ארבעה ראשי שנים פרק
ראשון ראש השנה יז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ועליהם
אמר דוד אהבתי. דכתיב ביה אפפוני חבלי מות וכתיב
ומצפצפים. צועקים ובוכים מתוך יסורין שעה אחת ועולין: מטה
צה א
א)
ב)
כלפי חסד. הואיל ומחצה על מחצה הם מטה את ההכרע לצד זכות
דלותי ולי יהושיע כשהוא דל במצות רב חסד מטה
צו ב
ג)
ואין יורדין לגיהנם: בגופן. לקמיה מפרש: המינין. האנשים ט) אשר
ומושיע כדדרשינן לקמן אי נמי מלשון דלה דלה לנו שמעלהו
ד)
ג
הפכו דברי אלהים חיים לרעה
כגון צדוקים ובייתוסים י):
מבור עמוק וכתיב בתריה
שובי נפשי למנוחיכי וגו'
ה)
צז ד
ו)
והמסורות. מלשינים שמוסרים ממון
והדר אתהלך בארצות החיים:
המינים.
ישראל ביד העובדי כוכבים:
פליגי בה רב אחא
ומצפצפין ועולין שנאמר והבאתי את
1
ז)
❖
אפיקורוס. מבזה תלמידי חכמים כ):
ורבינא בפרק אין
ח) ט)
השלישית באש וצרפתים כצרוף את הכסף
י)
שכפרו בתורה. האומרים אין תורה
מעמידין (מהו מין) [ס"א]:
ובחנתים כבחון את הזהב הוא יקרא בשמי
כי לית להו תקנה ברוב עוונות.
מן השמים: ושפירשו מדרכי ציבור
כ) ל)
ואני אענה אותו ועליהם אמרה חנה 2ה' ממית ואית בהו עון דפושעי ישראל
מוסף רש"י
❖
לא גרסינן דהיינו כל הני דלעיל. והך
ומחי' מוריד שאול ויעל ב"ה אומרים ורב חסד
אימתי אני אהובה
בגופן והא דאמר לעיל רשעים
מתני' בסדר עולם והכי גרסינן ליה
לפניך.
מטה כלפי חסד ועליהם אמר דוד 3 אהבתי
דהיינו רובן עוונות נכתבים
התם שפירשו מדרכי הצבור כגון
תורה אור השלם
כי ישמע ה' את קולי ועליהם אמר דוד כל
המינין והמסורות כו'. מדרכי צבור
ונחתמים לאלתר לגיהנם אע"ג
לי
(רשב"ם פסחים קיח:)
נאה להושיע.
1. וְהֵבֵאתִי אֶת
מדרכי ישראל: ושנתנו חיתיתם.
הפרשה כולה דלותי ולי יהושיע פושעי
דכתיב בקרא לדראון עולם לא שלא
הַשְּׁלִשִׁית בָּאֵשׁ וּצְרַפְתִּים
לקמן מפרש: וצורם. כמו וצורתם:
יהא להם תקנה אלא נדונים שנים
ישראל בגופן ופושעי אומות העולם בגופן
(שם) כובשו.
כִּצְרֹף אֶת הַכֶּסֶף
שפשטו ידיהם בזבול. שהחריבו
עשר חדש ועולים והא דאמר בפרק
וּבְחַנְתִּים כִּבְחֹן אֶת הַזָּהָב
יורדין לגיהנם ונידונין בה י"ב חדש לאחר י"ב
הוּא יִקְרָא בִשְׁמִי וַאֲנִי
בהמ"ק בעוונם: בני מחוזא. מעונגים
הזהב שלשה יורדים
חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן
אֶעֱנֶה אֹתוֹ אָמַרְתִּי עַמִּי
ושמינים היו: ומקריין בני גיהנם.
ואינם עולים היינו לאלתר והא דאמר
(ערכין ח:) נושא.
הוּא וְהוּא יֹאמַר יְיָ
תחת כפות רגלי צדיקים שנא' ועסותם
(א)
4
כך יקראו להם: והאמרת לית להו
ריש לקיש בסוף חגיגה
זכריה יג ט
אֱלֹהָי:
❖
רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם
2. יְיָ מֵמִית וּמְחַיֶּה מוֹרִיד
(שם)
תקנתא. דנעשין אפר והכא וצרפתים
פושעי ישראל אין אור של גיהנם
שְׁאוֹל וַיָּעַל:
אבל המינין והמסורות והאפיקורסים שכפרו
כצרוף את הכסף שימרקו יסוריהן
שולט בהן הא אמר עלה בריש עושין
א
שמואל א ב ו
3. אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע יְיָ
בתורה ושכפרו בתחיית המתים ושפירשו
את עוונם: דלה אני במצות.
פסין דנחית
רבינו חננאל
אֶת קוֹלִי תַּחֲנוּנָי:
אברהם ומסיק להו:
כגון בינוניים שאין זכיותיהן מכריעין
מדרכי צבור ושנתנו חיתיתם בארץ חיים
תהלים קטז א
ועליהם אמרה חנה ה'
קרקפתא דלא מנח תפלין.
לתלות להם בזכותם: ולי יהושיע.
4. וְעַסּוֹתֶם רְשָׁעִים כִּי
ממית ומחיה, ממית
ושחטאו והחטיאו את הרבים כגון ירבעם
הרשעים ומחייה הצדיקים.
להטות כלפי חסד: אמר רב יהודה
אם עוסק בתורה
יִהְיוּ אֵפֶר תַּחַת כַּפּוֹת
בן נבט וחביריו יורדין לגיהנם $ ונידונין בה
מוריד שאול ויעל בינוניים
רַגְלֵיכֶם בַּיּוֹם אֲשֶׁר אֲנִי
גרסינן ולא גרסינן דאמר: כובש.
כמניח תפלין דמי דאמר במכילתא
אינם צדיקים, פירוש לגבי
לדורי דורות שנאמר 5 ויצאו וראו בפגרי
עֹשֶׂה אָמַר יְיָ צְבָאוֹת:
העוסק בתורה פטור מן התפלין
את כף
המאזנים
של זכות ומכריעין
מלאכי ג כא
הרשעים הבינוניים צדיקים
האנשים הפושעים בי וגו' גיהנם כלה והן
5. וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי
מהן, הן. ובית הילל
את העונות: יכבוש עונותינו.
ורבינו תם מפרש דהכא כשהמצוה
אומרים בינוניים אין יורדין
הָאֲנָשִׁים הַפֹּשְׁעִים בִּי כִּי
אינן כלין שנאמר 6 וצורם לבלות שאול
יכרעו בו: נושא. מגביה כף מאזנים
בזויה עליו שמגונות עליו רצועות
לג≈הנם, אלא ורב חסד מטה
תוֹלַעְתָּם לֹא תָמוּת
(מזבול לו) וכל כך למה מפני שפשטו
של עון: מעביר ראשון ראשון. עון
של תפלין שבראשו אבל אם ירא
כלפי חסד, מכריע החסדים
וְאִשָּׁם לֹא תִכְבֶּה וְהָיוּ
על העונות. כלומר מרבה
דֵרָאוֹן לְכָל בָּשָׂר:
ידיהם בזבול שנאמר מזבול לו ואין זבול אלא
להניח משום דבעינן גוף נקי
שבראשונים הבאים לתתם לכף
ישעיהו סו כד
החסדים והוא מטי כלפי
כאלישע בעל כנפים כדאיתא בריש
מעבירו ושומטו
שאם היו מחצה
בית המקדש שנאמר בנה בניתי בית זבול
6. כַּצֹּאן לִשְׁאוֹל שַׁתּוּ
חסד, כלומר אם עוונותיו
7
על מחצה כיון שחסר אחד מהן
במה טומנין והוא
כנגד זכיותיו מחצה
מָוֶת יִרְעֵם וַיִּרְדּוּ בָם
לך ועליהם אמרה חנה ה' יחתו מריביו
8
ומחצה. ובמחצה של
יְשָׁרִים לַבֹּקֶר וְצוּרָם
יכרעוהו הזכיות וכך היא המדה:
דואג כל שעה שמא לא יוכל להזהר
א"ר יצחק בר אבין ופניהם דומין לשולי
עונות, אין בכלל[ם] עון
לְבַלּוֹת שְׁאוֹל מִזְּבֻל לוֹ:
ועון עצמו אינו נמחק. אלא מונח
לשמרה בטהרה ובקדושה הא ודאי
פושעי ישראל בגופן,
תהלים מט טו
קדירה ואמר רבא ואינהו משפירי שפירי
7. בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל
והן שלא לבשו תפלין
לצד אחד דאי איכא רובא עוונות
אין עליו דין פושעי ישראל בגופן
בני מחוזא ומקריין בני גיהנם אמר מר ב"ה
מעולם, בהן הקב"ה מטי
לָךְ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ
(ב) בהדיה ההוא עון מתחשב
וכל הני דשמעתין בשלא עשה
עוֹלָמִים: מלכים א ח יג
כלפי חסד. אבל אם
אומרים ורב חסד מטה כלפי חסד והכתיב
בהדייהו למנות עם רשעים גמורים:
תשובה אבל עשה תשובה אמרינן
8. יְיָ יֵחַתּוּ מְרִיבָיו עָלָיו
.יש בכללם זה העון,
והבאתי את השלישית באש התם בפושעי
לא סגיא להו מגיהנם,
המעביר על מדותיו. שאינו מדקדק
ביומא דתשובה תולה
בַּשָּׁמַיִם יַרְעֵם יְיָ יָדִין
ועליהם נאמר והבאתי
אַפְסֵי אָרֶץ וְיִתֶּן עֹז
למדוד מדה למצערים אותו ומניח
ומיתה ממרקת:
ישראל בגופן פושעי ישראל בגופן והא
את השלישית באש וגו'.
לְמַלְכּוֹ וְיָרֵם קֶרֶן
אמר רב בעבירה.
מדותיו והולך לו כמו אין מעבירין
בעריות
מְשִׁיחוֹ: שמואל א ב י
ואם רב עוונות ובכללם
אמרת לית להו תקנתא כי לית להו תקנה
9. לָכֵן יְרֵאוּהוּ אֲנָשִׁים
עון פושעי ישראל בגופן
על המצות אין מעבירין
שכן בן נח מוזהר עליו
ברוב עונות הכא מחצה עונות ומחצה זכיות
והן קרקפתא דלא מנח
לֹא יִרְאֶה כָּל חַכְמֵי לֵב:
על האוכלין מניחן
כדאיתא בפ' ארבע מיתות
תפלין מעולם ואפילו פעם
איוב לז כד
ב ואית בהו נמי עון דפושעי ישראל בגופן
והולך לו: מעבירין לו על כל פשעיו.
:
01. יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבֹּשׁ
אחת, נידונים בגיהנם י"ב
לא סגיא ליה דלאו והבאתי את השלישית
חודש, ואח"כ גופן כלה
עֲוֹנֹתֵינוּ
וְתַשְׁלִיךְ
אין מדת הדין מדקדקת אחריהן אלא
בתחלה
וגם נשמתן נשרפת ורוח
בִּמְצֻלוֹת יָם
כָּל
באש ואם לאו ורב חסד מטה כלפי חסד
מנחתן והולכת: צביתו ליה זוודתא.
מפזרתן תחת כפות רגלי
חַטֹּאותָם: מיכה ז יט
ועליהן אמר דוד אהבתי כי ישמע ה' דרש רבא מאי דכתיב אהבתי כי
11. מִי אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא
הכינו לו צדה לדרך. מה היא צידת
הצדיקים שנא' ועסותם
3
רשעים כי יהיו אפר תחת
עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע
המתים תכריכין: איתפח. נתרפא:
ישמע ה' אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע אימתי אני אהובה
כפות רגליכם. אבל המינין
לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ לֹא
הכי הוה. מיתה נקנסה עלי: לא
לפניך בזמן שאתה שומע קול תחנוני דלותי ולי יהושיע אע"פ שדלה אני
והמשומדין והאפיקורסין
הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ כִּי חָפֵץ
❖
מוקים במיליה. אינו מעמיד על
חֶסֶד הוּא: מיכה ז יח
ושכפרו בתורה ובתחיית
מן המצות לי נאה להושיע פושעי ישראל בגופן מאי ניהו אמר רב קרקפתא
ג
המתים ושפרשו מדרכי
לא תקומו בהדיה. לא
מדותיו:
דלא מנח תפלין פושעי אומות העולם בגופן אמר רב בעבירה ושנתנו
[תיבור] [ציבור]. ושנתנו
תדקדקו אחריו: אליה. שמינה
חיתיתם בארץ החיים והן
הגהות הב"ח
חיתיתם בארץ חיים אמר רב חסדא זה פרנס המטיל אימה יתירה על הצבור
הפרנסין שמטילין אימה
יש כאן וקוץ בה כלומר דבר
(א) גמרא ונעשין
שלא לשם שמים א"ר יהודה אמר רב ד כל פרנס המטיל אימה יתירה על
יתירה על הציבור .שלא
תנחומין
יש כאן אבל יש בתוכה
עפר (ב) רש"י
לשום שמים, ושחטאו
הצבור שלא לשם שמים אינו רואה בן תלמיד חכם שנאמר לכן יראוהו
דבר קשה שאינו שוה לכל :
9
ל)
והחטיאו את הרבים כגון
שאם לא
ירבעם וחביריו כול'. אמר
אנשים לא יראה כל חכמי לב בית הלל אומרים ורב חסד מטה כלפי חסד
למי
יכריעו הזכיות עכשיו
רב פרנס המטיל אימה
היכי עביד רבי אליעזר אומר כובשו שנאמר ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו ר' יוסי בר חנינא אמר נושא
ויהי' מחצה על מחצה
01
יתירה על הצבור שלא
נמצא דרוב עוונות הוה
לשום שמים אינו רואה בן
שנאמר 11 נושא עון ועובר על פשע תנא דבי רבי ישמעאל מעביר ראשון ראשון וכן היא המדה אמר רבא
❖
חכם, שנאמר לכן יראוהו
ועון עצמו אינו נמחק דאי איכא רובא עונות מחשיב בהדייהו (רבא אמר) כל המעביר על מדותיו
אנשים. כלומר אם הוא
נותן יראתו על אנשים
מעבירין לו על כל פשעיו שנאמר נושא עון ועובר על פשע למי [א] נושא עון למי שעובר על
ועל הנשים והן מתייראין
גליון הש"ס
פשע רב הונא בריה דרב יהושע חלש על רב פפא לשיולי ביה חזייה דחליש ליה עלמא אמר להו
ממנו לא יראה כל חכמי
גמ' ונידונין בה לדורי
לב. מטה כלפי חסד היכי
צביתו ליה זוודתא לסוף איתפח הוה מיכסיף רב פפא למיחזייה א"ל מאי חזית אמר (ליה) אין הכי הוה
❖
דורות.
עביד. ר' אליעזר אומר
ואמר להו הקב"ה הואיל ולא מוקים במיליה לא תקומו בהדיה שנאמר נושא עון ועובר על פשע למי נושא
כובש, כלומר משקעו,
כדכתיב יכבוש עונותינו
עון לעובר פשע 11 לשארית נחלתו אמר רבי אחא בר חנינא אליה וקוץ בה לשארית נחלתו ולא לכל נחלתו
ותשליך. ר' יוסי בר חנינא
הגהות הגר"א
למי
אומר נושא, כלומר נושא
[א] גמ'
העונות ומכריעין הזכיות, שנאמר נושא עון. ר' יוחנן אומר מעבירן, שנאמר ועובר על פשע. תניא דבי ר' ישמעאל מעביר ראשון ראש[ון] וכך היא המידה. פירוש אדם ישר תמים בדרכיו אם נכשל בחט[א] ועדיין
לא בא חט[א] על ידו (מעידו) [מעודו], אותו החט[א] אין הקב"ה כותבו עליו [אלא] מעבירו. וכך [היא] מידתו של הקב"ה שלא לחייבו מבתחלה כדכתיב פעמים שלש עם גבר. אמר רבא ועון עצמו אינו נמחק.
כלומר, אלא תלוי ועומד עד שעת מיתתו, ואם נמצאו זכיותיו מרובים מעוונותיו, עברו כל עוונותיו ראשון ראשון והלך במחיצתן של צדיקים. ואם רוב עוונות נמצאו, מתחשב גם הראשון התלוי ועומד בכלל
העוונות שעשה אחר כך. וקיימא לן דהני כולהו בזמן שמת בלא תשובה, אבל אם מת בתשובה לא. פירו' [אחר] וכך היא המידה, היא המידה הששית שבפרשת ויעבור שנקראו שלש עשרה מידות, וזו היא
שכתובה ורב חסד. בית הילל אומרים רב חסד מטה כלפי חסד. ופירש דבי ר' ישמעאל מעביר עון ראשון ראשון ומתרבה החסד. אמר רבא ועון עצמו אינו נמחק, אלא עומד. ואם עשה תשובה גמורה אין מזכירין
לו שום [עון] מעוונותיו, שנאמר ורשעת הרשע לא יכשל בו ביום שובו מרשעו, אלא הקב"ה מוחל לו כל עונותיו ונותנו במחיצתן. אמר רבא המעביר על מידותיו מעבירין לו על פשעיו שנאמר נושא עון, למי
נושא עון, למי שעובר על פשע, לרעהו (עובר על פשע). לשארית נחלתו, למי שמשים עצמו כשיריים, כמו אדם טפל ולא כעיקר. רב הונא חלש, ואמר רב פפא צביתו ליה זוודתא, כלומר הכינו לו תכריכין.
לסוף נתרפא, והוה רב פפא מיכסיף לראותו, מפני שהזכיר עליו צורכי המתים. אמר ליה אין הכי הווה, כלומר חשוב למיתה הייתי, מיהו ביקשתי רחמים, ונאמר מלפני הק' למלאך המות בשביל זו הוספנו לו
שנים לחיות כיון שהוא מעביר במדותיו. וזו ממידות הבורא שגזר גזרה על האדם, ואם ישוב מרעתו ויעשה תשובה שלימה הק' מקבלו ומבטל הגזירה, ואינו עומד על מידותיו, אף אתה (הר' יחור) [תעשה] כך.