קרבן מעות
שנמצאו
פרק
שביעי
שקלים העדה
כ:
מסורת הש"ס
הוא וכו' ול"ק לר"י: כמה דאת אמר תמן. בריש פרקין: תנאי ב"ד הוא על האובדות שיקריבו עולות הלכך לא חיישינן דלמא שלמים הן: אין זה מזיד. בתמיה וכי אין זה כמחלל
א) לעיל פ"ב הל"ד וש"נ, ב) עי' מנחות
מזיד שלמים על עולות: מכיון שתנאי ב"ד הוא. עקרו לשם שלמים מיניה וכאילו לא נתקדש מעולם לשם שלמים ואין זה מחלל במזיד: עד דאנא תמן. כשהייתי בבבל שמעתי ששאל
ח א, ג) שם נ ב, ד) תו"כ פ' צו פ"ג,
ר"י לשמואל הפריש שקלו ומת מה יעשה בו: מותר עשירית האיפה של כה"ג. כגון שהפריש מעות לעשירית האיפה של היום וניתותר שאינו ראוי למחר מה יעשה בו: יוליכם לים המלח.
ה) עי' מנחות עח א, ו) תמיד כח א,
לא נהנין ולא מועלין בו: חוצה אותה ואח"כ מקדשה. אבל הכלי שמודדין בו העשרון לא היה קודש: מקדשה. כל העשרון בעשרון: ה"ג מקריב מחצה ומחצה אבד. כ"ה במנחות פרק
ז) אדא, ח) לרככה, ט) מנחות נ ב,
י) רכה, כ) נויי, ל) מטגנה ואח"כ
התכלת: ואיירי כגון שנטמא מחצה של בין
ריבב"ן
אופה, מ) אופה אותה ואח"כ מטגנה,
הערבים שמביא עשרון שלם וחוצהו ומקריב מחצה
❖
עולות א"ר זעירא כמה דאת אמר תמן (א)תנאי ב"ד
נ) שם נא ב, ס) כהן, ע) ע"ש,
ומחצה אבד שמעינן דאינה קדושה לחצאין אלא
דבעזרה אסור דאין יכול להביא חולין בעזרה
הוא על המותרות (האובדות) שיקרבו עולות כן
כולו בבת אחת וכיון דלא צריך למחצה השני שכבר
ואעפ"י שבאכילת חולין לצורך אכילת קדשים הן
את מר אוף הכא תנאי ב"ד הוא על האובדות
נתקדש הרי הוא אבד וקשיא לר"י: שכן אפי'
מלח של הקדש לא יאכל עמהן: ועל הפרה שלא
עין משפט
מעות. שנתותר מעשירית האיפה סובר ר"י שילכו
שיקרבו עולות א"ר יוסי לרבי יעקב בר אחא אין
יהיו מועלין באפרה. בפ' התכלת פריך וכי
נר מצוה
לים המלח דה"ל מותר עשירית האיפה וכדאמר
זה מזיד א"ל מכיון שהוא תנאי ב"ד אין זה מזיד:
תקנה דרבנן היא מדאורייתא היא דכתיב חטאת
ר"י בסמוך וכ"ש הסולת שניתותר: ה"ג מתניתא
כא א מיי' פרק ג משקלים הלי"ב:
היא מלמד שמועלין בה. בה מועלין ולא באפרה
א"ר יסא עד דאנא תמן שמעית קל רב יהודה
א)
פליגא על ר"י נמצאו וכו': נמצאו ב' חציין וכו'.
כב ב מיי' פרק ה מפהמ"ק הל"ח:
אמר רב אשי שתי תקנות הוו דאורייתא בה
שאל לשמואל הפריש שקלו ומת א"ל יפלו לנדבה
א
קאי אכה"ג שהקריב מחצה שחרית ומינו אחר
כג ג מיי' פרק י"ג ממעה"ק
מועלין באפרה אין מועלין כיון דחזו דקא
ומותר עשירית האיפה שלו רבי יוחנן אמר יוליכם
ב
תחתיו מביא עשרון שלם וחוצהו ומקריב ומחצה
הל"ב:
מזלזלין וקא עבדי מינה למכתן גזרו בה מעילה
כד ד מיי' פרק ג מתמידין הלכ"א:
לים המלח ר"א אמר יפלו לנדבה עשירית האיפה
אבד נמצאו ב' חצאין אובדין וב' חצאים קריבין:
ב)
כיון דקא חזו דקא פרשו מספק הזאה אוקמוה
כה ה מיי' פרק א מכלי המקדש
תעובר צורתו. ויפסול בלינה וקשיא לר"י למה ליה
של כ"ג רבי יוחנן אמר חוצה אותה ואח"כ מקדשה
אדאורייתא: ועל הקינין הפסולות. קיני חובה
הלכה יט:
עיבור צורה ולמה יוצא לבית השריפה הוא לא
רשב"ל אמר גמקדשה ואח"כ חוצה אותה מתניתא
כו ו מיי' שם פ"ה הלכה טז:
שנפסלו והיא אינה יודעת ואוכלת בקדשים
נתקדש מעולם ואי משום מותר עשירית האיפה
פליגי על רבי יוחנן מקריב ג) מחצה ומחצה אבד
כז ז מיי' שם הלי"ז:
יוליכם לים המלח אבל שריפה לא צריך: פתר לה.
תקלין חדתין
כח ח מיי' פרק ח מבית הבחירה
פתר לה שכן אפי' מעות ילכו לים המלח מתניתא
למתני' כר"י דאמר עשרון מקדש וכיון שצריך ליתנו
הלכה יא:
הוקדשו לשלמים שנקבות ג"כ כשרין ולא לעולות וכולן
פליגי על ר"ש בן לקיש נמצאו שני חצאין
[א]
לתוך העשרון כדי לחצותו דלכ"ע למצוה צריך
כט ט מיי' פרק י"ג ממעה"ק
זבחי שלמים: אמר רבי זעירא כמה דאת אמר כו'. רבי
קריבין ושני חצאין אבודין ותני עלה מחצה ראשון
להביא עשרון שלם מביתו כדי לחצותו א"כ כבר
הל"ג:
זעירא פריק לה לקושיא קמא דאימא זכרים הוי לשלמים
נתקדש ויוצא לבית השריפה: כשהכהן מתקרב
ומחצה שני תעובר צורתן ויצאו לבית השריפה
ד
ל י מיי' פרק ג' מתמידין הלי"ח:
והיאך מקריב עולות. דלא קשיא כלל דהא לעיל גבי קינין
תחלה לעבודה. והיינו יום חנוכו צריך להביא
❖
לא כ מיי' פרק ג מתמידין הל"ב:
פתר לה [ב] [א] כר' ישמעאל דאמר עשרון
וגוזלי עולה דפריך ויש חטאת קריבה עולה ואמרי' תנאי
ה
(ב)
עשירית האיפה משלו שנאמר זה קרבן אהרן ובניו
ב"ד הוא על האובדות שיקריבו עולות ה"נ תנאי ב"ד הוא
מקדש כשהכהן ד) מתקרב תחילה לעבודה מביא
אשר יקריבו לה' ביום המשח אותו עשירית האיפה
על האובדות שיקריבו עולות אע"ג דחזי לשלמים ולא
עשירית האיפה שלו ועובדה בידו א' כה"ג
ו
(ג)
[ג]
צריך לאוקימתא דרבי הושעיא ודרבי יוחנן: הפריש שקלו.
וגו' ובניו היינו כהנים הדיוטים: ועובד בידו.
נוסחת הבבלי
ואחד כהן הדיוט שעבדו עד שלא הביאו עשירית
פרישנא לעיל ונקט לה הכא איידי דאיירי במתני' בכ"ג
הוא עצמו מקריבה: בו ביום נתקרב בתחלה
שמת והכא נמי מביא פלוגתא דר"י ורשב"ל בעשירית
(א) תנאי ב"ד על האובדות כו' א"ר
האיפה שלהם עבודתן כשירה רבי מנא בעי
לעבודה. כהן שלא עבד כל ימיו ונתמנה להיות
ה)
[ד]
האיפה: עשירית האיפה של כ"ג. שמקריבין בכל יום
אסי כו' א"ר אסי כו': (ב) כר"ש
כהן גדול: מביא שתים. שתי מנחות מעשירית
מימר בו ביום שנתקרב תחילה לעבודה בו ביום
ז
והן הנקראים חביתין כמ"ש ועל מחבת בשמן תעשה
דאמר ר"ש עשרון כו': (ג) האיפה
האיפה: אחת לחנוכו. ככהן הדיוט: ואחת לחובת
נתמנה להיות כהן גדול מביא שתים אחת לחינוכו
ותנן במנחות (נ' ע"ב) חביתי כ"ג לא היו באין חצאין
ושברה כו' ואחת לעבודת היום כו'
היום. שהוא חביתי כ"ג שמקריב בכל יום:
אלא מביא עשרון שלם וחוצהו ומקריב מחצה בבקר
ואחת לחובת היום תופיני בשעת הבאה תופיני
1
[ב]
חביתין א"ר יוסי לעשות כו' אותה
תופיני. כתיב מרבכת תביאנה תופיני וקדריש
ומחצה בין הערבים כו' והטעם דכתי' מחציתה בבקר וגו'
ואין בשחרית תופיני והא תנינן העמידו עושה
ר"ח בשם ר"ח כו' רבי אמר תופיני
ו) ח
בשעת הבאה אז תאפנה אבל לא בלילה שלפניו:
מחצה משלם הוא מקריב וס"ל לר' יוחנן דכשמביא
ריבה ר' דוסא אומר תופיני נויי
חביתין לעשות חביתין א"ר חייא בר אחא לעשות
ז)
העשרון שלם תחילה חוצה לחצאין ואחר כך מקדש החצי
ואין בשחרית תופיני. היינו קודם עלות השחר
אתיון כו' מ"ד תופיני נויי כו':
דבקר כו' וטעמיה שיוקדש חציה כדין: ור"ל אמר
לא יאפו אותן: ופריך והא תנינן. בתמיד פ"ק:
חמין לרבוכה תופיני רבי יסא בשם ר' חנינה
ח)
ט)
(ד) ר"י ב"ע דברדיליה כו':
מקדשה כו'. דכתיב מנחה מחציתה שקודם שיחצה
העמידו עושי חביתין בשחרית קודם עלות השחר
❖
מטגנה ואח"כ אופה אותה רבי אחא בשם ר'
(ה) אמר חייא בר אבא כו':
יהיה בקדושת מנחה: מתניתין פליגא מקריב מחצה
לעשותו חביתין. ושמעינן שבלילה היתה נאפית:
חנינה אופה אותה ואח"כ מטגנה [ה] תופיני תאפינה
ט
כו'. הוא מתניתין במנחות שם בכ"ג שהביא מחצה
ומשני לעשות חמין לרככם. העמידוהו אז אבל
בבקר ומת ומינו אחר תחתיו לא יביא חצי עשרון
נא רבי אומר תאפינה נאה רבי דוסא אומר תאפינה
י
י)
לאפות לא היו אופין עד עלות השחר (ודברי הר'
מביתו וחצי של ראשון אלא מביא עשרון שלם וחוציהו
הגהות הגר"א
ריבה אתיין אלין פלגוותא כהינין פלגוותא מ"ד
כ)
אליהו פולדא בסוגיא זו אינן מחוורים): מטגנה.
מקריב מחצה ומחצה אבד וקשיא לרבי יוחנן דס"ל
תאפינה נאה כמ"ד אופה ואח"כ מטגנ' ומ"ד תאפינ'
ל)
[א] צ"ל מתניתין פליגא על ר' יוחנן
במחבת ואח"כ אופה אותה בתנור: תאפנה נא.
חוצה תחלה א"כ למה מחצה אבד הא לא נתקדש חצי
השני: ומשני שכן אפילו מעות כו'. שזה נקרא מותר
נמצאו וכו' וכ"נ גי' הק"ע:
נא כמ"ד מטגנה ואח"כ אופה לא סוף דבר שמת
בשעת אפייתה בתנור תהא נא כמו אל תאכלו
מ)
[ו]
[ב] גירסת הגאון ז"ל פתר לה כר"ש
עשירית האיפה והוא ס"ל לעיל אפי' במעות דמותר
ממנה נא כלומר תהא מבושלת קצת ולא כל צרכה
אלא כ אפילו נטמא ואפילו נדחה ממום תני (ד) (ר'
עשירית האיפה יוליכם לים המלח: ה"ג מתני' פליגא
ועי' מנחו' (כו. ושם צ.): [ג] צ"ל
והיינו טגון דבהא מודו כ"ע דתרווייהו בעינן
יוסי בן עזי) ר' יהודה בר פזי דבר דליה ואפילו
על ר"י נמצאו ב' חצאין כו'. במתניתין הנ"ל והיינו
ועובדה בידו. וכ"ה בספרא
דכתיב על מחבת בשמן וכתב תופיני: תיאפנה
נדחה ממום מנין לכהן גדול שמת ולא מינו אחר
מחצה שנשאר מכ"ג שמת ומחצה שישאר ממנו ותני
נ)
ס)
ובתוספתא סוף שקלים כהן הדיוט
רכה. אפיות הרבה אופה ומטגנה ואופה:
עלה שם (נ' ע"ב) תני תנא קמיה דר"נ וכ"ה בתוספתא
אין נכנס לעזרה אא"כ הביא עשירית
תחתיו שתהא מנחתו קריבה משל יורשים ת"ל
תיאפנה נוי. בשעת אפייתה בתנור תהא נאה ואם
פ"ז דמנחות: ראשון. שנשאר מכהן ראשון: צורתן.
האיפה משלו ועובדה בידו וכו':
מבניו יעשה אותה יכול יביאנה לחציים ת"ל אותה
מטגנה תחלה הרי היא שחורה מן השמן ומן
יפסלו בלינה וקשיא לרבי יוחנן דלדידיה מעיקרא
[ד] צ"ל עבודתן פסולה דעשירית
המחבת: אתיין אילין פלגוותא וכו'. כלומר
כולה אמרתי דברי רבי יהודה ר"ש אומר אינה
לאיבוד אזלי ודינן כדין מותר עשירית האיפה ל"ל
האיפה מעכבת בכהונת כהנים גם
עיבור צורה וגם מה זה שריפה כדין קדשים: פתר
פלוגתא דאמוראי אתיין בפלוגתא דהנך תנאי
באה אלא משל צבור שנאמר חק עולם (ממי
2
[ז]
לדורות וז"ל הרב בעל ת"ח גי'
לה כו' עשרון מקדשו. כלי העשרון ולכן בעי עיבור
וכדמסיק: לא סוף דבר שמת. לאו דוקא שמת
הספרי' עבודתן כשירה וכ"ה
שהבריות שלו) מי שהברית כרותה לו כליל תקטר
צורה ושריפה דע"כ מביא עשרון שלם: כשהכהן
כה"ג מביא השני עשרון שלם מביתו אלא אפי'
בתוספ' דסוף שקלים ודפ"ב דחגיגה
כליל להקטרה: כהן גדול שמת וכו': רבי בא בר
מתקרב כו'. כמ"ש זה קרבן אהרן וגו' ביום המשח
נטמא הכה"ג נמי הדין כן: ואפי' נדחה ממום.
וכ"פ הרמב"ם פ"ה מהל' כה"מ
אותו עשירית האיפה וגו' והוא לשון הספרא פרשת צו
ממל בעי מחלפה שיטתיה דר"ש תמן אמר
ע)
[ח]
בעיי' היא אם נדחה הכה"ג מחמת מום אם קרב
הלט"ז אמנם בספרא פ' צו הגי'
פ' ג': ה"ג ועובדה בידו כו'. והכי גרסינן בספרא
משל יורשין והכא אמר
משל צבור (ה) א"ר חייה
פסולה ועי' בק"א שם וע"פ אותו
מחציתו או משל שני ופשוט מהא דתני ר"י ב"פ
שם ובתוספתא סוף שקלים כהן הדיוט אין נכנס לעזרה
הספרא מחק רבינו מלת כשירה
מברדליה דאפי' נדחה ממום מביא השני עשרון
בר
אא"כ הביא עשירית האיפה משלו ועובדה בידו כו':
וכתב פסולה וכ"ה בהדיא בירושל'
שלם מביתו: ת"ל והכהן המשיח תחתיו מבניו יעשה אותה. דמשל יורשים קריבה עד
אחד כהן גדול ואחד כהן הדיוט. דתניא במנחות (נ"א ב') זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו
ריש יומא ר"י ב"ח אמר עשירית
לה' ביום המשח אותו יכול יהיו אהרן ובניו מקריבין קרבן אחד ת"ל אשר יקריבו לה' אהרן
שיעמוד אחר: יכול יקריבו. היורשים לחצאין כמו שהיה אביהן עושה: אותה כולה.
האיפה ומכנסיים מעכבין וכ"ה
בפני עצמו ובניו בפני עצמם בניו אלו כהני הדיוטות: ה"ג עבודתן פסולה. דעשירית
וה"ק כשהאחד מבניו יקריב לאחר שמת אביו יעשה אותה כולה ולא חציה: ממי שהבריות
בילקוט פ' צו סימן תפו וכן משמע
האיפה מעכבת בכהונת כהנים גם לדורות: בעי מימר בו ביום נתקרב תחלה כו'. שנתקרב
שלו. ממי שהעולם שלו וקס"ד דהיינו מתרומת הלשכה שכבר הקדישו הצבור לשמים: כליל
בש"ס דילן יומא (ה.) ע"ש. ועי' בס'
ראשון לעבודה שלא עבד מימיו כלל ובו ביום נתמנה להיות כהן גדול מביא שנים אחד
להקטרה. שלא יעשו ממנה שיריים לאכילה. ל"א שיקטירו שלימה ולא לחצאין כל זמן
ת"ח כי הוא נותן טעם לשבח לגי'
לחינוכו שנתחנך לכהן גדול ואחד לחובת היום שצריך בכל יום ומה שאמר בעי מימר משום
שהיא קריבה משל צבור דקריבה שלימה לא פליגי בה ר"י ור"ש: תמן הוא אומר משל יורשין.
הגאון ז"ל: [ה] חלוף גרסאות יש
דרצה לומר שיהיה עולה חינוך דכהן גדול גם כן לתחלת עבודה ובאמת אינו כן כדמסיק
במתני' קאמר דתנאי ב"ד הוא שיבא משל צבור משמע מדאורייתא באה משל יורשין: והכא.
בהדיא בבבלי מנחות (ע"ח א') שצריך בכהן גדול שלש: תופיני. הא דכתיב בפרשת עשירית
כאן וה"ג אתי אלין פלגות' כאילין
האיפה מורבכת תביאנה תופיני כו' דריש תביאנה למטה אתופיני שבשעת הבאה תאפה ולא
פלגות' תופיני תאפנה נא ר' אומר
משנת אליהו
בשחרית: העמידו עושי חביתין. קודם היום לעשות חביתין וקס"ד לאפות אלמא דקודם
תופיני נאה ר' יוסי רבה אמר תופיני
בדמיהן עולות וכר' יהושע דפ"ד הלכה ז' ועי' בסוגיא שם: עשירית האיפה של כ"ג. עי' מ"ש
היום נאפו: לעשות חמין לרבוכה. אבל לא לאפות: אופה אותה כו'. אופה בתנור תחלה
רבה מ"ד תופיני נא כמ"ד מטגנה
בפי' ובעל קרבן עדה פירש בנטמא מחצה של בין הערבים ודבריו תמוהים דהניח מתני' מפורשת דשם
ואחר כך מטגנה במחבת: תאפינה נא. בשעת אפייתה בתנור תהא נא כמו אל תאכלו
ואח"כ אופה מ"ד תופיני נאה כמ"ד
ומביא מברייתא: פתר לה כר"ש. ובנוסחות הירושלמי כר' ישמעאל ועי' מנחות (כ"ו א') ושם (צ'
ממנו נא כלומר תהא מבושלת קצתו ואינה מבושלת כל צרכו והיינו טיגון דבהא כ"ע מודו
ע"א): ה"ג כשהכהן מתקרב כו' עבודתן פסולה. וגיר' הספרים כשרה וכן הוא בתוספתא דסוף
אופה אותה ואח"כ מטגנה ועי'
דתרווייהו בעינן כדכתיב על מחבת בשמן וכתיב תופיני אלא דסבירא ליה להך מאן דאמר
שקלים ודפ"ב דחגיגה וכ"פ הרמב"ם פ"ה הל' כה"מ הל' ט"ז ובספרא פ' צו הגיר' פסולה ועי' בק"א
מנחות (נ:) וברש"י מנחות שם מייתי
תחילה טיגון ואחר כך אופה: תאופינה נאה. בשעת אפייתה בתנור תהא נאה ואם מטגנה
שם וע"פ אותו הספרא מחק רבינו הגדול מהספרים וגרס פסולה וכן הוא בהדי' בירושלמי ריש יומא
עוד לישנא אחרינא: [ו] ה"ג לא סוף
בתחילה הרי היא שחורה מן השמן ומן המחבת והוא כמ"ד אופה ואחר כך מטגן: רבה.
ר"י ב"ח אמר עשירית האיפה ומכנסיים מעכבין וכ"ה בילקוט פ' צו סי' תפ"ו וכן משמע בש"ס דילן
דבר שמת אפילו נטמא ואפילו נדחה
ביומא (ה' א') דמפרשי אמוראי התם מאי בינייהו דמ"ד כל המעכב לדורות מעכב ובין מ"ד כל הכתוב
אפיות הרבה אופה ומטגנה ואופה. ומפרש לה במנחות (נ' ב') דאית ליה תרוייהו אית
ממום ר' יוסי בן עזי וכו'. ול"ג אלא
בהן מעכב ולא אישתמיט אמורא למימר דעשירית האיפה א"ב דלמ"ד כל הכתוב בהן מעכב עה"א
ליה נא מש"ה אופה אחר הטיגון ואית ליה נאה משום הכי אופה תחילה וברש"י מנחות שם מייתי
וז"ל הרב בעל ת"ח נראה טעם
נמי מעכב דהא עשירית האיפה נמי כתוב בהן כדאמרי' התם
דגמרי' זה זה מוזה קרבן
עוד לישנא אחריני: לא ס"ד שמת. אמתני' דמנחות שם קאי דקתני כהן שהביא מחצה שחרית
(ה' ב')
דמחק רבינו מלת אלא דכיון דגרס
אהרן. וכן הוא בירושלמי דלעיל. ומ"ד כל המעכב לדורות אינו מעכב אע"כ דלכ"ע מעכבה לדורות
ומת ומינו כהן אחר תחתיו לא יביא כו' וחצי עשרון של ראשון ומפרש דלאו דוקא מת: אפילו
אא"כ מסתמא דסוגיין פשיטא הוא
ומה שהביא הגאון בעל משנה למלך ראיה לגיר' הישנה. אני אומר וכי מפני שאנו דנין נעשה מעשה
נטמא כו'. בעיא היא דקאמרת דל"ד מת אם אפילו נטמא נמי ס"ל דדינא הכי שהכהן השני
לשבש הספרים ולדחות הסוגיות דלעילהמפורשות דעשירית האיפה מעכב וגם ראייתו אינה חזקה כ"כ
כמו מת ומה מבעיא בנדחה ממום
אשר יתמנה תחתיו לא יביא חצי עשרונו של ראשון או נדחה ממום דוקא קאמרת וה"ק לא סוף
ואדרבה משם ראי' דעכ"פ חינוך מעכב מדפריך במה מחנכין והוצרך לדחוק עבודתו מחנכתו וא"א
למה יהיה נדחה ממום דלא חזי
דבר שמת אלא אפילו נדחה ממום נמי דינא הכי אבל נטמא כיון דהדר חזי לא דמי למת
חינוך אינו מעכב למה לא משני בפשיטות טפי היכא דלא אפשר שאני וכדמתרץ בדוכתי טובא בש"ס
לעולם עדיף מנטמא דנדחה ונראה
ופשיט ליה מדרבי יוסי בן עזי מברדילא דנדחה ממום קאמר: מנין לכהן גדול שמת ולא מינו
אלא ודאי חינוך מעכב ומשום דפשיטא לי' לש"ס אע"ג דבכל השנה עשירית האיפה מעכב לחביתין
אלא דהאבעיא קאי אשניה ולא מצא
אחר. הא נמי אמתני' דמנחות (נ"א ב')
קאי ולפרושי טעמא דר"י דקאמר התם לא מינו
מ"מ ביוה"כ א"א לחנכו בזה משום דמ"מ הוה קרבן יחיד ואינו דוחה יוה"כ כמ"ש תוס' מנחות
בברייתא אלא נדחה ממום ונטמא
אחר תחתיו כו' רי"א משל יורשין קאמר הכא מנין להא דר"י ומייתי לה הכא כדי לאסוקי
ומש"ה מתרץ הגמ' עבודתו מחנכתו אבל היכא דאפשר אין דנין משא"א ועשירית האיפה מעכב
(ע"ח)
נשאר בבעי' והרמב"ם דפסק בפ"ג
וכ"ה בקיצור ספרא של רבינו הגדול על החומש: בעי מימר כו'. הרמב"ם בסוף פ"ה מהל' כה"מ
טעמא דר' שמעון ולמרמא דידיה אדידיה: ת"ל מבניו יעשה אותה. משל יורשים קריבה
מהלכות תמידין הל"כ כהן שהקריב
פסק דבעי שלש והוא כמסקנא דבבלי מנחות (ע"ח א') ובכ"מ ציין לירושלמי וכתב ומ"ש אח"כ מביא
עד יעמוד אחר: יכול יקריבו לחצאין. כמו שהיה אביהן עושה: כליל בהקטרה. שלא יעשה
שלישית פשוט הוא ותמוה דהא סוגיא ערוכה היא דמביא ג' ומירושלמי לא ברירא מילתא: ה"ג לא
מחצה ומת או נטמא או נולד בו מום
ממנה שירים לאכילה. עיין שם ברש"י עוד ל"א: ה"ג תמן אמר משל צבור ד"ת. היינו
סוף דבר שמת אפילו נטמא ואפילו כו'. נראה טעם רבינו שמחק תיבת אלא דכיון דגרס אלא א"כ
וכו' פשט הבעיא לחומרא ודלא
מסתמא דסוגיין פשיטא דנטמא הוא כמו מת ומה מבעי' לי' בנדחה ממום למה יהיה נדחה ממום דלא חזי לעולם עדיף מנטמא דנדחה ונראה אלא דהאבעי' קאי אשניהם ולא מצא בברייתא אלא נדחה
כמ"ש בק"ע: [ז] ה"ג שנאמר חק
עולם משל עולם כליל תקטר כליל
להקטרה רבי בא בר ממל וכו' כצ"ל והשאר שבינתים נמחק: [ח] ה"ג תמן הוא אומר משל צבור דבר תורה והכא אמר מתנאי ב"ד א"ר חייא בר אבא יאות הוא מקשה אתא ר' יעקב ב"א ר' אבהו בשם ר"י ד"ת הוא שתהא באה משל
צבור הייתי אומר יגבו לה התקינו שתהא באה מתרומת הלשכה כצ"ל. וה"פ תמן היינו במתני' דמנחות אמר משל צבור כדקאמר מחק עולם והכא במתני' דידן אמר מתנאי ב"ד דבר תורה משל צבור הייתי אומר יגבו לה כלומר הא ודאי
פשיטא דמש"צ ד"ת מקרא דחק עולם אבל הייתי אומר שלא ליקח אותה מתרומת הלשכ' אלא לגבות מכל יחיד ויחיד דהכי משמע קרא דחק עולם משל עול' והתנו ב"ד שיהא בא מתרומת הלשכה ואיזה תלמיד טועה נסתבך בתירוצא דבבלי
שם והרכיב לה בתירוצא דהכא דירו' ולא נהיר ולא בהיר דסוגיא דירושל' ס"ל דלא הוה אלא חדא תקנה ובבבלי משני ב' תקנות הוו:
ציון ירושלים
גליון הש"ס
פ"ד ממחוסרי כפרה הל"ב דכל שאפשר לעמוד על קרבנם בוודאי צריכין לעמוד וע"כ דהיו הכוונה גם על קרבנות [א] לא ידעתי לו מקום והגר"א הגיה כר"ש גם זה לא מצאנו. ואולי צ"ל ר"י והוא ר' יוסי עי' מנחות צא או ר"מ והוא
יחיד. ועי' שבת נה מתוך ששהו את קיניהן שלא הלכו אצל בעליהן משמע דהיו עומדין שם שיודעין היו שהכהנים הת"ק שם אפשר לקיים הגי' הישנה והוא כר' יאשיה אליבא דרבי ישמעאל עי' מנחות נז ע"ב: [ב] נראה דלדרשה זו כוון
מתרשלים בדבר. ועי' עירובין דף לב חזקה על ב"ד משמע דלא היה שם וצ"ע:
הרמב"ם פ"ג מתמידין הלי"ח תופיני וכו' ולא תאפה מבערב שגם זה נדרש מתופיני ומיושב קושית הלח"מ שם ודוק:
תורה אור השלם
1. עַל מַחֲבַת בַּשֶּׁמֶן תֵּעָשֶׂה מֻרְבֶּכֶת תְּבִיאֶנָּה תֻּפִינֵי מִנְחַת פִּתִּים תַּקְרִיב רֵיחַ נִיחֹחַ לַיְיָ: ויקרא ו יד
2. וְהַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ תַּחְתָּיו מִבָּנָיו יַעֲשֶׂה אֹתָהּ חָק עוֹלָם לַיְיָ כָּלִיל תָּקְטָר: ויקרא ו טו