ג: ארבעה ראשי שנים פרק ראשון ראש השנה
רבינו חננאל
מסורת הש"ס
למנינא
אחרינא. לשום מעשה שהיה ובירושלמי דוחה דלעולם
ויבא חנני. מירושלים בא שכבר עלו בני הגולה מימות כורש והיו
א) ב)
מותיב רב יוסף ביום
מניסן מנינן והאי דקאי בכסליו וקרי ליה שנת עשרים
שם בימיו ובימי אחשורוש וארתחשסתא זהו דריוש שאחר אחשורוש
עשרים וארבעה לחדש
ג) ד)
בששי בשנת שתים
וקאי בניסן כו' (א) בירושלמי גרס התיב ר' יצחק והכתיב ויהי באחת
שנבנה הבית בשנת שתים לדריוש והרבה נשארו בבבל ונחמיה בן
❖
ה)
לדריוש המלך, [וכתיב]
חכליה היה שר המשקים למלך בשושן הבירה: בששי בשנת שתים.
ושש מאות שנה וגו' ותני
עלה שנת המבול אינה עולה
בשביעי בעשרים ואחד
לחדש היה דבר ה' אל חגי
שניהם בנבואת חגי. נבדק במקרא
מן המנין תפתר כר"א דאמר בתשרי
וגו', ואם איתא דמתשרי
תורה אור השלם
ולא נמצא כתוב בפסוק שני בשנת
נברא העולם והכתיב ויהי
למנינא אחרינא הוא
אמר רב פפא שנת
מנינן להו בשביעי בשנת
שתים אך י"ל שלפסוק של מעלה
בחדש ניסן שנת עשרים ונאמר
1. דִּבְרֵי נְחֶמְיָה בֶּן
עשרים שנת עשרים לגזירה שוה מה התם
שלש מיבעי ליה למימר.
ופירק ר' אבהו כורש מלך
ויהי בחדש כסליו שנת עשרים תפתר
הימנו קאי שכתוב בו בשנת שתים:
חֲכַלְיָה וַיְהִי בְחֹדֶשׁ
לארתחשסתא אף הכא לארתחשסתא
כשר היה מנו לו כמלכי
כִּסְלֵיו שְׁנַת עֶשְׂרִים וַאֲנִי
כורש מלך כשר היה. כלומר על שם
כר"א דאמר כל שנה שלא נכנסו
ישראל מניסן. ואתקיף רב
וממאי דמעשה דכסליו קדים דילמא מעשה
הָיִיתִי בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה:
לה ל' יום אין מונין אותה שנה שלימה
שהיה כשר קראוהו כורש ושמו מעיד
יוסף על הא דר' אבהו,
נחמיה א א
דניסן קדים לא ס"ד דתניא דברים שאמר
2. וַיְהִי בְּחֹדֶשׁ נִיסָן שְׁנַת
חדא דא"כ מפני שהיה
ופריך והא כתיב ויהי בחדש
עליו לפיכך מנו לו כמלכי ישראל:
מלך כשר מנו לו כמלכי
עֶשְׂרִים לְאַרְתַּחְשַׁסְתְּא
חנני לנחמיה בכסליו אמרן נחמיה למלך
חדא. דאם מניסן מנינן קשו קראי
הראשון בשנה השנית באחד לחדש
ישראל מניסן, קשו קראי
הַמֶּלֶךְ יַיִן לְפָנָיו וָאֶשָּׂא
בניסן דברים שאמר חנני לנחמיה בכסליו
אהדדי: באותו זמן לשנה הבאה.
הוקם המשכן וא"ת שנה שלישית היא
אהדדי, וכי פעם מונין
אֶת הַיַּיִן וָאֶתְּנָה לַמֶּלֶךְ
לו מניסן ופעם מונין לו
וְלֹא הָיִיתִי רַע לְפָנָיו:
שנאמר דברי נחמיה בן חכליה ויהי בחדש
ולא מנאה אלא שניה ע"י שלא נכנסו
ע"כ שביעית היא לו ממה נפשך:
1
מתשרי, דהא הני קראי
נחמיה ב א
וכתיב בעזרא ויבא ירושלם בחדש
לה שלשים יום דאין מונין אותה
כסליו שנת עשרים ואני הייתי בשושן הבירה
3. בְּיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה
דקא מפרש רב חסדא
החמישי היא שנת השביעית למלך. ואי
שנה שלימה כלומר אם תרצה לדחות
מראין כי מתשרי מנו
לַחֹדֶשׁ בַּשִּׁשִּׁי בִּשְׁנַת
ויבא חנני אחד מאחי הוא ואנשים מיהודה
לארתחשסתא והוא דריוש,
שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְ:
מנו לו מניסן שמינית היא: ועוד.
ששנה שלישית היתה ולא מנאה אלא
ואשאלם על היהודים הפליטה אשר נשארו
והכא קאמרת מניסן מנו
חגי א טו
שניה שלא נכנסו לה ל' יום והכתיב
אנן בדריוש קיימינן ואת אמרת כורש
4. בַּשְׁבִיעִי בְּעֶשְׂרִים
ליה, קשו קראי אהדדי.
מן השבי ועל ירושלם ויאמרו לי הנשארים
מלך כשר היה: הוא כורש כו'.
ויהי בשנה השנית בחדש השני
ועוד כתיב לגבי דריוש
וְאֶחָד לַחֹדֶשׁ הָיָה דְּבַר יְיָ
אשר נשארו מן השבי שם במדינה ברעה
עצמו, ושיציא ביתא דנא
בְּיַד חַגַּי הַנָּבִיא לֵאמֹר:
[בעשרים בחדש] נעלה הענן מעל
אף דריוש שאחר אחשורוש נקרא
עד יום תלתא לירח
חגי ב א
גדולה ובחרפה וחומת ירושלם מפורצת
כורש: החמיץ. נעשה רשע
משכן והא איתא בשתא חמשין יומין
5. וְשֵׁיצִיא בַּיְתָה דְנָה עַד
אדר דהיא שנת שית
ושעריה נצתו באש אמרן נחמיה למלך
(למלכו) [למלכות] דריוש
ואין מונין אותה שנה שלימה:
כשעלה עזרא כבר החמיץ:
יוֹם תְּלָתָה לִירַח אֲדָר דִּי
מלכא, ותני עלה באותו
שנת
הִיא שְׁנַת שֵׁת לְמַלְכוּת
עשרים לארתחשסתא המלך
ומי החמיץ. כשעלה עזרא:
בניסן שנאמר ויהי בחדש ניסן שנת עשרים
2
הזמן, כלומר באדר לשנה
דָּרְיָוֶשׁ מַלְכָּא:
יין לפניו.
והכתיב. באגרת ששלח ביד
פשטיה דקרא
הבאה עלה עזרא מבבל
עזרא ו טו
לארתחשסתא המלך יין לפניו ואשא את
6. וַיָּבֹא יְרוּשָׁלִַם בַּחֹדֶשׁ
וגלותו עמו, וכתיב ויבא
משמע דהאי עובדא דנחמיה בפני
עזרא לפחות שהיו לו בארץ יהודה:
היין ואתנה למלך ולא הייתי רע לפניו
ירושלם בחדש החמישי
הַחֲמִישִׁי הִיא שְׁנַת
ארתחשסתא המלך (ב) היה דהוא דריוש
ומה
היא שנת השביעית למלך,
ויאמר לי המלך מדוע פניך רעים ואתה
הַשְּׁבִיעִית לַמֶּלֶךְ:
❖
בן אסתר שנבנה הבית בימיו
ואם איתא דמניסן מנינן
עזרא ז ח
אינך חולה אין זה כי אם רע לב ואירא הרבה מאד ואומר למלך המלך לעולם
ליה קאי באדר בשנת שית,
אבל אי אפשר לומר כן דהא בשנת
הגיע ניסן הנה נכנסה
יחיה מדוע לא ירעו פני אשר העיר בית קברות אבותי חרבה ושעריה אוכלו
שיתא למלכות דריוש נבנה הבית
שנה שביעית בניסן אחר
הגהות הב"ח
באש ויאמר לי המלך על מה זה אתה מבקש ואתפלל אל אלהי השמים ואומר
כדכתיב ושיציא ביתא דנא ובסמוך
עוד נכנסה שנה שמינית,
(א) תוס'
ואם איתא דמניסן מנינן
למלך אם על המלך טוב ואם ייטב עבדך לפניך אשר תשלחני אל יהודה
מייתי לה והך עובדא דהכא בשנת
וה"ג
לדריוש עצמו, בחדש
עשרים הוה ד)[דכבר היו ישראל בהשקט
[אל] עיר קברות אבותי ואבננה ויאמר לי המלך והשגל יושבת אצלו עד מתי
החמישי שנה שמינית
בראשון בא'
ובבטחה] ועוד דבסמוך פריך רב
הוא ליה למכתב. ועוד
יהיה מהלכך ומתי תשוב וייטב לפני המלך וישלחני ואתנה לו זמן מתיב
לחדש
מי דמי התם כורש,
יוסף לר' אבהו דאמר מניסן מנינן
(ב) ד"ה
רב יוסף 3 ביום עשרים וארבעה לחדש בששי בשנת שתים לדריוש
כלומר הוא היה מלך
למלכי ישראל א"כ קשו קראי אהדדי
כשר, ולו לכורש מנו לו
וכתיב בשביעי (בשנת שתים) בעשרים ואחד לחדש ואם איתא בשביעי
4
היה
מניסן כמלכי ישראל, הכא
הוה ליה לאקשויי מהאי קרא גופיה
(ג) בא"ד
בשנת ג' מיבעי ליה אמר ר' אבהו כורש מלך כשר היה לפיכך מנו לו
דריוש. ופרקינן תנא הוא
דשנת עשרים לחדש (ג) תשרי קא
דמתשרי
כורש הוא דריוש הוא
כמלכי ישראל מתקיף לה רב יוסף חדא דא"כ קשו קראי אהדדי דכתיב
חשיב וצריך לפרש דהכי קאמר קרא
(ד) בא"ד
ארתחשסתא. מכל מקום
שהאומות היו
ושיציא ביתא דנא עד יום תלתא לירח אדר די היא שנת שית למלכות
קשו קראי אהדדי. ופריק
שנת עשרים לארתחשסתא דהוא כורש
5
(ה) ד"ה
ר' יצחק לא קשיא כאן
ראשון של פקידת המלך דריוש הביא
דריוש מלכא ותניא באותו זמן לשנה הבאה עלה עזרא מבבל וגלותו עמו
קודם שהחמיץ, כלומר
יין לפניו דהוא דריוש בן אסתר
בשביעי
שלש ארבע שנים מנו
וכתיב 6 ויבא ירושלם בחדש החמישי היא שנת השביעית למלך ואם איתא
(ו)
בא"ד
לו מניסן, ומשנה ששית
ומעשה הזה בשנה שלישית למלכותו
שנת השמינית מיבעי ליה ועוד מי דמי התם כורש הכא דריוש תנא הוא כורש
צבאות
ולמעלה כיון שהחמיץ מנו
כדכתיב באדין בטלת
(ז)
בא"ד
לו מתשרי. ואתקיף עלה
הוא דריוש הוא ארתחשסתא כורש שמלך כשר היה ארתחשסתא על שם
עבידת בית אלהא וגו' עד שנת תרתין
ובשביעי
רב כהנא והא הני קראי
מלכותו ומה שמו דריוש שמו מ"מ קשיא א"ר יצחק לא קשיא כאן קודם
מפרשי דבבנין הבית הוו
לדריוש מלך פרס ובשנת שלש למלכו
עסקי, ומי החמיץ קודם
שהחמיץ כאן לאחר שהחמיץ מתקיף לה רב כהנא ומי החמיץ והכתיב
דבר נחמיה לפני המלך על חומת
שיבנה הבית, והא כתיב
ומה
ירושלים המפורצת כדכתיב בעזרא
והיא היתה שנת עשרים לכורש הראשון כדאי' במגילה פרק קמא תלת דכורש וארביסר דאחשורוש ושתים דדריוש בן אסתר
ובשלישית בקש נחמיה על בנין העיר ומיהו יש לפרש דקרא כפשטיה דבשנת שתים לדריוש התחילו לבנות הבית ונגמר הבנין בשנת
שש למלכותו ולא בנו חומת העיר ושעריה כי אם בנין בית המקדש לבדו והיו נתונים ברעה גדולה ובחרפה לפי שהעכו"ם
(ד) שוללים אותם עד שנת עשרים לדריוש שבקש על חומת העיר עד שעלתה ארוכה לחומת ירושלים כדמוכחי קראי אך בבנין
ביום
הבית לא נתעסקו שכבר היו בנוי: עשרים וארבעה לחדש בששי בשנת שתים לדריוש (ה) ובשביעית בעשרים ואחד לחדש היה דבר
ה'. תרי קראי נינהו זה אחר זה מיד בנבואה של חגי ואין מפורש שם מה היה בעשרים וארבעה לחודש בששי ואע"פ שהוא תחלת פרשה
צ"ל דקאי אפרשה קמייתא דכתיב לעיל מינה ויבאו ויעשו מלאכה בבית ה' (ו) אלהיהם כלומר ביום עשרים וארבעה לחודש בששי דבאותו
יום התחילו לסתת באבנים ולנסר בעצים (ז) ובשביעית בעשרים ואחד לחדש היה דבר ה' אל חגי לזרזם להתחזק על המלאכה:
באותו זמן לשנה הבאה עלה עזרא מבבל וגלותו עמו. דהכי מוכחי קראי כדכתיב ושיציא ביתא דנא לירח אדר וכתיב בתריה
דעבדו חנוכת הבית ואחר כך עבדו פסח ה) (ואמר) [ואי מניסן מנינן] כשעשה פסח היה שנה שביעית וכתיב בתריה אחר
הדברים האלה במלכות ארתחשסתא וכתיב הוא עזרא עלה מבבל וכתיב ויבא ירושלם בחודש החמישי היא שנת השביעית למלך
וכתיב באחד לחדש הראשון הוא יסוד המעלה מבבל והיינו באותו הזמן לשנה הבאה וסמוך לאדר היה ואי מניסן מנינן על כרחך
היה שנה שמינית: הוא כורש הוא דריוש הוא ארתחשסתא. שלשתן כתובים בחד קרא לעיל מקרא דושיציא ביתא דנא והכי כתיב
ושבי יהודאי בנין ומצלחין בנבואת חגי נביאה וזכריה בר עדוא ובנו ושכללו מן טעם אלהא ישראל ומטעם כורש ודריוש וארתחשסתא מלך
פרס וכתיב ושיציא ביתא דנא עד יום תלתא לירח אדר דהיא שנת שית לדריוש מלכא: וארתחשסתא על שם מלכותו. ואף כורש
הראשון שנקרא ארתחשסתא כדפרישית לעיל כמו כן היינו על שם
מלכותו:
בשביל