טו: ארבעה
ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ורבותינו
נמנו באושא. אית דגרסי אתרוג אחר חנטה בין
חסורי מיחסרא והכי קתני א"ר יוסי אבטולמוס העיד משום חמשה
פא א
א)
ב) ג)
זקנים אתרוג אחר לקיטה למעשר אחר חנטה לשביעית ורבותינו נמנו
למעשר בין לשביעית דסברי לה השתא כר"א דלעיל
באושא וגמרו אתרוג אחר לקיטה בין למעשר בין לשביעית. והכי
ולא נראה דבהדיא מוכח בפ' לולב הגזול
ד) ה)
שתי
בריכות ס"ד.
דגרסינן אחר לקיטה וג' מחלוקת בדבר:
פירושה אתרוג אחר לקיטה למעשר לענין חדש וישן ולענין שניה
פב ב
ו)
דלא שייך לשון בריכה באלו אלא
נכנסת לשלישית או שלישית לרביעית
ד)
ז)
ביונים כדפי' בקונטרס כדתנן בפרק
ואחר חנטה לשביעית בין להפקר בין
חסורי מיחסרא והכי קתני אתרוג אחר לקיטתו
פג ג
המוכר את הספינה הלוקח
לביעור כשאר אילנות ובת שביעית
פד ד
ח)
למעשר ואחר חנטה לשביעית ורבותינו
פירות שובך מפריח בריכה ראשונה
הנכנסת לשמינית הפקרה הוא פוטרהג)
נמנו באושא אחר לקיטתו בין למעשר
(א)
ה
מן המעשר דאילו לענין מעשר בשאר
ואין לפרש דפריך משום דאין אילן
❖
ט)
בין לשביעית איתמר רבי יוחנן וריש
שני שבוע אזול ביה רבנן בתר לקיטה
טוען שתי פעמים בשנה דהא אשכחן
לקיש אמרי תרוייהו אתרוג בת ששית
י)
לגבי חדש וישן ומעשר שני ומעשר
דיופירא בריש עושין פסין
כ)
שנכנסה לשביעית לעולם ששית כי אתא
רבינו חננאל
ומיהו י"ל משום דקשיא ליה
עני משום דדרכו ליגדל על כל מים
❖
רבין אמר רבי יוחנן אתרוג בת ששית
דכיון דלא שכיח אין לנו לחלק מדרבנן:
כירק והכי מפרש בשמעתא קמייתא
א
תנו רבנן אילן שחנטו
כגון הדקלים והזיתים. בחנם
פירותיו קודם ט"ו בשבט
שנכנסה לשביעית אפילו כזית ונעשית
דקדושין אבל לשאר דבריו
מתעשרים לשנה שעברה,
הגהות הב"ח
נקט זיתים דמודה בהו ת"ק
שוה לאילן בתר חנטה. ורבה ורב
ככר חייבין עליה משום טבל ת"ר אילן
ושחנטו אחר ט"ו בשבט
ב
(א) גמ'
דתבואה וזיתים אחר שליש ולא אחר
המנונא סבירא להו כאבטולמוס דאמר
מתעשרים לשנה (שעברה)
שחנטו פירותיו קודם ט"ו בשבט מתעשר
חנטה: נהגו העם בחרובין כרבי
וגמרו
הבאה. א"ר נחמיה במה
בתר חנטה לשביעית הלכך בת
לשנה שעברה אחר ט"ו בשבט מתעשר
(ב) תוס'
דברים אמורים באילן
נחמיה. לאו דוקא נקט חרובים
שביעית שנכנסת לשמינית חייבת
שבע
העושה כעין שתי בריכות
לשנה הבאה אמר רבי נחמיה בד"א באילן
לא הייתי נודר
בביעור ובת ששית הנכנסת לשביעית
דהוא הדין דקלים וזיתים וכל אילנות
בשנה. פירוש שתי
שעושה שתי בריכות בשנה שתי בריכות
בריכות, דיופרין אילן
פטורה מן הביעור דאזיל בתר חנטה
ה)העשויות בריכה אחת בשנה מדפריך
(ג) בא"ד
שטעונין [נ"א: שטוען]
ס"ד אלא אימא כעין שתי בריכות אבל
ומיפלג פליגי רבה ורב המנונא
ליה ריש לקיש מבנות שוח וא"ת והא
הללו
שתי פירות בשנה, כגון
(ד) בא"ד
אילן העושה בריכה אחת כגון דקלים
תאנה שעושה פירות בקיץ
במילתיה דאבטולמוס בהא רב
בנות שוח מפרש בפרק כיצד מברכין
ודנדרים הטובו'
ובחורף. אבל אילן העושה
המנונא סבר כיון דפטורה מן הביעור
תאיני חיורתא ובריש
וזיתים וחרובין אע"פ שחנטו פירותיהן קודם
❖
בריכה אחת, כגון הדקלין
חייבת במעשר דלאו הפקרא דמלכא
כלל גדול אמרינן
והזיתין והחרובין אע"פ
ט"ו בשבט מתעשרין לשנה הבאה אמר רבי
שחנטו פירותיהן קודם
היא ורבה סבר סוף סוף יד הכל
לקיטתו כאחד למעוטי תאנה ואע"פ
יוחנן נהגו העם בחרובין כרבי נחמיה
ג
ט"ו בשבט מתעשרין
רבינו חננאל (המשך)
ממשמשין ומודה אבטולמוס דפטורה
שיש לחלק בין סתם תאנים לתאיני
לשנה הבאה. וקיימא לן
איתיביה ריש לקיש לרבי יוחנן בנות
מן המעשר: לעולם ששית. חייבת
חיורתא הא בפ"ק דפאה
כרב המנונא, דר' יוחנן
של שבוע נגמרין
שוח שביעית שלהן שניה מפני שעושות
ד
ור' שמעון בן לקיש
בשלישית. ומה שחנטו
במעשר ופטורה מן הביעור: אפילו
חשיב אילנות שלקיטתן כאחד ולא
קיימי' (א"ר יוחנן) כוותיה.
בשניה נגמרין ברביעית.
לשלש השנים אישתיק א"ל ר' אבא הכהן
כזית. אפילו לא גדלה בששית אלא
חשיב בנות שוח ושמא תנא ושייר:
אמר ר' יוחנן נהגו
ומה שחנטו בשלישית
בנות שוח. בפרק כיצד מברכין
לרבי יוסי הכהן אמאי אישתיק לימא ליה
מעט ורובה גדלה בשביעית עד
העם בחרובין כר' נחמיה.
נגמרין בחמישית. ונוהגין
אע"ג דחנטו קודם ט"ו
בהן מעשר עני, דקייל
אמינא לך אנא רבי נחמיה ואת אמרת לי
אמר רבה
שנעשית ככר חייבת משום טבל דבתר
בשבט מתעשרין לשנה
אילן בתר חנטה,
חנטה אזלינן: שתי בריכות ס"ד.
בר בר חנה תאיני חיורתא ופרי
רבנן משום דא"ל שבקת רבנן ועבדת כרבי
הבאה. איתיביה ר' שמעון
ואילו שנגמרו בחמישית,
גרוע הוא כדמשמע בריש מסכת
אין לשון זה נופל אלא בעופות כדתנן
בן לקיש לר' יוחנן, הא
בשלישית חנטו, לפיכך הן
נחמיה ולימא ליה קאמינא לך נהגו ואת
דתנן בשביעית תחילת
פירות שלישית. ושחנטו
דמאי דלא נחשדו עליהם עמי הארץ
הלוקח פירות שובך
אמרת לי איסורא דא"ל במקום איסורא כי
פרק חמישי, בנות שוח
ברביעית נגמרין בששית.
מפריח הבריכה ראשונה: כעין שתי
דתנן הקלין שבדמאי השיתין הרימין
שביעית שלהן שנייה
ושחנטו
בחמישית
נהגו שבקינן (ליה) ולימא ליה כי אמינא
בריכות. שאין פירותיו נגמרין כאחת
שעושות לשלש שנים, על
שנגמרין בשנה של שמטה
והעוזרדין ובנות שוח וכן משמע
לך אנא מעשר חרובין דרבנן ואת אמרת
שם שעשו בשביעית יהו
מותרין הן, כי פירות
ה
כגון תאנים כדאמרן
בפ"ק דע"ז דאמרינן
שביעית. כלומר, הנה בנות
חמישית הן. ושחנטו
לי שביעית דאורייתא אלא אמר רבי
גבי שביעית הוסיפו עליהן מוכססין
גבי קטניות מתוך שעשוין פרכין:
שוח שחנטו קודם ט"ו
בששית נגמרו בשמינית
אבא הכהן תמיהני אם השיבה ריש לקיש
בשבט, וחונטין עוד אחר
ונוהגין בהן מעשר עני.
אבל אילן. שפירותיו נלקטין כאחד
ובנות שוח אבל מעיקרא לא נהגו
ט"ו בשבט בכל (השנה)
ושחנטו בשנת השמטה
בתר לקיטה אזלינן בהו: בנות שוח.
בהם שביעית שלא היה חשוב בעיניהם
לתשובה זו אם השיבה הא אותבה אלא
שנה ושנה, ומה שחנטו
בשביעית, נגמרין בשנה
וקשיא דבפ"ק דשבועות
מפרש במסכת ע"ז תאיני
בשנת השמיטה אחר ט"ו
התשיעית שהיא שניה
אימא אם קיבלה רבי
יוחנן אם לא קיבלה:
בשבט, נוהגין בהן דין
של שבוע הנכנסת.
חיורתא: שביעית שלהן שניה.
משמע שהוא פרי חשוב גבי מותרות
מתני'
שביעית בשנה השנייה של
ונוהגין בהן דין שביעית
קיץ למזבח כבנות ו) (שבע) לאדם כל
שביעית שלהן נוהגת בשנה שניה
שבוע, שמתאחרין בנות
ומתבערין, כי בשביעית
של שמטה כדמפרש טעמא: מפני שעושות לשלש שנים. פירות החונטים
שאוכלין אותו בקינוח סעודה והיינו בנות שוח דאמרינן בבראשית
שוח הללו באילן ג' שנים.
היתה חניטתן. וכך דרך
אבל מה שחנטו קודם
סידורן לעולם. כל הפירות
רבה גבי עץ שאכל אדם הראשון דקרו ליה בנות שוח לפי שגרמו
בה בשביעית אין נגמרין עד שנה שניה של שמטה ואנן בתר חנטה
ט"ו בשבט בשביעית,
של בנות שוח שחונטין
אזלינן ונהגא בהו שביעית: ואת אמרת לי איסורא. דאסור
שוחה לאדם ואיכא דקרו ליה בנות שבע לפי שגרמו שבעת ימי
מן הששית הן חשובין,
בשביעית נוהגין בהן דין
למיזל בהו בתר לקיטה אנא נמי מודינא דאסור אלא נהגו כך:
אבילות ובפרק ארבעה נדרים גבי נודר מן הכלכלה
ומותרין בשנה הראשונה
שביעית בשנה השניה של
של שבוע. הנה בנות שוח
שבוע והיא שנת גמירת
שבקינן להו. בתמיה: אם קיבלה. והאי דאישתיק משום דלא
והיו בהן בנות ז) (שבע) ואמר אלו הייתי יודע שבנות (ב) ז) (שבע)
אינם כגון שתי בריכות
הפרי הנחנט בשביעית
בתוכה משמע נמי דפרי טוב הוא ולרבי יוחנן דפטר בירושלמי
ידע להשיב אם לא קיבלה והאי דאישתיק משום דלא איכפת ליה
בשנה, לפי שאין עושין
עצמה. נמצאו בכל שנה
בריש דמאי אפילו בודאי ודמאי דמתניתין לאו דוקא לפי שרוב
דלא דמי מעשר פירות האילן דרבנן לאחמורי ביה כשביעית דאורייתא:
אלא בריכה אחת בכל
ג' מיני פירות בזה האילן,
שנה ושנה. הנה מה
מקצתן צמל, והן שחנטו
מינין (ג) אינם באין אלא מן ההפקר הוה מצינו למימר דפרי
מתני'
שחנטו קודם ט"ו בשבט
מקודם לכן בשנתים.
הוא הגדל ביערים שהוא מקום הפקר ופטור מן המעשר אע"פ שהוא טוב כעין אגוזים קטנים שלנו וכגון ערמונים והא דלא נהגו ביה
חשובין משנה ששית,
ומקצתן בוחל, והן שחנטו
ושחנטו אחר ט"ו בשבט
מדאשתקד. ומקצתן פגין
שביעית מעיקרא לאו משום גריעותא הוא אלא משום דעושות לשלש שנים כדאמרינן הכא והוו סברי דלא אזלינן בהו בתר חנטה ח)אלא
חשובין משנה השביעית,
והן בזו השנה. וכענין
בתר לקיטה כיון דעיקרן אינם נגמרין בשנה שחונטים בה אבל לריש לקיש דירושלמי דמחייב בודאי ופטרי בדמאי לפי שלא נחשדו משמע
ומתבערין בשנה השניה
שפירשנו הן מפורשין
משום גריעותא הוא ושיטתיה דהש"ס כוותיה בפ' כ"מ דאמרינן דמאי הוא דלא בעי עשורי הא ודאי בעי עשורי ועוד קשיא דהתם
של שבוע שהיא שנה
בתלמוד ארץ ישראל
שלישית לחנטתן. והיאך
בגמרא דהא מתניתא,
ובפ"ק דע"ז תאיני חיורתא קרי ליה ובפ' ארבעה נדרים אמרי' דאין זה לא תאנים שחורות ולא תאנים לבנות וצריך לומר
א"ר יוחנן כי החרובין
מהו בנות שוח פיטיראה.
דשלשה מיני תאנים הן שחורות ולבנות הן סתם תאנים ובנות שוח הם תאנים רעות כגון הנך דדמאי ובפ"ק דע"ז וקראום בנות שוח
מפני שעושין בריכה אחת
פי' פיטיריאה בלשון יון.
לפי שתולין הקלקלה במקולקל אבל בנות שבע דשבועות ונדרים הן (ד) חשובות שגרמו שבעת ימי אבילות ומסתמא מן הטובות אכל שנאמר
בשנה, בין מה שחנטו
ואמרו מין תאנים כאשר
קודם ט"ו בין אחר כך
אמרנו. מה בכל שנה הן
ונחמד העץ להשכיל ואית דגרסי בפ"ק דע"ז מוכססין בנות שוח בלא וי"ו שהוא פרי אחד שכך שמו כדמוכח בפ"ק דבכורות
מתעשרין לשנה הבאה.
עושות או אחת לשלש
דאמרי' הזאב והארי והדוב והנמר והברדלס לשלש שנים וכנגדו באילנות בנות שוח נחש לשבע שנים ולאותו רשע לא
אשתיק כול'. ירושלמי:
שנים, ופירשו בכל שנה
מצינו חבר ויש אומרים כנגדו מוכססין בנות שוח ופי' שם בקונטרס מוכססין של בנות שוח ולא בנות שוח ממש ועוד י"ל דמשעת
ט)
י)
אמר ר' אבא בר כהנא
עושות אלא אין פירותיהן
ותמיהני איך מותיב ר'
נגמרין אלא עד ג' שנים.
נטיעת האילן של בנות שוח אין טוען פירות עד שבע שנים ואהכי מייתי לה גבי נחש וכי האי גוונא קאמר התם אפעה לשבעים שנה
שמעון בן לקיש ומקבל
כיצד יודע, איך יודעות
וכנגדו באילן חרוב וחרוב זה משעת נטיעתו עד שעת גמר פירותיו שבעים שנה אבל גבי זאב וארי דלשלש שנים היינו משעת חניטתו עד
ר' יוחנן מיניה, ושתיק
פירות של כל שנה ושנה.
גמר פרי כדאמרינן הכא: שבקת רבנן ועבדת כרבי נחמיה. עדיפא מיניה הוה ליה לאקשויי דרבי יוחנן אית ליה הלכה כסתם משנה:
ליה, ויתיבניה אנא אמינא
ר' יונה אומר קושרין [נ"א:
כ)
משום דאמר ליה שבקת רבנן ועבדת כרבי נחמיה. נראה לי כך פי' לכן לא א"ל הכי כדקאמרת דאי הוה א"ל הכי הוה משיב לו ריש
חרובין ואת אמרת בנות
קושרו] בחוט, פי' אלו
שוח, אנא אמינא מנהג
בחוט לבן ואלו בחוט
וכי
לקיש וכי שבקינן רבנן ונעביד כרבי נחמיה דאת אמרת כרבי נחמיה קאמינא לך: נהגו שבקינן להו. בתמיה דלשון
ואת אמרת הלכה, אנא
אדום ואלו בחוט שחור.
אמינא ר' נחמיה ואת
תני שמ'[ואל] תוחב בהן
נהגו משמע בפרק בתרא דתענית דאי עביד לא מהדרינא והכא כיון דאיכא אסורא דהלכה כרבנן אית לן לאהדורי ובריש
אמרת רבנן. פירוש בנות
קסמין, גם זה כענין
ערבי פסחים גבי הא דאמר רבי יוחנן נהגו העם כב"ה ואליבא דרבי יהודה משמע קצת דלכתחילה עבדי הכי מדבריך
שוח הללו תאנים לבנות
הראשון כול'. תני רבן
רבא אבשמים ברישא והדר אמאור ובכל ענין מתיישב כאן ומכאן סותרים מה שפירש רש"י בפ"ק דפסחים אסורים
הן כדאמרינן בענין דברים
שמעון בן גמליאל אומר
האסורים למכור לנכרים,
מהוצאת העלין עד חנטת
בעשיית מלאכה
במקום שנהגו דכיון דתני אסורין לא תלינן במנהגא :
בנות שוח בפטוטרותיהן,
הפגין נ' יום, ומן הפגין עד
בפסח השיתין הנובלות נ' יום.
ואמרי' בגמרא אמר רבה
בר בר חנה תאיני חיוורתא. והן בנות שוח ובנות שבע ובלוקסין כולן מיני תאנים. וכבר ומן השיתין עד התאנים נ' יום. ליקט תאנה ואינו יודע מתי חנטה, א"ר יונה מונה ק' יום
פירשנום במס' ע"ז. וכן דרך בנות שוח
הללו שחונטין בשנה הראשונה הן פגין ובשנייה בוחל למפרע, אם חל בתוכן ט"ו בשבט הוא יודע מתי חנטה. אמרו לו (והיא) והא עמי בטבריא ועושות
ובשלישית נגמרין והן צמל. ובכל שנה הן חונטין וכך סידורן, מה שחונטין בשנה הראשונה לשנה אחת, אמר להן והרי עמכם בציפורי ועושות
לשלש שנים. פי'
מעשר חרובין דרבנן.