יד: ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לרבעי.
אחד כדברי ב"ש. שאמרו נתחדשה שנה וכבר נכנסת שלישית משחשיכה:
הך משנה אתיא כמאן דתני נטע רבעי בריש כ"מ
עו א
א)
: ולשביעית. ירק נמי אית
ואחד כדברי ב"ה. האומרין לא נתחדשה שנה עד חמשה עשר בו: לא מנהג
י)
ב)
ב"ש כו'. שני עישורין שנהג בה לאו משום ספק כב"ש ספק כב"ה אלא
ביה שביעית אלא מפרש בירושלמי דביכורים פרק ב' כגון אתרוג
בת ששית הנכנסת לשביעית הרי היא
לבעלים כאילן בתר חנטה
משום ספק הלכה כרבן גמליאל דאמר אתרוג אחר לקיטה כירק משום
עז ב
ופטור ממעשר כירק דבתר לקיטה
דדרכו ליגדל על כל מים והרי נלקט
ג) ד)
והא דלא תנא שוה לאילן לענין כלאים
בשלישית או שמא כר"א דאמר אחרי
אחד כדברי ב"ש ואחד כדברי ב"ה ר' יוסי
עח ג
ה)
דלא הוי כלאים בכרם משא"כ בירק
חנטה הלכו בו כשאר אילנות והרי חנט
ו)
בר יהודה אומר לא מנהג ב"ש וב"ה נהג
❖
ז)
ולענין ר"ה שלו שבט כאילן כדאמר
בשניה ולקמיה פריך א"כ פשיטא ליה
בה אלא מנהג רבן גמליאל ור' אליעזר נהג
דכבר נכנסה שלישית כב"ש: שוה לאילן.
בשמעתין לא תניא הכא אלא מידי
ח) ט)
בה דתנן א אתרוג שוה לאילן בג' דרכים
לילך אחר חנטה לענין ערלה ורבעי
דבהאי אזלי בתר חנטה ובהאי בתר
י)
תורה אור השלם
❖
ולירק בדרך אחד שוה לאילן בג' דרכים
ושביעית: שבשעת לקיטתו עישורו.
לקיטה וא"ת אמאי לא אזלינן באתרוג
1. הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ
לערלה ולרבעי ולשביעית ולירק בדרך אחד
שאם חנטה בשניה ונלקטת בשלישית
בתר לקיטה לכל דבר כיון שגדל על
וְהַכְּסִיל בַּחֹשֶׁךְ הוֹלֵךְ
שבשעת לקיטתו עישורו דברי ר"ג ר' אליעזר
מתעשר כדת שנה שלישית כירק לפי
כל מים כירק למאי דפרישית
וְיָדַעְתִּי גַם אָנִי שֶׁמִּקְרֶה
הגהות הב"ח
אֶחָד יִקְרֶה אֶת כֻּלָּם:
שאף הוא דרכו ליגדל על כל מים הכי
לעיל (א) דההיא דרשה צריכא בשביעית
אומר אתרוג שוה לאילן לכל דבר ומי עבדינן
❖
(א) תוס'
קהלת ב יד
דאורייתא וי"ל משום דדרשינן לעיל
מפרש לה בשמעתא קמייתא דקדושיןח):
כתרי חומרי והתניא לעולם הלכה כדברי
והרוצה לעשות וכו'. בעלמא
גבי ערלה פעמים שברביעית
ב"ה והרוצה לעשות כדברי ב"ש עושה
❖
ועדיין אסורין משום ערלה וא"ת
פרכינן סיפא ארישא ומשנינן כאן קודם
רבינו חננאל
כדברי ב"ה עושה מקולי ב"ש ומקולי ב"ה
בת קול כאן לאחר בת קול: מקולי ב"ש
דהכא משמע דאזלינן בירק בתר
פיר' לערלה ולרבעי
רשע מחומרי ב"ש ומחומרי ב"ה עליו הכתוב
לקיטה לענין שביעית ובמסכת
ולשביעית שוה האתרוג
כו'. בעירובין מפרש לה במחלוקת אחת
ט)
מוסף רש"י
לאילן, דאזיל בתר חנטה.
אומר והכסיל בחשך הולך אלא אי כב"ש
שביעית תנן כל הספיחין
שיש מקום שנוטין בה דברי בית
1
אחד כדברי בית שמאי.
כל העינין פשוט הוא
מותרין חוץ מספיחי כרוב ופירש
שמאי להקל ויש מקום שנוטין בה
בקוליהון ובחומריהון אי כב"ה בקוליהון
ונתברר בדרך קצרה
מתלמוד ארץ ישראל,
הר"ש שם ע"פ הירושלמי דאיירי
דברי בית הלל להקל כגון כמה חסרון
ובחומריהון ר"ע גמריה אסתפק ליה ולא ידע
ואחד כדברי בית הלל.
דגרסינן מעשה בר' עקיבא
בספיחי ששית הנכנסת לשביעית
בשדרה שלא תטמא באהל ב"ש אומרים
אי ב"ה באחד בשבט (אומר) אי בט"ו
שליקט אתרוג ונתן עליו
ומתרץ בהכי ההיא דפרק מקום
ב' חוליות וב"ה אומרים חוליא אחת וכן
חומרי בית שמאי ובית
בשבט (אומר) ר' יוסי בר יהודה אומר לא
הילל [נ"א: וחומרי בית
שנהגו
דתניא איפכא
לטרפה נמצאו דברי ב"ש מקילין
(ערובין ז.)
מנהג ב"ש וב"ה נהג בה אלא מנהג ר"ג ורבי
הלל] ולמה לי אתרוג
כולם אסורין חוץ מספיחי כרוב
בטריפה ואומר עד שתחסר שתי
אפילו שאר כל האילן,
אליעזר נהג בה באחד בשבט כבית שמאי
ונראה לפרש דהא דאמר בירק בתר
חוליות וב"ה מחמירין בה ומקילין
תני חומרי רבן גמליאל
וחומרי ר' אליעזר. ורבן
נהג בה א"ר חנינא ואיתימא ר' חנניא הכא
לקיטה היינו כשלא נגמר גדולם
לענין טומאה לומר שכיון שחסרה
גמליאל ור' אליעזר לא
בששית אבל נגמר גדולם בששית שרו
חוליא אחת אינה מטמאה והאוחז בזו
באתרוג שחנטו פירותיו קודם ט"ו דאידך
(יבמות
על דבית הילל אינון הוו,
בין לר"ע בין לר' יוסי הגלילי מידי
קולי ב"ש וקולי ב"ה רשע שהרי דבריו
טו.) לערלה ולרבעי
אמר ר' יוסי ב"ר אבין
שבט עסקינן ובדין הוא אפילו קודם לכן
ולשביעית.
תיפתר שנחנטו פירותיו
דהוה אבצלים הסריסים דלעיל שמנע
סותרין זה את זה כדי להקל והאוחז
ומעשה שהיה כך היה רבינא אמר כרוך
קודם ט"ו בשבט של שנה
מהם מים שלשים יום לפני ר"ה דאפי'
בחומרי שניהם כסיל בחשך הולך הוא
שניה ונכנסה שלישית,
ותני לא אחד בשבט היה אלא ט"ו בשבט
מאן דפליג התם הכא מודה דלר' יוסי
שאינו יודע להבחין על מי לסמוך אבל
על דעתיה דרבן גמליאל
היה ולא מנהג בית שמאי ובית הלל נהג
מעשר עני, על דעתיה דר'
בב' מחלוקות שהקילו אלו בזו ואלו בזו
הגלילי כיון דנגמר גדולם נמצאו גדילים
אליעזר מעשר שיני. מה
(קדושין ב: וכעי"ז סוכה
בה אלא מנהג רבן גמליאל ור' אליעזר נהג
אין כאן לא משום רשע ולא משום
על מי שנה שעברה ותו לא גדלי על מי
לט:) שבשעת לקיטתו
עשה עישר וקראו מעשר
עישורו.
בה אמר רבה בר רב הונא השתא דאמר רבן
שיני, ופדאו ונתנו לעניים.
סכלות דסבירא ליה בהא כב"ש ובהא
שנה הבאה ולר"ע נמי כיון דתו לא
כבית הלל: אי כבית שמאי בקוליהון
גדלי על כל מים יוצאין מתורת ירקות
גמליאל אתרוג אחר לקיטתו עישורו כירק
ובחומריהון. אי לענין טומאה לא
הגדילים על כל מים כדאמרי' בירושלמי
ראש השנה שלו תשרי מיתיבי ר' שמעון בן
כדמפרש לעיל גבי בצלים דנעשו
חשיב לה חסרון בחוליא אחת לענין
אלעזר אומר ליקט אתרוג ערב ט"ו בשבט
ב
טריפה נמי לאו חסרון הוא: ואי כב"ה.
כשדה הבעל שמסתפקת במי גשמים
עד שלא תבוא השמש וחזר וליקט משתבוא
ומתעשרים לשעבר וכן לעיל
דאמרו חסרון הוא ליחשבה חסרון הכא
השמש אין תורמין ומעשרין מזה על זה לפי
גבי אורז ודוחן דיהיב להו שמואל דין
והכא. והך דר"ע נמי סתרן אהדדי דקא
שאין תורמין ומעשרין לא מן החדש על הישן
חשיב ליה שניה וקא חשיב ליה שלישית:
ירק דבתר לקיטה וקאמר הכל הולך
גמרא אסתפק ליה וכו'. כב"ה בעא
אחר גמר פרי אלמא גמר פרי עיקר
ולא מן הישן על החדש היתה שלישית
ג
למעבד: כב"ש נהג בה. לר' יוסי בר
אלא דנקט בכל דוכתי לקיטה משום
נכנסת לרביעית שלישית מעשר ראשון
דדרך ללקט בתר גמר פרי והנהו
יהודה דאמר משום דנהג בה מנהג
ומעשר עני רביעית מעשר ראשון ומעשר שני
גמרי פריים ביחד אלא שאין מתייבשין
רבן גמליאל עישרה במעשר עני כדין
מאן
ביחד כדאמרי' דעשויין פרכין פרכין
שלישית א"כ כב"ש ס"ל דנתחדשה שנה
היום דאי כב"ה לקיטתה וחנטתה בשנה אחת הוה: דאידך שבט.
ומיהו קשה מאתרוג דבסמוך דאמר הכא באתרוג שחנטו פירותיו
קודם ט"ו דאידך שבט ומשמע משום דמספקא ליה אי אזלינן בתר
דאשתקד שהאתרוג דר באילנו שתים ושלש שנים ובט"ו בשבט דאשתקד
חנטה באתרוג כר"א או בתר לקיטה כר"ג נהג בו שני עישורין אלמא
נכנסה שנה שלישית ועדיין לא יצאת שלישית נמצאת שחנטה בשניה
ונלקטה בשלישית: ובדין הוא. דאם לקטה קודם לכן או בכסליו או בטבת
דאזלי' בתר לקיטה אף על גב דנגמר הפרי (נמי) דהרי חנט בשבט
של שנה שעברה ולא נלקט עד שבט אחר ושמא אתרוג חלוק משאר
נמי הוה נוהג בה ב' עישורין משום מנהג ר"ג ור"א: אלא מעשה שהיה. בא'
בשבט היה: כרוך ותני. כפול את דברי ר' יוסי ושנה בה שתי מחלוקות:
פירות לפי שדרכו לעמוד באילן שתים ושלש שנים וכל זמן שמתקיים
לא אחד בשבט היה. שאין בה חידוש שנה: אלא ט"ו בשבט היה. לדברי
באילן גדל בכל שנה ושנה אי נמי אף על פי שחנט בשבט זמנין דאין
הכל נתחדשה שנה: ר"ה שלו תשרי. כדין ירק ולענין מעשר קאמר:
נגמר גדולו עד שבט אחר וניחא השתא דנקט רבי יוחנן לקמן
שלישית נכנסת לרביעית. לקמן פריך מ"ש דלא תנא ואם היתה
גבי אתרוג אפילו כזית ונעשית ככר כלומר דעל ידי מי שנה הבאה
(סוכה
גדילה ומיהו כזית ודאי לאו דוקא דהא ר' יוחנן בתר חנטה אזיל
שניה נכנסת לשלישית כדתניא לעיל גבי ליקט ירק:
מ. וכעי"ז קדושין ג.) לכל
ושמא לא חשיב חנטה באתרוג בפחות מכזית: הכסיל בחשך הולך.
דבר. (סוכה
מאן
מ.)
אפילו יודע כמאן הלכה ומחמיר על עצמו ולא בעי לשנויי דר"ע מספקא ליה הלכתא כמאן ועבד לחומרא דמסתמא יודע היה דהלכה כב"ה:
או