יג: ארבעה ראשי שנים פרק ראשון
ראש השנה
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
אל
תקרי לשלש אלא לשליש. כלומר עשייתה כשהוא שליש בשולה
לגופיה. תשובה על מה נאכל בשנה השביעית: האורז והדוחן כו'.
ע א
א)
ב)
מיני קטניות הן דוחן מילי"ו: פרגין. מק"ו בלע"ז: מתעשרין לשעבר.
ותימה דהדרא קושיא לדוכתיה דקאמר לעיל ודלמא לא עייל
ג)
כלל וקאמר רחמנא תשמיט ותיזיל עד חג הסוכות וי"ל דהאי תנא לית
במעשרות שנה שעברה אם שניה מעשר שני ואם שלישית מעשר עני:
❖
ד)
מתוך
שעשויין פרכין. מתוך שגורנן מעט מעט
ומותרין בשביעית. אם השרישו ערב שביעית לפני ר"ה: ומתעשרים
ליה דרשה דלעיל:
עא ב
לשנה הבאה. בשנת לקיטתן אם משאר
שאין נלקטין ביחד אלא היום
הגהות הב"ח
שני שבוע היא שאינה שביעית: בתר
נלקטין ונפרכין מעט ולמחר מעט
אל תקרי לשלש אלא לשליש והא מיבעי
חנטה. לקמן תנא לה בפירקין
ונמצא חדש וישן מעורבין יחד אם
עב ג
(א) רש"י
ליה לגופיה כתיב קרא אחרינא 1 וזרעתם את
הלכו בהם אחר לקיטה כשאר ירק
אילן שחנטו פירותיו קודם ט"ו בשבט
השנה השמינית ואכלתם מן התבואה ישן
והכל
לכך אזיל בהו בתר השרשה שבשנה
שהוא ר"ה לאילנות מתעשר לשנה
❖
מודים דלא
עד השנה התשיעית תנן התם א האורז
עג ד
שעברה: ירק בתר לקיטה. כדאמרן
אחת משרשת כל השדה שהרי בבת
והדוחן והפרגין והשומשמין שהשרישו לפני
לעיל ליקט ירק ערב ר"ה כו':
אחת זורעים אותם ומעשר פירות
ר"ה מתעשרין לשעבר ומותרין בשביעית
לעזי רש"י
הני. קטניות כמאן שוינהו שהלכו בהן
האילן וקטנית וירק מדרבנן הם
ואם לאו אסורין בשביעית ומתעשרין לשנה
אחר השרשה: מתוך שעשויין פרכין
ויכולת ביד חכמים לקבוע זמן לכל
מילי"ו [פני"ל]. דוחן.
מק"ו [מ"ק]. פרג.
פרכין. מתוך שגורנן עשוי מעט מעט
הבאה אמר רבה אמור רבנן אילן בתר חנטה
אחד לפי דעתם כך פירש הקונטרס
ב
עד ה ו
פאזול"י [פיישו"ל].
ותימה תינח מעשר דרבנן אלא
שאין נלקטין כאחד אלא היום לוקטין
❖
❖
תבואה וזיתים בתר שליש ירק בתר לקיטה
ג
ד
שעועית.
שביעית דאורייתא הואי דינם בתר
ומפרכין מעט ולמחר מעט ונמצאו
הני כמאן שוינהו רבנן הדר אמר רבה מתוך
לקיטה כשאר ירק היכי אזלינן בתר
חדש וישן מעורבין יחד הנפרכין לפני
שעשויין פרכין פרכין אזלי רבנן בתר השרשה
תורה אור השלם
רבינו חננאל (המשך)
השרשה להתיר בשביעית כשהשרישו
ר"ה עם הנפרכין לאחר ר"ה אם
א"ל אביי ויצבור גורנו לתוכו ונמצא תורם
1. וּזְרַעְתֶּם אֵת הַשָּׁנָה
בששית ושמא בשביעית בזמן הזה
הולכין בהן אחר לקיטה כשאר ירק
הכל לפי שומן המקום,
מן החדש שבו על החדש שבו מן הישן
כיון שהשרשתם של כל
הַשְּׁמִינִת וַאֲכַלְתֶּם מִן
ורבי היא כדאמר גבי פרוזבול
כשיהא מפריש מעשרותיו ה"ל מעשר
הערוגות כאחת, אמור
הַתְּבוּאָה יָשָׁן עַד הַשָּׁנָה
שבו על הישן שבו מי לא תניא רבי יוסי בן
מן החדש על הישן ומן הישן על החדש
בפרק השולח א"נ
רבנן חייובם במעשר
הַתְּשִׁיעִת עַד בּוֹא
כיפר אמר משום ר"ש שזורי פול המצרי
בשעת השרשתן, אם
אזלי בהו בתר השרשה שבשנה אחת
כדתניא בת"כ מנין לאורז ודוחן
תְּבוּאָתָהּ תֹּאכְלוּ יָשָׁן:
ה
❖
שנה שנייה [שנייה], אם
ויקרא כה כב
משרשת כל השדה שהרי בבת אחת
ופרגין ושומשמין שהשרישו לפני ר"ה
שזרעו לזרע מקצתו השריש לפני ר"ה ומקצתו
שלישית שלישית, לפי
זורעין אותן ומעשר פירות האילן
שכונסין אותן בשביעית ת"ל ואספת
שזמן השרשה [באילו]
השריש לאחר ר"ה אין תורמין ומעשרין מזה
ידוע הוא כגון הקליטה
וקטניות וירק מדרבנן הן ויכולת ביד
את תבואתה בשביעית יכול אע"פ שלא
מוסף רש"י
על זה לפי שאין תורמין ומעשרין לא מן
באילן. ואקשי עליה
החכמים לקבוע זמן לפי דעתם לכל
השרישו ת"ל שש שנים תזרע ואספת
פול המצרי.
אביי ויצבור גורנו בתוכו.
החדש על הישן ולא מן הישן על החדש כיצד
אחד ואחד: פרכין פרכין. לשון זה
ששה זורעים וששה אוספים ולא ששה
שזרעו
כלומר, יעקרם הפרגין
הוא עושה צובר גורנו לתוכו ונמצא תורם
לזרע.
כלם כאחד [וידוש] אותם
זורעים ושבעה אוספים:
נופל בקטניות כדאמרי' במסכת ביצה
ויצבור גורנו לתוכו. כלומר וכיון
ויעשה הכל גורן אחד,
ומעשר מן החדש שבו על החדש שבו ומן
מוללין מלילות ומפרכין
ואע"פ שזו הערוגה הביאה
הישן שבו על הישן שבו א"ל ר"ש שזורי
קטניות בי"ט: ויצבור גורנו לתוכו.
דיכול לתקן אמאי אזיל
שליש קודם זו הערוגה,
(מנחות ל:) צובר גורנו
יוציא מעשרותיו מתוכו,
קאמרת ר"ש שזורי סבר יש בילה ורבנן
ומה בכך אם ישן וחדש מעורבין יצבור
בתר השרשה ומסיק דרבנן סברי אין
לתוכו.
שנמצא מעשר מן החדש
את כל הגורן לתוכו כלומר באמצעיתו
בילה ותימה מאי קא משני אכתי תקשי
סברי אין בילה א"ר יצחק בר נחמני אמר
ונמצא תורם.
[שבו] על החדש שבו, ומן
שיהא הכל נבלל יחד יפה ונמצא
לר"ש שזורי דסבר יש בילה ואזיל בתר
הישן שבו על הישן שבו.
שמואל הלכה כרבי יוסי בן כיפר שאמר
כר' יוסי בן כיפר שאמר
כשיתרום ויעשר יהא מן החדש במעשר
השרשה כדקתני בהדיא מקצתן השרישו
משום ר"ש שזורי מתקיף לה רבי זירא
ומי
משום ר' שמעון שזורי
ובסיפא דהך משנה נמי תנן בפרק ב'
לפי מה שיש חדש בגורן ומן הישן לפי
❖
(שם)
בענין פול המצרי שזרעו
אמר שמואל הכי והאמר שמואל לכל אין
מה שיש ישן: מי לא תניא. דסמכינן
לזרע, ופי' ר' שמעון
דשביעית אר"ש שזורי פול המצרי
בילה חוץ מיין ושמן אשתמיטתיה
הא
שזורי פול המצרי זרעו
אבילה לומר יפה נבלל ונמצא תורם מן
שזרעו לזרע בתחלה כיוצא בהן כלומר
לזרע מתעשר לשעבר,
רבינו חננאל
דאמר שמואל ו הכל
הולך אחר גמר פרי
החדש לפי מה שיש חדש ומן הישן לפי
בתר השרש' כאורז ודוחן ועוד מאי קשי'
זרעו לירק מתעשר להבא,
וצריכא
זרעו לזרע הוא חי ממי
אל תקרי לשלש אלא
מה שיש ישן: פול המצרי. מין קטנית
ליה ויצבור גורנו לתוכו נהי דמועיל
שנה שעברה, זרעו לאכלו
לשליש. פי', אני מצוה
לצבירת גורן לענין חדש וישן לענין
פאזול"י ודרכן לזורען לירק ולזרע
כירק הוא חי ממי שנה
הברכה בשנה הששית
והזורע לירק מתעשר אחר לקיטה והזורע לאכול את זרעו תורת קטניות
שניה הנכנסת לשלישית לא מהני דשניה מעשר שני שלישית מעשר עני
שאפילו התבואה שהיא
הבאה. ופריק רבה ר'
שמעון שזורי קא אמרת,
שליש מליאתה בשאר
וכן חמישית הנכנסת לששית ומיהו זה יכול לתקן שיפריש מעשר אחד
עליו ומתעשר אחר השרשה וזה שזרעו לזרע והשריש מקצתו לפני ר"ה
ר' שמעון שזורי סבר
השנים, עכשיו היא
ומקצתו לאחר ר"ה: אין תורמין מזה. שמכירין בו שזרעוהו באחרונה
ויחלל על מעות ויאכל המעות בירושלים והמעשר יחלק לעניים וקצת
נחשבת מן השנה הששית
יש בילה ונעשה כולו
על הנזרע בראשונה ולא מן הראשון על האחרון: כיצד הוא עושה.
משמע בירושלמי דשביעית דשני מעשרות מעשר על ידי צבור גורנו:
[כ]אחד, ומתני' דקתני
ואינה מתבערת בשביעית,
פול המצרי שזרעו כו'. סיפא דההיא דהאורז והדוחן היא ומוסיף
האורז והדוחן כול', לרבנן
וקראה הכתוב תבואה.
טורח לתת זה בעצמו וזה בעצמו: צובר גורנו לתוכו. יבלול אותו
תנן התם בשביעית
דפליגי עליה, סברי אין
אמר
רבי
אדרבנן שאף בפול המצרי הולכין בתר השרשה:
יפה לאחר שנתן מן הראשון בזוית זו ומן השני בזוית זו יחזור ויצברנו
בילה. ואמרינן משמ'
פרק ב' האורז והדוחן
יצחק בר נחמני אמר שמואל הלכה כר"ש שזורי. ברוב ספרים גרסינן
לאמצע הגורן שיהא כולו כאחד ונמצא תורם מן החדש שבו כו':
דשמואל הילכתא כר'
והפרגים והשומשמין
שמעון שזורי, ואתקיפו
שהשרישו קודם ראש
יש בילה. יש לסמוך על הבילה לומר שיש משניהן בתוך המעשר
בהקומץ רבה ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן ולא יתכן
עליה איני, והא אמר
השנה מתעשרים לשעבר
לפי החשבון: אין בילה. אין סומכין על כך שיש לומר לא נבלל
כדמוכח כאן דפריך ומי אמר שמואל הכי ועוד דא"כ קשיא דר' יונתן
שמואל לכל אין בילה
כול'. פירוש (בירושלים)
יפה ורובו של מעשר מן החדש או רובו מן הישן: חוץ מיין ושמן.
אדר' יונתן לפי הספרים דגרס התם א"ר יונתן הלכה כר"ש שזורי
חוץ מיין ושמן, מכלל
בירושלמי אמר רב הונא
שהפירות אין להם בילה.
שאי איפשר לעמוד על
במסוכן ובתרומת מעשר של דמאי דמשמע בהני דוקא כדמוכח
המערב יין חדש עם הישן או שמן חדש עם הישן תורם ומעשר
ואמרינן אישתמיטתיה,
אילו, מתי יביאו שליש.
ממנו ויש במעשר שניהם כפי החשבון שדבר לח נבלל יפה אבל
בבהמה המקשה ואע"פ שיש ספרים דגרסי בההיא אמר
כלומר נעלמה ממנו,
לפיכך אמרו כי השרשים
הא דאמר שמואל הכל
כמו פרי. אמר רבה אמור
יבש אין סומכין בו על הבילה: אשתמיטתיה לר' זירא הא דאמר
ר' יוחנן ולא יתכן במסכת כתובות בריש פרק אע"פ :
חוץ מיין ושמן. לענין מעשר איירי והוא הדין מים לענין הזאה
הולך אחר גמר פירי,
רבנן אילן בתר חנטה,
שמואל הכל הולך אחר גמר פרי ותו אמרינן ואי אשמועינן הכל הולך
פיר', ולפיכך אמר צובר
דתנו רבנן אילן שחנטו
: אחר גמר פרי.
אחר גמר פרי הוה אמינא אפילו תבואה וזיתים נמי קמ"ל הלכה
בפ' התערובות
אין זה אחר
פירותיו קודם חמשה עשר
גרנו בתוכו כי באותה
העת נגמר ה[פרי] ולא
בשבט מתעשר לשנה
כר' שמעון שזורי במאי דפליגי. דבתבואה וזיתים לא פליגי (א) ולא
לקיטה דזמנין דנגמר לפני ר"ה ונלקט אחר ר"ה וכל ירק נמי הולכין
אמר שמואל הלכה כר'
שעברה. תבואה וזיתים
בו אחר גמר פרי אלא דנקיט בכל דוכתי בתר לקיטה משום דלקיטה
אזלינן בהו אחר גמר פרי אבל במיני קטניות פליגי דר' שמעון
בתר שליש כדאמרינן.
שמעון שזורי משום
תכף לגמר פרי אבל הני אין לקיטתן בגמר פרי שממתין להן עד
אזיל בתר השרשה ורבנן לא אזלי למדנו דאשכח שמואל תנא דלא
דקסבר יש בילה, דהא
ירק בתר לקיטה, נמי
לית ליה לשמואל בילה
כדאמרינן. הני דתנינן בהו
שיתייבשו ואין לקיטתן כאחד דמתייבשין פרכין פרכין אבל גמר פרי
אזיל בתר השרשה בקטניות אלא אחר גמר פרי ועליה סמיך לפלוגי
בתר השרשה כמאן, לא
בפירות, אלא משום
כאחת ולכך מותר לעשר לשמואל אף על גב דסבר אין בילה
עליה דר' שמעון שזורי ועליה דהא מתניתין דתנינן לעיל האורז
שהולך אחר גמר פרי.
כאילן ולא כתבואה ולא
ותימה שמואל דאמר כמאן הא בין ר' שמעון שזורי בין רבנן
והדוחן והפרגין והשומשמין שהשרישו כו' ואני לא ידעתי מאן הוא
כירק. הדר אמר רבה מתוך
שעשויין פרגין פרגין,
ההוא תנא: אשתמיטתיה לר' זירא הא דאמר שמואל הכל הולך
מודו דאזלינן בתר השרשה דלפני ראש השנה כדפי' והוה ליה
פירוש משארי משארי,
אחר גמר פרי. ואף הקטניות לא הלכו בהן אחר השרשה
ישן ושמואל דאזיל בתר גמר פרי דלאחר ראש השנה הוה ליה חדש:
ומשארא זו מתמלאה
וכי אמר שמואל
הלכה כר' שמעון שזורי לא מטעמיה קאמר
הוה
ומביאה
שליש ועדיין
זו לא
(לי) נתמלאה,
דאלו רבי שמעון
שזורי טעמיה
משום בילה וטעמא דשמואל משום דכוליה
חדש הוא שגדל ונגמר
אחר ראש השנה:
וצריכא