ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה יב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אלא
לרבי אליעזר מאי שני. ואע"ג דלרבי אליעזר בתשרי נברא
(ב) והוצרך לשנות סדר בראשית והעלה זנב כימה ביום ונטל שני
נט א
א) ב)
ג)
העולם דנהי דלענין השנים ראוי למנות ממנו לענין מנין
כוכבים ממנו ומעיינות מתמעטין בחמה ימות החמה ופסקו הגשמים
(ד)
ד)
ושינה סדר בראשית ונתגברו המעיינות ושטפם: ו) יום שמזל כימה
החדשים אין מונין ממנו לקרות מרחשון שני דלחדשים ניסן ראשון:
ס ב
ה)
למבול
כרבי אליעזר.
עולה ביום. שבמרחשון עולה עקרב בתחלת היום ואחריו קשת נמצא
אע"ג דסבירא להו כרבי יהושע דבניסן
טלה עולה בסוף היום: שינה עליהם
נברא העולם מדמונין לתקופה כרבי
ו)
כו'. לקמן פריך מאי שינה: היינו
יהושע מ"מ מונין שנות נח ובריאת
ומתוך ששינו מעשיהם שינה הקב"ה עליהם
❖
ז) ח)
דכתיב שני. שהרי אייר שני לחדשים:
עולם (ה) ושנות החמה מתשרי
ט)
מעשה בראשית והעלה מזל כימה ביום
שני לדין. שנגזרה גזירה עליהן
משום דתשרי ראש לשנים ולשמיטין
ונטל שני כוכבים והביא מבול לעולם
וליובלות: ולירקות ולנדרים.
(א)
רבינו חננאל
בתשרי שלפניו: הכי גרסינן בשלמא
❖
בשלמא לר' יהושע היינו דכתיב שני $ אלא
לר' יהושע היינו דשינה. דהעלה מזל
ומתניתין דלא קתני לנדרים בהפסק'
ומדקרי ליה חדש שיני
לר"א מאי שני שני לדין בשלמא לרבי
מכלל דבתשרי נברא
כימה ביום ועוד שינה לתגבורת
לא מיירי כדפרישית לעיל
העולם כו'. ר' יהושע
תנא
יהושע היינו דשינה אלא לר"א מאי שינה
תורה אור השלם
מעיינות: וחמת המלך שככה. וסתם
גבי ולעיבורים:
אומר שבעה עשר באייר
כדרב חסדא דאמר רב חסדא ברותחין
דרבנן. מדתנן לירקות יותר משאר כל
חמה רותחת היא כדכתיב וחמתו
1. וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ
ז)
היה ומדקרי ליה חודש
שיני, מכלל דבניסן נברא
וְאֵת כָּל הַחַיָּה וְאֶת כָּל
בערה בו: חכמי ישראל מונין למבול
קלקלו וברותחין נידונו ברותחין קלקלו
פירות משמע דכל שאר פירות מעשרן
העולם. ואקשינן הניחא
הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ
כר' אליעזר. מונין שנות נח ובריאת
דאורייתא וכן משמע בריש מסכת
בעבירה וברותחין נידונו כתיב הכא וישכו
לר' יהושע אשכחינן ניסן
1
בַּתֵּבָה וַיַּעֲבֵר אֱלֹהִים רוּחַ
מעשרות בירושלמי דדריש כולהו
עולם ושנות הדורות כר' אליעזר
דאיקרי ראשון לחדשים,
עַל הָאָרֶץ וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם:
המים וכתיב התם וחמת המלך שככה ת"ר
2
נמצא אייר שיני לחדשים
בראשית ח א
מקרא חוץ מירקות ומסיק דמעשר
מונין מתשרי תחלת השנים ולא
חכמי ישראל מונין למבול כר"א ולתקופה
2. וַיִּתְלוּ אֶת הָמָן עַל
[נ"א: שיני לו], אלא לר'
ירקות מדבריהם והכי איתא התם
משום דסבירא להו בתשרי נברא
אליעזר דאמר מרחשוון,
הָעֵץ אֲשֶׁר הֵכִין לְמָרְ¢דּכָי
כר' יהושע חכמי אומות העולם מונין אף
עשר תעשר את כל תבואת זרעך
העולם אלא דתשרי ראש השנה לשנים
למה נקרא שיני. ושנינן
וַחֲמַת הַמֶּלֶךְ שָׁכָכָה:
❖
למבול כר' יהושע: ולירקות: תנא לירקות
שני לדין, דתנן בארבעה
אסתר ז י
ובניסן נברא העולם כדקתני: ולתקופה
כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט
פרקים העולם נידון וזה
ולמעשרות ולנדרים לירקות מאי נינהו
כרבי יהושע. כשמונין תקופת החמה
אין לי אלא תבואה קטנית מנין ת"ל
אחד מהן, בראש השנה
מעשר ירק היינו מעשרות תנא דרבנן
כל באי עולם עוברין
וכל מעשר הארץ מזרע הארץ לרבות
והלבנה מונין מניסן לומר שמניסן
הגהות הב"ח
לפניו כבני מרון. כלומר
זרע שום וגרגיר יכול שאני מרבה
נבראו ובתחלת ליל רביעי שמשה
וקתני דאורייתא וליתני דאורייתא ברישא
(א) גמ'
מרחשוון הוא שיני לחדש
זרע לוף העליון זרע כרשין זרע לפת
חמה בניסן לפיכך אין תקופת ניסן
מכימה (ב) רש"י
שניגמר עליהן הדין.
איידי דחביבא ליה אקדמה ותנא דידן
ואקשינן תוב בשלמא
וצנון ושאר זרעוני גנה שאינם
נופלת אלא בד' רביעי היום לפי
תנא דרבנן וכל שכן דאורייתא וליתני מעשר
לר' אליעזר, דאמר מנהג
נאכלין ת"ל מזרע הארץ ולא כל זרע
שלעולם יום ורביע בין תקופת שנה
העולם להיות מזל כימה
אחד מעשר בהמה ואחד מעשר דגן
הארץ פרי העץ לרבות כל פירות
זו לתקופה שכנגדה לשנה הבאה וכן
שוקע ביום ועולה בלילה,
וליתני ירק תרי גווני ירק דתנן ירק
א
ושינה הקב"ה והעלהו
האילן יכול שאני מרבה חרובי שיטה
מולדות הלבנה מונין מולד ניסן
ביום במזרח, היינו דאיכא
הנאגד משיאגד ושאינו נאגד משימלא
וצלמוני וחרובי גדירה ת"ל מפרי
ראשון בליל רביעי בתשעה שעות
שינוי. אלא לר' יהושע
את הכלי ת"ר ליקט ירק ערב ראש
ותרמ"ב חלקים: אף למבול. כלומר
העץ ולא כל פרי העץ ירקות מנין
במאי שינה. ופרקינן
ב
שהוריד עליהן גשמים
השנה עד שלא תבא
השמש וחזר וליקט
איסי בן עקיבא אומר המעשרות
למנין שנות הדורות מתחילין מניסן
(ג) ד"ה
רותחין מן השמים שלא
לירקות מדבריהם והכי נמי איתא
למנות ומבול באייר ירד (ג) ע"כ
משתבא
כדרך כל הגשמים. מנא
וע"כ כשתאמר
בירושלמי בסוף חלה רבותינו שבגולה
משתאמר באחת ושש מאות בראשון
לן שנאמר וישוכו המים.
(ד) תוס'
פי' נחו מרתיחתם [נ"א:
היו מפרישין תרומות ומעשרות עד שבאו הרובים ובטלום מאן אינון
שחרבו המים ניסן הוא שהרי משפט דור המבול שנים עשר חדש:
מכל מקום
מרתחן]. תנו רבנן חכמי
ולירקות. מעשר ירק לענין חדש וישן שאין תורמין מירק הנלקט ערב
הרובים תרגמוניא ר' זעירא רב יהודה בשם שמואל חלה בחו"ל ותרומת
נהי (ה) ד"ה
ישראל מונין למבול. והוא
ר"ה על הנלקט אחר ר"ה: ולנדרים. לקמן מפרש: תנא דרבנן.
חשבון הלבנה מתשרי
חו"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש רבי אבא בשם שמואל אומר לא חשו
כרבי אליעזר דאמר
אלא לדגן ותירוש ויצהר רבי אילא בשם שמואל אמר לא חשו אלא
השמיעך שיש ר"ה קבוע לענין חדש וישן במעשר ירק דרבנן
❖
בתשרי נברא העולם.
והדר תנא מעשר דגן שאף לו יום קבוע לחדש וישן שלו: ותנא
לתרומה גדולה בלבד אבל לירקות אפילו לתרומה לא חשו דתני איסי
ולתקופה. והוא חשבון
השמש כרבי יהושע.
דידן. דתנא לירקות ולא תנא למעשרות: תנא דרבנן. ואשמועינן
בן עקיבא המעשרות לירקות מדבריהם מכל הני משמע דשאר כל
וחכמי אומות העולם מונין
גליון הש"ס
דיום קבוע לו כ"ש דאורייתא: ירק הנאגד. שדרכו באגודות:
פירות דאורייתא אבל אי אפשר לומר כן דלקמן בפירקין
אף ללבנה מניסן כר'
משיאגד. הוי גורנו למעשר ואסור לאכול ממנו עראי עד שיעשר:
אמרו מעשר חרובין דרבנן ובפרק כיצד מברכין מעשר
גמרא אלא לר"א מאי
יהושע. ולירקות. פיר'
שני.
תנא מעשר ירק דהוא
ליקט ירק. אשמועינן דירק בתר לקיטה אזיל לענין מעשר ואף
צלף מדרבנן ובפרק אלו עוברין מעשר תבלין
מדרבנן ופיר' ראש השנה
על פי שגדל בשנה אחת אם נלקט בשתי שנים הוי חדש וישן
דרבנן ואפילו תאנים ורמונים ותמרים דכתיבי בקרא דארץ חטה
שלו תשרי, וכל שכן
שאין תורמין מן החדש על הישן דכתיב שנה שנה:
פטורין מן המעשרות דלא מחייב מדאורייתא אלא דגן ותירוש ויצהר
מעשר דגן (ומעשר).
תנא לירקות ולמעשרות
כדאמרינן בפ' מעשר בהמה תירוש ודגן
שניה
ולנדרים, ואוקימנא [האי]
דאורייתא שאר מינים מדרבנן ובפרק העור והרוטב מקיש ח) משקין דקדשים דתרומת (דגן) תירוש ויצהר אין מידי
דלא קתני ירק אלא קתני
אחרינא לא וממעט דבש תמרים ויין תפוחים ובריש ביצה האי תנא תנא דלטרא קציעות הוא דאמר כל דבר שבמנין
ולירקות, משום דאית תרי
גווני ירק בתורת מעשר
אפילו בדרבנן לא בטיל והא דמשמע בסוף הערל דעיגול בעיגולין אינו עולה אי תרומה בזמן הזה דאורייתא
ירק, כדתנן במעשרות פרק
אע"ג דלעולם תרומת תאנים דרבנן מ"מ כעין דאורייתא תקון והא דתניא בפרק אלו הן הלוקין גבי כהן שעלתה בידו
❖
א' ירק הנאגד משיאגד, פי'
תאנה של טבל דכהן שאכלה לוקה אחת וזר שאכלה לוקה שתים וכן הא דתנן במסכת פרה פ' צלוחית שהניחה וכו' גבי
מי שדרכו להאגד אגודות,
משיאגד נגמרה מלאכתו
דבילה של תרומה שנפלה למי חטאת דהאוכלה במיתה כל הני לסימני בעלמא ונפקא מינה לתרומה דאורייתא אי נמי מכת מרדות
והנה נתחייב במעשר,
מוסף רש"י
ומיתה לקוברו בין רשעים גמורים והא דאמרינן בפרק הנודר מן הירק דדגן מידי דמדגן משמע אפי' קטנית היינו
ושאין נאגד משימלא את
וחמת המלך שככה.
הכלי. ואיידי דתנא ירקות
בלשון בני אדם והא דקאמרינן בירושלמי ירקות מדבריהם היינו שאין להם סמך מן הפסוק ואע"ג דבתורת כהנים בסוף פרשת
תנא מעשרות. תנו רבנן
בחקותי ובספרי בפרשת עשר תעשר תניא זרע הארץ לרבות שום ושחלים וגרגר והדר תני מנין לרבות הירקות למעשרות ת"ל וכל
(סנהדרין
ליקט ירק יש'[ראל] ערב
מעשר משום דלא משתמע שפיר מקרא לא חשיב ליה אסמכתא גמורה אי נמי ברייתא דאיסי בן עקיבא פליגא ט):
קח:) ירק הנאגד.
ראש השנה עד שלא תבא
איידי דחביבא ליה אקדמה. ובפ"ק דפאה תנן לענין פאה האוג והחרובין מדאורייתא לא מחייבי בפאה אלא זיתים וגפנים
משיאגד.
השמש, וחזר וליקט גוי
דכתיבי בקרא כדדריש בפרק הזרוע ארבע שבכרם שתים שבאילן כגון זיתים והשתא אי משום דחביבא ליה
(חולין ז.)
מילתא דרבנן אקדים אוג וחרובין ליתני זיתים וגפנים לבסוף כדפריך בריש יבמות ליתנייה לאחות אשה לבסוף והתם
שנאן בסירוגין ובאמצע וי"ל דהתם בפאה לא אתא אלא לפרושי אלו שלקיטתן כאחד הלכך לא חייש למתנינהו על הסדר א"נ
האחרון אחרון אין לקיטתן כאחד כולי האי כמו הראשון שלפניו ופאה שייך בדבר שלקיטתן כאחד ותני לא זו אף זו:
אחד מעשר בהמה ואחד מעשר דגן. כר"ש דאמר במתניתין אחד בתשרי ראש השנה למעשר בהמה ותימה דה"מ לשנויי ד"ה
ולפרושי מעשרות כגון מעשר ראשון ומעשר שני ומעשר עני כדתנן בריש מסכת מעשרות ולעיל נמי בפירקין גבי
בל תאחר קתני מעשרות וקתני נמי בכור ומעשר דהיינו מעשר בהמה ועוד קשיא דאי מהדר לאקשויי אמאי תני מעשרות לשון רבים
ברישא ה"ל לאקשויי אירקות דהא תנא ירקות ברישא והדר מעשרות ונראה לי דלאו אברייתא פריך אלא אמתניתין קאי דקתני
ולירקות משום מעשרות דהם מדרבנן דליתני מעשר סתם והוה ידענא דבכל מעשר איירי בין בירק בין בדגן ומשני משום דהוה
משמע אחד מעשר בהמה ואחד מעשר דגן סתם כר' שמעון והדר דייק אמאי תנא ירקות לשון רבים
וה"ה דהוה מצי לאקשויי
אשמיטין ואיובלות ומה שיכול למצוא טעם מפרש: ירק הנאגד משיאגד. לענין גורנו למעשרות מיתני
בפ"ק דמעשרות
בלקיטה: משימלא את הכלי.
אבל לענין חדש וישן תלוי
בסיפא קתני ואם אינו
ממלא את
הכלי משילקט כל צרכו:
משתבא