קרבן כל
הרוקין פרק שמיני שקלים
כב.
מסורת הש"ס
העדה
דאית ביה תרתי טומאתו בפנים וקילא טומאתו אבל נטמא באב הטומאה אין להשהותו עד שתשרף אלא יוציאנה מיד וישרפנה בחוץ: ישרף בפנים. דכיון דטהור מדאורייתא אפי' נטמא
א) ירושלמי מע"ש פ"ג הל"ה ועי'
בחוץ יש לקיים בו שריפתו בקדש: גמ' ולד הטומאה. היינו שנטמא בטומאה דרבנן: זה וזה לא דבר תורה. בתמיה וכיון דמדאורייתא טמא אין להכניסו לעזרה הואיל ולא היה
פסחי' פ"א הל"ו, ב) סוכה נד ב,
ג) בכורות נג א, ד) תוספתא פרק
פסולו בקודש: לא הוו רבנן. לא פלפלו חכמים בדברי ר' יוחנן דלר' יוחנן ל"ק דאב הטומאה חמירא אבל מולד הטומאה הקילו בה א"נ לא פלפלו חכמים בדברי ר"י דודאי קשיא אלא
ג הי"ג, ה) ירושלמי סוכה פ"ה
בדברי בר קפרא דקדקו: ומשני בגין דר"ע. בשביל טעמו של ר"ע דקאמר מקום טומאתו שם שריפתו ה"נ קאמרי ב"ש באב הטומאה ישרף בחוץ אבל בולד הטומאה ישרף בפנים כיון
הל"ו, ו) סוכה נד ב, ז) כריתות ט
דמדבריהם הוא ישרף בפנים ששריפתו בקדש:
ריבב"ן
א, ח) יומא סו א וש"נ, ט) צ"ל
בגין דר"ש וכו'. בשביל הא דאמר ר' שמעון
ר"א אומר שנטמא באב הטומאה בין בפנים בין
והיינו שיש לו טהרה בטבילה קרינן
וחטאו ביום השביעי כל היכא דקרינא ביה
❖
דמשלחין אפי' אוכלין טמאין לחוץ הלכך כל מה
ביה והנפש וכו' וכ"ה בפרש"י שם,
בחוץ ישרף בחוץ שנטמא בולד הטומאה בין בחוץ שנטמא בחוץ אין מביאין אותו לפנים:
וחטאו דראוי לחיטוי (מי שראוי לחיטוי ראוי)
בין בפנים ישרף בפנים ר"ע אומר א מקום טומאתו
הלכה ד מתני' מחצי הכבש ולמטה
ט)לטבילה וקרינן ביה והנפש הנוגעת בו תטמא
שם שריפתו: גמ' בר קפרא אמר אב הטומאה
במערב. כהנים הזוכים בפייס
א)
וכל היכא דלא קרינן ביה וחטאו לא קרינן
עין משפט
באברי התמיד להעלותם לא היו מעלים אותם
דבר תורה ולד הטומאה מדבריהם ר' יוחנן אמר בין
ביה והנפש הנוגעת יטמא לאפוקי כלי חרס
נר מצוה
בפעם אחת אלא נותנים אותם על הכבש והולכים
ואוכלין ומשקין הואיל ואין להם טהרה במקוה
זה בין זה דבר תורה וקשיא דר' יוחנן על דבית שמאי
יב א מיי' פרק י"ט מפהמ"ק
ללשכת הגזית לקרוא את שמע ואחר כך חוזרין
אינן נעשין אב הטומאה כפירש"י בסוף עירובין:
דבית שמאי אומרים הכל ישרף בפנים חוץ משנטמא
ומקריבין האברים ע"ג המזבח הכבש ארוך ל"ב
הל"ו:
ישרף בפנים. במקום ששורפין שאר פסולי ק"ק
באב הטומאה בחוץ מה בין אב הטומאה בחוץ
יג ב מיי' פרק ו מתמידין
אמה ומחציו ולמטה נותנין אותן ורוחב הכבש ט"ז
דתניא בפסחים פ"ב [דף כד] ר"ש אומר בקדש
מה בין ולד הטומאה בחוץ זה וזה לא דבר תורה
הל"ג:
אמה ובחציו של צד מערב היו נותנים אותן: ושל
באש תשרף לימד על חטאת ששריפתה בקדש
יד
ג מיי' פרק א משקלים
הוא ואפילו על דבית הלל לא מקשייא דב"ה אמר
ראש חדש על כרכוב המזבח. בגמרא מפרש:
אין לי אלא זו בלבד שאר פסולי ק"ק ואימורי
הל"ח:
אינן נוהגין אלא בפני הבית. שקלים משום דצורך
הכל ישרף בחוץ חוץ מה שנטמא בולד הטומאה
טו ד מיי' פרק ב מבכורים
קדשים קלים מנין ת"ל כל בקדש באש תשרף
קרבן נינהו וכיון שאין קרבן אין שקלים ובכורים
בפנים מה בין ולד הטומאה בפנים מה בין אב
הל"א:
ואמרינן בפרק טבול יום ת"ר ג' בית הדשנין
דכתיב ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך
טז
הטומאה בפנים זה וזה לא דבר תורה הוא לא הוו
ה מיי' פרק א מתרומות
הן א' בעזרה ששם שורפין פסולי ק"ק ואימורי
בזמן שיש בית יש ביכורים אין בית אין ביכורים:
הל"א:
בה רבנן אלא על דבר קפרא וקשיא דבר קפרא
קדשים קלים וכו': חוץ משנטמאת באב הטומאה
אבל מעשר דגן וכו'. נוהגין בפני הבית דקדושת
יז ו מיי' פרק ו מבכורות
על דבית שמאי דבית שמאי אומרים הכל ישרף
בחוץ. שלא ישרפום בפנים דהואיל ויצא יצא: ב"ה
הארץ לא בטלה: מעשר בהמה. צריך להפריש
הל"ב:
בפנים חוץ משנטמא באב הטומאה בחוץ מה בין
אומרים ישרף הכל בחוץ. והא דתניא לעיל פסולי
העשירי: המקדיש שקלים וביכורים. בזמן הזה:
יח ז מיי' שם פ"א הלכה ה:
ביכורים אינן קדש. דכתיב בהו בהדיא תביא בית
יט ח מיי' פרק ו מתמידין
קדשי קדשים נשרפין בפנים בשאר פסולין כגון
אב הטומאה בין בחוץ בין בפנים זה וזה לא ד"ת
ה' אין שם ביכורים חל עליהן שלא בפני הבית:
הלן והיוצא והנשחט חוץ לזמנו וחוץ למקומו
הל"ג:
הוא בגין דר"ע אמר מקום טומאתו שם תהא
(א)
כ ט מיי' שם הל"ו:
גמ' מי קודם. בהקרבתן אם שתיהן לפניו:
וכיוצא בו אבל פסול טומאה לא ובירושלמי
שריפתו ואפילו על דבית הילל לא מקשייא דב"ה
כא י מיי' שם פ"ט הלכה ב:
חייליה דרבי ירמיה. כלומר כוחו וראייתו
מקשה בין לב"ש בין לב"ה אידי ואידי לא דבר
אמר הכל ישרף בחוץ חוץ משנטמא בולד הטומאה
כב כ מיי' פרק י"ג מאיסורי
דר"י מהא: שירו של ר"ח קודם. וסבר ר"י
תורה הוא פי' בין שנטמאה באב הטומאה בין
❖
בפנים מה בין ולד הטומאה בין בפנים בין בחוץ
ביאה הלכה ה:
דה"ה קרבן ר"ח קודם: א"ר יוסי. שאני התם
שנטמאה בולד הטומאה טומאתו לאו דאורייתא
זה וזה לא מדבריהם הוא בגין דר"ש אמר [א]מאכלו
דלכך שיר של ר"ח קודם כדי לפרסם שהוא ר"ח
ואמאי מחלקין בין נטמא באב הטומאה לנטמא
אבל קרבן שבת קודם לר"ח: הא שקלים קדשי.
ומשקו של מצורע משתלחין חוץ לשלש מחנות:
בולד הטומאה: מתני' ר' אליעזר אומר באב
נוסחת הבבלי
מודה ר"ש אם אומר ביכורים קדש שהן קדש:
הלכה ד מתני' איברי התמיד ניתנין מחצי
ב
ב)
הטומאה. דחמירא טומאתו ישרף בחוץ בולד
הגר בזמן הזה. אע"ג דליכא מקדש צריך שיפריש
כבש ולמטה (במזרח)
עליו ג' מאות כור ר"י בר אבין
(ב)
הטומאה דקילא טומאתו מכניסה בפנים ושורפה
רובע דינר לקינו דלכשיבנה ב"ה יביא קן דגר
בשם שמואל גוזמא: (א) בגין
במערב של מוספין ניתנין מחצי כבש ולמטה
ור' עקיבא סבר מקום טומאתו שם תהא שריפתו
צריך קרבן ובפחות מרובע לא מצי להפריש דאין
דר"ע דר"ע אמר כו' בגין דר"ש
(במערב) במזרח של ראשי חדשים ניתנין על כרכוב
בין שנטמא באב הטומאה בין שנטמא בולד
מצוי קן בפחות מרובע: מפני התקלה. שמא יהנה
דר"ש אמר כו': (ב) במזרח של
הטומאה ישרף בפנים: מתני' אברי תמיד
המזבח (למטה) מלמעלן השקלים והביכורים אינן
ממנו: ואין מחרימין. דחרם הוא ק"ק דכתיב כל
ג
ד
מוספין כו' במערב ושל ר"ח כו'
נתנין מחצי כבש ולמטה במערב. כשמוליכין
חרם קדש וגו': הבהמה תעקר. דלא ליתי בה
ניתנין מתחת כרכוב כו' מלמטה
נוהגין אלא בפני הבית אבל מעשר דגן ומעשר
ג) ה
ו
לידי תקלה: והיא מתה מאיליה. ברעב: עבר
כו': (ג) מימר מוספי ר"ח קודם
אברים מבית המטבחיים מניחין האברים בכבש
בהמה ובכורות נוהגין בין בפני הבית ובין שלא
ז
כו': (ד) אמרה הקדש עבר כו'
והקדיש. מהו שיהיה קדש: הכא. גבי קן של
כדתנן בפ"ב דיומא הפייס השני מי שוחט מי זורק
בפני הבית המקדיש שקלים וביכורים הרי זה קודש
קומי ר"י בר' בון הכא כו' ישנה
גר את אמר אם עבר וקדשו קדש והכא גבי
מי מעלה אברים לכבש ותניא בסיפא הפייס
❖
ר"ש אומר האומר ביכורים קודש אינן קודש:
היא אבל לגבי כו' הל' כר"ש:
הרביעי מי מעלה אברים מן הכבש למזבח ושל
גמ' איזהו כרכוב המזבח אמה בין קרן לקרן מקום הילוך רגלי כהנים מוספי
ד)
ח
ה)
[א]
מוספין ניתנין מחצי כבש ולמטה במזרח
שבת מוספי ר"ח מי קודם ר' ירמיה סבר (ג)מימר מוספי שבת ומוספי ר"ח מוספי ר"ח קודמין
להיכרא בעלמא ושל ראשי חדשים ניתנין על כרכוב
הגהות הגר"א
חייליה דר' ירמיה מן הדא שירו של שבת ושירו של ר"ח שירו של ר"ח קודם א"ר יוסה
ו)
ט
המזבח ומפרש במסכת סוכה [דף נה] א"ר יוחנן
שנייא היא תמן דאמר ר' חייא בשם רבי יוחנן כדי לפרסמו ולהודיע שהוא ר"ח [ב] כיצד
[א] ה"ג מאכלו ומשקו של
לידע שהוקבע ר"ח בזמנו: השקלים והבכורים
מצורע אין מביאין לג' מחנות.
היה עושה שוחט מוספי שבת ואומר עליהן שירו של ר"ח ברם הכא מוספי שבת ומוספי
אין נוהגין אלא בפני הבית. לפי שהשקלין נעשין
וה"פ בגין דאר"ש אוכלין ומשקין
ר"ח מוספי שבת קודמין על שם כל התדיר מחבירו קודם את חבירו: שקלים וביכורים
לצורך תמידין ומוספין ובכורין בעו הנחה לפני
י
[ג]
של מצורע אין מביאין לג' מחנות
המזבח כדכתיב והניחו לפני מזבח ה' ועכשיו
וכו': הא שקלים קדשו רבי שמעון בן יהודה משום רבי שמעון בין אלו ובין אלו לא
ולהכי מה שנטמא בחוץ אף בולד
אין מזבח מעשר דגן דהיינו מעשר שני נוהגין
קדשו תני גר בזמן הזה צריך להביא קינו ריבעית כסף אר"ש ביטלה ר' יוחנן בן זכאי
ז) כ
הטומאה דרבנן אין מביאין
אפילו בזמן הזה וצריך להעלות לירושלים כדאיתא
לפנים ור"ש זה לא מצאתי מקומו
מפני התקלה מהו מפני התקלה כהדה דתני אין מקדישין ולא מעריכין ולא מחרימין
ח)
בביצה פ"ק במעשה דר' אליעזר שהיה [לו] כרם
ונראה דר"ש לטעמיה אזיל
[ד] ולא מגביהין תרומות ומעשרות בזמן הזה ואם הקדיש או העריך או החרים [ה] או
דבספ"ק דכלים בתוספות ר"ש
רבעי והפקירו לעניים מפני שלא היה יכול לעלות
הגביה הכסות תישרף הבהמה תיעקר כיצד נועל בפניה הדלת והיא מתה מאיליה והמעות
אומר כשם שאין זבות ונדו'
הוא ונתנו לעניים כדי שיוליכוהו שם וכרם רבעי
ילכו לים המלח: עבר והקדיש מן מה דאמר ר"ש ביטלה רבן יוחנן בן זכאי מפני התקלה
ויולדות נכנסין להר הבית כך
ומעשר שני דינן שוה דילפינן קודש קודש ממעשר
משכבן ומושבן כיוצא בהן. וה"נ
הדא אמרה עבר והקדיש קדשו רבי יודה ענתודרייא בעי קומי רבי יוסי הכא את
(ד)
ומתני' דלא כר' ישמעאל דתניא בתמורה בפ"ג ר'
במצורע אוכלין שלו שנטמאו
אמר ממנו. וגי' הספרי' משתלחין
ישמעאל אומר יכול יעלה אדם מעשר שני בזמן הזה
לירושלים ודין הוא בכור טעון הבאת מקום וכו' ומעשר בהמה ובכורות ימתין עד שיוממו ובכורות נותנין לכהנים ויאכלום במומן והמעשר יאכלוהו בעלים: המקדיש שקלים
שבושא הוא דא"כ אף בולד
ובכורים הרי זה קודש. בכורים ירקבו ושקלים יגנזו: ר"ש אומר האומר בכורים קודש אינם קודש: ירושלמי הא שקלים קדש ר"ש בן יהודה אומר משום ר"ש בין אלו ובין אלו
הטומאה בפנים ישרף בחוץ
מה"ט ועוד שילוח אוכלין ומשקין
לא קדשו. תניא בתוספתא בפ' בתרא קינו של גר אינה נוהגת אלא בפני הבית ר' שמעון אומר אינו צריך להביא מפני התקלה מפני מה אמרו שקלים אינם נוהגים
מאן שמעת ליה: [ב] מן כיצד
אלא בפני הבית לפי שאין תורמין מן הישנה מפני מה אמרו ביכורין אינן נוהגין אלא בפני הבית משום שנאמר ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך
הוא עושה וכו' עד ברם הכא
כל זמן שיש לך בית יש לך בכורין אין בית אין בכורים: ירושלמי תני הגר בזמן הזה צריך להביא קינו ריבעת כסף אמר ר' שמעון ריב"ז בטלה מפני התקלה פי' הגר
ל"ג כאן רק לקמן קודם הפסקת
שנתגייר בזמן הבית היה צריך להביא קרבן דוקא קינין ושתיהן עולות ותניא בפ"ב דכריתות ר' אומר ככם כגר כאבותיכם מה אבותיכם לא נכנסו לברית אלא במילה
שקלים ובכורים וכו': [ג] כאן
וטבילה והרצאת דמים כך הם לא יכנסו לברית אלא במילה ובטבילה והרצאת דמים והאי דאמר רובע שקל היינו דינר כדפרישית לעיל עמדו בו ביום
גרסי' כיצד הוא עושה שוחט
מוספי שבת ואומר עליהן שיר
תקלין
חדתין
ר"ח וגי' הספרי' שבוש דמוכח:
הכבש ט"ז אמה ובחציו שלצד מערב היו נותנין אותן: ושל ר"ח על כרכוב המזבח. בגמ' מפרש:
באה"ט אין להשהות הטומאה בפנים עד שתשרף אלא יוציאנה מיד וישרפנו בחוץ: ישרף
[ד] ולא מגביהין תרומות
בפנים. דכיון דטהור מדאורייתא אפי' נטמא בחוץ יש לקיים שריפתו בקדש: גמ' בר קפרא
השקלים כו' בפני הבית. שקלים משום דצורך קרבן נינהו וכשאין קרבן אין שקלים: וביכורים.
ומעשרות לא גרסינן: [ה] או
❖
דכתיב ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך בזמן שיש לך בית יש לך ביכורים כו': מעשר
אומר ד"ת אב הטומאה ולד הטומאה מדבריהם. דמוקי מה דאמר במתני' אה"ט ודאי
הגביה ל"ג:
דגן כו'. דקדושת הארץ לא בטלה: מעשר בהמה. בריש פרק בתרא דבכורות אמרו
דאורייתא אבל ולד הטומאה היינו בדרבנן כגון שנגע במשקין דמדאורייתא אין אוכלין ומשקין
שביטלוהו מפני התקלה: המקדיש שקלים וביכורים. דאינם נוהגים אלא בפני הבית אם
מטמאין כלי שאין אוכל נעשה אב הטומאה ורבנן גזרו שיהא משקין מטמאין כלי משום
משקה זב וזבה שהן אב הטומאה כגון רוקו ומימי רגליו וזה הבשר נגע בולד הטומאה
הפרישן שלא בפני הבית קדשי. לשון רבינו הגאון נראה כפירוש ראשון של הרע"ב דמפריש
ציון ירושלים
קאמר מדלא נקט אלא הני תרתי: ביכורים קדש אינן קדש. כיון דבהדיא כתיב בהו תביא
דרבנן זה דמדאורייתא לא הוי אפילו ולד הטומאה דאין כלי נטמא ממשקין הנ"ל. והא דנקט
אב הטומאה דאורייתא היינו דכל אב הטומאה דאורייתא. א"נ משום דאיכא אב הטומאה
בית ה' אלהיך אפי' הפרישן בדיעבד לא קדשי ואין שם ביכורים חל עליהן שלא בפני הבית:
דר"ש אמר מאכלו ומשקו
גמ' איזהו כרכוב המזבח. פרישית לעיל פרק ו' הלכה ה': מוספי שבת כו'. קאי
דרבנן כגון מעת לעת שבנדה ובית הפרס וארץ העמים: בין בזה כו'. דולד הטומאה
של מצורע משתלחין חוץ
היינו שנגע הבשר בכלי שנגע במשקה זב וזבה שהוא ולד הטומאה דאורייתא והוי הבשר שני
אמתני' שהזכיר מוספי שבת ור"ח. ושואל איזה מהן קודם להקרבה כשחל ר"ח בשבת:
לשלש מחנות. לא ראיתי מוזכר
חיליה דר"י. ראייתו: כדי לפרסמו כו'. הכי מתרץ לה ר"י בבבלי סוכה דהאי חשיבותא
שהכלי שהוא ראשון לטומאה אם נגע באוכל עשהו שני: זה וזה לא ד"ת הוא. בתמיה הא
זאת אבל בהגהת הגאון מהרא"י
לר"י גם ולד הטומאה ד"ת היא ומ"ש לב"ש אה"ט מולד הטומאה: ופריך ואפילו על דבית
עבדינן להיכרא שיכירו הכל דפשיטא להו לב"ד שקדשוהו כהלכתו ולא יגמגם לב אדם עליו
❖
הגיה בזה ע"ש: סליק
הלל. מי לא קשיא לר"י: לא הוו בה רבנן. לא שקלי וטרי רבנן אלא לפרושי מתני'
דרוב בני אדם לא ראו חידוש הלבנה וזהו דוקא בשיר משא"כ לענין הקרבה כו' כל התדיר
אליבא דבר קפרא: מה בין אה"ט בין בחוץ כו'. וקשיא לבר קפרא: בגין דר"ע. דר"א
כו' כיצד הוא עושה כו' שיר ראש חודש קודם שיר שבת וגירסת הספרים שיבוש דמוכח:
הא שקלים קדשי רשב"י אומר משום ר"ש כו'. פליג אתנא דמתני' בשם ר"ש: תני.
קושטא דקאמר בסיפא בין בפנים כי קושיין אבל ר"ע ס"ל מקום טומאתו שם שריפתו.
במסכת כריתות (ט' א'): רביעית כסף. רובע דינר דלכשיבנה בהמ"ק יביא קן דאמרינן
וטעמיה דולד הטומאה משום דהוי טהור מדאורייתא דולד הטומאה דרבנן איירי כאן ולכך
גליון הש"ס
ישרף בפנים מקום טומאתו: בגין דר"ש ה"ג דר"ש אמר אוכלין ומשקין של מצורע אין
דצריך קרבן וקרבן בפחות מרובע לא אפשר להפריש דאין מצוי קן בפחות מרובע כדאמרינן
[א] עי' במלמ"ל פ"ו ממעה"ק
במתניתין ועמדו קינין בארבעתים אבל פחות אי אפשר: מפני התקלה. שלא יהנה ממנו:
מביאין לג' מחנות. ולהכי מה שנטמא בחוץ אף בולד הטומאה דרבנן אין מביאין לפנים.
אין מקדישין ואין מחרימין. דחרם הוי קדש כהקדש דכתיב כל חרם קדשי קדשים: תעקר.
הלכה ד':
ור"ש זה לא מצאתי מקומו. ונראה דר"ש לטעמיה אזיל דבספ"ק דכלים בתוספתא ר"ש
דלא ליתו בה לידי תקלה: לים המלח. משום דבעי שחיקה בשאר נהרות ובים המלח
אומר כשם שאין זבות ונדות ויולדות נכנסין להר הבית כך משכבן ומושבן כיוצא בהן.
מטיל בעיניה לכן אמר ים המלח: עבר והקדיש. גבי רביעית כסף דגר אם עבר והקדיש
והכי נמי במצורע אוכלין ומשקין שלו שנטמאו ממנו. וגירסת הספרים משתלחין שיבושא דאם
לאחר שבטלה ריב"ז: מאי. אם קדש בדיעבד ודינן כדין הקדש וחרם דתנן המעות יוליכו
כן אף בולד הטומאה בפנים ישרף בחוץ מה"ט ועוד שילוח אוכלין ומשקין מאן שמעת ליה:
מתני' מחצי כבש ולמטה במערב. כהנים הזוכים בפייס באיברי התמיד להעלותם לא היו
לים המלח או לא חל שם הקדש עלייהו: מן מה דאמר מפני התקלה. משמע דלא בטלה
ענתודריא.
שם מקומו: הכא את
מעלים אותן בפעם אחת אלא נותנים אותן על הכבש ומחציו ולמטה נותנין אותו שרוחב
אלא מפני התקלה
אבל בדיעבד קדשה: