קרבן מצרפין שקלים
פרק שני
שקלים העדה
ו.
מסורת הש"ס
הלכה ג מתני' המכנס מעות. כונס מעט מעט פרוטה אחר פרוטה לשקלו ואמר כשהתחיל לכנס הרי אלו לשקלי וכשבא לחשוב מה שכנס מצא שהותירו על שקלו: מותרן
א) ירושלמי נזיר פ"ה הל"א,
ב) נדבה, ג) רשב"ל, ד) לקמן
נדבה. יפלו לשופרות שבמקדש שעומדין להקריב בדמיהן עולת קיץ למזבח וב"ש לטעמייהו דסברי הקדש בטעות שמיה הקדש: מותרן חולין. שלא נתכוין זה אלא עד
הל"ד, ה) נ"י, ו) את, ז) עי' ב"ב
כדי שקלו: שוין שהמותר חולין. דהוי כאומר בפירוש אם אכניס יותר משקל אביא מהן שקל והמותר יהיה חולין: אלו לחטאתי. אם כנס מעות ואמר הרי אלו לחטאתי מודו ב"ה
ט א, ח) וגו', ט) תנחומא וילקוט
שהמותר נדבה: מה בין שקלים לחטאת. מ"ש שקלים אם אמר על ידו מליאה מעות הרי אלו לשקלי שמותרן חולין ומ"ש חטאת דמותרן נדבה: שקלים יש להן קצבה. דכתיב העשיר
פ' כי תשא, י) וחרנה, כ) עי' ב"ר
לא ירבה והדל לא ימעיט ובודאי לא היתה כוונתו
ריבב"ן
פרשה פד ובמ"ר פרשה ד, ל) עי'
אלא לשקל אבל חטאת אין קצבה אם ירצה יביא
הלכה ג מתני'
המכנס מעות ואמר הרי אלו
כ"מ פ"ג משקלים, מ) חסר כאן
מתני' המכנס מעות. בפרוטרוט מותרן נדבה
בדמים מרובים ונתפסו הדמים אפילו הן מרובין
וצ"ל שניה מה את עביד לה אלא
לשקלי בית שמאי אומרין
לקיץ המזבח. אם אמר שאביא מהן שקלי לא
ומותרן נדבה: דרכונות. מטבע של זהב ממדי
רועה הכא מאי עביד לה וכו' כמ"ד
מותרן נדבה א ובית הלל אומרים מותרן חולין
הקדיש אלא מה שצריך לשקלו. ירושל' לטעם דב"ה
ושויה סלע ומחצה שאז היו צריכין הרבה לעבודת
לחולין ה"נ לחולין מכאן מוכיח
שאביא מהן שקלי שוין שהמותר חולין אלו לחטאתי
הבית ושקלו הרבה: חזרו לשקול סלעים. כמשמעו
המפריש שקלו סבור שהוא חייב ונמצא שאינו
וכו', נ) איננו מובן ואולי דצ"ל יכול
סלע שלם: טבעין. חצי סלע: דינרין. רביעית
חייב לא קידש המפריש שנים סבור שהוא חייב
שוין שהמותר נדבה שאביא מהן חטאתי שוין
ב
להקדיש יותר מחצי שקל ונמצא
סלע: ולא קבלו מהן. דרשאין להוסיף על שקל
שנים ונמצא שאינו חייב אלא אחד אותו השני
שהכל הקדיש דשאני התם
שהמותר חולין אמר רבי שמעון מה בין שקלים
❖
דאורייתא כפי הצורך ולא לפחות ממנו: אעפ"כ
דאעפ"כ יד כולן וכו',
מה את עבד ליה נישמעיניה מן הדא המפריש
לחטאת אלא של שקלים יש להן קצבה ולחטאת
יד כולם שוה. עני ועשיר שוקלין בשוה כפי אשר
ל)
חטאתו כסבור שהוא חייב ונמצא שאינו חייב
אין לה קצבה ר' יהודה אומר אף לשקלים אין
קבלו עליהן לשקול אבל חטאת לעולם אינו שוה שזה
מ)מיכן מוכיח שאם פסק ליתן צדקה כסבור שלא
להן קצבה ג שכשעלו ישראל מן הגולה היו שוקלין
מביא בסלע וזה בשתים וזה בשלש: גמ' מה
עין משפט
נתן ונמצא שנתן אפי' אם נתנן ליד הגבאי יכול
דרכונות חזרו לשקול סלעים חזרו לשקול טבעין
פליגין. כי פליגי: במכנס פרוטרוט. פרוטה
נר מצוה
ליקחם וה"ה אם סבור שנדר ב' זוזין והפרישן
פרוטה וכדפרישית במתני': אבל. אם נטל ידו
בקשו לשקול דינרין ולא קבלו מהן א"ר שמעון
(א)
ואמרו לו שלא נדר אלא אחד יכול ליקחם מיד
טו א מיי' פרק ג משקלים
מליאה מעות ואמר אלו לשקלי ויש בו מותר ד"ה
אע"פ כן יד כולן שוה אבל חטאת זה מביא בסלע
הגבאי: מה בין שקלים לחטאת. דבשקלים אמרו
הלי"ג:
מודים שהמותר נדבה: מה בין וכו'. וקס"ד דר"ש
גמ'
טז
וזה מביא בשתים וזה מביא בשלש: המכנס
ב מיי' פרק ה מפהמ"ק
בית הלל מותרן חולין ובחטאת מודו דמותרן
לכ"ע קאמר למלתיה: מה אנן קיימין. רבי שמעון
הל"ה:
וכו' ר' יוסי בשם ר' לעזר מה פליגין במכנס
נדבה שקלים שלהם קצבה ולא הקדיש אלא מה
א)
אהי קאי דקאמר מה בין וכו': מה עביד וכו'.
יז ג מיי' פרק א משקלים הלכה
שצריך לשקלו אבל חטאת אין לה קצבה בדמיה
פרוטרוט אבל באומר אלו לשקלי כל עמא מודיי
כלומר ור"י במאי מוקים מתניתין: פתר לה.
ו ובהשגות:
ודעתו היה בבהמה שמינה אפי' אם היו לו ה'
שהמותרן נדבה רבי חייא (חזקיה) ור' ביבא בשם
למתני' דר"ש אמכנס פרוטרוט אליבא דב"ה קאי
יח ד מיי' שם פ"ג הלכה יג:
בהמות הכל הקדיש: אף לשקלים אין להם קצבה.
מ"ט קאמר מותרן חולין: ופריך והא תנינן בסוף
יט ה מיי' שם ופ"ה מפהמ"ק
ר' לעזר מה פליגין במכנס פרוטרוט אבל באומר
ד
כדמפרש: משעלו בני ישראל מן הגולה. מהדר
פרקין מותר שקלים חולין. וקס"ד דמתניתין אתיא
הל"ח:
אלו לשקלי כ"ע מודיי שהמותרן חולין א"ר חייא
כ ו מיי' שקלים שם הלי"ב:
ככ"ע: נשמעינה מן הדא. כמו תא שמע: ה"ג
לפרש שהשקלים אין להם קצבה שכשעלו שקלו
(חזקיה) מתניתא מסייעא לר' ביבי דתנן אמר
כא ז מיי' שם ובהשגות וכ"מ:
אותה השניה רועה. עד שיסתאב ויפלו דמיה
דרכונות לפי שהעם מועט לא היה די חצי שקל
ר"ש מה בין שקלים לחטאת אלא שהשקלים יש
כב ח מיי' פרק ה מפהמ"ק
לנדבה: ה"נ אלו לנדבה. יפלו המותר מהן:
ליקח מהן תמידין וכל דברים הבאים מתרומת
❖
להן קצבה ולחטאת אין לה קצבה מה אנן
הל"ו:
[א]
היאך אתה אומר אלו. סתמא דש"ס פריך איך
הלשכה על כן שקלו דרכונות חזרו לאחר שנתרבה
קיימין אם באומר שאביא מהן שקלי כל עמא מודיי
קאמרת דהשני לנדבה לא יהא אלא כנוטל הרבה
העם ושקלו סלע ועוד חזרו אחר שהעם רב
מעות ואמר הרי אלו לשקלי דתנן לב"ה מותרן
שהמותרן חולין אם באומר שאביא מהן חטאתי
יותר שקלו טבעים ומפרש בירושלמי פלגי סלעא
נוסחת הבבלי
חולין ולר' ביבי אפילו לב"ש מותרן חולין כ"ש הכא
כל עמא מודיי שהמותר חולין אלא כן אנן קיימין
בקשו לשקול דינרין לאחר שהעם רב מאד ולא
ב)
שאמר בטעות הרי אלו לשקלי שמותרן חולין:
(א) דינרין אר"ש כו': (ב) עוד
קבלו מהן משום דכתיב והעמדנו עלינו מצוה
באומר אלו לשקלי שקלים על ידי שקצבתן מן
כשמוען. כמשמען סלעים: קרטין. רביעית סלע:
הוא במכנס כו': (ג) שאינו חייב
לתת שלישית השקל ר' חלקיה בשם ר' אחא
התורה מותרן חולין חטאת ע"י שאין קצבתן מן
מן הדא. הא דאמרינן שבימי עזרא שקלו דרכון
אלא אחת את השני כו':
מכאן שאדם צריך לשלש שקלו ג' פעמים בשנה
התורה מותרן נדבה מה עבד לה רבי יוסי בשם
ג)
שלם שמעינן מהך קרא: ג' פעמים בשנה. ודרכון
(ד) לנדבה היאך אתה אומר
שאין מטריחין על הצבור יותר משלש פעמים
רבי אליעזר פתר לה במכנס פרוטרוט וכבית הלל
הוא סלע וחצי שהן שלשה שקלים: מכאן שאין
אלו כו': (ה) מצוה לתת עלינו
נ)
בשנה מדהביאו תחלה דרכונות יכול להקדיש
מטריחין. נדבות על הצבור יותר מג' פעמים
שלישית וכו': (ו) מיכן שאדם
והא תנינן ד) ה מותר שקלים חולין (ב) פתר לה
כבתחלה ונמצא שהכל הקדיש אעפ"כ יד כולן
בשנה: מכאן לג' סאין וכו'. דתנן בפרק ג' בג'
חייב לשלש כו': (ז) ג"פ בשנה
במכנס פרוטרוט וכבית הלל (והא תנינן מותר
ה)
שוה ולא הקדיש יותר משאר העם:
(מיכן שאדם צריך בשלישית
קופות של ג' סאין היו תורמין את הלשכה ג' פעמים
עשירית האיפה חולין עוד הוא פתר לה במכנס
שקלו ג"פ בשנה) מיכן שאין
בשנה ילפינן מדאמר עזרא לשלש השקל ג"פ בשנה:
תקלין חדתין
פרוטרוט וכב"ה) המפריש שקלו וסבר שהוא
מטריחין כו': (ח) ר"י ורב
לפי שחטאו. בעגל במחצית היום: וחרנה אמר.
מתני' המכנס. כונס מעט מעט מעות ובשעה
נחמן כו': (ט) שחטאו בחצי
חייב ונמצא שאינו חייב לא קדש המפריש שנים
ו
ז
ואידך אמר: גרמסין. שם מטבע שהיתה בימי
שהתחיל לכנס אמר הרי אלו לשקלי וכשבא לחשוב
היום כו': (י) ר"ב בשם רשב"ל
וסבר שהוא חייב שנים ונמצא (ג) שאינו חייב
משה: שעברו על י' הדברות. כשחטאו בעגל:
❖
מה שכנס מצא שהותירו על שקלו: מותרן נדבה.
כו': (כ) ר"פ בן לוי כו':
בעשרים כסף. היינו דינרין דסלע ד' דינרין ופדיון
אלא אחד אותו השני מה עביד ליה נשמענה מן
ו)
יפלו לשופרות שבמקדש שעומדין להקריב בדמיהן
בכור חמש סלעים: טבע הן שני דינרין חצי הסלע
עולת קיץ למזבח דסברי הקדש בטעות שמיה הקדש:
הדא הפריש חטאתו וסבר שהוא חייב ונמצא
ח
דבנימין לא היה עמהן:
מותרן חולין. שלא נתכוין זה אלא כדי שקלו:
שאינו חייב לא קדשה הפריש שתים וסבר שהוא
הגהות הגר"א
שוין שמותר חולין. דהוה כאילו אמר בפירוש אם
משנת אליהו
חייב שתים ונמצא שאינו חייב אלא אחת [ב]אותה
אכניס יותר משקל שיקח מהן לשקלו והמותר יהא
[א] ה"ג מה אנן קיימין אם
חולין: גמ' מה פליגין. כי פליגי: במכנס פרוטרוט.
במתני' ולהכי מוקי כר"ש דכנכסיו דמי ושייכא שבועה
שניה מה את עבד לה אלא רועה הכי נמי אלו
באומר שאביא מהן בכולן מותרן
דנאנסו בכדי שיפטרו לשלם בגניבה ואבידה בדינא דש"ש
כדפרישית במתני' הוא דס"ל לב"ה דמותרן חולין
(ד) לנדבה וכא היאך אומר אתה אלו: רבי יודא
חולין אלא כי אנן קיימין באומר
ופריך התינח כו' אבל נתרמה כו' ולא שייכא השבועה
דהוה בטעות: אבל באומר אלו לשקלי. אם נטל
בכה"ג דנתרמה וע"ז משני במסקנא אלא אר"א כו' ר"ל
אלו שקלים וכו' והשאר שבינתים
אומר כו': [א] דרכונות דינרין חזרו לשקול סלעין
ידו מלאה מעות ואמר אלו לשקלי ויש בו מותר
דבש"ש עסקינן ולא במעמד גזברין וליטול שכרן ולא כר"י
נמחק. וה"פ אם אומר שאביא
מודה ב"ה דמותר נדבה שאין כאן טעות דהא ידע
כשמוען חזרו לשקול טבעין פלגי סלעין בקשו לשקול
דר"ש הוא אלא שבועה זו תקנת חכמים ולא כרש"י שמפרש
מהן בכולן מותרן חולין בין
כמה הן א"כ נתכוין לכולן שיהו לשקלים אלא שאין
בדר"א דאיירי בש"ח שלא הוזכר כלל בסוגיא וזה שהזכיר
דינרין קרטין ולא קבלו עליהן מן הדא 1 והעמדנו
בשקלים ובין בחטאת כדקתני
רשאי להרבות למחצית השקל לכך המותר נדבה:
הרמב"ם בהלכה ט' שלחו שקליהם ביד ש"ש כו' ובה"ע מה
עלינו (ה)מצות לתת שלישית השקל בשנה לעבודת
מתני' ומה בין דקאמר ר'
דמותרן חולין. הואיל ואין כאן טעות שיוכל לומר
היה להם לעשות שהרי מסרו לש"ש כו' לרמוז הסברא
שמעון באומר אלו ואהא קאר"ש
בהו שהקדש בטעות הן וכיון דאין בידו להרבות
דהלכה ח' וגם דבבלי אינו חולק עם הירושלמי דמדאוקי'
בית אלהינו ר' חלקיה בשם ר' אחא מכאן
ז)
(ו)
בש"ש מוכח הא בש"ח פשעו בה"ע ובהלכה ט' לא נזכר הא
מה בין שקלים דמותרן חולין
בשקלים המותר חולין: אר"ש מה בין כו'. וקס"ד
שצריך אדם לשלש שקלו ג' פעמים בשנה מכאן שאין
דאם רצו בה"ע למחול השבועה כו' משום דבאמת בכה"ג
דר"ש אליבא דכ"ע קאמר לה: במה אנן קיימין.
אליבא דכ"ע ומה בין חטאת
מטריחין על הציבור יותר מג"פ בשנה אמר ר' אבין
דלא תרמה דמשלמין מדינא והשבועה לבה"ע אם אומרין
(ז)
ר"ש דקאמר מה בין אהיי קאי: בכולן מותרן חולין.
דמותרן נדבה אליבא דכ"ע
נשלם ולא ישבעו שומעין להם ולכן לא הוזכר זה בבבלי דכל
מכאן לג' סאין מכאן לשלש קופות מכאן לג' הפרשות
בין בשקלים ובין בחטאת כדקתני מתני' ומה בין
ואא"ב אליבא דרב ביבא דקאמר
עיקר הקושיא הי' על נתרמה דנשבעין להקדש היכא מיתוק'
דקאמר: באומר אלו. ואהא קאמר ר"ש מה בין
באומר אלו כ"ע מודים דמותרן
כתיב זה יתנו כל העובר על הפקודים (ח)ר' יהודה
ח)
ט)
2
וקאמר ע"ז שבועת תקנה משא"כ בסיפא. ונתתי פנים בזה
שקלים דמותרן חולין אליבא דכ"ע ומה בין חטאת
חולין שפיר קאמר ר"ש מה בין
לגי' הספרים לשיטת הרמב"ם: ה"ג במסויים כהדה של
ור' נחמיה חד אמר לפי שחטאו במחצית היום יתנו
דמותרן נדבה אליבא דכ"ע ואא"ב אליבא דר' ביבא
בית ר"ג שהי' מתכוין ותורמין לשמי'. פי' כמו בבית ר"ג
אלא לר"י מה בין דקאמר ר"ש
מחצית השקל וחד אמר לפי שחטאו בשש שעות
דקאמר באומר אלו כ"ע מודים דמותרן חולין שפיר
י)
(ט)
שהי' שוקלו בין אצבעותיו וכו' ה"נ מיירי במסויים ונתכוין
הא בשקלים נמי מותרן נדבה:
קאמר ר"ש מה בין אלא לר"י מה בין דקאמר ר"ש
לתרום לשמי' ול"ג דוחפן לקופה דא"כ לא הוי פריך וחש
[ב] ה"ג אותה שניה רועה הכא
ביום יתנו מחצית השקל דעבד שיתא גרמסין ר'
הא בשקלים נמי מותרן נדבה: כב"ה. וטעמא דב"ה
לומר כו' ולקמן על קושיא דוחש לומר שמא לשירים כו'
מאי את עביד ליה כמ"ד אלו
יהושע בי ר' נחמיה בשם ריב"ז לפי שעברו על עשרת
משני עוד היא תפתר כו' דוחפן לקופה. והמפרשים נדחקו
מפרש ר"ש: מותרן חולין. וקס"ד דמתני' אתיא
לנדבה ה"נ לנדבה כמ"ד לחולין
בזה מאד. ועי' בק"ע ועי' ברמב"ם בפירושו שפי' דהאי
הדברות יהיה נותן כל אחד ואחד עשרה גרה ר'
ככ"ע ובאומר אלו: נמצא שאינו חייב לא קדיש.
(י)
ה"נ לחולין. והשאר שבינתים
וקרבה הבהמה לא קאי רק אהקדש וכדפרישית ודלא כהרע"ב
כיון דשם שקל אינו חלה כלל פשיטא לן דלא קדשי
❖
ברכיה ר' לוי בשם ר"ש בן לקיש לפי שמכרו בכורה
כ)
נמחק:
ובק"ע נדחק בגי' הישנה: בקשו לשקול דינרים. מכוון
כי קמבעיא לן היכא דהפריש שנים ונמצא שאינו
של רחל בעשרים כסף יהיה כאו"א פודה את בנו
לשון מתניתין בקשו לשיטת הרמב"ם שפירשתי במתני' שבכל
חייב אלא א' כיון דע"כ שם שקל חלה על אחת
זמן נתנו חצי המטבע שהי' בזמנה וז"ש חזרו כו' וטבעיה
מהן: מתני' שקלים יש להם קצבה. דכתיב העשיר
בכורו בעשרים כסף (כ)ר' פנחס בשם ר' לוי לפי שמכרו
הוא פלגי סלע ומאז לא נשתנה המטבע אלא שרצו להקל
לא ירבה וגו' אמרי' דודאי לא היתה כוונתו אלא
גליון הש"ס
בכורה של רחל בעשרים כסף ונפל לכל אחד ואחד
לעצמם וליתן חצי המטבע דטבעין כמו שנתנו בכל פעם
עד כדי שקלו אבל חטאת אין קצבה אם רצה יביא
שנשתנה המטבע חצי' גם שהי' יותרממחצית השקל כן יתנו
מהם טבעה לפיכך יהיה כאו"א נותן שקלו טבעה:
[א] עי' בערוך ערך טבע וערך
בדמים מרובים ונתפסו הדמים אפי' הן מרובין
ג"כ עכשיו חצי טבעה ולא קבלו ממ"ש והעמדנו וגו' שהיה
❖
דנר. ועי' ברמב"ן פ' כי תשא:
מתני'
ומותרן נדבה: דרכונות. בימי מלכות מדי היה
הולך ונפחת והעמידו על עמדו שלא יתנו פחות מטבעה
ומדוקדק לשיטת הרמב"ן שהוא עשר גרה והוא כמחצית השקל דקרא. ולהרמב"ם שליש דרכון יותר
להם מטבע זה והוא של זהב ולפי שאז היו צריכים הרבה לעבודת הבית ולפיכך שקלו
ממחצית השקל דקרא כ' שלישי דינר שכ' ברפ"ב דרכון הוא ח' דינרין. ולדידיה ג"כ ניחא דהעמידו
מטבעות גדולות: חזרו לשקול סלעים. שנתבטלה המטבע של דרכון והיה המטבע היוצא
על שלישית השקל שהי' בימיהם דהיינו הדרכון דהוא קצת יותר ממחצית ושלא יופחת גדרו שיהיה
בהוצאה סלעים ושקלו למחצית השקל חצי סלע: לשקול טבעין. מפרש בגמרא שהוא חצי
תורה אור השלם
קצת יותר: לפי שחטאו כו'. נראה דהני ג' טעמים קאי על ג' זמנים שנשתנו המטבעות ומצאו
סלע שגם הסלע נתבטל והיה יוצאה בהוצאה חצי סלע שלם והביאו לשקליהן אותו החצי סלע
כוונה לכל הני. טעם הראשון רק מחצית נגד מחצית היום. והיא למה ששקלו בתחילה חצי דרכון
שהוא מחצית השקל דאורייתא שהשקל שלם דאורייתא הוא סלע דמשנה: ובקשו לשקול דינרין.
1 וְהֶעֱמַדְנוּ עָלֵינוּ מִצְוֹת לָתֵת
גם שהדרכון היה גדול רק שקיימו מחצית השקל דזמנם. וטעם השני קאי על מ"ש חזרו לשקול
כלומר שלא נתבטלה המטבע אלא שהיו מבקשים להקל ולהביא לשקליהן מחצית מטבע היוצאה
עָלֵינוּ שְׁלִשִׁית הַשֶּׁקֶל בַּשָּׁנָה
סלעים דהיינו חצי סלע שהוא מחצית השקל דקרא דעביד ו' גרמוסין וז"ש לפי שחטאו בשש כו' ואששה
שהוא דינר שהיו סבורין כמו בשעה שהיה המטבע היוצאה מטבע גדולה כמו דרכון היו
לַעֲבֹדַת בֵּית אֱלֹהֵינוּ:
מביאין לשקליהן חצי ממנו לפי שהוא חצי מטבע היוצאה אף שהוא יותר ממחצית השקל האמור בתורה ה"ה נמי כשהמטבע היוצאה היא מטבע קטנה אם נתן ממנה חצי לשקלו יוצא למחצית
נחמיה י לג
השקל דאורייתא אף ממנה: יד כלן שוה. איזה מטבע שקבלו עליהם לשקול גדולה או קטנה היו כלם שוקלים בשוה בין עשיר בין דל כדכתיב: גמ' כמשמען. משמען סלעים: קרטין. בל"א
2. זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל
קווארטין והוא רביעית סלע שהוא דינר: ולא קבלו עליהן מן הדא. מן המקרא הזה סמכו שלא לקבל מהן בפחות ממחצית השקל האמור בתורה: והעמדנו עלינו מצות. מדקאמר והעמדנו
הַפְּקֻדִים מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל
דמשמע שנחמיה וב"ד היו צריכים להעמיד הדבר וליכא למימר שהיו נמנעים לגמרי ממה שכתוב בתורה אע"כ שהיו רוצים להביא מחצית המטבע היוצאה אף שהיא פחותה ממחצית השקל
בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ עֶשְׂרִים גֵּרָה
דאורייתא והעמידום לתת שלישית השקל שהוא יו"ד גרה דהיינו מחצית השקל האמור בתורה: לשלש שקלו ג"פ בשנה. מדלא כתיב שליש שקל בשנה לכך דריש לה שיהא השקל משתלש בשנה
הַשֶּׁקֶל מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל תְּרוּמָה
ולאו לתרומת שקלים מיירי אלא בענין צדקה ודלא כר' אסי דאמר בפ"ק דב"ב ט' לעולם אל ימנע עצמו משלישית השקל בשנה דהיינו שליש אחד משקל לכל השנה: שאין מטריחין. נדבות
שמות ל יג
לַיְיָ:
על הצבור יותר מג"פ בשנה: מכאן לג' סאין לג' קופות וכו'. דתנן לקמן בג' פרקים בשנה היו תורמין את הלשכה בג' קופות של ג' סאין: לפי שחטאו בחצי היום. דכתיב כי בושש משה
ודרשי' בפרק ר"ע בא שש: יתנו מחצית השקל. דס"ל אמחצית קפיד קרא ואפי' חצי דרכון ואידך ס"ל מטבע שיהא בו מספר ששה קפיד קרא דהיינו מחצית השקל דקרא לכפר על מה
שעבדו בשש: בכ' כסף. דינרין דהיינו ה' סלעים סלע ד' דינרין ונפל לכל או"א מן האחים שהיו עשרה שראובן ובנימין לא היו במכירה ויוסף ג"כ הי' הגורם ע"י הקנאה שבתחילה: טבעה. הוא