יט: ארבעה ראשי שנים פרק ראשון
ראש השנה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מימות
עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר. משמע דבימי
וחכמים מטהרין. דעיקרו כלי זכוכית הן ולא אזלי בתר המעמיד.
קב א
א)
עזרא היה מעובר וסמך קצת לדבר דכתיב
ע"א כלי זכוכית טהורין שניקבו והטילו לתוכן אבר יהודה בן שמוע
קג ב [
ב)
ויגע החדש השביעי וגו' וכתיב ויביא עזרא הכהן את התורה
מטמאן טומאת כלי מתכות דאורייתא אם נגע בהן טומאה דהכל
ג) ד)
וכתיב ביום אחד לחדש השביעי
וכתיב ויקרא בו וכתיב
הולך אחר המעמיד וחכמים מטהרים מטומאת כלי מתכות דאורייתא
ה)
ו)
ביה היום קדש וכתיב ביום
אלא משום טומאת כלי זכוכית דרבנן
ז)
השני נאספו ראשי האבות לכל העם
שאין כלי מתכות טמאין דאורייתא
וחכמים מטהרין תנאי היא דתניא הימים
א
ח)
❖
הכהנים והלוים אל עזרא הסופר
אלא המנויין בפרשה
ט)
האלו הכתובין במגילת תענית בין בזמן
קד ג
הזהב והכסף והנחשת והברזל וגו':
ולהשכיל אל דברי התורה משמע
שבית המקדש קיים בין בזמן שאין בהמ"ק
תנאי היא. אי בטלה מגילת תענית:
שעשו שני ימים טובים של ר"ה וקרי
קה ד
קיים אסורין דברי ר"מ רבי יוסי אומר בזמן
מוסף רש"י
❖
הא איצטריך. אי משום ירקא אי
ליה שני למילתיה וכתיב נמי
שבהמ"ק קיים אסורין מפני ששמחה היא
מימות עזרא ואילך.
משום מתיא כדלקמן : והא
ביום עשרים וארבעה לחדש נאספו
להם אין בית המקדש קיים מותרין מפני
קמקלקלא ר"ה. דנמצא שלא עשאוה
כל ישראל בצום ובשקים וגו' משמע
רבינו חננאל
שאבל הוא להם והלכתא בטלו והלכתא
לפי שאז היה מוצאי סוכות נאספו
בני הגולה כהלכה אם מעברין אלול:
וחכמים מטהרין, כלומר
דיקא נמי. דלהכי חשו רבנן דלא
לא בטלו קשיא הלכתא אהלכתא לא קשיא
ואי לאו דעברוהו ועשו סוכות בט"ו
❖
בחזקת שבורין הן. ור'
(ביצה ו.)
בו א"כ י"ד דירחא וח' דסוכות הרי
ליקלקלו שאר מועדות והתירו שיהא
כאן בחנוכה ופורים כאן בשאר יומי: על
מאיר הוא תלמיד ר'
ב
ר"ה מקולקל לגולה: ואלו אם
כ"ב ויום כ"ג מוצאי סוכות ואין
עקיבא, ור' עקיבא תלמיד
אלול מפני ר"ה ועל תשרי מפני תקנת
דר' אליעזר ור' יהושע,
נתעברה השנה. לאחר שנכנס אדר
לומר דשבקוה לתעניתייהו משום
רבינו חננאל (המשך)
המועדות: כיון דנפקי להו אאלול אתשרי
הללו תלמידי רבן יוחנן בן
מחרת י"ט ומשום כך המתינו עד
הראשון והלכו השלוחים ישבו ב"ד
זכאי שחרב הבית בימיו.
ועל תשרי מפני תקנת
למה להו וכי תימא דלמא עברוה לאלול
כ"ד בו דמאז לא היו נוהגין בו ועוד
ועיינו ועיברוה לעשות אדר השני
הנה דבר ברור כי יהודה בן
המועדות ש"מ. פירו'
והאמר רבי חיננא בר כהנא א"ר מימות
שמוע לאחר חרבן הבית
להודיע לכל ישראל
אחר זה: נוהגות בראשון. ויצאו
שהרי דבר שבצבור היה אלא ש"מ
היה. ופרקינן תנאי היא
שהרשות ביד בית דין
ואל
עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר לא
יתקלקלו
דעברוה לאלול:
ידי חובתן בפורים שעשו בראשון:
דתניא הימים הכתובים
לעבר, ואע"פ שלא היה
מצינו דלא איצטריך הא איצטריך מעברינן
במגילת תענית בין בזמן
כולהו מועדות. למאן דאמר לקמן
לעולם. ועל כסליו לידע
כמה עיבור השנה. ימי אדר הראשון
הבית בין אחר חרבן
מתי נקבע לעשות בכ"ה
שאותו עושין עיבור לשנה: חדש.
שמעברין משום ירקיא ניחא
ליה הא מיקלקל ר"ה מוטב תיקלקל ראש
הבית אסורין בתענית דברי
חנוכה. ועל אדר לעשות
קא סלקא דעתך כ"ט ימים: מאי
דשייך אכולהו אבל למאן דאמר משום
ר"מ, דסבר לא בטלה
ביום י"ד בו פורים.
השנה ולא יתקלקלו כולהו מועדות דיקא
מגלת תענית, ר' יוסי
ואוקימנא דלא כר' דאמר
שנא. למאן דאמר שלשים דאין
מתיא קשיא דליכא קלקול אלא
נמי דקתני על תשרי מפני תקנת המועדות
אומר בזמן הבית אסורין
אם נתעברה שנה יוצאין
צריך לחזור ולשלוח שלוחים על יום
מיוה"כ לחודיה ועוד כיון דידעי
בתענית, שימי שמחה היא
אף על אדר השיני מפני
ש"מ: ועל כסליו מפני חנוכה ועל אדר
קידוש אדר השני: דידעי. בני
קביעות אלול אמאי תתקלקל ר"ה
להן, אחר חרבן מותרין
הפורים. וכולי עלמא כל
מפני הפורים: ואילו נתעברה השנה יוצאין
בתענית מפני שימי אבל
מצות הנוהגות בשיני [אין]
הא ידעי דתדחה מפני אד"ו ונראה
הגולה שלעולם אדר הראשון מעובר
הן. כלומר, אחר חרבן
נוהגות בראשון, ובעיבור
אף על אדר שני מפני הפורים לא קתני
וביום ל"א נתקדש: למאן דאמר חדש.
דלאו משום אד"ו קאמר הא איצטריך
הבית בטלה מגילת תענית,
שנה פליגי, תנא דידן סבר
מתניתין דלא כר' דתניא רבי אומר אם
מעברינן ליה אלא משום דזמנין דלא
נמי אין צריך להודיע דהא ידעי
והא ר' יהודה בן שמוע
לה כתנא קמא דברייתא
כר"מ רביה הוא דעבד.
דתניא עיבור שנה ל' יום,
נתעברה השנה יוצאין אף על אדר השני
ראו עדים הלבנה ביום שלשים ואין
דלעולם חסר וביום שלשים נתקדש:
ואסיקנא והלכתא בטלו,
ור' סבר לה כרבן שמעון
רצו חדש רצו שלשים. לפיכך צריכין
מקדשין עד יום ל"א משום דמצוה
מפני הפורים לימא בהא קמיפלגי דמר
ומותר להתענות בכל
בן גמליאל דאמר חדש,
לקדש ע"פ הראייה ופריך הא
להודיע אם עשאוהו מלא או חסר:
הימים הכתובים במגילת
ואוקימנא רצו חדש רצו ל'
סבר כל מצות הנוהגות בשני נוהגות
תענית זולתי חנוכה ופורים
יום. העיד ר' יהושע בן לוי
שמקדשין אותן ביום עיבוריהן. יום
מקלקלא ר"ה שיעשו שני ימים מספק
בראשון ומר סבר כל מצות הנוהגות בשני
דלא בטלו ואסור להתענות
על שני אדרין שמקדשין
ומשני מוטב תתקלקל ר"ה ואל
שלשים קרי יום עיבור שאותו עושין
בהן. על אלול מפני
אותן ביום עבוריהן. פיר'
אין נוהגות בראשון לא דכולי עלמא מצות
ר"ה כול'. ואקשינן וכיון
מקדשין ראש חודש אדר
יתקלקלו כל המועדות יוה"כ וסוכות
עיבור לחדש כשמעברין אותו
הנוהגות בשני אין נוהגות בראשון והכא
דנפקו באלול ונקבעה
שיני ביום ל' של אדר
ושמיני עצרת אם יעשו ע"פ איום
שמקדשין יום שלשים של שניהם
ראש שנה בתשרי עוד למה
הראשון שהוא יום עיבורו,
בעיבור שנה קמיפלגי דתניא כמה עיבור
העדים לא על פי הראייה:
לר"ח הנכנס יום ל' לאדר הראשון
ג
צריכין השלוחין לצאת,
ויום ל' של אדר שני
מתני' דלא כר'. וא"ת ולתנא
שנה ל' יום רשב"ג אומר חדש מאי שנא ל'
דבר ידוע הוא בי' בתשרי
מקדשין אותו ראש חודש
הוא ר"ח לאדר השני ויום ל' של
יום הכיפורים בט"ו בו
ניסן. למימר[א] דשיני
אדר השני הוא ר"ח ניסן: למימרא
דידן כיון דלא נפקי על אדר השני
דידעי חדש נמי ידעי א"ר פפא מ"ד חדש
סוכות. וכי תימא חיישינן
אדרין לעולם חסרין הן,
דחסירין עבדינן כו'. בניחותא: אחד
היאך ידעו שנתעברה השנה בשלמא
דלמא עברוה לאלול, והא
ולאפוקי מדרב נחמן בר
רצה חדש רצה שלשים העיד ר' יהושע בן
קיימא לן דמימות עזרא
רב חסדא [ד]דרש העיד
מלא ואחד חסר. דוקא קאמר ראשון
אם עיברוה קודם אדר יכולין להודיעם
לוי משום קהלא קדישא דירושלים על שני
לא נתעבר אלול, מראין
ר' סימאי משום חגי זכריה
מלא ושני חסר: משום רבינו. רב:
ע"י שלוחי אדר אבל אם עברוה
הדברים דבימות עזרא
ומלאכי על שני אדרין
אדרים שמקדשין אותם ביום עיבוריהן
שהוקבע ר"ח בזמנו. עד שאמרו לך
אחר כך היכי ידעי דהא מעברינן
עברוה לאלול במסורת
שאם רצו בית דין לעשותן
למימרא דחסרין עבדינן מלאין לא עבדינן
שהיתה בידם, וכי עברו
שניהן חסרין או שניהן
השנה כל אדר ולכל הפחות עד פורים
הבאים מארץ ישראל קדשו ב"ד ר"ח
(במסכת יום טוב ואם כן
מליאין או אחד מלא
לאפוקי מדדרש רב נחמן בר חסדא העיד
וי"ל כיון דשלוחים יוצאין על ניסן
אדר השני ביום ל' לאדר הראשון
כי נתעבר) אלול עזרא
ואחד חסר עושין. וכך
רבי סימאי משום חגי זכריה ומלאכי על
ועשו את הראשון חסר: מחללין את
ממילא ידעי כשיגיע ר"ח ואין שלוחין
חגי זכריה ומלאכי כי
היו נוהגין בגולה, והיא
כולן בזמן אחד היו.
פומבדיתא. אמרו משום
השבת. עדים שראו את הלבנה
שני אדרים שאם רצו לעשותן שניהן
יוצאין א"כ השנה מעוברת:
וכבר פירשנוהו במסכת
רבינו לעולם אחד מלא
דמר
סבר כל המצות הנוהגות
בחידושה מחללין את השבת לצאת
מלאין עושין שניהן חסרין עושין אחד מלא
יום טוב. ואם כן כי
ואחד חסר עד שיוודע
בראשון נוהגות בשני ומר
חוץ לתחום לבא לב"ד להעיד לפניהן
נתעבר אלול, והמדינות
שהוקבע ראש חודש
ואחד חסר עושין וכך היו נוהגין בגולה
הרחוקות מבית דין לא
בזמנו. העידות שהעיד ר'
סבר אין נוהגות. וטעמייהו מפרש
לפי שהמועדין כולן תלויין בשני
ומשום רבינו אמרו ד לעולם אחד מלא
ידעו, נתקלקלה ראש
סימאי משום חגי זכריה
חדשים הללו. וקס"ד חילולא דשרא
מקראי בפ"ק דמגילה
ומלאכי סוגיא דשמעתין
שנה שעשו ראש שנה
ואחד חסר עד שיוודע לך שהוקבע
סלקא, וגרסינן בבכורות
ביום ל' של אלול כ"ט
רחמנא משום דקביעת ירחא לפי
וברוב ספרים הגירסא איפכא דמר
ר"ח בזמנו שלחו ליה למר עוקבא אדר
פרק מעשר בהמה דקאי ר'
ימים, וכיון שאלול נתעבר
ראיית הלבנה הוא אם מלא מלא אם
סבר כל המצות הנוהגות בשני נוהגות
עקיבא בשיטתייהו ואמר
נמצא יום ל' מ(ר)חשבון
הסמוך לניסן לעולם חסר מתיב רב נחמן
חסר חסר: משום הכי מחללין.
בראשון ומר סבר אין נוהגות כו'
אדר הסמוך לניסן זמנין
אלול, והם קבעוהו תשרי.
מלא וזמנין חסר, ובן עזיי
ואמרי מוטב תיקלקל
על שני חדשים מחללין את השבת על
ובפ"ק דמגילה כתיב כן בכל
אם ראוהו ביום ל' שאם לא יבאו
הוא דסבר אדר הסמוך
ראש שנה ולא יתקלקלו
הספרים גבי פלוגתא דרבנן ורבי
ויעידו שראוהו היום לא יקדשוהו
ניסן ועל תשרי אי אמרת
בשלמא זמנין
לניסן לעולם חסר וקיימא
המועדין כולן. ודייקינן
אלעזר ברבי יוסי ורשב"ג ויש לישב
ב"ד עד מחר ויעשו את החסר מלא:
לן כר' עקיבא. וכן הא
הכי דראש שנה ודאי
מלא זמנין חסר משום
הכי מחללינן
שתי הגירסות: אדר הסמוך
דגרסינן הכא בהאי עניינא
נתקלקלה, ולא חיישינן
אלא
אלא
דשלחו ליה למר עוקבא
אלא לתקנת המועדות
לניסן לעולם חסר. תימה א"כ אמאי
אדר הסמוך לניסן לעולם
מדוקיא דמתניתין דקתני
יוצאין על ניסן מפני הפסח ומיהו לבסוף מסקינן תיובתא ואף על
פי כן אנו נוהגין
כן דשמא בימיהן שהיו מקדשים
חסר, עלתה בתיובתא,
על פי הראייה מסקינן דזמנין מלא זמנין חסר אבל לדידן טוב למלאות
הראשון דהוא חדש העיבור שניתוסף על השנה אף על
דקאמרינן התם עוקבא אשכח תרין איגרין בחדא כתיב
גב דאמרינן דשנה מתעברת בסופה ובירושלמי דמגילה ט) איכא פלוגתא
ושפר באנפוי ובאנפי חברוי מוסיפין על שתא תלתין יומין ובחדא כתיב ושפר באנפי ובאנפי חברוי מוסיפין על שתא ירח יומין
מאן דאמר תלתין
יומין אדר הראשון תוספת מ"ד ירח יומין
אדר
השני
תוספת ולבסוף דחו לה דקסבר רצו
שלשים רצו ירח:
מאי