ארבעה ראשי
שנים פרק
ראשון ראש השנה ז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הא
בבעל מום. בעל מום מעיקרו דתם ונעשה בעל מום כיון
בעל מום. שנולד במומו ועומד לישחט בחוץ מיום שנולד הוא ראוי
לד א
א)
ב)
לכך ומונין לו משנולד: מי מצי אכיל ליה. ביום שנולד דלמא נפל הוה
דלא חזי לאכילה מונים לו משעת הרצאה ואין לדקדק מכאן
ג)
ואין שחיטה מטהרתו עד שישהה שמונה ימים דשוב נפק ליה
שיהיה שייך בל תאחר בנתינה לכהן דהכא לענין להאכילו בתוך שנתו
לה ב
מכלל נפל דתניא רשב"ג
אומר כל ששהה שלשים יום
דצריך כדאיתא פרק [עד כמה] :
מדברי קבלה למדנו. לא מצי
לו ג ד
ד)
באדם אינו נפל ובבהמה שמונה ימים:
לז ה
ה)
לחדשים. למנין חדשי השנה:
למילף מכאן מינייהו כלל
הא בבעל מום בעל מום מי מצי אכיל ליה
ו)
לעיבורין. קא ס"ד לישב ב"ד ולעיין
אם לא נאמר שהיתה קבלה בידם
לח ו ז
ז)
דקים ליה ביה שכלו לו חדשיו ת"ר באחד
ח)
סדר שמות החדשים זה אחר זה והכי
אם השנה הבאה צריכה להתעבר:
בניסן ראש השנה לחדשים ולעיבורין ולתרומת
ט) י)
ולתרומת שקלים. (א) להקריב ראשון
אמר בירושלמי שמות החדשים עלו
❖
לט ח
כ)
שקלים וי"א אף לשכירות בתים לחדשים מנלן
❖
קרבנות הלקוחים מתרומת קופות של
בידם מבבל בראשונה בירח האיתנים
דכתיב החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון
1
שקלי שנה זו: אף לשכירות בתים.
שבו נולדו אבות בירח בול שבו כל
הוא לכם לחדשי השנה דברו אל כל עדת
מוסף רש"י
העולם נובל והארץ עשויה בולות בולות
המשכיר בית לחבירו ואמר לשנה זו
הגהות הב"ח
ישראל לאמר בעשור לחדש הזה ויקחו להם
שבו בולים לבהמה בבתיהם בירח זיו
כלתה שנתו באחד בניסן ואפי' לא
אין מעברין השנה לפני
(א) רש"י
ר"ה.
דר בו אלא חדש אחד: החדש הזה
איש שה לבית אבות שה לבית והיה לכם
שבו זיו האילנות מכאן ואילך ויהי בחדש
ראשון להקריב
לכם. ומנלן דניסן דכתיב ויקחו להם
ניסן שנת עשרים ויהי בחדש כסלו שנת
למשמרת עד ארבעה עשר יום לחדש הזה
שלש (ב) תוס'
שה לפסח וכתיב קרא אחרינא שהפסח
עשרים בחדש העשירי הוא חדש טבת:
ושחטו אותו וגו' וכתיב שמור את חדש
2
בשנים קא מיירי. וקשיא דהא
בחדש האביב שיש בו אביב שהתבואה
האביב איזהו חדש שיש בו אביב הוי אומר
אבל מפני
(סנהדרין יב.)
קא אמר לרגלים ואמר
בכירה בו להיות מבושלת בגמר
הדחק.
זה ניסן וקרי ליה ראשון ואימא אייר בעינא
בישולה: בעינא אביב וליכא. שכבר
לעיל כיון שעברה עליו שנה בלא
אביב וליכא ואימא אדר בעינא רוב אביב
נגמרה מניסן ואי איכא זרעא אפילה
רגלים ורגלים בלא שנה י"ל מכל
מעברין אותה.
וליכא מידי רוב אביב כתיב אלא אמר רב מקום בחדשים לא קא מיירי:
אין זה בכיר אלא אפיל: ואימא אדר.
הם העידו.
(שם) ואעפ"כ
חסדא מהכא אך בחמשה עשר יום לחדש
דאיכא זרעא חרפא המתבכר מאדר:
משנה היא בעדיות
3
אין מעברין.
רוב אביב. שיהו רוב תבואות
ופ"ק דסנהדרין
השביעי באספכם את תבואת הארץ איזהו
מתבכרות בו: שיש בו אסיפה.
גבי כ) עברוה ביום ל' של
(שם)
חדש שיש בו אסיפה הוי אומר זה תשרי וקא
❖
הן העידו.
שמכניסין בו פירות לבית מפני
אדר דאמר רב נחמן מעובר וקדוש
קרי ליה שביעי ואימא מרחשון ומאי שביעי
(סנהדרין
הגשמים וכל הקיץ הן עשויות גדישין
ומקשי ליה רבא מכדי מפורים לפסח
פז.) שמעברין השנה כל
שביעי לאייר בעינא אסיף וליכא ואימא אלול
לייבש: ראשון למילתיה. למעשה המן:
תלתין יומין הוי ומפורים דרשינן
אדר.
גליון הש"ס
ומאי שביעי שביעי לאדר בעינא רוב אסיף
ותנא דידן. דלא תנא במתני' ר"ה
בהלכות הפסח וכי מטי ריש ירחא
תוס' ד"ה שמא וכו' ליכא
וליכא מידי רוב אסיף כתיב אלא אמר רבינא
לחדשים: עיבורים מניסן מנינן.
ומרחקים להו אתי לזלזולי ה"נ ה"מ
למיחש כולי האי.
❖
דבר זה מתורת משה רבינו לא למדנו מדברי לאקשויי אמתניתין דעדיות:
בתמיה וכי רשאין ב"ד לישב ולעיין
(שם) שהיו
בהפסקה
אומרים עד הפורים.
לא קא מיירי. לקמן
בצורכי עיבור א] ר"ה בניסן: אין
קבלה למדנו ביום עשרים וארבעה לעשתי
4
מעברין. אין מעיינין בצורכי צבור ט)
(ב) גבי אחד
עשר חדש הוא חדש שבט רבה בר עולא
הגהות מהר"ב
בתשרי ר"ה לירקות ולא קתני לנדרים
להודיע לגולה שעיברו ב"ד את השנה
רנשבורג
אמר מהכא ותלקח אסתר אל המלך
5
(שם) שואלין
כדקתני בברייתא משום דמתניתין
שלא ישתכח הדבר עד אדר הבא:
א] רש"י
אחשורוש אל בית מלכותו בחדש העשירי
בהלכות הפסח.
אבל מפני הדחק. שמפחדין שלא
בהפסקה לא קא מיירי:
הוא חדש טבת רב כהנא אמר מהכא
מראשית השנה. לקמן
❖
יגזרו נכרים מלישב ב"ד או שצריך
י)
בארבעה לחדש התשיעי בכסלו רב אחא בר
6
הנשיא לחצר המלך ואין מעברין אא"כ
אמרינן דזה תשרי:
(שם) חדש
שמא לא ימסרם יפה יפה.
יעקב אמר מהכא ויקראו סופרי המלך בעת
ירצה נשיא כדאמר בסנהדרין
7
בחדשו לחדשי השנה.
רבינו חננאל
ההיא בחדש השלישי הוא חדש סיון רב אשי
: ואעפ"כ אין מעברין אלא אדר.
פלוגתא דתנאי היא בסוף
(מגילה כט:)
ובכור בעל מום משעה
אין מוסיפין חדש על השנה אלא אדר
פרק הבית והעליה גבי
אמר מהכא הפיל פור הוא הגורל לפני המן
8
שנולד שראוי לאכילה והוא
דכתיב שמור את חדש האביב חדש
שומרי ספיחים בשביעית אי מתנדב
דקים ליה בגויה שכלו
מיום ליום ומחדש לחדש שנים עשר הוא
לו חדשיו, מונין לו שנה
הסמוך לאביב עבר שיבא אביב
שומר חנם וקצת תימה דפריך הכא
חדש אדר ואיבעית אימא מהכא בחדש
(יומא סה:)
משעה שנולד. תנו רבנן
בזמנו: הפסקת עיבורין. שכיון שקדשו
פשיטא במילתא דהויא פלוגתא דתנאי
באחד בניסן ראש השנה
הראשון הוא חדש ניסן וכולהו מאי טעמא
ושמא יש לחלק דהכא $ ליכא למיחש
את החדש לשם ניסן פסקה שנה
לחדשים כול' מנא לן,
❖
לא אמרי מהאי דלמא מאי ראשון ראשון
(מגילה שם)
דכתיב ראשון הוא לכם
שעברה מלהיות מעוברת עוד שאין
כולי האי כמו בשומר:
לחדשי השנה ונדחה. ופירש
למילתיה ותנא דידן בשנים קמיירי בחדשים
רשאין לעשות ניסן אדר שכבר נכנסה
לא
רב חסדא ונדחו דבריו.
לא קמיירי: ולעיבורין: לעיבורין מניסן מנינן והתניא אין מעברין השנה לפני
שנה אחרת לענין עיבור: הם העידו.
ואמר רבינא דבר זה אינו
א
תורה אור השלם
מפורש בתורה אבל מפורש
ר"ה ואם עיברוה אינה מעוברת אבל מפני הדחק מעברין אותה אחר ר"ה מיד
רבי יהושע ור' פפייס שמעברים את
1. הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ
הוא בדברי קבלה, וביום
השנה כל אדר אם ראו ב"ד לאחר
ואעפ"כ אין מעברין אלא אדר אמר רב נחמן בר יצחק מאי עיבורין הפסקת
עשרים וארבעה לעשתי עשר
ב
ג
ח¢ דָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם
הפורים שהשנה צריכה להתעבר
לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה: שמות יב ב
חדש הוא חדש שבט וגו'.
עיבורין דתנן הן העידו שמעברין השנה כל אדר שהיו אומרים עד הפורים
ד
2. שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב
ואסיקנא ומתניתין דלא קתני
מעברין אותה: שהיו אומרים עד
מ"ט דמאן דאמר עד הפורים כיון דאמר מר שואלין בהלכות הפסח קודם
לחדשים לא פליג, אלא
וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לַיְיָ אֱלֹהֶיךָ כִּי
ה
הפורים. לפי שהיו חכמים אומרים
בשנים קא מיירי בחדשים
בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הוֹצִיאֲךָ יְיָ
לפסח שלשים יום אתי לזלזולי בחמץ ואידך מידע ידיע דשתא מעברתא
לא קא מיירי. ולעיבורין.
שאין מעברין אא"כ נתישבו בדבר לפני
אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם לָיְלָה:
בחושבנא תליא מלתא וסברי חושבנא הוא דלא סליק להו לרבנן עד
דברים טז א
אוקימנא להפסקת עיבורין.
הפורים לכך הוזקקו לעדות זו: אתי
3. אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם
כלומר, כיון שהגיע ניסן
האידנא ותנא דידן בהתחלה קמיירי בהפסקה לא קמיירי: ולתרומת
לזלזולי בחמץ. שכבר מן הפורים ואילך
נפסק עבור משנה זו, כדתנן
לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאָסְפְּכֶם
הן העידו שמעברין את השנה
שקלים: מנלן א"ר יאשיה אמר קרא זאת עולת חדש בחדשו לחדשי השנה
התחילו הדרשנים לדרוש ברבים בהלכו'
אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ תָּחֹגּוּ
9
כל אדר, שהיו אומרים עד
אֶת חַג יְיָ שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם
הפסח הוזקקו השומעים לעשות פסח
אמרה תורה חדש והבא קרבן מתרומה חדשה וגמרי שנה שנה מניסן
ו
הפורים. ואם נשלם אדר ולא
הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם
לסוף ל' יום ואם יעברו ב"ד את השנה
עיברוה, נפסק העיבור ושוב
דכתיב ראשון הוא לכם לחדשי השנה ולגמור שנה שנה מתשרי דכתיב
הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן:
01
ויקרא כג לט
אין מעברין שנה זו. ותנא
לא יתקבלו דברי שלוחי ב"ד לשומעין
מראשית השנה דנין שנה שיש עמה חדשים משנה שיש עמה חדשים
4. בְּיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה
11
דידן בהתחלת השנים מיירי,
לדחות את הפסח שכבר שמעו מן
בהפסקת עיבור מזו השנה
לְעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ הוּא
ואין דנין שנה שיש עמה חדשים משנה שאין עמה חדשים אמר רב
הדרשני': בהפסק' לא קא מיירי. בראשי
לא מיירי. ולתרומת שקלים.
חֹדֶשׁ שְׁבָט בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם
יהודה אמר שמואל קרבנות צבור הבאין באחד בניסן מצוה להביא מן
פירוש, בשלשה פרקים בשנה
לְדָרְיָוֶשׁ הָיָה דְבַר יְיָ אֶל
שנים דהפסקה לא קא מיירי: חדש
תורמין את הלשכה, ובשלש
זְכַרְיָה בֶּן בֶּרֶכְיָהוּ בֶּן עִדּוֹא
החדש ז ואם הביא מן הישן יצא אלא שחיסר מצוה תנ"ה קרבנות צבור
בחדשו לחדשי. חדשי יתירא לדרשה:
הַנָּבִיא לֵאמֹר: זכריה א ז
קופות של שלש שלש סאים
יפה הבאין באחד בניסן מצוה להביא מן החדש ואם הביא מן הישן יצא
5. וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ
היו תורמין את הלשכה.
והתרומה הראשונה של
אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶל בֵּית מַלְכוּתוֹ
אלא שחיסר מצוה ח ויחיד שהתנדב משלו כשרין בלבד שימסרם לצבור פשיטא מהו דתימא ליחוש שמא
תרומת שקלים היתה באחד
בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי הוּא חֹדֶשׁ
לא
בניסן כר' טבי דאמר קרא
טֵבֵת
בִּשְׁנַת
שֶׁבַע
לְמַלְכוּתוֹ: אסתר ב טז
זאת עולת חדש בחדשו
6. וַיְהִי בִּשְׁנַת אַרְבַּע לְדָרְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְ הָיָה דְבַר יְיָ אֶל זְכַרְיָה בְּאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הַתְּשִׁעִי בְּכִסְלֵו: זכריה ז א 7. וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי לחדשי השנה, חדש והבא קרבן מתרומה חדשה, וכתיב ביה בניסן ראשון
הוא לכם לחדשי השנה,
הַמֶּלֶךְ בָּעֵת הַהִיא בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי הוּא חֹדֶשׁ סִיוָן בִּשְׁלוֹשָׁה וְעֶשְׂרִים בּוֹ וַיִּכָּתֵב כְּכָל אֲשֶׁר צִוָּה מָרְ¢דּכַי אֶל הַיְּהוּדִים וְאֶל וגמר שנה שנה מניסן. וכי הא דתניא קרבנות הצבור הבאות באחד בניסן
מצוה להביא מן החדש,
ואם הביא מן הישן יצא, אלא
שחיסר [מצוה]. ויחיד שהתנדב משלו כשרין, ובלבד שימסרם לצבור.
הָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים וְהַפַּחוֹת וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת אֲשֶׁר מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ וְעַם וָעָם
כִּלְשֹׁנוֹ וְאֶל הַיְּהוּדִים כִּכְתָבָם וְכִלְשׁוֹנָם: אסתר ח ט 8. בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא חֹדֶשׁ נִיסָן בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לַמֶּלֶךְ
אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לִפְנֵי הָמָן מִיּוֹם לְיוֹם וּמֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר: אסתר ג ז 9. וְנִסְכֵּיהֶם חֲצִי הַהִין יִהְיֶה לַפָּר וּשְׁלִישִׁת הַהִין לָאַיִל וּרְבִיעִת הַהִין לַכֶּבֶשׂ יָיִן זֹאת עֹלַת חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה: במדבר כח יד
01. הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ ח¢ דָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה: שמות יב ב 11. אֶרֶץ אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי יְיָ אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה: דברים יא יב