יב: ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
משתבא
השמש. בירושלמי מוקי לה בנכרי:
שניה. מה שנלקט בשנה שניה של שמיטה מעשר ראשון ללוי ומעשר
סא א
א)
משתצמח לזרעים. פירש בקונטרס שהזרע
ב)
שני בירושלים ומה שנלקט בשנה שלישית מעשר ראשון ומעשר עני:
ג) ד)
מנא הני מילי. דבשלישית אינו נוהג בה מעשר שני: שנה שאין
צומח בתוכו ואינו משמע כן בירושלמי דמעשרות פ"ק דאמרי' מתני'
ה)
נוהג בה אלא אחד. מן המעשרות שנהגו בשתי שנים שלפניה: הא
כדי שתזרע ותצמח כיצד הוא בודק ר'
שמואל בר נחמני בשם רבי
סב ב
ו) ז)
❖
כיצד מעשר ראשון. יתן כדרך
יונתן נוטל מלא קומצו ונותן לתוך
שנתן עד הנה: ומעשר עני. יוסיף
הספל של מים אם שקע רובה
משתבא השמש אין תורמין ומעשרין מזה
חייבת ואם לאו פטורה ר' יונה בעא
במקום מעשר שני כדכתיב
על זה לפי שאין תורמין ומעשרין לא מן
הגהות הב"ח
לגר ליתום ולאלמנה והוא מעשר עני:
מעתה מה ששקע יהא חייב ומה
החדש על הישן ולא מן הישן על החדש אם
סג ג
(א) גמ'
א
או אף מעשר ראשון יבטל. ושנת
שלא שקע יהא פטור אלא ברוב כל
היתה שניה נכנסת לשלישית שניה
מעשר
המעשר חד קאמר ההיא דמפרש
פרידה ופרידה את אמרת משמע
ראשון ומעשר שני שלישית מעשר ראשון
ואזיל ללוי לגר ליתום ולאלמנה והוא
משתצמח לזרעים היינו שנגמר
סד ד
(ב) רש"י
ומעשר עני מנה"מ אמר ריב"ל 1 כי
תכלה
מעשר עני שאף לוי בכלל עני שאין
בישולם כל כך שאם תולשין אותן
לעשר את כל מעשר תבואתך בשנה
סה ה
לו חלק בארץ: ובא הלוי. למעשר
וזורעין אותן במקום אחר מצמיח:
התבואה. פי' בקונטרס דגן
השלישית שנת המעשר שנה שאין בה אלא
ראשון כל זמן שבא וכו' והא בשנה
שלישית כתיב מקצה שלש שנים וגו'
ותירוש קרויין תבואה
מעשר אחד הא כיצד מעשר ראשון ומעשר
(ג) תוס'
ב
סו ו
ובא הלוי וגו': ה"ג ת"ר המודר
דכתיב כתבואת גורן וכתבואת יקב
עני ומעשר שני יבטל או אינו אלא אף מעשר
הנאה וכו' ולא גרסינן מנלן: לשון
ואי אפשר לומר כן חדא דאם כן
ראשון נמי יבטל ת"ל 2 ואל הלוים תדבר
בני אדם. שאין אדם נודר אלא על
לא ליתני זיתים וליהוו בכלל תבואה
ואמרת אליהם כי תקחו מאת בני ישראל
כמו ענבים דתרווייהו בכלל תבואת
לשון שהוא רגיל לדבר ודרך בני אדם
את המעשר אשר נתתי לכם מאתם
לקרות תשרי ר"ה: התלתן. מין
יקב נינהו ועוד דשיעור אחר תנא
ז
בנחלתכם הקישו הכתוב לנחלה מה נחלה
❖
תבלין (ב) פיניגר"י: משתצמח. אחר
גבי ענבים בפ"ק דמעשרות
אין לה הפסק אף מעשר ראשון אין לו
דתנן הענבים והבאושים משיבאישו
שנת צמיחתו הוא מתעשר ולא אחר
ו)
(ד) ד"ה
שנת לקיטתו: משתצמח לזרעים.
ובאושים מין ענבים הוא מלשון
הפסק (תניא אידך) כי תכלה לעשר וגו'
תורה אור השלם
שהזרע צומח בתוכו: התבואה. דגן
ויעש באושים
(ג) ואית
שנה שאין בה אלא מעשר אחד הא כיצד
1. כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת
דגרסי הבאושים ובירושלמי גרסינן
ותירוש קרויין תבואה דכתיב
מעשר ראשון ומעשר עני ומעשר שני יבטל
כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ
כתבואת גורן וכתבואת יקב:
הענבים והבאושים משיבאישו ר'
יכול אף מעשר ראשון נמי יבטל ת"ל 3 ובא
בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁת שְׁנַת
והזיתים. יצהר משיביאו שליש
זירא בשם ר' יסא משיקרא באושא
הַמַּעֲשֵׂר וְנָתַתָּה לַלֵּוִי
הלוי כל זמן שבא תן לו דברי ר' יהודה רבי
לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה
וצריך טעם למה לא אזלינן בענבים
מתעשרין אחר שנה שהגיעו בו
וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ:
אליעזר בן יעקב אומר אינו צריך הרי הוא
בתר שליש כמו בתבואה וזיתים מהאי
לשליש בישולם אם שניה אם שלישית:
דברים כו יב
אומר ואל הלוים תדבר ואמרת אליהם כי
מנא הני מילי. אתבואה ואזיתים קאי
קרא גופיה דמייתי הכא ומנלן כל
2. וְאֶל הַלְוִיִּם תְּדַבֵּר
וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תִקְחוּ
תקחו מאת בני ישראל את המעשר אשר
הנך שיעורין המפורשין בכל אחד
דמעשר דידהו דאורייתא ומנלן דבתר
מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת
ואחד גבי פירות בפ"ק דמעשרות
שליש אזלי דאילו ירק דאזול ביה
נתתי לכם מאתם בנחלתכם הקישו הכתוב
הַמַּעֲשֵׂר אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם
רבנן בתר לקיטה ואילן דאזול בתר
בתאנים וענבים ורמונים וטובא
מֵאִתָּם
בְּנַחֲלַתְכֶם
לנחלה מה נחלה אין לה הפסק אף מעשר
וַהֲרֵמֹתֶם מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת יְיָ
חנטה מעשר דידהו מדרבנן ולא
דחשיב התם ואי לאו ענבים אכולהו
ראשון אין לו הפסק: ולנדרים וכו':
מַעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר:
מבעיא בהו מנלן ולקמן מפרש
אחרינא לא הוה חיישינן דלאו
במדבר יח כו
$ ת"ר המודר הנאה מחבירו לשנה מונה
ג
3. וּבָא הַלֵּוִי כִּי אֵין לוֹ
בהו טעמייהו ירק משום דגייזו ליה כל
דאורייתא אלא ענבים דאורייתא נינהו
שנים עשר חודש מיום ליום ואם אמר לשנה
חֵלֶק וְנַחֲלָה עִמָּךְ וְהַגֵּר
ד
שעתא והדר צמח וגדל על מי גשמים
דכתיב תירוש ויצהר ונראה לי דכל
וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר
זו אפילו לא עמד אלא בעשרים ותשעה
של שנת לקיטתו אזיל ביה בתר
אותן שיעורין הוא הבאת שליש שלהם
בִּשְׁעָרֶיךָ וְאָכְלוּ וְשָׂבֵעוּ
❖
באלול כיון שהגיע יום אחד בתשרי עלתה
לקיטה אילן גדל על מי שנה שחנט
והא דלא קתני משיביאו שליש כדקתני
לְמַעַן יְבָרֶכְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ
בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדְךָ אֲשֶׁר
בה שע"י שרף שבא באילן לפני חנטה
גבי תבואה וזיתים משום דבכולהו
לו שנה אפי' למאן דאמר יום אחד בשנה
תַּעֲשֶׂה: דברים יד כט
פירותיו חונטין ובו נגמרין ששרף
אפשר ליתן בהם סימן חוץ מתבואה
4. וַיְצַו מֹשֶׁה אוֹתָם
אינו חשוב שנה לצעוריה נפשיה קביל עליה
לעזי רש"י
לֵאמֹר מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים
האילן עולה ונכנס בפרי תמיד וממנו
וזיתים וכן משמע בירושלמי דגבי
והא אצטער ליה ואימא ניסן בנדרים
ה
פינוגר"י. חילבה
בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג
גדל: מאי עבידתיה. לקרות חג
התלתן משתצמח דריש לה רבי זעירא
❖
הַסֻּכּוֹת: דברים לא י
(גרגרנית יוונית, צמח
הלך אחר לשון בני אדם תנן התם והתלתן
❖
הסוכות שבסוף שבע שנים שנת
מדכתיב עשר תעשר את כל תבואת
המשמש לתבלין).
משתצמח התבואה והזיתים משיביאו שליש
השמיטה הרי כבר יצאה השמיטה
זרעך כו' דבר שהוא נזרע ומצמיח
מאי משתצמח משתצמח לזרעים (א) התבואה
גליון הש"ס
מר"ה וכבר נכנסת שמינית: אלא
יצא פחות משליש שאינו נזרע ומצמיח
רבינו חננאל (המשך)
והזיתים משיביאו שליש מנה"מ אמר רב
גמרא ת"ר המודר הנאה
לומר לך כו'. וה"ק קרא יש לך דבר
רבי חנינא בשם רבי אמר זיתים
מחבירו לשנה.
לו שנה ונשלם נדרו. וכיון
אסי א"ר יוחנן ומטו בה משמיה דרבי יוסי
וענבים שלא הביאו שליש משקין
שהוא של שמינית והוא אסור כשביעית
שנכנס תשרי אפילו יום
היוצא מהן אינן מכשירין וא"ת והיכי
ואיזו זו תבואה שהביאה שליש ולקמן
הגלילי אמר קרא מקץ שבע שנים במועד
אחד הותר. ואפילו למאן
4
ילפינן הכא חיוב מעשר משביעית
פריך ממאי דבדעייל שליש קאמר:
דלא סבר יום אחד בשנה
שנת השמטה בחג הסוכות שנת השמטה
❖
חשוב שנה, הכא מודה
והלא כל אילנות הולכין לשביעית
ודלמא דלצעורי נפשיה קא מיכוין
מאי עבידתיה בחג הסוכות שמינית
בתר חנטה וענבים נמי בכלל
והא אצטער ליה. ואימא
היא אלא לומר לך כל תבואה שהביאה שליש בשביעית לפני ראש
ז
ראש השנה לנדרים ניסן,
כדאמרינן לקמן אמרי רבנן אילן בתר
רבינו חננאל
השנה אתה נוהג בו מנהג שביעית בשמינית אמר ליה ר' זירא לרב אסי
ומשני' הלך אחר לשון בני
חנטה ירק בתר לקיטה תבואה
משתבוא השמש כול'.
אדם, ובני אדם אין קורין
ודלמא ראש השנה אלא תשרי.
וזיתים בתר שליש ואפ"ה לענין
פירוש תורת המעשרות,
שנה ראשונה של שבוע
תנן בתחילת מעשרות
להתחייב במעשר שיעור אחר המפורש בפ"ק דמעשרות ויש לומר דבכולהו ניחא דחזו כשיעור המפורש בהם אבל תבואה וזיתים
מפריש מעשר ראשון
התלתן משתצמח [נ"א:
קודם הבאת שליש נמי חזו כדאמרינן פרק המוציא יין אנפיקינון שמן זית שלא הביא שליש שמשיר השער ומעדן הבשר ואמרינן
ונותנו ללוי, ומפריש
משיצמח], פי', חשוב הוא
בפרק אלו עוברין עמילן של טבחים פת תבואה שלא הביאה שליש ומהאי טעמא ניחא דקשיא ליה טפי אהנך מנלן דאזלינן בתר
מעשר שני ומעלהו
פרי. ואוקימנ' משתצמח
ואוכלו בירושלים, וכן
לזרעים. פי', שאם יזרע
שליש כיון דמקודם לכן חזו ומייתי ראיה משביעית דאפילו לשביעית לא משערינן עד הבאת שליש כ"ש להתחייב במעשר דהא שאר אילנות דאזלינן
לשביעית בתר חנטה אפ"ה לא מחייבי במעשר עד דמטו לשיעור המפורש בהם: מנהג שביעית בשמינית. תימה דלעיל נפקא לן
בשנה השנייה. אבל
יצמח. ופירשוהו בתלמוד
בשנה שלישית מפריש
ארץ ישראל כיני מתניתא
מבחריש ובקציר תשבות קציר של שביעית היוצא למוצאי שביעית ופירש בקונטרס כגון תבואה שהביאה שליש בשביעית אתה נוהג בה מנהג
מעשר ראשון ונותנו
כדי שתזרע ותצמח, כיצד
ללוי, ותמורת מעשר שיני
בודק, ר' שמואל בשם ר'
שביעית בשמינית וי"ל ז)(דהאי דהכא איצטריך ללמד על חריש שהוא לתוספת כדפירש' לעיל (ד) ועוד נ"ל) דאי מהכא הוה אמינא דהא דנוהג בה
מפריש מעשר עני ונותנו
יונתן נוטל מלא קומצו
מנהג שביעית בשמינית היינו דקדושת שביעית נוהגת בהם דאסירא בסחורה וחייבין בביעור ושאר דיני פירות שביעית אבל לחרוש ולקצור
לעניים. לפיכך זה הירק
ומיטיל לתוך ספל של
ולעדור אותה תבואה לא הייתי אוסר דדבר התלוי בעבודת הארץ כיון דנפקא שביעית שריא אפילו לצורך פירות שביעית להכי איצטריך ההוא
שנלקט מקצתו בערב ראש
מים, שקעה לה [רובה]
השנה וחזר וליקט גוי
חייבת, ואוקימנא ברוב כל
קרא וניחא השתא דדריש מיניה תוספת שביעית דאי לאו הכי מה תוספת שייך בפירות שגדלו בשביעית במאי דאסירי בשמינית:
מקצתו משתבא השמש,
פרידה ופרידה, כלומר כיון
אלא ששקעה יש בה עיקר פרי
והיתה שניה נכנסת
לשלישית, מה שליקט ישר'[אל] דינו כדין שנה שנייה, מעשר ראשון ומעשר שני, ומה שליקט הגוי דינו כדין שנה שלישית
על כן היא כבידה. התבואה והזיתים משיביאו שליש. פי' כגון הפרי כשיגמר יש בו משקל ג' סלעים, כיון שהביא משקל סלע
מעשר ראשון ומעשר עני, כעניין הזה סוגיא דשמעתא כולה, מדכתיב שנת המעשר, שנה שאין בה אלא מעשר אחד, וזהו מעשר
וחתכו חייב במעשר. מנא לן אמר ר' זירא עשר תעשר את כל תבואת זרעך, כלומר [עשה] [עשר] מדבר שאם תזרעהו תעשר
ראשון, פרט למעשר שיני שאינו נוהג בשנה השלישית, ואינו יכול לומר מעשר שיני, שהרי הכתוב אומר לעני ולגר. אבל מעשר
ממנו, כגון דבר שזורע וצומח, פרט לפחות משליש (א') שאינו צומח. ומפרשינן לה מהאי קרא, מקץ שבע שנים במועד
ראשון הקישו הכתוב לנחלה, מה נחלה אין לה הפסק, אף מעשר ראשון אין לו הפסק. ולנדרים כדתניא המודר הנאה מחבירו
שנת השמטה בחג הסוכות, כלומר כל תבואה שהביאה שליש בשביעית שנאמר בה מקץ שבע שנים במועד שנת שמיטה,
לשנה, מונה י"ב חודש מיום ליום, ואם פירש בשנה זו, אפילו לא נדר אלא ביום כ"ט לאלול, כיון שהגיע יום אחד בתשרי עלתה
והיא יכולה להיקצר במועד והוא חג הסוכות, זו התבואה משנת השמיטה נחשבת, מאחר שהביאה שליש בשנה השביעית,