך ואי אמרי' כו'. כלומר אמאי ונברור ד' זוזי דמי החטאת ונאמר דאלו הן דמי החטאת שמתו בעליהן והשאר יקרבו ודקאמר ד' זוזי היינו זוזי
ע"א, ז) תורת כהנים פ' אמור פי"ג
פשיטי שח' מהן הוא דינר צורי והן דמי פרידה אחת דתנן בו ביום עמדו קנין ברבעתים פי' פרידה אחת והרובע הוא חצי דינר צורי שהוא ד' זוזי מדינה א"נ אורחיה דש"ס למתני ד': לית
ועיין תוספתא מנחות פי"א ה"ז וש"ס
ליה ברירה. לא סמכינן אברירה למשרי איסורא:
ריבב"ן
מנחות קו ב, ח) מנחות קז א, ט) שם
בעי אם אמר הרי על עץ. ולא אמר עצים שלא
ואוכלת בקדשים ואינה חוששת שמא נתעצל בהן
א
ע"ב, י) ע"ש קח א, כ) שנאמר, ל) עי'
אשם מצורע ומותר מנחת חוטא ומותר עשירית
❖
נתכוין אלא לעץ אחד מהו שיביא א' או שנים:
כתובות קו ב,
ואין הכהן חושש שמא דמי חטאות מיתות
[א]
האיפה של כ"ג שגם היא נקראת חטאת שנאמר
מתניתא אמרה כן. שאף גיזר א' הוה קרבן ונדרו
מעורבות בהן כיא) קאמרינן בחטאות שמתו בעליהן
נדר: כהאי דתנינן תמן. ביומא פ"ב: ושנים שני
יביא חטאתו זו עשירית האיפה. ר' אושעיא אמר
ודאי ואי אמרינן [ב] נברור ד' זוזי ונישדי בנהרא
כהנים בידם שני גזרי עצים. ביד כל א' גיזר א'
כנגד מותר חטאת ומותר אשם ומותר אשם נזיר
עין משפט
ש"מ שכל א' קרבן בפני עצמו: ה"ג קרבן לרבות
ואידך לישתרו הא אמרינן בעלמא ר' יהודה לית
ומותר אשם מצורע ומותר קינין אלו קיני חובה
נר מצוה
את העצים. וה"פ כתיב כי תקריב קרבן מנחה
ומותר מנחת חוטא מכל אלו לוקחין עולות
ליה ברירה: רבי יוסה בי ר' בון (ביבא) א"ר
ב)
כד א מיי' פרק א ממחוסרי כפרה
ומצינו לעצים שנקראו קרבן דכתיב והגורלות
הבשר לשם והעורות לכהנים כשאר עולות
בא בר ממל בעי אמר [א] הרי עלי עץ במביא גיזר
הפלנו על קרבן העצים: באמה שוחקת. פי' באמה
הלכה יב:
שנאמר עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה.
אחד א"ר לעזר מתניתא אמרה כן שזה קרבן בפני
כה ב מיי' פרק ט"ז ממעה"ק
גדולה: גדומה. פחותה: כמין טורטני. קנה
כתוב אחד אומר אשם הוא אשום אשם לה'
עצמו וזה קרבן בפני עצמו כהאי דתנינן תמן
ג)
הלי"ג:
מאזנים ול"נ דאעוביו קאי שלא היתה עוביו אלא
וכתיב בפרשת נשא האשם המושב לה' לכהן הא
כו ג מיי' פרק ז מאיסורי מזבח
שנים בידם שני גזרי עצים קרבן לרבות את
כטורטני והוא כמחק גודש סאה השנוי בבבלי:
[ג] ד)
כיצד כל שהוא בא משום חטא ומשום אשמה
הלכה ג:
אלא אמה על אמה. ואמתא באמתא היכי יתיב
העצים ריב"ל אמר עוביין אמה באמה שוחקת
ה)
ג
כז ד מיי' פרק ב מבית הבחירה
שהיה חייב אשם כגון אשם גזלות אשם מעילות
וכתיב על העצים אשר על המזבח שלא יהו העצים
וארכן באמה גדומה ר' חוני בשם ר' אמי כמין
הלכה יז:
אשם תלוי אשם שפחה חרופה אשם נזיר אשם
יוצאין מן המזבח לפיכך לא היו העצים אלא אמה
כח ה מיי' פרק ה מתמידין הל"ב:
טורטני א"ר שמואל בר רב יצחק לפי שלא היה
ו) ד
מצורע אם הפריש אשמו ונאבד והביא אחר
גדומה: ותני כן. ותניא נמי הכי שמקום המערכה
❖
כט ו מיי' פרק ב מערכין הל"ט י:
מקום המערכה אלא אמה על אמה לפיכך לא היה
תחתיו ונמצא הראשון ירעה עד שיסתאב וימכר
לא היה אלא אמה על אמה: נאמר כאן. גבי
בו אלא אמה גדומה ותני כן [ד]אמה היסוד אמה
ויפלו דמיו לנדבה. מותר חטאת מי שהפריש
לבונה דלחם הפנים אזכרה דכתיב ונתת על
סובב אמה כרכוב ואמה קרנות ואמה מערכה:
המערכה לבונה זכה והיתה ללחם לאזכרה: ונאמר
חטאתו ואבדה והביא אחרת תחתיה ונמצאת
נוסחת הבבלי
להלן. גבי מנחה וקמץ משם מלא קמצו מסלתה
הראשונה לרבנן דפליגי עליה דר' בתמורה פ"ד
לבונה לא יפחות מקומץ נאמר כאן אזכרה
ז)
[ב]
ומשמנה על כל לבונתה והקטיר הכהן את אזכרתה:
(א) אלא ממנחת חוטא כו' אמרה
תרעה עד שתסתאב ויפלו דמיה לנדבה דלא
ונאמר להלן אזכרה מה אזכרה האמור להלן מלא
אף כאן קומץ. לכל מערכה וכי היכי דסתם
(הא דתני) המתנדב מנחה מביאה כו'
אזלא למיתה אלא אם נמצאת לאחר כפרה ולר'
קומץ אף אזכרה האמור כאן מלא קומץ אי מה
מנחה מלא קומץ אף סתם נדבת לבונה מלא קומץ:
ר' אלעי בשם ר"א בשם ר"י כו':
דאמר אפילו נמצאת לאחר הפרשה אזלא למיתה
אזכרה האמורה להלן שני קומצין אף אזכרה
ה
(ב) רב אמר כנגד כו' ור' חזקיה
ה"ג אי מה להלן שני קומצין. וה"פ אי מה להלן
משכחת לה כגון שהפריש שתי בהמות לאחריות
האמורה כאן שני קומצין אמר רבי אילא כלום
אמר כנגד כו' מרובה לפיכך הרבו לה
[ה]
בלחם הפנים ב' קומצין כדאמרינן לעיל על כל
האחת תרעה. ולר' שמעון דאמר כל אבודין
כו': (ג) ר"ש בר' נחמני בשם ר' נתן
למדו לקומץ (א)אלא (מלחם הפנים) ממנחת חוטא
מערכה קומץ אף סתם נדבת לבונה ב' קומצין:
מתין אפילו הפרישן לאחריות לא משכחת לה
כו' ויתנהו בשער בית ה' כו' רב
כלום למדו לקומץ. לבונה אלא מלחם הפנים
מה להלן קומץ החסר פסול אף כאן קומץ החסר
אלא כדאמר ר' אמי הפריש שני צבורי מעות
הונא אמר מפני כו' רב הונא בשם ר'
והתם בעינן שיהא כל קומץ בפני עצמו מלא ואם
❖
[ג] פסול אמר רבי יוסה מילתא דרבי אילא אמרה
יוסי כו':
מתכפר באחד מהן והשני יפלו לנדבה ומוקי לה
חסר ממנה פסול ש"מ אע"ג דבהצטרפות יש שני
המתנדב (מנחה) לבונה מביאה בקומצו [ד] של
בתמורה פ"ד אליבא דר' שמעון. א"נ הפריש
קומצין כגון שהשני יתר אפ"ה פסול כדילפי'
[ו] כהן (גדול) (ר' אלעי בשם ר"א) רבי חזקיה בשם מעות לכל אלו ונותרו מותרן נדבה:
ממנחת חוטא ש"מ דכל קומץ קרבן בפני עצמו:
הגהות הגר"א
רבי ירמיה ואפילו בקומץ הבעלים: זהב לא יפחות
מילתא דרבי אילא אמרה. מדברי ר' אילא
תקלין חדתין
כו': אמר ר"א והוא שהזכיר צורה אבל אם
שמעינן: ה"ג המתנדב לבונה מביאה בקומצו של
ח) ו
[א] צ"ל ואין חושש ומלת כהן נמחק:
כך הוא דינה שתביא דמיהן של שני התורים ונותנת
כה"ג. וה"פ מדיליף לה מלחם הפנים ובפייס
[ב] ואי אמרי' ברירה נברור ד' זוזי
לא הזכיר צורה מביא אפי' צינורה: ששה לנדבה.
בשופר שכתוב עליה קינין ששם נותנין מעות קיני
וכו'. כצ"ל: [ג] מלות קרבן לרבות
נעשה ולא ידעינן הי כהן דמתרמי וצריך שיהיה
(ב) (רב אמר) חזקיה אמר כנגד ששה בתי אבות
חובה: ואוכלת בקדשים. שם גרס וטובלת כדתנן חגיגה
ט)
את העצי' ל"ג: [ד] ה"ג אמה כרכוב
הרבה שיקמוץ ממנו גדול שבכהנים: ואפי'
(כ"א) האונן והמחוסר כיפורים צריכים טבילה
בר פדיה אמר כנגד שש בהמות פר ועגל ושעיר
אמה קרנות אמה מערכה כצ"ל. וז"ל
בקומץ הבעלים. ממנחה ילפינן ויכול ליתן אותה
לקודש: שמא יתעצל בהן. דחזקה כהנים עושין
איל גדי וטלה שמואל אמר כנגד ששה קרבנות
י)
בעל ת"ח מרן לא גרס אמה יסוד
לכל כהן שירצה שבאותו משמר: והוא שהזכיר
שליחותן כדאמרינן במנחות (כ"ז ב'): ה"ג ואינו
ואמה סובב וטעמו מסוגיא דזבחים
(קני זבים וקני זבות קני יולדות) חטאות
חושש שמא דמי חטאות מתות מעורבות. בהן מדאמרי'
[ז]
צורה. דאמר מטבע: צינורא. שיעורו מזלג קטן:
(סב.) וע"ש ובפרש"י וז"ש להביא
שתטיל בשופר זה ולא פליג עליה רבי יהודה: כי
ואשמות המנחות ועשירית האיפה א"ר יוחנן ע"י
כנגד ששה בתי אבות. הכהנים שתקנו להם
ראי' שמקום המערכה אמה על אמה
קאמרינן בחטאת שמתו בעליה ודאי. דחיישינן שמא
חכמים שיהא כל משמר חלוק לששה בתי אבות
שהנדב' מרובה ריבו לה שופרות הרבה כתיב
ל)
[ח] כ)
דאמה היה כרכוב ואמה קרנות
יתוודע בבירור שמתה א' ונמצא כולן אזלי לאיבוד
כנגד ששת ימי השבוע שיעבוד כל אחד ביומו
וככלותם הביאו לפני המלך ויהוידע וגו' (ג) ר"ש
1
אבל למיחש שמא תמות לא חיישינן: ואי אמרינן
וממילא רק אמה מערכה ועיין
ובשבת כולן שוין שיהא שלום ביניהן שעורות של
ברירה כו' ד' זוזי. שיעור דמי פרידה אחת כדתנן
במנחו' (צז:) בסוגיא: [ה] ה"ג א"ר
בר נחמן בשם רבי יונתן
אמר שתי נדבות עשה
בהמות הנקחות מן השופרות היו לכהנים שמקריבין
בקינין עמדו קינין ברבעתים: ר"י ל"ל ברירה.
אילא כלום למדו לקומץ מלחם הפנים
תני
העולות וכל זמן שאין המזבח בטל לא היו לוקחין
ואנן לר"י קיימינן: בעי. שאל מה שאמר אם
אלא ממנחה למדו מה להלן קימוץ
יסכימו כן כדפרישית בפרק קמא: מביא גזיר א'. דחשיב קרבן בפ"ע שזה קרבן בפ"ע.
מן השופרות ואם לא היה להם אלא שופר אחד אתי לאנצויי דשמא באותו יום של בית
החסר כשר אף כאן קימוץ החסר
כ"א מהגיזרין: בידם. ביד כל אחד גזיר א' ש"מ דכל אחד קרבן בפ"ע ולכן היה כהן
אב הראשון או השני יביאו נדרים ונדבות הרבה ולא יטול הבית אב מן השופר כלום ובשאר
כשר כצ"ל. וה"פ אילא בא לסתור מה
לכל אחד: שוחקת. רווחת וגדולה. ועוביין של כל אחד וא' כדאמר שכל א' קרבן בפ"ע
ימות השבוע לא יבואו נדרים ונדבות הרבה נמצא אותן בתי אבות מקריבין מן השופר שלא
דהתחיל ללמוד מלחם הפנים ואמר
ולכן קאי אכ"א בפ"ע דלא כרא"פ: גדומה. פחותה: טורטני. קנה מאזנים ואפי' כ"ש
כלום למדו לקומץ מלחם הפנים וכי
יהא המזבח בטל והוו עורות שלהם ומנצו הנך קמאי בהדי הנך ואמרי יש לכם עורות ואנו
בעוביה. א"נ שיהיו שוין בהיקש אורכן כעוביין כקנה מאזנים שוין. כך למדתי ממשמעות
שיעורה דקומץ לבונה הן הבאה עם
אין לנו כלום ואי משום הנך עולות שהביאו יחידים במשמרות שלנו מזלנו גרם א"נ פעמים
פי' הרמב"ם במתני'. א"נ כמחק גודש סאה כמ"ש בבבלי זבחים (ס"ב ב'): לפי שלא היה
המנחה הן בפ"ע למדו מלה"פ אלא
שמקריבים שלמים והעורות לבעלים הלכך תקינו ששה שופרות שלא יטול זה משופרו של זה
כו'. דבעינן עצים ע"ג המזבח שלא יצאו העצים מן המזבח לפיכך לא היו העצים אלא אמה
ממנחה למדו כדאמרינן במנחות
וכשהמעו' באות נותנין אותו לו' שופרות: כנגד פר וכו'. שהמתנדב פר ועולה מביא ונותן
גדומה: ותני כן. שלא היה מקום המערכה אלא אמה: ה"ג אמה כרכוב אמה קרנות אמה
(קז:) דכתיב והרים ממנו בקומצו
לשופר שכתוב עליו פר מנה כדאמרי' יביא במנה והמתנדב עגל מביא ה' סלעי' ונותן לשופר
מערכה. דאמה שבין הקרנות ומקום הילוך ממעטין בו אמתים לכל צד פש ליה אמה על
מסלת המנחה ומשמנה ואת כל
אמה. וזה הביא ראיה דאמה כרכוב ואמה קרנות א"כ לא נשאר רק אמה מערכה: לבונה
שכתוב עליו עגל וכן כולם והכהנים מקריבין מכל שופר קרבן הכתוב עליו ומתני' רבי
הלבונה מקיש לבונה להרמה דמנחה
לא יפחות מקומץ נאמר כאן כו'. הכא במתני' בלבונה הבאה בפני עצמה איירי ולא אשכחן
היא דאמר קטן והביא גדול לא יצא: קני זבים וקני זבות. בחד ניתנו דשם
מה הרמה דמנחה קומץ אף לבונה
קומץ אחד רק בלבונה הבאה עם המנחה ונכלל עמה לבונה דבפני עצמה בשיעורן ומפני
זב אחד הוא: וחטאת ואשמות. בתרין הוו: המנחות. היינו מותר מנחת
ג"כ קומץ ומינה מה להלן קימוץ
שרוצה לפרש משנתינו התחיל לפרש לבונה הבאה עם המנחה שממנה יתפרש לבונה בפ"ע
חוטא דלצבור אזיל דאילו מותר מנחת יחיד הוסיף משלו ומביא מנחה אחרת: ועשירית
החסר כשר אף כאן קימוץ החסר
דמתני': נאמר כאן. היינו בלבונה הבאה עם המנחה כתיב ואת כל הלבונה וגו' אזכרתה לה'
האיפה. שכה"ג מקריב בכל יום ואם הפריש לעשירית האיפה של יום וניתותרו שוב אין
כשר להאי סוגיא צ"ל דר' אילא ס"ל
ומשמע להו דאת כל הלבונה דקאמר היינו כל שם הקטרת לבונה אף הבאה בפני עצמו
יכול לצרפו לשם מחר אלא תפול לנדבת צבור וכדר"א לעיל בפ"ב דף ח' ורש"י במנחות
בלבונה הבאה עם המנחה כר"ש ור"י
: ונאמר להלן. בלחם הפנים ונתת על המערכת לבונה
וכדמשמע בבבלי מנחות (ק"ו ב')
פרק האומר עלי יש לו גירסא אחרת ע"ש: ריבו לה שופרות הרבה. כדי שלא יתעפשו
דאיפלגו במנחות (יא:) גבי חיסר
זכה וגו' לאזכרה: מה להלן מלא קומץ. למערכה וכדתנן במתני' דמנחות (ק"ו ב') ואם
המעות: ה"ג כתיב וככלותם וכו': שתי נדבות עשה. דבמלכים כתיב ויקח יהוידע הכהן
לבונתה וס"ל דכשר וגם ס"ל כחד
חסר ממלא קומץ פסול כדאמר שם בהדיא: אף כאן מלא קומץ. וחסר פסול: ה"ג אי
מה להלן ב' קמצים. בלחם הפנים כמ"ש במתני' ב' בזיכין ב' קומצין לכל מערכה קומץ
מהני אמוראי ר' חמי ור"י נפחא
ארון אחד ויקוב חור בדלתו ויתן אותו אצל המזבח בימין וגו' ובד"ה כתיב ויאמר המלך
א' ה"נ הכא: כלום למדו לקומץ מלחם הפנים אלא ממנחה למדו. ר' אילא בא לסתור
דס"ל כמחלוקת בלבונה הבאה עם
ויעשו ארון ויתנהו בשער בית ה' החוצה משמע דב' ארונות עשה א' בפנים וא' בחוץ
מה דהתחיל ללמוד מלחם הפנים ואמר כלום למדו לקומץ מלחם הפנים וכי שיעורא דקומץ
המנחה ה"נ בלבונה בפ"ע ס"ל לר"ש
משנת אליהו
לבונה הן הבאה עם המנחה הן בפני עצמה למדו מלחם הפנים אלא ממנחה למדו כדאמרינן
ור"י דקומץ החסר כשר משא"כ
גירסאות להתלמודים בהא דתני ר"י בר"י: תני כן אמה כרכוב כו'. מרן לא גרס אמה יסוד ואמה
במנחות (ק"ו ב') דכתיב והרים ממנו בקומצו מסלת המנחה ומשמנה ואת כל הלבונה מקיש
בקמצין דבזיכין דלחה"פ לד"ה חסר
סובב וטעמו מסוגיא דזבחים (ס"ב א') וע"ש ובפי' רש"י וז"ש כאן להביא ראיה שמקום המערכה אמה
לבונה להרמה דמנחה מה הרמה דמנחה קומץ אף לבונה ג"כ קומץ ומינה מה להלן קימוץ
פסול כדאמר התם כנ"ל הפירוש
על אמה דאמה היה כרכוב ואמה קרנות וממילא רק אמה מערכה ועי' מנחות (צ"ז ב') בסוגיא:
החסר כשר אף כאן קימוץ החסר כשר להאי סוגיא צ"ל דרב אילא ס"ל בלבונה הבאה עם
בסוגיא זו וגי' הספרים ופירושי
נאמר כאן כו'. עי' רש"י במנחות (ק"ו ב') ד"ה מנ"ל דסתם כו' ושם (י"א ב') ד"ה לבונה כו'
המנחה כר"ש ור"י דאפליגו במנחות (י"א ב') גבי חיסר לבונתה וס"ל דכשר וגם ס"ל כחד מהני
המפרשים אין הדעת סובלתן. כ"ז
הבאה בפ"ע כגון האומר הרי עלי כו'. וכדפרישית לגירסת רבינו דרצה לאוכוחי דלבונה
אמוראי ר' אמי ור"י נפחא דס"ל כמחלוקת בלבונה הבאה עם המנחה הכי נמי בלבונה בפני
הועתק מס' ת"ח ע"ש: [ו] צ"ל
הבאה בפ"ע קומץ א' ומתחיל בלימוד לבונה הבאה עם מנחה דקומץ א' ג"כ אינו מפורש בהדיא ולמד
עצמו ס"ל לר"ש ור"י דקומץ החסר כשר משא"כ בקמצין דבזיכין דלחם הפנים לדברי הכל
מלחה"פ לחומרא רק דמשם הקשה דאימא ב' קומצין ודחה כלום למדו קומץ כל עיקרא דקומץממנחה
מביאה בקומצו של כהן ול"ג כ"ג.
חסר פסול כדאמר התם: מילתיה דר"א אמרה. מדבריו מוכח: ה"ג המתנדב לבונה מביאה
למדו וגדולה מזו אף קומץ דלחה"פ למד בספרא ג"כ ממנחה בספרא פ' אמור פרשה י"ג הלכה ז'
ועי' תוספות מנחות (קו:) ד"ה לא
בקומצו של כהן. דהואיל דלמד ממנחה ודינו כלבונה הבאה עם המנחה אף לקולא אם כן
לאזכרה ר"ש אומר נאמרה כאן אזכרה ונאמרה להלן (במנחה) אזכרה מה אזכרה האמור להלן מלא
יפחות וכו'. והבק"ע לא ראה דברי
לכולא מילתא נשוויה דמשערינן בשיעור קומצו של יד הכהן: אפילו בקומץ בעלים. דמ"מ
הקומץ אף כאן מלא קומץ מלמד שהיא טעונה ב' קמצין מלא הקומץ לסדר זה ומלא הקומץ לסדר זה
תוס' ונדחק מאוד לפרש כהן גדול
עכ"ל ועי' תוס' דמנחות (י"א ב') ד"ה קומץ כו' וגיר' הספרים ופירושי המפרשים אין הדעת סובלתן:
נדבה בפני עצמו היא: צורה. מטבע כמ"ש בגמרא אצורתא דזוזי: צינורא. מזלג קטן:
שבכהנים ועי' בספר ת"ח: [ז] ה"ג
ה"ג מביאה בקומצו של כהן. עי' תוס' דמנחות (ק"ו ב')
ד"ה לא יפחות כו' והבק"ע לא ראה דברי
כנגד ו' בתי כו'. שכל משמר חלוק לו' בתי אבות כנגד ו' ימי השבוע זה עובד יומו וזה
חטאות ואשמות ועשירית האיפה
התוס' ונדחק מאד לפרש כהן גדול הגדול שבכהנים ושגה מאוד:
יומו ובשבת כולן שוין ולכן תקנו ו' שופרות שלא יטול זה משופרו של זה ולא אתי לאינצויה
כצ"ל: [ח] ה"ג כתיב וככלותם הביאו
הדרן עלך שלשה עשר שופרות
כדאיתא בבבלי מנחות (ק"ו) וע"ש: ששה בהמות פר. שהמתנדב פר לעולה מביא ונותן
לפני המלך ויהוידע את שאר הכסף
לשופר ששמו פר במנה אחד דפר במנה אחד: ועגל. המתנדבו מביא ה' סלעים ונותן לשופר ששמו עגל וכן כולם והכהנים לוקחים משופר ששמו פר ומקריבים פר ויקרבו מאותו שופר
ויעשהו כלים לבית ה' כלי שרת וכתיב
פרים עד שיכלו המעות ולהכי נקט ששה בהמות שאין עולה באה אלא מששה בהמות אלו: כנגד ששה קרבנות. המנויין בפ"ב מתני' ה': שופרות הרבה. כדי שלא יתעפשו המעות והתם
אך לא יעשה בבית ה' וכו'. ר"ש בר
מפרש מ"ט דמר דלא אמר כמר: ה"ג וככלותם גו' כמ"ש בפנים. ואגב דמזכיר במתניתין מדרש יהוידע לא יובא בית ה' דריש להני קראי ורמי קראי אהדדי הכי גרסי' בבבלי כתובות (קו ב) ומשני
נחמני בשם ר' נתן אמר ב' נדבות
עשה ותנא דבי ר"י נדבה אחת מאי ככלותם לאחר שהותירו וקשיא על דר"י כתיב ויקח יהוידע הכהן ארון א' ויקב חור בדלתו ויתן אותו אצל המזבח וגו' וכתיב ויאמר המלך יעשו ארון א' ויתנהו בשער בית ה' חוצה רב הונא אמר מפני הטמאי'
כצ"ל. והשאר שבינתים עד סוף הפ' נמחק. וה"פ אגב דמזכיר במתני' מדרש יהוידע לא יובא בית ה' דריש להני קראי ורמי קראי אהדדי. וכ"ה בבבלי כתובות (קו:) ועי' בס' ת"ח ותמצא נועם:
גליון הש"ס
ציון ירושלים
[א] עי' תוספות מנחות דף קו ע"ב ד"ה לא: [ב] עי' תוספות מנחות דף יא ע"ב ד"ה קומץ: [ג] הגר"א הגיה כשר חזקיה אמר כנגד ששה בתי אבות. עי' רש"י פסחים דף נ"ז ד"ה לערב שכתב שמשמר נתחלק לששה בתים אבל
ועי' ברמב"ם פי"א מפהמ"ק הלכה ח פסק דחיסר לבונתה כשר ועי' בכ"מ שם ואפשר שסמך על הירושלמי לפי גירסת
בתענית דף ט"ו ע"ב ד"ה אנשי כתב לשבעה וכ"כ הריטב"א בתענית וברטנורא פ"א ממדות ופ"א מתמיד
הגר"א: [ד] עי' תוס' מנחות דף קו ע"ב ד"ה לא:
כתב לשבעה וכ"כ הברטנורא פ"ב דתענית מ"ו והארכתי בזה הרבה והראיתי כמה מקומות בש"ס שגם בשבת היו
תורה אור השלם
1. וּכְכַלּוֹתָם הֵבִיאוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וִיהוֹיָדָע אֶת שְׁאָר הַכֶּסֶף וַיַּעֲשֵׂהוּ כֵלִים לְבֵית יְיָ כְּלֵי שָׁרֵת וְהַעֲלוֹת וְכַפּוֹת וּכְלֵי זָהָב וָכָסֶף וַיִּהְיוּ מַעֲלִים עֹלוֹת בְּבֵית יְיָ תָּמִיד כֹּל יְמֵי יְהוֹיָדָע: דברי הימים ב כד יד