קרבן מעות שנמצאו פרק שביעי
שקלים העדה
כא.
מסורת הש"ס
בברייתא דריש מקרא דמשל צבור: ולא יאות הוא מקשה. בתמיה דודאי שפיר קא מקשי א"נ בניחותא דלאו שפיר מקשה דידע ר"ח בר בא דשני תקנות הוו: הייתי אומר. שיגבו
א) מנחות נב א, ב) בס"א או
מכל ישראל לצורך עשירית האיפה ותנאי ב"ד הוא שתבא מתרומת הלשכה אבל לעולם מן התורה משל צבור: בעי. הא דתני במתני' ושלימה היתה קריבה מי אמרינן שלימה שחרית
מחצה בשחרית ומחצה בין
הערבים, ג) מנחות נב א,
ושלימה בין הערבים: ה"ג ושלימה בין הערבים או שלימה שחרית ובטילה בין הערבים. וכ"ה בהתכלת: כד תהא פשיטא ליה. כלומר את"ל דשלימה שחרית ושלימה בין הערבים:
ד) שם נא ב, ה) לעיל הל"א,
ג' לוגין מה הן. דלעשירית האיפה היה הכה"ג מביא ג' לוגין וקמבעיא ליה כשמת כה"ג והיתה המנחה כפולה בסולת אם היתה כפולה גם בשמן או לא: אוף הדא צריכה ליה. גם
ו) פסחיםיט ב,ז) שם, ח)שם
זה מבעיא ליה: ב' קמצין מה הן. דס"ל לחזקיה
ריבב"ן
ע א, ט) נראה דכן היה גורס
כאבא יוסי בן דוסתאי שסובר בהתכלת דבכל יום
בר בא ולא יאות הוא מקשה אתא רבי יעקב בר
שם בגמרא רובע שקל אבל
לערב והיא מחוסרת כפרה ובכרת היא תיקנו
היה כה"ג מביא ב' קמצין לבונה ומקריב אחד מהן
לפנינו הגירסא שם רובע
אחא רבי אבהו בשם רבי יוחנן דבר תורה הוא
בשחרית וא' בין הערבים ואמר רבי יוחנן התם
ב"ד שיהו באות משל צבור: המספק את הקינין.
סתמא ופרש"י רבע הדינר
שתהא בא מן הצבור (כיון דחזי דקא מידחקא
דהלכתא כאבא יוסי וקמיבעיא ליה כשהוא מביאה
שהגזבר לוקח את הקינין מאחד בדמים קצובין
ועיין היטב בתוס' ב"ב דף
❖
שלימה בשחרית ושלימה בין הערבים אם מביא כל
לשכה) הייתי אומר יגבו לה (מן היורשין) (כיון
וקצבה שלהן כדמפורש בסוף פרק קמא דכריתות
קסו: ד"ה ריבעתים,
פעם ב' קומצין או דלמא בקומץ אחד סגי: כלום
אמר רשב"ג המעון הזה אם אלין בלילה עד
דחזי דפשעי בה) התקינו שתהא באה מתרומת
למדו לקומץ. כלומר דלבונה בעי קומץ למדו
שיהו בדינרין נכנס ודרש ולימד האשה שיש
הלשכה רבי יוסה אמר ר' יוחנן בעי מהו
א)
[א]
ממנחת חוטא כדתניא בפרק דלעיל: מה להלן ב'
עין משפט
עליה חמש לידות ודאות מביאה קרבן ואוכלת
שלימה בשחרית ושלימה בין הערבים או שלימה
א
ב)
קמצין. לכל עשרון קומץ לבונה דס"ל כי היכי
בזבחים ואין השאר עליהן חובה ועמדו קינין
נר מצוה
בשחרית ובטילה בין הערבים כד תהא פשיטא ליה
דבעינן שעור שמן לכל עשרון אפי' נעשו הרבה
בו ביום ברבעתים ומייתי לה נמי בב"ב פרק
עשרונות בכלי אחד כדתנן בפ' שתי מדות ה"נ
לב
דכתיב מנחת תמיד שלשת לוגין מה הן שלשת
א מיי' פ"ג מתמידין
בתרא (דקס"ו) וה"נ אמרינן בכריתות בפ' ב'
בעינן קומץ לבונה לכל עשרון ה"ה כאן דכופל
הל' כב:
לוגין שחרית ושלשת לוגין בין הערבים או ב לוג
נכרי שנתגייר בזמן הזה צריך שיפריש רובע
לג ב מיי' שם:
הסולת כופל נמי הקומצין: ומשני מה תמן צריכה
ומחצה שחרית ולוג ומחצה בין הערבים אמר רבי
ט)
א ג מיי' פרק י"ג מאה"ט
שקל לקינו דהיינו דינר:
ליה. כי היכי דמיבעיא ליה גבי חביתי כה"ג אם
חזקיה אוף הדא צריכה ליה שני ג) קומצין מה הן
מתני' כל הרוקין הנמצאין בירושלים
כופל הקומצין ה"נ מיבעיא ליה במביא מנחות
הל"ח:
ב ד מיי' שם הל"ה:
שני קומצין בשחרית ושני קומצין בין הערבים או
הרבה בכלי אחד אם צריך קומץ לבונה לכל אחד
טהורין. ומוקי בפסחים פ"ק
ג ה מיי' שם ובהשגו':
או סגי ליה בקומץ אחד יהיו המנחות ששים או
קומץ אחת בשחרית וקומץ אחת בין הערבים א"ר
ואע"ג דאתחזק זב התם משום דלא גזרו על
❖
ד ו מיי' שם הל"ו:
אחד ובגיר' הירושלמי שבבבלי לא גרסי' כאן מה
ספק הרוקין בירושלים חוץ משל שוק העליון
יוסה כלום למדו לקומץ לא ממנחת חוטא מה
תמן צריכא ליה: כלום למדו שלשה לוגין. דחביתין
שכל זב נפנה לשם: בשאר כל ימות השנה
להלן שני (א) קומצין אף כאן שני קומצין (מה תמן
בעינן ג' לוגין אלא מתמיד שנאמר גבי חביתין
שבאמצע טמאין. ירושלמי ר' אבין בשם ר'
צריכה ליה אף הכא צריכה ליה) אמר רבי חזקיה
מנחת תמיד הרי היא לו כמנחת תמיד מה להלן
נוסחת הבבלי
יהושע בן לוי קצרן של נכרים היה שם בשאר
כלום למדו שלשת לוגין לא מתמיד של בין הערבים
שלשה לוגין לעשרון אף כאן ג' לוגין לעשרון:
(א) קומצין (בחסר) כו'
ימות השנה הטמאין מהלכין שיבולת פי' באמצע
ומשני מה תמן צריכה ליה. כי היכא דקמבעיא
מה להלן שלשת לוגין אף כאן שלשת לוגין ומה תמן
קומצין בחסר כו' אר"ח
הדרך לשון שביל והטהורין הולכין מן הצד
ליה בחביתין ה"נ מבעיא ליה בתמיד כגון שלא
צריכה ליה אף כאן צריכה ליה: שלא יהיה כו':
כו': (ב) ר"ש בר נחמן
והטהורין הולכין סתם והטמאין אומרים להם
הקריב מנחה בבקר שהביאה אפילו בערב דכתיב
ר"ש בר נחמן בשם ר' יונתן בדין היה שימעלו
בשם ר' יוחנן כו' היו
(ב)
פרושו בשעת הרגל הטהורים הולכין שיבולת
ומנחתם ונסכיהם בלילה או למחר אם צריך ג'
מקשטין בה כו':
בה והן גזרו שלא ימעלו בה והא תני חטאת
ד)
והטמאין הולכין מן הצד והטמאין הולכין סתם
לוגין לכל אחת או דסגי להו בג' לוגין א"נ ומה
(ג) וחכ"א בשאר ימות
מלמד שמועלין בה בה מועלין ואין מועלין באפרה
והטהורין אומרים להם פרושו: מתני' כל
תמן וכו' מדברי רבי חזקיה הוא דקאמר לרבי
כו': (ד) וקופיץ בין בזה
❖
אמר רבי אבהו בראשונה היו משתקשקין בה
יוסה שהשיב על דבריו דקאמר דלא קמבעיא ליה
הכלים הנמצאים בירושלים דרך ירידה לבית
ובין בזה כו':
לר' יוחנן אקומץ דדומיא דמנחת חוטא הוא
ונותנין אותה ע"ג מכותיהן וגזרו שימעלו בה כיון
הטבילה טמאין. בפסחים בסוף פ"ק פריך רישא
וקאר"ח א"כ מאי קמבעיא ליה לר"י מג' לוגין נילף
לסיפא דרך ירידה לבית הטבילה טמאין הא
שנגדרו גזרו שלא ימעלו בה: ועל הקינין כו':
מתמיד אלא ודאי מאי דגלי גלי מאי דלא גלי לא
דעלמא טהורין אימא סיפא דרך עליה טהורין
הגהות הגר"א
האשה הזאת במה היא מתכפרת אמר רבי
ה)
[ב]
גלי א"כ ה"ה לענין קמצין והראשון נ"ל עיקר:
הא דעלמא טמאין אלא רישא דוקא הא בעלמא
יצחק תנאי ב"ד הוא המספק את הקינין הוא מספק
[א] מכאן עד הפסק ר"ש
בדין היה שימעלו. באפר פרה אלא שתנאי ב"ד
טהורין לפי שלא גזרו על ספק כלים וסיפא
בר נחמן וכו' מבולבלת
את הפסולות ואת האובדות:
הוא שאין מועלין באפרה: ופריך והא תני חטאת
לאפוקי גזייתא ופרש"י ז"ל מבואות קטנים שהיו
מאוד וגי' הגאון ז"ל
הדרן עלך פרק מעות שנמצאו
היא. דכתיב בפרה ללמדך שמועלין בה כשאר
סמוכין לדרך הירידה ועליה ופעמים שהיו
מלובנת ומחוורת. וה"ג ר'
חטאות עד שלא היתה להן שעת היתר לכהנים:
הלכה א מתני' כל הרוקין הנמצאין
ו)
אסי א"ר יוחנן בעי מה
יורדין דרך אותן מבואות ופעמים היו עולין
ה"ג היא בה מועלין ואין מועלין באפרה:
בירושלים טהורין חוץ
שלימה שלימה בשחרית
בהנהו מבואות טמאים מספק שהרי תחלתן
משתקשקין בה. באפרה היו מתרפאין ונותנים
ושלימה בין הערבים או
משל שוק העליון דברי ר"מ רבי יוסי אומר
(ג)
טמאין היו ספק נפלו בירידה ספק נפלו בעליה
אותה ע"ג מכותיהן דאפר מרפא מכה: כיון
שלימה שחרית ובטלה בין
בשאר כל ימות השנה שבאמצע טמאין שבצדדין
ג
שנגדרו. ופרשו מספק הזאות אם נטמאו בספק
ומספיקא לא נפקי מטומאתן אבל שאר כלים
הערבים הדר פשיטא ליה
טומאת המת לא היו מזין עליו שלא ימעלו בה:
טהורין ובשעת הרגל שבאמצע טהורין שבצדדין
דספק נטמאו ספק לא נטמאו לא גזרו עליהן
שלימה בשחרית שלימה בין
האשה הזאת במה היא מתכפרת. ל"ג ליה הכא
מספק: שלא כירידתן עלייתן. שבדרך אחד היו
טמאין מפני שהמעוטין מסתלקין לצדדין כל
ז)
הערבים ודא צריכא ליה
ואגב גררא דר"פ מייתי ליה לכאן: ואת האובדות.
יורדין לבית הטבילה ובדרך אחר היו עולין:
שלשת לוגין מהו שלשת
הכלים הנמצאין בירושלם דרך ירידה לבית
שנאבד המעות בין שקלים לנדבה וכדאמרי' לעיל
לוגין בשחרית ושלשת לוגין
והמריצה המיוחדין לקברות. פי' כלי ברזל שבראשו
הטבילה טמאין ודרך עליה טהורין שלא כירידתן
בר"פ דאל"כ האשה הזאת במה מתכפרת:
בין הערבים או לוג ומחצה
חד וראוי לחפור בו ארץ קשה ובלע"ז סובולונ"י
עלייתן דברי ר"מ ר' יוסי אומר כולן טהורין חוץ
ד
הדרן עלך פרק מעות שנמצאו
שחרי' ולוג ומחצה בין
ובירושלמי קורא אותה צפורן שדומה לצפורן
הלכה א מתני' כל הרוקין הנמצאין
מן הסל והמגריפה והמריצה המיוחדין לקברות
הערבים א"ר חזקיה אף
מאן דאמר מריצה שהיא מריצה את האבן:
בירושלים טהורין. ולא מחזקינן
הדא צריכה ליה קומץ
סכיןח) השנמצאת בי"ד שוחט בה מיד ו בשלשה עשר
מתני' סכין שנמצאת בי"ד בניסן שוחט בה
להו ברוקו של זב וזבה שהן מטמאין אדם וכלים
בשחרית וקומץ בין
שונה ומטביל (ד) קופיץ [א]
בזה ובזה שונה ומטביל
מיד. הפסח שהטבילוהו בעלים בי"ג
משום דאזלינן בתר רובא: חוץ משל שוק העליון.
הערבים או חצי קומץ
חל ארבעה עשר להיות
בשבת שוחט בה מיד
שיהא לה הערב שמש בי"ג שונה ומטביל שמא לא
בשחרית וחצי קומץ בין
בגמרא מפרש טעמא: שבאמצע טמאים. משום
בט"ו
הערבים א"ר יוסי כלום
הטבילה בעלים עדיין. קופיץ בין בזה ובין בזה
דזבין וזבות שכיחי ומהלכים באמצע הדרכים
למדו לקומץ לא מלחם
והטהורים מסתלקין לצידי הדרכים מקום שאין דריסת הרגל מצוי' ומזהירין לכל טמא שלא
בין בי"ג ובין בי"ד שונה ומטביל שמא עדיין לא הטבילוה בעלים אפילו מצאה בי"ד
הפנים מה להלן שני קמצים
יגע בהן אבל בשעת הרגל שרוב ישראל טהורין הטמאים מסתלקין לצדדים שלא יטמאו את
שמא אין דעתו לעשות חגיגה בי"ד שבא במרובה ואפי' בחול וכ"ש בשבת ובטומאה
בחסר אף כאן שני קמצים
העם והטהורים הולכין באמצע הדרכים הלכך בשעת הרגל רוקין הנמצאים באמצע טהורין
דלא עבדינן חגיגה כלל: חל י"ד להיות בשבת. אפי' קופיץ: שוחט בה מיד. לפי שהטבילה
בחסר א"ר חזקיה וכלום
ושבצדדין טמאין: דרך ירידה לבית הטבילה. ב' דרכים היו למקוה בא' יורדים ובאחד
בי"ג שאין מטבילים כלים בשבת כדאיתא בביצה פ"ב לפי שנראה כמתקן כלי א"נ גזרה
למדו לג' לוגין לא מתמיד
עולים שלא יגעו הטמאין בטהורין ושל דרך ירידה ודאי טמאין לפי שנפלו מיד המביאין
שמא ישהה ועל כרחו הטבילה בע"ש שצריך לו לטבילת ט"ו שהוא יו"ט: נמצאת קשורה.
מה להלן שלשת לוגין אף
לטבילה: שלא כירידתן עלייתן. דבירידתן ודאי טמאין היו לכך היו מורידין לבית
כאן ג' לוגין כצ"ל. ותיבו'
הטבילה ובעלייתן טהרו לאחר שהטבילן: ר' יוסי אומר כולן טהורין. דלא גזרו על ספק
תקלין חדתין
מה תמן צריכא ליה אף כאן
כלים בירושלים: מגריפה. כלי שגורפין וכונסים בו עצמות המתים כשהם מפוזרין:
במתני' דמנחות כדקאמר מחק עולם והכא במתניתין דידן אמר מתנאי ב"ד: ד"ת משל צבור
צריכא ליה שלא יהי' וכו'.
מריצה. מפרש בגמרא: שוחט בו מיד. דודאי הטבילוה בעלים מאתמול כדי שיהיה לה
הייתי אומר יגבו לה. כלומר הא ודאי פשיטא דמשל צבור דבר תורה מקרא דחק עולם אבל הייתי
נמחקו: [ב] חסר כאן תמן
הערב שמש ותהא ראויה לשחוט בה היום בערב פסח: בי"ג שונה ומטביל. כלומר אע"ג
אומר שלא ליקחה מתרומת הלשכה אלא לגבות מכל יחיד ויחיד דהכי משמע קרא דחק עולם
תנינן מחצה למחצה יפלו
דאיכא למימר כבר הטבילוה בעלים צריך המוצאה להטבילה שנית דשמא לא הטבילוה
משל עולם והתנו ב"ד שיהא באה מתרומת הלשכה ואיזה תלמיד טועה נסתבך בתירוצא
לגוזלי עולה האשה הזאת
❖
בעלים דהוה לה שהות להמתין עד סמוך לחשיכה ואע"פ שלא גזרו על ספק כלים אפ"ה
דבבלי שם והרכיב לה בתירוצא דהכא דירושלמי ולא נהיר ולא בהיר ולא צהיר דסוגיא דירושלמי
וכו':
ס"ל דלא הוה אלא חדא תקנה וכדפרישית ובבבלי משני ב' תקנות הוו: ר"י בעי שלימה
גבי קדשים הצריכוה טבילה: קופיץ. סכין גדול רובן עשויין לחתוך בשר ולשבר בו
בשחרית כו'. אמתניתין קאי דקתני בר"י ושלימה היתה קריבה ומבעיא ליה או שלימה בין
עצמות: בזה ובזה. בי"ג ובי"ד שונה ומטביל לפי שעיקרה לחגיגה ששבירת העצם מותר
הערבים ג"כ או דילמא בין הערבים בטילה: ודא צריכא ליה. הא מבעיא ליה: ג' לוגין
בה ואיירי כגון שהיו הכהנים טמאי מתים בספק וחל שביעי שלהן בע"פ דאין מביאין
גליון הש"ס
מהו. כלומר אלו הג' לוגין שהיה מביא הכהן גדול וחוצהו לוג ומחצה בבוקר ולוג ומחצה
עמו חגיגה דהוה ליה כפסח הבאה בטומאה וחגיגת ט"ו יעשו בטהרה ואין הכהנים שהן
בין הערבים ועכשיו כשמת והוכפלה הסולת כדקתני לה בברייתא דלעיל שלמה בבוקר כו'
[א] עי' ק"ע וש"ק רצה
טבולי יום מטמאין הסכין שאין טבול יום אפי' דמת מטמא כלים: חל י"ד להיות בשבת
ומספקא ליה אם הוכפלה גם כן השמן או דילמא סולת דגלי קרא דאותה לר"י ולר"ש
לפרש פי' חדש והוא פלאי
שוחט בה מיד. ולא אמרינן כיון דשבת הוא לא נשחט בה מספיקא שמא טמאה היא
מתקטר גלי אבל בשמן לא גלי קרא: קומץ בשחרית. אי אמרי' הואיל והוכפלה סולתה
דא"כ בחל י"ד בשבת אמאי
ונמצא הפסח טמא ומחלל את השבת שלא במקום מצוה וי"מ שוחט בה מיד בקופיץ
הוכפלה לבונתו או דילמא מאי דגלי גלי: אמר רבי יוסי. מהדר למפשט בעיא שניה:
שוחט בה מיד הא כיון
קאמר דאף על גב דאין חגיגה בשבת מ"מ חזקה שהטבילוה מערב שבת לצורך חגיגת י"ד:
כלום למדו לקומץ דלבונה לא מלחם הפנים. דהא גבי חביתין לא כתיב קומץ כלל ועל
דאין הזאה דוחה שבת ואף
כרחך מלחם הפנים למדו לקומץ דחביתין או מגזרה שוה דחק עולם דבתרוייהו כתיב או
משנת אליהו
בספק טומאה אין מזין
דס"ל כסוגיא דלעיל פרק ו' דלמד לשיעורא דקומץ מלחם הפנים לכל המנחות: מה להלן
ממום ונטמא נשאר בבעי' והרמב"ם דפסק בפ"ג מהל' תמידין הל' כ' כהן שהקריב מחצה ומת או
בשבת עי' יומא דף ח ע"ב
ב' קמצים אף כאן ב' קמצים. ותיבת בחסר ליתא בנוסח הירושל' ואי גרסי' לה צ"ל דה"ק בהפחות
נטמא או נולד בו מום כו' פשט הבעי' לחומרא ודלא כמ"ש בק"ע:
וא"כ בא הפסח בטומאה
אינו פחות מב' קומצין דבלחם הפנים חסר לבונתה פסול כדאמרינן מנחות (י"א ב') הכא נמי
וא"כ לא הטבילו הבעלים
ב' קומצין קומץ אחד בבוקר וכו' והוא אליבא דרבנן דפליגי אאבא יוסי בן דוסתאי בבבלי
הסכין מאתמול ואין לדון
מנחות (נ"ב): אר"ח. מהדר למפשט קמייתא: כלום למדו לג' לוגין לא מתמיד. הכי מפורש בספרא פרשה צו פרשה ד' פסקא ה' וכ"ה במנחות (נ"א א') ר"י בנו של רבי יוחנן בן ברוקא
על הסכין והקופיץ כלל
אומר סלת מנחה תמיד ה"ה כמנחת תמידין מה תמידין ג' לוגין וכו' וגי' הספרים והמפרשים נשתבשו מאד: בדין הוא שימעלו. באפר פרה אלא שתנאי כו': והתני חטאת מלמד כו' בה מועלין
ועי' ש"ס פסחים שם:
ואין מועלין באפרה. הכי פריך דאמר תנאי ב"ד דאין מועלין הא בברייתא תני דמדאורייתא אין מועלין באפרה והכי פריך בבבלי במנחות שם: ומשני בתחלה היו מקשקשין. לשון זילותא
דקשקוש לשון זילותא הוא ונותנין אותה על גבי מכותיהן וגזרו שימעלו בה וכיון שנגדרו גזרו שלא ימעלו בה וניחא מה שאמר שהוא תנאי ב"ד ובבבלי קאמר כיון דחזו דפרשי מספק
הזאות אוקמוה אדאורייתא ודלא כהמפרשים: האשה הזאת במה מתכפרת. כיון דיפלו לעולה והיא צריכה חטאת לכפרתה ומשני תנאי ב"ד כו' וכדפרישית בריש פרקין: סליק פרק שביעי
כל הרוקין כו' טהורין. ולא גזרינן שמא של טמאים הם שהן מטמאין אדם וכלים משום דאזלינן בתר רובא: של שוק העליון. בגמרא מפרש: שבאמצע שבצדדין. בגמרא מפרש
טעמא מאי: כל הכלים כו' דרך ירידה כו'. שהיו ב' דרכים אחד שהיו נושאין הכלים לטובלן והוא דרך ירידה והב' דרך עלייתן מהטבילה: שלא כדרך ירידתן. דבירידתן ודאי טמאים
הוו משא"כ בעלייתן: טהורים. דלא גזרו על ספק הכלים שבירושלים: מגריפה. כלי שמקבצים בו עצמות המתים: שוחט בה מיד. פסחו וא"צ להטבילה זה המוצאה דמסתמא הטבילה
בעלה אם טמאה היתה הטבילוה בי"ג כדי שיהא הערב שמש ותהא טהורה בי"ד: בי"ג שונה ומטביל. כלומר אע"פ שספק שמא הטבילוה הבעלים זה שונה ומטבילה מספק שמא עדיין לא
הטבילוה שהיה להן שהות ביום להטבילה ולהעריב שמשה: קופיץ. סכין גדול הוא ורובן אינן לשחיטה אלא לחיתוך בשר ולשבירת עצמות: בין בזה כו'. אפילו נמצאת בי"ד: שונה כו'.
דמתוך שאין שבירת העצם בפסח הבעלים אין צריכים לה כל י"ד עד למחר וי"ל לא הטבילה שהיה לו שהות ביום להטבילה סמוך לבין השמשות: חל י"ד בשבת שוחט. בקופיץ זה מיד וא"צ