ארבעה ראשי שנים פרק ראשון
ראש השנה כא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לוי
אקלע לבבל בחדסר בתשרי. אחד עשר היה לבני בבל ועשירי
תרי ירחי חסירי קלא אית להו. דטבת חיסרו ממה נפשך כסדר
קח א
א)
ב)
הלבנה באחד מלא ואחד חסר ואם איתא דחסרוהו לשבט כבר יצא
לבני ארץ ישראל דעברוה לאלול ומתוך התחום בא דהא יוה"כ
קט ב
ג) ד)
הקול לפני הפסח ובא אצלנו אף למקום שאין שלוחי ב"ד של ניסן
הוה א"נ ביוה"כ של בני בבל בא סמוך לחשכה והוא היה ערב יוה"כ
ה) ו)
מגיעין וכן בתשרי אם חסרו תמוז ואב שהרי תמוז תמיד חסר:
לבני א"י ואמרו לו אסהיד לן כלומר ונאסור לאכול גם עתה דיוה"כ
❖
❖
ג
בסים תבשילא דבבלאי. אכלו לחם
הוא אמר להם לא שמעתי מפי ב"ד
למעדנים ביוה"כ שבא"י שהרי ב"ד
מקודש שיצא ביום ל' של אלול סמוך
תרי ירחי חסירי קלא
אית להו לוי אקלע
תורה אור השלם
רבינו חננאל
עיברו את החדש [א] והיוג) מתענים:
לחשכה שלא היה שהות ביום לבא
לבבל בחדסר בתשרי אמר בסים תבשילא
1. קַלִּים הָיוּ רֹדְפֵינוּ
לוי אקלע לבבל בי"א
אסהיד. ונקבל עלינו ולא נאכל:
ולקבל עדותן וידע שלא יקדשוהו עד
דבבלאי ביומא רבה דמערבא אמרי ליה
בתשרי. פיר' בא (ברוגית)
מִנִּשְׁרֵי שָׁמָיִם עַל הֶהָרִים
לא שמעתי מפי ב"ד מקודש. לא אעיד
למחר ביום ל"א אבל לא המתין עד
[בדוגית] או בבוצית בי"א
אסהיד אמר להו לא שמעתי מפי ב"ד מקודש
דְּלָקֻנוּ בַּמִּדְבָּר אָרְבוּ
לכם דאמרי' לקמן בפרקין על
למחר שישמע שיקדשוהו ואין מעידין
איכה ד יט
בתשרי בבבל, ואמר בסים
לָנוּ:
מכריז ר' יוחנן כל היכא דמטו שלוחי ניסן
2. שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ
א
תבשילא דבבלאי, כלומר
כולן שלוחים יוצאים מבערב כגון אם
עד שישמע מב"ד מקודש כדלקמן
תבשילם נודף, והוא היום
הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לַיְיָ
ולא מטו שלוחי תשרי ליעבדו תרי יומי
לא קדשוהו ביום ל' יוצאין השלוחים
אע"פ שידוע שלמחר יקדשוהו וא"ת
יום כפור. כלומר כי עברו
אֱלֹהֶיךָ כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב
גזירה ניסן אטו תשרי רבי אייבו בר נגרי ור'
לערב לומר מעובר הוא אבל על
והיאך יניחם לאכול ויש כאן ודאי
אלול שנמצאו אחד עשר
הוֹצִיאֲךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ
בבבל עשירי לירושלים.
מִמִּצְרַיִם לָיְלָה:
חייא בר אבא איקלעו לההוא אתרא דהוה
ניסן ותשרי אע"פ שיודעין שיקדשוהו
איסור כרת דאורייתא וי"ל התנן
❖
ועל זה העיניין נעשה
דברים טז א
למחר ביום ל"א שהרי אין ר"ה
לקמן בפרק שני אשר
מטו שלוחי ניסן ולא מטו שלוחי תשרי
סוכות. אמרו לו תעיד
נדחה לשלשים ושנים אפ"ה אין יוצאין
תקראו אתם מקראי קדש בין בזמנן
ונשלים הצום היום. אמר
ועבדי חד יומא ולא אמרו להו ולא מידי
להם לא שמעתי מבית דין
עד שישמעו מפי ב"ד מקודש ואני לא
בין שלא בזמנן ואמרינן בגמ' אתם
הגהות הב"ח
שמע רבי יוחנן ואיקפד אמר להו לאו אמרי
מקודש. כלומר שמעתי
שמעתי מפי ב"ד שלא הייתי במקום
אפי' שוגגים אתם אפי' מזידים ואפי'
(א) רש"י
להם כי רצונם לעבר אלול.
לכו היכא דמטו שלוחי ניסן ולא מטו שלוחי
שישבו סנהדרין שם: דמטו שלוחי
מוטעין והא דאמרינן בפרק גיד
(ואלול) [ור' איבו בר נגרי
❖
תשרי ליעבדו תרי יומי גזירה ניסן אטו תשרי
שמור
ור' חייא בר אבא] דאקלע
ניסן. שב"ד שולחין לגולה להודיע יום
הנשה גבי שגג
בבבל בעשרה במר חשוון
רבא הוה רגיל דהוה יתיב בתעניתא תרי
שקדשוהו וכל מה שהם יכולין לילך
ביוה"כ פטור דגזירה הוה ויוה"כ
ואמ' להו היידנא יומא
הגהות מהר"י
יומי זימנא חדא אשתכח כוותיה ר"נ יתיב
רבא במערבא. פיר', שנה
הם הולכין עד הפסח וכן בתשרי עד
דההיא שתא שבתא הוה ולא אמרינן
מעוברת היתה שנמצאו
לנדא
סוכות חוץ משבתות וימים טובים שלא
אתם אפילו מזידין התם הוקבע להם
בתעניתא כוליה יומי דכיפורי לאורתא אתא
עשרה במרחשוון כי
ניתנו לחלל לשלוחין כדתניא בפרקין
החדש בזמנו ומפני הגזרה לא עשו
[א] רש"י
הן עשרה בתשרי, והוא
ההוא גברא א"ל למחר יומא רבה במערבא
יום כפור. ואמ' להם
על קריאתם אתה מחלל
יוה"כ בעשירי ועשאוהו ביום השבת
א"ל מהיכא את א"ל מדמהריא א"ל דם תהא
❖
העידו שעיברו השנה
ואי אתה מחלל על קיומם לפיכך
שלא ישתכח ואין יוה"כ אלא בעשרה
הזאת, ואמ' לא שמענו
אחריתו קרי עליה 1 קלים היו רודפינו ב שלח
שלוחי ניסן מגיעין למקום שאין שלוחי
בתשרי אבל הכא להם היה עשירי
מבית דין מקודש, ואמרינן
ליה רב הונא בר אבין לרבא כד חזית
שמא לא עיברו. שלוחי
תשרי מגיעין שהרי אין ימים טובים
ולא דמי נמי לההוא דפ"ק דסנהדרין
מוסף רש"י
ניסן מהלכין לא פחות
דמשכה תקופת טבת עד שיתסר בניסן
בינתים לעכבם ובתשרי יש ר"ה
שבקש חזקיה רחמים
שמור אביב של תקופה
מי"ב יום, ושלוחי תשרי
עברה לההיא שתא ולא תחוש לה דכתיב
ויוה"כ שאין השלוחין הולכין בו:
על עצמו דכתיב כי אכלו הפסח בלא
שיהא בחדש ניסן.
פעמים שאין מהלכין אלא
עשרה ימים, מפני כי
ליעבדו תרי יומי. טבי ואע"פ שהגידו
שמור את חדש האביב שמור אביב
ככתוב וגו' ומפרש שעיברו השנה
2
ג
שובתין בראש שנה וביום
להם השלוחים יום קביעתו: גזירה
ביום ל' של אדר ואסור הואיל וראוי
של תקופה שיהא בחדש ניסן אמר להו
הכיפורים ובשבת, נמצאו
ניסן אטו תשרי. שאם תנהיגם
לקובעו ניסן ולא אמרינן אתם אפי'
אילו שלוחי ניסן מגיעין
רב נחמן להנהו נחותי ימא אתון דלא
למקומות רחוקים, מה
שוגגים כו' משום דלא שייך אלא
לעשות בניסן יום אחד ינהגו כן בתשרי
ידעיתו בקביעא דירחא כי חזיתו סיהרא
שאין שלוחי תשרי מגיעין
כגון יום ל' או יום ל"א כשקובעין
שלא ע"פ שלוחים ופעמים שיטעו:
בהן. רבה הוה רגיל יתיב
דמשלים ליומא בעירו חמירא אימת משלים
רבי אייבו ור' חייא בר אבא.
תעניתא תרי יומי, זימנא
באחד מהן ר"ח לחסרו או לעברו
בחמיסר והא אנן מארביסר מבערינן
חדא אשתכח כוותיה. כי
תלמידי דר' יוחנן היו ושמעו מפיו לכך
שלא כדין או על פי עדות שקר:
עברו ליה לאלול, והיה יום
כי חזית דמשכה תקופת טבת עד
לדידהו דמגלו להו עלמא מארביסר משלים:
עבדו יומא חדא.
הקפיד כנגדם:
כפור בי"א בתשרי, דהוה
מתני'
מחמר אנפשיה ונקיט תרי
שיתסר בניסן. שתקופת ניסן
בני המקום: יתיב בתעניתא תרי
יומי, מילתא יתירתא עבד
יומי. עם לילותיהם שמא עיברו ב"ד את החדש ויום אחד עשר
נופלת ביום ט"ז וקיימא לן יום תקופה מתחיל
ולא חובה הוא עליו, שלא
שלנו הוא עשירי שלהן: דם תהא אחריתו. הריני מת על ידך
נמצאת תקופת טבת מושכת
עד שיתסר ולא שיתסר בכלל עברה
היה לו לחוש. ואם חשש
מידה יתירה עשה ולא
לההיא שתא משום דכתיב שמור את חדש האביב אביב של תקופה
שתזקיקני להתענות ב' ימים וב' לילות. דם תהא אחריתו נוטריקון
שובח בה. רב נחמן יתיב
של דמהריא: כי חזית דמשכה תקופת טבת עד שיתסר בניסן.
שיהא בחדש ניסן ומיום י"ד ואילך ישנה היא ואילו היתה תקופת
תעניתא ביומא דכיפורי,
ניסן נופלת ביום ט"ו לא היינו צריכין לעבר השנה אלא נעבר אדר
שאין תקופת ניסן נופלת עד יום ט"ז וקיימא לן דיום התקופה
לאורתא אתה ההוא גברא
(סנהדרין יג:)
אמר ליה למחר צומא רבא
ונדחה ניסן יום אחד ותפול התקופה בי"ד כך פי' בקונטרס ה)(והתם
מתחיל כר' יוסי דאמר הכי בפ"ק דסנהדרין נמצאת תקופת
במערבא כול'. פשוטה
טבת מושכת עד שיתסר בניסן ולא עד בכלל: עברה לההיא שתא.
בסנהדרין בתקופת תשרי איירי דפליגי התם אי בעינן
היא. שלח ליה רב הונא
כאחרים דאית להו הא סברא בפ"ק דסנהדרין : ולא תחוש
כולה אסיף בתקופה חדשה או מקצתו) ושמעתין דהכא אתיא כאחרים
בר אבין לרבא כי חזית
דמשכה תקופת טבת עד
לה. למימר יחידאה היא ולא נעביד כוותייהו אלא ודאי כאחרים
דאמרינן התם אחרים בתקופת ניסן (הוו) קיימי ומייתי דרשה דהכא
י"ו בניסן, עברה לההיא
נעביד דמסייע להו קרא דכתיב (א) את חדש האביב שיהא
וקשיא לפירוש הקונט' דבפ' היו בודקין משמע
שתא ולא תיחוש לה,
דיום ט"ו של חדש הוי מן החדש דקאמר עד מתי מברכין על
בחידוש ואביב הוא יום תקופת ניסן שניסן של חמה נכנס בו
דכתיב שמור את חדש
ד)
האביב וג', שמור חדשו
החדש נהרדעי אמרי עד י"ו לכך צריך לפרש דהכא קאמר
שניסן קרוי אביב על שם בישול התבואה ובישול התבואה אינו
של אביב שתהא נופלת
עד דמשכה שיתסר אפילו ע"י עיבור אדר א"נ דמשכה עד שיתסר
אלא לחשבונה של חמה שהקיץ והחורף אחר חשבון החמה הם
בו, כלומר, לא יהא אביב
קרב אלא בתקופה חדשה,
ושיתסר בכלל היינו כגון דנפלה תקופת ניסן בשבסר דכי מעברת
והזהירך הכתוב לשומרו שיהא בחידוש ואין לשון חידוש נופל אלא
זה הדבר היה נוהג בזמן
נמי לאדר הרי היא נופלת בשיתסר ואין כאן אביב כלל בחדש ניסן
בלבנה שהיא מתחדשת בתולדותיה. ואשמעינן קרא שיהא ניסן של
שבית המקדש קיים, וזה
ואין להקשות דלעבריה לאדר ולשבטו) דהתנן בפרק אין נערכין
חמה בתוך י"ד יום למולד הלבנה שהוא עדיין מחידוש הלבנה
אחד מן הדברים המסורים
בידי בית דין בזמן שהיה
דמיום י"ד ואילך ישנה היא ואילו היה תקופת ניסן ביום ט"ו
אין פוחתין מד' חדשים מעוברין בשנה ולא יותר מח'
האביב קרב. אבל עכשיו
ומפרש בגמ' דלא נראה לעבר יתר על שמונה ומוקי
לא היינו צריכין לעבר את השנה אלא נעבר אדר ונדחה את
שאין אביב לא חיישינן
לה בשנה מעוברת אבל בפשוטה יותר על שבעה:
ניסן יום אחד ותפול התקופה ביום י"ד אבל כשהיא באה ביום
להא דשלח רב הונא.
עברה לההיא שתא ולא תחוש לה. תימה דתניא בפ"ק
ואע"ג דלית לן ספק
ט"ז בניסן לא די לן בעיבורו של אדר וצריכה השנה להתעבר
בזמן הזה, עבדינן כי הא
ותפול התקופה באדר שני נמצא ניסן של חמה מושך בתוך חדש
דסנהדרין על ג' סימנין מעברין
דמיפרשא בתחילת יום
ניסן הלבנה הכי מפרשינן לה בסנהדרין אליבא דאחרים
השנה על האביב ועל פירות האילן ועל התקופה על שנים
טוב דלא נקטינן האידנא
תרי יומי אלא משום
מהן מעברין על אחד אין מעברין ורשב"ג דאמר התם על התקופה
דכי מטיא בט"ו מעברין את אדר וכי מטיא לט"ז מעברין את
אל תשנו מנהג אבותיכם.
שמור אביב של תקופה. דהיינו ניסן של חמה שיהא
איבעי לן על התקופה שמחין או דילמא מעברין וקיימא בתיקו וי"ל
השנה:
ניסן הלבנה: סיהרא דמשלים ליומא. שהירח משלים
בחידוש
דהתם בתקופת תשרי איירי אבל הכא בתקופת ניסן דעליה לבדה
מעברין וצריך טעם
כיון דמקרא קא דרשי הכא והכא מאי שנא:
מאורו
עם הנץ
החמה שאינו
מחשיך עד שעת זריחה:
מתני'
על