ארבעה ראשי
שנים פרק
ראשון ראש השנה יא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בראש
השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים. רבי יהושע מודה
מ) נולדו אבות. אברהם ויעקב: נפקדה שרה. בא זכרונם לטובה
נז א
א) ב)
ג)
ונגזר עליהן הריון : בטלה עבודה מאבותינו. ששה חדשים לפני
בהא ברוב ספרים ואע"פ שהתחילו המכות מניסן דמשפט
נ)
❖
ד) ה)
גאולתם פסק השעבוד: תדשא הארץ. תתכסה ותתלבש בדשאין:
המצרים י"ב חדש כדתנן בעדיות מ"מ לא פסקה עבודה
ו)
לקומתן
לדעתם לצביונם. צביונם לשון יופי כמו
עץ פרי. שנגמר פריו: ואותו הפרק זמן רביעה הוה. כלומר
עד תשרי:
ז) ח)
לעטרת צבי דדרך בהמה
וראיה לדבר שבתשרי נברא העולם
מוסף רש"י
ט)
חיה ועוף כשגדלים [גדלים] בנוי
שהרי לגשמים היו צריכין ותשרי זמן
בר"ה בטלה עבודה מאבותינו במצרים בניסן
י)
לדעתן נבראו.
רביעה הוה: ותוצא הארץ. ולא
בכח בדעת ובקומה וכל זה היה
(חולין
נגאלו בתשרי עתידין ליגאל ר' יהושע אומר
כ)
ס.) לצביונן נבראו.
כתיב ותדשא הארץ: ועץ עושה
במעשה בראשית בתחלת יצירתם
בניסן נברא העולם בניסן נולדו אבות בניסן
ל) מ)
(שם) כדכתיב
פרי. ולא עץ פרי גמור: ואותו
וכולהו נפקי מדכתיב צבאם ע):
נ)
איתן מושבך.
מתו אבות בפסח נולד יצחק בר"ה נפקדה
שנולדו
בו זיותני עולם. דאע"ג
הפרק זמן. הוא לבהמה וחיה להיזקק
ס)
שרה רחל וחנה בר"ה יצא יוסף מבית האסורין
ע)
(סוטה מו:) והאיתנים
זה לזה ולכך היו צריכין וראיה היא
דאייר קרי ליה זיו ל"ק מידי כדפי'
מוסדי ארץ.
בר"ה בטלה עבודה מאבותינו במצרים בניסן
שבניסן נברא העולם: לבשו כרים.
בריש פירקין :
פ)
(שם)
את
נגאלו בניסן עתידין ליגאל תניא ר"א אומר
מספר ימיך אמלא. בסוף
צ) ק)
בזמן שיתרועעו שבלים בניסן (ד)
היום מלאו ימי ושנותי.
❖
(סוטה יג:)
מנין שבתשרי נברא העולם שנאמר ויאמר
אלמא ניסן זמן זיווג בהמה הוא:
החולץ אמר
1
ויהי לתקופות הימים.
אלא
דקאי
ברכה לדורות. עושה פרי לדורות
אלו שני דורות:
אלהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע
(יבמות
בחג וקאמר לה בניסן. סוגיא
מב.) ומיעוט ימים שנים.
ומיהו השתא עץ פרי הוו: בקומתן
עץ פרי איזהו חדש שהארץ (א) מוציאה
הגהות הב"ח
נבראו. והיינו עץ פרי ראוי היה
דשמעתא מוכח דבתשרי נמול אברהם
דשאים ואילן מלא פירות הוי אומר זה תשרי
(א) גמ'
לטעון פרי מיד: לדעתם. שאלם
אבינו דבפרק השוכר את הפועלים
מליאה (ב) שם
ואותו הפרק זמן רביעה היתה וירדו גשמים
מוציאה
אמר בשלישי של מילה
אם חפצין להבראות ואמרו הן:
(ג) שם
וצימחו שנא' ואד יעלה מן הארץ ר' יהושע
2
בצביונם. בטעם (ה) אחד ואחד
באו אצלו מלאכים ואז נאמר לו
דתקיף (ד) רש"י
אומר מנין שבניסן נברא העולם שנא' ותוצא
ובדפוס כל אחד: ואומר שמעו הרים
למועד אשוב אליך כעת חיה ובפרקי
3
הארץ דשא עשב מזריע זרע ועץ עושה פרי
את ריב ה' והאיתנים. אלמא הם
דרבי אליעזר נמי אמרינן דביוה"כ
פ)
איתנים הם הרים ואשכחן דנקראו
נמול א"א והשתא הא דאמר בחג לאו
איזהו חדש שהארץ (ב) מליאה דשאים ואילן
(ה) ד"ה
❖
אבות הרים שנאמר מדלג על ההרים
דוקא דשני ימים לפני החג הוה כיון
כל
(נדה לח:)
מוציא פירות הוי אומר זה ניסן ואותו הפרק
ואחד
ודילג את הקץ בשביל ההרים:
דנמול ביוה"כ ואע"ג דמשמע הכא
זמן בהמה וחיה ועוף שמזדווגין זה אצל זה
(ו) ד"ה
בחדש זיו. (ו) אייר הוא: שנולדו בו
למועד ראשון הכי קאמר למועד
הוא אייר
שנאמר 4 לבשו כרים הצאן וגו' ואידך נמי הא
רבינו חננאל
זיותני עולם. כשנתחדש אייר נולדו
ראשון אחר החג זה דקיימא ביה
דתקופת ניסן לתוך
כתיב עץ עושה פרי ההוא לברכה לדורות
וקרי
בראש השנה בטלה עבודה
דכאילו קיימי בחג דמי כיון דלא הוה
כבר בניסן. אי נמי זימנין דניסן
ליה זיו ע"ש ניסן של
מאבותינו במצרים, בניסן
הוא דכתיב ואידך נמי הא כתיב עץ פרי
בו כי אם שני ימים לפניו א] ולמאי
דתקופה נמשך בתוך אייר של לבנה:
חמה שנולדו בו זיותני
נגאלו, בתשרי עתידין ליגאל.
ההוא כדר' יהושע בן לוי דא"ר יהושע בן
עולם (ז) תוס'
להתנאות. להנות: דתקיף במצות.
דמסקינן דיולדת לשבעה יולדת
ס)
ר' יהושע אומר בניסן נברא
ולכי
העולם, בניסן נולדו אבות,
לוי כל מעשה בראשית (לקומתן) נבראו
שופר יוה"כ וסוכה לולב וערבה וניסוך
למקוטעין לא הוה צריך לשנויי שנה
היא ולמועד
בניסן מתו אבות, בפסח
המים (וערבה): למועד אשוב אליך.
מעוברת היתה דכי מדלית נמי ימי
לדעתן נבראו לצביונן נבראו שנא' ויכלו
שאחר
נולד יצחק, בראש השנה
5
❖
זה
טומאה טבלה נמי בליל חמישי לחג
לי"ט הבא ראשון ולשרה בן. וכל מה
נפקדה שרה רחל וחנה,
השמים והארץ וכל צבאם אל תקרי צבאם
בראש השנה יצא יוסף מבית
ואפשר דילדה ביום אחרון של פסח
שאתה יכול להרחיק יום הבשורה
אלא צביונם ר"א אומר מנין שבתשרי נולדו
האסורין, בראש השנה בטלה
אלא משום דאמרינן בסדר עולם
מיום הלידה הרחיקם כדי למצוא
הגהות מהר"ב
עבודה מאבותינו במצרים.
אבות שנא' ויקהלו אל המלך שלמה כל
6
בניסן נגאלו בניסן עתידין
ובמכילתא בפרשת ויסעו בני ישראל
ימי עיבור הוולד בין שניהם ואין אתה
רנשבורג
איש ישראל בירח האיתנים בחג ירח שנולדו
ליגאל. תניא ר' אלעזר אומר
מרעמסס (אמרי') דבט"ו בניסן
יכול להרחיקו אלא ממועד למועד
[א] תוס'
מניין שבתשרי נברא העולם
בו איתני עולם מאי משמע דהאי איתן
נולד יצחק [ומיהו פליגי אדהכא
כשתאמר שנתבשר במועד זה ושתלד
צ)
שנאמר ויאמר אלהים תדשא
לישנא דתקיפי הוא כדכתיב איתן מושבך
הארץ דשא עשב מזריע זרע
למועד הבא: כי מדלי מר ימי
דקאמר נמי בט"ו בניסן דבר הקב"ה
7
עץ פרי, איזהו חודש שהארץ
טומאה. טומאת נדה דקיי"ל
עם אברהם בט"ו בניסן באו מלאכים
ואומר שמעו הרים את ריב ה' והאיתנים
8
מוציאה דשאים ואילן מלא
לבשרו] ורבי מאיר שליח צבור יסד
שרה אמנו אותו היום
פירות כדכתיב עץ פרי, הוי
מוסדי ארץ ואומר 9 קול דודי הנה זה בא מדלג
אומר זה תשרי, ואותו הפרק
במעריב של פסח ומצות אפה ויאכלו
פרסה נדה לפיכך ויקח חמאה וחלב
על ההרים מקפץ על הגבעות מדלג על
זמן רביעה היה וירדו גשמים
בלילי חג פסח ואמרי' בבראשית רבה
ובן הבקר אבל לא העוגות שלשתה
עליהם וצימחו, שנאמר ואד
ההרים בזכות אבות מקפץ על הגבעות בזכות
❖
היא בטומאה: אפילו למ"ד. במסכת
לושי ועשי עוגות הדא אמרת שפסח
יעלה מן הארץ והשקה את
אמהות ר' יהושע אומר מנין שבניסן נולדו
כל פני האדמה. ר' יהושע
נדה אינה יולדת למקוטעין
היה וכל הני לא ס"ל דלמועד אשוב
אומר מניין שבניסן נברא
אבות שנאמר 01 ויהי בשמונים שנה וארבע
אלא לחדשים שלימים של שלשים יום:
אליך כעת חיה אמועד ראשון אלא
העולם שנאמר ותוצא הארץ
תורה אור השלם
מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים
כלומר למועד כזה שהוא פסח וכן
עדות
וגו' [נ"א: ותוצא הארץ דשא
1. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא
עשב מזריע זרע למינהו],
בשנה הרביעית בחדש זיו בירח שנולדו בו זיותני עולם (ואידך נמי הכתיב)
תרגם אונקלוס כעת חיה כעת דאתון
איזהו חודש שהארץ מליאה
הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ
קיימין והשתא הא דכתיב בפרשת
בירח האיתנים התם (ג) דתקיפי במצות ואידך נמי הכתיב בחדש זיו ההוא
דשא [נ"א: דשאים] ואילן
זֶרַע עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי
מילה אשר תלד לך שרה למועד הזה
(שציא) [מוציא] פירות, הוי
לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל
דאית ביה זיוא לאילני דאמר רב יהודה האי מאן דנפק ביומי ניסן וחזי
א
הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן:בראשית א יא
אומר זה ניסן וכול'. ר'
בשנה האחרת ואמרינן
אילני דמלבלבי אומר ברוך שלא חיסר מעולמו כלום וברא בו בריות טובות
2. וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ
אלעזר דייק מעץ פרי, כלומר
[במדרש תנחומא] מלמד שסרט לו
ק)
אילן [מלא] פירות, והאי
וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי
ואילנות טובות להתנאות בהן בני אדם מ"ד בניסן נולדו בניסן מתו מ"ד
בראשית ב ו
דכתיב עץ עושה פרי לברכה.
סריטה בכותל דלשנה האחרת על
הָאֲדָמָה:
3. וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא
בתשרי נולדו בתשרי מתו שנאמר 11 ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה
כלומר שיהיו עושין פירות
כרחך דבט"ו בניסן נאמר ובו ביום
לעולם. ור' יהושע דייק
עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ
אנכי היום שאין ת"ל היום ומה ת"ל היום היום מלאו ימי ושנותי ללמדך
נמול ובו ביום באו מלאכים בשנה זו
מעץ עושה [פרי], והאי
וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ
דכתיב עץ פרי לכדר' יהושע
שהקב"ה יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום מחדש לחדש
תימה דכל הני דאמרי בתשרי הוה
בוֹ לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי
בראשית א יב
בן לוי, דאמר בפרק אילו
טוֹב:
היכי מקיים ההוא קרא דלמועד הזה
שנאמר את מספר ימיך אמלא בפסח נולד יצחק מנלן כדכתיב למועד
4. לָבְשׁוּ כָרִים הַצֹּאן
21
31
טריפות כל מעשה בראשית
בשנה האחרת ואיך יתכן לומר
בקומתן נבראו, כלומר
אשוב אליך אימת קאי אילימא בפסח וקאמר ליה בעצרת בחמשין יומין
וַעֲמָקִים יַעַטְפוּ בָר יִתְרוֹעֲעוּ
אַף יָשִׁירוּ: תהלים סה יד
גדולים מלאים, לדעתן נבראו
שנצטוה בפסח ולא נמול עד תשרי
מי קא ילדה אלא דקאי בעצרת וקאמר ליה בתשרי אכתי בחמשה ירחי מי
5. וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ
לא כדעת התינוקות אלא
והלא זריזין מקדימין למצות ועוד
וְכָל צְבָאָם: בראשית ב א
כדעת [נ"א: לדעת] הגדולין.
קא ילדה אלא דקאי בחג וקאמר לה בניסן אכתי בשיתא ירחי מי קא ילדה
הכתיב בעצם היום הזה
בו
6. וַיִּקָּהֲלוּ אֶל הַמֶּלֶךְ
לציביונם נבראו, לתוארם
תנא אותה שנה מעוברת היתה סוף סוף כי מדלי מר יומי טומאה בצרי
[כלומר] ביופיותם שנאמר
שְׁלֹמֹה כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל
ביום שצוהו מל ואומר ר"ת דהני
וכל צבאם, ופרשינן לצביונן.
בְּיֶרַח הָאֵתָנִים בֶּחָג
להו אמר מר זוטרא אפילו למ"ד יולדת לתשעה אינה יולדת למקוטעין
דאמרי בתשרי סבירא להו כרבי
ר' אליעזר אומר בירח
הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי:
יולדת לשבעה יולדת למקוטעין שנאמר ויהי לתקופות הימים מיעוט
יהושע דאמר בניסן נברא העולם
מלכים א ח ב
האיתנים, ירח שנולדו בו
41
7. וַיַּרְא אֶת הַקֵּינִי
איתני עולם, הם היסודות,
תקופות שתים ומיעוט ימים שנים בראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה
(ז) ולהכי הדר לפסח שנה אחרת
שמעו הרים את ריב יוי,
וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר אֵיתָן
למועד הזה היינו למועד אחר דביום
מנלן א"ר אלעזר אתיא פקידה פקידה אתיא זכירה זכירה כתיב ברחל ויזכור
והם מלשון ההורים האבות,
מוֹשָׁבֶךָ וְשִׂים בַּסֶּלַע קִנֶּךָ:
51
במדבר כד כא
והאיתנים מוסדי ארץ, כלומר
הכפורים אמר לו וקרוב לסוכות כלומר
אלהים את רחל וכתיב בחנה ויזכרה ה' ואתיא זכירה זכירה מראש
61
8. שִׁמְעוּ הָרִים אֶת רִיב יְיָ
הם היסודות. ר' יהושע אומר
למועד הזה ראשון של שנה אחרת:
השנה דכתיב 71 שבתון זכרון תרועה פקידה פקידה כתיב בחנה 81 כי פקד
בירח זיו שנולדו בו זיותני
וְהָאֵתָנִים מֹסְדֵי אָרֶץ כִּי רִיב
לילה
עולם. ולדברי הכל בחודש
לַיְיָ עִם עַמּוֹ וְעִם יִשְׂרָאֵל
ה' את חנה וכתיב בשרה וה' פקד את שרה בראש השנה יצא יוסף
91
מיכה ו ב
שנולדו בו, בו בחודש
יִתְוַכָּח:
9. קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא
מבית האסורין מנלן דכתיב 02 תקעו בחדש שופר (בכסא) ליום חגנו כי חק לישראל הוא וגו'
מתו, שהקב"ה ממלא שנות
הצדיקים מיום ליום, שנאמר
מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים מְקַפֵּץ עַל
עדות
הַגְּבָעוֹת: שיר השירים ב ח
את מספר ימיך אמלא. בפסח
01. וַיְהִי בִשְׁמוֹנִים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית בְּחֹדֶשׁ זִו הוּא הַחֹדֶשׁ
נולד יצחק שנאמר למועד אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן. ואוקימנא בחג בתשרי הוה קאי, ואותה שנה מעוברת היתה, ואמ'
הַשֵּׁנִי לִמְלֹךְ שְׁלֹמֹה עַל יִשְׂרָאֵל וַיִּבֶן הַבַּיִת לַיְיָ: מלכים א ו א 11 וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם לֹא
ליה למועד אשוב אליך, והוא מועד הפסח. אמר מר זוטרא אפילו למאן דאמר יולדת לתשעה אינה יולדת למקוטעין אלא לט'
אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא וַיְיָ אָמַר אֵלַי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה: דברים לא ב 21 לֹא תִהְיֶה מְשַׁכֵּלָה וַעֲקָרָה בְּאַרְצֶךָ
חדשים מלאין מיום ליום, היולדת לז' יולדת למקוטעין, דקיימא לן ביום שבישרה המלאך [נ"א: שבישרו המלאכים] אותה שעה
אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא: שמות כג כו 31. הֲיִפָּלֵא מַיְיָ דָּבָר לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן: בראשית יח יד
פירסה נדה וישבה (ד') [ז'] ימים בנדתה וילדה בפסח, נמצאת שילדה לז' חדשים פחות שבעה ימים. בראש השנה נפקדה חנה.
41. וַיְהִי לִתְקֻפוֹת הַיָּמִים וַתַּהַר חַנָּה וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שְׁמוּאֵל כִּי מֵיְיָ שְׁאִלְתִּיו: שמואל א א כ 51. וַיִּזְכֹּר
גמר זכירה זכירה, בחנה כתיב ויזכרה ה' וכתיב בראש השנה שבתון זכרון תרועה, מה זכרון זה בראש השנה, אף זכירה שנאמרה
אֱלֹהִים אֶת רָחֵל וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ: בראשית ל כב 61. וַיַּשְׁכִּמוּ בַבֹּקֶר וַיִּשְׁתַּחֲווּ לִפְנֵי יְיָ וַיָּשֻׁבוּ
בחנה בראש השנה. וגמרו שתיהן שרה ורחל מחנה, וגמרה רחל מחנה בזכירה זכירה, וגמרה שרה מחנה בפקידה פקידה.
וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּיתָם הָרָמָתָה וַיֵּדַע אֶלְקָנָה אֶת חַנָּה אִשְׁתּוֹ וַיִּזְכְּרֶהָ יְיָ: שמואל א א יט 71. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר
בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ: ויקרא כג כד 81. כִּי פָקַד יְיָ אֶת חַנָּה וַתַּהַר
וַתֵּלֶד שְׁלֹשָׁה בָנִים וּשְׁתֵּי בָנוֹת וַיִּגְדַּל הַנַּעַר שְׁמוּאֵל עִם יְיָ: שמואל א ב כא 91. וַיְיָ פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר וַיַּעַשׂ יְיָ לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר: בראשית כא א 02. תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ: תהלים פא ד