ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה ח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
והרי
יובלות. יש תימה מאי ס"ד הא לא מיתוקמינן כלל אלא לרבי
והרי יובל. שהוא תלוי בתקיעה: רב אשי אמר. האי דלא חשיב
מב א
א) ב)
ישמעאל בנו של ר"י ב"ב לקמן: [באחד בשבט כבית
❖
במתניתין אלא ארבעה לפי שלא מנה אלא ראשי שנים הבאים בראשי
ל)
שמאי. פי' בתמיה]: שלשה לדברי הכל ואחד בשבט מחלוקת.
חדשים ואין רגלים מן המנין אלא כדאמרינן רגל שבו ולהכי לא תני
נמי ר"ה דעומר ושתי הלחם: ופרכינן א"כ באחד בשבט. סתם לן תנא
הא לא מתוקמא כר"ש דלית ליה אחד באלול אלא כר"מ אתיא
רבינו חננאל
מ) [ואכתי] צריכי למימר דנסיב לה
ברישא כב"ש דאי כב"ה הא אמרי
ג) ד)
והרי יובלות, שיש להן
בט"ו בו: ה"ק כו'. תנא דמתניתין
אליבא דתנאי דלרגלים לא מיתוקמא
והרי יובלות ר' ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן
ה) ו)
מעשה תקיעת שופר
לבשו
כרים הצאן.
כר"מ:
סתם ברישא אחד בשבט בראשי שנים
ז)
ושלוח עבדים והחזרת
ברוקה היא (א) ורב אשי אמר ארבע ראשי
ח)
ממכר. ופרקינן מתני' ר'
מתרגמינן יעלון דוכרייא עילוי ענא
והדר פריש ואזיל בסיפא באחד בשבט
השנים הם שהן בארבע ראשי חדשים באחד
ט)
ישמע' היא דאמר מראש
ר"ה לאילן דברי ב"ש למימרא דהא
והוא לשון נקיה נ)ובקונט' מפרש לקמן
השנה (שנ') חייל יובל,
בשבט כב"ש ה"ק שלשה לדברי הכל באחד
לגבי הא דאמר רבי יהושע
דסתם ברישא ארבעה ראשי שנים
י) כ)
והני כולהו אינן אלא ביום
בשבט מחלוקת ב"ש וב"ה: ר' אלעזר ור"ש
ל)
הכפורים. ופירק רב אשי
בניסן נברא העולם דקאמרינן באותו
בראשי חדשים לאו דברי הכל היא
מ) נ)
פירוק אחר ואמר הכי
אומרים באחד בתשרי: א"ר יוחנן ושניהם
אלא אב"ש קאי: י)[שלשה לדברי הכל.
הפרק זמן בהמה וחיה שמזדווגים זה
קתני, ארבעה ראשי שנים
מקרא אחד דרשו שנאמר לבשו כרים הצאן עם זה ובכאן לא פירש כן:
ס)
לאו דוקא] דהא אחד באלול נמי פלוגת'
הן, ג' לדברי הכל שהן
1
סמוך לגמרו עשורו. ואע"ג דתנן
❖
ע)
ראשי חדשים, באחד בניסן
היא דר"א ור"ש אומרים באחד
ועמקים יעטפו בר יתרועעו אף ישירו ר"מ
ובאחד באלול ובאחד
בתשרי [אלא אב"ה קאי]: לבשו כרים
בפ"ק דמעשרו' התבואה
סבר אימתי לבשו כרים הצאן בזמן שעמקים
בתשרי. אבל הרביעי
הצאן. מקרא הוא בספר תהלים
והזיתים משיביאו שליש מ"מ אין דרך
באחד בשבט מחלוקת בית
תורה אור השלם
יעטפו בר ואימתי עמקים יעטפו בר באדר
ללקטם אלא כשנגמרו: מה מעשר
שמיי ובית הילל. ר' אלעזר
לבשו כרים הצאן ועמקים יעטפו בר
1. לָבְשׁוּ כָרִים הַצֹּאן
מתעברות באדר ויולדות באב ר"ה שלהן
ור' שמעון אומרים באחד
דגן ר"ה שלו תשרי. כדתנן בפירקין
יתרועעו אף ישירו. לבשו כרים הצאן
בתשרי. אמר ר' יוחנן
וַעֲמָקִים יַעַטְפוּ בָר
אלול ר' אלעזר ור"ש אומרים אימתי לבשו
מתלבשות הכבשים שמתעברות: יעטפו
ולירקות דהיינו למעשר כך
ושניהן מקרא אחד דרשו
יִתְרוֹעֲעוּ אַף יָשִׁירוּ:
כרים הצאן בזמן שיתרועעו אף ישירו אימתי
לבשו כרים הצאן וגו',
תהלים סה יד
בר. שהזריעה צומחת וניכרת יפה:
מפרש בגמ' ומיהו לא מפרש
2. עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל
אימתי נעשו הצאן מלבוש
שבלים אומרות שירה בניסן מתעברות בניסן
יתרועעו אף ישירו. בניסן כשיגיע זמן
מנלן ושמא נפקא לן מדכתיב עשר
לכרים שהן הטלאים,
תְּבוּאַת זַרְעֶךָ הַיֹּצֵא
כלומר מתעברות, בזמן
הקציר והתבואה בקשים שלה והרוח
תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה
ויולדות באלול ר"ה שלהן תשרי ואידך נמי
הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָה:
שהעמקים יטפו בר.
דברים יד כב
שנה שנה וגמר שנה שנה מתשרי
מנשבת והן נוקשים זו על זו נשמע
הא כתיב יתרועעו אף ישירו ההוא באפלתא
3. אֶרֶץ אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ
ואימתי מתכסים העמקים
דכתיב מראשית השנה כדלקמן
הקול ונראות כמשוררות: זמן עיבור
מצמחי התבואה באדר,
דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי יְיָ
דהויין בניסן ואידך נמי הכתיב ועמקים
הילכך מתעברות באדר
בהמה דקה חמשה חדשיםכ): ר"ה שלהן
אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית
גבי לשמיטין ס)[ועי"ל דטעמא דבתשרי
יעטפו בר ההוא בחרפייתא דאתיין מאדר
ויולדות באב לה' חדשים.
הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית
אלול. דסמוך לגמרו זמן חדש וישן
כדפירש רש"י פ"ב דכתובות
(ב)
דברים יא יב
ראש השנה שלהן אלול.
שָׁנָה:
בשלמא לר"מ כדכתיב לבשו כרים הצאן
שלהן לחידוש השנה: בזמן שיתרועעו.
דלא נתחייבו ישראל במעשר עד
4. תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר
ור' אלעזר ור' שמעון
בזמן שעמקים יעטפו בר ואיכא נמי יתרועעו
אומרים בזמן ששיבולת
בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ:
השיבולים: ההוא באפלתא. יש לך
שהתחילו למנות שמיטין א"כ מעשר
❖
תהלים פא ד
אומרת שירה מתעברות.
אף ישירו אלא לרבי אלעזר ור"ש איפכא
צאן המעטיפות ומתאחרות לקבל
בשמיטין תלה רחמנא ושמיטין הוי
כלומר, שהתבואה גדילה
תשרי ר"ה]: רב חסדא כר' זירא.
מיבעי ליה לבשו כרים הצאן בזמן שיתרועעו
זכר עד ניסן אבל רובן מאדר הוו:
ונעשית קמה, ובזמן
שהרוח מנשבת בהן נשמע
בשלמא לר"מ. דדריש קרא כדכתיב
דמוקים ליה למתני' לתקופות והא דלא
הגהות הב"ח
אף ישירו ואיכא נמי דעמקים יעטפו בר
מתוכה בקול הברה,
לבשו כרים: ואיכא נמי. מיעוטא
תנא תשרי ר"ה למלכי אומות העולם
(א) גמ'
אלא אמר רבא דכ"ע לבשו כרים הצאן בזמן
וזו היא כעין שירה.
רב
שאין מתלבשות כרים עד שיתרועעו
משום דבאומות העולם לא קמיירי:
ואימתי מגיעות בזה הגבול
שעמקים יעטפו בר באדר והכא בהאי קרא
לתקופות כר"א דאמר בתשרי
(ב) רש"י
בניסן. הלכך מתעברות
השיבולים: אלא לר"א. דאמר רובא
הוא
בניסן ויולדות באלול,
קמיפלגי 2 עשר תעשר בשני מעשרות
נברא העולם.
בניסן ומיעוטא באדר איפכא מיבעי
(ג) ד"ה
ראש השנה שלהן תשרי.
הכתוב מדבר אחד מעשר בהמה ואחד
דברי נחמיה
ליה למיכתב: מעשר דגן סמוך
פירוש חרפתא, הבכירות.
ומונין מולד הלבנה והתקופה מאחד
בן חכליה דאמרן בריש
אפלתא,
האפילות.
מעשר דגן ר"מ סבר מקיש מעשר בהמה
לגמרו עישורו. ר"ה למעשרות תשרי
בתשרי ורבי יהושע מונה מניסן ויש
פרקין (ד) תוס'
בשלמא האי קרא דייקא
למעשר דגן מה מעשר דגן סמוך לגמרו
נפקותא מרובה בדבר במה שקודם
דהכי תני ליה לקמן בברייתא
כר' מאיר שמתעברות
הימים
באדר, בזמן שהעמקים
מנין של זה למנין של זה חצי שנה והא
ותשרי סמוך לגמרו הוא דכל ימות
עישורו אף מעשר בהמה סמוך לגמרו
❖
יעטפו בר באדר,
דקיימא לן פרק כיצד מעברין
החמה מניחם ליבש בגרנות שבשדות:
עישורו ורבי אלעזר ור"ש סברי מקיש מעשר
ומישתכחי נמי באדר.
בא' בתשרי ר"ה לשנים למאי הלכתא
דאין תקופת ניסן נופלת אלא
בכירות שעומדות קמה
בהמה למעשר דגן מה מעשר דגן ר"ה שלו
ואומרות שירה. אלא לר'
לשטרות. לתחילת שנות מלכים
בארבעה רבעי היום אם בתחילת
מוסף רש"י
תשרי אף מעשר בהמה ר"ה שלו תשרי:
אלעזר ולר' שמעון איפכא
כדפרישית בריש פרקין :
היום וכו' היינו משום דהתם כולהו
לשטרות דתנן שטרי
הוא, והכי הוה ליה
באחד בתשרי ר"ה לשנים: למאי הלכתא
קראי אתא לאשמועינן. כדאמרן
כר' יהושע דתניא בברייתא כוותיה
חוב המוקדמין פסולין.
(ג)
למיכתב לבשו כרים הצאן
אמר רב פפא לשטרות דתנן שטרי חוב
יתרועעו אף ישירו,
בריש פרקין דברי נחמיה בן
דשמואל סבר כר' יהושע דלר"א בכ"ה
מתניתין אתי
ועמקים יעטפו בר, כלומר
המוקדמין פסולין והמאוחרין כשירין והתנן
חכליה: ואי בעית אימא רב חסדא.
באלול נברא העולם ולר' יהושע
לאשמועינן.
מתעברות בניסן בזמן
בכ"ה באדר היינו דכשנברא אדם
דאיצטריך לאשמועינן כדאמרן דמלכי
שיתרועעו אף ישירו.
באחד בניסן ר"ה למלכים ואמרינן למאי
ואיכא נמי עמקים [יעטפו]
בששי קדש החדש וזה טעם למחשבי
אומות בתשרי לית ליה הא דרב
הלכתא ואמר רב חסדא לשטרות לא קשיא
בר,
(באפליאתא)
העבור לאחר שצרפו כל השעות
פפא דפריש ר"ה לשנים דהכא
[בחרפייתא]. ופריק רבא
כאן למלכי ישראל כאן למלכי אומות העולם
לשטרות אלא כר' זירא מתני לה
(ד) והקפהע) של כל מחזורים שמסירין
לדברי הכל באדר
אלא הא דאמר רב חסדא לא שנו אלא
(כתובות יז:)
מתעברות כדמפרש קרא,
לפירושא דלשנים דמתני' דר' זירא
ז"ט תרמ"ב פי' ז' ימים תשע שעות
ובאקושי מעשר בהמה
למלכי ישראל אבל למלכי אומות העולם
מתני ר"ה לשנים לתקופת חמה
תרמ"ב חלקים דרגילים לומר לפי
למעשר דגן פליגי ופשוטה
מתשרי מנינן רב חסדא מתניתין אתא
היא. באחד בתשרי ראש
ולבנה לומר שמונין לברייתן והילוכן
שהיתה הלבנה נזופה ע"י שקטרגה
השנה לשנים. ואוקמה רב
לאשמועינן לא רב חסדא קראי אתא
[של] תקופת החמה ומולדות
ונהגה נזיפה בעצמה ז"ט תרמ"ב ולא
חסדא כרב זירא דאמר
הלבנה מתשרי: ור"א היא דאמר
מצינו טעם זה בכל מקום אלא זהו
לאשמועינן ואיבעית אימא רב חסדא כרבי
ראש שנה לחשבון
תקופות, ור' אליעזר היא
בתשרי נברא העולם. לקמן בפרקין
הטעם לפי שהמונה מבריאת העולם
זירא מתני לה דרבי זירא אמר לתקופה ור"א
דאמר כדבעינן למימר
: רב נחמן בר יצחק אמר.
לא מונה ר"ה עד יום ששי שנברא אדם
היא דאמר בתשרי נברא העולם רב נחמן בר
לקמן בתשרי נברא העולם.
ר"ה לשנים דתנן הכא לדין תנא
הראשון ובשעה תשיעית נצטווה כדאמר
רב נחמן בר יצחק אמר
יצחק אמר לדין דכתיב מראשית השנה ועד
א
3
ראש השנה לדין. דכתיב
שהקב"ה דן בתשרי את כל באי
פרק אחד דיני ממונות
מראשית השנה עד וגו',
אחרית שנה מראשית השנה נידון מה יהא
ומסתמא אז קדש החדש ומשקדש
העולם כל הקורות אותם עד תשרי
מראש שנה נידון מה יהא
בסופה ממאי דתשרי הוא דכתיב תקעו
הבא: דכתיב עיני ה' אלהיך בה
החדש ע"כ היה המולד ו' שעות קודם
4
בסופה. וממאי דתשרי
הוא, דכתיב תקעו בחודש
בחדש שופר בכסה ליום חגנו איזהו חג
מראשית השנה. הנגזרות עליה:
דשית שעי מכסי סיהרא ונמצא המולד
שופר וגו' ופשוטה היא.
בתחילת ירוש'[למי]. לשנים מנא
שהחדש
שהחדש
לן כ'[תוב אחד] אומר וחג
האסיף בצאת השנה וכתוב אחד אומר וחג האסיף תקופת השנה, איזה הוא חדש שיש בו חג ותקופה ואסיף ושנה יוצא בו, הוי אומר זה תשרי כו'.