כ: ארבעה ראשי
שנים
פרק ראשון ראש השנה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
צריך
שיהא לילה ויום מן החדש כו'. הא דמאיימין על העדים
האי מיחזי כשקרא. כשנראית בזמנה ואינן מעידין הרבה אחרים יש
א)
א
❖
ב)
על החדש שלא נראה בזמנו לומר ראינו אע"פ שלא ראו
שראוהו ונראה שעל שקר עברוהו אבל כשלא ראוהו ואמרו ראינו אין
ג)
שקר נודע: יכילנא לתקוני. בלא ראיית עדים כי בקי אני בתולדות
הני מילי כשיום שלשים לילה ויום מן החדש:
חצות
לילה איכא בינייהו. פי' בקונטרס שראה ביסודו של רבי
הלבנה והילוכה וסדר המזלות: סוד העיבור. ברייתא שנויה
רבינו חננאל
❖
ד)
ברמזים: נולד קודם חצות או לאחר
סעדיה שהלבנה לעולם
כי מאחר שאמרו ראיתי
חצות. כך שנוי בה ורמז בעלמא הוא
לפני חדושה בקרן מזרחית דרומית
האי מיחזי כשקרא האי לא מיחזי כשקרא אמר
יחזור ויומר לא ראיתי,
לומר קודם חצות חלוק מנולד לאחר
ולאחר חדושה בקרן מערבית
שמואל יכילנא לתקוני לכולה גולה אמר
מיחזי כשיקרא. אמר
תורה אור השלם
שמואל יכילנא לתקונה
חצות: ידע מר. מה חילוק יש:
דרומית וכשהיא במזרח נראית לבני
ליה אבא אבוה דרבי שמלאי לשמואל ידע
1. שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא
לכולה גולה. כלומר, יש בי
כי סליק רבי זירא שלח להו. לחביריו
מזרח ולא לבני מערב וכשהיא
כח לחשוב [נ"א: לחשב]
מר האי מילתא דתניא בסוד העיבור נולד
לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת
שבבבל שני דברים שלמד כאן: צריך
במערב נראית לבני מערב ולא לבני
חשבון השנים, ולתקן איזו
נַפְשֹׁתֵיכֶם
בְּתִשְׁעָה
קודם חצות או נולד אחר חצות א"ל לא אמר
שנה צריכה עיבור. וכן
שיהא לילה ויום מן החדש. היום
לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב מֵעֶרֶב עַד
מזרח ולכך הלבנה הישנה לבני בבל
בחדשים איזה חודש צריך
עֶרֶב תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶם:
ליה מדהא לא ידע מר איכא מילי אחרנייתא
הולך אחר הלילה להיות היום מן
שבמזרח אינה מתכסה אלא שש שעות
להתעבר, עד ביאת הגואל
ויקרא כג לב
דלא ידע מר כי סליק רבי זירא שלח להו
החדש שהיה בו ליל שלפניו למדנו
ולבני ארץ ישראל הרחוקים מתכסה
2. בָּרִאשֹׁן בְּאַרְבָּעָה
ויתישב [נ"א: וישיב]
הסנהדרין. א"ל אבא אבוה
עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב
צריך שיהא לילה ויום מן החדש וזו שאמר
שאם נראית הלבנה הישנה משחשיכה
י"ח שעות והחדשה אינה מתכסה
דר' שמלאי ידע מר הא
תֹּאכְלוּ מַצֹּת עַד יוֹם
יום עשרים ותשעה שהוא ליל שלשים
לבני ארץ ישראל שבמערב כי אם שש
אבא אבוה דר' שמלאי מחשבין את תולדתו
דתני בסוד העיבור נולד
הָאֶחָד וְעֶשְׂרִים לַחֹדֶשׁ
❖
אין מקדשין אותו ביום שלשים. וא"ת
שעות ולבני בבל הרחוקים מתכסה
קודם חצות או אחר חצות.
שמות יב יח
בָּעָרֶב:
נולד קודם חצות בידוע שנראה סמוך לשקיעת
פיר' המסורות שהיא
פשיטא דאין מקדשין שהרי לא תראה
י"ח שעות ולמאן דיליף מיום הכפורים
החמה לא נולד קודם חצות בידוע שלא
עכשיו בידינו שהנולד עד
החדשה ביום שלשים דקיימא לן
היום הולך אחר תחלת הלילה ואם
חצות, וענין (ד"ד וה"ח
הגהות הב"ח
נראה סמוך לשקיעת החמה למאי נפקא
עשרים וארבעה שעי מכסי סיהרא
נראתה הישנה בתחלת הלילה שוב
והצ"א) [ר"ד ות"ח תצא]
(א) רש"י
מינה אמר רב אשי לאכחושי סהדי אמר רבי
ותרצ"ה, ותקפ"ט שאלו
כדאמרינן לקמן איצטריך למ"ד
אין מקדשין החדש ביום ולמאן דיליף
מתוך
הן עקרי החשבון לקבוע
זירא אמר רב נחמן כ"ד שעי מכסי סיהרא
מאיימין על העדים על החדש שלא
מפסח לא חיישינן אלא שלא תראה
א
קוטנה אלא שש שעות
השנים, ידע להו מר.
אחר חדושה
לדידן שית מעתיקא ותמני סרי מחדתא
(ואם) [ואת] הדחויות שהן
נראה בזמנו לקדשו ואשמעינן דאם
מחצות הלילה ואילך ולפי שיטת
❖
גטר"ד (ובה"ו) [ובה"י]
נראית הישנה בלילה אין מאיימין
הקונטרס משמע דלא חיישינן כלל
לדידהו שית מחדתא ותמני סרי מעתיקא
תקפ"ט. אמר ליה לא
שהרי הכל ראו שהלילה מן החדש
בבני בבל אלא בבני ארץ ישראל
ידענא. אמר ליה ומדהא
למאי נפקא מינה אמר רב אשי $ לאכחושי
מר לא ידע, איכא
שעבר: וזו שאמר אבא אבוה דר'
דאע"ג דחזו בני בבל הישנה בלילה
גליון הש"ס
סהדי אמר מר צריך שיהא לילה ויום מן
מילי אחרנייתא דתליין
שמלאי. לפני שמואל ולא ידע לפרשה
מקדשין בני א"י את החדש למחרתו
גמ' לאכחוש סהדי.
(במסורתו) [במסורות]
החדש מנלן ר' יוחנן אמר 1מערב עד ערב ריש
ביום ולא חיישינן ובני בבל מונין יום
מה חילוק בין נולד קודם חצות לנולד
ולא בחשבון בלבד ולא
לקיש אמר עד יום האחד ועשרים לחדש
❖
ידעינהו מר שמואל.
2
לאחר חצות אני מפרשה לכם: מחשבין.
הכפורים וכל המועדות מאותו היום
פירוש שאם נולד קודם
בערב מאי בינייהו אביי אמר משמעות דורשין
את מולד הלבנה: נולד קודם חצות.
שראו בני א"י החדשה אע"פ שהם
חצות מפני שלא יתכן
איכא בינייהו רבא אמר חצות לילה איכא
ראו הישנה בלילה וזהו תימה ממאי
היום בידוע שנראה היום קודם
להיראות הלבנה לבני
רבינו חננאל (המשך)
אדם בו ביום שלשים.
דקרא קפיד אבני א"י ולא קפיד אבני
שתשקע החמה שאין הלבנה מתכסה
בינייהו אמר רבי זירא אמר רב נחמן כל ספיקא
ויש מי שאומר אלו
ערב, ר' שמעון בן לקיש
בבל ועוד משהלבנה מתחלת להתחסר
מבני א"י שהם במערב (א) אלא
לקמיה שדינן למימרא דחמיסר ושיתסר
אמר מהכא עד יום האחד
כולם וגם גטר"ד שהם
לעולם לא תראה עוד בתחלת הלילה
שש שעות אחר חדושה מתוך קוטנה
ועשרים לחודש בערב,
נדחות הפשוטות, ובה"י
עבדינן ארביסר לא
עבדינן וליעבד נמי
תקפ"ט לאחר העיבור,
מאי בינייהו, אמר אביי
עד שתתחדש שכך סדרה בתחלת
שהלבנה לעולם בשש שעות לאחר
ארביסר דלמא חסרוה
לאב וחסרוה לאלול
משמעות דורשין איכא
כולן היה שמואל בקי בהן,
לידתה יוצאה מביום ונראית בתחלת
חדושה בקרן מערבית דרומית ונראית
בינייהו. כלומר, זה דורש
ודברים אחרים התלוין
תרי
להם: [לא] נולד [עד] אחר חצות.
בחשבון שאמר לא ידענא,
מזה הפסוק וזה דורש
הלילה מעט ושוקעת ובלילה שלאחריו
ד)
ד)
מזה הפסוק, ושניהם דבר
והוא כגון זה שאמר
שוהה מעט יותר לשקוע ומוספת בכל לילה עד שתתמלא ואז יוצאה
בידוע שלא יראה היום שהיא קטנה כל שש שעות ונעלמת מעין
אחד אמרו. זה אין צריך
מחשבין את תולדתו נולד
כל: למאי נפקא מינה. למיחשב הרי על פי עדים אנו מקדשין:
בתחילת הלילה וזורחת כל הלילה עד היום ושוקעת לאור הבקר ואח"כ
קודם חצות בידוע שנראה
פירוש. רבא אמר חצות
לילה איכא בינייהו. ר'
סמוך לשקיעת החמה כו',
לאכחושי סהדי. אם נולד אחר חצות ואמרו ראינו החדשה לפני
מתחלת להתחסר ומאז שוהה לצאת תחלת כל הלילה ומוספת בכל
יוחנן שאמר מערב עד
וכיוצא בו דברים אחרים
שקיעת החמה כדי לקדשו היום עדי שקר הם: כ"ד שעי מכסי
לילה לשהות מלצאת יותר ויותר עד סוף החדש וכל מה שהיא מחסרת
כמו זה, אמר לו אבא אבוה
ערב סבר אם נולדה הלבנה
סיהרא. סמוך לחידושה מלפניו ומאחריו היא מתכסה מן העין
מן הלילה היא משלמת מן היום בין בתחלת החדש בין בסופו ויותר
דר' שמלאי, דאי לא תימא
בתחלת שעה ראשונה של
לילה, קובעין בו ביום
הכי מה בין חצות לאחר
היה נראה לפרש דמיירי הכא לעניין המולד דצריך שיהא לילה ויום
מתוך קוטנה שש שעות לפני חדושה ושש שעות לאחר חדושה נעלמת
חצות. כי סליק ר' זירא
ראש חודש, דהא איכא
מן החדש שיהיה המולד מבערב של עשרים ותשעה באדר שיהא יום
מכל אדם קודם לכן ולאחר מכאן שתים עשרה שעות שהיא במזרח
בארץ ישראל שלח להו
מערב עד ערב. ור' שמעון
שלשים ולילו הכל מן המולד החדש אבל אין המנהג כן דלא פסלינן
נראית לבני מזרח ולא לבני מערב מתוך קוטנה וכשהיא במערב
בן לקיש [סבר] כתיב
צריך שיהא לילה ויום מן
החדש. כלומר אין קובעין
שבעת ימים מצות תאכלו,
מולד זקן אלא כשנולד אחר שמונה עשר וי"א דצריך לילה ויום מן
נראית לבני מערב ולא לבני מזרח והיא לעולם לפני חדושה בקרן
ראש חודש בו ביום של
וכתיב בערב תאכלו מצות
החדש כלומר צריך שיהא סדר הקידוש לילה ויום ולא יום ולילה
מזרחית דרומית ולאחר חדושה בקרן מערבית דרומית כך ראיתי
עד יום האחד ועשרים
מולד, אלא אם היה המולד
דאם היה המולד ביום קודם חצות וקדשוהו ב"ד נתקדשה לילה שלפניו
ביסודו של רבי סעדיה ז"ל הילכך כשהישנה מתכסה במזרח אין
לחדש בערב, וכתיב בפסח
שעה ראשונה מן הלילה,
שנמצא היום והלילה כולו
ואכלו את הבשר בלילה
ואם נולד אחר חצות ולא נראית ביום אין החדש מתקדש אלא
החדשה נראית לבני מזרח עד כ"ד שעות וכשמתכסה מבני מערב
הזה, וכתיב ועברתי בארץ
מן הלבנה החדשה. אבל
אין החדשה נראית להן עד כ"ד שעות: לדידן. לבבל דקיימין במזרח:
למחר ואין יום זה שלפניו מתקדש עמו והיינו דאבוה דר' שמלאי
מצרים בלילה הזה, וקיימא
אם היה המולד אחר כך,
מכסיא שית מעתיקא. ולא יותר. מה טעם מפני שהלבנה הישנה
ולפירוש זה לא ניחא הא דקאמר איכא בינייהו חצות לילה דליכא
אין קובעין ראש חודש
לן דהוא חצות לילה,
שנאמר ויהי בחצי הלילה,
אלא למחר. וזה שאמר'
מאן דאמר שמשחשכה לא חייל יום טוב וראש חדש:
שלפני חדושה בקרן דרומית מזרחית ורואין אותה בני בבל הסמוכים
וגמר הלילה הזה של
מחשבין את תולדתו נולד
למזרח ונעלמת מהן מכאן ואילך מתוך קוטנה ולסוף שש שעות של
לוי
קודם חצות בידוע שנראה
אכילת פסח מן הלילה הזה
של עברת מצרים, מה זה
סמוך לשקיעת החמה,
חדושה היא עומדת בקרן דרומית מערבית ורואין אותה בני א"י
חצות לילה אף זה חצות
נולד אחר חצות אינו נראה
הסמוכין למערב ולא בני בבל וכן כל י"ב שעות שאחר שש שעות הראשונות הרי שמתכסה החדשה מבני בבל י"ח שעות ולאחר י"ח שעות
בו ביום כלל. ובא רב
לילה, וכתיב בפסח על
כבר גדולה היא ונראית בכל מקום: לדידהו שית מחדתא. כמו שפירשתי שלבסוף שש נראית לבני מערב: ותמניסר מעתיקא. כמו
אשי (ודחה) ואמ' מסורת
מצות ומרורים יאכלוהו,
ש"מ שאכילת מצה אפי'
זה [נ"א: זו] לאכחושי
שפירשתי שהישנה בסוף תכליתה לעולם במזרח וכל שמונה עשרה שעות של ישנה מתוך קוטנה לא נראית במערב אבל קודם לכן
סהדי. פיר', שאם נתברר
עד חצות יצא ידי חובה.
גדולה היתה ונראית למרחוק: לאכחושי סהדי. אם יאמרו ראינו הישנה והחדשה בתוך עשרים וארבע שעות שקר העידו: עד ערב
מן החשבון שנולד אחר
והנה לא אכל המצה ביום
תשבתו. למדנו שהיום הולך אחר הלילה לעניין המועדות: עד יום האחד ועשרים בערב. למדנו יציאת המועד בערב הרי
הראשון אלא מקודם חצות
חצות ובאו עדים ואמרו
שראינוהו בו ביום, עדי
כמעט, ונחשב לו יום שלם
שהלך היום אחר הלילה: חצות לילה איכא בינייהו. מאן דיליף מיום הכפורים הולך אחר תחילת הלילה דכתיב מערב עד ערב
שקר הן, שאי אפשר כלל
שנאמר שבעת ימים מצות
ולדידיה אם נראית הישנה אפילו בתחילת ליל שלשים שוב אין החדש מתקדש ביום שלשים. ולמאן דיליף ממצות אין היום הולך אחר
תאכלו, ש"מ שאם נולד
להיראות בו ביום, ולאו
תחילת הלילה שהרי מחצות לילה הראשון של פסח עד יום האחד ועשרים אכילת מצה רשות ובלבד שלא יאכל חמץ כדאמרינן בשילהי
הלבנה עד חצי הלילה,
לקובעו ראש חודש בו
ביום הוא דשלח להו נולד
יום שלם הוא, ונמצא היום
ערבי פסחים וחצות לילה ראשון חלוק מהם ונמשך עם הפסח הנשחט בארבעה עשר שהמצה נאכלת עמו חובה ולדידיה
קודם חצות, כי הא דאמר
והלילה מן החדש, ורא[ו]י
אפילו נראית הישנה בתחילת הלילה מאיימין למחר על העדים לומר ראינוהו אם צריכין אנו לקדשו ביום שלשים להרחיק יום
ר' זירא אמר רב נחמן
אותו היום לקבעו ראש
הכפורים משבת: כל ספיקא לקמיה שדינן. אין אנו צריכין להקדים פסח או סוכות בי"ד ליום שלשים של אדר ושל אלול מחמת ספק
כ"ד שעי מכסי סיהרא
חודש. וזהו פירושו חצות
לדידן שית (שית) מעתיקא
לילה איכא בינייהו, ר'
שמא קדשו בית דין את החדש ביום עשרים ותשעה אבל צריכין אנו לעשות יום טוב שני ביום ט"ז מספק שמא עיברו ב"ד את האדר
וי"ח מחדתא, לדידהו שית
יוחנן בעי כ"ד שעי מן
וקבעו ניסן ביום שלשים ואחד וכן באלול: למימרא דחמיסר ושיתסר כו'. בניחותא כלומר אשמעינן רב נחמן הכי: דלמא חסרו לאב.
מחדתא וי"ח מעתיקא.
החדש, וריש לקיש אמר
למאי נפקא מיניה, אמר
לך אפילו מחצי הלילה
ונמצא יום עשרים ותשעה באלול שלנו שעיברנו את אב היה יום שלשים שלהן וקבעו בו ראש השנה וכן לענין ניסן דלמא חסרו לשבט:
רב אשי לאכחושי סהדי
כשר. ירושלמי בסוף פרק
תרי אם אינן מכירין אותו,
בו. גם זה שאמר אבוה
דר' שמלאי נולד קודם חצות, וזה שאמר ר' זירא כ"ד שעי מיכסי סיהרא, דבר זה לא נתברר אצלנו משקיעת החמה אתה מונה ללבנה, אמר ר' סימון והיו לאותות ולמועדים, על ידי זה ועל ידי זה. כלומר זה
יפה, לפיכך לא כתבנו בו פירוש . אמר מר צריך שיהא יום ולילה מן החדש. כמו שאמרנו, כלומר היום יוצא וזה נכנס. אמר ר' יוחנן ויהי ערב ויהי בקר יום אחד. ריש לקיש אמר החדש הזה, שיהא כולו מן החדש.
שקובעין אותו ראש חודש צריך להיות כ"ד שעה מן הלבנה החדשה. קרא מנא לן, ר' יוחנן אמר מערב עד וגמר הזה הזה, [כי] היכי דלא תיקשי לן דריש לקיש אדריש לקיש. כל ספיקה לקמיה (כי) שדינן, פשוטה היא.