ארבעה ראשי שנים
פרק ראשון ראש
השנה יח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כאן
קודם גזר דין. בפרק בתרא דנדה משני נמי
לגרדום. בית וועד שדנים בו נפשות להריגה: ודינם שוה. שניהם
צט א
א) ב)
ג)
נתפשו על דבר אחד: זה ירד. מן המטה: זה ניצול. מן הוועד:
הכי והוה מצי לשנויי כדאמר להו קב"ה למלאכי השרת
תפלה שלימה. נתכוון: אביי ורבא מדבית עלי אתו כך שמעתי.
בפ' מי שמתו ולא אשא פנים לישראל אני אמרתי
ק ב
ובשחיטת חולין פרק הזרוע אשכחן דרבא לאו כהן הוא
ואכלת ושבעת וברכת והם דקדקו עד כזית עד כביצה ומיהו גם זה
❖
ד)
ושמא אמו מבית עלי היתה. ויש
אמת שאף לישראל אינו נושא פנים
אלא קודם גזר דין: רבה ואביי
ה)
גורסין רבה ואביי ומפרשי לה ברבה
כאן קודם גזר דין כאן לאחר גזר דין הכא
ו)
רבינו חננאל
מדבית עלי קאתו. רבא חבירו של
בר נחמני: ויחיד אימת. מצוי לו
ז)
נמי ביחיד וגזר דין
דיחיד תנאי היא
ח)
ואסיקנה גזר דין דיחיד נמי
דכתיב בהמצאו: כנגד עשרה לגימות.
אביי לא הוה כהן כדמוכח בפ'
דתניא היה רבי מאיר אומר שנים שעלו
ט)
שאינו נקרע אע"פ שעשה
עשרה עבדים שלח לו דוד כדמפרש
הזרוע והכא רבה
י)
תשובה, תנאי היא. כלומר,
למטה וחוליין שוה וכן שנים שעלו לגרדום
בקרא ונתן להם סעודה
חבירו של רב חסדא וכן משמע נמי
יש מי שאומר והוא ר'
לידון ודינן שוה זה ירד וזה לא ירד זה ניצל
מאיר, שהתשובה מבטלת
אחת לפיכך נתלו לו עשרה ימים:
בפרק בתרא דמו"ק
כ)
אפילו גזר דין דיחיד, ור'
וזה לא ניצל מפני מה זה ירד וזה לא ירד
רב נחמן אמר אלו עשרה ימים כו'.
דאמר רבא חיי בני ומזוני לא בזכותא
ל)
אלעזר חולק עליו. פיר'
זה ניצל וזה לא ניצל זה התפלל ונענה וזה
מ) נ)
שהמתין לו הקב"ה שישוב ולא שב:
תליא מילתא אלא במזלא תליא
גרדו[ם] מושב השופט
כ[ש]יושב לשפוט. ר'
בר"ה כל באי עולם כו' כבני אמרנא.
התפלל ולא נענה מפני מה זה נענה וזה לא
מילתא דהא רבה ורב חסדא תרוייהו
יצחק אמר לעולם יפה
צדיקים גמורים הוו מר מצלי ואתי
ככבשים שמונין אותן לעשרן ויוצאין
❖
נענה זה התפלל תפלה שלימה נענה וזה
צעקה לאדם בין לפני גזר
מיטרא ומר מצלי ואתי מיטרא רבה
זה אחר זה בפתח קטן שאין יכולין
דין בין לאחר גזר דין.
לא התפלל תפלה שלימה לא נענה ר' אלעזר
ואקשינן וגזר דין דצבור
לצאת כאחד: כמעלות בית מרון.
חיה ארבעין שנין ורב חסדא חיה
אמר כאן קודם גזר דין כאן לאחר גזר דין
מי מיקרע, והכתיב כבסי
תורה אור השלם
הדרך קצר ואין שנים יכולין לילך
תשעין שנין וא"ת מנא ליה דמשום
מ)
מרעה לבך ירושלים למען
רבי יצחק אמר יפה צעקה לאדם בין
1. כַּבְּסִי מֵרָעָה לִבֵּךְ
זה בצד זה שהעמק עמוק משני צידי
מזלא הוה דלמא משום דרבה אתא
תושעי, וכתוב אחר אומר
קודם גזר דין בין לאחר גזר דין וגזר דין
כי אם תכבסי בנתר וגו',
יְרוּשָׁלִַם לְמַעַן תִּוָּשֵׁעִי
הדרך: ה"ג ורב יהודה אמר שמואל
מדבית עלי וי"ל דאפ"ה אי לאו מזלא
מאי לאו האי דכתיב נכתם
עַד מָתַי תָּלִין בְּקִרְבֵּךְ
דצבור מי מיקרע והא כתוב אחד אומר
כחיילות של בית דוד והדר גרסינן
הוה מגין עליו זכות תורה וא"ת
עונך לפני [לאחר גזר
מַחְשְׁבוֹת אוֹנֵךְ:
כבסי מרעה לבך וכתיב כי אם תכבסי
דין. ופרקינן כאן בגזר
ירמיהו ד יד
אמר רבה בר בר חנה כו': כחיילות
דהכא משמע דרבה לא היה לו זכות
1
2
2. כִּי אִם תְּכַבְּסִי בַּנֶּתֶר
דין שאין עמו שבועה
של בית דוד. וכבני מרון כבני חיילות
של גמילות חסדים והא אמרינן
בנתר ותרבי לך בורית נכתם עונך לפני
כאן] בגזר דין שיש עמו
וְתַרְבִּי לָךְ בֹּרִית נִכְתָּם
של מלך. מרון לשון מרות ואדנות. וכך
בפ' חלק אמר ליה
שבועה דאמ' מניין לגזר
מאי לאו כאן קודם גזר דין כאן לאחר גזר
עֲוֹנֵךְ לְפָנַי נְאֻם אֲדֹנָי יֱיִ:
דין שיש עמו שבועה,
ירמיהו ב כב
היו מונין אותם יוצאים זה אחר זה
אביי לרבה מר הא תורה הא גמילות
דין לא אידי ואידי לאחר גזר דין ולא קשיא
3. וְלָכֵן נִשְׁבַּעְתִּי לְבֵית
שאינו נקרע, שנאמר לכן
בצאתם למלחמה: וכולן נסקרין
חסדים וי"ל דמ"מ אביי עסק טפי
נשבעתי לבית עלי אם
כאן בגזר דין שיש עמו שבועה כאן בגזר
עֵלִי אִם יִתְכַּפֵּר עֲוֹן בֵּית
על
מיניה : ניסן מפני הפסח.
וכו'. ואע"פ שעוברין זה אחר זה:
נ)
יתכפר עון בית עלי בזבח
עֵלִי בְּזֶבַח וּבְמִנְחָה עַד
דין שאין עמו שבועה כדרב שמואל בר אמי
עוֹלָם: שמואל א ג יד
ובמנחה וגו'. אמר רבה
אף אנן נמי תנינא. דכולן נסקרים
אבל על סיון מפני עצרת לא צריך
4. וְאִישׁ לֹא אַכְרִית לְךָ
בזבח ובמנחה אינו מתכפר
דאמר רב שמואל בר אמי ואמרי לה אמר
בסקירה אחת מדנסיב תנא דידן
דבעומר הדבר תלוי כדאמרי' לעיל
אבל מתכפר בדיברי תורה.
מֵעִם מִזְבְּחִי לְכַלּוֹת אֶת
רב שמואל בר נחמני אמר רב יונתן מנין
תלמודא למלתיה מהאי קרא היוצר
דתני רב שמעיה עצרת
אביי אמר מתכפר נמי
עֵינֶיךָ וְלַאֲדִיב אֶת נַפְשֶׁךָ
בגמילות חסדים. רבה
וְכָל מַרְבִּית בֵּיתְךָ יָמוּתוּ
יחד לבם: ולבייהו מייחד כי הדדי.
פעמים חמשה פעמים ששה פעמים
לגזר דין שיש עמו שבועה שאינו נקרע שנאמר
שמואל א ב לג
בר נחמני ואביי תרווייהו
אֲנָשִׁים:
ועל
אלול מפני ר"ה.
כלבו של זה כך לבו של זה: הכי
שבעה:
[ו]לכן נשבעתי לבית עלי אם יתכפר
5. כִּי אִם תְּכַבְּסִי בַּנֶּתֶר
מדבית עלי קאתו, וכתיב
3
קאמר היוצר רואה יחד לבם.
מודיעים מתי מתחיל אלול ועושין
בבית עלי וכל מרבית
וְתַרְבִּי לָךְ בֹּרִית נִכְתָּם
עון בית עלי בזבח ובמנחה אמר רבא
ביתך ימותו אנשים, כלום
עֲוֹנֵךְ לְפָנַי נְאֻם אֲדֹנָי
ואקרא דלעיל מיניה קא מהדר השגיח
ר"ה ביום שלשים לאלול בגולה וגם
בזבח ובמנחה אינו מתכפר אבל מתכפר
אינם מאריכין שנים יותר
ירמיהו ב כב
אֱלֹהִים:
למחרתו כדמשמע בפ"ק דביצה
אל כל יושבי הארץ היוצר אותם
6. כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר
מעשרים, רבה דעסק
בתורה אביי אמר בזבח ומנחה אינו
השגיח יחד את לבם: מתני' על
בתורה חייה מ' שנים, אביי
ובפ' בכל מערבין
לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו
מתכפר אבל מתכפר בתורה ובגמילות חסדים
דעסק בתורה ובגמילות
כַּיְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ
ששה חדשים שלוחים יוצאים. שקדשו
שהיו עושין שני ימים טובים של ר"ה
חסדים חייה שיתין שנין.
דברים ד ז
אֵלָיו:
רבה ואביי מדבית עלי קאתו רבה דעסק
ב"ד החדש ע"פ עדים כשראו את
מספק דלמא עברוה לאלול מ"מ
7. דִּרְשׁוּ יְיָ בְּהִמָּצְאוֹ
ומשפחה אחרת היתה
בתורה חיה ארבעין שנין אביי דעסק בתורה
מבית עלי שהיו מתים בן
החדש ומודיעים השלוחין לגולה יום
אם לא ידעו מתי מתחיל אלול לא
קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב:
י"ח שנה, והלכו ועסקו
ישעיהו נה ו
שקדשוהו אם ביום שלשים וחדש
ידעו יום שלשים:
ובגמילות חסדים חיה שיתין שנין תנו רבנן
8. וַיְהִי כַּעֲשֶׂרֶת הַיָּמִים
בתורה וחיו כול'. אמרו
הואיל משמיה דרב מניין לגזר דין
שעבר חסר או ביום ל"א וחדש
משפחה אחת היתה בירושלים שהיו מתיה
וַיִּגֹּף יְיָ אֶת נָבָל וַיָּמֹת:
של צבור שאע"פ שנחתם
שמואל א כה לח
שעבר מלא: מפני הפסח. והולכין
מתין בני י"ח שנה באו והודיעו את רבן יוחנן
בן זכאי אמר להם שמא
9. הַיֹּצֵר יַחַד לִבָּם הַמֵּבִין
מתקרע שנאמר אשר לו
השלוחין עד הפסח חוץ מן השבתות:
אלהים קרובים אליו וגו'.
אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם:
ממשפחת עלי אתם דכתיב ביה 4 וכל מרבית ביתך ימותו אנשים לכו
❖
ועל אב מפני התענית. והולכין
איני, והכתיב קראוהו
תהלים לג טו
ועסקו בתורה וחיו הלכו ועסקו בתורה וחיו והיו קורין אותה משפחת
בהיותו קרוב. ופריק הא
כל שמונת הימים חוץ מן השבת:
דכתיב אשר לו אלקים
רבן יוחנן על שמו אמר רב שמואל בר איניא משמיה דרב מניין לגזר
על אלול מפני ר"ה. מודיעים מתי
קרובים אליו בציבור, והא
מוסף רש"י
דין של צבור שאינו נחתם אינו נחתם והכתיב נכתם עונך לפני אלא
התחיל אלול ועושין ר"ה ביום שלשים
דכתיב קראוהו בהיותו
5
לגרדום.
קרוב ביחיד. ואימתי הוא
אע"ג שנחתם נקרע שנאמר כה' אלהינו בכל קראנו אליו והכתיב
לאלול בגולה דרוב שנים אין אלול
6
(ע"ז טז.)
קרוב ליחיד, בעשרה ימים
מעובר ואע"פ שספק הוא בידם שמא
דרשו ה' בהמצאו התם ביחיד הכא בצבור ביחיד אימת אמר רבה
בהמצאו.
שבין ראש השנה ליום
7
(יבמות קה.)
יעברוהו ב"ד אי אפשר להן לדעת
הכיפורים. ויהי כעשרת
בר אבוה אלו עשרה ימים שבין ר"ה ליוה"כ ויהי כעשרת הימים
א
8
כמעלות בית מרון.
הימים ויגוף ה' את נבל.
ועל כרחן הולכין אחר רוב שנים
ויגף ה' את נבל [י' ימים] מאי עבידתייהו אמר
רב יהודה אמר רב כנגד
אמר רב כנגד י' לגימות
ואם לא ידעו מתי התחיל אלול לא
שנתן נבל לעבדי דוד.
עשר לגימות שנתן נבל לעבדי דוד (אמר) רב נחמן אמר רבה בר
(ערובין כב:)
ובראש שנה כל באי עולם
ידעו יום שלשים שלו: ועל תשרי
אבוה אלו י' ימים שבין ר"ה ליוה"כ: בר"ה כל
באי העולם עוברין לפניו
עוברין לפניו כבני מרון,
מפני תקנת המועדות. לאחר
שנאמר היוצר יחד לבם
כבני מרון: מאי כבני מרון הכא תרגימו כבני אמרנא ריש לקיש אמר
שקדשוהו ב"ד לתשרי השלוחין יוצאין
המבין אל כל מעשיהם.
הכא תרגימו כבני אימרנא
כמעלות בית מרון (אמר) רב יהודה אמר שמואל כחיילות של בית דוד
ליום המחרת והולכין עד מקום
(כבני אימרונא) פי' כבני
שיכולין להגיע עד החג ומודיעים
אמר רבב"ח א"ר יוחנן וכולן נסקרין בסקירה אחת אמר ר"נ בר יצחק אף אנן
כבשים העוברים על ידי
אם עיברו ב"ד את אלול ואם לאו
מונה. אמר ר' יוחנן וכולן
נמי תנינא 9 היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם מאי קאמר אילימא ה"ק
נסקרין בסקירה אחת. פיר'
כדי שלא יהא לבם נוקפן ביוה"כ
דברנהו לכולי עלמא ומייחד לבייהו כהדדי והא קא חזינן דלאו הכי
מביט, כל באי עולם מביט
וסוכות: פסח קטן. פסח שני לטמא
להם בהבטה אחת ומבין
הוא אלא לאו הכי קאמר היוצר רואה יחד לבם ומבין אל כל מעשיהם:
ושהיה בדרך רחוקה בראשון: גמ'
כל מעשיהן. אמר רב נחמן
מתני' על ששה חדשים השלוחין יוצאין על ניסן מפני הפסח על
בר יצחק תנינא להא דר'
ב
דאמר
יוחנן דתנן כל באי עולם
אב מפני התענית על אלול מפני ר"ה על תשרי מפני תקנת המועדות על כסליו מפני חנוכה ועל
עוברין לפניו כבני מרון,
אדר מפני הפורים וכשהיה בהמ"ק קיים יוצאין אף על אייר מפני פסח קטן: גמ' וליפקו נמי אתמוז וטבת
שנאמר היוצר יחד לבם,
ופירוש היוצר רואה יחד
דאמר לבם של כל באי עולם,
מעשיו. מתני'. על ששה חדשים שלוחין יוצאין על ניסן מפני הפסח כול'. ואקשינן וליפקו שלוחין נמי בתמוז ובטבת,
ומבין אל כל מעשיהם,
ודן אותם כל אחד לפי
מפני הצומות שיש בהן.