ט: ארבעה ראשי שנים
פרק ראשון ראש השנה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כאילו
התענה תשיעי ועשירי. כלומר כמו שצוהו הקב"ה
יובל היא יובל אע"ג שלא שמטו כו'. יובל היא תהיה לכם לעיל מיניה
נ א
א)
להתענות והתענה אבל השתא ודאי אסור להתענות
כתיב והעברת שופר וקדשתם את שנת החמשים שנה וקראתם דרור
ב)
כדאמרינן בפסחים פרק אלו דברים מר בריה
והדר כתיב יובל היא תהיה לכם וקרא יתירא הוא לדרשה והכי
❖
נא ב
ג)
דרבינא כולי שתא הוה יתיב בתעניתא לבר מעצרתא ופוריא ומעלי
תדרשנה יובל היא לכם מ"מ ואפי' לא נעשו בו דברים הללו העברת
ד)
יומא דכפורי וסבר לה כר"ע דאי
שופר ולשוב אל אחוזה דהיינו שמיטת
ה) ו) ז)
רבינו חננאל
כר' ישמעאל לית ליה הך דרשה ובהכי
קרקעות שקנו זה מזה דכתיבא בתר
כאילו התענה תשיעי ועשירי ת"ר יובל
1
ח)
ניחא הא דלא קאמר התם הכל מודים
האי קרא ושבתם איש אל אחוזתו
היא (א) אע"פ שלא שמטו אע"פ שלא תקעו
תנו רבנן יובל, אע"פ
❖
ט)
שלא השמיטו הקרקעות,
בערבי יום הכפורים דבעינן נמי לכם
אעפ"כ שם היובל עליו להיות אסור
יכול אע"פ שלא שלחו ת"ל היא דברי רבי
ואע"פ [נ"א: אעפ"י]
כדקאמר התם אעצרת:
בזריעה ובצירה וקצירה כדכתיב לא
יהודה רבי יוסי אומר יובל היא אע"פ שלא
שלא תקעו בשופר, יכול
יובל היא.
יכול אע"פ שלא שלחו.
להיות אסור בזריעה
תזרעו וגו':
אע"פ שלא שלחו את
תורה אור השלם
שמטו אע"פ שלא שלחו יכול אע"פ שלא
העבדים, ת"ל היא. כלומר
עבדים יהא יובל: ת"ל היא. אם עשית
וקצירה כדכתיב
1. וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת
וקראתם דרור ושלחתם
תקעו ת"ל היא וכי מאחר שמקרא אחד מרבה
דברים הללו היא יובל ואם לאו אינו
לא תזרעו ולא תקצרו ואע"פ שלא
את העבדים יובל היא,
הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם
ומקרא אחד ממעיט מפני מה אני אומר יובל
יובל ולקמיה מפרש ויובל מאי חזי
שמטו השמטת קרקע שדות החוזרות
ואם לאו אינה יובל דברי
דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ
ר' יהודה. ר' יוסי אומר
(ב) היא אע"פ שלא שלחו ואין יובל אא"כ
יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם
דתלי בקריאת דרור: שאפשר לעולם
לבעלים ביובל:
יובל אע"פ שלא שימטו,
וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ
מקרא
נדרש לפניו ולא לפני
בלא שילוח עבדים. פעמים שאין עבד
תקעו לפי שאפשר לעולם בלא שילוח
ואע"פ שלא שילחו את
וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ
פניו ולאחריו. פירוש
עברי בישראל שיטעון שילוח: ואי
העבדים, יכול אע"פ שלא
ויקרא כה י
עבדים ואי אפשר לעולם בלא תקיעת שופר
תָּשֻׁבוּ:
2. וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ
תקעו, ת"ל היא, כלומר
אפשר. שלא יהא שופר מצוי בעולם
מיעוטא דהיא מוקמינן אקריאת
דבר אחר זו מסורה לב"ד וזו אינה מסורה
אפילו לא קיימו בה
וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל
דרור שהיא לפניו ולא אתקיעה דלפני
לפיכך יש לנו לומר כשתלה הכתוב לא
אלא מצוה אחת יובל
לבית דין מאי דבר אחר וכי תימא אי אפשר
וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת
תלה אלא בדבר המצוי לעולם: ד"א
פניו ולא אהשמטה דלאחריו דכתיב
היא. אמר ר' יוסי וכי
פִּרְיוֹ שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה
דליכא חד בסוף העולם דלא משלח זו מסורה
מאחר שהכתוב תולה
לָכֶם עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל:
תקיעת שופר מסורה לב"ד. לצוות
בתריה ושבתם איש אל אחוזתו ואיש
אותה בתקיעת שופר, פיר'
ויקרא יט כג
לב"ד וזו אינה מסורה לב"ד בשלמא לרבי
אל משפחתו תשובו והא דמוקמי'
לשלוחם לתקוע ושילוח עבדים
3. וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִת יִהְיֶה
דכתיב תעבירו שופר בכל
יוסי כדקאמר טעמיה אלא לרבי יהודה מ"ט
ארצכם וקדשתם את שנת
ריבוי דיובל לפני פניו ולאחריו משום
מסורה ליחידים ואם ימאן יבטל
כָּל פִּרְיוֹ קֹדֶשׁ הִלּוּלִים
החמשים שנה, כלומר כיון
ויקרא יט כד
לַיְיָ:
אמר קרא וקראתם דרור בארץ $ וקסבר
דבעלמא נמי דריש הכי אלא דהכא
היובל הלכך לא תלאו הכתוב בו:
4. אֶרֶץ אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ
שתקעתם נתקדשה הנה
מקרא נדרש לפניו ולא לפני פניו דכולי
אמר קרא וקראתם דרור. וסמיך
מוקי מיעוטא בדדמי אי נמי ריבוי
ר' יוסי פריש טעמיה,
דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי יְיָ
אלא ר' יהודה מאי
ליה יובל היא: מקרא נדרש לפניו.
דיובל משמע שריבה הכתוב שבכל
אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית
עלמא דרור לשון חירות מאי משמע דתניא
השנה, ומקרא אחר תולה
הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית
ענין הוא יובל
מיעוטא דהיא אקריאת דרור קאי
אין דרור אלא לשון חירות א"ר יהודה מה
אותה בשילוח עבדים,
דברים יא יב
שָׁנָה:
: דאפילו בחוצה
דסליק מיניה ולא אתקיעת שופר
5. הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם
שנאמר וקראתם דרור
לשון דרור כמדייר בי דיירא ומוביל סחורה
יובל היא, מפני מה אני
רֹאשׁ ח¢ דָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא
לארץ. ר' יוסי מודה מדקאמר לעיל
הכתובה לפני פניו: כמדייר בי
בכל מדינה אמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן
מרבה התקיעה בלבד,
לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה:
דיירא. מי שהוא ברשותו לגור בכל
א"א דליכא חד בסוף העולם ושמא
❖
לפי שאיפשר לעולם בלי
שמות יב ב
זו דברי ר' יהודה ור' יוסי אבל חכמים אומרים
מלון שירצה: ולאחריו. שמיטת
נפקא ליה מקרא אחרינא:
שילוח עבדים. כלומר, אם
מבריך. כופף היחור בארץ
שלשתן מעכבות בו קסברי מקרא נדרש
אין בכל ישראל עבד
א
קרקעות דכתיב בתריה ושבתם איש
עברי מה יעשו. ואי אפשר
הגהות הב"ח
לפניו ולפני פניו ולאחריו והכתיב יובל ההוא
אל אחוזתו: והכתיב יובל. לרבות
ומכסהו בעפר וקוצץ
לעולם בלא תקיעת שופר,
דאפילו בחוצה לארץ והכתיב בארץ ההוא
(א) גמ'
במשמע יובל מ"מ: ולנטיעה
באמצע כפיפתו ואותו היחור יוצא לצד
דהא משתכחא בכל עידן.
יובל
ולא עוד אלא שהתקיעה
מנלן. דר"ה שלה תשרי: מבריך.
אחר כפוף מעט מעיקר האילן:
בזמן שנוהג דרור בארץ נוהג בחוצה
ב
מסורה לבית דין ושילוח
מרכיב.
הוא המרכיב אילן בחבירו
כופף את הזמורות בארץ שקורין
יובל (ב) שם
לארץ בזמן שאינו נוהג בארץ אינו נוהג
עבדים והשמטת קרקע
פרופינ"א: מרכיב. אילן בחבירו
מסורין לכל אדם. הנה
ומשמע דמבריך ומרכיב
בחוצה לארץ: ולנטיעה: מנלן דכתיב
❖
ר' יוסי פריש טעמיה,
שקורין אונישטי"ר: עלתה לו שנה.
חייב בערלה וקשיא דבפ"ק דערלה
2 שלש שנים ערלים וכתיב 3 ובשנה הרביעית
אלא ר' יהודה מאי
משמע דהרכבה פטור מן
כיון שהגיע יום אחד בתשרי עלתה
טעמיה. קסבר מקרא
ויליף שנה שנה מתשרי דכתיב מראשית
4
(א'חד) נדרש לפניו ולא
לו שנה למנין שני ערלה: פחות
הערלה ותניא נמי בתורת כהנים
גליון הש"ס
השנה וליגמר שנה שנה מניסן דכתיב
לפני פניו. פיר', כתיב יובל
משלשים יום לא עלתה לו שנה.
ונטעתם פרט למבריך ומרכיב מכאן
גמ' וקסבר מקרא נדרש
היא, ולמעלה מזה כתיב
ראשון הוא לכם לחדשי השנה דנין שנה
5
אתה אומר ספוק גפנים וספוקן
עד תשרי הבא אם אינה ערב
לפניו.
וקראתם דרור, ודורשין
❖
שאין עמה חדשים משנה שאין עמה חדשים
יובל היא על וקראתם
וספוק ספוקן אע"פ שהבריכן בארץ
שביעית ואם ערב שביעית היא
דרור. וזהו מקרא נדרש
ואין דנין שנה שאין עמה חדשים משנה
מותר ולשון ספוק בגפנים כלשון
אסור לקיימו משום תוספת שביעית
לפניו. ואין דורשין יובל
שמוסיפין מחול על קודש:
[הרכבה] באילן ומה שמבריך בשנה
ה)
שיש עמה חדשים: ת"ר אחד הנוטע אחד
היא על והעברת שופר,
לעזי רש"י
שהוא קודם וקראתם
זו ומוציא זמורות וחזר והבריכן לשנה
ופירות
המבריך ואחד המרכיב ערב שביעית שלשים
דרור. נמצא וקראתם דרור
פרופינ"א [פרובינ"ץ].
אחרת זהו ספוק ספוקן וי"ל דהתם
יום לפני ראש השנה עלתה לו שנה ומותר לקיימן בשביעית פחות משלשים
לפניו ונמצא והעברת לפני
חוטרי-גפנים המשמשים
כשלא נפסקה מאביה ובאילן זקן
פניו. לשון דרור חירות,
להברכה.
יום לפני ראש השנה לא עלתה לו שנה ואסור לקיימן בשביעית
כי מדואר דריא ומוביל
אונשיטי"ר [אינטי"ר].
והכא כשנפסקה מאביה כדמוכח
❖
סחורה לכל מדינה. אמר
ופירות
להרכיב (ענף בתוך אילן).
[לקמיה דמונין לו משעת נטיעתו]
ו)
ר' יוחנן זו דברי ר'
(בפ"ק דערלה) וצריך לדקדק אי הוה שייך לשנויי הכי בפרק משוח מלחמה גבי חוזר מעורכי המלחמה משום מבריך ומשני
יהודה ור' יוסי, אבל
ז)
ומותר
חכמים אומרים שלשתן
לקיימן בשביעית. לא הוה צריך למיתני בשביעית כיון דתנא רישא ערב שביעית
כאן בהרכבת איסור כאן בהרכבת היתר ח):
רבינו חננאל (המשך)
מעכבין, קסברי מקרא
ומתוך כך מדקדקין דאפילו לכתחילה שרי ליטע ותדע דלקמן מוקמינן לה כר"מ ובפ' הנזקין שמעינן לר"מ דאמר בנוטע בשביעית
נדרש לפניו ולפני פניו,
בזמן שאתה קורא דרור
בארץ אתה קורא דרור
[והן] תקיעת שופר ושילוח
בין בשוגג ובין במזיד יעקר והיינו טעמא דמפרש התם דנחשדו על השביעית אבל אי לאו הכי מותר לקיים כדאמר התם א"כ אם היה כאן
בחוצה לארץ. ולנטיעה.
עבדים כדאמרן, ולאחרי[ו]
שום איסור לא היה מתיר לקיים ולקמן נמי קתני אין נוטעין פחות משלשים יום ט)[הא שלשים יום נוטעין לכתחלה] וההיא דלדברי האומר
השמטת קרקעות, שנאמר
פיר' שני הערלה מתשרי
שלשים צריך שלשים ושלשים מוקי לה ר"ת לענין ערלה ולא לענין שביעית כמו שאפרש ומדקאמר מותר לקיימו הוה משמע דלכתחלה אסור
מנינן. מנא לן דכתיב שלש
יובל היא תהיה לכם
שנים יהיה לכם ערלים,
ושבתם איש אל אחוזתו.
ליטע דאי לכתחלה שרי מה שייך מותר לקיימו ושמא איידי דבעי למיתני סיפא אסור לקיימו תנא רישא מותר לקיימו ותימה דבפ"ב דשביעית
ואקשינן והכתיב [נ"א:
וכתיב ובשנה הרביעית,
תנן ומייתי לה בפ"ק דמו"ק שחורשין בשדה הלבן עד פסח ובשדה האילן עד עצרת וכיון דאפילו ליטע בתחילה
ויליף שנה שנה מתשרי.
והא כתיב] יובל היא
שרי שלשים יום לפני ר"ה אמאי אסור לחרוש לשתרי נמי לחרוש עד לפני ר"ה שלשים יום ואור"ת דלא החמירו בנטיעה כמו
תנו רבנן אחד הנוטע ואחד
למעט. ופרקינן האי יובל
לא אתא למעט אלא ללמד
המבריך ואחד המרכיב
בחרישה משום דאין תוספת שביעית דאורייתא בנטיעה אלא בחרישה דכתיב ביה קרא כדדרשינן לעיל מבחריש ובקציר תשבות
ערב שביעית שלשים
שתהא יובל נוהגת בחוצה
ועוד יש ליתן טעם משום דכל חורש ערב שביעית הוי להועיל בשביעית אבל אין לאסור ערב שביעית ליטע מחמת שהאילן גדל
לארץ. האי בהדיא כתיב
יום לפני ראש השנה,
בשביעית דכל האילנות נמי מיגדל גדלי בשביעית וא"כ לא יטע לעולם ובירושלמי מפרש טעמא אחרינא בריש מסכת שביעית דגרסינן
וקראתם דרור בארץ לכל
עלתה לו שנה ומותר
(ישר') [יושביה]. ודחינן
לקיימן בשביעית. פחות
התם ולמה עד עצרת עד כאן הוא יפה לפרי מכאן ואילך מנבל פירותיו והא תניא אחד אילן סרק ואחד אילן מאכל עד כאן
ההוא דרור בארץ לכל
מכאן לא עלתה לו שנה
מעבה הקורות מכאן ואילך מתיש כחן ולפי טעם זה ניחא
דכיון
דאין
מועיל לאילן מכאן ואילך
מיחזי כמתקן שדהו לצורך שביעית:
יושביה יובל היא, ללמד
ואסור לקיימן בשביעית.
ופירות