יח: ארבעה
ראשי
שנים פרק ראשון ראש השנה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הואיל
והוכפלו בו הצרות. ביום שבעה עשר בתמוז נמי אירע
דאמר רב חמא בר ביזנא כו'. דכולהו ימי תענית נינהו בזמן הזה שאין
א)
א
קא ב ג ד
ב)
חמשה דברים כדתנן בפרק בתרא דתענית
בהמ"ק קיים ומתניתין בזמן הזה קא מיירי מדקתני וכשהמקדש קיים כו':
שיש שלום. שאין יד העובדי כוכבים תקיפה על ישראל: יהיו לששון ולשמחה.
אבל חורבן בית המקדש תקיפא טובא ועוד לא דמי לט' באב
ג)
זה
דצרה אחת הוכפלה בו: תשעה בתמוז שבו הובקעה העיר.
ליאסר בהספד ובתענית: יש גזרת המלכות ט) צום. חובה להתענות
❖
ד) ה)
בהן: רצו אין מתענין. וכיון דרשות
היינו בראשונה אבל בשניה הובקעה
נ)
ו)
הוא לא מטרחינן שלוחים עלייהו:
בי"ז ומשום הכי עבדינן בי"ז תענית
דאמר רב חנא בר ביזנא אמר ר"ש חסידא
ז)
רבינו חננאל
ארבעה דברים הללו כו'. וזו אחת
והך ברייתא מתנינן בירושלמי וגרסי'
מאי דכתיב 1 כה אמר ה' צבאות צום
ח)
ופריק רב פפא הכי
מהן והג' שנויין בתוספתא דסוטה י)
בה י"ז בתמוז ואע"ג דכתיב בקרא
הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום
ט)
קאמר, בזמן שיש שלום,
ובסיפרי בן אדם יושבי החרבות
כ)
בתשעה לחדש קלקול חשבונות היו
י) כ)
כלומר כל זמן שבית
העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה
וגו'ל) הצאן והבקר ישחט וגו'מ) ותרא
ל) מ)
שם ופליג אש"ס דידן ורוצה לומר
המקדש קיים, יהיה לששון
קרי להו צום וקרי להו ששון ושמחה
נ)
ולשמחה. יש שמד צום,
שרה את בן הגר המצרית וגו' :
דמתוך טרדתם טעו בחשבונם ולא
❖
אין שמד ואין שלום,
בזמן שיש שלום יהיו לששון ולשמחה
סמך מלך בבל. התחיל לצור עליה:
א
רצה הפסוק לשנות מכמו שהיו
כגון עתה בזמן הזה,
סבורים: זה תשעה באב שבו
שמועה לגולה. לגלות יכניה שגלו
אין שלום צום אמר רב פפא הכי קאמר
רצו מתענין רצו אין
מתענין. וכיון שאם רצו
לבבל אחת עשרה שנה לפני החורבן:
תורה אור השלם
בזמן שיש שלום יהיו לששון ולשמחה יש
נשרף. בפרק בתרא דתענית
שלא להתענות בהן אין
שאני אומר על ראשון. שבסדר
1. כֹּה אָמַר יְיָ צְבָאוֹת
רמי קראי אהדדי דבסוף מלכים
חובה עליהן, לפיכך אין
גזרת המלכות צום אין גזרת המלכות ואין
מקרא: ראשון. לפורענות. בתחלה
שלוחין יוצאין בהן. אי
צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם
כתיב דנשרף בשבעה ובספר ירמיה
שלום רצו מתענין רצו אין מתענין אי הכי
הכי ומפני מה יוצאין באב.
הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי
הובקעה העיר ואח"כ נשרף הבית
כתיב בעשור לחדש וישרוף וגו'
ופרקינן משום שהוכפלו
וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית
ט"ב נמי אמר רב פפא שאני ט' באב הואיל
בתשעה באב ובתשרי שלאחריו נהרג
בו צרות, מפני שחרב בו
ומשני דבז' לחדש נכנסו אויבים
יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה
והוכפלו בו צרות דאמר מר בט' באב
גדליה ובטבת
שלאחריו באתה
הבית בראשונה ובשנייה,
ב
וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת
להיכל ואכלו ושתו בו [שביעי] שמיני
ונלכדה בית תיר, ונחרשה
וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ:
חרב הבית בראשונה ובשניה ונלכדה ביתר
השמועה: והוא אומר על ראשון.
ותשיעי עד שפנה היום לעתותי ערב
העיר, קבלו עליהן ט'
זכריה ח יט
שבפסוק אחרון לפורענות: ועל
ונחרשה העיר תניא אמר ר"ש ארבעה
2. בַּחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי
באב צום לעולם בגלות,
הציתו בו האש ונשרף עד שקיעת
ואע"פ שאין שם שמד
אחרון. שבמקרא ראשון לפורענות
בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ וַיֶּחֱזַק
דברים היה ר"ע דורש $ ואני אין דורש כמותו
החמה בעשור:
בזמן הזה לפיכך יוצאין
הָרָעָב בָּעִיר וְלֹא הָיָה
שהרי תחילה סמך ואח"כ הובקעה
וירד
רבי אליעזר ורחץ. ממתני'
צום הרביעי זה ט' בתמוז שבו הובקעה
באב. תניא אמר ר' שמעון
לֶחֶם לְעַם הָאָרֶץ:
ג
נמצא י"ז בתמוז שהוא ראשון במקרא
בן יוחי ד' דברים היה ר'
ירמיהו נב ו
דעל כסליו מפני חנוכה לא
שנאמר 2 (ברביעי) בתשעה לחדש
העיר
3. וַיְהִי דְבַר יְיָ אֵלַי בַּשָּׁנָה
עקיבא דורש ואילו הן. א'
אחרון לסמיכת בבל שהוא מאוחר
הוה ליה לאקשויי דלעולם לא חשיב יו"ט
ותרא שרה את בן הגר
ויחזק הרעב בעיר ולא היה לחם לעם
הַתְּשִׁיעִית
בַּחֹדֶשׁ
במקרא: אלא שהוא מונה לסדר
המצרית וגו'. ב' הצאן
הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ
ואפילו הכי מדליקין נרות זכר לנס:
הארץ
ותבקע העיר ואמאי קרי ליה רביעי
חדשים. ואמר שלא הקפיד המקרא
ובקר ישחט להם וגו'. ג'
לֵאמֹר: יחזקאל כד א
ותיפוק
4. וַיְהִי בִּשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה
בן אדם יושבי החרבות על
אלא על סדר החדשים לכך מנה
רביעי לחדשים צום החמישי זה תשעה
אדמת ישראל וגו'. ד' כה
שָׁנָה בָּעֲשִׂרִי בַּחֲמִשָּׁה
תמוז קודם לטבת ואני מונה אף
באב שבו נשרף בית אלהינו
ואמאי קרי ליה חמישי חמישי לחדשים צום
אמר ה' צום הרביעי וגו'.
לַחֹדֶשׁ לְגָלוּתֵנוּ בָּא אֵלַי
לסדר פורענות: בטלה מגילת
ואלו ד' דברים מפורשין
הַפָּלִיט מִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר
השביעי זה ג' בתשרי שבו
נהרג גדליה בן אחיקם ומי הרגו ישמעאל
בסיפרי דבי רב ובתוספתא
הֻכְּתָה הָעִיר:
תענית. ימים טובים שקבעו חכמים
❖
בן נתניה הרגו ללמדך ששקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלהינו
(ו)במסכת סוטה. ואמר ר'
יחזקאל לג כא
ע"י נסים שאירעו בהם ואסרום
שמעון בן יוחי זה אחד
ואמאי קרי ליה שביעי שביעי לחדשים צום העשירי זה עשרה בטבת שבו
בתענית ויש מהן אף בהספד וכתבום
מן ד' דברים שהיה ר'
עקיבא דורש ואף אני
סמך מלך בבל על ירושלים שנאמר 3 ויהי דבר ה' אלי בשנה התשיעית
גליון הש"ס
במגילה אחת אלין יומיא דלא
דורש כמותו, ולא חילפתי
בחדש העשירי בעשור לחדש לאמר בן אדם כתב לך את שם היום את
להתענאה בהו כו' עכשיו שחרב
גמ' ואני אין דורש
על דבריו אלא בצום
כמותו.
העשירי בלבד, שהוא
הבית בטלו ומותרין בהספד ובתענית:
עצם היום הזה סמך מלך בבל אל ירושלם ואמאי קרי ליה עשירי עשירי
אומר עשרה בטבת שבו
אין שלום צום. ואע"ג דבזמן הבית
❖
לחדשים והלא היה ראוי זה לכתוב ראשון ולמה נכתב כאן כדי להסדיר
סמך מלך בבל על ירוש',
קרינהו מועדים טובים: והנך נמי.
ואני אומר צום העשירי
חדשים כתיקנן ואני איני אומר כן אלא צום העשירי זה חמשה בטבת שבו
זה ה' בטבת, שבאתה
דמגילת תענית כי הני משוינן להו כי
באת שמועה לגולה שהוכתה העיר שנאמר ויהי בשתי עשרה שנה
שמועה לגולה כי נחרבה
4
מוסף רש"י
היכי דהני בטלי הני נמי בטלי:
העיר ונשרף הבית. ונראין
בעשירי בחמשה לחדש לגלותנו בא אלי הפליט מירושלם לאמר
דתלינהו בבנין. דע"י החורבן הוקבעו
ביתר.
דבריי מדבריו, שהוא
אומר בתמוז הובקעה
הוכתה העיר ועשו יום שמועה כיום שריפה ונראין דברי מדבריו
לצום ועל ידי הבנין הוקבעו ליום
העיר, ובאב נלכדה העיר,
טוב שכשנבנה בית שני שלחו בני
שאני אומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון והוא אומר על ראשון
ובתשרי נהרג גדליה בן
❖
הגולה האבכה בחדש החמישי הנזר (תענית כו:)
אחיקם, ובטבת סמך מלך
אחרון ועל אחרון ראשון ד אלא שהוא מונה לסדר חדשים ואני מונה
בבל. נמצאו הדברים
כאשר עשיתי זה כמה שנים מיום
לסדר פורעניות איתמר רב ורבי חנינא אמרי בטלה מגילת תענית
הללו שלא על הסדר,
החורבן כמו שנאמר שם
כי אחרי שנלכדה העיר
רבי יוחנן וריב"ל אמרי לא בטלה מגילת תענית רב ורבי חנינא אמרי
רבינו חננאל (המשך)
שהשיבם הקב"ה כי צמתם וספוד
ונשרף הבית, מזכיר
בטלה מגילת תענית הכי
קאמר בזמן שיש שלום יהיו לששון ולשמחה
סמיכת החיילות על
שלש צומות הוא דתלינהו
בחמישי ובשביעי וזה שבעים שנה
ירושלים. ואע"פ שהוא
רחמנא בבנין הבית, אבל
אין שלום צום והנך נמי כי
הני רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי אמרי
וגו' ומכאן ואילך יהיו לששון ולשמחה
על הסדר לסדר החדשים,
הני כדקיימי באיסור, הכי
ולמועדים טובים: וירד ר' אליעזר
שמחשב רביעי תמוז, ואב
קיימי עד עכשיו. ומתיב רב
לא בטלה מגילת תענית
הני הוא דתלינהו רחמנא בבנין בהמ"ק אבל
חמישי, ותשרי שביעי,
כהנא על מאן דאמר בטלה
כו'. ורבי אליעזר ורבי יהושע אחר
הנך כדקיימי קיימי מתיב רב
כהנא מעשה וגזרו תענית בחנוכה בלוד
וטבת עשירי, הפורעניות
מגילת תענית, מעשה
חורבן הבית הוו דבימי רבן יוחנן בן
אינם על הסדר, שמאחר
וגזרו תענית בחנוכה בלוד,
וירד ר"א ורחץ ורבי יהושע וסיפר ואמרו להם צאו והתענו על מה
הסמיכה מן השריפה.
ואמר להן ר' יהושע צאו
זכאי רבם חרב הבית: התענו.
שהתעניתם א"ר יוסף שאני חנוכה דאיכא מצוה א"ל אביי ותיבטיל איהי
ואני מונה לסדר חדשים
והתענו על מה שעיניתם.
כלומר עשו תשובה: דמפרסם
[ו]לסדר פורעניות על
כלומר, עברתם. ופרקינן
ותיבטל מצותה אלא אמר רב יוסף שאני חנוכה דמיפרסם ניסא מותיב
ניסא. כבר הוא גלוי לכל ישראל
הסדר, בחדש הרביעי
שני חנוכה דאיכא מצות
רב אחא בר הונא בתלתא בתשרי בטילת אדכרתא מן שטרייא שגזרה
הובקעה העיר, ובחמישי
הדלקת נר, ונדחה, אלא
ע"י שנהגו בו המצות והחזיקו בו
נלכדה, ובשביעי נהרג
משום דמפרסם ניסא
מלכות יון גזרה שלא להזכיר שם שמים על פיהם וכשגברה מלכות
כשל תורה ולא נכון לבטלו: בתלתא
גדליה בן אחיקם ובעשירי
דחנוכה. ואותבון תוב
בתשרי כו'. כך כתוב במגילה לשון
חשמונאי ונצחום התקינו שיהו מזכירין שם שמים אפילו בשטרות וכך
באת שמועת הפורעניות
מיהא, בתלתא בתשרי
הללו בגולה בבל, ועשו
בטילת אדכרכתא מן
ארמי בטילת אדכרתא ביטלו אזכרת
היו כותבים בשנת כך וכך ליוחנן כהן גדול לאל עליון וכששמעו חכמים
יום שמועה כיום שריפה.
שטריא כול'. פיר', היו
שם שמים מן השטרות ובקושי יכלו
איתמר רב ור' חנינא
כותבין בשטרות בשנת
בדבר אמרו למחר זה פורע את חובו ונמצא שטר מוטל באשפה וביטלום
לבטל שכבר נהגו העם וכששמעו
אמרו בטלה מגלת תענית.
כך וכך ליוחנן כהן גדול
ואותו היום עשאוהו יו"ט ואי סלקא דעתך בטלה מגילת תענית קמייתא
פיר' כל הכתוב במגילת
שהוא כהן ליי' עליון
חכמי' ובטלום הוכשר הדבר בעיניהם
תענית, די לא לאיתענאה
ואמרו חכמים למחר פורע
בטול אחרנייתא מוסיפין הכא במאי עסקינן בזמן
שבית המקדש קיים
ונחשב להם לנס ועשאוהו י"ט:
זה את חובו ונמצא שטר
בהון, וכי הם כמו ימים
ותיפוק
טובים שאסור להתענות
ותיפוק
קרוע מושלך באשפה ושם
בהן, בטלה, וכל הרוצה
עליון כתוב בו, וגזרו שלא
להזכיר שם שמים בשטר כלל ובטלוהו, ואותו היום שגזרו כך ג' בתשרי היה ועשאהו וקבעוהו כמו יום טוב שאסור
להתענות בהן מתענה. וראיה אלו שלוש תעניות י"ז בתמוז וג' בתשרי וי' בטבת, בזמן שיש שלום הם כימים טובים
ואסור להתענות בהן, כדכתיב יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה וגו', אין שלום צום. ושאר הימים הכתובים במגילת
בתענית. ואי ס"ד בטלה מגילת תענית וכל הרוצה להתענות מתענה, הראשונות בטלו אחרונות מחדשין. ופרקינן זה
תענית, בזמן הבית היו ימים טובים ואסורים בתענית, עכשיו בטלה. ור' יוחנן ור' יהושע בן לוי אמרו לא בטלה, הני
שקבעוהו לשלשה בתשרי יום טוב בזמן שהיה הבית קיים, וכי אמרינן אנן דבטלה מגילת תענית אחר חרבן הבית.