טז: ארבעה ראשי שנים פרק
ראשון ראש השנה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ותוקעים
ומריעין כשהן עומדין. תימה הא קעבר משום בל
כדי לערבב. שלא ישטין. כשישמע ישראל מחבבין את המצות
פח א
א) ב)
ג)
מסתתמין דבריו: שרשה בתחלתה. שישראל עושין עצמן רשין בר"ה
תוסיף וכי תימא כיון דכבר יצא הוה ליה שלא בזמנו
ד)
ב
לדבר תחנונים ותפלה כענין
שנאמר תחנונים ידבר רש :
דלא עבר הא אמרינן בסוף ראוהו ב"ד גבי
ה)
של אותה שעה. ואפי' הוא
עתיד להרשיע לאחר זמן: שנאמר
ברכת כהנים דאין מוסיף ברכה אחת משלו משום דלא עבר עליה
ו) ז)
ג
ח)
באשר הוא שם. ומצינו בבראשית
זימניה כיון דאילו מתרמי ליה צבורא
ט)
ד
אחרינא הדר מברך להו ה"נ אי
רבהח) אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה
ותוקעין ומריעין כשהן עומדין כדי לערבב
י) כ)
רבש"ע מי שעתידין בניו להמית את
מתרמי ליה צבורא הדר תקע להו וי"ל
פט ה
ל)
השטן א וא"ר יצחק כל שנה שאין תוקעין לה
מ)
בניך בצמא אתה מעלה לו באר שנא'
דאין שייך בל תוסיף בעשיית מצוה
בתחלתה מריעין לה בסופה מ"ט דלא
משא בערב וגו' לקראת
אחת ב' פעמים כגון כהן אם מברך
❖
איערבב שטן וא"ר יצחק כל שנה שרשה
צ ו
צמא התיו מים שהיו מוציאין לקראת
וחוזר ומברך אותו צבור עצמו או
בתחלתה מתעשרת בסופה שנא' מראשית
1
הגולים מיני מלוחים ונודות נפוחים
נוטל לולב וחוזר ונוטל וכן תוקע
השנה מרשית כתיב ועד אחרית סופה שיש
תורה אור השלם
וכו' כדאיתא התם אמר להם
וחוזר ותוקע וגבי מתנות בכור נמי
ט)
צא ז
לה אחרית וא"ר יצחק אין דנין את האדם אלא
השעה צדיק הוא או רשע אמרו לו
אם נותן בקרן אחד ב' פעמים אין זה
1. אֶרֶץ אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ
צב ח ט
כדי
דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי יְיָ
לערבב את
לפי מעשיו של אותה שעה שנאמר כי שמע
צדיק אמר להם באשר הוא שם איני
בל תוסיף:
2
אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה
השטן. פירש בערוך י) [כדאיתא]
דן את העולם אלא בשעתו: קיר
אלהים אל קול הנער באשר הוא שם וא"ר
וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה:
צג י
נטוי. ועובר תחתיו מזכיר עונותיו
בירושל' בלע המות לנצח וכתיב
דברים יא יב
יצחק ג' דברים מזכירין עונותיו של אדם
2. וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת קוֹל
שאומר כלום ראוי זה ליעשות לו נס
והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול
❖
צד כ
אלו הן קיר נטוי ועיון תפלה ומוסר דין על
הַנַּעַר וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱלֹהִים
ב
ג
ד
ומתוך כך הוא נבדק: ועיון תפלה.
כד שמע קל שיפורא זימנא חדא
אֶל הָגָר מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר
חבירו דא"ר (אבין) כל המוסר דין על חבירו
סומך על תפלתו שתהא נשמעת
בהיל ולא בהיל וכד שמע תניין אמר
(א)
לָהּ מַה לָּךְ הָגָר אַל תִּירְאִי
הוא נענש תחלה שנאמר ותאמר שרי אל
כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל קוֹל
3
הגהות הב"ח
ומתאמץ לכוין לבו: מוסר דין.
ודאי זהו שיפורא דיתקע בשופר
הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם:
אברם חמסי עליך וכתיב ויבא אברהם
גדול ומטא זימניה למתבלע
כמו ישפוט ה' ביני וביניך
4
(א) רש"י
בראשית כא יז
ובטוח
3. וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם
לספוד לשרה ולבכותה $וא"ר יצחק ד' דברים
אומרים כלום ראוי הוא שיענש
ומתערבב ולית ליה פנאי למעבד
(ב) תוס'
שאין
חֲמָסִי עָלֶיךָ אָנֹכִי נָתַתִּי
תוקעין בתחלתה.
חבירו על ידו: ויבא אברהם וגו'.
קטגוריא:
מקרעין גזר דינו של אדם אלו הן צדקה
ה
גמורים
שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ וַתֵּרֶא כִּי
הוא קבר אותה: שינוי מעשה.
מפרש בהלכות גדולות לאו
צעקה שינוי השם ושינוי מעשה צדקה
הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ יִשְׁפֹּט
ו
❖
שב מרעתו: ובנבלתם לא תגעו.
דמיקלע בשבתא אלא דאיתייליד
יְיָ בֵּינִי וּבֵינֶיךָ:
דכתיב וצדקה תציל ממות צעקה דכתיב
אונסא: שרשה בתחלתה.
5
בראשית טז ה
וברגל משתעי קרא כדמפרש ואזיל
4. וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת
6ויצעקו אל ה' בצר להם וממצוקותיהם יוציאם
לקמיה בברייתא: שלשה
ספרים.
שמתוך שישראלים רשים לבם נשבר
אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ
גליון הש"ס
שינוי השם דכתיב שרי אשתך לא תקרא
7
כְּנָעַן וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד
ספרי זכרון של מעשה
הבריות:
ומרחמים עליהם מן השמים:
גמ' וא"ר יצחק ד' דברים
ועיון תפלה. אומר ר"ת עיון תפלה
לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ:
את שמה שרי כי שרה שמה וכתיב וברכתי
ליום הדין. כשיחיו המתים:
מקרעין וכו'.
בראשית כג ב
אותה וגם נתתי ממנה לך בן שינוי מעשה
רשעים גמורים. רובם
דהכא כי ההוא דגט פשוט
עונות:
5. לֹא יוֹעִילוּ אוֹצְרוֹת רֶשַׁע
וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת:
בינוניים. מחצה על מחצה:
דכתיב וירא האלהים את מעשיהם וכתיב
דג' דברים
8
תוס' ד"ה
משלי י ב
ומצפצפים 6. וַיִּצְעֲקוּ אֶל יְיָ בַּצַּר לָהֶם
אין אדם ניצול מהן בכל יום וקא
וינחם האלהים על הרעה אשר דבר לעשות
ליום הדין כו' לחיי העולם
9
חשיב עיון תפלה כלומר שאין מכוין
הבא שהוא קיים לעולם.
וּמִמְּצוּקֹתֵיהֶם יוֹצִיאֵם:
להם ולא עשה וי"א אף שינוי מקום דכתיב ויאמר ה' אל אברם לך
01
תהלים קז כח
לבו בתפלתו כדאמר בירושלמי
❖
לך מארצך והדר ואעשך לגוי גדול ואידך ההוא זכותא דא"י הוא דאהניא
7. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל
דברכות פרק היה קורא א"ר חייא
כ)
אַבְרָהָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא
ליה וא"ר יצחק חייב אדם להקביל פני רבו ברגל שנאמר מדוע את
ז
11
רבא מן יומא לא כוונית אלא חד זמן
תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי
הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת מכלל דבחדש ושבת איבעי לה
שָׂרָה שְׁמָהּ: בראשית יז טו
מוסף רש"י
בעית מכוונת והרהרית בלבי ואמרי
8. וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת
למיזל וא"ר יצחק חייב אדם לטהר את עצמו ברגל שנאמר ובנבלתם
מאן עלל קומוי מלכא קדמוי אלקפטא
ח
21
ג' דברים מזכירין עונותיו
מַעֲשֵׂיהֶם כִּי שָׁבוּ מִדַּרְכָּם
של אדם.
לא תגעו תניא נמי הכי ובנבלתם לא תגעו יכול יהו ישראל מוזהרין
או ריש גלותא שמואל אמר אנא מנית
הָרָעָה וַיִּנָּחֶם הָאֱלֹהִים עַל
ט
הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת
פרחייא ר' בון בר חייא אמר אנא
על מגע נבילה תלמוד לומר אמור אל הכהנים בני אהרן בני אהרן מוזהרין
31
לָהֶם וְלֹא עָשָׂה: יונה ג י
מנית דומסיא א"ר מנא מחזיק אנא
9. וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת
(ברכות נה.)
בני ישראל אין מוזהרין והלא דברים קל וחומר ומה טומאה חמורה כהנים
קיר נטוי.
מַעֲשֵׂיהֶם כִּי שָׁבוּ מִדַּרְכָּם
טיבו לרישיה דכי מטי למודים הוה
מוזהרין ישראלים אינן מוזהרין טומאה קלה לא כל שכן אלא מה ת"ל
(שם) מוסר דין.
הָרָעָה וַיִּנָּחֶם הָאֱלֹהִים עַל
כרע מגרמיה ומתוך שאדם מתפלל
הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת
ובנבלתם לא תגעו ברגל א"ר כרוספדאי א"ר יוחנן י שלשה ספרים נפתחין
ואין מתכוין לבו עבירותיו נזכרין
(שם) מדוע את הולכת
לָהֶם וְלֹא עָשָׂה: יונה ג י
בר"ה אחד של רשעים גמורין ואחד של צדיקים גמורין ואחד של בינוניים
אליו.
01. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל אַבְרָם לֶךְ
ומיהו לא יתכן לפרש כן כלל אלא
לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ
צדיקים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים רשעים גמורין נכתבין ונחתמין
ל) אדרבה מיירי במתאמץ לכוין לבו
וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ
❖
לאלתר למיתה בינוניים תלויין ועומדין מר"ה ועד יוה"כ זכו נכתבין לחיים לא
ובוטח שתהא תפלתו נשמעת כי ההיא
(סוכה כז:)
אֲשֶׁר אַרְאֶJָ:
בראשית יב א
זכו נכתבין למיתה א"ר אבין מאי קרא ימחו מספר חיים ועם צדיקים אל
דפ' אין עומדין
41
11. וַיֹּאמֶר מַדּוּעַ אַתְּ
המאריך בתפלתו ומעיין כדמוכח
יכתבו ימחו מספר זה ספרן של רשעים גמורין חיים זה ספרן של צדיקים
הֹלֶכֶת אֵלָיו הַיּוֹם לֹא חֹדֶשׁ
רבינו חננאל
בריש הרואה דאמר רב
וְלֹא שַׁבָּת וַתֹּאמֶר שָׁלוֹם:
ועם צדיקים אל יכתבו זה ספרן של בינוניים ר"נ בר יצחק אמר מהכא ואם
51
ותוקעין ומריעין כשהן
מלכים ב ד כג
יהודה אמר רב ג' דברים מאריכים
אין מחני נא מספרך אשר כתבת מחני נא זה ספרן של רשעים מספרך זה
21. מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ
עומדין כדי לערבב השטן. פי'
ימיו של אדם וחשיב המאריך בתפלתו
כיון שמצאנו כי אם יש מלאך
וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ טְמֵאִים
ספרן של צדיקים אשר כתבת זה ספרן של בינוניים תניא ב"ש אומרים ג'
כ
ויקרא יא ח
מליץ אחד אשר פודה מרדת
ופריך למימרא דמעליותא היא והא
הֵם לָכֶם:
31. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה
כתות הן ליום הדין אחת של צדיקים גמורין ואחת של רשעים גמורין ואחת
שחת, כן יש מלאך משטין,
א"ר חייא בר אבא המאריך בתפלתו
ומכוונין ישראל את ליבם
אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן
של בינוניים צדיקים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר לחיי עולם רשעים
ומעיין בה סוף בא לידי כאב לב
ואומרים שמא יעמוד משטין
וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא
יִטַּמָּא בְּעַמָּיו: ויקרא כא א
עלינו, נדקדק במצות. ומאחר
גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר לגיהנם שנאמר ורבים מישני אדמת עפר
שנאמר תוחלת ממושכה מחלה לב
61
41. יִמָּחוּ מִסֵּפֶר חַיִּים וְעִם
שרואה המשטין שמחבבין
כלומר מעיין בה אומר בלבו שיעשו
יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם בינוניים יורדין לגיהנם
המצות מיושב ומעומד,
צַדִּיקִים אַל יִכָּתֵבוּ:
בקשתו לפי שהתפלל בכוונה ובא
תהלים סט כט
כאלו מתעכב מלהשטין. פיר'
ומצפצפין
51. וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא
למה תוקעין כשהן יושבין
לידי כאב לב שאין בקשתו נעשית
ותוקעין כשהן עומדין כדי
חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא
תוחלת לשון תפלה ומלשון ויחל משה וא"ר יצחק שלשה דברים מזכירים עונותיו של אדם עיון תפלה שעל ידי כך
לערבב את השטן. (יומא)
מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ:
מפשפשין במעשיו לומר בוטח הוא בזכיותיו ונראה מה הם ומשני הא דמעיין בה הא דלא מעיין והשתא הוו כל הני שלשה דברים
שמות לב לב
[ומאי] עירבוביא דשטן קל
61. וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת
מערבביה, אלא כת' בירוש'
מענין אחד קיר נטוי שבוטח בזכותו ועובר מוסר דין על חבירו שבוטח בזכותו שיענש חבירו על ידו מ):
בלע המות לנצח וכתיב והיה
עָפָר יָקִיצוּ אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם
ונחתמין
לאלתר לחיים. מדקא חשיב בינוניים משמע דצדיקים (ב) קרי למי שזכיותיו מרובים ורשעים גמורים למי שעונותיו
ביום ההוא יתקע בשופר
וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן
❖
מרובים ופעמים הצדיקים נחתמין למיתה ורשעים גמורים לחיים דכתיב ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו
דניאל יב ב
גדול. כי שמע שטן קל
עוֹלָם:
שופרא זמנא חדא בהיל ולא
דאמרינן בסוף פ"ק דקדושין מי שזכיותיו מרובין מעונותיו דומה כמי ששרף את כל התורה כולה ולא שייר ממנה
בהיל, וכי תניין ליה אמר,
אות אחת ואי עונותיו מרובין מזכיותיו דומה כמי שקיים כל התורה כולה ולא חיסר אות אחת וכל זה דקרי הכא גבי רשעים מיתה
וודיי הוא שופרא דיתקע
רבינו חננאל (המשך)
וגבי צדיקים חיים כלומר לחיי העולם הבא: ליום הדין. כשיחיו המתים כדמוכח קרא ואע"פ שכבר נדונו אחר מיתתן בגן עדן או
בשופר גדול מטיא זמניה
למתבלע ומרתיע ומתערבב,
פני רבו ברגל, שנאמר ויאמר
בגיהנם מפני הנפש עדיין יהיה דין אחר אם יזכהו $לחיי העולם הבא שהוא קיים לעולם ויש שכבר קבלו דינם בגיהנם ומתוך כך שמא יזכו:
ולית ליה פניי למעבד
אליה מדוע את הולכת אליו
ועליהם היום לא חדש ולא שבת וגו',
קטיגוריא. ומיכן אנו למדין
דבעינן תלתין בעמידה כמו תלתין בישיבה. והלין דמחמרין ועבדין תלתין כד יתבי, ותלתין בלחש ותלתין על הסדר. בירושל'
מכלל דבחדש ושבת חייב. ואקשינן והא ברגל אמרנו. ופרקינן אם רבו שרוי במקום קרוב לו, חייב להקביל פניו בכל חדש
כתב מאה פעיות פעתה אמיה דסיסרא, ואילין עשר (או) אינון כשגומרין כל התפלה קל תקועייא דיחידאה מתבעי למחוי
ושבת, ואם הוא במקום רחוק חייב להקבילו ברגל. כתיב אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אלהם וגו', מלמד כי הכהנים
עשרה תשר"ת תש"ת תר"ת והן מאה. א"ר יצחק אין דנין לאדם אלא לפי מעשיו של אותה שעה שנאמר [כי] שמע אלהים
הוזהרו שלא להיטמות ולא ישראל. ואפי' הכהנים לא הוזהרו אלא בטומאת מת שהיא חמורה, אבל בטומאה קלה לא הוזהרו,
(את) [אל] קול הנער באשר הוא שם. ואע"פ שגלוי וידוע כי כשיגדל יצא לתרבות רעה. ירושל[מי] ר' יהושע בן לוי אמר
שאילו הוזהרו בטומאה קלה היה למקרא ל(מ)פרש להם אזהרה בטומאה קלה, וכל שכן בטומאה חמורה, אלא ודאי מדכתיב
מהאי קרא אם זך וישר היית אין כתיב, אלא אם [זך] וישר אתה, עכשיו. ג' דברים מזכירין עונותיו של אדם קיר נטוי ליפול.
אזהרתם בטומאת מת שהיא חמורה, בטומאה קלה לא הוזהרו. ואם הכהנים לא הוזהרו בטומאה קלה קל וחומר ישראל. ומה
כלומר רעוע, והולך זה ויושב תחתיו, סומך בזכיותיו להינצל. וכן המעיין בתפילה שתתקבל ותבוא שאלתו וסומך בצדקתו.
ת"ל ובנבלתם לא תגעו, אלא ש"מ שכל ישראל הוזהרו להיטהר אפי' מטומאה קלה ברגל. מיכן אמרו חכמים שחייבין ישראל
וכן המוסר דין על חבירו, כלומר אני צדיק ומוסר דינו להיפרע ממך. אלו כולן מזכירין עונותיו של אדם, שאומרים לפניו מה
לטהר עצמם ברגל בבואם ליראות לפני ה'. א"ר יוחנן ג' ספרים נפתחין בראש שנה, אחד של צדיקים גמורים, ומיד נכתבין
זכיותיו של זה שעושה כך, והלא יש בידו עון כך וכך. ד' דברים מקרעין גזר דינו של אדם ואלו הן צדקה שנאמר וצדקה
לאלתר לחיים. ואחד של רשעים גמורין, נכתבין לאלתר למיתה. ואחד של בינונים, תלוי מראש שנה עד יום הכפורים, זכו
תציל ממות. צעקה שנאמר ויצעקו אל ה' בצר להם וגו'. שנוי השם דכתיב לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה, וברכתי
ועשו תשובה נכתבין לחיים, לא זכו לעשות תשובה נכתבים למיתה. א"ר אבין מאי קרא ימחו מספר חיים. כלומר אפי' אם
אותה וגם נתתי ממנה לך בן. שנוי מעשה שנאמר וירא אלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה. ויש אומרים אף שנוי
היו צדיקים ונכתבו לחיים וחזרו לרשעות, ימחו מאותו הספר של חיים שנכתבו בכלל הספר של צדיקים. ועם צדיקים מהם
מקום שנאמר ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך וגו', והדר ואעשך לגוי גדול. ואידך וכו'. חייב אדם להקביל
אל יכתבו, זה ספר בינוניים, אילו יכתבו בספר המחויים והן הרשעים. תניא בית שמיי אומרים ג' כיתות ליום הדין כול', עד