ארבעה ראשי שנים פרק
ראשון ראש השנה יט.
מסורת הש"ס
רבינו חננאל
ותיפוק
ליה דהוה ליה יום שנהרג גדליה בן אחיקם. שהוא
ותיפוק ליה כו'. אי בית המקדש הוה קיים בלאו הכי הוי יום טוב
א)
ואקשינן אם בזמן שהיה
ב)
דהיינו צום גדליה וקריא רחמנא מועדים טובים בזמן הבית: לא
לששון ויום טוב בזמן שבית המקדש קיים ולמאן דאמר
הבית קיים ג' בתשרי
ג) ד)
הוא יום שנהרג בו
נצרכה. הא דהדר קבעוה במגילת תענית על דבר זה אלא לאסור
כ) [לא] בטלה מגילת תענית היינו לאחר חורבן:
ה) ו)
גדליה בן אחיקם, והוא
אסורין
בין לפניהם בין לאחריהם. היינו להתענות אבל בהספד
אתמול גם הוא בתענית כדאמרינן לקמיה הימים האלה הכתובים
אחד מן הארבע צומות
ז)
שכתובין בהן יהיו לבית
במגילה הם ולפניהם ולאחריהם
מותר כדמוכח בפרק סדר תעניות
ח) ט)
ישראל לששון ולשמחה
אסורין: ראש חדש. מועד דאורייתא:
כיצד דתניא מריש
ותיפוק ליה דהוה
ליה יום שנהרג בו
י)
ולמועדים טובים, והנה
ודאורייתא לא בעי חיזוק. לאסור
ירחא דניסן ועד תמניא ביה איתוקם
כ) ל)
גדליה בן אחיקם אמר רב לא נצרכה
הוא עצמו יום טוב היה
מ)
באותה העת, מה הוסיפו
לפניו ולאחריו אבל ימי מגילת
תמידא דלא למספד בהון ופריך נימא
אלא לאסור את שלפניו שלפניו נמי תיפוק
בו. ופריק רב לאסור
❖
תענית דרבנן וצריכין חיזוק כי היכי
מתרי בניסן ור"ח גופיה אסור ומשני
היום שמוקדם לג' בתשרי
ליה דהוה ליה יום שלאחר ר"ח ר"ח דאורייתא
דלא ליתי להתענות בי"ט עצמו:
לאסור יום שלפניו דמשום ר"ח
והנה יום שנים בתשרי
ודאורייתא לא בעי חיזוק דתניא הימים
גם הוא אסור בתענית,
יום שלפני כו'. וההוא לאו דאורייתא
דאורייתא לא מתסר דלא בעי חיזוק
הגהות מהר"ב
שצום גדליה אינו אסור
האלה הכתובין במגילת תענית אסורין
הוא ובעי חיזוק: בעשרין ותמניא
ותו פריך ותיפוק ליה דהוה יום דבתר
בתענית יום שלפניו, שהוא
רנשבורג
בין לפניהם בין לאחריהם שבתות וימים
ביה. באדר קאי במגילת תענית:
עשרים ותמניא באדר ומשני לה רב
מדברי קבלה והם מדברי
[א] תוס'
הנביאים, ודברי קבלה
דלא יעידון מן אורייתא. שלא יצטרכו
טובים הם אסורים לפניהן ולאחריהן מותרין
ל) אסי כל שלאחריו בתענית אסור
כדברי תורה דמו, וא[י]נן
לנתק עצמן מן התורה: הפגינו.
בהספד מותר וזה הואיל ומוטל בין
מה הפרש בין זה לזה הללו דברי תורה
צריכין חיזוק, כדבעינן
צעקו בשוקים וברחובות כדי שישמעו
שני י"ט עשאוהו כי"ט עצמו משמע
למימר לקמן, שכל דבר
ואין דברי תורה צריכין חיזוק הללו דברי
❖
שהוא אסור בתענית (בין)
השרים וירחמו עליכם: אי שמים.
דאי לאו הכי לא הוה נאסר בהספד
סופרים ודברי סופרים צריכין חיזוק ותיפוק
[בו] מדאורייתא, כגון
כלומר למען הקב"ה: ורבי מאיר
אע"ג דהוא יום שלפני ריש ירחא
שבתות וי"ט וכן ר"ח
ליה דהוה ליה יום שלפני יום שנהרג בו
בתר חורבן הוה. כמה דורות דהא
דניסן דאיתוקם תמידא דלא למספד
מותר להתענות לפניהן
מוסף רש"י
גדליה בן אחיקם א"ר אשי גדליה בן
ולאחריהן ואינו אסור אלא
בימי רבן יוחנן בן זכאי חרב הבית
ולאו דווקא נקט רב אשי כל שלאחריו
דלא יעידון.
אותו היום בלבד. ומה
אחיקם דברי קבלה הוא ודברי קבלה
ור' אליעזר תלמידו היה ור' עקיבא
דהוא הדין כל שלפניו בהספד מותר
(שקרעו) [שקבעו] חכמים
כדברי תורה דמו מתיב רב טובי בר מתנה
יום טוב, אסור להתענות
תלמידו של ר' אליעזר כדאמרינן
אלא משום דקאי אשל אחריו נקטיה
(תענית
לפניהם ולאחריהם, לפיכך
ויש לדקדק מתוך כך דהא דקתני
בשלהי ארבע מיתות
בעשרים ותמניא ביה אתת בשורתא טבתא
יח.) והפגינו.
הוצרכו לקבוע ג' בתשרי
שבתות וימים טובים הם אסורים
ור' מאיר תלמידו של ר"ע כדאמרי'
יום טוב דרבנן לאסור
ליהודאי דלא יעידון מאורייתא שגזרה
היום שלפניו בתענית,
לפניהם ולאחריהם מותרין בתענית
בפרק קמא דעירובין כל
המלכות גזרה שלא יעסקו בתורה ושלא
(שם) אי שמים.
כדתניא הימים האילו
איירי ואתאי הך ברייתא כר' יוסי
מקום שאתה מוצא משום ר' ישמעאל
הכתובים במגלת תענית
ימולו את בניהם ושיחללו שבתות מה
דאמר בסוף בכל מערבין
אמר תלמיד אחד לפני ר' עקיבא
אסורין בין לפניהם בין
עשה יהודה בן שמוע וחביריו הלכו ונטלו
לאחריהם, שבתות וימים
אינו אלא ר' מאיר: י) דתנן כו'.
דע"ש מתענה ומשלים א"נ
טובים, הן אסורין, לפניהם
עצה ממטרוניתא אחת שכל גדולי רומי
כרבנן ובלא השלמה וא"ת אי בלא
ר' יהודה בן שמוע תלמידו של ר'
(שם) מטמא.
ולאחריהם מותרין, ומה
מצויין אצלה אמרה להם בואו והפגינו
מאיר הוה: כלי זכוכית שנקבו.
השלמה אפי' בי"ט עצמו שרי כדמוכח
הפרש כול'. ואסיקנא
ודברי קבלה כדברי תורה
בלילה הלכו והפגינו בלילה אמרו אי
התם דאמר ר' אלעזר בר צדוק
שנטמאו ונקבן לטהרן מטומאתן:
דמו. תוב אותבינן מהא
אבר. עופרת לסתום את הנקב:
אני הייתי מבני סנאב בן בנימין
שמים לא אחיכם אנחנו ולא בני אב אחד
(בכ"ד) [בכ"ח] באדר אתת
יהודה בן שמוע מטמא. לומר
(שבת טו:)
וחל ט"ב להיות בשבת ודחינוהו עד
בשורתא טבא ליהודאי
אנחנו ולא בני אם אחת אנחנו מה נשתנינו
דלא יעידון מן אורייתא
לאחר השבת והתענינו בו ולא
שחזרו לטומאתן ישנה ואע"פ שלא
מכל אומה ולשון שאתם גוזרין עלינו גזירות
כול', ואותו היום עשאוהו
השלמנוהו מפני שי"ט שלנו היה וי"ל
נגעו שוב בטומאה ואע"פ שאין כלי
יום טוב, וכי תימא
קשות וביטלום ואותו היום עשאוהו יום טוב
הכא נמי בזמן שבית
דשאני ט' באב דחמיר תדע דהא
זכוכית חוזרין לטומאתן ישנה כדאמר
ואי ס"ד בטלה מגילת תענית קמייתא בטול
המקדש הוה, והא על ידי
קאמר התם שאני יום טוב
בפ"ק דשבת שלא גזרו חזרת
יהודה בן שמוע בטלה
אחרנייתא מוסיפין וכי תימא הכא נמי
דדבריהם הואיל ומתענין בו שעות
טומאה ישנה אלא בכלי מתכות הני
הגזרה, ויהודה בן שמוע
בזמן שבית המקדש קיים והא יהודה בן
תלמיד דר' מאיר הוא,
משלימין בו ערבית והכא אסרינן
נמי הואיל והאבר מעמידו ככלי
דתנן כלי זכוכית שניקבו
בין לפניהם בין לאחריהם אלא התם
מתכות דמו דהכל הולך אחר המעמיד:
שמוע תלמידו של רבי מאיר ור"מ בתר
והטיף לתוכו אבר, פיר'
בט' באב דחמיר והא דמייתי התם
וחכמים
סתם הנקבים באבר ואין
הכי הוה דתנן כלי זכוכית שניקבו
המשקין שבתוכן שותתין
ראיה מתשעה באב שחל להיות
והטיף לתוכן אבר אמר רשב"ג יהודה בן שמוע מטמא משום ר"מ
מן הנקבים ההם, שכבר
בע"ש דאמר ר' יוסי מתענה ומשלים
נסתמו באבר שהטיף
וחכמים
אבני בי רב דיתבי בתעניתא במעלי
לתוכן, יהודה בן שמוע
משום ר' מאיר מטמא,
שבתא דשרי לאשלומי אף על פי שחלקנו בין שאר תעניות לתשעה באב מכל מקום מייתי שפיר דלא חשיב תענית מה שנכנס לשבת
דסבר כלים שלימין הן.
כשהוא מעונה דהא שבת דוחה תשעה באב ואם היה חשוב תענית היה אסור אלא ודאי לא חשיב כמתענה בשבת ואם כן אף בתענית
יחיד מותר נמי להשלים: הא ר' יהודה בן שמוע תלמידו של ר' מאיר. תימה בפ' סדר תעניות כיצד פריך עשרים
ותשעה נמי מאי איריא דהוה ליה יומא מקמי דאיתוקם תמידא תיפוק ליה דהוה ליה יומא דבתר עשרין ותמניא מאי קושיא ההיא דאיתוקם
תמידא זה היה בזמן שבית המקדש קיים ועובדא דעשרים ותמניא היה בימי ר' יהודה בן שמוע תלמידו של ר' מאיר וי"ל א] דמ"מ רבי שסדר
המשנה לא הוה ליה למתני מריש ירחא דניסן כיון דבימיו היה שלא לצורך: יהודה בן שמוע מטמא וכו' וחכמים מטהרין. תימה
אמאי מטהרין לכל הפחות ליטמא משום כלי זכוכית שגזרו עליו טומאה כדאיתא בפ"ק דשבת ופי' בקונטרס דלענין טומאה
ישנה פליגי יהודה בן שמוע מטמא לומר שחזרו לטומאתן ישנה אע"פ שלא נגעו בשום טומאה ואע"פ שכלי זכוכית אין חוזרין לטומאתן
ישנה כדאמרינן בפ"ק דשבת שלא גזרו חזרת טומאה ישנה אלא בכלי מתכות הני נמי הואיל והאבר מעמידו ככלי מתכות
דמו דהכל הולך אחר המעמיד וחכמים מטהרין דעיקרו כלי זכוכית הן ולא אזלינן בתר מעמיד כן פי' הקונטרס וקשיא כיון דטומאה
קדמה לאבר מה מועיל הטפת אבר לבסוף עוד פי' בקונט' לשון אחר ר' יהודה בן שמוע מטמא כדין כלי מתכות דאורייתא אם
נגעה בהן טומאה דהכל הולך אחר המעמיד וחכמים מטהרין מטומאת כלי מתכות דאורייתא אלא משום טומאת כלי זכוכית דרבנן
ולפירוש זה קשיא לשון מטהרין דמשמע מטהרין לגמרי ורבינו שמואל פירש דפליגי בהא אי הטפת אבר חשיב סתימה מעלייתא או
לא ובפ"ק דשבת כתוב ור' מאיר היא דאמר הכל הולך אחר המעמיד גריס רבינו שמואל ר' מאיר היא ותו לא ולא גרסינן הכל
הולך אחר המעמיד ולא יתכן כדמוכח בסוף תוספתא דכלים דתניא כוס של אבן שנקב והטיף לתוכו אבר ר' יוסי משום ר' יוחנן
בן נורי אומר טמא משום כלי זכוכית רבי שמעון בן גמליאל אומר יהודה בן שמוע היה מטמא משום ר' מאיר משמע בהדיא
כלשון אחרון שבקונטרס ורבנן היינו ר' יוחנן בן נורי ולא לגמרי מטהרין אי נמי רבנן דהכא אית להו בכלי אבן כר"מ דמטמא
ככלי מתכות והא דלא מטמאין בכלי זכוכית משום כלי מתכות כמו בכלי אבן משום דכלי אבן לית ליה טומאה אוקמוה אטומאת כלי
מתכות אבל כלי זכוכית שיש להם טומאה בעולם לא רצו לשנותן מטומאתן וריב"א פי' דחכמים מטהרין לגמרי משום דכלי זכוכית
ככלי חרס דמו כדאמרינן פ"ק דשבת ותניא בתוספתא דכלים בפרק שני דכלי חרס שטהר שעה אחת אין לו טומאה לעולם
ולא יתכן נמי פירוש זה כדמוכח בסוף תוספתא דלאו לגמרי מטהרין כדפרישית ועוד א"כ מנא ליה דטעמא דר"מ משום דהכל הולך אחר
המעמיד דלמא משום דלית ליה ההיא סברא ואפי' נסתם בזפת היה מטמא דבהדיא פליגי עליה בתוספתא דכלים פרק מחט וטבעת ועוד רבנן
לא אמרי הך סברא אלא בחתיכת חרס שפרשה מן החבית ויש בה כשיעור ונקבה וסתמה בזפת ולא בכלי שלם שנקב וסתמו כמו שפירש
[בתוספתא] דפרק ב' דכליםמ) ועוד דהא לא קיימא מסקנא הכי בפ"ק דשבת דמסקינן הואיל ונשברו יש להם תקנה ככלי מתכות דמו:
מימות