כא: קרבן כל
הרוקין פרק שמיני
שקלים העדה
מסורת הש"ס
בט"ו שוחט בה מיד. לפי שכל העם יודעין שהזאה וטבילה אסורה ביו"ט ומטבילין את הכל מעיו"ט: נמצאה קשורה לסכין. בגמ' מפרש: גמ' קצרן של נכרים. כובס של נכרים היה
א) מנחות קג ב, ב) לעיל פ"ג הל"ב
שם בשוק העליון וחכמים גזרו על הנכרים שיהו כזבים לכל דבריהם ורוקו טמא: ערודות. ערודי היער היו נוחרין לצורך אריות של מלך: ר"ש בר אבא בשם ר"ח קצרן של נכרים היה
וירושלמי שבת פ"ח הל"א ועי'
מנחות קג ב, ג) עדיות פ"ח מ"א,
שם. ל"ג ליה הכא: וטהרו את דמיה משום נבילה. כל הסוגיא פירשתי לעיל פ"ג הל"ב: לא כן וכו'. אמתני' פריך לא גזרו על הרוקין שבירושלים ולמה גזרו על הרוקין שבשוק
ד) מכשירין פ"ו מ"ה, ה) פסחים
העליון: שיבולת. היינו באמצע: ופריך לא כן וכו'. ובמתני' תנן חוץ מדרך ירידתן לבית הטבילה: ומשני מכיון וכו' נעשו הוכיח. יש הוכחה שהן טמאין ודאי ולא משום גזרה:
יט ב, ו) שם, ז) תמיד כט ב חולין
שהיא דומה לצפורן. שעשויה כדמות צפורן של
ריבב"ן
צ ב, ח) יומא עא ב, ט) שם עב ב,
אדם: תני הסכין קשורה לו. אם נמצא הסכין קשור
❖
בט"ו שוחט בה מיד נמצאה קשורה לסכין הרי היא
א
י) תמיד כט א חולין צ ב,
הקופיץ בסכין אפילו נמצאת בחול בי"ד אינו
בקופיץ הרי זה כקופיץ ובזה ובזה שונה ומטביל ופליג
גמ'
כסכין: ר' אבין בשם ר' יהושע בן לוי (א) קצרן
אמתני' ויותר נ"ל דברייתא לפרושי למתני' קאתי
צריך להטבילה הואיל דהיא קשורה עמו הטבילן
(זבין) של נכרים היה שם אמר ר' חנינה ערודות
דה"ק נמצאת סכין סתמא קשורה עם סכין אחרת
א)
יחד והסכין צריך לו בי"ד לשחוט הפסח והטבילה
עין משפט
ידועה הרי הוא כסכין ידועה אם טמאה טמאה ואם
היו נוחרין בירושלים והיו עולי רגלים משתקעין
בי"ג שיהא להם הערב שמש: מתני' בולד
[א]
נר מצוה
טהורה טהורה וכן פי' הרמב"ם בפי' המשנה:
בדם עד ארכובותיהן ובאו לפני חכמים ולא אמרו
הטומאה. ראשון לטומאה: [מטבילין אותה] אפילו
הלכה ב מתני' פרוכת שנטמאה בולד
ה א מיי' פי"ג מהאה"ט הל"ז:
בפנים. לפי שאין טומאתה מדאורי' שאין אדם וכלים
להן דבר (ר"ש בר אבא בשם ר"ח קצרן של
(ב)
הטומאה. שנגעה במשקין טמאין
ו ב מיי' פרק א מאה"ט הל"ד:
מקבלין טומאה אלא מאב הטומאה ואם הטבילוה
נכרים היה שם) רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי
שחכמים גזרו על המשקין שמטמאין כלים גזרה
ז ג מיי' פרק י מטומאת אוכלין
בחוץ מכניסין אותה מיד שאינה צריכה הערב
משום משקה דזב וזבה: מטבילין אותה בפנים.
מעשה בפרדה משל בית רבי שמתה וטהרו את
ב)
הלכה ג:
שמש דטומאתן מדרבנן ושנטמאת באב הטומאה
ואינה טעונה שילוח חוץ למחנה שכינה כיון שלא
ח ד מיי' פרק י"ג מאה"ט
דמיה משום נבילה ר"א שאיל לרבי סימון עד כמה
מטבילין אותה בחוץ לפי שאסור להשהותה בפנים
נטמאת אלא בולד הטומאה ומכניסין אותה מיד
הל"ח:
ולא אגיביה שאיל לרבי יהושע בן לוי א"ל עד
שאינה טעונה הערב שמש: מטבילין אותה בחוץ.
ט ה מיי' פ"ז מכלי המקדש
וחייב להוציאה בחוץ הואיל דטומאתה מדאורייתא
רביעית טהור יותר מיכן טמא ובאש לרבי לעזר
דטעונה שילוח: ושוטחין אותה בחיל. חוץ לעזרה:
דאמרינן בעירובין בפרק בתרא מזכר עד
הלי"ח:
דלא חזר ליה ר' סימון שמועתא רב ביבי הוה יתיב
י ו מיי' שם הלט"ז:
נימין. ליצי"ס בלע"ז: כ"ד חוטין. מפרש בגמ':
נקבה תשלחו פרט לכלי חרס דברי ר' יוסי
❖
יא ז מיי' שם פ"ח הלכה טו:
מתני הדין עובדא א"ל רבי יצחק בר ביסנא עד
ארכה ארבעים ורחבה עשרים. כמדת פתח האולם
הגלילי ומפרש טעמא לפי שאין לו טהרה במקוה
שהיה גובהו ארבעים ורחבו עשרים: פ"ב רבוא.
כמה א"ל עד רביעית טהור יותר מיכן טמא ובעט
א"נ לפי שאינו נעשה אב הטומאה אבל הפרכת
דינרי זהב נעשית: גמ' אילו אמר חוט. גבי
ביה א"ל ר' זריקא בגין דהוה שאיל לך את בעיט
יש לה טהרה במקוה ונעשית אב הטומאה חייב
מלאכת הפרוכת הייתי אומר שיהא כל חוט כפול
נוסחת הבבלי
ביה א"ל בגין דלא הוות דעתי בי דאמר ר' חנין
לשלחה ולהוציאה בחוץ ושוטחין אותה בחיל
לשנים: שזור. אילו נאמר חוט שזור הייתי אומר
והיו חייך תלואים לך מנגד זה שהוא לוקח לו חטין
(א) קצרין של זבין היו שם כו'
במקום שנקרא חיל לפנים מהר הבית ומקודש
1
שיהא חוטין כפול לשלשה השתא דכתיב משזר ילפי'
נוחרין לאריות בירושלם כו':
ממנו כדאיתא בריש מסכת כלים אם היתה
לשנה ופחדת לילה ויומם זה שהוא לוקח מן הסדקי
מיניה דבעינן חוטין כפול ששה דהיינו כפל משזר:
(ב) בשם דר' יוסי קצרין כו' ולא
ארבעה. כלומר וארבעה מינין היו בו תכלת
חדשה ונטמאת מטבילין אותה בחיל ושוטחין
ולא תאמין בחייך זה שהוא לוקח מן הפלטור ואנא
אניביה כו' ר' ביבין כו' יצחק
וארגמן ותולעת שני ושש משזר כל אחד חוטין כפול
אותה שם כדי לנוגבה ובין כך ובין כך יראו
סמיך אפלטירא מאי כדון העיד רבי יהושע בן
ג)
עד כו' דעתי כי משום דאית לי
שש מכאן שהיה כפול כ"ד: מעשה רוקם. גבי
העם מלאכה שהיא נאה: מתני' על כל
פתורה על דם נבילות שהוא טהור מהו טהור טהור
חטין למיזבן דא"ר חנינה והיו
ב
מסך הפתח כתיב וגבי פרכת כתיב מעשה חושב
נימה ונימה כ"ד חוטין. כדאיתא ביומא פרק בא
כו' ר"י בן בתירה על כו' א"ר
מלהכשיר הא ליטמות מטמא תמן תנינן דם
ד)
ג
מאי בינייהו: ר"י ור' נחמיה פליגי. איך היו מעשה
לו הפרכת כ"ד חוטין: ארכה מ' ורחבה כ'. כנגד
יוסף פליגי כו' כר"י בן בתירה
השרץ מטמא כבשרו מטמא ואינו מכשיר ואין לנו
חושב ומעשה רוקם והיאך היו שני פרצופין: גוזמא.
כו' לא כן א"ר יעקב בר' אחא
פתח האולם כדאיתא במסכת מדות ומשמונים
מילתא בעלמא ולאו דוקא: תמן תנינן. במסכת
כיוצא בו ואין לנו כיוצא בו כשיעור טומאתו אבל
בשם ר"י בר' חנינא כו' קצרין של
ושתים ריבוא חוטין נארגת ויש גורסין ריבות
תמיד פ"ב החלו מעלין באפר ע"ג תפוח ותפוח היה
דמו מטמא כבשרו א"ר יוסי פליגי בה תרין אמוראין
זבין היו שם כו' מן הצד וטהורי'
פירוש נערות האורגות בפרוכת ושלש מאות
באמצע המזבח ולפעמים עליו כשלש מאות כור אפר:
מהלכין מן סתם וטמאים וכו'
חד אמר טמא וחד אמר טהור מ"ד טמא כר' יהודה
כהנים מטבילין אותה: אמרינן בחולין פרק גיד
הלכה ג מתני' הכל ישרף בפנים. בבית
לא כן א"ר יוחנן כו' הוכיח
ומ"ד טהור כר' יהושע בן פתורה א"ל רב אבדומה
הנשה אמר רבא גוזמא דלא צריכי כ"כ כהנים
הדשן הגדול שבעזרה ששם שורפין
ר"י אומר כולן טהורין אבא
דמן נחותה ויאות דרבי יהודה מוריינה דבי נשיאה
פסולי קדשי קדשים שכל שפסולו בקדש שורפין
להטבילה ואמרינן התם בג' מקומות דברו
שאול היה קורא כו': (ג) בחיל
אותו בקודש: חוץ משנטמא בולד הטומאה בפנים.
ואם היתה כו': (ד) תנינן
הוה: כל הרוקין וכו': לא כן אמר רבי אבהו בשם
חכמים בלשון הבאי גפן תפוח ופרוכת
החלו מעלים באפר ע"ג
ומפורשים התם: מתני' בשר שנטמא בין
ר' יוסי בן חנינה לא גזרו על הרוקין שבירושלים
ה)
משנת אליהו
תפוח ותפוח היה באמצעיתו
באב הטומאה וכו' ב"ש אומר ישרף בפנים הכל.
הא איתמר עליה רבי אבין בשם ריב"ל קצרן של
❖
קצרין של נכרים היו שם. עיין רש"י בפסחים (י"ט ע"ב)
ש ל מזבח פעמים עולה
[ואינו] חייב להוציאו מיד לחוץ (ליכא) כדפרישית
נכרים היה שם: בשאר ימות השנה הטמאין מהלכין
ד"ה של שוק העליון שם היו מתקבצים טמאים שלא
ד
לעיל דכל שאין לו טהרה במקוה ואינו נעשה אב
לטמא את חבריהם ותמוה למה לא פירש טעמא דגמרא
שיבולת והטהורין מהלכין מן הצד [ב] והטהורין
דכולה סוגיא ס"ל כן: סליקא לה מסכת שקלים
הטומאה אין חייבין עליו ואוכלין ומשקין לא
מהלכין סתם והטמאים אומרין להן פרושו בשעת
הגהות הגר"א
מצינו להם טהרה במקוה כלל אלא למים דרך
הרגל הטהורים מהלכין שיבולת והטמאין מהלכין מן הצד הטמאין מהלכין סתם והטהורין
[א] ה"ג א"ר חנינא ערודות היו
זריעה וגם אינן נעשין אב הטומאה דכתיב וכל
אומרים להן פרושו: וכל הכלים הנמצאים כו': לא כן א"ר אבהו בשם ר' יוחנן לא
ו)
נוחרין שם אריב"ל מעשה היו
אשר יגע בו הטמא יטמא וכתיב לעיל מיניה
נוחרין ערודות באסטרטיא של
גזרו על הכלים שבירושלם מכיון שנמצאו דרך ירידה לבית הטבילה נעשו הוכיח אבא
מלך והיו עולי רגלים משתקעין
תקלין חדתין
שאול היה קורא אותן ציפורין מ"ד ציפורין שהיה דומה לציפורין מ"ד מריצה שמריצה את
בדם עד וכו'. כצ"ל: [ב] ה"ג
להטביל דאע"ג דשמא בעלים היה להן סכין לשחוט
האבן לבית הקברות: קופיץ וכו': תני הסכין קשורה לה הרי זו כמותה:
הטמאים מהלכין מן סתם
ולא היתה קופיץ זו להן אלא לשבירת עצמות והיום
הלכה ב מתני' פרוכת שנטמאת בולד הטומאה מטבילין אותה בפנים ומכניסין
ה
והטהורים אומרים להן פרושו
אין שבירת העצם בשבת אפילו הכי כיון דצריכה להם
ובשעת הרגל טהורין מהלכין
אותה מיד ושנטמאת באב הטומאה מטבילין אותה בחוץ ושוטחין
ביו"ט אחר שבת כבר הטבילה מערב שבת דהא בשבת
שבולת והטמאין מהלכין מן הצד
לא מצו להטבילה כמ"ש במסכת ביצה (י"ז ע"ב) חל
אותה (ג) בחיל מפני שהיא צריכה הערב שמש אם היתה חדשה שוטחין אותה על גג
וטהורין מהלכין מן סתם
יו"ט אחר השבת כו' מלפני השבת: ובט"ו. אם מצאה
האיצטבא כדי שיראה העם את מלאכתה שהיא נאה רשב"ג ז) אומר משום ר"ש בן הסגן
והטמאים אומרים להם פרושו
ביו"ט עצמו: שוחט בה. שלמים מיד דודאי הטבילוה
פרוכת עוביה טפח על שבעים ושתים נימים נארגת על כל נימה ונימה כ"ד חוטין ארכה
ו
כצ"ל וה"פ דסתם גמ' בא לפרש
בעלים מאתמול: הרי היא כסכין. ואפילו נמצאת
בי"ד שחל להית בחול שוחט בה מיד דודאי הוטבלה
טעמא דר' יוסי ושבולת הוא
מ' אמה ורחבה כ' ומשמונים ושתים רבוא היתה נעשית ושתים עושין בכל שנה ושלש מאות
עם הסכין בי"ג הואיל וקשורה עמו. לשון רש"י וכן
באמצע והטהורי' מהלכים מן
כהנים מטבילין אותה: גמ' אילו אמר חוט א' כפול לשנים שזור לשלשה משזר לששה ארבע
פי' רבינו הגאון דקאי הכל אקופיץ: גמ' קצרין של
הצד שהיו מרחיקין עצמן לצדדין
מכאן הא עשרים וארבעה תני שלשים ושתים אילו אמר חוט א' כפול לשנים שזור לארבע
ח)
נכרים. להכי בשוק העליון טמאים לפי שהיה שם
והטמאים מהלכין סתם שאינם
כובסים של נכרים והן כזבים לכל דבריהם ולכן הרוקין
משזר לשמונה ארבע מכאן הא תלתין ותרין תנא ארבעים ושמונה אילו אמר חוט אחד
מזהירי' לפרוש מהם והטהורי'
דשם טמאים: ערודות. חיות ששמן ערוד ולהכי טמאין
אומרים להם פרושו שהיו
כפול לשנים קליעה לשלשה שזור לששה משזר לשנים עשר ארבעה מיכן הא ארבעים
הרוקין דשם ששם היו נכרים נוחרין הערודות: אריב"ל
מזהירין להטמאים שיפרשו
ותמניא כתוב אחד אומר 2 מעשה רוקם וכתוב א' אומר 3 מעשה חושב מעשה ט) רוקם
מעשה כו'. מייתי לה כל הסוגיא אגב שאמר ערודות
מלטמאן ולכן הרוק הנמצא
היו כו' וכל הסוגיא פירשתי בפ' ג': לא כן א"ר אבהו
פרצוף אחד מעשה חושב שני פרצופות רבי יהודה ורבי נחמיה חד אמר מעשה רוקם
ז
[ג]
בצדדין טהורין ובאמצע טמא.
כו' לא גזרו על הרוקין שבירושלים. אשוק העליון
[א] ארי מכאן וארי מכאן מעשה חושב ארי מכאן וחלק מכאן וחרנה אמר מעשה
ובשעת הרגל שכל ישראל חברים
פריך ולא שמיעא להו סוגיא דרבי אבין ומשני הא
שנא' (שופטי' כ) ויאסף כל איש
רוקם ארי מכאן וחלק מכאן מעשה חושב ארי מכאן ונשר מכאן: בשמונים ושתים רבוא
אתמר עלה כו': שיבולת כו'. מפרש טעמא דרבי
ישראל אל העיר כאיש אחד
היתה נעשית וכו': ר' יצחק בר ביזנא בשם שמואל גוזמא תמן תנינן פעמים היה
יוסי ושיבולת הוא באמצע והטהורים מהלכים מן הצד
י)
(ד)
חברים וכולם טהורים כי החיוב
שהיו מרחיקין עצמן לצדדין והטמאים מהלכים סתם
עליה כשלש מאות כור רבי יוסי בי רבי בון בשם שמואל גוזמא:
על כל ישראל לטהר עצמם ברגל
שאינם מזהירים לפרוש מהם: והטהורים אומרים
הלכה ג מתני' בשר קדשי קדשים שנטמא בין באב הטומאה בין בולד הטומאה בין
וכל טמא שאינו יכול ליטהר
להם פרושו. שהיו מזהירין להטמאים שיפרשו
יפריש עצמו לצדדים ויתרחקו
בפנים בין בחוץ בש"א הכל ישרף בפנים חוץ משנטמא באב
מלטמאן לכן הרוק הנמצא בצדדין טהורין ובאמצע
ב"א ממנו כדי שלא יטמאו כי כל
טמא: ובשעת הרגל. כי כל ישראל חברים ברגל
הטומאה בחוץ בית הלל אומרים הכל ישרף בחוץ חוץ משנטמא בולד הטומאה בפנים
העדה כולם טהורים וזהו דאמר
שנאמר (שופטים כ') ויאסף כל איש ישראל אל העיר
ר"א
וטהורין מהלכין סתם וטמאין
כאיש אחד חברים וכולם טהורים כי החיוב על כל
מזהירין להן שיפרשו דלעולם
ישראל לטהר עצמם ברגל וכל טמא שאינו יכול ליטהר יפריש עצמו לצדדים ויתרחקו בני אדם ממנו כדי שלא יטמאו כי כל העדה כולם טהורים וזהו דאמר וטהורין מהלכים סתם וטמאים מזהירים
המועטין הולכין בצדדין והן
להן שיפרשו דלעולם המועטים הולכין בצדדין והן המזהירין. וגירסא זו כגירסת הרמב"ם בפירושו: לא כן אמר ר"י. ואמאי אמר במתני' דרך ירידה טמאים: נעשו הוכיח. שמוכח שבירידתן
לטבילה נפלו והן טמאים: אבא שאול. שהיה קובר מתים כדאמרינן בפרק ג' דנדה והיה רגיל בכלים הללו והיה קורא אותה צפורן למגריפה דמתני': מריצה. שהיא מריצה את האבן
המזהירין וגירסא זו כגירסת
הרמב"ם בפירושו: [ג] ה"ג חד
לבית הקברות כשחופרין ומזדמן אבן מריצה. וגירסת הרמב"ם שהיא מריצה את העצם. ופי' דהכי קאמר שהיה כלי שהיו מכתתין ומרצצים בו העצמות כדי שיכנסו בסל להוליך אותו ממקום
למקום וזה השם מגזרת ותרץ את גלגלתו ולחוזק טומאתן היו בחזקת טומאה: תני הסכין קשורה לו ה"ז כמותה. ברייתא פליגא אמתני' וס"ל דאם נמצא הסכין קשור בקופיץ הרי זה
אמר מעשה רוקם ארי מכאן
כקופיץ ובזה ובזה שונה ומטביל: מתני' פרכת. בולד הטומאה. שנגעה במשקים טמאים דרבנן גזרו על המשקים שמטמאים כלים גזירה משום משקה זב וזבה כגון רוקו וש"ז שהן אבות
וחלק מכאן מעשה חושב ארי
הטומאה ומטמאים אדם וכלים מדאורייתא ופרכת הוי כלי דכשנושאין אותו ממקום למקום נותן הכלים לתוכה ויש תורת כלי עליה לקבל טומאה: בפנים. ואינה טעונה שילוח חוץ
מכאן וארי מכאן וחרנה אמר
למחנה שכינה כיון שלא נטמא אלא בולד הטומאה: מיד. לשון הגאון בולד הטומאה דאין צריך הערב שמש בד"ס כמ"ש בפ"א דטהרות ועי' ר"ש שם: באה"ט. בשרץ או נבילה:
מעשה רוקם ארי מכאן וארי
בחוץ. דטעונה שילוח כמ"ש בסוף עירובין: בחיל. חוץ לעזרה: כ"ד חוטין. מפרש בגמ': ארכה מ' כו'. כפתח האולם שהיה גבוה מ' ורחבו כ': ומשמונים ושתים רבוא. לשון הגאון.
מכאן מעשה חושב ארי מכאן
ר"ל דינרים דאי אפשר לומר על הנימין דאם כן הל"ל קודם שאמר ארכה מ' כו': היו מטבילין. דכלים הנגמרים אע"פ שנגמרים בטהרה צריכים טבילה לקדש כמ"ש בחגיגה: גמ' אילו
❖
ונשר מכאן. כצ"ל:
נאמר חוט אחד. כלומר אילו היה נאמר חוט הייתי מפרש אחד כלישנא דחוט יחידי. ואילו היה נאמר כפול הייתי אומר לשנים כלישנא דכפל: שזור לשלשה. משזר לששה. ד' שהיה ד'
מינין תכלת וארגמן תולעת שני ושש הרי ד' פעמים ו' הא כ"ד: תני. בברייתא ל"ב שהיו החוטין כולן ל"ב: משזר לח'. דמשזר משמע כפול דשזור וד' פעמים ח' הא ל"ב: קליע. הוא
קלוע ג' יחד: שזור כפול דקליע. ומשזר י"ב וד' פעמים י"ב הא מ"ח: מעשה רוקם כו'. איידי דנקט דרשא דפרכת נקט לה הכי דרשא דמעשה חשב ומעשה רקם דכתיבי בפרכת:
גליון הש"ס
ה"ג חד אמר ארי מכאן וחלק כו'. מעשה חושב כו' וארי מכאן דהיינו ב' פרצופות: ואוחרנא כו'. מעשה רוקם ב' פרצופות שוות לשון רוקם שנרקם צורה בב' הצדדין: גוזמא. קאי
על הא דתני במתניתין שלש מאות כהנים. דהוא גוזמא בעלמא ומביא מתני' דתמיד ג"כ ג' מאות ואמר עלה דהוא גוזמא: מתני' ישרף בפנים. בבית הדשן הגדול שהיה בעזרה ששם
[א] עי' בהגר"א שהגיה ועי'
שורפין פסולי קדשי קדשים שכל שפסולו בקודש שורפין אותו בקדש [לשון הגאון] דמותרין להיות במקדש משום שאין לו טהרה במקוה או משום שאינו נעשה אב הטומאה כמ"ש בסוף עירובין:
מלמ"ל פ"ח מכלי המקדש הלכה
באה"ט בחוץ. כיון דחמירא טומאתו ונפסל בחוץ אין להכניסן לעזרה הואיל ולא היה פסולו בקדש: בולד הטומאה בפנים. דאית בה תרתי טומאתו בפנים וקילא טומאתו אבל נטמא
טו:
תורה אור השלם
1. וְהָיוּ חַיֶּיךָ תְּלֻאִים לְךָ מִנֶּגֶד וּפָחַדְתָּ לַיְלָה וְיוֹמָם וְלֹא תַאֲמִין בְּחַיֶּיךָ: דברים כח סו 2. וְשִׁבַּצְתָּ הַכְּתֹנֶת שֵׁשׁ וְעָשִׂיתָ מִצְנֶפֶת שֵׁשׁ וְאַבְנֵט תַּעֲשֶׂה מַעֲשֵׂה רֹקֵם: שמות כח לט
3. וְעָשׂוּ אֶת הָאֵפֹד זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן תּוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר מַעֲשֵׂה חשֵׁב: דברים כח ו