ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה
יד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הוה
אמינא כרבנן סבירא ליה. תימה והא ודאי כרבנן סבירא ליה
וצריכא. הני תלת דשמואל הלכה כר"ש שזורי ולכל אין בילה והכל
עה א
א)
ב)
הולך אחר גמר פרי: כרבנן סבירא ליה. ואין תורמין ממנו ואין
טפי מר' שמעון שזורי דרבנן דפליגי עליה בפ"ב דשביעית
❖
לו תקנה לחדש וישן שנתערבו אלא א"כ תורמין עליו ממקום אחר
סבירא להו דפול המצרי בתר לקיטה וטפי (ב) [הוה] ליה
ג)
על הישן: קשיא דשמואל
לפי חשבון מחדש על החדש ומישן
לשמואל לפסוק כרבנן דר"ש שזורי ואפילו אם תמצא לומר דאיכא רבנן
ד)
ה)
אדשמואל. הכא אמר שמואל הלכה
בברייתא דס"ל פול המצרי בתר
לעזי רש"י
השרשה ולית להו צובר גרנו מ"מ לימא
כר"ש דיש בילה והכא אמר אין בילה:
וצריכא דאי אשמעינן הלכה כר"ש שזורי
ו)
ציפול"י [ציבו"ט].
❖
❖
קמ"ל הכל הולך כו'. למימרא דכוליה
הלכה כרבנן דמתני' דשביעית והוי
ה"א משום דקסבר יש בילה קמ"ל לכל
בצלצלים, בצל קטן.
חדש הוא והלכה כר"ש ולאו מטעמיה:
ניחא טפי מדר"ש שזורי וי"ל דשמואל
אין בילה ואי אשמעינן לכל אין בילה ה"א
במאי דפליג. במיני קטנית אמר
בא לפסוק כר"ש שזורי בכל דבר
כרבנן ס"ל קמ"ל הלכה כר"ש שזורי ואי
תורה אור השלם
רבינו חננאל (המשך)
שמואל דמערבין הנשרשין לפני ר"ה
אפילו באורז ודוחן ופרגין ושומשמין
אשמעינן הני תרתי ה"א קשיא דשמואל
1. חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ
הירקות שצריכין מים בכל
ולא מטעמיה דטעמיה דר"ש (ג) משום
בנשרשין לאחר ר"ה ויהיב טעמא
יום מתעשרין להבא. ור'
שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ
אדשמואל קמ"ל הכל הולך אחר גמר פרי
דצובר גרנו דיש בילה ושמואל סבר
למלתיה משום דהולכין בהן אחר גמר
עקיבא סבר לאחר רוב
מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ:
❖
ואי אשמעינן הכל הולך אחר גמר פרי הוה
אין בילה אלא משום דהכל הולך אחר
פרי אבל תבואה וזיתים אחר שליש:
דברים טז יג
מים אזלינן, וכל הפירות
הגדילין על רוב מים, אף
ולשמעינן הני תרתי. ומדאמר שמואל
אמינא אפילו תבואה וזיתים נמי קמ"ל הלכה
גמר פרי ואף ע"ג דבהקומץ רבה
על פי שעדיין אם יורדין
הכל הולך אחר גמר פרי אשמעינן
מייתי ההוא דפול
כר' שמעון שזורי במאי דפליג ולשמעינן
עליהן גשמים מועילין
הגהות הב"ח
דהאי דקאמר הלכה כר"ש לאו משום
המצרי ולא מייתי ההיא דאורז ודוחן
להן, כגון התבואה וכיוצא
הני תרתי לכל אין בילה למה לי הא
(א) רש"י
בה, מתעשרין לשעבר.
בילה אלא משום דכוליה חדש אבל
ופרגין כלל מ"מ נפקא מינה לגבי
קמ"ל דליין ושמן יש בילה תניא רבי יוסי
אבל הירקות שהן גדלין
מה
ההיא: גורן ויקב. אסמכתא
בילה לית ליה דאי אית ליה בילה
מהן
על כל מים, שהמים
הגלילי אומר באספך מגרנך ומיקבך מה
1
דכיון
אמאי אשמעינן הכל הולך אחר גמר
בעלמא דמעשר ירק דרבנן ועיקר
בכל יום ויום מגדלין
(ב) תוס'
גורן ויקב מיוחדין שגדילין על מי שנה
אותן מתעשרין (לשעבר)
פרי: באספך מגרנך ומיקבך.
קרא לפסולת גורן ויקב כדלעיל
ניחא
[להבא]. ואמרינן מכדי
שעברה ומתעשרין לשנה שעברה אף כל
מכאן סמכו חכמים לקבוע זמן מעשר
לענין סוכה א"נ משום שביעית
(ג) בא"ד
לדברי הכל התבואה
דצובר
שגדילין על מי שנה שעברה מתעשרין דאורייתא איצטריך קרא :
וכיוצא בה מתעשרין
ירק דדבריהם אחר לקיטה לאסמכתא
ו)
❖
בצלים הסריסים. מפרש בירוש'
גורנו משום
לשעבר,
והירקות
בעלמא כל אסיף שלך יהא כתרומת
לשנה שעברה יצאו ירקות שגדילין על מי
מתעשרין להבא, מאי
בפרק שני דשביעית בוצלי
גורן ויקב שהלכה בהן תורה אחר
ביניהו. ואמר ר' אבהו
שנה הבאה ומתעשרין לשנה הבאה ר"ע
בצלין הסריסין ופול
קופראי דלא עבדין זרע:
שנה שהביאה שליש הרי שהלכה
מוסף רש"י
אומר באספך מגרנך ומיקבך מה גורן
ופול המצרי שזרעו לירק. דאי
המצרי, פיר' בצלין
בהן אחר שנה שגדלו במימיה שהבאת
שליקט אתרוג.
סריסין, כגון שמיעך זרעם
ויקב מיוחדין שגדילין על רוב מים ומתעשרין
שליש שלהן היא גדילתן שמאותה
זרעו לזרע הא תנן בפ' שני
קודם שהוקשו כדי
(ערובין ז.)
לשנה שעברה אף כל שגדילין על רוב
באחד בשבט.
להתגדל ראשיהם, לר'
שעה ראויה ליקצר בדוחק: אף כל
דשביעית כיוצא בהן דבתר
עקיבא דאמר כל הפירות
מים מתעשרין לשנה שעברה יצאו ירקות
כו'. לכך הלכו באילן אחר חנטה
השרשה ואפי' לא מנע מהם מים והך
(יבמות טו.) ונהג
הגדילין על רוב מים,
שגדילין על כל מים ומתעשרין לשנה
משנה פירש בקונטרס דאתיא כרבי
שכל גדילת פירותיו ע"י שהעלאת
בה שני עישורין.
מתעשרין לשעבר [הני נמי
מתעשרין לשעבר]. לר'
שרף האילן לפני חנטה הוא: יצאו
הבאה מאי בינייהו א"ר אבהו בצלים
יוסי הגלילי אבל איפכא נראה דאתיא
יוסי הגלילי דאמר הגדילין
ירקות שגדילין על מי שנה הבאה.
כר"ע ולא כרבי יוסי הגלילי דאמר
הסריסין ופול המצרי איכא בינייהו דתנן
על מי שנה שעברה, הללו
עלה בירושלמי א"ר מנא מכיון שמנע
והיינו שנת לקיטתן שהרי גוזזין אותה
כירקות דמי, דתנן במסכת
בצלים הסריסין ופול המצרי שמנע מהן
א
(ערובין
שביעית פרק שני בצלים
והיא חוזרת וגדילה: רוב מים. הם
מהן מים שלשים יום לפני ר"ה נעשו
❖
מים שלשים יום לפני ר"ה מתעשרין לשעבר
ז.)
הסריסים ופול המצרי
כבעל כלומר יצאו מתורת ירקות
מי גשמים שרוב זרעים גדילים על
שמנע מהן מים ל' יום לפני
ומותרין בשביעית ואם לאו אסורין בשביעית
ידם: על כל מים. אף על שאובין
ר"ה, מתעשרין לשעבר
הגדילים על כל מים ונעשו כשדה בית
ומתעשרין לשנה הבאה: באחד בשבט
ומותרין בשביעית כול',
רבינו חננאל
שדולין ומשקין אותן תמיד כענין
הבעל שמסתפקת במי גשמים
הדא מתני' כר' עקיבא.
באחד בשבט
ר"ה לאילן: מ"ט אמר רבי אלעזר א"ר
שנאמר
ומתעשרין לשעבר:
והשקית ברגלך
ומצאנו לשמואל שלש
באחד בשבט ראש השנה
אושעיא הואיל ויצאו רוב גשמי שנה
שמועות, א' הילכתא כר'
לאילן דברי בית שמאי,
מ"ט. מפרש נמי לב"ה כמו לב"ש
כגן הירק. סתם גן הירק דרכו
שמעון שזורי. ב' הכל
בית הילל אומרים בט"ו
בהשקאה: בצלים הסריסים. ציפול"י
אלא קמא נקט דלמר זמן חניטתה של
ועדיין רוב תקופה מבחוץ מאי קאמר ה"ק
הולך אחר גמר פרי. ג' לכל
כול', ואוקימנא מאי
גשמי שנה זו באחד בשבט ולמר בט"ו
בלע"ז שאין נעשין גדולין כשאר
אין בילה חוץ מיין ושמן.
טעמא, דאע"ג שרוב
אע"פ שרוב תקופה מבחוץ הואיל ויצאו
וצריכי, דאי אמר הכל
תקופה מבחוץ, הואיל
בצלים: ופול המצרי. שזרעו לירק
בשבט וכל החנוטים קודם זמן הזה
רוב גשמי שנה ת"ר מעשה בר"ע שליקט
הולך אחר גמר פרי, היינו
ויצאו רוב גשמי שנה
היינו על גשמי שנה שלפני תשרי והא
דאי זרעו לזרע קטנית הוא ולא
אומרים אפילו תבואה
מתעשרין לשעבר. פיר',
אתרוג באחד בשבט
ונהג בו שני עישורין
הלכו בו אלא אחר השרשה: איכא
דלא אזיל באילנות בתר תשרי כמו
וזיתים בתר גמר פרי,
מצאנו זמן הגשמים
אחד
ולית ליה [בתר] שליש,
המועילין ומתענין בהם
בינייהו. כגון שמנע מהם מים ולא
בשליש בתבואה משום דדרשינן לעיל
לפיכך אמר הילכתא
שירדו מי"ז במרחשון עד
השקו שלשים יום לפני ר"ה ולקטן אחר ר"ה וכי הא מתני' דתנן
פעמים שברביעית ועדיין אסורין משום ערלה:
כר' שמעון שזורי בהנך
סוף ניסן, כמפורש בפרק
ונהג בו שני עישורים.
הגה"ה
במס' שביעית בצלים הסריסים כו' ר"י הגלילי אית ליה הא
דפליגי, והוא פול המצרי
מאימתי מזכירין גבורות
שזרעו לזרע שהשרשתו
גשמים. הנה אליבא דבית
מתנית' דכיון דמנע (א) מים שלשים יום לפני ר"ה נמצאו גדילין
אם שני עישורים
היא גמירתו כרבנן, וכיוצא
הילל דאמרי בט"ו בשבט,
ממש הפריש לא היה מתוקן
על מי שנה שעברה ולר"ע הרי גדילין על כל מים ומתעשרין
בו. ואמר עוד כי אין
יצאו מימות הגשמים י"ג
להבא. בפי' רומיי"ם מפרש איפכא ר"ע אית ליה הא מתני'
אלא מפרש בירושלמי
בילה, להודיע כי ליין
במרחשון וכסליו וטבת
ושמן יש בילה. תניא ר'
וט"ו משבט, הרי ג'
שמנע מהן מים שלשים יום לפני ר"ה מתעשר לשעבר ומפרש
שהפריש מעשר א' למעשר שני ופדאו וחלקו לעניים:
יוסי הגלילי אומר באספך
חדשים פחות שלשה ימים.
לרבעי ונשארו מימות הגשמים
טעמיה בתלמוד ירושלמי ג) א"ר מנא מכיון שמנע מהן מים שלשים
מגרנך ומיקבך, מה גורן
ויין מיוחדין שגדילין על
ט"ו (בשבט) [משבט]
יום לפני ר"ה נעשו כבעל כלומר זמן חיובן למעשר בר"ה [דהם] לא נסתפקו מכל מים שהן מים שאובין זה שלשים יום כי
מי שנה שעברה והן
ואדר וניסן, הרי שני
אם ממי גשמים יצאו מתורת ירקות הגדילין על כל מים ונכנסו בתורת שדה הבעל דמסתפק במי גשמים ומתעשרין
מתעשרין לשנה שעברה
חדשים וחצי. הנה .יצאו
לשעבר. דרכן של בצלים הסריסין ופול המצרי למנוע מהן מים שאובין פרק אחד לפני לקיטתן כדי להקשותן לפיכך חילקום
כול', ופשוטה היא. לדברי
רוב [ימי] גשמי שנה זו.
הכל ירק עישורו בשעת
ואע"פ שרוב תקופת טבת
חכמים משאר ירקות אבל שאר ירקות שאין דרכן בכך אפילו מנע מהן לא יצאו מדין ירק ובטלה דעתו. בצלים הסריסים מסתפקין
לקיטתו, כל הנלקט קודם
עדיין מבחוץ, שנשאר חצי
לשנה בהשקאה אחת לשלשים יום ויותר לפיכך אם השקן בתוך שלשים יום לפני ר"ה נמצאת השקאה זאת מועלת להם
ראש השנה עישורו כשנה
שבט ואדר ומקצת מניסן,
בשביעית לפיכך אסורין בשביעית ולענין מעשר נמי הוו להו כגדילין על מי שנה הבאה שעדיין לחלוחית השקאתן קיימת אבל
היוצאה, וכל הנלקט אחר
לא משגחינן בתקופה
ראש השנה עישורו כשנה
למימרא שעדיין רוב
ירק שדרכו ליגזז צריך להשקותו תמיד ואפילו מנע ממנו שלשים יום לפני ר"ה בטלה דעתו אצל כל אדם ולא נתנו בהן חכמים
הנכנסת. ר' יוסי הגלילי
התקופה של שנה הבאה
חילוק לפי שאין דרכן בכך ומלתא דלא שכיחא היא: ד) באחד בשבט ר"ה לאילן. ואין תורמין מפירות אילן שחנטו פירותיו
דייק כל הפירות הגדילין
היא, אלא מתעשר לשעבר.
קודם לכן על פירות האילן שחנטו לאחר מכאן: הואיל ויצאו רוב גשמי שנה. שכבר עבר רוב ימות הגשמים שהוא זמן רביעה
על מי שנה שעברה ואין
תנו רבנן מעשה בר' עקיבא
צריכין למי שנה הבאה,
שליקט אתרוג באחד
ועלה השרף באילנות ונמצאו הפירות חונטין מעתה: ועדיין רוב תקופת טבת מבחוץ. עדיין רוב התקופה לבא: מאי קאמר.
מתעשרין לשעבר, כגון
בשבט ונהג בו שני
דכיון דרוב תקופה מבחוץ עדיין לא הגיע זמן החנטה ולא היה להם לקבוע ר"ה עד אדר: שליקט
ועדיין רוב תקופה מבחוץ כל שכן
התבואה וכיוצא בה. אבל
עישורין וכול'.
אתרוג. פירות אילן אתרוג: שני
עישורים. מעשר שני ה) בשנה
שניה ומעשר עני בשנה שלישית שהיתה שניה
נכנסת
לשלישית:
אחד