ארבעה ראשי שנים
פרק ראשון ראש השנה כ.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מאי
טיבותא (עבדינן). שמעברים אלול דמוטב שלא יעברו כדי
אלא אי אמרת לעולם חסר. ואי נמי לא אתו עדים מקדשין ליה
קו א
א) ב)
האידנא למה להן לחלל: על הראיה. על פי עדים דכתיב
שלא יהא תרי יומין מספק:
קז ב ג
בין מלפניה בין מלאחריה. רבינו תם לא גרס מלפניה דאם חל
ג)
החדש הזה לכם ראש חדשים כזה ראה וקדש: איכא דאמרי כו'. קא
סלקא דעתיה חילול (א) משום מצוה לקדש על הראייה הוא: משום
ראש השנה וסוכות מלפניה תיפוק ליה משום מתיא דמקלע
❖
ד)
הכי מחללינן. שאם לא יחללו נמצא
יום הכפורים באחד בשבת:
שלח ליה ר' יהודה נשיאה לרבי
ה)
שיתקדש החדש בלא עדים: אלא
אלא אי אמרת לעולם חסר אמאי מחללינן
ו)
רבינו חננאל (המשך)
❖
אמי. אין זה רבי יהודה
אי אמרת זמנין מלא וזמנין חסר.
משום דמצוה לקדש על הראייה איכא
א
יום הכפורים. ומאן דאמר
מכדי בב"ד תליא כדאמרינן לקמן
נשיאה שהתיר השמן בפרק אין
דאמרי א"ר נחמן אף אנן נמי תנינא על
משום ירקיא, אמר, מיתיא
אתם ד) אפילו מזידים: אמאי
מעמידין שהיה בימי
איפשר לקברם עממי, והן
שני חדשים מחללין את השבת על ניסן ועל
תורה אור השלם
מחללינן. ליתקנו ב"ד שימתינו עד
רב ושמואל דההוא בנו של ר"ג
גוים. ודברים הללו שאמרו
תשרי אי אמרת בשלמא לעולם חסר משום
1. הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם
עולא ור' אחא, ראו לומר
יום שלשים ואחד שלא לחלל עליו את
בן רבי יהודה הנשיא והאי דהכא
שעשו אותם בית דין סעד
רֹאשׁ ח¢ דָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא
הכי מחללינן דמצוה לקדש על הראייה אלא
השבת וילכו ויעידו למחר ויקדשו על
תלמידו של ר' יוחנן דהוה כייף
למסורת שבידם שבהן
לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה:
❖
אי אמרת זמנין מלא זמנין חסר אמאי
פיהם: נעבריה האידנא. מיום
לרב ושמואל :
(ב)
ה)
שמות יב ב
מעברין (כעניין) [כמו
הא בניסן ובתשרי. פי' בקונטרס
שאמרו] שעיקר עיבור
ל' זה יעברו את אדר: אי דאקלע
מחללינן נעבריה האידנא ונקדשיה למחר
השנה באביב, ותנינן אין
יום שלשים בשבת. וראו בו את
שהמועדות תלויין בהן מקדשין
אי דאקלע יום שלשים בשבת ה"נ הכא
מעברין השנה לא מפני
הגהות הב"ח
הלבנה: ה"נ. דמעברינן ולא
לצורך בשאר ירחי לא וי"מ איפכא:
גדיין ולא מפני טלאין ולא
במאי עסקינן דאקלע יום שלשים ואחד
ואם היתה שנה מעוברת חמשה.
(א) רש"י
מפני גוזלות שלא פיריחו,
מחללינן: הכא. דקתני מחללין כגון
בשבת דמצוה לקדש על הראייה מתיב רב
שבת
אבל עושין אותן סעד
דאקלע יום שלשים ואחד בשבת ולא
בערכין פריך והא
(ב) ד"ה
לשנה. והמסמך של עיבור
כהנא כשהמקדש קיים מחללין אף על כולן
ביום
איכא יומא ו) דתלתין שנין משום דכל
נראה החדש אתמול אלא היום דאי
[הוא] האביב כדגרסינן
❖
מפני תקנת הקרבן מדכולהו לאו משום
דזמן אביבא לא מטא.
שנה עודפת ארבעה ימים שמונה
נמי לא אזלי מקדשי ליה בית דין
ואקשינן עליהן אם נראה
דמצוה לקדש על הראייה ניסן ותשרי נמי
שעות תתע"ו חלקים ואותן חלקים
האידנא דאין לך חדש יותר על שלשים
החודש בזמנו, והוא ליל
לאו משום דמצוה לקדש על הראייה אי
ל', מעברין ליה לאלול
מצטרפין ליום שלם לסוף שלשים
ומקדשי ליה שלא על פי עדים הלכך
מוסף רש"י
משום צורך שנתראה
מחללין לקדש על הראייה: מפני
שנה ומשני משום דליתיה בכל שנה
אמרת בשלמא זמנין מלא וזמנין חסר משום
מפני תקנת הקרבן.
לבית דין לעבר, והתני
תקנת קרבן. מוספי ר"ח שיקרבו
לא קחשיב:
(לקמן
רבה בר שמואל יכול
הכי מחללינן אלא אי אמרת לעולם חסר
כא:) אלא ד' ימים
כשם שמעברין את השנה
בזמנן: ניסן ותשרי נמי לאו משום
צריך
אמאי מחללינן תיובתא כי אתא עולא אמר
בלבד.
לצורך, מפני האביב, כך
דמצוה לקדש על הראייה. הוי
❖
מעברין את החודש לצורך,
עברוה לאלול אמר עולא ידעי חברין בבלאי מאי טיבותא עבדינן בהדייהו
חילול שבת דידהו אלא שיהו המועדות
ת"ל החדש הזה לכם, כזה
מאי טיבותא עולא אמר משום ירקיא רבי אחא בר חנינא אמר משום מתיא
ראה וקדש. ופריק רבה
בזמנן לפי תולדות הלבנה: אלא
אין מקדשין לצורך, אבל
מאי בינייהו איכא בינייהו יוה"כ שחל להיות אחר השבת מאן דאמר משום
רבינו חננאל
אי אמרת לעולם חסר אמאי מחללינן.
מעברין החדש לצורך,
מתיא מעברינן ומאן דאמר משום ירקיא לאימת קא בעי להו לאורתא
בלאו דידהו נמי האידנא מקדשינן
מדתנן וכשהמקדש קיים
ותריץ להא דרבה בר
יוצאין אף על כולן
שמואל הכי, יכול כשם
ליה: ידעי חברין בבלאי. כלומר
לאורתא טרח ומייתי ולמ"ד משום ירקיא לעבריה משום מתיא אלא איכא
שמעברין את השנה,
מפני תקנת קרבן, מדכל
נותנין לב להכיר טובה שעושין עמהם
בינייהו יו"ט הסמוך לשבת בין מלפניה בין מלאחריה מ"ד משום ירקיא
החדשים כולן לאו משום
על האביב, ואת החדש,
בני ארץ ישראל שעיברו את אלול:
דמצוה לקדש על הראיה,
לצורך השעה, כך מחסרין
מעברינן ומאן דאמר משום מתיא אפשר בעממי ולמ"ד משום מתיא
ומקדשין את החדש
ניסן ותשרי נמי לאו
משום ירקיא. להפריד שבת ויום
לעבריה משום ירקיא אפשר בחמימי אי הכי מאי שנא לדידן אפילו לדידהו
משום דמצוה לקדש
לצורך, ת"ל החודש הזה
טוב זה מזה כדי שלא יכמושו ירקות
על הראיה, אלא משום
לכם, כזה ראה וקדש. וכי
נמי לדידן חביל לן עלמא לדידהו לא חביל להו עלמא איני והתני רבה בר
הא דאמר ר' יהושע בן לוי
תקנת המועדות. אי
הנאכלות כשהן חיין בשבת שאחר
שמואל יכול כשם שמעברין את השנה לצורך כך מעברין את החדש
אמרת בשלמא זימנין
מאיימין עלייהו כדי לחזור
ב
יו"ט או ביו"ט שאחר שבת: משום
מלא וזימנין חסר, משום
בהן ולא יתקיימו דבריהן
לצורך ת"ל החדש הזה לכם ראש חדשים כזה ראה וקדש אמר רבא לא
מתיא. להפריד שבת ויום הכפורים
1
ויעברוהו, אי אצטריך
הכי מחללינן, אלא אי
קשיא כאן לעברו כאן לקדשו והכי קאמר יכול כשם שמעברין את השנה
אמרת לעולם חסר [אמאי
לבית דין, ואין מאיימין
זה מזה שלא יסריח מת שימות באחד
מחללינן] תיובתא. וגם
על העדים על החדש שלא
מהן שיהא ראשון ולא יקבר לא היום
ואת החדש לצורך כך מקדשין את החדש לצורך תלמוד לומר החדש הזה
לעדות רבי יהושע בן לוי
נראה בזמנו, והוא ליל
ולא למחר: מאי בינייהו. תרווייהו
ל', כלומר אין מאיימין
דאמר לעולם שיני אדרים
לכם כזה ראה וקדש וכי הא דאמר רבי יהושע בן לוי גמאיימין על העדים על
חסירין, הא מתניתין
אותן ואומרין להן הזהרו
איתנהו: יום הכפורים שחל להיות
החדש שנראה בזמנו לעברו ואין מאיימין על העדים על החדש שלא נראה
תיובתא עליה, ולא עמדה
והעידו כי ההוא שנראה
אחר שבת. אם לא יעברוהו: מ"ד
לכם כעין כיכיתא, הלבנה
אלא עדות ר' סימאי משום
בזמנו לקדשו איני והא שלח ליה רבי יהודה נשיאה לרבי אמי הוו יודעין שכל
משום מתיא מעברין. ודחינן ליום
חגי זכריה ומלאכי. כי אתא
היתה, ומקדשין אותו
ימיו של רבי יוחנן היה מלמדנו מאיימין על העדים על החדש שלא נראה
עולא אמר עברוה לאלול.
ביום שלשים אם הוצרכו
הכפורים ליום שני בשבת: אימת
בית דין לחסורי, אלא
כלומר אצטריך כפי [נ"א:
בזמנו לקדשו אע"פ שלא ראוהו יאמרו ראינו אמר אביי לא קשיא הא בניסן
בעי לה. לירקות: לאורתא. למוצאי
לפי] המסורת שהיתה ביד
לא טרחינן עלייהו כדי
ותשרי הא בשאר ירחי רבא אמר הא דתני רבה בר שמואל אחרים היא
יום הכפורים: לאורתא טרח
בית דין (לא היו מגלין
לקדשו בעת שלא נראה
בזמנו, כלומר מעברין ולא
אלא אותו למזומנין לעיין
ומייתי. ואין צריך ללקט ע"ש הלכך
דתניא אחרים אומרים אין בין עצרת לעצרת ואין בין ראש השנה לראש
בדבר זה מפני שבית)
מחסרין. ואקשינן לרבה
לא מעברינן: אפשר בעממי. דאמר
השנה אלא ד' ימים בלבד ואם היתה שנה מעוברת חמשה רב דימי
ועיברוה לאלול, [ו]מפני
איני והא שלח ליה ר'
מר מת בי"ט ראשון
יהודה נשיאה לר' אמי,
(שקראו) [מה נקרא] סוד
מנהרדעא מתני איפכא מאיימין על העדים על החדש שלא נראה בזמנו
העבור, מפני שבית דין
הוו יודעין שכל שנותיו
יתעסקו בו עממין: בחמימי. שורם
לקדשו ואין מאיימין על העדים על החדש שנראה בזמנו לעברו מ"ט
לא היו מגלין אותו אלא
של ר' יוחנן היה מלמדינו,
בחמין וחוזרות לקדמותן: לדידן
מאיימין על העדים של
למזומנין לעיין בדבר זה.
האי חדש שלא נראה בזמנן
והיה אותה שנה יום
חביל לן עלמא. אנו בני בבל חם לנו
שלשים לאלול יום הסמוך
לקדשו, שאע"פ שלא
העולם ויש לנו הבל לפי שבבל עמוקה היא ואינה ארץ הרים וגבעות כא"י ואין שולט בה אויר ואין בני ארץ ישראל צריכין לעבר משום
לשבת בין מלפניה בין
ראו בעליל אלא כעין
מתיא ומשום ירקיא אלא בשבילנו: איני. וכי מעברינן חודש לצורך: כשם שמעברין את השנה לצורך. מפני האביב והתקופה ופירות
כיכיתא, יעידו כי ראינו.
מלאחריה. וכיון שראה
(שלא) [עולא] כי עיברו
ופריק אביי ואמר הכי,
האילן כדאיתא בפרק קמא דסנהדרין : כזה ראה וקדש. כיון שתראה קדש בו ביום: לעברו. לעשות את החסר מלא לצורך
בית דין לאלול, נדמה
הא דר' יהושע בן לוי
מותר: לקדשו. ביום שלשים והלבנה לא נראית ואם ימתינו עד יום מחר יהא שבת ויוה"כ סמוכין אין מקדשין לצורך: וה"ק יכול כשם שמעברין
קיימא בכל החדשים זולתי
לו שבית דין מעברין על
לצורך כך מקדשין לצורך ת"ל כזה ראה וקדש. ראה תחלה ואח"כ קדש אבל כשאתה מעברו ראה וקדש הוא: מאיימין על העדים על
צורך השעה, שלא יבא
ניסן ותשרי, ור' יוחנן
ראש שנה בערב שבת ולא
קיימא בניסן ותשרי זולתי
החדש שנראה בזמנו. ביום שלשים שיחרישו בשביל לעברו: ואין מאיימין. ביום שלשים על העדים שלא ראוהו ואנן צריכין לקדשו
שאר ירחי. ונתברר לנו
(באסור) [באחד] בשבת,
היום כדי להפריד שבת מיום הכפורים שיאמרו ראינו ויעידו שקר: היה מלמדנו מאיימין כו'. אם אנו צריכין לעשותו חסר: בניסן
שלא לחבר שתי קדושות
דברי אביי כי כך הם
ותשרי. שהמועדות תלויין בהן מקדשין לצורך: בשאר ירחי. לא ואם תאמר מה צורך לנו בשאר חדשים לחסר ולעבר כגון אותה
כאחד, מפני כבוד מתים,
כאשר פירשנו, מתלמוד
ארץ ישראל דשקלי וטרי
או כגון שמחת יום טוב
ששנינו במסכת ערכין אין פוחתין מארבעה חדשים המעוברין בשנה ולא נראה לעבר יותר על שמונה והתם מפרשינן הטעם
בתענוג ירקות וכיוצא בהן.
בהאי מילתא בתחלת פרק
ואם עיברו שמונה ובזה לא נראית ביום שלשים נמצא שאנו צריכין לאיים עליהן לומר ראינו בשביל לקדש: הא דתני רבה. שאין
וחלילה לעבר אלא על
ראוהו בית דין וכל ישראל
מעברין ולא מקדשין לצורך: אחרים היא. דאמרי לעולם כל החדשים אחד מלא ואחד חסר כסדר מולד הלבנה שמתחדשת
ואסקוה הכי, ולא פליגי,
המסורת שמסורה בידם
ממשה רבינו, אבל מי
מה דמר ר' זעירא בשם
לעולם בסוף כ"ט ימים ומחצה שהן חמשים ותשעה לשני חדשים: ארבעה ימים. אם נקבע עכשיו באחד בשבת יהא לשנה
שלא נתגלו [לו] העיקרים
ר' יהושע בן לוי אין
הבאה בחמישי בשבת שזה חשבון שנים עשר חדש אחד מלא ואחד חסר עולה לשנ"ד ימים והשלש מאות וחמשים כולם שבועים
מעמעמין על שלא נראה
(מדומים) [מדמה] כי על
נמצא נדחה להלן ארבעה ימים: ואם היתה שנה מעוברת ה'. שמוסיפין עליה חדש חסר שדוחה להן מן שבועים שלימים יום אחד:
כל צורך מעברין, ועל זה
לקדשו, בשאר ירחי, ומה
אמר עולא אין שם צורך
דמר רבא מעמעמין על
האי שלא נראה לקדשו, [ו]אין
לדבר אלא משום ירקיא,
מעמעמין על שנראה לעברו, על ניסן ועל תשרי. רבא אמר הא דתני רבה בר שמואל אחרין היא, דלית ליה עבור בחדשין כלל,
ורבי אחא אמר משום מיתיא. פיר' מאן דאמר משום מיתיא, דהיכא דאיקלע כ"ט באלול (ערב שבת) [בשבת], חל ראש שנה
להיות באחד בשבת, ואם חל כ"ט באלול יום חמישי, מיקלע ראש שנה בערב שבת, ולא יתכן שתי קדושות כאחת. (עולא)
דתני אין בין ראש שנה לראש שנה ואין בין עצרת לעצרת אלא ד' ימים בלבד, ואם היתה שנה מעוברת חמשה. פיר' אין בשנה
[ר' אחא] אמר מעברין לאלול, חשב בדעתו משום מיתיא דלא איסרחון. כלומר, אם ישאר המת שני ימים יסריחו וכן יום לעולם אלא אחד מלא ואחד חסר, והן שנ"ד ימים, יוצאין הז' ישארו ד' ימים. ואם היא מעוברת, חדש העבור כ"ט ימים הוא,
כ"ח ימים יוצאין הז' נשאר יום, הרי ה' ימים. רב דימי מתני איפכא, מאיימין על העדים של חדש שלא נראה בזמנו לקדשו,
הכיפורים שחל להיות באחד בשבת או בערב שבת כיוצא בו. אבל (אם) משום ירקיא לא מעברינן, איפשר בחמימי. פי' אע"ג
דחיימין ירקיא, איפשר למיכל מיניהון. ויש אומרים למישלקינהו ולבשולינהו ולמישבקינהו בחמימי, דאכיל להן במוצאי
דאמרינן ההיא כיכיתא שראיתם, לבנה הייתה, דלא מיתחזי כשיקרא, ואין מאיימין על העדים של חדש שנראה בזמנו לעברו,