קרבן באחד באדר פרק
ראשון
שקלים העדה
ה.
מסורת הש"ס
בקלבון ובמעשר בהמה: היך עבידא. כמו היכי דמי: ה"ג חלקו את הנכסים ולא חלקו את הבהמה חייבין בזה ובזה חלקו את הבהמה ולא חלקו את הנכסים פטורין בזה ובזה.
א) בכורות נו ב, ב) תוספתא
וכ"ה בבכורות פ"ט. והכי פירושו חלקו את הנכסים וחזרו ונשתתפו ולא חלקו בבהמה דגבי קלבון הוו כשאר שותפין וגבי בהמה הוו כתפוסת הבית: הן הן עיקר נכסיו. ואע"פ
פרק א' ועי' מנחות קח א,
ג) בכורות נא א, ד) ב"מ דנ"ז
שחלקו את הנכסים ולא חלקו את הבהמה פטורין מקלבון: רבי שמי. פריך וכי מפני שעשיתן כאדם אחד אצל מעשר בהמה הואיל ולא חלקו נאמר שיהיו פטורין מן הקלבון אע"פ
ב יומא דס"ה א, ה) בכורות
שלא נתנו שקליהן מן ירושת אביהן ואע"פ שהבהמות הן עיקר הנכסים אין לפטרן. כך למדתי ממגדל עוז בשם הר"מ מקוצי ודלא כהרא"פ ודבריו תמוהין: לא שנייא היא.
מט ב, ו) אמר, ז) עי' ב"מ
שאני הכא שהוא נותן סלע שלימה מאותן המעות
❖
ריבב"ן
נח א, ח) כתובות קח א,
שהיו מגיעין על חלקו הלכך הרי הוא כאילו לא
ופעמים שהם פטורים מזה ומזה היך עבידא (חלקו
חילקו: ופריך מעתה. לדבריך שעיקר הטעם
מתני' א' דרכונות. כמו דרכמוני זהב בספר
את הנכסים ואח"כ חלקו את הבהמה חייבין בזה
שפטורים לפי שהוא נותן הסלע השלימה ממה שהוא
עזרא: מפני משוי הדרך. להקל מעליהן.
עין משפט
מגיע על חלקו אפילו חלקו וחזרו ונשתתפו יהיו
ובזה חלקו את הבהמה ואח"כ חלקו את הנכסים
ירושלמי ויעשו אותן מרגלית כלומר מכל השקלים
פטורין ואנן לא תנן הכי: היא שני אחין וכו'.
נר מצוה
יקנו מרגלית ויקלו ממשואו' יותר. ושני שמא תזול
פטורין מזה ומזה) חלקו הנכסים ולא חלקו
א) א
[א]
כלומר אין חילוק כל שבא מכח ירושה הרי הוא
המרגלית ונמצא ההקדש מפסיד אבל הדרכונות אין
לח
הבהמה חייבין בזה ובזה חלקו הבהמה ולא חלקו
א מיי' פ"ו מהל'
כתפיסת הבית אע"ג שאינן בירושה דאורייתא ולא
לחוש שמא יוזלו מהן המטבעות היוצאין בירושלים:
בכורות הלכה יא
את הנכסים פטורים מזה ומזה א"ר מנא הדא דאת
שקל החותן בשבילם ויש פירושים אחרים בשמועה
מתניתא בתקלין חדתין אבל בתקלין עתיקין לא בדא
ופרק ג משקלים הלכה ה
אמר בשלא היתה הבהמה רוב אבל אם היתה
זו וזו הנ"ל לפום פשטא דשמעתתא: שולחנין.
כלומר בתקלין עתיקין מותר לקנות מרגלית ולא
ובהשגות:
שגבו השקלים במדינה כמ"ש הרמב"ם הן נטלו
הבהמה רוב הן הן עיקר נכסים ר' אבין אמר ר'
לט ב מיי' פרק ג
חיישינן שמא תזול שאין באין אלא לחומת העיר
אותן בשכרן: להוצאת דרכים. להביא השקלים
שמי בעי מפני שעשיתן כאדם אחד אצל מעשר
משקלים הל"ז
ומגדלותיה: בני העיר ששלחו את שקליהן אם
לירושלם: סליק פרק ראשון
ובהשגות:
בהמה את פוטרו מן הקלבון א"ל לא שניא היא
נתרמה התרומה. מן הכסף שבלשכה ונתנוהו
הלכה א מתני' מצרפין שקלים לדרכונות.
א ג מיי' שם פ"ב הלכה
בקופות דתניא בתוספתא פרק ב' תורמין על
שהוא נותן סלע א' שלימה מעתה אפילו חלקו
בני העיר שקבצו שקליהם יכולין
ד:
המשכון ועל הגבוי ועל העתיד לגבות נמצא
להחליפן מדרכונות והוא מטבע של זהב להקל
וחזרו ונשתתפו חייבין במעשר בהמה ופטורים
[ב]
ב ד מיי' שם הל"א:
שאותן השקלים ברשות הקודש איתינהו ונגנבו
מעליהם משאוי הדרך: שופרות. תיבות שפיהן
ג ה מיי' שם פ"ג הלכה ח
מן הקלבון ותנינן חייבין בקלבון ופטורין ממעשר
או נאבדו נשבעין לגזברין שההפסד לקדש ואם
צר למעלה ומרחיב והולך כעין שופר כדי שלא
ט:
בהמה: ר' בא בשם אבא בר רב הונא היא שני
יוכלו ליטול מהן כלום והיו עומדין בעזרה וכל
תאמר והתנן בשבועות אין נשבעין על ההקדשות
ד ו מיי' פרק יא מבכורים
אחים שירשו את אביהן היא שני גיסין שירשו את
אחד מביא שקלו ונותן בו: במדינה. בירושלם
דרעהו אמר רחמנא ולא הקדש אמרי' בפרק
הלכה ו טוש"ע יו"ד סי'
חמיהן לאיכן היו הקלבנות נופלין ר"מ אומר
ב
ב)
ולדברי הרמב"ם בשאר ערי ישראל: ששלחו את
הזהב אמר שמואל הכא בנושא שכר עסקינן
שה:
שקליהן. ביד שליח להוליכם ללשכה: אם נתרמה
ה ז מיי' פרק א משקלים
לשקלים רבי לעזר אומר לנדבה ר"ש שזורי אומר
ונשבעין ליטול שכרן אי הכי נשבעין לגזברין
התרומה. שהיו רגילים לתרום מהקופות לצורך
הל"א:
נשבעין לבני העיר מבעי ליה אמר רבא נשבעין
[א] ריקוע זהב וצפוי לבית קודש הקדשים בן עזאי
(א)
ו ח מיי' שם פרק ב הל"א
הקרבנות והיו תורמין על הגבוי ועל העתיד לגבות
לבני העיר במעמד הגזברין כי היכי דלא
אומר שולחנין היו נוטלין אותן בשכרן ויש אומרים
כדי שיהיה חלק בקרבנות אף לאותן שעדיין לא
(בהיפוך):
ניחשדינהו שלא הפרישו שקלים אי נמי כי היכי
להוצאת דרכים:
ז ט מיי' שם פרק ג הלכה
שקלו: נשבעין. שלוחים לגזברים דהואיל ונתרמה
דלא ניקרינהו פושעים והא נגנבו או אבדו קתני
הדרן עלך פרק באחד באדר
ט:
התרומה על המעות הללו קודם שנאבדו הרי נעשו
ושומר שכר חייב בגניבה ואבידה והכא נהי דלא
ח י מיי' שם פ"ב הלכה
הלכה א מתני' מצרפין שקלים לדרכונות
כאילו היו ברשות הגזברים משעה שנתרמה התרומה
ג
ג)
❖
משלמי דשומר שכר פטור לשלם להקדש דכי יתן
ט:
עליהן וכשנגנבו או אבדו ברשות הגזברים נגנבו או
מפני משוי הדרך כשם שהיו
איש אל רעהו כתיב ולא הקדש אגרייהו מיהא
אבדו הלכך נשבעים השלוחים לגזברים ונפטרים
שופרות במקדש ד כך היו שופרות במדינה בני ד)
לפסוד אמר רבא נגנבו בלסטים מזוין אבדו
ואע"ג דאין נשבעין על ההקדשות בגמ' מתרץ לה:
העיר ששלחו את שקליהן ונגנבו או שאבדו אם
שטבעה ספינתו בים דהוי אונס ושומר שכר
ה
ואם לאו. שבשעה שאבדו עדיין לא נתרמה התרומה
נוסחת הבבלי
פטור באונסין ר' יוחנן אמר הא מני ר' שמעון
נתרמה התרומה נשבעין לגזברין ואם לאו נשבעין
ברשות הבעלים אבדו הלכך נשבעין לאנשי העיר:
(א) ריקועי פחים ציפוי
גמ' ופריך ויעשו אותן מרגליות. כלומר יקנו
היא דאמר קדשים שחייבין באחריותן נשבע עליהן
לבני העיר ובני העיר שוקלין תחתיהן נמצאו או
כו': (ב) במי ששקעה
בפרק מרובה אמר ר' שמעון קדשים שחייבין
מרגליות בעד השקלים ולא יצטרכו להוצאת הדרכים:
שהחזירום הגנבים אלו ואלו שקלים ואין עולין להן
ספינתו כו': (ג) א"ר
ומשני שמא תיזול המרגליות. ויפסיד ההקדש: כהאי
באחריותן חייב שאינו חייב באחריותן פטור
לשנה הבאה: גמ' ויעשו אותן מרגליות שמא תזיל
איסטינ' בן סימון:
דתנינן תמן. בכורות פ"ח: וכולן נפדין וכו'. כלו'
לענין תשלומי כפל ומדחייב הגנב כפל כממונו
(ד) ברם אית מאן דאמר
המרגליות ונמצא ההקדש מפסיד כההיא דתנינן
וכל הנפדין כגון בכור אדם והקדשות נפדין בכסף
❖
דמי. הכי נמי לענין שבועה. התינח עד שלא
אין כו':
ובשוה כסף חוץ מן השקלים שהבא לשקול מחצית
תמן וכולן נפדין בכסף ובשוה כסף חוץ משקלים
ה) ו
ז
נתרמה התרומה משנתרמה התרומה קדשים
השקל צריך שיתן אותו כסף נקי מטבע מצוייר ולא
ואין פודין בכלים וא"ר שמואל בר רב יצחק
שאין חייב באחריותן נינהו דתנן תורמין על
ו)
[ג]
שוה כסף ותני ושייר דאף מעשר שני והראיון אינן
האבוד ועל הגבוי כו' אמר ר' אלעזר שבועה
שמא יזילו הכלים ונמצא ההקדש מפסיד אוף הכא
הגהות הב"ח
אלא בכסף ולא שוה כסף: ואין פודין. מעשר
זו תקנת חכמים היא שלא יזלזלו בהקדשות פי'
נמי שמא תזיל המרגליות ונמצא ההקדש מפסיד
שני בכלים: מתניתא. דתנן שהיו שופרות במדינה
(א) בני העיר ששלחו את
שלא יזלזלו בשמירתן נשבעין לבני העיר הואיל
מתניתא בתקלין חדתין אבל בתקלין עתיקין לא
❖
דוקא לתקלין חדתין לשקלים של שנה הבאה אבל
שקליהן:
לשקלים הישנים מי שלא שקל אשתקד לא היה
בדא ותני כן ח עתיקין במקדש ואין עתיקין במדינה
תקלין חדתין
שופרות במדינה אלא צריך להביאן למקדש: ותני
מתני' בש"ח אבל בשומר שכר לא בדא א"ר אבא
היך עבידא. היכי דמי: ה"ג חלקו את הבהמה
כן. ותניא נמי הכי: עתיקין במקדש. כדתנן
ולא חלקו את הנכסים פטורים בזה ובזה. דכיון
ט ואפילו תימר בש"ש נגנבו ז) בלסטים מזויין אבדו
הגהות הגר"א
לקמן פ"ו וגירסת הרמב"ם נראה ותני כן עתיקין
שחלקו בבהמה וחזרו ונשתתפו ה"ל לענין מעשר
(ב) כמי שטבעה ספינתו בים (ג)א"ר יוסטי ב"ר סימון
במקדש ועתיקין במדינה ולשון קושיא היא וכי
[א] חלקו הנכסים וכו'.
בהמה כשותפין ופטורין ממעשר ובנכסים שלא חילקו
אתיא כמ"ד תורמין על הגבוי ועל העתיד לגבות
תנן הכי: מתניתין. דתנן נגנבו או שאבדו נשבעין
כצ"ל ועיין בק"ע: [ב] צ"ל
ח) י
עדיין שם תפוסת הבית עליהן ופטורין מקלבון
ופטורין מלשלם דוקא בשומר חנם איירי: אבל
והא קמ"ל דסד"א דלא נקל כולי האי דכיון דחלקו
אפי' חלקו ונשתתפו
ברם כמ"ד אין תורמין לא על הגיבוי (ולא על
(ד)
בשומר שכר. אינו בדין זה אלא משלם בגניבה
בבהמה נזיל לחומרא ונימא גלו אדעתייהו דלמיפלג
פטורים מן הקלבון והשאר
הממושכן) ועל העתיד לגבות לא בדא: [ד] (א) בני
בנכסים נמי קיימי וליחייבו בקלבון קמ"ל הכי מפרש
ואבידה ואינו נשבע: ליסטים מזויין. גנב מזויין
נמחק. וה"פ אפילו חלקו
העיר ששלחו את שקליהם כו': א"ר אלעזר דר"ש
לה בבכורות (נו ב) חלקו את הנכסים וחזרו ונשתתפו
ונשתתפו דנותנין נמי סלע
דאונס הוא ולשמירה זו לא קבלו עליהם: ברם
דלגבי קלבון הו"ל כשותפין וחייבין ובבהמה דלא
היא דר"ש אומר קדשים שהוא חייב באחריותן
א' שלימה יהי' פטורין מן
כמ"ד וכו'. אבל למ"ד אין תורמין על הגבוי אפי'
חלקו הו"ל עדיין שם תפוסת הבית על הבהמות
הקלבון ומשני ר' ביבי וכו':
נתרמה התרומה נשבעין לבני העיר והן שוקלין
כנכסיו הן א"ר יוחנן ד"ה היא משום שבועת תקנה.
וחייבין בזה ובזה: הדא דאמרת. דבשחלקו הנכסים
[ג] ואין פודין בכלים ל"ג:
אחרים תחתיהם: דר"ש היא. הא דתנן דהשומרים
ע"ד דרבי יוחנן ניחא נשבעים לגזברים ואם לאו
❖
לחוד דחייבין בקלבון שלא היתה הבהמה שוה יותר
[ד] בני העיר וכו' ל"ג לה:
נשבעין אתיא כר"ש: דאר"ש. במסכת שבועות
מהנכסים: הן הן עיקור נכסיו. ואפי' חלקו הנכסים
נשבעים לבני העיר ובני
העיר שוקלים אחרים
קדשים שהמפקיד חייב באחריותן כדידיה דמיין
ולא הבהמות פטורים מקלבון דבתר רובא אזלינן:
תחתיהן
ה"נ כיון דחייבין בני העיר לשקול תחתיהן לאו
ר"ש בעי. אמתניתין פריך דקאמר לא חלקו פטורים
כהקדשות נינהו אבל לחכמים אין כאן שבועה דאין נשבעין על הקדשות: משום שבועת תקנה.
גליון הש"ס
מן הקלבון: לא שניא הוא. כלומר וכי לא שניא הוא דכיון דלא חלקו נותן סלע א' שלימה
מדאורייתא פטור לגמרי ורבנן הוא דתקון לה שלא יזלזלו בשמירת ההקדשות: ה"ג ע"ד
דעדיין קיימא תפוסת הבית ולא חשיב כהלואה: אפילו חלקו ונשתתפו. דנותנין נמי סלע א'
[א] עי' בריטב"א שבועות
דר"י ניחא נשבעין לגזברין ואם לאו נשבעין לבני העיר משום שבועת התקנה אלא לר"א
שלימה יהיו פטורין מן הקלבון ומשני ר' ביבי הוא שני אחין הוא שני גיסין כלומר כיון
דף י' ע"ב וברש"י שם:
שחלקו אף שאח"כ נשתתפו הוו כאחרים לענין חיוב קלבון: רמ"א לשקלים. ר"מ לטעמיה
נשבעין לבני העיר ובני העיר שוקלין אחרים תחתיהן הדא היא דר"ש אלא נשבעין לגזברין
דאמר לעיל כשם ששקלו תורה כך קלבונו תורה: שולחנין. שגבו השקלים במדינה הן נוטלין
משנת אליהו
אותן בשכרן: להוצאת דרכים. להביא השקלים לירושלים וי"מ להוצאות דרכים של השלחנים
הלכה א כשם שהיו שופרות במקדש כו'. עיין מ"ש בפי' כאן הוא לשון מרן הגאון שהיה
שהיו תחילה במדינה והולכים אח"כ למקדש: הדרן עלך באחד באדר
שיטתו כן בזה בכולא ש"ס דלא כהמפרשים והדבר מוכרע ממקומו ועי' תוי"ט פ"ק
מתני' מצרפין שקלים לדרכונות. בני העיר שקבצו שקליהם יכולים להחליפן בדרכונות והוא
מתני' ג' ד"ה במדינה: כההיא דתנינן תמן כו'. ול"ג ואין פודין בכלים דלא אידכר שם והכל בכלל
מטבע של זהב להקל מעליהם משאוי הדרך: שופרות. תיבות שפיהן צר למעלה ומרחיב
שוה כסף דאינך אחריני ודאי נפדין בהם חוץ משקלים וגרס שמא יזילו היינו השוה כסף וה"נ שמא
והולך כעין שופר כדי שלא יוכלו ליטול מהם כלום והיו עומדים בעזרה וכל א' מביא שקלו
תזיל המרגליות כו': ותני כן עתיקין כו'. הרמב"ם רפ"ב דשקלים בחיבורו כתב דגם במדינה היו
ונותן בו: במקדש. מקדש ממש ומדינה היינו בכל העיירות דבירושלים לא היו צריכין
שנים וע"כ גי' אחרת היה לו בירושלמי ועי' תוס' יו"ט: מתני' בשומר חנם כו'. דברי הרמב"ם
דהשופרות היו קבוץ להוליך למקדש: ששלחו את שקליהן. ביד שליח להוליכם ללשכה:
בפירושו כאן ובחיבורו פ"ג דשקלים אינם מובנים כלל. שסידר בבא שלימה שם הלכה ח' דינא דבני
העיר ששלחו ע"י שומר חנם דנשבע להם לעולם והן משלמין לעולם אף אם נתרמה התרומה קודם
אם נתרמה תרומה. מן הקופות שהיו תורמין לצורך הקרבנות על הגבוי ועל העתיד לגבות
שנאבדו דאינו מחלק שם ובהלכה ט' סידר כל חלוקה דשומר שכר ומחלק בין נתרמה קודם לאחר כך.
כדי שיהיה חלק הקרבנות אף לאותו שעדיין לא שקלו: נשבעין השלוחים לגזבר. דהואיל
וכבר תמה מרן בכ"מ וכתב דמסברתו למד זאת. ואין זה דרכו של הרמב"ם לסתום בחיבורו מסברתו
ונתרמה התרומה על המעות הללו קודם שנאבדו הרי נעשו כאילו היו ברשות הגזברים
אם אינו סוגיא בגמ'. ובק"ע הניח בצע"ג ונראה לענ"ד בזה לפרש אליבי' דהרמב"ם כל סוגיא זו
משעה שנתרמה וברשותם נגנבו הלכך נשבעים לגזברים שבועות השומרים: ואם לאו.
דירושלמי ודבבלי שהי' לו שיטה אחרת ואלו ב' ההלכות ממש ב' הסוגיות. בבא ראשונה סוגיין
שבשעה שאבדו עדיין לא נתרמה התרומה ברשות הבעלים אבדו הלכך נשבעים לבני העיר
דירושל'. בבא שניה סוגיא דבבלי ולא פליגי אהדדי ולכן פסק כתרוייהו כדרכו בכ"מ. דבסוגיין סתמא
ופטורים: שוקלין אחרים תחתיהן. ששקלים הראשונים ששקלו לא עלו להן: גמ' ויעשו
דתלמודא מוקי בשומר חנם כדאמר מתני' בש"ח דבש"ש צריך לאוקמי בלסטים מזויין ופשטא דמתני'
אותן מרגליות. ארישא פריך אמאי אין מצרפין למרגליות שהוא קל יותר: תיזיל המרגליות.
ניחא להו ור' אבא הוא דמצא גוונא לאוקמי גם בש"ש כמ"ש אפילו תימא כו' ואכתי לא סליק
אדעתייהו לפרושי רומי' דאין נשבעין על ההקדשות. אר"א דר"ש הוא דרש"א קדשים שחייב באחריותן
וכן לכל שוה כסף אבל טיבעא לא זייל: וכולן. לעיל קתני התם הדברים שצריך לפדותם
כנכסיו הן. ור"ל דאיירי בש"ח ואסתמא דסוגיא דגמ' קאי ודלא תקשי ממתני' דב"מ דאין נשבעין
כגון בכור אדם ודומיהן וקאמר וכולן נפדין וכו': מתניתן. דקתני שהיו שופרות במדינה
להקדש מוקים לה כר"ש. והכא חייב באחריותן אף בכה"ג דנתרמה קודם שנאבדו דבה"ע פשעו
דוקא לתקלין חדתין דהיינו לשקלים של שנה הבאה אבל לתקלין עתיקין דהיינו למי שלא
במסירתם לש"ח ולכן עכ"פ נשבעין וכן משלמין גם כן אף בנתרמה קודם שנאבדו וכמ"ש הרמב"ם
שקל אשתקד לא היו שופרות במדינה אלא צריך להביאן למקדש דוקא: מתני'. דקתני
בפירושו להדי'. ובמתני' לא חילק אלא אם נשבעין לגזברין או לבני העיר ונפקא מינה כדמפרש
נגנבו ונאבדו נשבעים השלוחים ופטורים מלשלם: אבל בשומר שכר אינו בדין זה. דש"ש
לקמן בסוגיא אבל משלמין בין כך ובין כך ובזה ניחא כסברת מרן הכ"מ דמ"ש ושוקלין
אינו נפטר בשבועה אלא חייב בגניבה ואבידה: בלסטים מזויין. דהוי אונס ובאונס אפילו
אחרים כו' קאי גם ארישא ולכן לא פריך הכא כדפריך בבבלי שם לאוקימתא דהא מני ר"ש תינח
ש"ש פטור אם נשבע שנאנסה: אתיא כמ"ד. מתני' דמחלק בין נתרמה קודם שנאבדה או
עד שלא נתרמה כו' אבל משנתרמה קדשים שאין חייב באחריותן הוא. דסבירא ליה דבכה"ג שנתנו
לש"ח אף בנתרמה חייב באחריותן וכדלקמן ורי"א ד"ה היא. דאף דבאמת דבכה"ג חייב באחריותן
לאחר שנאבדה: על הגבוי. שבני העיר גבו ומסרום ליד שליח: לא בדא. דלדידיה אפי'
וכדאמר ר"י גופיה לקמן הפריש שקלו ואבד חייב באחריותן עד שימסור לגזבר רק גם שחייב
נתרמה התרומה קודם שנאבדה כיון דאין תורמין על הגבוי לאו נכנסו המעות הללו לרשות
הגזבר וברשות בני העיר קיימא ונשבעין לבני העיר ובני העיר שוקלין אחרים תחתיהן:
דר"ש היא. הא דתנן במתני' דהשומרים נשבעים דר"ש היא דאל"כ הא קי"ל אין נשבעין על ההקדשות: שבועות תקנה. כדי שלא יזלזלו השומרים בשמירת הקדש אבל מדאורייתא