י: ארבעה ראשי שנים פרק ראשון
ראש השנה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אינו דין. שיעלה יום
דרואה שני בין השמשות הל"ל שלש בין השמשות ומיהו בסוף פרק שני
אחד בסוף שנה ראשונה לתחילת קצבת שנים
נד א
א)
ב)
מאי. כמאן תוקמה למתניתא דלעיל דאמר
הקצובים לכך: אלא
דנזיר גרסי' בכל הספרים כגון דחזא שלשה בין השמשות
בנוטע פחות מל' לא עלתה לו שנה: כר"א. תוקמה בתמיה: שלשים
סמוך לשקיעת החמה דלא הוי שהות ביום לסליק ליה למניינא ונראה
נה ב ג
ושלשים בעי. ל' יום לקליטה שתהא נשרשת בארץ ושלשים יום לחשיבת
לפרש דלכך לא קאמר ברואה בלילות משום דר' יוסי כי היכי דתחילת
ג) ד)
ה)
היום סליק לה שימור ה"נ סוף היום
שנה וימי הקליטה אין עולין לה דכמאן
סליק לה שימור ובסוף פ"ב דנזיר
דמנח בביתא ז) דמיא כל זמן שלא
אינו דין שיום אחד עולה בתחלתה ואלא
ו)
קלטה: דתנן. דאין נטיעה קולטת
מוכיח כן (ב) דגריס התם
נו ד
ז)
מאי ר"א שלשים ושלשים בעי דתנן א אין
❖
ח) ט)
בפחות מל' יום: יעקר. לפי
כיון דחזאי בפלגי דיומא ואידך פלגי
נוטעין ואין מבריכין ואין מרכיבין ערב
י)
שקלטה בשביעית: דברי ר"מ לא
דיומא סליק לה שימור ואע"ג שר"ת
❖
שביעית פחות מל' יום לפני ר"ה ואם נטע
גרס: לדברי האומר ל' יום.
מפרש דאידך פלגא דיום של אחריו
רבינו חננאל
והבריך והרכיב יעקור (דברי ר' אליעזר)
לקליטה: צריך שלשים ושלשים.
קאמר לא משמע כן וגם מתוך שנוייא
לא כל שכן שיהיה יום
ר"י אומר כל הרכבה שאינה קולטת בג' ימים
תורה אור השלם
שלשים לקליטה ול' לתוספת כר"א:
דמשני דלא הוה שהות ביום ואין זה
אחד עולה לה בתחילת
שוב אינה קולטת רבי יוסי ור"ש אומרים שתי
לעולם. ברייתא דלעיל ר"מ היא וכי
מנהג כותים דסופרת יום שפוסקת
1. וַיְהִי בְּאַחַת וְשֵׁשׁ
ב
שניו. אלא זו הברייתא
למי היא, לר' אלעזר
מֵאוֹת שָׁנָה בָּרִאשׁוֹן
שבתות ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה
קאמר שלשים לקליטה קאמר שתהא
דהתם בזבה גמורה דצריכה ז'
דאמר פר דאמור בתורה
בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ חָרְבוּ
הנטיעה ל' יום לפני ר"ה כדי שתהא
נקיים (ג) ויום שפוסקת לאו נקי הוא
לדברי האומר ל' צריך ל' ושלשים לדברי
בן עשרים וארבעה חדש
הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ וַיָּסַר
נקלטת ערב ר"ה וקא סבר ר"מ דלא
אבל בשומרת יום לא כתיב טהרה
ושלש[ים] יום, שלשים
נֹחַ אֶת מִכְסֵה הַתֵּבָה
האומר שלשה צריך שלשה ושלשים לדברי
ג
ושלשים בעי, דתניא אין
וַיַּרְא וְהִנֵּה חָרְבוּ פְּנֵי
יהיבנא לתוספת ל' יום אלא יום אחד:
אלא מרבוייא דקרא אתי כדפרישית
❖
האומר ב' שבתות צריך שתי שבתות
נוטעין ואין מבריכין ואין
הָאֲדָמָה: בראשית ח יג
שלשים ואחד בעי. שתהא יום הקודם
ועוד דבסופרת ז' הוי סוף היום
ט)
מרכיבין ערב שביעית
ושלשים יום וא"נ כר' יהודה ס"ל ג' ושלשים
בתחלת ספירה אבל בשומרת יום הוי
לר"ה חשוב לשנה ראשונה של ערלה
פחות משלשים יום לפני
בעי אלא לעולם ר"מ וכי קאמר ל' לקליטה
ראש השנה, ואם נטע
הגהות הב"ח
כדקתני עלתה לו שנה: ושניהם.
בסוף ספירה דסגי ליה בחד יומא י):
והבריך והרכיב יעקור. ר'
אין
אי הכי ל"א בעי קא סבר יום ל' עולה לכאן
נוטעין. משנה היא פ"ב
ר"מ ור' אלעזר: ויהי באחת ושש
(א) רש"י
יהודה אומר כל הרכבה
נמשכו
ולכאן א"ר יוחנן ושניהן מקרא אחד דרשו
שאינה קולטת לשלשה
מאות שנה. לסוף עשתי עשר חדש
דשביעית :
(ב) תוס'
שלשים
ימים שוב אינה קולטת. ר'
ושלשים. פי' בקונטרס
שהתחיל מבול לירד. לדברי האומר
ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון באחד
1
יוסי ור' שמעון אומ' שתי
בתשרי נברא העולם ומבול ירד בי"ז
שלשים לקליטה ושלשים
דפריך (ג) בא"ד
שבתות. ואמר רב נחמן
לחדש ר"מ סבר מדאכתי יום אחד הוא דעייל
קאמר
לדברי האומ' שלשים
במרחשון כדלקמן הוי האי
לתוספת שביעית דבעינן שלא תהא
בשנה וקא קרי לה שנה שמע מינה יום אחד
(ד) ד"ה
לקליטה, כלומר, כי
בראשון באחד לחדש בתשרי דא"א
נקלטת בתוספת שביעית וקשיא לר"ת
ישרש הנטע [נ"א: כלומר
בשנה חשוב שנה ואידך אי כתיב בשש
להיות בניסן שהרי מ' יום מבול
חדא דבלשון המשנה אין משמע כן (ד)
שישריש הנטע], צריך
מאות ואחת שנה כדקאמרת השתא דכתיב
❖
אחר שישריש שלשים
וחמשים ומאת יום שגברו המים
פי' דלא איירי בתוספת שביעית כלל
יום אחרים לעלות לו
באחת ושש מאות שנה שנה אשש מאות
מאיליהן (א) משכו עד סיון ואח"כ
אלא בקליטה ועוד דא"כ מאי קשיא ליה
שנה. עכשיו ר' אלעזר
קאי ומאי אחת אתחלתא דאחת קאמר ור"א
היו הלוך וחסור עד חדש העשירי
אי אוקמה להא ברייתא דלעיל כר"א
אי סבר לה כתנא קמא
מוסף רש"י
דאמר בעינן שלשים יום
מ"ט דכתיב בראשון באחד לחדש מדאכתי
והוא אב שהיה עשירי לירידת גשמים
הא כי היכי דבמתני' דשביעית קתני
ואם נטע והבריך
לקליטה, בעי שלשים יום
ואז נראו ראשי ההרים ומאחד באב
ל' ומוקמי ליה בקליטה בלא שלשים של
יום אחד הוא דעייל בחדש וקא קרי ליה
והרכיב יעקור.
אחרים לעלות לו שנה.
עד אחד בתשרי נבלעו המים והיינו
תוספת ה"נ נימא דשלשים דברייתא
ואי כרבי יהודה סבירא
חדש ש"מ יום אחד בחדש חשוב חדש
ליה שלשים ושלשה הוו
דכתיב ויהי באחת ושש מאות שנה
דלעיל בשלשים של קליטה בלאו הנך
ומדיום אחד בחדש חשוב חדש ל' יום
(יבמות פג.)
ליה למיתנא כול'. אלא
ד
בראשון באחד לחדש חרבו המים.
של תוספת ועוד לקמן גבי
בתשרי נולדו אבות.
לעולם הא דתנו רבנן
בשנה חשובין שנה וחדש למנוייו ושנה
(לקמן
אחד הנוטע ואחד המבריך
ולדברי האומר באייר ירד המבול
אורז ודוחן ופרגין ושומשמין דמחלק
יא.) נפקדה שרה רחל
למנוייה (מכלל דתרוייהו סבירא להו
כול', ר' מאיר היא,
הוה ליה האי בראשון בניסן. ובין למר
לענין שביעית בין השרישו לפני ר"ה
וחנה.
וכי קתני שלשים יום
בניסן נברא העולם) תניא רבי אליעזר
ובין למר תחלת שנת שש מאות ואחת
להשרישו לאחר ר"ה משמע דלא
(שם)
לפני ראש השנה עלתה
אומר בתשרי נברא העולם בתשרי נולדו
לו שנה לקליטה, אבל
לא נכנסו בה אלא יום אחד דכתיב
חיישינן במה שהשרישו בתוספת
לעלות לו שנה בשני
באחד לחדש וקרי ליה שנה כדכתיב
דקתני שביעית דומיא דמעשר ומפרש
אבות בתשרי מתו אבות בפסח נולד יצחק
ערלה, יום אחד דיי לו.
באחת ושש מאות שנה: כדקאמרת.
ר"ת דה"ק ר"נ לדברי האומר ל'
והא דלא קתני שלשים
בראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה
ואחד יום, דסבר יום
דקרי ליה שנה: וקרי ליה חדש.
לקליטה בשביעית צריך שלשים ושלשים
בראש השנה יצא
יוסף מבית האסורין
שלשים עולה לכאן ולכאן.
דכתיב באחד לחדש: חדש למנוייו.
לענין ערלה פי' ולא אתי לפרושי
אמר ר' יוחנן שנ≈הן
בר"ה
מתני' אלא מערלה אבל לענין שביעית
אחד מן המנויין שלו חשוב חדש
[נ"א: ושניהם] מקרא אחד
דרשו, ויהי באחת ושש
שהחדש נמנה בימים דכתיב עד חדש ימים : ושנה. אחד
לא חיישינן אלא שלא תקלוט בשביעית עצמה ולר' יהודה דקולטת
מאות שנה בראשון באחד
בג' ימים מותר לקיים כיון דלא נקלט בשביעית אע"פ שנטעה באיסור
למנוייה חשוב שנה והיא נמנית בחדשים דכתיב לחדשי השנה:
לחדש, ר' מאיר סבר
מכלל דתרוייהו וכו'. ר"מ ור"א דהא תרוייהו מודו שזו היתה תחלת
בתוספת שביעית ג' ימים לפני ר"ה ואורז ודוחן ופרגין ושומשמין
מדאכתי יום אחד הוא
דעל בשנה, וקרי ליה
שזריעתן באיסור מלאכה דאורייתא כדכתיב לא תזרע
שנה. ולי נראה דלא גרסינן ליה דדלמא כר' אליעזר סבירא להו והאי
שנה, יום אחד בשנה
ואסירי בתוספת שביעית מ"מ לא חיישינן ובלבד שישרישו לפני ר"ה
דראשוןח) לאו ניסן אלא תשרי ומפני שהוא ראשון לבריאת עולם ולמנין
חשוב שנה. ור' אלעזר
השנים קרי ליה ראשון ובסדר עולם תניא בהדיא דלר"א האי בראשון
והא דמייתי בסוף הערל הא דר"נ גבי הלכה כר' יוסי
אי כתיב בשש מאות
ואחת שנה כדקאמרת
תשרי הוא: תניא ר' אליעזר אומ' כו'. מקרא יליף לה לקמן :
באנדרוגינוס ובהרכבה לאו משום דאתי ר"נ לפרושי מתני' אשביעית
כול', אלא אחודש קאי,
דלא מייתי לה אלא למימר דאף לענין ערלה הלכה כר' יוסי:
נולדו
ומדיום אחד בחודש חשוב
יום שלשים עולה לכאן ולכאן. בפרק הנזקין גבי הא דאמר ר"מ נוטע בשביעית בין בשוגג בין במזיד יעקור קאמר וכי
חדש, ש"מ דחדש בשנה
חשוב שנה, חדש למנוייו
תימא שבת נמי זימנין דמקלע יום שלשים בשבת דאי נטע בההוא יומא סלקא ליה שתא ואי לא לא סלקא ליה שתא לא נקט ל'
ושנה למנוייה. מכלל דר'
משום דנבעי שלשים לחשוב שנה דהא לר"מ ביום א' סגי ומשום קליטה נקט ל' ומיהו בפרק יוצא דופן משמע קצת דאיכא
מאיר ור' לעזר כר' יהושע
תנא לר"מ דאמר ל': מדאכתי יום אחד הוא דעייל וקא קרי ליה שנה. דא"א לומר דשנה שנית למבול היתה ולא חשיב ליה
סבירא להו דאמר בניסן
נברא העולם. תניא ר'
שנה משום דאכתי לא עייל אלא יום א' דהכתיב קרא אחרינא ובחדש השני בשבעה ועשרים יום לחדש ולא כתיב בשתים ושש מאות
לעז' אומר בתשרי נברא
אע"פ שנכנסו לה שלשים ובירושלמי דייק מדכתיב ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן דלא עייל אלא יום אחד
העולם, בתשרי נולדו
אבות בתשרי מתו אבות,
וקרי ליה שנית דאי אמרת שלישית היתה ומשום דלא עייל אלא יום אחד לא חשיב לה והא כתיב ויהי בשנה השנית בחדש השני
בעשרים לחדש נעלה הענן מעל המשכן: מכלל דתרווייהו. ר"מ ור"א סבירא להו בניסן נברא העולם דהא תרווייהו מודו שזו
בפסח נולד יצחק, בראש
השנה נפקדה שרה רחל
היתה תחילת השנה פירוש דהכל מודים דבראשון הוא ניסן דניסן אקרי ראשון דכתיב החדש הזה לכם וגו' ראשון ופי' בקונטרס דלא
וחנה, בראש השנה יצא
יוסף מבית האיסורים,
גרסי' ליה דדלמא כר"א סבירא להו והאי ראשון לאו ניסן הוא אלא תשרי ומפני שהוא ראשון לבריאת עולם ולמנין השנים קרי ליה ראשון
ובסדר עולם תניא בהדיא דלר"א האי ראשון תשרי ונראה דלעולם גרסי' ליה ודייק מהא דאם איתא דסברי בתשרי נברא העולם
דלמא האי ראשון
ניסן וקרי ליה ראשון
לפי שהוא ראשון לחדשים
ועמד מבול שנה וחצי ותו
לא תידוק מיניה יום אחד בשנה חשוב שנה:
בראש