ז: ארבעה ראשי שנים פרק
ראשון ראש השנה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לא
פסיקא ליה. צריך לדקדק אי הוה מצי לשנויי כדמשני לקמן
יפה
יפה. בלב שלם: ותנא דידן. דלא תניא במתני': כיון
דקתני
מ א
א)
ב)
אם
הביא יצא לא פסיקא ליה. מילתא דליחשבה בראשי
שנים:
כי קא חשיב מידי דלא תלי במעשה:
ג) ד)
עלתה
לו שנה. ולא אמרינן הדמים מודיעים ז) והרי המעות
גרסינן תנו רבנן המשכיר בית לחבירו כו' ולא גרסינן מנלן.
הכי
ה)
דלאו מקראי יליף דמדרבנן הוא: אלא באחד באדר. אבל בבציר
מתנה או פקדון ח):
מא ב
ו)
ולרגלים מני. פי' והא דאמרי'
❖
ז)
מהכי לא אמרינן עלתה לו שנה ודר
ח)
ברישא באחד בניסן
בה שנה שלימה דליכא למימר דאדעתא
לא ימסרם לצבור יפה יפה קא משמע לן
❖
ר"ה לרגלים דהיא נשנית סתמא ומני
דההיא שתא אגרה דלא טרח אינש
ותנא דידן כיון דקתני אם הביא יצא לא
רבינו חננאל
היא ומשני ר"ש היא ופריך רישא
למיגר ביתא לבציר מתלתין יומין:
פסיקא ליה: ויש אומרים אף לשכירות בתים:
ותנא דידן כיון דקתני אם
הגהות הב"ח
ואימא תשרי. ר"ה לשכירות בתים.
דאמר ארבעה ראשי שנים הן ראש
הביא יצא לא פסיקא ליה.
תנו רבנן המשכיר בית לחבירו לשנה מונה
השנה למלכים ולרגלים וסיפא הא
אם לא עמד אלא באחד באלול כיון
(א) גמ'
ויש אומרים אף לשכירות
שנים עשר חודש מיום ליום ואם אמר לשנה
בתים, ראש השנה ניסן.
דאמרי רבי אלעזר ור"ש אחד בתשרי
שהגיע תשרי עלתה לו שנה: ומשני
דתניא המשכיר בית לחברו
זו אפילו לא עמד אלא באחד באדר כיון
כי אגר איניש ביתא. סמוך לתשרי
ופריך רישא וסיפא ר' שמעון
(ב) תוס'
לשנה, מונה י"ב חודש
שהגיע יום אחד בניסן עלתה לו שנה ואפילו
לכולהו ימי הגשמים אגר: ות"ק
ומציעתא רבי מאיר רבי היא פי' רבי
השתא
מיום ליום. ואם אמר לשנה
❖
זו אפי' לא עמד אלא
דברייתא. דלא אמר לשכירות בתים:
למאן דאמר יום אחד בשנה חשוב שנה
תנא מתני' ושנאה אליבא דתנאי וסתם
באחד באדר, כיון שהיגיע
קיטרי. עבים מתקשרין וגשמים יורדין
לה כוותייהו אי הכי דחד תנא כמו
שאני הכא דלא טרח איניש למיגר ביתא
יום אחד בניסן ושלמו
והוי כימות הגשמים: ולרגלים מני
רבי שנאה מתני' ונסיב לה אליבא
לו שלשים יום עלתה
לבציר מתלתין יומין ואימא תשרי סתם
מוסף רש"י
לו שנה. דאפילו למ"ד
ר"ש. דהא אליביה אוקימנא דאית
דתנאי א"כ מה זה דאמר ארבעה
כי אגר איניש ביתא לכולהו ימות הגשמים
שמא לא ימסרם לצבור
יום אחד בשנה חשוב
ליה כסדרן לבל תאחר: סיפא ר'
ראשי שנים הן חמשה הוו דבשלמא
יפה יפה.
שנה, שאני הכא דלא טרח
אגר ותנא קמא דברייתא ותנא דידן בניסן נמי
אלעזר ור"ש אומרים בא' בתשרי:
אי ר"ש הוה תני בהדיא ברישא לא
אינש ואגר ביתא לבציר
מישכח שכיח קיטרי: באחד באלול ר"ה
מל' יומין. ואקשינן ואימא
רבי היא. הוא אמרה למתני' ונסיב
הוה רק ארבעה דאיהו ר"ש לא סבר
(ב"מ קיח.)
ראש השנה לשכירות בתים
למעשר בהמה: מני רבי מאיר היא (דתניא)
אחד באלול ר"ה לבהמה אבל הא
מילתיה חדא כחד תנא וחדא כחד תנא:
(ב)
רבי היא ונסיב לה
תשרי. ודחינן התם בתשרי
אליבא דתנאי.
ר"מ אומר באחד באלול ראש השנה
כי אגר אינש ביתא
אי הכי. דחד גברא אמרה למתני'
דאמרת דרבי נסיב לה אליבא דתנאי
לכולהו ימות הגשמים
ונסיב מילתיה חדא כחד תנא חמשה
ותנא אחד באלול בשביל ר"ה א"כ
למעשר בהמה ולרגלים מני רבי שמעון היא
אגר. ותנא דידן ותנא
ראשי השנים נינהו אחד בניסן וט"ו
חמשה ר"ה הוו ומשני אמר רבא
קמא דברייתא בניסן נמי
אימא סיפא ר' אלעזר ור"ש אומרים באחד
(חולין
שכיחי קיטרי ולא אגר
בניסן ואחד באלול ואחד בתשרי וט"ו
ארבעה לד"ה לר"מ ארבעה דל רגלים
בתשרי רישא וסיפא ר"ש ומציעתא ר"מ אמר
❖
פד.) דל. (סוכה נו:)
לתלתין יומין ותו לא.
בשבט הא ניחא אי מוקמת לה לרישא
לר"ש ארבעה דל מעשר בהמה:
ובאחד באלול ראש השנה
רב יוסף רבי היא ונסיב לה אליבא דתנאי
והרי
רגלים דלא חיילי מאורתא.
כר"ש שפיר דלדידיה ארבעה נינהו
למעשר בהמה ר' אלעזר
ברגלים סבר לה כר"ש ובמעשר בהמה סבר
ור' שמעון אומרים באחד
דלית ליה אחד באלול אלא אי חד תנא
אפילו ביום לא חיילי עד יום
רבינו חננאל (המשך)
בתשרי. ואוקימנא לר'
לה כר"מ אי הכי ארבעה חמשה הוו אמר
אמרינהו קשיא: אמר רבא. לעולם
שני למאן דאמר נדרים ונדבות אין
מאיר דתנן בבכורות פרק
ובהן כמה ראשי שנים,
רבא ארבעה לדברי הכל לר"מ ארבעה דל
מקריבין ביו"ט ומשני לאתויי מעיקרא
רבי היא והכי קאמר אנא חמשה סבירא
מעשר בהמה ר' מאיר
ולמלכים ולרגלים בחדא
אומר באחד באלול ראש
חשיב להו. ואותבינן עליה
רגלים לר"ש ארבעה דל מעשר בהמה רב
מחייב וקאי בקונטרס פירש להביא
לי ומיהו הכל מודים לי בארבעה:
השנה למעשר בהמה.
מהא דתניא י"ו בניסן
לר"מ. דאית ליה אחד באלול דל
קרבן מחויב ועומד הוא משעה שנדר
נחמן בר יצחק אמר ארבעה חדשים ובהן
ואקשינן והא אוקימנא
ראש שנה לעומר, ו'
והיה לו להקריבו מערב הרגל ולא
רגלים דלדידיה ברגל אחד עובר בבל
רישא ר' שמעון, דאמרינן
בסיון ראש השנה לשתי
כמה ראשי שנים מיתיבי ששה עשר בניסן
א
ולרגלים מני ר' שמעון
הלחם, לרבא ליתני ששה,
הוקבעו רגלים לענין הקרבת הקרבן
תאחר כדתניא בברייתא דלעיל :
ראש השנה לעומר בששה בסיון ראש השנה
היא נפקא מיניה לנודר
ד' דמנתי', ועומר ושתי
ולר' שמעון דל מעשר בהמה. דליתיה
אלא לענין בל תאחר ומאורתא נמי
כול'. רישא ר' שמעון
הלחם ששה. לרב נחמן
לשתי הלחם לרבא ליתני ששה לר"נ בר יצחק
כדאמרינן, וסיפא נמי ר'
דמוקים לה למתני' בד'
חייל ולא פי' כן בשביל שיעבור בבל
אלא באחד בתשרי ובלאו מעשר נמי
ליתני חמשה אמר רב פפא כי קא חשיב מידי
שמעון, דקתני סיפא ר'
חדשים ליתני ה', דהא
ראש השנה הוא: ובהן כמה ראשי
תאחר משנכנס רגל שלישי בתחלת
אלעזר ור' שמעון אומרים
סיון ליתא במתני'. ופריק
דחייל מאורתא מידי דלא חייל מאורתא לא
שנים. הלכך ניסן דאית ביה תרי חד
הלילה דהא לר"מ דאמר לעיל ברגל
באחד בתשרי, ומציעתא
רב פפא תנא דידן לא
קא חשיב והרי רגלים דלא חיילי מאורתא
ר' מאיר. ופריק רב יוסף
חשיב ד' אלא מאי
קחשיב ליה: ר"ה לעומר. לאכול מן
אחד אינו עובר עד שיעבור כל הרגל
לעולם מתני' רבי היא
דחייל מאורתא, כגון הא
החדש מכאן ואילך: ר"ה לשתי הלחם.
וה"ה לרבנן עד שיעברו שלשה רגלים
וקחשיב (א) כיון שצריך לאיתויי מעיקרא
ונסב ליה למתניתין אליבא
דקתני למלכים ואוקימנא
ובפרק ב' דביצה אמר
נתחדשה השנה להביא מנחות מן
דתנאי. וברגלים סבר לה
לשטרות. כלומר, משחשך
מיחייב וקאי והרי יובלות דלא חיילי מאורתא
כר' שמעון, ובמעשר
השמש ונכנס אחד בניסן
דאין מביאין תודה בחג המצות
החדש שהעומר מתיר במדינה ושתי
וקחשיב ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן
בהמה סבר לה כרבי
אם יכתב שטר חוב
הלחם במקדש: לרבא. דאמר ארבעה
ובעצרת אלא בחג הסוכות משמע
מאיר. ומפני מה שביק
[ו]כותב זמנו, שנה שנייה
ברוקא היא דאמר מראש השנה חייל יובל
לדברי הכל ליתני מתניתין שיתא: לרב
דאם הביא בחג הסוכות בחול המועד
ר' עקיבא דדייקי דבריו
כותב, אע"פ שעדיין
רב שישא בריה דרב אידי אמר כי קא חשיב
בבכורות פרק מעשר
לא האיר היום. אבל
נחמן. דאמר חדשים קא חשיב ניתני
דלא עבר והא דפירש כאן בקונטרס
בהמה באחד בתשרי ר"ה
העומר ושתי הלחם
מידי דלא תלי במעשה מידי דתלי במעשה
ה' דהא לא תנן סיון במתני': מאורתא.
דמאורתא חייל היינו לענין דאם
למעשר בהמה, וסתים לן
שאין מצוותן אלא ביום
לא קא חשיב והרי רגלים מידי דתלי
משקדש היום: מידי דלא חייל מאורתא.
מחויב ועומד לפני הרגל איכא כוליה
סתמא כר' מאיר דפליג
ולא בלילה, לא קתני.
עליה, קשיא לן טובא,
ואקשינן והלא רגלים
במעשה וקא חשיב בל תאחר ממילא חייל
כגון בט"ז בניסן לא נתחדשה שנה מן
רגל ואם נכנס רגל וקא נדר אפי'
חדא, דר"מ תלמיד [דר"ע]
דקתני במתניתין ולא
החדש מערב עד למחר לאחר שקרב
ליל ראשון ליכא כוליה רגל ואינו עולה
והרי
הוא. ועוד קיימא לן בכל
אוקימנא אלא למעבר בלא
למנין שלשה רגלים: מידי דתלי במעשה. ולמאן דאמר
העומר וכן בששה בסיון: והרי רגלים. דקתני מתניתין לענין בל
מקום הלכה כר' עקיבא
תאחר מפני שלא הקריב
אפילו מחברו. ואשכחנא
נדרו, והקרבת הקרבנות
אפילו בזמן שבית המקדש קיים האיר המזרח מתיר מ"מ עד תאחר דקס"ד זמן בל תאחר לאו מאורתא הוא כשקדש היום חייל
בהדיא תמן אמר ר'
ביום הן ולא בלילה (לא)
יום הביאכם למצוה כדאמרינן במנחות פרק רבי ישמעאל :
[אלא] עד שתבא שעה שהיא ראויה להביא נדרים ונדבות ואין זאת
יוחנן מפי שמועה אמרה,
[ו]קתני. (ואקשינן והלא
מפי חגי זכריה ומלאכי,
רגלים דקתני במתני' ולא
עד שיקריב תמיד של שחר שאין קרבן קודם לו. ומשנינן לאתויי
והרי
ולפיכך לא דחאה בן עזאי
אוקימנא אלא למעבר בלא
מעיקרא מחייב וקאי להביא קרבן נדרו מחייב ועומד משעה שנדר והיה לו להקריבו מערב הרגל ולא הוקבעו רגלים לבל תאחר
לגמרי אלא אמר האלוליין
תאחר) (מפני) [ומשני
לענין הקרבת קרבן אלא לענין מיחל עליה בל תאחר ומאורתא נמי חייל: והרי יובלות. דקתני בראשי שנים דמתני' דלא חיילי אלא
מתעשרין בפני עצמן. אי
נהי] דהקרבה ליתא אלא
הכי אמאי קתני ארבעה
ביממא (הלתא) [הבאת]
על ידי תקיעת שופר דב"ד ואינה אלא ביום דכתיב ביום הכפורים תעבירו שופר : רבי ישמעאל כו'. לקמן בפירקין
והא חמשה הוו למלכים
הקרבן לירושלים בליליא
: מראש השנה חייל. ואינו תלוי בתקיעה הלכך מאורתא דר"ה חייל: דלא תלי במעשה. כניסת ראש השנה שלהן אינה
תלויה
ולרגלים שנים, שזה באחד
מי ליתא. אלא כיון
במעשה אלא משהגיע היום הוה ראש השנה ומתחדשת השנה למילתיה: מידי דתלי במעשה. כגון ראש השנה דעומר ושתי הלחם
בניסן והוא ראש שנה
דאתא לחוג ולא אייתי
למלכים, אבל לרגלים
איחייב ליה כאילו עבר
אין השנה מתחדשת להתיר חדש במדינה או במקדש אלא בהקרבת העומר וכבשי עצרת: והרי רגלים. קא סלקא דעתך
בחמשה עשר בניסן הוא.
עליה מעיקרא. ואקשינן
שאין בל תאחר חל עד שתבא שעה הראויה להבאת קרבן נדרו נמצא שהוא תלוי בתמיד של שחר: ממילא קא חייל. משקדש היום:
ובאחד באלול ובאחד
והרי יובלות דקתני ביום
והרי
בתשרי ובט"ו בשבט, הרי
הכפורים תעבירו שופר
(זה) [ה']. ופריק רבא
וגו', דהוא ביום ולא
[ארבעה] לדברי הכל, לר'
מאיר דל רגלים, כלומר חסר רגלים מן המשנה לגמרי, נשארו לו [ארבע, אחד בניסן]
בלילה, וקתני במתני'. ופרקינן מתני' ר' (שמע') [ישמע'] היא דאמר מראש השנה חייל יובל, ראש השנה מאורתא הוא
למלכים, ואחד באלול [ר"ה ל]מעשר בהמה, ואחד בתשרי ראש שנה לשנים ובשבט ר"ה לאילן, הרי ארבעה. לר'
דחייל. רב שישא פריק כי קחשיב תנא דידן מידי דלא תלי במעשה אלא כיון דחל הזמן נוהג כגון הללו כו(ו)לם. אבל
שמעון דל מעשר בהמה כול', חסר מעשר בהמה מאחד באלול, נשארו למלכים ולרגלים שנים, ובאחד בתשרי ובט"ו
עומר ושתי הלחם דתליין במעשה, כגון עומר דתלי בקצירה, ושתי הלחם בלישה ואפייה, הא לא קא חשיבי. והרי
בשבט הרי ד'. אבל מעשר בהמה בפירוש חולק עם ר' מאיר במס' בכורות פרק מעשר בהמה, וסבר ראש שנה
רגלים דאוקימנא לר' שמעון ולחייב בו לנודר בבל תאחר, והקרבת הנדר מידי דתלי במעשה הוא וקתני. ופרקינן בל
למעשר בהמה אחד בתשרי. רב נחמן בר יצחק פריק ואמר הכי קתני, ארבעה חדשים והם ניסן ואלול ותשרי ושבט,
תאחר ממילא קא חייל. כלומר אינו מתחייב לבל [תאחר] אלא אם לא יביא הקרבן, ואיחור הבאת הקרבן אינו מעשה.