ארבעה ראשי שנים פרק
ראשון ראש השנה ב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ארבעה
ארבעה ראשי שנים. למלכים. רגילים היו למנות זמן
ראשי שנים הן. בכל דוכתי תני הן כדאשכחן הכא
א א
א) ב)
ג) ד)
ובפ' בתרא דשבועות ארבעה שומרים הן
שטרותיהם לשנות המלך משנה שעמד בה המלך
כדאמרינן במסכת גיטין משום שלום מלכות וקבעו חכמים
ובפ"ק דחולין ג' פגימות הן ובפ' אין מעמידין ג'
ב ב ג
ה) ו)
אחד בניסן לתחלת שנתו ואפילו עמד בשבט או באדר כלתה שנתו
יינות הן ובפ' כל הצלמים
ג' בתים הן ג' אבנים הן ג'
משהגיע ניסן ויתחילו למנות לו שנה
אילנות הן אבל בריש ב"ק
ז)
שניה: ולרגלים. מפרש בגמרא
תנן ארבעה אבות נזיקין ולא תני הן
ג ד
ח)
: למעשר בהמה. שאין מעשרין
משום דקאי אבתריה כלומר ארבעה
ט)
מן הנולדים בשנה זו על הנולדים
אבות נזיקין הללו לא ראי זה כראי זה
ארבעה
בחבירתה דכתיב עשר
ותדע דבגמרא במניינא דרבי חייא ורבי
❖
ד ה ו
אושעיא תני הן ט):
תעשר את כל תבואת זרעך היוצא
למלכים. פי' בקונטרס משום
השדה שנה שנה ואמר מר בבכורות
הגהות הב"ח
שלום מלכות ואינו
בפרק מעשר בהמה
ה ז
(א) רש"י
ז) בשתי מעשרות הכתוב מדבר אחד
דהכא למלכי ישראל קמיירי ודוקא גבי
מעשר בהמה ואחד מעשר דגן:
גיטין אמרינן הכי פרק הזורק
ראשי שנים הם באחד בניסן ר"ה למלכים
לשנים. מפרש בגמ' :
אמר עולא מפני מה תקנו
ולרגלים באחד באלול ראש השנה למעשר
ו ח
לשמיטין וליובלות. משנכנס תשרי
מלכות בגיטין משום שלום מלכות
❖
בהמה ר' אלעזר ור"ש אומרים באחד
אסור לחרוש ולזרוע מן התורה:
וגבי גיטין פסולין ודאי אפי' מלכות
א
(ב) בא"ד
בתשרי. באחד בתשרי ראש השנה לשנים
לנטיעה. למנין שני ערלה ואפילו
שאינה הוגנת כמלכות מדי ויון אבל
שלאחריו
(ג) תוס'
מתני' דהכא פירוש לשטרות ובפ"ק
נטעה באב כלתה שנתה הראשונה
ב ולשמיטין ג וליובלות ד לנטיעה ה ולירקות
רבינו חננאל
דע"ז אמרינן דבגולה אין
לסוף אלול. ובכולהו מפרש טעמא
באחד בשבט ראש השנה לאילן כדברי
ארבעה ראשי שנים הן
בגמרא ח): לירקות. למעשר ירק שאין
מונין (ג) אלא למלכי יון בלבד ומסקינן
(ד) ד"ה
באחד בניסן ראש השנה
בית שמאי בית הלל אומרים ו בחמשה עשר
למלכים ולרגלים. ואמרינן
תורמין ומעשרין מן הנלקט לפני ר"ה
נמי התם דלמלכים דהכא למלכי
בו: גמ' למלכים למאי הלכתא אמר
למלכים למאי הילכתא
על של אחר ר"ה: לאילן. לענין
בגמר'
ישראל וכן אמרינן לקמן
בעינן למידע ראש השנה
רב חסדא לשטרות דתנן ז שטרי חוב
מעשר שאין מעשרין פירות האילן
לא שנו אלא למלכי ישראל אבל למלכי
שלהן. אמר רב חסדא
המוקדמין פסולין והמאוחרין כשרין
לשטרות, כלומר כיון
ח
שחנטו קודם שבט על שחנטו לאחר
אומות העולם מתשרי מנינן וצריך
שזמן השטרות למניין
תנו רבנן מלך שעמד בעשרים ותשעה
שבט שבאילן הולך אחר חנטה ובגמ'
לפרש דאין צריך שלום מלכות אלא
שנות המלכים מונין,
גמ'
מפרש מאי שנא שבט: למאי
בגט אשה לפי שהוא דבר גדול ומילתא
באדר כיון שהגיע אחד בניסן עלתה לו
כדאמרי בשנת כך וכך
לינאי המלך, בשנת כך וכך
הלכתא. כלומר למה הוקבע יום
דחשיבות לפי שעל ידי גט מותרת לכל
שנה ואם לא עמד אלא באחד בניסן אין
ליוחנן כהן גדול, צריכין
מיוחד למנין המלכים אימא שעל כל
אדם וחשיב משאר שטרות: אנו לידע ראש השנה
מונין לו שנה עד שיגיע ניסן אחר אמר
לשטרות דתנן שטרי חוב
מלך ומלך תתחיל שנתו מיום שעמד בו:
שלהן איזה יום ואיזה
מר מלך שעמד בעשרים ותשעה באדר
חודש הוא, שאם יצא
המוקדמים. פירש
לשטרות. להבחין איזה שטר חוב מוקדם
לפנינו שטר יודעים כמה
כיון שהגיע אחד בניסן עלתה לו שנה הא
למלוה ואיזה מאוחר: דתנן. במסכת
בקונטרס שאם לא קבעו יום לתחילת
שנים יש לו, ומאותו הזמן
קמ"ל
שביעית : שטרי חוב המוקדמין
שנת המלך אלא לכל מלך לפי מה
שנכתב השטר נשתעבדו
לו כל הנכסים של לווה,
פסולין. לפי שרצה לטרוף לקוחות שלקחו שדה מן הלוה מזמן שבשטר ושלא
שעמד פעמים שאין להבחין כגון אם כתוב בו בכסליו בשנה שלישית ובאו
ואם מכר מנכסיו אחרי כן,
כדין הוא שהרי קדמה מכירה להלואה ובשטר מעיד שהלואה קדמה
עדים ואמרו כשחתמנו לא ראינו שהלוהו אלא הלוה אמר לנו חתמו
בעל חוב בא וטרף ומוציא
מידן. וכיון שראש השנה
לפיכך קנסוהו מלגבות בו ולא יטרוף אפילו מזמן המלוה ואינו אלא
כאותה ששנינו כותבין שטר ללוה אע"פ שאין המלוה עמו ואין אנו
(א)
של מלכים ניסן עד ניסן
כמלוה על פה שאינו גובה מן המשועבדים. ואם לא קבעו יום
יודעין אם הלוהו קודם לכן או אחר כך אבל ראינו שהלוהו בתמוז
אחר תשלום השנה, וכסדר
לתחילת שנות המלך אלא כל מלך ומלך לפי יום שעמד אין להבחין
שנת שלש למלך ואם אין הדיינין יודעין באיזה חדש עמד המלך אין
הזה מונין והולכין. וכן שני
שטרות היוצאין על אדם
אם השטר מוקדם או מאוחר כגון אם כתוב בו בכסליו בשנה שלישית
להבחין אם תמוז קודם לכסליו ואם כסליו קודם לתמוז אם שנתו
אחד, מן הזמן של זה ושל
לוה פלוני מפלוני מנה והעדים אמרו כשחתמנו בו לא ראינו שהלוהו
מתחלת בין תמוז לכסליו נמצא כסליו קודם לתמוז בכל שנותיו ואם
זה מתברר איזה קודם,
אלא הלוה אמר לנו חתמו עלי שאני חייב לפלוני מנה כאותה ששנינו
עמד בין כסליו לתמוז נמצא תמוז קודם לכסליו בכל שנותיו ועכשיו
ולו משפט לטרוף הנכסים
קודם. ואם ילוה אדם
כותבין שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו ואין אנו
שקבעו ניסן ר"ה לעולם תמוז קודם לכסליו וצריך לפרש שהודו
לחבירו מעות בניסן בשנת
יודעין אם הלוהו קודם לכן או אחר כן אבל ראינו שהלוהו
המלוה והלוה שהלואה אחת היא דאי לאו הכי מנא ידעי והשתא
ה' לינאי המלך ויקדים
מנה בתמוז בשנה שלישית למלך פלוני ואם אין הדיינין יודעין
משמע לפי' הקונטרס מספק היינו חושבין אותו מוקדם אי לאו
זמן השטר ויכתב בניסן
❖
בשנת ד' ליניי המלך, אם
באיזה חדש עמד המלך אין להבחין אם תמוז קודם לכסליו אם
דקבעו ניסן ר"ה שע"י כן אנו יודעין בו שהוא מאוחר ואי אפשר
נתברר בבית דין כי העדים
כסליו קודם לתמוז אם שנתו מתחלת בין תמוז לכסליו (ב) נמצא
לומר כן דאין לנו לפסול שום שטר מספק כדמוכח בריש אחד
הקדימו זמנו של אותו
כסליו קודם לתמוז בכל שנותיו ושטר מוקדם הוא ואם עמד בין
דיני ממונות דקאמר שטר שזמנו כתוב באחד
השטר פסול הוא, כדתנן
מוסף רש"י
בסוף מסכת שביעית
כסליו לתמוז שלאחריו נמצא תמוז קודם לכסליו בכל שנותיו ושטר
בניסן בשמיטה ובאו עדים ואמרו היאך אתם מעידים על שטר זה
באחד באלול ראש
שטרי חוב המוקדמין
מאוחר הוא ועכשיו שקבעו ניסן ר"ה לעולם תמוז קודם לכסליו:
והלא באותו יום עמנו הייתם שטר כשר ועדיו כשרים חיישינן שמא
השנה למעשר בהמה.
פסולין, דאתי למיטרף
עלתה לו שנה. כלומר כלתה לו שנתו ומעתה מונין לו שנה שניה:
אחרוהו וכתבוהו הרי שאנו תולין להכשיר מספק וכן בגט פשוט
לקוחות שלא כדין, אבל
המאוחרין כשרין. מלך
דקאמר שטר שזמנו כתוב בשבת או בי' בתשרי כשר
מאי
שעמד בכ"ט באדר כיון
שאני אומר אחרוהו וכתבוהו ומיהו יכול לפרש פירוש איפכא שיפרש שכתוב בשטר בתמוז בשנת שלש והעדים החתומים אומרים שבכסליו בשנת
שהגיע יום אחד בניסן
(בכורות נז:)
עלתה לו שנה. דקיימא לן
ג' היתה המלוה והייתי מכשיר מספק וע"י שקבעו בניסן ר"ה אנו יודעין שהוא מוקדם דלעולם תמוז קודם לכסליו ומיהו עיקר פירושו תימה
לשטרות.
גדולה שעשו תקנה פן ישכחו כל העולם מתי עמד המלך וכן סופר שכותב כל היום שטרות האיך ישכח ועוד דא"כ הוי מצי למימר דנפקא
מינה טובא לכל שטרות שלא ידעו מה לכתוב בו ביום דאין יודעין מתי מתחלת שנת המלך ועוד דכי האי גוונא לאו מוקדם לאביי דאמר בפ"ק
דב"מ עדיו בחתומיו זכין לו ולרב אסי דפליג עליה למה הוצרכו לעשות תקנה זו הא אמרינן אין כותבין שטר ללוה אא"כ מלוה
(ע"ז י.) שטרי
עמו אלא בשטרי הקנאה ונראה דנפקא מינה לשטרי חוב (ד) המוקדמין היינו כגון אם עמד המלך באחד בניסן כשיגיע אחד בניסן אחר ישכח
חוב המוקדמין.
הסופר ויסבור דאשתקד עמד המלך בשנים בניסן דעביד איניש דטעי חד יומא ויכתוב באחד בניסן בשנה ראשונה למלך ונמצא שטר זה מוקדם
(סנהדרין לב.)
שנה שלימה שהיא שנה שניה וכתוב ראשונה ונמצאו ב"ד טורפין מן הלקוחות של שנה זו שלא כדין אבל עכשיו שקבעו ניסן ר"ה תו לא אתי
לידי תקלה דאפי' עמד אשתקד בשנים בניסן כשמגיע ניסן אחר מתחילין למנות לו שנה אחרת וא"ת אכתי אתי לידי תקלה דאם עמד בכ"ט
(רשב"ם ב"ב קנז:)
באדר בשנה ראשונה למלך כשיגיע כ"ט אחר יטעה הסופר ביום אחד ויסבור שעמד באחד בניסן ויכתוב עכשיו בכ"ט באדר (בשנה ראשונה
פסולין.
למלך) ונמצא מוקדם שנה שלימה לאו פירכא היא דכשעמד בכ"ט באדר מיד שיגיע לאחד בניסן מתחיל למנות שנה שניה ויודע הסופר שכל השנה
כתב בכל השטרות שנה שניה הלכך לא טעי ויש שיטה אחרת בירושלמי בין מ"ד מניסן מנינן בין מ"ד מתשרי מנינן מה ביניהן א"ר יצחק
שטרות יוצאות ביניהן לוה באייר וכתב ביה שנה שניה למלכות מכר מכירה במרחשון וכתב בו שנה שניה למלכות מ"ד מניסן מנינן מלוה
קדמאה מ"ד מתשרי מנינן מכירה קדמאה ומילתא אחריתי היא ולא אתי לפרושי מאי טעמא קבעו ניסן ראש השנה: שטרי חוב המוקדמין
(ב"מ
עב.)
פסולין. בשלהי איזהו נשך פי' בקונטרס פסולין לגבי משעבדי אבל מבני חרי גבי ולא יתכן וכמו שפירשנו שם :
(סנהדרין לב.)
אבל
(ב"מ עב.)
(רשב"ם ב"ב קנז:)
(שם ע"פ ב"ב קעב.) והמאוחרין. (סנהדרין לב.) כשרין. (שם)
(רשב"ם ב"ב קעא:)