קרבן מצרפין
שקלים פרק שני שקלים העדה
ו:
מסורת הש"ס
הלכה ד מתני' מותר שקלים חולין. אם היתה ידו מלאה מעות ואמר אלו לשקלי מותרן חולין: עשירית האיפה. מפרש בגמ': מותר עולה עולה. אם הפריש מעות
א) מנחות קח א, ב) חולין, ג) לקמן
לקנות עולה ונתותרו יביא באותן המעות עולה אחרת: מותר פסח שלמים. מפרש בגמרא: מותר נזירים. אם גבו מעות לקרבנות נזירים ונתותרו ישמרום
פ"ז הל"א וה"ג וירוש' עירובין
פ"ו הל"ח ונזיר פ"ד הל"ד, ד) עי'
עד שיקחו מהם קרבנות לנזירים אחרים ואם נזיר אחד הפריש מעות לקרבנותיו ונתותרו המותר לנדבה לקיץ המזבח: גמ' עד דאנא תמן. כשהייתי בבבל שמעתי ששאל ר"י לשמואל:
מנחו' קח א, ה) פסחים פ"ה הל"ב
הפריש שקלו ומת. מה יעשה בו: מותר עשירית האיפה שלו. של כהן גדול שניתותרו מה יעשה בו: יוליכם לים המלח. לא נהנין ולא מועלין בו: מה עביד לה ר"י. איך מתרץ
ובבלי זבחים ח ב, ו) זבחים שם,
למתניתין: של מנחת חוטא. שמקריב בדלי דלות
❖
ריבב"ן
ז) פסחים ס ב, ח) נזיר פ"ד הל"ד,
מותרו לקיץ המזבח דבמקום חטאת הוא אבל
הלכה ד מתני' א מותר א) שקלים חולין ב מותר
מתני' מותר שקלים חולין. סתמא כב"ה א"נ
עשירית האיפה של כהן גדול לא מיקרי חטאת
עשירית האיפה ב) ג מותר קני
שאמר שאביא מהן שקלי דלדברי הכל מותרן חולין:
לענין זה שיהא מותרו נדבה: על דא עליל אבא בר
עין משפט
זבין קני זבות וקני יולדות חטאות ואשמות מותרן
מותר עשירית האיפה. של מנחת חוטא ישראל דל
אבא. על הא דמייתי בסמוך הקשה לי אבוה
נר מצוה
נדבה זה הכלל כל שהוא בא (א)לשם חטאת ומשום
דשמואל דאיהו אבא בר אבא: דאינון אמרין.
הרי כשאר מותרי חטאת דאזלי לנדבה אבל מותר
שבני בבל אומרים: ואם מן הצאן קרבנו וכו'.
כג א מיי' פרק ג משקלים
עשירית האיפה של כהן [גדול] שמביא כל יום
אשמה מותרן נדבה מותר עולה לעולה מותר
לאו קרא יתירא קא דריש אלא משמעותא דקרא
ויום אע"פ שבנדבה מביאה גם היא נקראת חטאת
הלי"ג:
מנחה למנחה מותר שלמים לשלמים מותר הפסח
כד ב מיי' פרק ה מפהמ"ק
משמע ליה הכי ואם דבר הבא מן הצאן דהיינו
כדאמר בפ' ואלו מגלחין [דף טז] יקריב חטאתו
לשלמים מותר נזירים לנזירים מותר נזיר לנדבה:
פסח שאינו בא אלא מן הצאן היה קרבנו הרי הוא
הל"ח:
זה עשירית האיפה שלו פליגי בירושלמי ר' יוחנן
גמ' א"ר יוסי עד דאנא תמן שמעית קל רב יהודה
ג)
כה ג מיי' שם הל"ט ופ"ט
לזבח השלמי' ועל כרחך שלא בזמנו קאמר דאי בזמנו
אמר ילכו לים המלח ור' אלעזר אמר יפלו לנדבה.
שאל לשמואל הפריש שקלו ומת א"ל יפלו לנדבה
ד
מנזירות הל"א:
הא ילפינן לעיל דפסול א"נ מדכתב לעיל אם מן
וקשה דבפרק בתרא דמנחות [דף קח.] פליגי ר'
כו ד מיי' פרק ג משקלים
מותר עשירית האיפה שלו רבי יוחנן אמר
הבקר קרבנו מכלל דהכא בצאן מיירי וא"כ מן
ד) ה
יוחנן אמר יפלו לנדבה ור' אלעזר אמר תרקב:
הלי"ב:
הצאן מיותר לדרשא: התיבון הרי עולה מן הצאן.
יוליכם לים המלח רבי לעזר אמר יפלו לנדבה
כז ה מיי' פרק ה מפהמ"ק
כל שהוא משום חטא ומשום אשמה. המחוייב
מנ"ל דקרב דוקא שלמים דלמא קריב נמי עולה
מתניתא פליגא על רבי יוחנן מותר שקלים חולין
הל"ח:
חטאת או אשם והפריש מעות לחטאתו וניתותרו
א"נ דלמא האי לזבח שלמים למותר עולה דקרב
❖
כח ו מיי' פרק ד מק"פ הל"ז:
מותר עשירית האיפה מותר קני זבים וקני זבות
מהן או הפריש אשמו ונאבד והביא אחר ונמצא
שלמים קאתי וזה נראה יותר: ומשני דבר שאינו
מותר קני יולדות חטאות ואשמות מותרן נדבה
האבוד ירעה ויפלו דמיו לנדבה לגבי אשם לא
בא אלא מן הצאן. מן הצאן קדריש: התיבון
[א] מה עבד לה רבי יוחנן פתר לה מותר עשירית
תוכל לפרש שהפריש מעות וניתותרו שדמיו
הרי אשם. דלמא האי מן הצאן במותר אשם כתיב
נוסחת הבבלי
ב' שקלים ואם יוזלו האילים אין לו תקנה דבעי
האיפה של מנחת חוטא של כל ישראל רבי
דאשם נמי איל תמים מן הצאן הוא ואינו בא מן
ה)
[ב]
הבקר: דבר הבא מכל הצאן. בכבשים ובעזים כגון
ר' אלעזר בסוף כריתות הוזלו טלאים בעולם
יוסי (יוחנן) אמר על דא עליל אבא בר בא דאינון
(א) לשם חטא ולשם אשמה כו':
[ג]
פסח לאפוקי אשם דאינו בא מן העזים אלא מן
(ב) מן הכשבים כו': (ג) על דא
מהו מבחר נדריך בעינן והאיכא או דלמא שתי
אמרין מנין שהפסח משתנה לשם שלמים תלמוד
ו
האילים בלבד: בכל אתר וכו'. בכ"מ אתה אומר
עייל ר"ח כו': (ד) ר' ביבין בשם
שקלים בעינן וליכא ופשטו דאמר ר' יוחנן
לומר 1ואם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים כל שהוא
ר' חייא כו': (ה) כשר א"כ הוא
מן למעט כגון מן הבהמה להוציא את הרובע
משום ר"ש בן יוחאי מפני מה לא נתנה תורה
❖
מן הצאן בא שלמים היתיבון הרי עולה מן הצאן
כו':
והנרבע מן הבקר להוציא את הנעבד והכא אתה
קצבה במחוסרי כפרה שמא יוזלו טלאים ואין
דבר שאינו בא אלא מן הצאן יצאת עולה שהיא
אומר לרבות פסח שהוא דבר הבא מכל הצאן: ה"נ.
להם תקנה לאכול בקדשים אלמא מחוייבי אשם
באה אפי' מן הבקר היתיבון הרי אשם א"ר (ביבא)
כי מוקמינן ליה בפסח מן להוציא הוא דלא אתי בן
שאינן מחוסרי כפרה כגון אשם גזלות אשם מעילו'
שתי שנים ולא אתי נקבה ומיהו הצאן מכל מין צאן
הגהות הגר"א
בון בר כהנא מן הצאן דבר שהוא בא מכל הצאן
אשם תלוי אשם שפחה חרופה אינן מתכפרים
משמע בין כבשים בין עזים ומיעוטא דמן לנקבות
יצא אשם שאינו בא אלא מן האילים בלבד
[ד]
בפחות מב' שקלים: מותר עולה. אם הפריש
[א] מה עבד לה נמחק: [ב] של
אתא ואי לאו ה"א דהצאן הוה מוקמינן ליה לאשם
(התיב ר' בון) בכל אתר את אמר מן למעט וכאן
כל ישראל צ"ל של ישראל:
מעות לעולתו וניתותרו אם הן שיכול לקנות
והוה ממעטים ממן שאינו בא אלא מן האילים בלבד:
[ג] דאינון אמרין ל"ג ליה הכא
את מר מן לרבות א"ר מנא (אבין) הכי נמי מן
מהן תור או בן יונה לעולה יקנה ואם לאו יהו
ואין משנין דבר שהוא לאכילה. כגון פסח לדבר
ולקמן גרסי' ליה: [ד] צ"ל אלא
בידו עד שיביא עולה אחרת ויצרף המותר ויקנה
למעט מיעוט שאינו בא בן שתי שנים מיעוט
שאינו לאכילה כגון עולה שהיא כולה כליל: ואין
מן כבשים בלבד. כתב הרב בעל
בהמה שמינה וכן מותר מנחה למנחה מותר
שאינו בא נקיבה [ה] וגבי אשם נמי מן למעט הוא
משנין קדשים קלים. דהיינו פסח לעולה שהיא קדשי
ת"ח וז"ל נראה טעם דמחק
הפסח [לשלמים]. ירושלמי דכתיב אם מן הצאן
קדשים: ה"ג אר"י על דא אמר רבי חנינא: אא"כ.
רבינו הגדול גירסא הישנה מן
שאינו בא אלא מן האילים בלבד היתיבון והכתיב
קרבנו לזבח שלמים דבר שהוא בא מן הצאן
עקרו בשחיטה ששחטו לשם שלמים אבל אם שחטו
האילי' הוא ע"פ מ"ש הרמב"ם
ואם מן הצאן קרבנו (ב) מן הכבשים או מן העזים
2
לשם עולה פסול: ואני אומר. דכל שלא לשמו
פ"א מהל' מע"ק הל"י האשם
קרב שלמים התיבון הרי עולה באה מן הצאן
לעולה מעתה מותר הפסח בא עולה אמר רבי אבון
אינו בא אלא מזכרי כבשים בלבד
בפסח כשר ואפילו שחטו לשם עולה: לזבח שלמים.
דבר שאינו אלא מן הצאן יצאת עולה שבאה גם
משנין דבר שהוא לאכילה לדבר שהוא לאכילה
יש אשם בא מגדולי מין זה ויש
קרא יתירא הוא דהוה מצי למכתב לשלמים: כל
מן הבקר התיבון הרי אשם אמר ר' אבא בר
אשם בא מן הקטנים דהיינו אשם
ואין משנין דבר שהוא לאכילה לדבר שאינו לאכילה
שהוא זבח. כלומר לכל זבח שיזבחנו לשלמים יהיה:
כהנא דבר שבא מכל הצאן יצא אשם שאינו
נזירות היה כבש בן שנה ואשם
א"ר יוסי בר רבי בון משנין קדשים קלים לשם
ה"ג משתנה למחשבת פסול או לא. אם שחטו לשם
בא אלא מן האילים בכל אתר את אמר מן
מעילו' ואשם תלוי וגזילות בהם
עולה מיבעיא ליה אם אותה המחשבה הפוסלת
קדשים קלים ואין משנין קדשים קלים לשם קדשי
כתיב איל והוא בן שתי שנים
תקלין חדתין
בעולה פוסלת גם בו או לא: היאך עבידא. היכי
קדשי' רבי יוחנן אמר (ג)על דא עליל רבי חנינא דאינון
הלכך ליכא למגרס הכא ואשם
חצי סלע שהוא ב' דינרין: מתני' מותר שקלים.
דמי: מ"מ פסול הוא. דאף אם שחט שלמים לזרוק
אינו בא אלא מן האילים דהא
אמרין אין הפסח משתנה לשם שלמים אא"כ שחטו
דמו למחר פסול: ה"ג שחטו ע"מ להקטיר מבשרו
המכנס מעות ואמר הרי אלו לשקלי ומצא שהותירו
אשם נזיר היה בא כבש בן שנה
לשם שלמים ואני אומר אפילו שחטו לשם עולה
המותר הוא חולין וסתמא כב"ה: מותר עשירית
למחר אין תימר וכו'. וה"פ אם משתנה הוא
אלא גרסי' אינו בא אלא מן
האיפה. מפרש בגמרא: מותר עולה לעולה. אם
א"ר אילא טעמא דרבי יוחנן אם מן הצאן קרבנו
ו)
למחשבת פסול אם חישב על העולה להקטיר בשרו
הכבשים דממעט עזים דכתיב
הפריש מעות לקנות עולה ונתותרו יביא באותן
לזבח שלמים כל שהוא זבח בא שלמים ומשתנה
למחר פגול ואם אינו משתנה ה"ל כחישב על בשר
ואם מן הצאן קרבנו מן הכבשים
המעות עולה אחרת: מותר הפסח לשלמים. מפרש
שלמים להקטיר מבשרו למחר דפסול הוא ולא
או מן העזים. ובק"ע נדחק
למחשבת פסול היך עבידא שחטה לשם עולה על
בגמרא: מותר נזירים. אם גבו מעות לקרבנות
פיגול: לשמו ושלא לשמו בשאר ימות השנה.
בסוגיא זו לפרש מ"ש הרי עולה
נזירים ונתותרו ישמרום עד שיקחו מהם קרבנות
מנת לזרוק דמה למחר מכל מקום פסול הוא
וכו' הרי אשם כו' בדרך דחוק
מיבעיא ליה פסח ששחטו בשאר ימות השנה לשמו
לנזירים אחרים ואם נזיר א' הפריש מעות לקרבנותיו
[א] אין תימר משתנה למחשבת פסול [ו] פיגול אין
בחנם: [ה] מן וגבי אשם עד
ונתותרו המותר לנדבה לקיץ המזבח: גמ' דאנא
ושלא לשמו כשר הוא או פסול: מכיון שאין לו שם.
תימר אין משתנה למחשבת פסול פיגול (פסול):
בלבד ל"ג ליה הכא: [ו] ה"ג
תמן. בבבל: כשהייתי בבבל שמעתי ששאל ר"י
דלפסח לאו זמניה הוא ולשלמים לא אקדשיה: נעשה
א"ת משתנה למחשבת פסול
לשמו ושלא לשמו בשאר ימות השנה
לשמואל: ומת. מה יעשו בשקלו: מותר עשירית
ז)
כשוחטו. בשתיקה דתרוייהו לא מהני ואם שחטו
פסול. כלומר נ"מ א"א משתנה
האיפה שלו. של כה"ג שניתותרו מה יעשה בו: לים
בסתם כשר: א"ל וא"כ ואפילו שחטו. בשאר ימות
(ד)רבי בון בר (בשם) חייא בשם שמואל בר אבא
למחשבת פסול אינו אלא פסול
המלח. לא נהנין ולא מועלין בו: מותר עשירית
השנה לשמו לזרוק דמו שלא לשמו יהא כשר דליהוי
מכיון שאין לו שם נעשו כשוחטו לשמו ושלא
[ז]
ולא פגול כדאמרינן במנחות (טז
האיפה. וקס"ד דסתם מתני' מיירי גם בשל כהן
משעה ראשונה כשוחט לשמו ושלא לשמו דכשר: מאן
לשמו בשתיקה והוא (ה) כשר א"ל א"כ הוא אפילו
גדול: של ישראל. שמקריב בדלי דלות מותרו לקיץ
ב) כהרצאת כשר כך הרצאת
אמר בשתיקה כשר וכו'. מעיקרא דדינא קשיא
המזבח דבמקום חטאת היא אבל עשירית האיפה של
פסול וכדאמרינן בפסחים (עח
שחטו לשמו ע"מ לזרוק דמו שלא לשמו יעשה משעה
מנ"ל למימר דשחט בשתיקה כשר או נאמר בעינן
כה"ג לא מיקרי חטאת לענין זה שיהא מותרו נדבה:
א) אם יש פסול אחר בקרבן אינו
הראשונה כשוחטו לשמו [ח]ושלא לשמו בשתיקה
על דא. על הא דמייתי בסמוך הקשה ליה אבוה
נקבע בפגול להתחייב כרת על
משנת אליהו
ויהא כשר אמר רבי אבא מרי (אחוה דרבי יוסי)
דשמואל דאיהו אבא בר אבא כדאמרי' בברכו' (דף יח:):
אכילתו וה"נ כשחשב לשום עולה
מהדר לפרושי וטעם הג' על שחזרו לשקול טבעין שהוא
דאינון אמרי'. לא גרסי' ליה הכא ולקמן גרסינן
(מאן אמר) מה נאמר בשתיקה כשר או נאמר
נפסל מהכשירו שוב אינו קובע
[ט]
לפי' הרמב"ן עשרה גרה וז"ש לפי שעברו על עשרת
ליה והכא ה"ג מנין שהפסח משתנה לשלמים פסח
לפגול: [ז] ה"ג מכיון שאמר
הדברות יתנו י' גרה ורשב"ל מייתי לה אגב דקאמר ר'
[ב] בשתיקה פסול: מותר
נזיר לנדבה רב ח) חסדא
בשאר ימות השנה ששחטו שלא לשמו מנין שהוא
פנחס בשם ר"ל לפי שמכרו כו' ונפל לכ"א טבעה יתן כ"א
שלא לשמו נעשה כשוחט
אמר
משתנה לשלמים ת"ל ואם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים.
טבעה מפורש על זמן הג': מותר עשירית האיפה שלו.
בשתיקה ושלא לשמו והוא כשר
לאו קרא יתירא קא דריש אלא משמעותיה דקרא משמע ליה הכי ואם דבר הבא מן הצאן
בשל כ"ג איירי. ובבבלי מנחות ק"ח א' מובא הסוגי' זו בהדי' של כ"ג ובחילוף אתמר שם והיינו
והשאר נמחק: [ח] ה"ג ושלא
מטעמא דיוליכם לים המלח כדאמר במנחות ושם דרי"א נדבה ור"א אמר ירקב. וקאמר שם מסתברא
דהיינו פסח היה קרבנו הרי הוא לזבח שלמים וע"כ שלא בזמנו קאמר דאי בזמנו ילפי' ליה
לשמו והוא כשר ומלת בשתיקה
דירקב מדתניא לא ישים עלי' שמן וגו' חטאת היא היא קרוי' חטאת ואין אחרת קרוי' חטאת לימד
מקרא דפסול א"נ מיתורא קא דריש ליה ועיין תוס' זבחים ח' ב': הרי עולה. דבא ג"כ מן
נמחק וע' בס' ת"ח פי' על
על עשירית האיפה של כ"ג שאינה קרוי' חטאת כו' ומדאינה קרוי' חטאת מותרת ירקב ולכאורה עשירית
הצאן וקתני במתני' מותר עולה לעולה: הרי אשם. דאינו בא נמי אלא מן הצאן וקתני
ההג"ה הנ"ל: [ט] צ"ל מנ"ל
האיפה של כהן הדיוט קרוי' חטאת כדאמר במס' מו"ק (ט"ו ב') יקריב חטאתו זו עשירית האיפה שלו
מתני' דמותרן נדבה: ה"ג אלא מן הכבשים בלבד. דשני מינין יש בצאן כבשים ועזים
בשתיקה כשר דילמא בשתיקה
ופירש"י ותוס' שם דמיירי בכהן הדיוט דבכ"ג א"א דשם נאמר כ"א לאב ולאם כו' ואילו כ"ג לא יטמא
כמ"ש ואם מן הצאן וגו' מן הכבשים או מן העזים: בכל אתר. בכל מקום אתה אומר מן
❖
לאביו ולאמו ועי' תוס' שם ד"ה אחר וברש"י ד"ה זו אבל במנחות שם צ"ל דחזרו רש"י ותוס' דפי'
פסול:
למעט כהא דאמרי' בעלמא מן הבהמה להוציא את הרובע והכא אתה אומר מן לרבות דקאמר
דגם מ"ש יקריב חטאתו בכ"ג איירי ואע"ג דאיקרי חטאת לאו דין חטאת אית לה דאימעיטא מהאי
לרבות פסח שהוא בא מן כל הצאן: ה"נ. כי מוקמינן ליה בפסח מן להוציא הוא דלא
קרא. וא"כ צ"ל דמפרשי קרא דיחזקאל הנ"ל רישא בכ"ג וסיפא בכהן הדיוט וכדאמרינן בקדושין ע"ח
מייתי בן ב' שנים ולא מייתי נקבה ומהו הצאן מכל מין צאן משמע בין כבשים ובין
ב' ואע"ג דבמו"ק שם לא ניחא להם לאוקמי הכי צ"ל דסוגיא זו הכי משמע להו ובאמת בקדושין שם
עזים: וגבי אשם כו'. עד בלבד ל"ג ליה הכא: דבר שהוא לאכילה. פסח: לדבר שהוא
קאמר דאורחי' דקרא כן כמ"ש נר אלהים וגו' ושמואל שוכב בהיכל ה' וגו' ומ"מ י"ל דשל כ"ה ג"כ
גליון הש"ס
אימעיטא מדקאמר ואין אחרת אך בתוס' שם ד"ה ומדאינה משמע דלא אתא קרא למעוטי אלא מה
לאכילה. שלמים דפסח זה מתחילה הוקדש לשם קרבן הנאכל: לדבר שאינו לאכילה. עולה
[א] עי' ק"ע ודבריו תמוהים
דקרוי' חטאת דאין מותרה קרוי חטאת מדלא אימעיט מותר מנחה דאינה קרוי' חטאת ואפ"ה לא
שהיא כולה כליל: קדשים קלים. פסח ושלמים: קדשי קדשים. עולה: אא"כ שחטו לשם
תירקב ע"ש: אלא מן הכבשים לבד. נראה טעם רבינו הגדול דמחק גי' הישנה מן האילים. הוא
דחישב על שלמים להקטיר בשר
שלמים. דעקרו בשחיטה לשם שלמים אבל אם שחטו לשם עולה פסול: ואני אומר דכל שלא
למחר כשר ועיין ברמב"ם פרק
לשמו אפי' שחטו לשם עולה. נמי מקרב שלמים: לזבח שלמים. קרא יתירא הוא דהומ"ל לשלמים: משתנה למחשבת פסול. בעיא היא אם שחטו לשם עולה במחשבת פסול בעולה אם
י"ד מפהמ"ק הל"ח והעיקר
נשתנה לאותו פסול א"ד פסול דמחשבת קרבן אחר אינו פוסלו כשם שאינו משתנה להכשרו דעולה כך אינו משתנה לפסולה דעולה: ופריך היך עבידא. כמו היכי דמי: מ"מ פסול הוא.
כהגהת הגר"א: [ב] היינו קודם
בין משתנה או לא כיון שחשב ע"מ לזרוק דמה למחר פסול גם בשלמים: ומשני א"ת משתנה למחשבת פסול פסול. כלומר נ"מ א"א משתנה למחשבת פסול אינו אלא פסול ולא פגול
הפסח אבל לאחר הפסח לא בעי
כדאמרינן במנחות (ט"ז ב') כהרצאת כשר כך הרצאת פסול וכדאמרי' בפסחים (עח א) אם יש פסול אחר בקרבן אינו נקבע בפגול להתחייב כרת על אכילתו וה"נ כשחשב לשום עולה נפסל
עקירה ועי' בתוס' פסחים דף ס
מהכשרו שוב אינו קובע לפגול: א"ת אין משתנה פגול. כיון דלגבי מחשבה פסול אין משתנה א"כ הוי כמחשב בקרבן כשר חוץ לזמנו והוי פגול: לשמו ושלא לשמו בשאר ימות השנה.
ע"ב:
דגבי פסח קי"ל דבזמנו דהיינו בערב פסח אחר חצות היום לשמו דהיינו לשם פסח כשר ושלא לשמו פסול ובשאר ימות השנה וכגון שהפרישו קודם לכן ימים רבים לשמו פסול דלאו
זימניה ושלא לשמו כשר כדילפי' לה בפסחים (עב) וקמבעיא ליה היכא ששחטו קודם פסח לשמו ושלא לשמו מהו מי אמרי' אתי שלא לשמו ומפיק ליה מידי לשמו וכשר או לא: נעשה
כשוחט בשתיקה ושלא לשמו. כלומר כשם ששוחט בשתיקה ושלא לשמו דהיינו שלא אמר ברישא לשמו ושלא לשמו אלא שחט שלא לשמו לחוד קי"ל דכשר ואע"ג דפסח כל קודם פסח לשמו
קאי אפ"ה אמרי' אתי שלא לשמו ומפיק לי' מידי מסתמא דלשמו ה"נ אע"ג דאמר ברישא לשמו לא שנא ואתי שלא לשמו ומפיק ליה וכשר והכי פשיט ליה רבא בבבלי פסחים (ס ב): ופריך
א"כ. כיון דאמרת דל"ש היכא דאמר מהיכא דלא אמר דסתמא בשתיקה הוי כמו אמר א"כ ה"נ כששחטו לשמו דהיינו אמר לשמו ואמר לזרוק נמי שלא לשמו יעשה כשוחט משעה ראשונה
דליהוי כמו שחט כולו בשתיקה וזרק באמירה דשלא לשמה דבזה פליג ר"י ור"ל בירושלמי דפסחים פ"ה ועי' תוס' ס' ע"א ד"ה אי בשתי כו' וי"ל כו': ודחי מנלן בשתיקה דכשר. בכה"ג
דשחיטה כולו בשתיקה מנלן דכשר דהתם הוי בשחיטה אמירה דשל"ש משא"כ הכא בשחיטה עבודה שלימה כולו בשתיקה וסתמא דפסח לשמו ודאי דשלא לשמו דזריקה לא מהני אח"כ
תורה אור השלם
1. וְאִם מִן הַצֹּאן קָרְבָּנוֹ לְזֶבַח שְׁלָמִים לַיְיָ זָכָר אוֹ נְקֵבָה תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ: ויקרא ג ו
2. וְאִם מִן הַצֹּאן קָרְבָּנוֹ מִן הַכְּשָׂבִים אוֹ מִן הָעִזִּים לְעֹלָה זָכָר תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ: ויקרא א י