ארבעה ראשי
שנים פרק
ראשון
ראש השנה טז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בפסח
מתני' בארבעה פרקים. בשנה העולם נידון
על התבואה. בפ' מי שמתו גבי חסיד
כו': כבני מרון.
פה א
א)
ב) ג)
מפרש בגמ' : שנאמר היוצר יחד לבם וגו'. בגמ' מפרש
שהקניטתו אשתו ערב ר"ה משמע דבר"ה שמע שתי רוחות
ב
ליה: גמ' אילימא הא תבואה דקיימא. השתא במחובר ומוכנת לקצור:
שמספרין זו את זו ששמעו מאחורי הפרגוד שכל הזורע ברביעה
הרפתקי. מקרות: דעדו עלה. שעברו
עליה: דמזדרעא. שעתיד
ראשונה ברד מלקה אותו ושמא בשמים בר"ה היו מזכירים דין הנגזר
פו ג
ד)
ה)
לזרוע במרחשון הבא: דחד דינא.
בפסח אי נמי כר' יהודה דאמר
פז ד
ו)
מתני' בארבעה פרקים העולם נידון בפסח
פעם אחת: קרי. כגון ברד או
הכל נידונים בר"ה וגזר דין בפסח
❖
ז)
שאירע
בה קרי.
שדפון (ג): נידונית לשעבר. קודם
על התבואה:
ח)
על התבואה בעצרת על פירות האילן אבר"ה
מקרה לשון אולי יקרה
שנזרעה דהיינו פסח של אשתקד:
כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון שנאמר
ט)
רבינו חננאל
נידונת להבא. בפסח שאחר זריעתה:
אי נמי לשון קושי כמו אם תלכו עמי
1 היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם
נידון לשעבר. ביוה"כ של אשתקד
בקרי :
מתני' בארבעה פרקים
י)
ובחג נידונין על המים: גמ' הי תבואה
כמאן מצלינן האידנא אקצירי
כ) ל)
ב
העולם נידון בפסח על
נגזר עליו: להבא. ביוה"כ שעבר
התבואה. פירוש הרפתקי,
אילימא הא תבואה דקיימא כל הני הרפתקי
ואמריעי כרבי יוסי. וא"ת
עכשיו בקרוב. וכן לשון משנה במסכת
מ)
כגון רוחות ברקים וגשמין
דעדו עלה אימת איתדון אלא תבואה
נ)
נדרים קונם יין שאיני טועם
לרבנן נמי מי לא מצלינן רפאנו
וכיוצא בהן שעברו עליה,
❖
מתי אתדין. למימר'
דמזדרעא למימרא דחד דינא מתדנא והתניא
חדש זה אסור בכל החדש כולו ור"ח
וברכת השנים ועוד (ז) רבי יהודה
דתבואה חד דינא מיתדנא,
להבא הוא ר"ח שעבר עתה בקרוב.
דאמר הכא אדם נידון בר"ה וגזר דין
תבואה שאירע בה קרי או אונס קודם הפסח
והתניא תבואה שאירע
ומשום דקרי לההוא אשתקד שעבר
שלו נחתם ביוה"כ הא אמר בפ"ק
בה קרי או אונס קודם
נ)
נידונית לשעבר לאחר הפסח נידונית להבא
תורה אור השלם
הפסח נידונת לשעבר
קרי להאי דלקמיה להבא: (ד) תרי
דשבת הנכנס לבקר החולה
אדם שאירע בו קרי או אונס קודם יוה"כ נידון
1. הַיֹּצֵר יַחַד לִבָּם הַמֵּבִין
כול'. אמר רבא ש"מ
דיני מיתדנא. קודם זריעתה וסמוך
אומר המקום ירחם עליך ועל חולי
תרי דיני מיתדנא. מני
אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם:
לשעבר לאחר יוה"כ נידון להבא אמר רבא
לקציר: כי חזי איניש דמצלח זרעא
עמו ישראל ואומר ר"ת דשלא יחלה
מתניתין. ואוקימנא כתנא
תהלים לג טו
ש"מ תרי דיני מתדנא (א) אמר אביי הלכך כי
2. וַתִּפְקְדֶנּוּ לִבְקָרִים
דבי שמואל דתני בד'
אפלא. חטה וכוסמת שנזרעין
ודאי לא מצלינן אלא לר' יוסי אבל
פרקים העולם נידון, בפסח
לִרְגָעִים תִּבְחָנֶנּוּ:
חזי אינש דמצלח זרעא אפלא ליקדים וליזרע
שיתרפא מצלינן אליבא דכולי עלמא
במרחשון שאין ממהרין להתבשל:
על התבואה בעצרת על
איוב ז יח
3. וְיִהְיוּ דְבָרַי אֵלֶּה אֲשֶׁר
חרפא דעד דמטי למדייניה קדים סליק מני
פירות האילן בחג על
ליקדים וליזרע חרפא. השעורה
דמתי יחלו נגזר מתי יתרפאו לא נגזר
המים. ואדם בראש השנה
הִתְחַנַּנְתִּי לִפְנֵי יְיָ קְרֹבִים
ממהרת להתבשל וזורעים אותה
ואמר בריש הנודר מן המבושל
מתני' לא ר"מ ולא ר' יהודה ולא ר' יוסי ולא
וגזר דין שלו נחתם ביום
אֶל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יוֹמָם
בשבט ואדר דכיון דאפלא מצלח
אהך דרב יוסף קצירי קצירי
הכפורים, וכי קתני מתני'
ר' נתן דתניא הכל נידונים בר"ה וגזר דין
וָלָיְלָה לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט
אתחילת דין. אמר רב
שמע מינה לטובה נידון בפסח שעבר
ממש מריעי רבנן והשתא מצלינן
עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ
שלהם נחתם ביוה"כ דברי ר"מ ר' יהודה אומר
יוסף כמאן מצלינן האידנא
יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ:
לפיכך ימהר לזרוע (ה) בזריעה
אקצירי שיתרפאו (ח) ואמריעי היינו
❖
מלכים א ח נט
אקצירי ומריעי, כל יומא,
הכל נידונין בר"ה וגזר דין שלהם נחתם כל
שניה: דעד דמטי למידייניה.
רבנן שלא יחלו (ט) ומה שמתפללין
כר' יוסי, דאמר אדם נידון
אחד ואחד בזמנו בפסח על התבואה בעצרת
בכל יום. איבעית אימא
בפסח הבא: קדים סליק. וגדל
ברכת השנים היינו כדלקמן בפרקין
לעולם כרבנן וכר' יצחק
על פירות האילן בחג נידונין על המים ואדם
הגהות הב"ח
קצת ואינו ממהר שוב להתקלקל:
שאם פסקו גשמים מועטין
דאמר יפה צעקה לאדם בין
נידון בר"ה וגזר דין שלו נחתם ביוה"כ ר' יוסי
(א) גמ' שתא
וכי קתני מתניתין. ארבעה פרקים
שיורידם המקום בזמנן ועוד י"ל
קודם גזר דין בין לאחר גזר
(ב) שם והדר
דין. ירושלמי מילתא דרב
אגזר דין (ו): קשיא אדם. דתני מתני'
אומר אדם נידון בכל יום שנאמר ותפקדנו
דתפלה דרבים שאני דגזר דינם
2
(ג) רש"י
אמ' [נ"א: דאמר] הכל
בר"ה ורבי יהודה ביוה"כ אמר: וכי
נקרע כדלקמן וההיא דשבת
לבקרים רבי נתן אומר אדם נידון בכל שעה
או אונס
נידונין בראש שנה וגזר
ע"י אדם כגון חיילות
קתני מתניתין. ארבעה פרקים:
דר' יהודה נמי יש לישב כהאי גוונא
דין הכל נתחתם בראש
שנא' לרגעים תבחננו וכי תימא לעולם ר'
2
(ד) ד"ה
שנה, דתני בתקיעתא דבי
אתחילת דין. אבל אגזר מ) דין דאדם
דדמיא לרבים דהוה מצלי בהדיה
יהודה היא וכי קתני מתניתין אגזר דין אי הכי
רב זה היום תחלת מעשיך
ביוה"כ: אנן הכי קאמרינן. הכי
על כל חולים:
ומתרץ רבא ש"מ
(כול') זכרון ליום ראשון
קשיא אדם אמר רבא האי תנא דבי ר'
בשופר של איל. בפרק ראוהו
שתא
קשיא לן: כרבי נתן מ"ט לא אמר.
כי חק לישראל הוא
אמתני' קאי
ישמעאל היא דתנא דבי ר' ישמעאל בארבעה
משפט לאלהי יעקב, ועל
משום דקסבר בחינה אין זה דין אלא
ב"ד
(ה) ד"ה
המדינות בו יאמר איזו
פרקים העולם נידון בפסח על התבואה בעצרת
בודק במעשיו הלכך בדידיה נמי
תנן דרבי יוסי מכשיר אף בשל פרה
ברביעה
לחרב איזו לשלום איזו
(ו) ד"ה
על פירות האילן בחג נידונין על המים ואדם
לרעב איזו לשובע ובריות
תיקשי לך פקידה עיוני בעלמא הוא:
אבל קיימא לן כרבי יהודה דתוקעין
בו יפקדו להזכירם לחיים
אקצירי ואמריעי. מפרש במסכת
בשל אילים כפופים כדפסקינן
נידון בר"ה וגזר דין שלו נחתם ביוה"כ וכי
ולמות. ודלא כר' יוסי
נדרים קצירי חולים מריעי
התם בגמרא :
קתני דנידון
דאמר אדם נידון בכל
קתני מתני' אתחלת דין אמר רב חסדא מ"ט
משמע תחלת דין וגזר
שעה שנאמר [ותפקדנו
ת"ח שהן תשושי כח: כר' יוסי.
ותוקעים
דר' יוסי כדקאמר טעמיה ותפקדנו לבקרים
דין הוא סוף דין
לבקרים] לרגעים תבחננו.
דאמר אדם נידון בכל יום ויתפלל
(ז) תוס'
ותפקדנו לבקרים, זו
אנן הכי קאמרינן מ"ט לא אמר כר' נתן בחינה עיוני בעלמא היא פקידה נמי
שידונו אותו לזכות ולא יקנסוהו
הא
פרנסתו. לרגעים תבחננו,
עיוני בעלמא היא אלא א"ר חסדא טעמיה דר' יוסי מהכא לעשות משפט
(ח) בא"ד
זו אכילתו. תניא ר' יהודה
3
מיתה דאי כרבנן דאמרי אין נידון
אומר משום ר' עקיבא,
עבדו ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו וא"ר חסדא מלך וצבור מלך
אלא בר"ה הרי כבר נקנסה עליו:
(ט) בא"ד
אמר הקב"ה הפסח הוא
❖
נכנס תחלה לדין שנאמר לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל
שהפסח זמן תבואה הוא. זמן
זמן תבואה, הביאו לפני
(ב)
העומר כדי שתתברך לכם
שהתבואה נידונת בו: שתי הלחם.
מ"ט איבעית אימא לאו אורח ארעא למיתב מלכא אבראי ואיבעית אימא
תבואה שבשדות, וכן שתי
ירצו על פירות האילן שהן מתירין
מקמי דליפוש חרון אף א"ר יוסף כמאן מצלינן האידנא אקצירי ואמריעי
הלחם בעצרת שהוא זמן
מוסף רש"י
להביא בכורים שאין מביאין בכורים
פירות האילן, וכן ניסוך
כמאן כר' יוסי ואיבעית אימא לעולם כרבנן וכדר' יצחק דא"ר יצחק יפה
מלך וצבור.
המים בחג כדי שיתברכו
קודם לעצרת דכתיב בכורי
צעקה לאדם בין קודם גזר דין בין לאחר גזר דין תניא א"ר יהודה משום
מלך
גשמי שנה. וכן בראש שנה
(לעיל ח:)
קציר
חטים. ואני שמעתי דרבי
נכנס תחלה.
אמרו מלכיות שתקבלו
ר"ע מפני מה אמרה תורה הביאו עומר בפסח מפני שהפסח זמן תבואה
(ע"ז ב:) משפט
מלכותי עליכם, זכרונות
יהודה
לטעמיה
דהא אזלא כמאן
עבדו. (שם)
הוא אמר הקב"ה הביאו לפני עומר בפסח כדי שתתברך לכם תבואה
כדי שיעלה זכרוניכם לפני
דאמר בסנהדרין עץ שאכל
מקמי דליפוש חרון
בטובה, ובמה בשופר.
שבשדות ומפני מה אמרה תורה הביאו שתי הלחם בעצרת מפני שעצרת
אדם
הראשון חטה היתה:
אף.
וא"ר אבהו בשופר,
כדי שתזכו אתם וכדי
כדי זמן פירות האילן הוא אמר הקב"ה הביאו לפני שתי הלחם בעצרת כדי
שאזכור לכם עקידת יצחק,
שיתברכו לכם פירות האילן ומפני מה אמרה תורה נסכו מים בחג אמר הקדוש ברוך הוא נסכו לפני מים
(שם)
[ו]מעלה עליכם כאלו
כמאן מצלינן.
עקדתם עצמיכם לפני.
בחג כדי שיתברכו לכם גשמי שנה ואמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות מלכיות כדי
א"ר יצחק למה תוקעין
(נדרים מט:)
שתמליכוני עליכם זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה ובמה בשופר אמר רבי אבהו למה תוקעין
ובמה בשופר.
ג
ומריעין כשהן יושבין
בשופר של איל אמר הקדוש ברוך הוא תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם
(סדור רש"י סי' קס
ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני (ואמר) רבי יצחק למה תוקעין בר"ה למה תוקעין רחמנא
בשם תוספתא)
אמר
תקעו אלא למה מריעין
מריעין
רחמנא אמר זכרון
תרועה
ד אלא
למה
תוקעין ומריעין כשהן יושבין
ותוקעין