ח: ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שהחדש מתכסה בו. לרחוקים כגון שחרית לבני מערב וערבית
בתחילת שעה ט"ו דהיא שעה שלישית של יום וסימן וי"ד פי' ביום
מג א
א)
ב)
לבני מזרח לפי שקטנה היא סמוך לחידושה: אלא אם כן קדשו
ו' בסוף שעה י"ד היה המולד מאחר שלא היה ר"ה עד יום ו' שקידש
❖
ג) ד)
החדש כו'. וה"ק אם קבעו ישראל את חק החדש יהא משפט להקב"ה:
אדם הראשון החדש נמצא שנברא העולם בכ"ה באלול ואותה שנה
ה) ו)
מלך וציבור. כשהקב"ה דן
אותם מלך נכנס תחילה: משפט עבדו.
של תוהו שמונין משום דיום אחד בשנה חשוב שנה וכשתדקדק על
ז)
ח) ט)
שלמה קאמר ליה: דליפוש חרון אף.
מולד ניסן של תוהו שלפני תשרי של
הגהות הב"ח
י)
בשביל עונות צבור: מנלן. ששנת
יישוב שבו נברא אדם תמצא מולד
שהחדש מתכסה בו
הוי אומר זה ר"ה
(א) רש"י
ניסן ברביעי בתשע שעות תרמ"ב
שמיטה מקודשת מר"ה ואסור בעבודת
כ) ל)
תרועה
וכתיב 1 כי חק לישראל הוא משפט לאלהי
מ)
(ב) תוס'
הקרקע: וקדשתם שנת החמשים
חלקים שאתה צריך להשליך ב' ד'
יעקב ת"ר כי חק לישראל הוא משפט לאלהי
מה ת"ל. מכיון שאמר שבע שבתות
תל"ח לאחריו ב' ימים ד' שעות
ולתקופה
יעקב מלמד שאין ב"ד של מעלה נכנסין לדין
שנים והעברת שופר (א) בחדש
תל"ח חלקים ומולד תשרי של תוהו
נ)
מניסן ומולד
אא"כ קידשו ב"ד של מטה את החדש תניא
❖
(ג) תוס'
השביעי יודע אני שהיא שנת החמשים:
שלפניו שנמצא ב' ה' ר"ד ולתקופה
אידך כי חק לישראל הוא אין לי אלא
לא נפטרים לבתיהם. דכתיב תעבירו
מניסן של תוהו מונין שהיתה התקופה
לישראל לאומות העולם מנין ת"ל משפט
שופר והדר וקראתם דרור: ולא
(ד) ד"ה
בתחילת ליל ארבעה ונמצאת תקופת
תורה אור השלם
דהא
משתעבדין. דכתיב וקדשתם את שנת
לאלהי יעקב א"כ מה ת"ל כי חק לישראל
תשרי של יישוב של אחריו ביום
אמר
1. כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא
החמשים: ועטרותיהן בראשיהן. אם
ד' ט"ו שעות כדאמרינן בפרק כיצד
מלמד שישראל נכנסין תחילה לדין כדרב
(ה) בא"ד והכא
מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב:
❖
נמי מצי לשנויי
רצה לשום עטרה בראשו להראות שיצא
מעברין אין בין תקופה לתקופה
תהלים פא ה
ח)
חסדא דאמר רב חסדא מלך וציבור מלך
2. וְיִהְיוּ דְבָרַי אֵלֶּה אֲשֶׁר
חפשי: שנים אתה מקדש. כששנת יובל
אלא תשעים ואחד יום וז' שעות
נכנס תחילה לדין שנאמר משפט עבדו
הִתְחַנַּנְתִּי לִפְנֵי יְיָ קְרֹבִים
2
ומחצה נמצא דשתי תקופות ט"ו שעות
נכנסה מצוה על ב"ד לומר מקודשת
אֶל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יוֹמָם
מוסף רש"י
ומשפט עמו מאי טעמא אי בעית אימא לאו
השנה: ואי אתה מקדש שום חדש.
ונמצא דקדמה תקופת תשרי למולד
וָלָיְלָה לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט
אורח ארעא למיקם מלכא אבראי ואיבעית
שהחדש מתכסה בו.
עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ
א' כ"ג פי' יום אחד כ"ג שעות ונמצא
כר"א בר"ש דאמר לקמן בפרק שני
יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ:
אימא מקמי דליפוש חרון אף: ולשמיטין:
דקדמה תקופת ניסן את המולד ז'
בין שנראה בזמנו בין שלא נראה
מלכים א ח נט
3. וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת
(סנהדרין
מנלן דכתיב ובשנה השביעית שבת שבתון
ט' תרמ"ב דלחצי שנה עודפת
בזמנו אין מקדשין אותו ויליף טעמא
3
יא:)
שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת
מהכא: לפי שנאמר וקדשתם את
התקופה על המולד ה' י' תרמ"ב פי'
יהיה לארץ וגמר שנה שנה מתשרי דכתיב
לַיְיָ שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע
שנת החמשים. דילפינן מיניה
ה' ימים י' שעות תרמ"ב חלקים
4 מראשית השנה ולגמור שנה שנה מניסן
וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר:
ויקרא כה ד
שמתקדשת מתחלתה: יכול כךמתקדשת
וכשתצרף ה' י' תרמ"ב עם א' כ"ג
דכתיב ראשון הוא לכם לחדשי השנה דנין
4. אֶרֶץ אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ
(לקמן
5
בסופה. אחר ראש השנה ותמשוך
עולה ז' ט' תרמ"ב והרי עכשיו נוהגין
כ:)
שנה שאין עמה חדשים משנה שאין עמה
דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי יְיָ
עד יום הכפורים: ואל תתמה.
למנות מתשרי של תוהו שנות העולם
(ביצה טז.)
אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית
חדשים ואין דנין שנה שאין עמה חדשים
הוי אומר זה ר"ה.
הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית
כדפי' דיום אחד בשנה חשוב שנה
אם משמרין אותה בתוך שנה
דברים יא יב
שָׁנָה:
משנה שיש עמה חדשים: וליובלות: יובלות
שלאחריה: שהרי מוסיפין מחול על
(ב) ותקופת ניסן מונין מולד תשרי ב'
5. הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם
באחד בתשרי הוא יובלות בי' בתשרי הוא
קודש. כדאמרינן לקמן בשמעתין:
ה' ר"ד וזקוקים להסיר ז' ט'
(סנהדרין שם)
רֹאשׁ ח¢ דָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא
לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה:
ת"ל יובל היא. מיעוטא היא:
דכתיב ביום הכפורים תעבירו שופר הא
תרמ"ב ודבר תימה הוא במה נחלקו
6
שמות יב ב
ורבנן 6. וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר
ר"א ור' יהושע דתניא לקמן
מני רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן
(ביצה שם)
מונין לתקופה מניסן ולמולדות
תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי
ברוקא היא דתניא וקדשתם את שנת החמשים שנה מה ת"ל לפי שנאמר
7
בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּיוֹם
מתשרי והלא היו יכולים לברר הדבר
ביוה"כ יכול לא תהא מתקדשת אלא מיוה"כ ואילך ת"ל וקדשתם את שנת
הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר
דכ"ד שעות מיכסי סיהרא בין חדתא
(שם) מלך נכנס
בְּכָל אַרְצְכֶם:
החמשים מלמד שמתקדשת והולכת מתחילתה מכאן אמר ר' ישמעאל
תחלה.
ויקרא כה ט
לעתיקא כדאיתא ט)בסוף פ"ק דערכין
(ע"ז ב:) משפט עבדו.
7. וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת
בנו של ר' יוחנן בן ברוקא א מר"ה עד יוה"כ לא היו עבדים נפטרין לבתיהן
והם מרחיקין המולד זה
(שם) מקמי
הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם
ולא משתעבדין לאדוניהם אלא אוכלין ושותין ושמחין ועטרותיהן בראשיהן
מזה ב' ד' תל"ח כולי האי אין ראוי
דליפוש חרון אף.
דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ
כיון שהגיע יוה"כ תקעו ב"ד בשופר נפטרו עבדים לבתיהן ושדות
לטעות דאיך יטעו בו שני ימים:
יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם
שהחדש מתכסה בו. שאין
וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ
חוזרות לבעליהן ורבנן שנים אתה מקדש ואי אתה מקדש חדשים תניא
וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ
❖
הלבנה
נראית
(שם)
ויקרא כה י
אידך יובל היא מה תלמוד לומר לפי שנאמר וקדשתם את שנת החמשים
תָּשֻׁבוּ:
8. יוֹבֵל הִוא שְׁנַת
לרחוקים כגון שחרית לבני מערב
יכול כשם שמתקדשת והולכת מתחילתה כך מתקדשת והולכת בסופה ואל
הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּהְיֶה
וערבית לבני מזרח לפי שקטנה
לָכֶם לֹא תִזְרָעוּ וְלֹא
תתמה שהרי מוסיפין מחול על קדש תלמוד לומר 8 יובל היא שנת
רבינו חננאל
היא סמוך לחדושה כפי' הקונטרס
תִקְצְרוּ אֶת סְפִיחֶיהָ וְלֹא
החמשים שנת החמשים אתה מקדש ואי אתה מקדש שנת החמשים ואחת
ולשמיטין. מנלן, דכתיב
תִבְצְרוּ אֶת נְזִרֶיהָ:
והביא ר"ת י) ראיה מויקרא רבה
❖
ובשנה השביעית שבת
ויקרא כה יא
ורבנן
בפרשת אמור אל הכהנים דקאמר
שבתון וגו'. וגמר שנה
התם תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו והלא ניסן חדש ונכסה ויש בו חג אלא זה שחגו בו ביום ואין לך חדש שהוא נכסה ויש
שנה מתשרי דכתיב
מראשית השנה. וליובלות.
בו חג וחגו ביומו אלא תשרי ועוד מפרש ר"ת מתכסה מזומן כמו ליום הכסא יבא ביתו דבפרק חלק גבי עמון ומואב שיבבי
גליון הש"ס
אוקימנא לר' ישמעאל
בישי דארעא דישראל הוו וכו' $ והר"ר משולם מפרש שהחדש מתכסה בו שאין חטאת ר"ח קרב בראש השנה כדכתיב מלבד עולת
תד"ה שהחדש וכו'.
דסבר האי דכתיב וקדשתם
והר"ר משולם מפרש.
החדש ומנחתה ולא כתיב מלבד חטאת ועולה והקשה לו ר"ת דבריש תוספתא דשבועות תניא (ל') שעירים מקריבים ישראל בכל
את שנת החמשים שנה
כ)
וגו', מלמד שמתקדשת
שנה וחשיב י"ב בראשי חדשים ובאופן דמוסף דר"ה וחיות אשר הנה מרובעות יסד ר"א הקלירי מוספי חדש עשתי עשרה דהיינו
שנת היובל מתחלתה,
פרים בני בקר שנים ואיל אחד כבשים בני שנה שבעה ושעיר לכפר והשיב לר"ת שלא אמר שאין בו מוסף אלא מתכסה שלא הזכיר
כלומר מראש השנה.
דייק [נ"א: דדאיק]
הכא חטאת בקרא דמלבד כמו שהזכיר עולה ועוד פי' מתכסה שאין מזכירין מוסף של ר"ח בתפלה משום דאמרי' רשב"ג ה"ל בריה דבסים
מלישנא יתירא מאחר
קליה עייל קמי תיבותא כי מטי לראשי חדשים אישתיק ולא רצה לאמרו (ג) פי' דמוטב שיבא זכאי ויכפר על החייב ואל יבא חייב ויכפר על
דכתיב וקדשתם את שנת
הזכאי פירוש ההוא דר"ח קרוי חייב משום דאמרי' ל) אמר הקב"ה הביאו כפרה וכו' עכ"ל ור"ת רגיל להזכיר ולומר מלבד עולת החדש
החמשים, שנה למה בא,
בעשרה
אלא ללמד שקידוש שנת
בתשרי הוא. לרב אשי דאמר לעיל ארבעה ראשי השנה בד' ראשי
ולסיים ושני שעירים לכפר חד דר"ח וחד דר"ה מ):
היובל מראש השנה. ורבנן
ורבנן
שנת חמשים אתה מונה.
חדשים נ) פריך (ד) הא דא"ל רב חסדא לעיל רגל שבו ר"ה לרגלים (ה) הוה נמי מצי לשנויי הכא הכי:
שחולקין על ר' ישמעאל
לרבנן כיון דאינה מתקדשת מתחילתה איצטריך ליה קרא להכי ולא איצטריך למעוטי סופה מחמת דמוסיפין מחול על הקדש דהשתא
אומרים למה בא שנה
ללמדך כי היובל שנים
מבציר בציר אסופי מבעיא וא"ת אדרבה כ"ש דצריך טפי משום דכתיב בקרא שנה ואין כאן שנה שלימה אא"כ תמשך עד
אתה מקדשו ולא חדשים.
יוה"כ אחר ויש לומר דכיון דלא שייך טעמא דתוספת ממילא בלא שום יתור ממעטא מקרא דוקדשתם דמשמע דוקא שנת החמשים:
תניא אידך יובל היא שנת
ואי
החמשים שנה מה ת"ל,
לפי שנאמר וקדשתם את
שנת החמשים שנה, שיכול בכניסתה תהא מתקדשת בראש השנה ויציאתה [נ"א: וביציאתה] תהא מושכת והולכת עד יום הכפורים, שכן מוסיפין מחול על קודש [נ"א: הקודש], ת"ל יובל היא שנת החמישים שנה
תהיה לכם, אין קדושתה אלא עד ראש השנה.