קרבן באחד באדר
פרק ראשון
שקלים העדה
ד:
מסורת הש"ס
להו לבדק הבית לא מיקרי דבר מסוים: מה עבד לה רשב"ל. דערכין ומותר נסכים לדבר שאינו מסוים מיהא דמיין דקאסר רשב"ל: לבנות בית וגו'. דוקא אבנין הבית קפיד קרא אבל
א) חלקיה, ב) אמר ר"מ כמין וכו',
ג) תוספתא פ"א, ד) במדבר רבה
אכלי שרת וה"ה שאר צרכי הבית לא קפיד קרא: מעתה. דקאמרת כיון דכתיב לבנות בית אבנין הבית קפיד קרא א"כ ה"ה לצרכי ירושלם אין מקבלין מהן כדכתיב שאין להם
פי"ב, ה) ס"א ורב אמר, ו) ביצה
חלק בירושלם: מתני'. דתנן ואלו שחייבין בקלבון משמע דאין לך מי שחייב בשקל שלא יהא חייב בקלבון אתיא כר"מ: ה"ג דר"מ אמר כשם ששקלו תורה כך קלבנו תורה סבר
לט ב חולין כה ב, ז) בכורות נו,
ר"מ בנותן שקלו שלם שהוא חייב בקלבון. וה"פ דרמ"א לעולם חייב בקלבון מן התורה אפי' נותן מחצית שקלו: כזה יתנו. שהוא נקי מכל סיג שהרי מאש היה והלכך כל השקלים
ח) שם נה ב, ט) בס"י אי' כאן
צריכין קלבון שיהא הכסף הנקי שבהם מחצית
ריבב"ן
פיסקא האחין וכו', י) אין הלשון
השקל: ה"ג אחד שקל שהוא נותן ואחד שקל שהוא
מכוון ואולי דחסר איזה תיבות וצ"ל
ומאיליהן הן באין לבד"ה (לכלי שרת) מה עבד
[א]
[ב]
מן הקולבון לגמרי דאפי' קולבון אחד אינו נותן.
נוטל. וה"פ הגזבר צריך ליקח ממנו שני קלבונות
שירשו מאביהן דפטורי מקולבון
לה רשב"ל פתר לה לא לכם ולנו לבנות בית לאלהינו
אלא מעתה אפילו חלקו וחזרו ונשתתפו שפטורין
1
אחד בשביל השקל שהוא מחזיר לו ואחד בשביל
ה"ה אם ירשו מאדם אחר דעלמא
❖
ממעשר בהמה פטורין מן הקולבון. פי' יפטרו מן
השקל שהוא נוטל ממנו שהיה צריך ליתן להשלחני:
ר' חזקיה א"ר סימון שאל מעתה אין מקבלין מהן
א)
א
ג"כ תפושת הבית חשיבא,
דברי הכל היא. אפילו לרבנן צריך ליתן שתי
הקולבון דהא סלע שלמה נותן ר' בא בשם ר'
לאמת המים ולחומות העיר ומגדלותיה על שם
קולבונות אם נתן סלע ונטל שקל קלבון אחד מפני
אבא בר הונא היא שני אחין שירשו את אביהן
(שנאמר) ולכם אין חלק וגו' (אלו חייבין בקלבון
2
שלא שקל שקל האמור בתורה ואחד מהחצי שקל
היא שני גיסין שירשו את חמיהן פי' הואיל
עין משפט
תני [ג] אלו חייבין בקלבון אחד ר"מ אומר שני
י)
שמקבל מהגזבר: ה"ג על דעתיה דרב ג' קולבונות
וחלקו בב' בני אדם שירשו ממון אדם אחר
נר מצוה
קולבנות מתניתא דר"מ דאמר ר"מ אע"פ שאין
אינון אחד שקל שהוא נותן וכו' ואחד לדבר תורה
מעלמא דלא הוי תפוסת הבית חשיבא להו:
לו א מיי' פרק ח ממתנות
שקלו תורה קלבנו תורה סבר ר"מ במי ששקלו שלם
אתא ר' ירמיה וכו'. וה"פ לרב אליבא דר"מ בנתן
כמה הוא קולבין מעה. ירושלמי להיכן הקולבין
עניים הלכה ח:
סלע ונטל שקל חייב ג' קולבונות אחד לשקל שהוא
שהוא פטור מהקלבון דאמר) מתניתא דר"מ דאמר
ב)
הולכין ר' מאיר אומר לשקלים כלומר יתערבו
לז ב מיי' פרק ו מבכורות
נותן אילו היה נוטל מהשלחני ואחד לשקל שהוא
ר"מ כשם ששקלו תורה כך קלבנו תורה קסבר ג)
❖
ר' אלעזר אומר לנדבה נדבת קיץ למזבח
הל"י:
נוטל שאם מחליפו נותנין לו חצי שקל וקלבון וא'
ר"מ בנותן שקלו שלם שהוא חייב בקלבון דאמר
ד)
ר' שמעון שזורי אומר ריקועי זהב ציפוי לבית
לדבר תורה שהוא צריך להוסיף על חצי שקל של
רבי מאיר כמין מטבע של אש הוציא הקב"ה
קודש הקדשים בן עזאי אומר שולחנין היו נוטלין
[א]
תורה. והרא"פ החליף הגרסאות והאריך בדברים
אותן בשכרן וי"א להוצאת דרכים פי' לאותו
מתחת כסא כבודו והראהו למשה ואמר לו זה יתנו
3
נוסחת הבבלי
ללא צורך והגירסא שלפנינו עיקר: והן שחלקו וכו'.
שהיו מוליכין אותם מעירן למקדש ובתוספתא
כזה יתנו: (א)נתן סלע ליטול שקל חייב שני קולבונות
והוא דהוה השותפות שלאחר חלוקת הירושה
(א) הנותן סלע ונוטל שקל:
אינו מביא דברי י"א כלל:
שותפו' להיפטר ממעשר בהמה דוקא שחלקו הירושה
א"ר אלעזר דר"מ היא (דר"מ אמר אחד שקל
[ד]
(ב) כלקוחות הן כדתנן הלוקח
❖
לפי שוויה ולא לקח כל אחד המחצה מן הבהמות
שהוא נותן ואחד סלע שהוא נוטל) דתניא אלו
כו':
תקלין חדתין
שהיו בשעת מיתת אביהן דהשתא ליכא למימר דזהו
חייבין בקלבון וכו' קלבון א' ור"מ אמר ב' קולבנות
ואינו אסור לר"י לקבל מהן אלא כשנותן להדיא
חלקו דודאי בשעת מיתת אביהן היה מגיע לכל א'
לבד"ה ה"נ לרשב"ל: הן באין לכ"ש. ולא קאמר
ומר רב ד"ה היא דאמר רבי מאיר אחד שקל
ה)
חצי הגדיים וחצי התיישים והשתא קנין הוא שקונה
ר"ל דאין מקבלין אלא בשנכרי נותן מעצמו להדיא
הגהות הגר"א
שהוא נותן ואחד שקל שהוא נוטל ואחד לדברי
זה מזה והבהמות שישנן בשעת חלוקה פטורין
לבד"ה: רשב"ל פתר. כלומר הוכחתו מפשטא דקרא
[א] ה"ג ומאליהן הן באין לכלי
תורה על דעתיה דרב ג' קולבנות אינון אתא ר'
[ה]
ממעשר מטעם לקוח שהוא פטור והעתידין לבוא
דקאמר לא לכם ולנו משמע דקאסר ליה שותפות
שרת וכו'. ולא קאמר ר"ל דאין
פטורין משום שותפות: היא חלקו משעה הראשונה.
ירמיה ר' שמואל בר רב יצחק בשם רב שלשה
כלל בין בתחלה ובין בסוף: ר"ח אר"ס שאל. פרישית
מקבלין אלא כשנכרי נותן מעצמו
בריש מכילתין לישנא דשאל: מתני' ואלו חייבין
ושם ירושה עליהן וכשחזרו ונשתתפו הדרא לה שם
קולבנות אינון א' שקל שהוא נותן ואחד שקל
להדיא לבד"ה: [ב] מלות מה
בקלבון. כי כל אדם צריך ליתן מחצית השקל והשקל
תפיסת הבית כמעיקרא והבהמות שהיו בשעת
שהוא נוטל ואחד לדבר תורה: האחין והשותפין
ו)
עבד לה נמחק וצ"ל רשב"ל פתר
הנזכר בתורה הוא שקורין במשנה סלע שהוא שני
חלוקה [אין] פטורין משום לקוח והעתידין לבוא
שחייבין בקלבון ופטורין ממעשר בהמה בשחלקו
לה וכו'. וה"פ רשב"ל הוכחתו
חצאי שקלים ולפי שכולם היו נותנים לשקלים החצאים
חייבין דלאו כשותפין הן: כלקוחות הן. דאין
מפשטא דקרא דקאמר לא לכם
נקראו שקלים וכשהיה א' צריך להחליף סלע על ב'
וחזרו ונשתתפו שחייבין במעשר בהמה ופטורים
ברירה והיו מעיקרא לקוחות והשתא שותפין: כהאי
ולנו משמע דקאסר ליה שותפות
חצאים היו נותנים מטבע קטנה ונקרא קל בין כלומר
מן הקלבון בשלא חלקו אמר רבי לעזר והן
ז)
דתנינן תמן. בבכורות פרק ט: הלקוח. או
כלל בין בתחלה בין בסוף: [ג] מן
דבר קל שמוסיפין בעד החילוף: אבל לא כהנים כו'
שניתן לו במתנה: ופטורין ממעשר בהמה. איירי
שחלקו גדיים כנגד תיישים ותיישים כנגד גדיים
תני אלו חייבין וכו' עד פטור
נשים כו'. שהם אינם חייבים בשקלים אלא אם
בשחלקו וכו' וכדפרישית במתני': ולמה לית אנן
שקלו מקבלין מידם לכן פטורים מן הקלבון: השוקל
מהקלבון ל"ג וה"ג מאי טעמא
אבל אם חלקו גדיים כנגד גדיים ותיישים כנגד
אומרין. ארבעה דינים חלוקים בדבר: בזה ובזה.
ע"י כהן ע"י אשה כו'. ששוקל סלע שלם ע"י כהן
דר"מ סבר ר"מ השוקל שקלו
תיישים הוא חלקו משעה הראשונה א"ר יוחנן
ואשה דבשוקל על ידי כהן חצי שקל ליכא לפרושי
שלם שהוא חייב שני קלבונות
משנת אליהו
אפילו חלקו גדיים נגד גדיים ותיישים נגד תיישים
ב
דא"כ אפי' בשוקל ע"י עצמו חצי שקל נמי פטור
דאר"מ כשם ששקלו תורה כך
אמרו סיפא בכותים ולפיכך מקבלין מהן חטאות ואשמות
כלקוחות הן ופטורין מן המעשר כההוא דתנינן
מקלבון לת"ק כדמפרש לקמן א"נ בשוקל ע"י וע"י
(ב)
קלבנו תורה דתני רמ"א כמין
כיון שנתכוין לכפרה אולי ישוב אבל הנכרים אין מקבלין
כהן כו' והא דלא קתני בהדיא ע"י וע"י כהן כו'
מטבע של אש וכו'. ועי' בפי'
תמן הלקוח ושניתן לו במתנה פטור ממעשר
ח)
מהן חטאות ואשמות לפי שאינו נדר ונדבה. ומ"ש ולפיכך
משום דהוא בפלוגתא דר"מ דלר"מ חייב מ"מ
ק"ע: [ד] ה"ג אר"א דר"מ היא
בהמה. ר' חייא (ר' חזקיה) אמר רבי ירמי' בעי
מקבלין כו' כבר כתב התוי"ט דגירסתו במתני' וחטאות
ט)
בשביל עצמו כדלקמן והטעם דפטור בשוקל ע"י כהן
אחד שקל שהוא נותן וא' לדברי
ואשמות ונדרים ונדבות מקבלין מהן וקאי אכותים כדמוקי
ולמה לית נן אמרין פעמים שהן חייבין בזה ובזה
ואשה ועבד דאינהו פטורים ממחצית השקל ונתינתם
תורה ורב אמר ד"ה היא אחד
לה הכא סיפא בכותים. ובעל קרבן העדה תמה על הרמב"ם
אינו אלא מדת חסידות והוי האי מחצית השקל
ופעמים
הא הנכרים אינם חייבין בקרבנות אלו. ולא דק בכוונת
שקל שהוא נותן ואחד שקל שהוא
גופיה ריבוי וריוח להקדש ולכן פטורים מקלבון:
הרמב"ם דהא קאמר אם נתנו מעצמן כמו כולה מתני'
נוטל. ול"ג ואחד לדברי תורה.
על ידו וע"י חבירו. דהיינו שיש להם שקל א' שלם ביחד ונותנים כן ביחד להקדש חייב
הנכרים כו' ששקלו אין מקבלין והן אינם חייבין בשקלים וכן גבי קני זבים כו' אף שאינם חייבין הוי
ועי' בספר תקלין חדתין ותמצא
מצי למיתני דאין מקבלין מהן אם נותנין ולכן כתב הרמב"ם אבל הנכרי אינו יודע כו' ושטתו בסוגיין
בקלבון א' שכל א' היה צריך ליתן חצי שקל ונותנים להקדש הקלבון שהיו צריכים להוסיף
פי' מרווח ע"פ ההגה"ה הנ"ל:
דקאמר וכי יש קיני זבין כו' בנכרים היינו שאינם יודעים ואינם טורחים בזה בעולם שיעסקו בזה ויתנו קיני
בעד החילוף: רמ"א ב' קלבונות. מפרש בגמרא: הנותן סלע כו'. פליגי אמוראי בגמרא
[ה] צ"ל ע"ד דרב לר"מ וכו'.
זבין דליתני אין מקבלין. ומ"ש דא"א ליישב דברי הרמב"ם לפני הירושלמי. נכונים מאד דבריו כדפרישית:
מאן קתני לה: גמ' ה"ג מ"ט דר"מ. דס"ל ב' קלבונות בשוקל ע"י ועי"ח אי מטעמא
❖
ועיין בפי' ק"ע:
ה"ג מ"ט דר"מ כו' כמ"ש בפנים. כך היא גירסת רבינו הגאון וכדפרישית בקונטרס שיטתו מבואר
דחילוף א"צ אלא קלבון א': סבר ר"מ השוקל שקלו שלם שהוא חייב ב' קלבונות. כלומר
מתוספתא ערוכה. והרמב"ם בפירושו לא הזכיר בדברי ר"מ קלבון מד"ת. ולדידיה בשוקל שקל בעדו
השוקל שקל שלם הינו שני מחצית בעדו ובעד חבירו שחייב ב"ק דס"ל לר"מ דלחצי שקל ג"כ
פטור מקלבון גם לר"מ. וקשיא עליה מדתנינא בתוספתא. וגם צ"ל דגי' אחרת ה"ל בירושלמי. ובחיבורו
צריך ליתן קלבון דהכי חייבה התורה ליתן להכרע לכל מחצית השקל קלבון דאר"מ כשם
פ"ג מהל' שקלים ה"א פסק דאינו חייב אלא כששוקלין ב' ביחד ואז נותנין קלבון א'. ובהלכה ו' שם פסק
ציון ירושלים
ששקלו תורה כך קלבונו תורה: דתני ר"מ כזה יתנו. וס"ל מדקפיד השם והראהו כמין
כרב דמתני' ד"ה היא ולכן בנותן סלע ונוטל שקל פסק דחייב ב' קלבונות. ולכן פסק בהלכה ז' שם
מטבע של אש וא"ל כזה יתנו היינו שלא יוגרע לעולם ממחצית השקל שהיה בימי משה
דהקלבונות אינן כשקלים דלר"מ נופלין לשקליםדלטעמיה אזיל דקלבונות מדין שקלים אלא ס"ל מטעם
והן שחלקו גדיים כנגד
חילוף לחוד ולכן פסק כאינך דס"ל לשלחנים ולש"ד. והנה לרש"י שיטה אחרת בקלבונות. ובשני
מדקאמר זה יתנו כזה יתנו לעולם הוא ולכן מן התורה חייב ליתן לכל חצי שקל מטבע
תיישים. עי' ש"ס דילן בכורות
מקומות כוון לד"א. דבבכורות נ"ו ב' ד"ה האחין כו' כתב וז"ל. ואם שוקלין סלע שלם דהיינו ב'
קטנה להכרע והכי תניא בתוספתא דפ"ק דמכילתין השוקל שקל חייב בקלבון דר"מ וחכ"א
נו ועט"א דף כ"ה ע"ב ד"ה אתה
חצאי שקליהם ביחד חייבין לתת כ"א וא' מעה קטנה לקלבון דהא ב' ממוניים הם והרי הן כשאר ב"א
השוקל שקל פטור ב' דינרין חייב. הרי דר"מ ס"ל חיוב מה"ת לחצי שקל וחכמים ס"ל
חטים שבמקום פלוני ועי' בתוס'
שהשוקל שקלו נותן עמו קלבון דהוא קלבון להכרע וי"א לחילוף שאין ב' חצאי סלע יוצאין בסלע בלא
מטעם החילוף וכשנותן שקל ליכא טעמא דחילוף אלא אם נותן ב' דינרין שהוא ערך חצי
חילוף מועט והואיל ורוב ב"א נותנין כ"א מחצית הסלע וקלבונו עמו כי מצטרפי נמי שנים ויהבי סלע
רי"ד קדושין יז ע"ב ודו"ק היטב
שקל חייב מטעם החילוף שהיה צריך ליתן חצי שקל ולא ס"ל דרשא דזה יתנו אלא למילתא
❖
שלם יהבי נמי קלבון שני והני אחין כו' כשאר שותפין דעלמא וחייבין בקלבון שני עכ"ל וגבי פטורין
ועי' עצמות יוסף שם:
אחריתא כדאמרינן לעיל: הנותן סלע ונוטל כו'. ה"ג אמר ר"א דר"מ הוא דאר"מ אחד
פי' דפטורין מקלבון שני וכן בביצה ל"ט ד"ה כשחייבין כ' וז"ל כל ישראל הוזקקו לתת מחצית השקל
שקל שהוא נותן וא' לד"ת כלומר דר"מ מחייב ב"ק א' לשקל שנותן ובידו היה סלע והחליף
כו' והטילו חכמים עליהם להוסיף מעה קטנה להיות קלבון לפרוטרוט מפני שהן חצאי שקלים חתיכות
אצל ההקדש וא' לד"ת ואע"ג דבשנים ששקלו שקל שלם לא חייב ר"מ אלא ב' קלבונות
דקות ונוחין לאבד ופעמים שמחליפים אותן במעות ונותנין הקלבון בחילוף ואף כשמצטרפין שנים
כנ"ל ולא חייב קלבון דחילוף התם ה"ט כיון שנותנים שקל שלם בעד חיוב שניהם להקדש
לתת שקל שלם הטילו עליהם ב' קלבונות שלא לפחות מחבריהם ולמעט את ההקדש אבל האב ששוקל
גליון הש"ס
בשביל ב' בניו שקל שלם פטור מקלבון שני עכ"ל. חזינן דס"ל לרש"י לר"מ לחצי שקל ג"כ חייב קלבון
הוי כקונים תבואה מן השוק בעד סלע שאין מחשבין בעד החילוף משא"כ הכא שא"צ ליתן
[א] עי' תוס' מנחות דף כט
וטעמו מסתבר משום שהן חתיכות דקות ונוחין לאבד ופעמים שמחליפים ר"ל בסלע וצריך הכרע.
רק שקל דידיה ומחליף גבי הקדש לא גרע כח הקדש מכח הדיוט וצריך ליתן גם קלבון
❖
והנה יפלא למה פירש הני מתנייתא אליבא דר"מ ודלא כהלכתא ולכאורה משמע דהכרחו משום דניחא
ע"א ד"ה שלשה:
בחילוף. אבל לת"ק דלא ס"ל בשנים ששקלו חיוב הקלבון אלא מטעם החילוף לדידיה ה"נ
ליה לפרש פטורין מקלבון שני דפטורין לגמרי לא מסתבר טעמא מאי. אבל בספ"ק דחולין פירש ג"כ
אינו חייב אלא א' ואע"ג דלא פליגי במתני' פליגי בתוספתא דתנינן בהדיא בפ"ק דתוספתא
אליבא דר"מ ושם חזר ופירש פטורין מקלבון היינו לגמרי משום דהוי כשוקל ע"י בניו וה"ל כשוקל
הנותן סלע ונוטל שקל ר"מ מחייב ב"ק וחכ"א קלבון א': ורב אמר ד"ה היא א' שקל
ע"י שכנו כו' וכן נמשך אחריו הרע"ב וזה תמוה דא"כ למה פי' אליבא דר"מ ומצאתי שתמה עליו
שהוא נותן וא' שקל שהוא נוטל. דס"ל דגם ת"ק מודה בזה דחייב ב' קלבונות ולא דמי
התי"ט בספ"ק דחולין במה שפי' אליבא דר"מ וטעמא דפי' פטורין לגמרי משום דמסתבר לי' לשיטתו
תורה אור השלם
לשוקל ע"י ועי"ח דאינו חייב אלא א' דהתם שניהם נותנים חיוב ב' שקליהם בסלע וכשהיו
דכשנותנין שקל שלם ביחד ליתא טעמא דנוחין לאבד אלא משום דה"ל ליתן כ"א בפ"ע משא"כ באב
צריכים להחליף על ב' חצאי שקל לא היו נותנין אלא קלבון א' וכן להקדש בכה"ג דאין
1. וַיֹּאמֶר לָהֶם זְרֻבָּבֶל וְיֵשׁוּעַ
השוקל שכן היה ראוי ליתן שקל שלם בעדם שהוא הנותן לכן פטורין מקלבון לגמרי. והרמב"ם הסביר
מפסיד אין משתכרין בו. משא"כ הכא אילו היה צריך להחליף ולהשיג חצי סלע ליתן להקדש
דלהכי פטורין לגמרי משום שהן כאדם א'. ונראה דשיטת רש"י היה לפסוק להלכה כר"מ מסוגיא
וּשְׁאָר רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְיִשְׂרָאֵל
דמנחות ק"ח א' כולה כבר פדא לא אמרי דס"ל דלשקלים אזלי והיינו מטעמא דס"ל דקלבונות מדינא
היה צריך ליתן קלבון. וכן כשהיה צריך להשיג וליטול שקל מסלע ג"כ היה צריך ליתן
לֹא לָכֶם וָלָנוּ לִבְנוֹת בַּיִת
דשקלים כמ"ש כשם ששקלו כו' וגם לישנא דוהמעה קלבון ג"כ כר"מ דס"ל מעה בתוספתא ומדחזינן
קלבון ולכן חייב ב"ק מטעם החילוף כמו אילו היה חייב שקל לשלחני ובעת זמן פריעתו
לֵאלֹהֵינוּ כִּי אֲנַחְנוּ יַחַד נִבְנֶה
דהני אמוראי כולהו וסתמא דגמ' הכי ס"ל הלכתא כוותיה ולכן פי' כל הני משניות אליביה.
לא היה בידו שקל אלא סלע היה צריך ליתן לו קלבון א'. ואם היה מבקש ממנו שיתן
לַַיְי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ
והרמב"ם פסק הכל דלא כר"מ ולכן פסק השקלים אינן נופלים לשקלים ונסתפק כמאן מאינך אחריני
לו שקל מסלע היה ג"כ צריך ליתן לו קלבון א' וה"נ לא יגרע כח הקדש מכח הדיוט ולא
הַמֶּלֶךְ כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרָס:
הלכתא ולכן פי' כל הני סוגיין אליבא דת"ק וסוגיא זו תיובתיה דס"ל בהדיא דלשקלים אזל וג"כ מעה
גרסינן כאן וא' לד"ת דלא ס"ל לת"ק לד"ת: ה"ג ע"ד דרב לר"מ ג' קלבונות הן. דזה
עזרא ד ג
הוי הקלבון כר"מ. ולשיטת רש"י ניחא לפרש מ"ש בגמרא כשם ששקלו תורה כך כו'. דזה תלי בזה
לא מסתבר דר"מ יקל בקלבונות המחוייבים מטעם החילוף לת"ק רק בשוקל ע"י ועי"ח
2. וָאָשִׁיב אוֹתָם דָּבָר וָאוֹמַר
כיון שהתורה חייבה שיתנו חצאי שקלים ממ"ש זה יתנו כזה יתנו והן נוחין לאבד וצריך פעמים להחליפם
ה"ט כדפרישית לעיל ולכן לרב דאסברא דלת"ק חייב ב"ק מטעמא דחילוף ודאי ר"מ ס"ל
בסלע לכן צריך ליתן קלבון לחצי שקלו הכרע. (ודרך רמז י"ל אסמכתא דרך גימטריא זה יתנו עולה
לָהֶם אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם הוּא
ג"כ הכי ולא מסתבר שיפלגו בסברא הפוכה אי צריך ליתן א' או ב' בחילוף בכה"ג. ולכן
כמספר קלבן הכרע ע"ה). וכן מצאתי בסמ"ג הל' שקלים שדבריו מורים כדפרישית ששיטת רש"י להלכה
יַצְלִיחַ לָנוּ וַאֲנַחְנוּ עֲבָדָיו נָקוּם
כר"מ דכתב תחלה בפסקי הקלבונות דעת הרמב"ם ואח"כ כתב דעת רש"י דלכל חצי שקל חייב קלבון
לר"מ דס"ל א' מן התורה משכחת לה בכה"ג חיובא שלש ומביא סיוע לזה מהני אמוראי
וּבָנִינוּ וְלָכֶם אֵין חֵלֶק וּצְדָקָה
וב' ששקלו חייבין ב"ק ומביא ג"כ דעת רש"י דספ"ק דחולין באב השוקל ע"י בניו דפטור לגמרי
דאמרו הכי בהדיא בשם רב. וזה גם כן לא מסתבר שיפלוג רב על סברא דר"מ מחייב
וְזִכָּרוֹן בִּירוּשָׁלִָם: נחמיה ב כ
ועי' בביאורי רש"ל שם. ודברי רש"י במנחות שם ד"ה והמעה קלבון אינם מובנים שכתב וז"ל שכל
א' לד"ת דא"כ מ"ט ר"מ מחייב ב"ק בשוקל ע"י וע"י חבירו וגם כי הכי מפורש בהדיא
3. זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל
יחיד מביא מחצית השקל בהכרעה באדר ואם נתנו בין שניהם שקל שלם נותנין קלבון א' מעה קטנה
בתוספתא. ולרב צ"ל דבמתני' לא חשיב אלא מה שלד"ה הוא ולכן נקט שנים שבזה גם ת"ק
מפני הכרעה שעכשיו לא נתנו שניהם אלא הכרע אחד ואילו הביאו כמשפטן היה שם ב' הכרעות
הַפְּקֻדִים מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל
מודה וצ"ל לרב דסתם מתני' פליגא בזה עם התוספתא דתני שם דלחכמים דר"מ אינו חייב
לפיכך נותנין קלבון עכ"ל. ותמוה דתחילה מתחיל אליבא דר"מ ואח"כ כת"ק ומ"ש לפיכך כו' אין
בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ עֶשְׂרִים גֵּרָה
אלא א' דהא ע"כ פליגא מתני' אתוספתא לדידיה דלר"מ חייב ג' קלבונות בכה"ג ובתוספתא
לו ביאור והתוס' הקשו עליו מטעם אחר וצ"ל דט"ס בדברי רש"י שם: הדרן עלך באחד באדר
הַשֶּׁקֶל מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל תְּרוּמָה
לא חשיב אלא ב' בדברי ר"מ. וסברת ר"א לאשוויי מתני' ותוספתא אהדדי דלחכמים דר"מ
שמות ל יג
לַיְיָ:
אינו חייב אלא א' גם בכה"ג והיינו משום שהוא נותן סלע ונוטל שקל בחד זימנא הוי
כמחליף על ב' חצאי שקל דא"צ אלא א' ולא עדיף משנים ששקלו לדידיה: מתני' השוקל ע"י עני כו'. השוקל סלע שלם ע"י עני ובן עירו פטור מקלבון כיון שאם לא היה נותן
להם גם הם לא השיגה ידם ליתן ונמצא ע"י מרויח ההקדש לכך פטור והא דלא קתני ע"י וע"י עני משום דלר"מ הוה חייב עכ"פ בעד עצמו ובפלוגתא לא קמיירי: האחין השותפין.
מפרש בגמ': גמ' כשחלקו וחזרו ונשתתפו. אז הם חייבים בקלבון דכשחלקו ונותנין סלע שלם בשביל שניהם הוה כאילו לוין זה מזה וממעשר בהמה פטורים דעדר של שותפים פטור
ממעשר בהמה דתניא בבכורות (נ"ו) כל פטר שגר בהמה אשר יהיה לך ולא של שותפות ואע"ג דהאי קרא בבכור הוא דכתיב התם פריך לה ומשני לה: כשלא חלקו. דקיימא בתפוסת
הבית חייבים במעשר בהמה דאמר התם יכול אפי' קנו בתפוסת הבית ת"ל יהיה ופטורים מן הקלבון דכ"ז שהן בתפוסת הבית לא חשיב כהלואה: והן שחלקו גדיים כו'. הוא דאמרי'
דכשחלקו בטלה תפוסת הבית מינייהו דכשחלקו גדיים ע"פ שום בדמים נגד תיישים בטלה מהן שם ירושה והוי כאילו לקח כ"א מן השוק ונתערבו ואין כאן שם תפוסת הבית אלא שם
שותפות: אבל אם חלקו כו'. דזהו משפט הירושה לכ"א חלק בכל מין ומין אומרים זהו חלקו המגיע דיש ברירה ועדיין שם יורשים עליהם וכשחזרו ונשתתפו חזרה תפוסת הבית למקומה: